דחיית תשלומים בהסדר נושים

להלן החלטה בנושא דחיית תשלומים בהסדר נושים:

החלטה

1. מהות הבקשה:
הבקשה שבפניי הינה בקשתו של המבקש להורות על דחית תשלומים של הסדר הנושים ב- 12 חודשים נוספים החל ממועד הגשת הבקשה, וזאת בשונה מהחלטה אשר ניתנה על ידי בימ"ש ביום 13.4.05 בבש"א 10610/03, לאור נסיבות חדשות שיפורטו.
המבקש טען כי בשלב זה עומדות בפני בימ"ש עובדות חדשות, אשר התגלו בחקירת העדה היחידה מטעם המשיב (להלן: "הבנק") בדיון שהתקיים ביום 27.4.06 בבש"א 18525/05.
המבקש טען כי רק בדיון זה הסתבר מדוע נמנע הבנק בעקביות מלתמוך את טענותיו בתצהירים, כאשר בחקירה נגדית של העד היחיד אשר הובא על ידי הבנק, קרסו כל גרסאות הבנק אשר נטענו על ידו בבש"א 10610/03.
שתיקת עדי הבנק וקריסת גרסאות הבנק בחקירה נגדית, מהווה הודאת בעל דין של הבנק המאמתת את גירסת המבקש על פיה לא נעשה כל שינוי בהסכמת כל הצדדים, בדבר דחייה בלתי מוגבלת של התשלומים אשר אמורים להשתלם במסגרת הסדר הנושים. זאת במקרה של משבר בתיירות הנכנסת לישראל וכל עוד נמשך משבר זה.
המבקש טען כי בימ"ש רשאי לדון מחדש ולשנות את החלטתו מיום 13.4.05 ולהורות על דחיית התשלומים שבהסדר הנושים.
המבקש התייחס בבקשתו לחקירתה של עדת הבנק גב' בכר אשר העידה, לדברי המבקש, כי ידיעתה האישית בדבר האירועים הרלוונטיים היא משלהי שנת 2002 בלבד. אין לה כל ידיעה באשר לעובדות הרלוונטיות אשר היו לפני חתימת הסכם הנושים.
עוד הסתבר כי עדי הבנק אינם מוכנים לתמוך בגירסתו של ב"כ הבנק, עו"ד שפירא.
המבקש ציטט מעדותה של גב' בכר.
המבקש העלה טענות באשר להחלטה שניתנה על ידי בימ"ש בבש"א 10610/03.
המבקש טען כי המסמכים אשר היו בפני בימ"ש מצדיקים מסקנה כי אין לבנק זכויות לנכסי החברות שבהסדר, כי נחתם הסכם פשרה וכי על פי הסדר הנושים נתנו הצדדים את הסכמתם לדחייה בלתי מוגבלת של התשלומים במקרה של משבר בתיירות.
המבקש שב ותיאר את המו"מ לסיום המחלוקות של הצדדים אשר התנהל בשנת 97' ואת הסדר הנושים אשר התקבל בשנת 98'.
לאחר מכן שב וטען המבקש כי לגב' בכר אין כל ידיעה בדבר העסקה שנחתמה עם הבנק.
המבקש גם תיאר את הבקשה נשוא ההחלטה בבש"א 10610/03, בה התבקש בימ"ש להאריך את משך הדחייה של התשלומים על פי הסדר הנושים.
בסופו של דבר, התבקש בימ"ש לעיין מחדש בבקשה שניתנה בבש"א זו לאור העובדות החדשות אשר התגלו, לדברי המבקש, בדיון אשר התקיים ביום 27.4.06.
המבקש טען כי מקריאת ההחלטה, בה דחה ביהמ"ש את הבקשה למתן הוראות בבש"א 10610/03, מסתבר בעליל כי היא מבוססת על טיעונים כוזבים ועובדות לכאורה אשר הובאו בהתנגדות אשר הוגשה על ידי הבנק, עובדות אשר אינן נתמכות בתצהיר.

2. תגובת הבנק:
הבנק הגיש תגובה אותה כינה כתגובה ראשונה ובקשה לסילוק על הסף.
הבנק טען כי מדובר בהליך טורדני נוסף של המבקש, אשר איננו משלים עם פסקי דין חלוטים אשר ניתנו נגדו ונגד תאגידים שבשליטתו.
הטענות אשר הועלו על ידי המבקש בבקשה הנוכחית, אינן אלא חזרה על הטענות אשר הועלו על ידו במסגרת בש"א 10610/03, אשר נידונו והוכרעו על ידי בימ"ש.
בר"ע אשר הגיש המבקש על החלטה זו לבית המשפט העליון נמחקה. החלטת בית המשפט בש"א 10610/03 - יצרה למעשה מעשה בית דין אשר מונע דיון חוזר ונוסף.
על יסוד החלטה זו ביטל הבנק את ההסדר ככל שהוא נוגע לבנק ולנכס בירושלים.
אין בפיו של המבקש טענות חדשות כלשהן אשר מצדיקות את פתיחת הדיון מחדש.
נסיונו של המבקש לטעון לנסיבות חדשות , אינו אלא ניסיון לעקוף את החלטתו המנומקת והחלוטה של בימ"ש בבש"א 10610/03.
משמעות ההחלטה היא כי הסדר הנושים הופר ומופר מזה שנים ואין הוא מאפשר את הארכתו מעבר ל- 12 חודשים.
משהסתיימה תקופה זו, לא ניתן לעכב תשלומים אשר ממ"ש התחייבה לשלם לקופת הכינוס.
גם אם ניתן היה להאריך את ההסדר, הרי שהיה על המבקש להצביע על נימוקים ראויים וכבדי משקל להארכת המועד ולהציג דרך לקיום ההסדר.
כפי שהיה בעת הדיון בבש"א 10610/03, וגם היום, אין המבקש מסוגל להציג מקור כספי לקיום ההסדר.
כל בקשתו של המבקש נשענת על דברים אשר אמרה לכאורה גב' בכר, נציגת הבנק, אשר הוזמנה להעיד במסגרת הדיון בבש"א 15825/05 על שני עניינים בלבד - קיומו של חוב עתק של החברות כלפי הבנק וקיומה של משכנתא בתוקף על הנכס בירושלים.
גב' בכר כלל לא התבקשה להעיד על האירועים נשוא הדיון אשר התקיים בבש"א 10610/03.
החלטת בימ"ש בבש"א 10610/03 באשר לפרשנותו של סעיף 7.2 להסדר הנושים, הינה ברורה ואיננה משתמעת לשני פנים.
לאחר שהבר"ע על החלטה זו נדחתה, הגיש המבקש בקשה לפסילת בית המשפט, בקשה אשר נדחתה גם היא על ידי בית המשפט העליון.
חוב החייבת כלפי הבנק הפך להיות חוב חלוט, לאחר שהחברות הודו בחוב עובר להסדר רישום הנושים.
הבנק התייחס במסגרת התגובה לעדות של גב' בכר אשר שימשה בסיס לטענתו של המבקש בדבר נסיבות חדשות.
בסופו של דבר, נטען כי יש לחייב את המבקש בהוצאות לדוגמא.

3. תשובת המבקש לתגובת המשיב:
המבקש טען כי במסגרת הבקשה הוא עתר כי בימ"ש זה, אשר משמש גם בימ"ש של יושר, יקיים דיון מקיף וממצה במישור העובדתי ויערוך דיון יסודי ומעמיק לבירור כל העובדות והראיות המועלות במסגרת הבקשה.
המבקש שב וטען כי פקידי הבנק אינם מוכנים לגבות את הגירסה הכוזבת אותה הציג פרקליט הבנק בפני בימ"ש.
המבקש חזר וטען כי העובדות אשר הוצגו בפני בימ"ש, מצביעות על כך כי אין לבנק זכויות כלשהן בנכסי החברות, וכי הודאה בחוב אשר ניתנה ביום כינוס הנכסים, ניתנה שלא כדין.
המבקש טען גם בתגובה כי עדותה של גב' בכר מביאה לקריסתה של גירסת הבנק אשר ניתנה במסגרת בש"א 10610/03.
המבקש טען כי יש מקום לקיים דיון חדש בהחלטה, שכן גירסת הבנק כאמור בהתנגדותו לבש"א 10610/03 קרסה לחלוטין. לכן חל שינוי מהותי בנתונים אשר היו מונחים בפני בימ"ש בעת שנתן את החלטתו.

4. החלטה:
אין כל מקום לבקשה הנוכחית.
העובדות הרלוונטיות פורטו על ידי בהרחבה במסגרת בש"א 10610/03.
לכן, אחזור רק על תיאור ההליכים שבין הצדדים.

החברות, אשר הוגדרו בבקשה שבפניי כחברות שבהסדר הנושים, מהוות חלק מקבוצת חברות אשר הקימה משפחת טאוב (להלן: "קבוצת אנ.די.סי" או "הקבוצה").
הקבוצה עסקה בייצור שיווק ומסחר בתכשיטים וביהלומים, כאשר החברות השונות במסגרת הקבוצה היו קשורות זו לזו.
המבקשות ניהלו חשבונות בבנקים שונים. במסגרת זו יצרה הקבוצה שעבודים קבועים וצפים שונים לטובת הבנקים הנושים המובטחים.
חלק מהבנקים הגיש בקשה כנגד החברות לאכיפת שיעבודים על פי אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים ומנהל קבוע לנכסי החברות.
החברות הודו בחוב ובתוקף השיעבודים.
בהחלטה מיום 30.5.93 מינה כב' השופט י. לויט את רו"ח פורת ז"ל ואת עו"ד משה נווה יחד ככונסי נכסים לחלק מהחברות.

ביום 11.2.97 הוגשה בקשה בהמר' 521/97, במסגרתה התבקש בימ"ש על ידי אברהם טאוב - המבקש בבקשה שבפניי - ליתן צו הקפאת הליכים ולהורות על כינוס אסיפות נושים של כל אחת מהחברות.
במסגרת הבקשה הציע המבקש הסדר פשרה בין כל אחד מהמבקשות לבין נושיה לסוגיהם השונים.
בבקשה נאמר כי ממ"ש, אשר בינה לבין כונסי הנכסים והנושים המובטחים תלויות ועומדות תובענות בעניין חוזה הפצה אשר נכרת בין ממ"ש לבין החברות, איתרה משקיע לרשותו עומדים מקורות כספיים מוכחים.
בסעיף 3 להצעה הנושא את הכותרת "תמצית ההסדר המוצע", נאמר כי ממ"ש תרכוש מכונסי הנכסים את עסקי החברות ומלאי המוצרים וחומרי הגלם אשר ברשותם, וכן תשכור ותקבל לניהולה לתקופה של 8 שנים ברחוב דרך בית לחם 143 בירושלים אשר שועבד לבנק הפועלים על ידי המבקשת 1 (להלן: "הנכס בירושלים").
דמי השכירות אשר תשלם ממ"ש ישמשו לסילוק המשכנתא הראשונה. התשלומים ישמשו לסילוק חובות כלפי נושים מובטחים באגרות חוב, שעבודים קבועים ושוטפים וכל שעבוד אחר למעט משכנתאות.
כמו כן, אמור להיות סכום מוגדר אשר יופרש במשך 12 שנה לקרן אשר תנוהל על ידי כונסי הנכסים כנאמנים, לשם תשלום לנושים הבלתי מובטחים.
במסגרת אותה בקשה הסביר מר טאוב כי ההסדר המוצע, המבוסס על השקעה של משקיע זר, מקפל בתוכו אפשרות ליצירת משאבים לפרעון החובות בדרך של הפעלת עסקי החברות.

הבנקים שלחו לבית המשפט תגובה משותפת לבקשה, בה נאמר כי הסכומים הנזכרים בהצעת הפשרה ישמשו כסכומי מינימום בלבד וכי כל בנק יהיה רשאי להגיש תביעות חוב בגין הסכומים המגיעים לו לפי חשבונותיו.
לאור תגובות אלה, הורה בימ"ש לכונסי הנכסים של המבקשות לפרסם הזמנה להגיש תביעות חוב ולכנס אסיפת נושים לסוגיהם.
בעקבות החלטה זו התקיימו אסיפות נושים מובטחים.
כמו כן, נשלח ביום 15.6.97 מכתב אשר כונה "הסכם פשרה" על ידי החברות, מר טאוב וערבים נוספים לבנק הפועלים, בנק דיסקונט, בנק מזרחי ולבנק לפיתוח התעשייה בע"מ (להלן: "הסכם הפשרה").
ביום 29.10.97 נחתם הסכם הפשרה בין בנק מזרחי לבין משפחת טאוב וחברות, בו נאמר כי תשלום החובות לבנק מזרחי יתבצע במסגרת הסדר נושים.
לאחר חתימה על הסכם פשרה זה, הודיע בנק מזרחי כי הוא תומך בהסדר הנושים.
בספט' ואוק' 97' התקיימו אסיפות נושים בעקבות החלטת בימ"ש מיום 4.8.97.
ביום 21.12.97 התנהל דיון בבית המשפט, בו מינה סג"נ כב' השופט י. לויט את עו"ד בלס לתפקיד מגשר במחלוקות שבין החברות השונות בקבוצה לבין הנושים, לשם קבלת הסכמה להסדר נושים כולל.
ביום 11.3.98 אישר כב' השופט י. לויט את הסדר הנושים באופן עקרוני, והודיע כי אישור סופי של הסדר הנושים יינתן לאחר חתימת הצדדים על ההסדר.
אישור סופי של הסדר הנושים ניתן על ידי כב' השופטת אלשייך ביום 11.6.98 (להלן:"הסדר הנושים").

במסגרת בש"א 10610/03, ביקש מר טאוב כאמור להאריך את תוקפו של סעיף 7.2 להסדר הנושים, המתייחס לדחיית תשלומים בעת משבר בתיירות לתקופה נוספת של 12 חודשים.
בסופה של ההחלטה באותה בש"א נקבע על ידי כי אין כל בסיס לטענת המבקש, על פיה היו הצדדים להסדר הנושים מוכנים לקחת סיכון נוסף של דחיית ביצוע הסדר הנושים, אשר אמור להתבצע במשך 15 שנה, במשך תקופה של 12 חודשים במועדים בלתי מוגבלים, בגין אותו כוח עליון אליו התייחסו במפורש במסגרת סעיף 7.2 כאשר הגבילו את תקופת הדחייה.
עוד נקבע על ידי, כי הפרשנות אשר הוצעה על ידי המבקש תגרום למעשה לכך כי הסדר הנושים יוקפא לתקופה בלתי מוגבלת.
גם לגופו של עניין, לא קיבלתי את טענת ממ"ש על פיה גרם המשבר בתיירות הנכנסת למצב בו אין היא יכולה לעמוד בתשלומים על פי הסדר הנושים.
בר"ע אשר הוגשה, כאמור, על החלטה זו נמחקה.

הבנק הגיש בקשה למינוי כונס נכסים על הנכס בירושלים, לאור ההחלטה אשר ניתנה בבש"א 10610/03 אשר משמעותה היא , לדברי הבנק, כי אי קיום התחייבות ממ"ש מהווה הפרה של הסדר הנושים.
לכן ביטל הבנק את הסדר הנושים בכל הנוגע לנכס בירושלים, וביקש לאכוף את זכויותיו בנכס לשם קידום פרעון החובות.
בקשה זו נתמכה בתצהיר של גב' בכר, אשר התייחסה להחלטה שניתנה בבש"א 10610/03, סקרה את העובדות העולות מתיק בימ"ש, וביססה את זכותו של הבנק למימוש השעבוד הקבוע על הנכס בירושלים על פי אגרת החוב, לאור הפרת הסכם הנושים והחובות בערכי יום הכינוס בסכום של כ- 11 מליון דולר.
בקשה זו הוגשה במסגרת בש"א 15825/05.
בבקשה התקיים דיון במעמד הצדדים בו נחקרה הגב' בכר. הצדדים הגישו סיכומיהם באשר לבקשת הבנק.
בבקשה שבפניי מעלה למעשה המבקש טענות באשר להחלטת בימ"ש במסגרת בש"א 10610/03, אשר הפכה להחלטה חלוטה.
כל טענותיו של המבקש באשר להחלטה זו, היו אמורות להיות מועלות במסגרת הערעור, כפי שגם ציין בית המשפט העליון במסגרת ההחלטה אשר ניתנה בבקשת הפסלות של המבקש (נספח ט' לתגובת הבנק).
אין כל מקום לראות בעדותה של גב' בכר במסגרת בש"א אחרת, המתייחסת לבקשת אכיפה של שעבוד על הנכס בירושלים, כעובדות חדשות או נסיבות חדשות המצדיקות פתיחה מחדש של הדיון או ההחלטה שניתנו בבש"א 10610/03.
גב' בכר הבהירה במפורש כי היא איננה מודעת לאירועים כלשהם שהיו בבנק לפני שנת 2002, אירועים אליהם התייחסתי במסגרת ההחלטה בבש"א 10610/03.
עדותה של גב' בכר רלוונטית לגבי הבקשה בבש"א 15825/05.
מתוך עיון בסיכומים אשר הוגשו על ידי המבקש בבש"א זו, עולה כי התייחסותו לעדות זו אליה התייחס בבקשה הנוכחית, מצוייה גם בהם.
בימ"ש יתייחס לטיעוניו של המבקש לעדות זו במסגרת ההחלטה בבש"א 15825/05. אולם, אין להם כל מקום במסגרת הבקשה הנוכחית.

דין הבקשה להידחות.
המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול הסדר נושים

  2. הסדר נושים לא סביר

  3. אי הצטרפות להסדר נושים

  4. בקשה לאישור הסדר נושים

  5. אישור תוצאת אסיפת נושים

  6. ממתי מתחיל חוב ערב לנושה

  7. דחיית תשלומים בהסדר נושים

  8. הודעה לנושה על ביטול ערבות

  9. אישור הסדר חוב באסיפת נושים

  10. בקשת נושה מובטח למימוש ערובה

  11. אישור הסדר נושים למנהלי חברה

  12. פשיטת רגל במקום תשלום לנושים

  13. אחריות אישית בגין העדפת נושים

  14. עיקול משכורת - חלוקת כספים לנושים

  15. הצעת הסדר נושים למחזיקי אגרות חוב

  16. האם הסדר נושים גובר על דיני הערבות

  17. שינוי ישות משפטית כדי להתחמק מנושים

  18. חלוקת כספי נאמנות לנושים של חברה בפירוק

  19. ויתור הערב על חובת הדרישה של נושה מהחייב

  20. ביטול הסדר עם נושים מחוץ להליך פשיטת רגל

  21. בקשה להכרזה כפושט רגל על חובות ל - 20 נושים

  22. הסכמת המנהל המיוחד בפשיטת רגל מול התנגדות נושה

  23. בקשה לאישור הסדר נושים - סעיף 350 לחוק החברות

  24. עיכוב ביצוע חיוב לנושה בחיובים שלובים או מקבילים

  25. בקשת חייב להכריזו כפושט רגל והתנגדות נושים להכרזה

  26. שימוש במסך ההתאגדות לצורך קיפוח נושים והברחת נכסים

  27. סיוע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל

  28. החייב נחקר ועוד קודם לכן המציא אסמכתאות על משלוח הודעות לנושים

  29. סעיף 50 לחוק החוזים - החייב רשאי לזקוף כל סכום שמשלם לנושה לחיובים בעת התשלום

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון