להלן החלטה בנושא התיישנות תביעה נגד כונס נכסים: החלטה 1. בית המשפט מתבקש להורות על סילוק תביעתו של המשיב כנגד על הסף מחמת התיישנות, העדר עילה ומעשה בית דין. העובדות הדרושות לענין: 2. המשיב (להלן: "בולקה") היה ממקימי והבעלים של תאגיד בשם "ספיר יבוא תקרות אקוסטיות בעמ" (להלן: "החברה"). 3. החברה ביצעה פרוייקטים שונים ברחבי הארץ של הקמת תקרות במבנים גדולים. 4. בולקה, כך נטען, היה המיסד, היזם והרוח הפעילה של החברה, אשר גם ערב להתחייבויותיה כלפי המשיב (להלן: "הבנק"). 5. לגרסת בולקה, הבנק הפסיק באופן חד צדדי וללא כל סיבה או הצדק כלכלי שהוא, את מתן האשראי לחברה ודרש פרעונות לאלתר. סכום האשראי המקורי היה סך של 800,000 ₪ והבנק עמד על פרעונו כאמור במכתבו מיום 3.3.99 (נספח א' לתצהיר בולקה בבש"א 9202/06). 6. נטען בתביעה כי הפסקת האשראי, גרמה לכל הנזקים הניכרים שנגרמו לחברה ולבולקה בכללה. מפאת חשיבות הטענה לענין הבקשה, אביאה כלשונה וכאמור בסעיף 7 לכתב התביעה, כדלקמן: "יודגש שכל הנזקים בעשרות מליוני שקלים המפורטים כאן, נוצרו בגלל חיפזון בלתי מובן של הנתבעים לסגור מסגרת אשראי של 800,000 ₪... ". 7. בהמשך, כך נטען, נגרמו לחברה ולבולקה סחרור התחייבויות, עד קריסה מוחלטת, מינוי כונס נכסים לחברה, מימוש הרכוש, ובאופן שהביאו את בולקה להליכי פשיטת רגל, שעה שצבר חובות בהיקפים ניכרים ביותר. בולקה עותר בכתב התביעה לחייב את הבנק ועובדיו כשלוחיו, הם המבקשים 4-2, וכן את המבקש 5, שמונה ככונס נכסים לחברה, בתשלום הנזקים שהועמדו על סך 50 מיליון ₪. המבקשים מכחישים את גרסת בולקה. לא ראיתי צורך לפרט את טענות המבקשים, שאינן דרושות להכרעה בבקשה. התיישנות 8. המבקשים משתיתים את טענת ההתיישנות על כך שכתב הביטול נשלח ביום 3.3.99 ואילו כתב התביעה הוגש ביום 20.4.06 ומכאן שחלפו שבע שנים לענין ההתיישנות. בולקה חולק על טענת הבנק. לטעמו, יש להחיל את הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיה תקופת ההתיישנות בתביעה המובססת על "עילה נזיקית" [(סעיף 2 עמ' 3) לתגובה], הינו 10 שנים. לאחר שבחנתי את טענת בולקה, לא ראיתי מקום לקבלה. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, לא נועד להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר לתקופת שבע השנים הקבועה בחוק ההתיישנות. ההלכה הפסוקה מורה שסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין נועד למקרה בו עילת התביעה היא נזק אשר לא התגלה ביום שאירע (ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת אגודה שיתופית פ"ד מ(1) 528 בעמ' 531). שעה שעסקינן בתביעת נזיקין מחל מירוץ ההתיישנות עם גילויו של נזק שאינו של מה בכך. כך נקבע בין היתר בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, בעמודים 557 ו-559א': "... נתגלה אין פירושו מתגבש - אלא מספיק שיש ראיה לסימני הנזק הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור ......יותר. יש להבדיל בו ארוע הנזק, לבין היקפו ....". עיון בכתב התביעה מגלה כי הנזק התגלה לבולקה, כבר עם קבלת מכתב ביטול האשראי, או למצער מיד לאחר מכן. כמובהר לעיל, בולקה עצמו טען בסעיף 7 לכתב התביעה, כי כל הנזקים שנגרמו לו הם כתוצאה מהחיפזון הבלתי מובן בו נקט הבנק עת ביטל את מסגרת האשראי. תאור נוסף של קריסת החברה הנובע מסגירת האשראי, שזור גם במקומות נוספים בכתב התביעה, כגון סעיף 2, סעיף 24 ואחרים. זאת ועוד, אין בכתב התביעה, כל טענה ולו במשתמע, שהנזק התגלה לבולקה במועד אחר, מזה שבמועד ביטול האשראי עם קבלת מכתב הביטול. סרקתי בקפידה את כתב התביעה, שמא הועלתה טענה כאמור, אך כזו אין בנמצא. גם שורת ההגיון והשכל הישר מורים כי הנזק התרחש מיד עם מכתב הביטול, לאור טענת בולקה לא היו לחברה מקורות אחרים לממן את פעילותה, כאשר עיתוי מכתב הביטול, נעשה עוד בטרם הוסדרה החלפת המימון על ידי גורם אחר. היה ברור כי בהעדר מקור מימון אחר, לא תוכל החברה להשיב את האשראי שקיבלה מהבנק, לא כל שכן במועד בו נקב הבנק, ומכאן שהיה ידוע כי הבנק יפעל לממש לאלתר את הבטוחות שבידו ובכלל זה שעבוד על רכוש החברה, לרבות מנוי כונס נכסים, כמות שנעשה בפועל, דבר שיגרום לנזקים נשוא התביעה. 9. טענה נוספת בפי בולקה בהקשר לטענת ההתיישנות הינה שיש למנות את מועד תקופת ההתיישנות מהיום שבו הגיע כונס הנכסים לשערי מפעל החברה ביום 20.4.99. מכאן שהתביעה לדידו הוגשה ביום האחרון לתום תקופת ההתיישנות. סבורני כי גם טענה זו לא אוכל לקבל וזאת לאור הנטען בכתב התביעה ואבהיר: בכתב התביעה טען בולקה כי כל הנזקים נגרמו כתוצאה מהפסקת האשראי, דהיינו מכתב הביטול. אין טענה לפיה הנזקים נגרמו כתוצאה מיום היכנס כונס הנכסים לשערי המפעל. זהו ארוע שאין בינו לבין עילת התביעה, כמו גם למועד התרחשות הנזק ולו דבר, לצורך קביעת המועד לענין תחילת ההתיישנות. אמנם, כניסת כונס הנכסים למפעל, מהווה ללא ספק חוליה במסגרת הליכי כנוס הנכסים לחברה, אך אין כל תשתית בכתב התביעה, לפיה זהו המועד להווצרות העילה. גם אם אלך לשיטת בולקה, ואקבל טענתו שעם כניסת כונס הכנסים לשערי המפעל, החלה ההתמוטטות, אזי היא פועל יוצא של בטול האשראי, במכתב הבנק, כאשר אקט ביטול האשראי - גיבש את עילת התביעה ולפיכך יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. מודע אני להלכות לפיהן ימנע בית המשפט לדחות תובענה מחמת התיישנות, על הסף; אולם שעה שמכתב התביעה עצמו עולה באופן חד משמעי, כי התובענה התיישנה, אין מנוס אלא להורות על מחיקתה. עילת התביעה כלפי כונס הנכסים 11. כתב התביעה אף אינו מגלה עילה כלפי המבקש 5, כונס הנכסים. לגביו, לא חלה התיישנות שכן פעולותיו נעשו עוד בטרם חלפו שבע שנים עד לתובענה; דא עקא, עיינתי בכתב התביעה בקפידה ולא ראיתי עילה כלפי כונס הנכסים. בסעיף 42 לכתב התביעה נטען ביחס לכונס הנכסים כי ביזה את בית המשפט כאשר לא מסר לבולקה מסמכים כפי שהורה לו בית המשפט, תוך התעלמות מבולקה שהינו בעל העניין הגדול, כאשר נטען כי כונס הנכסים אף עודד עו"ד ממשרדו שטיפל בעניין להמשך התנהגות האמורה, ובאופן שלטעמו כספים שהיו אמורים להגיע לחברה, ולהפחית את החוב נעלמו, וחובות החברה לא קטנים. עם זאת, אין כל התייחסות בכתב התביעה לאותם כספים שהיו אמורים להגיע לקופת הכונס ולא התקבלו, בגין מחדליו הנטענים של כונס הנכסים, או כמות של כל נזק אחר שנגרם בעטיו. למותר לציין כי על תובע לפרט בכתב התביעה את הנזק שנגרם לו כתוצאה ממעשי או מחדלי הנתבעים. לפיכך היה על בולקה לפרט מה הנזקים שנגרמו לו, מכך שכונס כנכסים התעלם ממנו ולא דאג שכספים יגיעו לקופת הכינוס ויקטינו חוב החברה. לא מצאתי בכתב התביעה יחוס של נזקים כאמור לכונס הנכסים. קיים פרוט רב לנזקים השונים, סעיפים 26-30, אך כל אלה, מקורם בבנק או במבקשים האחרים ולא בין המיוחס לכונס הנכסים. מעשה בית דין 12. מעבר לדרוש, קיים טעם נוסף לסלוק התביעה הינו קיום מעשה בית דין. טענותיו של בולקה הועלו במסגרת התנגדותו להליך כינוס הנכסים של החברה זאת נעשה בהרחבה בתצהיר של בולקה מיום 29.8.99, כגון בסעיפים 5 ו-6 לתצהירו דנן (בש"א 56661/99). התצהיר עמד לפני כב' השופטת אלשיך בהחלטתה מיום 19.10.99, אשר בהסתמך עליהן ביקש למנוע את מימוש הסחורה. אמנם בית המשפט לא דן עניינית בטענות דנן, אך יש להניח שאם היה רואה ממש בטענות, היה מורה על ביטול הליכי הכינוס ולמצער על עכוב המכירה. סוף דבר, דין הבקשה להתקבל ולפיכך דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.כינוס נכסיםהתיישנות