להלן החלטה בנושא בקשת החזר משכורת מעוקלת: החלטה 1. נגד החייב ניתן צו כינוס נכסים ביום 25.7.06. ביום 30.8.06 הגיש החייב הבקשה דנן, להחזרת סך של 30,000 ₪ שעוקלו ע"י בנק לאומי לישראל (להלן: הבנק) ממשכורותיו אצל מעבידתו - מאפיית האחים חבה בע"מ (להלן: מאפיית חבה), והעברתם לקופת הכינוס. 2. כפי שעולה מהחומר המונח בפניי, ביום 31.5.04 הוצא כנגד החייב צו עיקול זמני במסגרת תביעה שהגיש נגדו הבנק. הצו הופנה, בין היתר, למאפיית חבה. ביום 21.4.05 ניתן בתביעה פס"ד (בהעדר הגנה), במסגרתו אושר צו העיקול שהוטל כאמור, כעיקול קבוע. 3. משלמרות האמור לא העבירה מאפיית חבה הכספים המעוקלים לבנק, נקט נגדה הבנק הליך מכוח הוראת סע' 48 לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצל"פ). בעקבות ההליך שננקט כאמור הגיעו הצדדים להסכמה במסגרתה העבירה המאפיה לידי ב"כ הבנק, עו"ד מקובסקי, ביום 20.7.06, חמש המחאות דחויות ע"ס 6,000 ₪ כ"א, שז"פ בתאריכים הבאים: 29.8.06, 19.9.06, 27.10.06, 26.11.06 ו-26.12.06. בספח שצורף להמחאות צויין: "סגירת תיק עיקול מוטי" [החייב - ח'ב']. ביום 29.8.06 הוחלפו ההמחאות בהמחאות זהות ע"ש עו"ד א' קריסטל, אף הוא ב"כ הבנק. 4. בבקשה שהגיש החייב נטען, כי העברת הכספים לבנק נעשתה בניגוד להוראות דיני פשיטת הרגל ועקרון השוויון בין נושים. משכך עתר המבקש, כאמור, כי הכספים שבידי הבנק יועברו לקופת פשיטת הרגל המתנהלת אצל הכנ"ר. 5. במסמך הבהרה שהוגש ע"י המאפייה צויין כי הבנק פתח נגדה בהליכי הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ מס' 07-05-9943-03), נוכח מעמדה כמחזיקה לגבי משכורותיו של החייב, וכי במסגרת הסכם פשרה שנכרת ביום 9.7.06 בין המאפייה לבנק, הוסכם על העברת ההמחאות נשוא הבקשה דנן, והן הועברו בפועל ביום 2.8.06. עוד צויין, כי בעת מסירת ההמחאות לבנק המאפייה לא היתה מודעת כי לחייב ניתן צו כינוס, וכי דבר הצו נודע לה אך בסוף חודש אוגוסט 2006. 6. לדידו של הבנק, משהועברו ההמחאות לידיו במסגרת הליך נפרד שנפתח כנגד המאפייה, אין לסכומים שנתקבלו על-ידו קשר להליכי הפש"ר, מה גם שמועד נתינתם קדם למועד צו הכינוס. 7. עמדת הכנ"ר הינה, כי על הבנק להעביר את הכספים שקיבל לקופת הכינוס, זאת לאור הוראת סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל, והעובדה כי הליכי ההוצאה לפועל - פירעון ההמחאות - לא הושלמו בטרם מתן צו הכינוס. ד י ו ן 8. לענין טענת הבנק כי הכספים הועברו לידיו מכוח חזית עצמאית שנקט נגד מאפיית חבה, מורים סע' 47 ו-48 לחוק ההוצל"פ כדלקמן: ”47. מסירת נכסים מעוקלים הצד השלישי חייב למסור לידי המוציא לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה באופן, במועד ובמקום שראש ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למוציא לפועל בהגיע זמן פרעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין. 48. חיוב של צד שלישי (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולענין ערעור והוצאה לפועל, דין החלטתו כפסק-דין של בית משפט שלום. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין". 9. המורם מהאמור הוא כי הוראת סעיף 48 דלעיל, מאפשרת לזוכה לפתוח חזית עצמאית כנגד מחזיק שלא מילא אחר צו למסירת מעוקלים ולא העבירם לידי המוציא לפועל. הטעם להטלת אחריות ישירה על המחזיק, למרות שאינו צד למחלוקת הישירה בין הנושה לחייב, הינו הנזק שגרם המחזיק לנושה באי מילוי הצו שהוצא, המתבטא באובדן האפשרות של הנושה להיפרע בגין חוב החייב כלפיו מן הנכסים שהיו אמורים להיות מעוקלים בידי הצד השלישי. 10. עם זאת ועל אף עצמאותה של החזית הננקטת נגד מחזיק מכוח הוראת סע' 48 לחוק ההוצל"פ, אין היא מנותקת לגמרי מזיקה לחייב המקורי, ולו במובן זה שברגע ששולם החוב ע"י החייב המקורי אין עוד מקום להיפרע מהמחזיק, אף אם ננקטו נגדו הליכים לפי סע' 48 לחוק ההוצל"פ. כך, ברע"א 5035/01 מ. מגן אינטרנשיונל נ' חברת דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד נו(5) 145 (להלן: "ענין אינטרנשיונל"), עלתה השאלה האם נושה יכול לפתוח בהליכים מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל כנגד מחזיק בנכסי חברה שניתן לה צו הקפאת הליכים על פי סעיף 350 לפקודת החברות. בענין זה נקבע, כי "ככלל, ההליך הקולקטיבי המתנהל לפי סעיף 350 לחוק החברות נועד לרכז את ההתמודדות עם סוגיית פירעון חובות החייב לנושיו השונים בפני פורום אחד כדי שתינקט אמת-מידה שוויונית כלפי כלל הנושים, בהתאם לסדר העדיפויות שנקבע לפירעון החובות. יש לפרש את סעיף 350 לחוק החברות על-פי תכלית זו. כאשר יש אפוא בהליך כלשהו - והליכי הוצאה לפועל, כאמור, בכלל זה - המתנהל על-ידי נושה המבקש להיפרע את חובו של החייב כלפיו כדי להשפיע, במישרין או בעקיפין, על הערך הכלכלי העומד לרשות כל יתר הנושים, או על סדרי העדיפויות ועל עקרון השוויון בין הנושים, הרי שיש להפסיק הליך זה ולצרף את עניינו של הנושה למסגרת ההליך הקולקטיבי..." (שם, בעמ' 154). דברים אלו, בשינויים המתחייבים, יפים אף למקרה דנן, שכן הרציונל העומד בבסיס הלכה זו הינו הזיקה שבין חיובו של הצד השלישי למעמד החוב המקורי של החייב. 11. יוער כי עקרון העל בדיני חדלות הפירעון הינו עקרון השוויון בין נושים (בכפוף להוראות הספציפיות שקבע המחוקק בדבר דין קדימה). כאשר על כפות המאזניים מונח עקרון זה מחד, וההסדר הקבוע בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל (שאין חולק כי נועד למטרה שונה לחלוטין) מאידך, נוטה הכף לטובת עקרון השוויון. תפיסה אחרת תביא לתוצאה שונה בין מחזיק שמסר למוציא לפועל נכסים מעוקלים במסגרת הליך ההוצאה לפועל כנגד החייב, לבין מחזיק שמסר נכסים (או שווי ערך) במסגרת הליך עצמאי שנפתח נגדו, וזאת ללא כל הצדקה מהותית. 12. מכל מקום במקרה דנן, אינני נדרשת לשאלה העקרונית באשר להיקף עצמאותו של הליך הגבייה לפי סעיף 48 דלעיל, מאחר שאין חולק כי בפועל הועברו הכספים במסגרת הסכם פשרה אליו הגיעו המאפייה והבנק, לפיו המאפייה תעביר הכספים לאחרון מבלי להודות בטענות כלשהן מטענותיו. משכך, ובהעדר החלטה פוזיטיבית של ראש ההוצאה לפועל בנדון, די בכך כדי לדחות טענות הבנק בדבר "החזית העצמאית" לכאורה, במסגרתה נמסרו לו הכספים. 13. שאלה אחרת היא, האם הבנק השלים את הליכי ההוצאה לפועל בטרם ניתן צו הכינוס, שאז ניתנת לנשייתו ההגנה הקבועה בסעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל, לפיו: "(א) נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכינוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף 72(2). (ב) לענין פקודה זו, השלמתה של הוצאה לפועל היא, לגבי נכסים - בתפיסתם ומכירתם, ובעיקול חוב - בקבלת החוב". בענייננו, ההמחאות המקוריות נמסרו לבנק ביום 20.7.06 (או ביום 2.8.06 - לשיטת המאפייה), כאשר צו הכינוס ניתן כאמור ביום 25.7.06. מכל מקום, לכולי עלמא, זמן פירעונן של ההמחאות כולן היה מאוחר ליום הכינוס. בנסיבות אלו אין לראות את הבנק כאילו השלים את הליכי ההוצאה לפועל בעניינו, וזאת מאחר שעד למועד הפירעון של ההמחאות לא קם החיוב השטרי הגלום בהן: "יסוד המסירה [מתן השטר - ח'ב'], הגם שהוא מהווה יסוד קונסטיטוטיבי מיסודות השטר ובלעדיו, כאמור, לא קם החיוב השטרי אין בו כדי להעיד על מיזוג טוטאלי בין השטר לבין החיוב הגלום בו..." (ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פ"ד מג(2) 864 , 871-872). זאת ועוד - "סיומם של הליכי הוצאה לפועל, ככל שהדבר נוגע לחובות שעוקלו בידי מחזיק צד שלישי, הם במועד שבו משולמים הכספים בפועל... כל עוד לא נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל, מעמדו של הנושה המעקל אינו מקנה לו כל זכות מהותית בנכס המעוקל. זהו סעד דיוני בלבד, שבא לייחד נכס מסוים לצורך הליכי הוצאה לפועל, ולמנוע את בעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו או מלשעבדו לאחר" (ע"א 542/85 המועצה הישראלית לייצור ושיווק כותנה בע"מ נ' אתא חברה לטקסטיל בע"מ ו-טתה בע"מ, פ"ד מב (4) 559, 564) משלא הושלמו הליכי הגבייה ע"י הבנק, אין מקום להעדיפו על פני כלל הנושים של החייב, ועליו להחזיר הכספים לקופת הכינוס המתנהלת על ידי הכנ"ר. 14. אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומורה לבנק להעביר לקופת הכינוס את מלוא הסכומים שקיבל מהמאפייה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום קבלתם ועד למועד ההעברה בפועל כאמור. משכורתעיקול