הגשת תביעת חוב באיחור

מה הדין במקרה של הגשת תביעת חוב באיחור ? בית המשפט פסק כי הכלל המגביל הגשת תביעות חוב לשישה חודשים לאחר צו הכינוס איננו "עומד בחלל הריק"; הוא איננו גזירת גורל או הטלת פור מקרית הקובעת באופן מקרי או שרירותי אילו תביעות חוב יתקבלו ואלו ידחו. מכח קל וחומר, אין עסקינן אף בכלל אשר בא ליתן "הנחה" לחייב ולדלל את מצבת חובותיו אך ורק משום שפתח (או נפתחו נגדו) הליכי פשיטת רגל. עסקינן בכלל מהותי וראשון במעלה, אשר עניינו המרכזי הוא איזון אינטרסים נוגדים הקיימים במסגרת הליכי פשיטת הרגל. את מערכת האיזונים דנן ניתן לחלק לשניים: איזון "חיצוני" בין זכות הנושה להגיש תביעת חוב ולהפרע מהחייב פושט הרגל, לבין זכויות מתנגשות, כגון סופיות ההליך, זכות הסתמכות, וזכויות קנייניות של החייב ושל יתרת הנושים. איזון "פנימי", הכרוך בחובות, הזכויות, דרך ההתנגדות ורמת הזהירות הראויה והיעילה אשר המחוקק ביקש לאכוף על הנושה המבקש להגיש תביעת חוב. שאלה זו, האחרונה, הינה שאלה של "מידתיות", המשפיעה על הזמן בו מצפה המחוקק מנושה סביר כי יגלה את עובדת פתיחת הליכי פשיטת הרגל, ויכלכל את צעדיו בהתאם. בראש ובראשונה, מכתיב האינטרס של אותם צדדים, וכן אינטרס המדיניות השיפוטית, את עקרון סופיותם וקידומם היעיל של הליכי פשיטת הרגל; עקרון זה מביא לשאיפה, כי לאחר זמן מוגדר ידעו החייב וכל הנושים, באורח סופי, את מצבת החובות (ולו הלכאורית) בתיק, דבר אשר יקל עליהם להעריך את מצבם. להלן החלטה בנושא הגשת תביעת חוב באיחור: החלטה 1. ערעור על החלטת עו"ד צ'יזיק, בתפקידו כנאמן על נכסי החייב (להלן: "הנאמן"), מיום 6.12.04, לפיה נדחתה תביעת החוב שהגיש המערער בסך נטען של כ-200,000 (מעוגל) ₪, כיוון שזו הוגשה בשיהוי ניכר. תמצית ההליכים בתיק 2. ביום ה-19.5.02 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשת נושה - חברת קמור מימון והשקעות 1991 בע"מ - לאחר שהחייב עשה מעשה פשיטת רגל. 3. נכון למועד עריכת חוות דעת הכונ"ר, שהוגשה ב-16.1.03, הוגשו לכונ"ר 6 תביעות חוב נגד החייב בסכום כולל של קרוב ל-2 מיליון ₪, מתוכם 3,780 ₪ בדין קדימה. 4. ב-6.7.03 הוכרז החייב פושט רגל. במסגרת צו פשיטת הרגל מונה עו"ד צ'יזיק נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל. 5. בתום שלב בדיקת תביעות החוב, הגיש הנאמן ב-15.12.04 דו"ח לביהמ"ש (להלן: "הדו"ח"). מהדו"ח עולה כי לנאמן הוגשו 10 תביעות חוב, מתוכן אישר 4 תביעות חוב בסך כולל של למעלה מ-500,000 ₪, לא כולל תביעתה של חברת קמור לחוב נטען בסך (מעוגל) של 180,000 ₪, אשר טרם הוכרע לגביה עד למועד עריכת הדו"ח. טענות המערער 6. למערער תיק הוצל"פ נגד החייב בגין חוב בסך 203,445 ₪, נכון למועד הגשת תביעת החוב. 7. הנשייה הנטענת מקורה בפס"ד של בימ"ש השלום (כב' השופט ס' ג'ובראן) בת.א. (חי') 8690/88, שניתן ביום ה-10.12.93 כנגד החייב ו-2 נתבעים נוספים (להלן: "פסה"ד"). המערער טוען כי הסכום שנפסק לטובתו בפסה"ד חולק באופן שווה בין שלושת הנתבעים, ביניהם החייב. המערער מוסיף וטוען כי על פס"ד זה הוגש ערעור (פס"ד בערעור לא הומצא). 8. לטענת המערער, עיקר המחלוקת בינו לבין הנאמן נוגעת לאופן חישוב החוב. קיימת סתירה בין פירוט החוב בתיק ההוצל"פ לבין תשלומים שנתקבלו לכאורה ע"ח החוב אצל עו"ד נשר - ב"כ הקודם של המערער. תגובת הנאמן 9. דין תביעת החוב להידחות מאחר והוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף למעלה משנתיים ימים ממתן צו הכינוס. 10. בחודש 02/04 פנה המערער לנאמן לראשונה, עת נודעו לו, לטענתו, דבר קיומם של הליכי פשיטת הרגל. כבר במועד זה הודיע הנאמן למערער כי עליו להזדרז ולהגיש בקשה להארכת מועד, וכי על פניו חלף המועד להגשת תביעות חוב. 11. חרף האמור לעיל, תביעת החוב נתקבלה במשרדי הנאמן רק ב-4.7.04. דהיינו, רק כעבור כ-5 חודשים מאז פנייתו הראשונה לנאמן ובלא שהועלה כל הסבר לאיחור הרב בהגשתה. יתרה מכך, מבירור עם החייב עולה כי המערער נכלל ברשימת נושיו מלכתחילה, כך שלא ייתכן שהמערער לא ידע על הליכי פשיטת הרגל, כפי שטען. 12. אם בכך לא סגי, הרי תביעת החוב נדחתה אף לגופו של עניין. חקירת החייב העלתה כי המערער לא טרח לעדכן את לשכת ההוצל"פ בדבר תקבולים של עשרות אלפי ₪ שקיבל מהחייב. כמו כן, בעוד שחויב רק בשליש מסכום פסה"ד, פתח נגדו המערער תיק הוצל"פ על מלוא הסכום שנפסק בפסק הדין. רק בשלב מאוחר יותר תוקן סכום החוב, אך סכום הפתיחה גרם להגדלת סכומי האגרה ושכר הטרחה בתיק ההוצל"פ. 13. לטענת הנאמן, מעבר לעובדה שפירוט החוב בהוצל"פ איננו נכון, הרי שתביעת החוב הוגשה תוך שהמערער מתבסס על פירוט חוב שהוא יודע שהינו שגוי. 14. הנאמן ערך פגישה עם המערער, במהלכה הראה לו כי חישובו מוטעה והלכה למעשה, פרע החייב את כל חובו ואף למעלה מכך. דיון 15. לאחר ששקלתי את מלוא הטענות ובחנתי את כל המסמכים שוכנעתי כי דין הערעור להדחות. אין מקום להתערב בהחלטת הנאמן, לפיה נדחתה תביעת החוב הן לגופו של עניין והן בשל השיהוי הרב במועד הגשתה. להלן אפרט. 16. אשר למועד הגשת תביעת חוב קובעת תקנה 67 (א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985: "תביעת חוב תיערך לפי טופס 21, תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה ותוגש לכונס הרשמי או לנאמן, אם נתמנה; תביעה שתוגש לאחר תום ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס לא תקובל, אלא אם כן הוארך המועד להגשתה באמור בתקנת משנה (ג)" (ההדגשה שלי - ח.ה.). 17. הנה-כי-כן, תביעת החוב דנן הוגשה כעבור למעלה משנתיים ממועד מתן צו כינוס; אף הוכח בפני הנאמן כי המערער ידע גם ידע על הליכי פשיטת הרגל הננקטים נגד החייב כבר מראשיתם. במכתבו של הנאמן למערער מיום ה-24.8.04 נכתב כך: "חקרתי את החייב, ודרשתי לדעת האם נושה ספציפי זה נכלל ברשימת חובותיו שדווחה לכנ"ר. החייב הציג בפני את רשימת החובות כפי שהוגשו על ידו לכנ"ר במסגרת דין וחשבון, והנושה מופיע בסע' 30 לרשימת החובות שדווחו, לרבות כתובתו המדוייקת של מייצגו בתיק ההוצל"פ" (סעיף 6 למכתב). 18. ממועד פרסום צו הכינוס, מיוחסת לכלל הנושים ידיעה קונסטרוקטיבית באשר לעובדת מתן הצו. בחלוף המועד הקצוב להגשת התביעה, ומשהתברר לנאמן כי התביעה הוגשה, ללא בקשה להארכת מועד, המפרטת טעם של ממש, המצדיק לכאורה קבלתה לבחינה לפנים משורת הדין, הרי שומה על הנאמן לדחות את הבקשה על הסף. אכן, מטעם זה לבדו יכול וראוי היה שתדחה תביעתו של המערער. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת אלשיך בפש"ר (ת"א) 2440/99 קינג השכרת רכב נ' עו"ד גיא אנגלר ואח', תק-מח 2003(2), 8026, עמ' 8030: "הכלל המגביל הגשת תביעות חוב לשישה חודשים לאחר צו הכינוס איננו "עומד בחלל הריק"; הוא איננו גזירת גורל או הטלת פור מקרית הקובעת באופן מקרי או שרירותי אילו תביעות חוב יתקבלו ואלו ידחו. מכח קל וחומר, אין עסקינן אף בכלל אשר בא ליתן "הנחה" לחייב ולדלל את מצבת חובותיו אך ורק משום שפתח (או נפתחו נגדו) הליכי פשיטת רגל. עסקינן בכלל מהותי וראשון במעלה, אשר עניינו המרכזי הוא איזון אינטרסים נוגדים הקיימים במסגרת הליכי פשיטת הרגל. את מערכת האיזונים דנן ניתן לחלק לשניים: א. איזון "חיצוני" בין זכות הנושה להגיש תביעת חוב ולהפרע מהחייב פושט הרגל, לבין זכויות מתנגשות, כגון סופיות ההליך, זכות הסתמכות, וזכויות קנייניות של החייב ושל יתרת הנושים. ב. איזון "פנימי", הכרוך בחובות, הזכויות, דרך ההתנגדות ורמת הזהירות הראויה והיעילה אשר המחוקק ביקש לאכוף על הנושה המבקש להגיש תביעת חוב. שאלה זו, האחרונה, הינה שאלה של "מידתיות", המשפיעה על הזמן בו מצפה המחוקק מנושה סביר כי יגלה את עובדת פתיחת הליכי פשיטת הרגל, ויכלכל את צעדיו בהתאם. ... בראש ובראשונה, מכתיב האינטרס של אותם צדדים, וכן אינטרס המדיניות השיפוטית, את עקרון סופיותם וקידומם היעיל של הליכי פשיטת הרגל; עקרון זה מביא לשאיפה, כי לאחר זמן מוגדר ידעו החייב וכל הנושים, באורח סופי, את מצבת החובות (ולו הלכאורית) בתיק, דבר אשר יקל עליהם להעריך את מצבם". 19. המערער לא המציא שום נימוק או הסבר מדוע הבקשה הוגשה בשיהוי כה רב. בפרט, שגם למן פנייתו הראשונה של המערער אל הנאמן ועד הגשת התביעה, חלפו עוד כ- 5 חודשים. לפיכך, כאמור, דין תביעתו היה להידחות על הסף. 20. חרף האיחור, הנאמן בדק את התביעה גם לגופה. התברר כי יתרת הפתיחה בתיק ההוצל"פ אינה נכונה, וכי המערער לא טרח לעדכן את תיק ההוצל"פ בדבר תקבולים שונים שקיבל מאת החייב ע"ח פירעון החוב. הנאמן אף מצא כי המערער הגיש את תביעת החוב, ביודעו שתיק ההוצל"פ אינו משקף את גובה החוב - כאמור במכתבו של הנאמן מיום ה-6.12.04: "יוצא, כי הנושה לא הפחית תשלומים שבוצעו בפועל מתיק ההוצל"פ, זכה לקבל את מלוא קרן החוב, וניסה ליהנות מההפקר תוך שהוא נשען על דף חשבון מההוצל"פ, אשר מחובתו על פי הדין לעדכנו, וכך לא נעשה". 21. להזמת הטענות שהועלו נגדו, טען המערער כי הסכומים ששולמו ע"י החייב, אם שולמו, נתקבלו אצל ב"כ הקודם, עו"ד נשר, שלא בידיעתו. כנטען בבקשתו להזמנת עו"ד נשר ליתן עדות מיום 15.9.05: "המערער מתכבד להודיע כי לאחר הגשת הערעור בנדון הגיעו לידיו מהנאמן עותקים מקבלות אשר לפיהם עולה לכאורה כי על חשבון החוב שולמו סכומים במסגרת תיק ההוצל"פ ואשר על אודותם לא נודע לזוכה (...) המערער לא ידע על אותם תשלומים מקודם ולא קיבל דיווח מב"כ על אודותם ואף לא קיבל סכום כלשהוא מהם ועל כן פנה המערער לאחרונה אל ב"כ הקודם עו"ד נ. נשר במטרה לברר את פשר העניין אם כי הזוכה לא הצליח לקבל תשובה שמניחה את הדעת ומכל מקום נותר בלבו ספק אם בכלל הסכומים שולמו על חשבון החוב של החייב בתיק זה או שמא על חשבון החוב של חייבים נוספים באותו תיק". 22. אי לכך, הוחלט ע"י כב' השופטת וילנר (שטיפלה באותו מועד בתיק הפש"ר) בדיון, שנערך ביום ה-6.6.05 כי "הנאמן יפגש עם ב"כ המערער ויראה לו את החשבוניות המקוריות לגבי הסכומים הנטענים. המערער יודיע לבית המשפט עמדתו בנוגע להמשך ההליכים תוך 30 יום מהיום. בית המשפט ממליץ למערער כי במידה ואין טענה לזיוף כי יחזור בו מהערעור". 23. מאז ניתנה החלטת ביהמ"ש - הועברו הקבלות המקוריות שהיו בחזקתו של החייב, לעיונו של המערער באמצעות הנאמן וכן נמסרו לו העתקים נאמנים למקור של אותן קבלות. כל זאת, כעולה מהודעת הנאמן מיום 28.7.05. יתרה מזאת, כב' השופטת וילנר האריכה למערער פעמיים, ב-29.11.05 וב-8.1.06, את המועד להגשת עמדתו באשר להמשך ניהול תיק זה. עד היום לא נתקבלה עמדתו של המערער, לפיכך ניתנת על ידי החלטה בערעור גופו (כיוון שלא נשמעו בפני ביהמ"ש עדויות, אין מניעה כי פסה"ד ינתן על ידי עפ"י המסמכים וטענות הצדדים). סוף דבר 24. הנטל להוכיח את קיום החוב, מוטל על הנושה/ המערער. מאז הוגש הערעור, לפני למעלה משנה, לא עשה המערער דבר להוכחת טענותיו במסגרת כתב הערעור, כך שאלו נותרו טענות כלליות ביותר וחסרות תוכן. אשר על כן, גם לו הוגשה תביעת החוב במועד (ודינה לא היה להידחות עקב האיחור בהגשתה), דינה להידחות לגופה. המערער לא סתר את קביעות הנאמן כי למעשה גבה את חובו מהחייב. המערער לא הציג מסמכים הסותרים את קביעת הנאמן ולא הציג דרך חישוב חלופית לזו של הנאמן. גם אם לא ידע המערער על הסכומים שגבה בא כוחו הקודם, משהוצגו בפניו הקבלות המאששות טענה זו, (אין טענה כי אלו זוייפו), ראוי היה שיודיע על כך שהוא חוזר בו מהערעור, כפי שהומלץ בפניו. 25. לפיכך הערעור נדחה. המערער ישלם לנאמן הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ בתוך 30 יום. תביעת חובחוב