להלן החלטה בנושא החלטה בקשה להארכה שמינית של מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות, וביניהן גניבה על-ידי מנהל בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ברכוש אסור ועוד. כתב האישום (המתוקן בשלישית) מכיל שניים עשר אישומים הפורשים מסכת ענפה שעיקרה גניבה של כ-123 מיליון ₪ מכספי חברת "הראל בית השקעות בע"מ" (להלן: חברת הראל) תוך מחיקת כל ההון העצמי של החברה, וביצוע פעולות שונות שתכליתן הסתרה והסוואה של מעשיו. על-פי עובדות כתב האישום המשיב שימש בתפקידים שונים בחברת הראל, ובהם משנה למנכ"ל, היה אחראי במסגרת תפקידיו על ענייניה הכספיים של החברה והחזיק בסמכויות נרחבות. מתוקף תפקידו בחברה נאסר על המשיב לנהל חשבון השקעות ולרכוש אופציות מעו"ף בזמן אמת, וכן נאסר עליו להיות מעורב באופן אישי בחשבונות לקוחות, להשקיע כספים בחשבונות לקוחות, להתחלק ברווחים או לשאת בהפסדים, ואף נאסר עליו לתת הוראות בשם הלקוח ללא ידיעתו. בכתב האישום נטען כי על מנת לעקוף איסורים אלו ולשלשל כספים לכיסו, קשר המשיב קשר, החל משנת 2003, עם לקוחות וחברים, אשר במסגרתו פתח חשבונות על שמם בחברה בשותפות סמויה עמו. תוך ניצול מעמדו וסמכויותיו בחברה הוא רכש בכספי החברה אופציות בשוק המעו"ף עבור חשבונות אלה וזאת כנגד חלוקת רווחים מוסכמת עם שותפיו לחשבונות. במסגרת הקשר נטל המשיב את עיקר הרווחים מהעסקאות והיתרה ניתנה לחבריו, כאשר אלו הובטחו מפני סיכון כספם בשל הפעילות שבוצעה בחשבונות על שמם. המשיב מואשם כי ביצע עבירות גניבה בהיקף של 123 מיליון ₪, מתוכם הפסיד כ-80 מיליון ₪ במסחר במעו"ף, כ-15.4 מיליון ₪ נמשכו על-ידי החברים מחשבונותיהם, ולמעלה מעשרה מיליון ₪ הועברו למשיב עצמו. כן מואשם המשיב כי ביצע פעולות שונות של העברות כספים אמיתיות ופיקטיביות על מנת להסתיר את הזרמת כספי החברה לחשבונות חבריו. כן פעל לביצוע רישומים פיקטיביים שונים על מנת להסתיר את ביצוע העבירות על ידו. 2. במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 13.6.07 נענה בית המשפט המחוזי (כב' השופט רוזן) לבקשה, וזאת לאחר שהתקבל תסקיר שירות מבחן אשר התרשם מחוסר כנותו של המשיב ומחוסר היכולת ליתן בו אמון, ולפיכך לא המליץ על שחרורו. ביום 16.7.07 דחה בית משפט זה ערר על החלטה זו (כב' השופטת פרוקצ'יה, בש"פ 5289/07). וכך נקבע בהחלטה: "המדובר בנאשם שמיוחסות לו עבירות רכוש בהיקפים אדירים שבוצעו לאורך זמן רב בשיטתיות, בתחכום ובעורמה רבה. צורת התנהלותו העבריינית אכן מעלה סיכון לכך שאם ישוחרר בחלופה, הוא עלול בתיחכומו כי רב לחזור ולבצע עבירות רכוש גם מתוך מעצר בית. אין מדובר בהכרח בעבירות זהות או דומות לאלה המהוות נשוא כתב האישום, אלא בעבירות שניתן לבצעם תוך שימוש באמצעי תקשורת למיניהם שאינם מחייבים נוכחות פיסית לצורך ביצועם. אולם זה אינו החשש העיקרי. הסכנה העיקרית היא כי העורר, הצופה משפט קשה אשר תוצאותיו במקרה של הרשעה עלולות להיות הרות גורל לעתידו, עלול לנצל את שחרורו כדי להימלט מן הדין. חשש זה מתחזק באופן ממשי נוכח קיום נתונים לפיהם ברשותו חשבונות בנק בארה"ב, ולאור אי הידיעה מה עלה בגורל כספי המעילה בהיקפים של מליונים רבים בהם שלח את ידו. אלה עשויים להיות מוחזקים במקומות בעולם, ולשרת את צרכיו של העורר באם ימצא את דרכו להימלט מישראל. מעשי הרישום הפיקטיבי וזיוף המסמכים המיוחסים לעורר בכתב האישום מעלים אף חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. מאחר שהמשפט טרם החל, קיימת סכנה של ממש לתקינות ההליך השיפוטי באם העורר ישוחרר. לכל אלה מצטרפת עמדת שירות המבחן שהתרשם מחוסר כנותו של העורר, ונמנע ממתן המלצה על החלת חלופה, בהינתן הסיכונים הכבדים הכרוכים בכך". 3. לאחר חלוף תשעה חודשים מתחילת משפטו של המשיב ועד היום הוגשו שבע בקשות להארכת מעצרו של המשיב. בית משפט זה נענה לבקשות, כל פעם בתשעים ימים נוספים. בית המשפט ציין בהחלטותיו כי מדובר בהליך חריג בהיקפו ובמורכבותו. כן הדגישו ההחלטות השונות כי ההגנה פועלת לשבש את סדר הישיבות המתוכנן, ונוקטת טקטיקה דיונית המעכבת את ניהולו התקין של ההליך. הדברים הגיעו לידי כך שנקבע כי ההגנה במשפטו של המשיב מבזה את המעמד השיפוטי והיא זו שמביאה על עצמה הארכות מעצר חוזרות ונשנות. צוין כי בית המשפט עושה מאמצים ניכרים לקדם את המשפט חרף המכשולים. כן הודגש כי החשש להימלטותו של המשיב מן הדין עומד בעינו, וזאת לאחר שלא אותרו מרבית הכספים הגנובים. 4. עד כה התקיימו במשפטו של המשיב 99 דיוני הוכחות, בהם נשמעה עדותם של 51 מתוך 86 עדי תביעה. המבקשת מציינת כי 38 ישיבות הוכחות בוטלו בשל סיבות הקשורות במשיב ובבא-כוחו. התיק קבוע לשמיעת ראיות פעמיים בשבוע. המבקשת מתארת את השתלשלות ההליך מאז הארכת המעצר האחרונה ממנו עולה תמונה מדאיגה של זלזול ההגנה בבית המשפט והתנהלות שאינה ראויה. כך למשל לא התייצב בא-כוח המשיב לאחד הדיונים ללא כל הודעה וללא כל הסבר. כמו כן ענה הסנגור לטלפון האישי שלו במהלך הדיון ודיבר בגסות כלפי התובעת, כלפי בית המשפט וכלפי העדים. הדברים הגיעו לידי כך שהשופט הטיח בסנגור כי הוא מהווה בושה וכלימה לעורכי הדין. בתגובה הטיח הסנגור בשופט כי הוא בושה לעולם המשפט והודיע על התפטרותו אך לאחר מכן חזר בו. 5. באת-כוח המבקשת טענה כי המעשים המיוחסים למשיב, היקף הנזק הכלכלי שגרם במעשיו, העובדה שחלק גדול מן הכספים לא אותר עד כה, והעונש הצפוי לו אם יורשע, מעלים חשש כבד כי המשיב אם ישוחרר ימלט מאימת הדין. כמו כן, לטענתה, העבירות המיוחסות למשיב, השיטתיות והתחכום בהן בוצעו לאורך זמן ארוך מאוד מבססים את הסכנה שאם ישוחרר המשיב הוא עלול לשוב ולבצע עבירות נוספות. היא ציינה את תסקיר שירות המבחן אשר סבר כי אין ליתן במשיב אמון. הפרקליטה טענה כי התביעה ובית המשפט עושים כל מאמץ לנהל את המשפט בקצב מהיר והתביעה אף מוכנה לוותר על עדים מטעמה, דא עקא שאופן ניהול ההגנה מערים קשיים על ניסיונות אלה לקדם ולזרז את המשפט. ההגנה נוקטת בשיטות רבות ומגוונת שתכליתן לעכב את הדיונים, תוך הפרעות חוזרות ונשנות להליך. 6. בא-כוח המשיב טען ארוכות בפני. הסנגור רמז כי ההליכים מתנהלים שלא כראוי ובאופן המסכל את הגנתו של המשיב. עוד טען כי התביעה הודיעה מספר פעמים שהיא מוכנה לוותר על עדים אך לא עשתה זאת עדיין. הסנגור הוסיף וטען לבעיות רפואיות שסבל מהן אשר בגללן בוטלו הדיונים. עוד טען הסנגור כי לא נבחנה מעולם חלופת מעצר לשחרורו של המשיב וכי אין לכך תקדים שבגין עבירות מסוג העבירות בהן מואשם המשיב יושב המשיב תקופה כל כך ארוכה במעצר. לטענתו, לא נמצאו חשבונות שיש בהם כספים השייכים למשיב ולכן אין חשש להימלטותו. גם החשש לשיבוש מהלכי משפט אינו מבוסס לטענתו, בייחוד כאשר נותרו רק עשרה עדי תביעה שבכוונת התביעה להעיד, ומאחר שאין המשיב יכול לבצע עבירות בבורסה שכן הוא אינו חבר בורסה כעת. 7. לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אני סבורה כי החשש העיקרי בתיק זה משחרורו של המשיב הינו החשש להימלטותו מן הדין. ברי כי העבירות המיוחסות למשיב מעלות את החשש כי אם יורשע יגזר עליו עונש חמור אשר יש בו כדי להוות מוטיבציה להימלטות מהדין. מאחר שהעבירות עניינן בגניבת כספים בהיקף אדיר, כאשר מרבית הכספים טרם אותרו, אני מסכימה עם החשש שהובע כי המשיב מחזיק במקום מסתור כלשהו בכספים אלו ויעשה בהם שימוש לצורך הימלטות מהארץ אם ישוחרר. חשש זה בעיני הוא כבד וממשי ויש בו כדי להוות שיקול משמעותי ביותר להותרת המשיב במעצר. לצידו קיימים חששות משניים לטעמי, אם כי לא ניתן לבטלם, לביצוע עבירות נוספות ולהשפעה על עדים, כאשר נותרו למעלה מעשרים עדים שעשויים להיות חשובים לניהול המשפט. 8. החשש להימלטות מן הדין, למרות היותו משמעותי וכבד, צריך להיות מאוזן מול זכותו של המשיב לחירות אשר משקלה גובר ככל שחולף הזמן ומשפטו של המשיב טרם מגיע לסיומו. כך הוא במקרה הרגיל. עם זאת, אני סבורה כי המקרה שבפנינו ודאי אינו מקרה רגיל ולא ניתן להתייחס אליו ככזה. ראשית, מדובר בתיק חמור ביותר ומורכב המצריך התמודדות עם חומר ראיות רב היקף, מספר רב של עדים, והבנת המטריה המורכבת. אך יתרה מכך, התנהלות ההגנה בתיק זה היא זו שמצדיקה מתן משקל מועט לחלוף הזמן ולעובדה שאנו מצויים בהארכת המעצר השמינית מבלי שהסתיימה פרשת התביעה. מההחלטות הקודמות של בית משפט זה ומהפרוטוקולים שנערכו בבית המשפט המחוזי עולה תמונה קשה של התנהלות מכוונת וברורה של ההגנה לעשות כל שבידיה להאריך את המשפט. הדבר מתבטא באי התייצבות של הסנגור לדיונים שנקבעו, וזאת ללא נטילת רשות מבית המשפט. כך גם מרשה לעצמו הסנגור לעזוב את האולם באמצע הדיון לאחר ויכוח עם השופט וזאת ללא קבלת רשות ממנו. הדבר אף מתבטא במסעות דיג שעורך הסנגור למורת רוחו של בית המשפט. אני מקבלת כי הסנגור סבל מבעיות רפואיות שונות במהלך הדיונים. עם זאת, גם אם קיימות בעיות אובייקטיביות יש ליתן להם מענה מצד ההגנה כאשר ברור שהמשפט מתארך בשל כך וכך גם מעצרו של המשיב. התנהלות זו כולה עומדת אל מול ההתרשמות לפיה בית המשפט והתביעה עושים מאמצים רבים על מנת לקדם את המשפט בקצב סביר. בית המשפט קבע שתי ישיבות בשבוע לשמיעת התיק, והתביעה אף מוכנה לוותר על חלק מעדיה על מנת לאפשר סיום מהיר של שמיעת הראיות, וכפוף לכך שהסנגור מצידו יסייע בכך. במצב דברים חריג זה אין מנוס ממתן משקל מועט לחלוף הזמן, שכן שחרורו של המשיב בשל חלוף הזמן רק ישיג את מטרתו של הסנגור כפי שהיא עולה מדרך התנהלותו. כפי שצוין גם בהחלטות קודמות אין לעשות בעניין זה הפרדה בין המשיב לסנגורו, שכן ברור שהמשיב מודע להתנהלות הסנגור ומקבל אותה. במצב דברים זה אין מנוס לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. 9. לסיום החלטה זו אין ביכולתי להתעלם אף מהיבטים אחרים בהתנהלותו של המשיב העולים מקריאת הפרוטוקולים ועניינם יחס מזלזל ובלתי מכובד בעליל של הסנגור כלפי בית המשפט המחוזי. סבורני כי יש מקום ליתן גיבוי מלא לבית המשפט המחוזי בהתמודדותו מול הסנגור ביד תקיפה אשר לא תאפשר התנהלות בלתי מקובלת ובלתי ראויה כפי שהיא מצטיירת מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי ומהטיעונים בפני. הבקשה, אם כן, מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך החל מיום 31.10.09 בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בת.פ. 40138/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הארכת מעצרמעצר