הצהרה על בעלות במניות

להלן פסק דין בנושא הצהרה על בעלות במניות: פסק דין 12 בעלי מוניות חברו יחד והתאגדו ביום 23.8.98 בחברה - היא המשיבה 1 (להלן: "החברה"). המבקשים היו בין בעלי המניות בחברה. לטענתם, המשיב 2 (להלן: "הרשקוביץ"), שהוא הרוח החיה בחברה, ניסה לגזול מהם את מניותיהם בחברה שלא כדין, והודיע שלא כדין לרשם החברות על העברת מניותיהם של המבקשים לידיו שלו. בתובענה הנוכחית עותרים המבקשים כי בית המשפט יצהיר כי כל אחד מהם הוא בעלים של 100 מניות רגילות 1 ש"ח ע"נ כ"א בחברה, וכי המשיב 2 הוא רק בעל 100 מניות רגילות 1 ש"ח ע"נ כ"א, ו-2 מניות הנהלה 1 ש"ח ע"נ כ"א. כן התבקש בית המשפט להצהיר כי התזכיר והתקנון המקוריים של החברה מיום 13.8.98 הם התזכיר והתקנון התקפים והמחייבים שלה. המשיבים טענו כי המבקשים אינם זכאים לסעד המבוקש על ידיהם, משום שהם באו לבית המשפט בידיים לא נקיות. המשיבים טוענים כי המבקשים ניתקו כל קשר עם החברה, הם לא נוכחו באסיפותיה הכלליות ולא בררו את מועדיהן, הם מכרו את המוניות של הם למתחרים של החברה, והם אף לא שילמו את התשלומים החלים על בעלי מניות בחברה. מכאן עולה, לטענת המשיבים, כי המבקשים ויתרו על מניותיהם. כן מבקשים המשיבים כי בית המשפט יקבע שהתנהגותם של המבקשים לא היתה בתום לב, שכן רק כאשר הם סברו שהחברה עשויה לקבל רישיון להפעלת קו שירות, הם עתרו וביקשו שיראו אותם כבעלי מניות בה. כאמור, המשיבים אינם כופרים בכך שהמבקשים היו בעלי מניות בחברה. לטענתם שלהם - המבקשים ויתרו על מניותיהם. לכן, נטל ההוכחה מוטל על המשיבים להוכיח את טענת הוויתור. יודגש כי מאחר שהבעלות במניות משקפת זכות קניין של המבקשים ברכוש שלהם, הרי הנטל המוטל על הטוען לכך שהמבקשים ויתרו על קניינם - איננו נטל קל. אני סבורה כי המשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. ראשית, אני סבורה כי ככלל, אין מקום להניח כי אדם מוותר על רכושו ללא תמורה, בהעדר ראייה מפורשת וברורה לכך. המשיבים הפנו למספר אינדיקציות מהן עולה, לטענתם, כי המבקשים ויתרו על מניותיהם. נתייחס אליהן אחת לאחת. המבקשים לא השתתפו באסיפות הכלליות העובדה כי לטענת המשיבים, המבקשים לא הגיעו לאסיפות החברה (שלטענתם הם לא הוזמנו אליהן) - איננה מהווה ראיה לוויתור על הזכות שיש למבקשים במניות החברה. המשיבים טוענים כי ההזמנות לאסיפות הכלליות של החברה היו נמסרות דרך מערכת הקשר של המוניות. לטענתם, לו היו המבקשים שומרים על זכויותיהם בחברה, ולא מוותרים עליהן, הם היו דואגים לברר מתי מתכנסות אסיפות כלליות של החברה. אינני מקבלת את טענת המשיבים. אני סבורה כי אף אם היה מקובל בחברה לכנס אסיפות כלליות על ידי הזמנת החברים בקשר של המוניות שלהם, הרי לאחר שהיה ברור כי חלק מבעלי המניות אינם עוד בעלים של מונית, ולא ניתן לזמן אותם לכן דרך מערכת הקשר, היה מקום לזמן אותם לאסיפה כללית - וקל וחומר לאסיפה שעתידה לדון בעניינם - בדרך אחרת, היינו על ידי משלוח הזמנה כתובה לכתובת המגורים שלהם. המשיבים לא המציאו כל הזמנה כתובה שנשלחה למבקשים או למי מהם לאסיפה כזו או אחרת של החברה. לא ניתן להסיק כל מסקנה מכך שהמבקשים לא התייצבו לאסיפות שההזמנות אליהן בוצעו דרך מערכת הקשר של החברה, כאשר הם לא היו כבר פעילים בחברה. יתרה מזאת - העדר השתתפות באסיפות כלליות על ידי בעל מניות, איננו מעיד בהכרח על ויתור של בעל מניות על מניותיו. המבקשים לא שילמו חובות שוטפים לחברה העובדה כי לטענת המשיבים (שהמבקשים כופרים בה), המבקשים לא שילמו חובות שוטפים שהיה עליהם לשלם לחברה - מקנה אולי לחברה זכות לתבוע את המבקשים בגין חובותיהם כלפיה (ככל שקיימים), אולם איננה מצדיקה - כשלעצמה את המסקנה כי המבקשים ויתרו על זכויותיהם במניותיהם בחברה. כאמור, נדרשת הוכחה לוויתור של בעל מניות על מניותיו. בענייננו - לא זו בלבד שהוכחה כזו איננה קיימת, אלא שמחומר הראיות עולה מסקנה הפוכה. כך, בחקירתו הנגדית של מר הרשקוביץ הוא נשאל מדוע הוא לא החתים את המבקשים על מסמכי העברת מניות - והוא השיב "הם סירבו לחתום". עולה מכאן כי מר הרשקוביץ פנה אל המבקשים, בקש מהם לחתום על מסמכי העברת מניות - והמבקשים הביעו את העמדה ההפוכה מעמדה של הסכמה וויתור - הם סירבו לחתום, היינו הביעו את עמדתם לפיה המניות נותרו בבעלותם. עוד יש לציין, כי גם החברה הוסיפה לראות את המבקשים כבעלי מניות בחברה, גם לאחר ההעברה הנטענת של מניות להרשקוביץ. מסקנה זו עולה מכך שהמשיבים, בפרטם את חובותיהם הנטענים של המבקשים לחברה, מפרטים גם דרישה מהמבקשים להשתתף בהוצאות של החברה שהוצאו לאחר המועד בו על פי הנטען חדלו המבקשים להיות בעלי מניות בחברה. עולה מכך כי המבקשים לא חדלו למעשה להיות בעלי מניות בחברה, אלא לכל היותר הם חבים אולי כסף לחברה, סכומי כסף שהחברה זכאית לתבוע אותם מהמבקשים אם תמצא לנכון. המבקשים לא היו שותפים להפעלת קו השירות המשיבים טוענים כי תכלית הקמת החברה היתה קבלת רישיון קו להפעלת קו שירות. לטענתם, המבקשים הפסיקו את פעילותם בחברה, מכרו את המונית שלהם, ופעלו בניגוד לתכלית ולמטרה של החברה. מכאן עולה שהם ויתרו על המניה שלהם בחברה. אני סבורה כי לא ניתן להסיק גם מהאמור לעיל, כי המבקשים או מי מהם ויתרו על המניות שלהם בחברה. מאחר שלמבקשים יש זכות קנין במניותיהם, אינני סבורה כי ניתן להסיק כי הם ויתרו עליה רק מהתנהגותם, אף אם חדלו להיות פעילים בחברה, ואף מכרו את המוניות שלהם. אכן, אין חולק כי המבקשים לא היו פעילים בחברה משלב מסוים ואילך. הדבר נובע מטעמים שונים, ובין היתר מכך שנגד המבקשים ננקטו הליכים פליליים בנוגע להפעלת קו המוניות ללא רישיון. המבקש 1 העיד כי הוא עזב את החברה לאחר תום המשפט הפלילי, שכן "התובעת אמרה לי שאם לא אעזוב היא תיקח לי את הרישיון ועזבתי. זה היה בסוף 2001". (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 7-6). יוער בהקשר זה כי אין מחלוקת כי גם מר הרשקוביץ הפסיק לתקופה מסוימת להפעיל את המונית שלו. מר הרשקוביץ הודה בכך בחקירתו הנגדית - לטענתו מדובר בתקופה של 9 חודשים בה הוא הפסיק לעבוד - אלא שהוא (בניגוד למבקשים) המשיך לשלם את תשלומי החובה לחברה (אם כי לא הציג קבלה על כך בדיון - ר' עמ' 11 שורות 19-22 לפרוטוקול). מהאמור עולה, כי לגישתו של הרשקוביץ, העובדה כי בעל מניות חדל להפעיל את המונית שלו במשך תקופה מסוימת, אינה מהווה אינדיקציה לויתור שלו על המניה. האינדיקציה היא בפעולות אחרות (כגון אי תשלום של חובות שוטפים לחברה), ענין שנדון לעיל. הטענה לפיה לצורך קבלת רישיון קו, נדרשה הוכחה של פעילות רציפה של החברה, לא הוכחה, ועל כל פנים - לו היתה החברה סבורה כי המבקשים גורמים לה נזק בכך שהם אינם מפעילים את המוניות שלהם, היא יכלה לתבוע אותם, כפי שיכלה לתבוע אותם בעילות הנטענות האחרות - בשל כך שהם לא שילמו את דמי החבר ודמי הסדרנות, או בשל כך שהם מכרו את המוניות שלהם למתחרים. אך - קיומה האפשרי של עילת תביעה כנגד המבקשים או מי מהם (ואין זה המקום לחוות דעה בשאלה אם עילה כזו אכן קיימת), אינו מוביל לתוצאה לפיה פגה זכותם של המבקשים במניותיהם. הפקעת המניות מכוח התקנון תקנון החברה תוקן מכוח החלטה התקבלה ביום 26.11.02. תקנון זה לא חל אם כן על ההחלטה להעביר את מניותיהם של המבקשים להרשקוביץ - החלטה שהתקבלה ביום 4.6.02. המשיבים אף אינם טוענים כי העברת המניות נעשתה מכוח התקנון הנ"ל (ר' ס' 65 לסיכומי ב"כ המשיבים). על כל פנים, עיון בתקנון החדש מעלה כי נקבעה בו פרוצדורה להפקעת מניות של בעל מניות, לאחר מסירת הודעה לחבר בה יידרש לשלם את חובו שטרם נפרע, ורק אם לא ישלם את החוב תוך 14 יום, תהיה הנהלת החברה רשאית להחליט על הפקעת המניה. גם לו היה סעיף 8 הנ"ל לתקנון תקף ביום העברת המניות להרשקוביץ, הרי החברה לא נקטה בפרוצדורה המנויה בו. כך, למבקשים לא נשלחו הודעות המתרות בהם כי עליהם לשלם את החוב, החברה לא המתינה 14 יום מיום משלוח ההודעות, ולא התקבלה החלטה של הנהלת החברה על הפקעת המניות. מעבר לאמור לעיל, הרי שכפי שצוין בראשית פסק דין זה, המבקשים עתרו כי בית המשפט יצהיר כי לתיקון התקנון אין תוקף, וכי התקנון היחידי התקף הוא התקנון שהתקבל בעת יסוד החברה. אני סבורה כי יש לקבל את עמדתם זו של המבקשים. טענתם היחידה של המשיבים בהקשר זה היתה כי מדובר בסעד שהמבקשים לא עתרו לקבלו. אולם, עיון בהמרצת הפתיחה מעלה כי מדובר באחד העניינים שבית המשפט התבקש להצהיר אודותיו בהמרצת הפתיחה. לגופו של ענין, מאחר שכפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי המבקשים לא חדלו להיות בעלי מניות בחברה, הרי שאין תוקף להחלטות של אסיפות כלליות שכונסו בלא שהם זומנו אליהן כדין, ובין היתר אין תוקף גם להחלטות האסיפה הכללית בה תוקן תקנון החברה. המבקשים טענו כי לא היתה העברה פורמאלית של המניות מהם להרשקוביץ, שכן לצורך העברה כזו נדרשת החלטה מסודרת של החברה, וכן מסמך העברת מניות החתום על יד המעביר והנעבר של המניות. כך נעשה, לטענת המבקשים כאשר העברת 100 מניות רגילות מהרשקוביץ למר מוסטפה חאג' יחיא (ר' נספח ב' לתצהיר הרשקוביץ). החלטה כזו לא התקבלה בעניינם של המבקשים. גם מבחינה מהותית אין בסיס להעברת המניות להרשקוביץ, שכן לצורך העברתן נדרשת הסכמתם של המבקשים שלא ניתנה מעולם. אכן, עולה כי העברת המניות מהרשקוביץ למר חאג' יחיא בוצעה בפרוצדורה שונה, שלא ננקטה ביחס להעברה הנטענת של המניות מהרשקוביץ אל המבקשים. המשיבים טענו בין היתר גם כי המניות של המבקשים הפכו "מניות נדחות". אינני מקבלת את הטענה. לו היו המניות הופכות לנדחות - הן היו מוסיפות להיות רשומות על שם המבקשים, ולא מועברות על שמו של הרשקוביץ. יוער בהקשר זה כי בכל מקרה אין כל הסבר לכך שהרשקוביץ הוא זה שהפך לבעל המניות (לטענתו הוא מחזיק בהן בנאמנות - אם כי גם לענין זה לא ניתנה כל אסמכתא). אינני סבורה כי יש מקום לדחות את התביעה מהטעם שהמבקשים לא באו לבית המשפט בידיים נקיות, או כי הם לא נהגו בתום לב. כפי שצוין לעיל, המבקשים היו בעלי מניות בחברה - ועל כך אין מחלוקת. המשיבים לא השכילו להראות באיזה אופן חוקי חדלו המבקשים מלהיות בעלי המניות בחברה. כאמור, אין הוכחה כי הם ויתרו על המניות שלהם, או כי קיימת הסכמה אחרת כלשהי ביחס להעברת המניות מהמבקשים למר הרשקוביץ. מטעם זה יש מקום לקבל את הבקשה. כפי שצוין כבר לא אחת בפסק דין זה, יתכן (ואינני מחווה דעתי על כך), שלחברה או להרשקוביץ באופן אישי עומדות עילות תביעה כנגד המבקשים או מי מהם, בין אם משום שלא הפעילו את המונית שלהם, בין אם משום שלא שלמו דמי חבר ובין אם משום שמכרו את המונית שלהם. עילות תביעה פוטנציאליות אלה - שטרם התבררו - אינן הופכות את המבקשים למי שבאו לבית המשפט בידיים לא נקיות בתביעה הנוכחית, ואינן צריכות להביא לכך שהבקשה דנן לא תתקבל. העובדה שהמבקשים עתרו לכך שיוצהר כי הם בעלי מניות בחברה לאחר שהתגלתה אפשרות כי החברה תקבל רישיון (יתכן שבין היתר עקב מאמציו של הרשקוביץ), אף היא איננה משנה את התוצאה. אם היו המבקשים בעלי מניות, ואם לא חדלו להיות בעלי מניות ולא ויתרו על מניותיהם מעולם, סביר להניח כי חשוב להם שזכויותיהם לא יהיו שנויות במחלוקת, דווקא כאשר קיים סיכוי שהחברה עומדת להצליח. לכן, ומכל הטעמים שלעיל, אני מקבלת את התביעה כמבוקש בה, ומצהירה כי כל אחד מהמבקשים הוא בעלים של 100 מניות רגילות 1 ש"ח ע"נ כ"א בחברה; וכי המשיב 2 הוא רק בעל 100 מניות רגילות 1 ש"ח ע"נ כ"א, ו-2 מניות הנהלה 1 ש"ח ע"נ כ"א. אני מצהירה גם כי התזכיר והתקנון המקוריים של החברה מיום 13.8.98 הם התזכיר והתקנון התקפים והמחייבים שלה. המשיב 9 - רשם החברות - יעדכן את רישומיו בהתאם. אני מחייבת את המשיבים 1-8 יחד ולחוד בהוצאותיהם של כל המבקשים ובשכר טרחת עורכי דינם בסך 12,000 ש"ח + מע"מ (הסכום מתייחס לכל המבקשים יחד).דיני חברותבעלותמניות