בית המשפט דחה את בקשתו של חייב להכריזו פושט רגל וציין כי החייב לא הוכיח כי החובות הצטברו בתום לב. הן כיוון שלא המציא את המסמכים הרלבנטיים לעניין החברות ובעיקר כיוון שחייב אשר מקים חברות בזו אחר זו, תוך שהוא מגדיל את הסיכון ואדיש לעובדה שמעגל נושיו רק הולך וגדל, לא ניתן לקבל כי חובותיו הצטברו בתום לב ##להלן פסק דין בנושא דחיית בקשת פשיטת רגל:## 1. בקשת חייב להכריזו פושט רגל. החייב יליד 1962, נשוי ואב ל-4 ילדים קטינים. בבקשתו הצהיר על חובות בסך 1,965,764 ₪ ל-15 נושים. ביום 27.8.06 ניתן צו כינוס לנכסיו והושת עליו תשלום חודשי בסך 400 ₪. 2. מחוו"ד הכונ"ר שהוגשה לפי סעיף 18 ד' לפקודה עולים הממצאים הבאים: א. נגד החייב הוגשו 3 תביעות חוב בסך 1,480,545 ₪. לא נתבעו תביעות בדין קדימה. ב. לגרסת החייב, בשנת 95' לאחר שאביו התאבד בשל חובות שצבר ללא ידיעת משפחתו, הקים ביחד עם אחיו עסק לשיווק חומרי בניין (אחיו היה אותה עת בן 23 בלבד). שנה לאחר מכן הוקמה חברה נוספת - ח.מ. קרמיקה (1996) בע"מ. לחייב היה 50% מהבעלות בחברה זו. את הסתבכותו בחובות תולה החייב בכישלון החברות, שעודן רשומות כפעילות ברשם החברות. אשתו של החייב הקימה חברה נוספת בשם קרמיקה השרון בע"מ. לאשת החייב היו 99% מהמניות ולאחיו של החייב היה 1%. לטענת החייב, הספקים עמדו על כך שיערוב אישית לחברה של אשתו, רק כך היו מוכנים לספק לה סחורות. ג. לטענת החייב בשנת 2001 נולדה לו ילדה פגועה (נכה), דבר שמוטט אותו נפשית. מאז הוא איננו עובד ומתקיים מקצבאות המל"ל. ד. החייב לא המציא דוחות כספיים לגבי שלוש החברות שבהקמתן ו/או בניהולן היה מעורב. ה. חקירת הכונ"ר העלתה כי כבר ב-97' החל החייב לצבור חובות. עובדה זו לא מנעה ממנו ליסוע בין השנים 1997-2001 לחו"ל לא פחות מעשרים פעם(!) בחלק מהנסיעות, הצטרפו אליו גם אשתו וילדיו. כמו כן החייב העביר ע"ש בעלה של אחותו רכב משא אחוד מסוג סיטרואן שנת 99'. בחקירתו אצל הכונ"ר הכחיש החייב כי היה הבעלים של הרכב. יש לציין, כי הרכב נרשם ע"ש החייב לאחר שהגיש בקשתו לצו כינוס ובטרם ניתן צו הכינוס דאג למוכרו לגיסו. ו. החייב עומד בתשלום החודשי לקופת הכינוס. 4. ביום 8.1.08 הגיש החייב תגובתו לחווה"ד. ביום 23.1.08 הגיש הכונ"ר תשובה מטעמו לתגובת החייב. טענות הצדדים 5. הכונ"ר מתנגד לבקשה, מהנימוקים שלהלן: לטענת הכונ"ר, החייב הקים שלוש חברות, בזו אחר זו שעסקו באותו תחום. נראה כי כל אימת שחברה נסגרה או נקלעה לקשיים, נהג החייב להקים חברה אחרת ובכך לתעתע בנושים. החייב העביר בעלות ברכב אחוד לגיסו (בעלה של אחותו) ובכך הבריח נכסים, לאחר הגשת בקשתו לצו כינוס ופשיטת רגל. במקום לשלם לנושים החייב בחר לנפוש בחו"ל, מספר רב של פעמים, בעודו שקוע בחובות. החייב שיתף פעולה בצורה חלקית בלבד עם נציגי הכונ"ר ולא הגיש מסמכים שונים אותם התבקש להציג בחקירתו. כך למשל, החייב לא המציא דוחות כספיים הנוגעים לשלוש החברות בהן היה מעורב ולכל הפחות, בעל עניין בה. החייב גם לא הגיש כלל דוחות חודשיים לעניין הכנסותיו והוצאותיו. הלכה למעשה, החייב לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח תום לב ביצירת החובות אלא היפוכו של דבר. בשנת 96' עת היה מסובך בחובות, חתם החייב על ערבות אישית לחברה שהקימה אשתו. 6. בתגובתו טוען החייב כי עד 1993 עבד כשכיר עם אחיו בעסק של אביו לממכר חומרי בניין. ב-93' לאחר שהאב נפל קורבן לתרגיל עוקץ והתאבד, החליטו החייב ואחיו להמשיך את העסק ולנסות לסגור את החובות שהשאיר אחריו האב. החייב טוען כי הסתבכותו בחובות החלה למעשה מיום שאביו התאבד. לטענת החייב כמו רבים אחרים הוא נכשל בעסקים. "עצם העובדה שהוא יצא לחו"ל לא מלמדת על כך שחובותיו נוצרו כתוצאה מנסיעות אלו ובמיוחד כאשר רוב הנסיעות היו למצרים ולירדן שעלו מאות שקלים בודדים". אשר לטענה כי העביר בעלות ברכב לגיסו במטרה למלט אותו מנושיו - החייב טען כי סייע בידי גיסו לקנות רכב ובטעות נרשם הרכב ע"ש החייב במקום ע"ש גיסו. החייב חוזר וטוען כי מאחר והוא מתקיים מהבטחת הכנסה ודאי שאיננו יכול להרשות לעצמו להחזיק רכב, דבר שישלול את זכאותו. לטענת החייב הוא ניסה להגיע להסדר עם נושהו העיקרי - בנק מרכנתיל דיסקונט, אך הנושה דחה את כל הצעותיו. עוד לטענת החייב, הוא הודיע שכל החומר הנוגע לחברות נמצא אצל מנהל החשבונות שלו, שמסרב לשתף עימו פעולה. 7. בתשובה לתגובת החייב, טען ב"כ הכונ"ר כי החייב לא הזים או סתר את החששות הכבדים העולים מחווה"ד, לפיהם החייב הקים שרשרת חברות באמצעות בני משפחתו. תגובת החייב אף מחזקת את הרושם השלילי לגביו, כאשר הוא טוען כי נסיעותיו המרובות לחו"ל "עלו מאות שקלים בודדים". כאמור, החייב איננו מגיש דוחות חודשיים כלל ולא המציא מסמכים הנוגעים לחברות שניהל. החייב לא עמד אפוא בנטל ההוכחה בפשיטת רגל ואף התנהלותו בהליך לוקה בחוסר תום לב. הדין וההלכה 8. סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;" 9. בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169). השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה. ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב. הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל. ודוק: ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט(1) 435; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4)197; פש"ר (מחוזי-חי') 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי (לא פורסם-ניתן ביום 15.8.04); פש"ר (מחוזי-חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי (לא פורסם, ניתן ביום 19.1.03); פש"ר (מחוזי-חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי (לא פורסם, ניתן ביום 30.1.02). דיון ומסקנות 10. לאחר שחזרתי ועיינתי בחוו"ד הכונ"ר, בתגובת החייב, בתשובת הכונ"ר לתגובת החייב ובמסמכים הנוספים בתיק, שוכנעתי כי בקשת החייב ראויה להידחות. 11. ככלל ניתן לומר, שלמעט בנקודות בודדות, חסרות חשיבות מיוחדת, חוו"ד הכונ"ר ומסקנותיו השליליות לגבי החייב לא רק שלא נסתרו בתגובת החייב אלא זכו למשנה תוקף. 12. החייב לא הוכיח כי החובות הצטברו בתום לב. הן כיוון שלא המציא את המסמכים הרלבנטיים לעניין החברות ובעיקר כיוון שחייב אשר מקים חברות בזו אחר זו, תוך שהוא מגדיל את הסיכון ואדיש לעובדה שמעגל נושיו רק הולך וגדל, לא ניתן לקבל כי חובותיו הצטברו בתום לב. גם אם בפועל נרשמו החברה ע"ש אחיו או אשתו, נראה שהחייב היה הרוח החיה העומדת מאחורי החברות - מדוע אחרת יערוב אישית לחברה שאין לו מניות בה?! מצב זה, של הקמת שרשרת חברות במטרה להתחמק מנושים, הוכר בפסיקה כחוסר תום לב מובהק. הוא הדין לגבי חתימתו על כתב ערבות בעודו שקוע בחובות. 13. גם העובדה שבמקום להחזיר חובות לנושים החייב בחר לפוש בחו"ל, מלמדת על חוסר תום ליבו. כמובן שטענתו בהקשר זה, כי בחר יעדים קרובים וזולים באופן יחסי, אינה יכולה לעמוד, בפרט כשמדובר בכ- 20 נסיעות! 14. זאת ועוד, גם במסגרת ההליך החייב לא התנהל בתום הלב הנדרש. החייב לא הגיש אף לא דו"ח חודשי אחד מאז ניתן צו הכינוס ובכך סיכל את האפשרות להתחקות אחר הכנסותיו והוצאותיו. 15. כמו כן החייב יושב בטל ומסתפק בקיצבאות. לא הובא שום אישור רפואי לכך שמצבו הנפשי או הגופני של החייב איננו מאפשר לו לצאת לעבוד. דווקא ההוצאות המוגברות הכרוכות בטיפול בילד חריג, במשפחה שממילא שרויה בחובות, היו צריכות לדרבן את החייב להגדיל את הכנסתו ולא להפך, להפוך להיות מעמסה על שאר החברה. חייב אשר איננו פועל להגדלת הכנסותיו לטובת נושיו, ודאי איננו זכאי לפתיחת דף חדש על חשבון נושיו. במצב זה גם לא תהא תועלת לנושים מהמשך ניהול ההליך. 16. לא נעלמו מעיניי שאר טענות החייב בתגובתו, כי מאז הוגשה הבקשה לא יצר חובות חדשים, כי הרכב שהוזכר בחוו"ד הכונ"ר נרשם על שמו בטעות וכי הוא עומד בתשלום החודשי בדווקנות. אלא שטענות אלה, גם אם נכונות, אינן מרפאות את שאר הפגמים שמניתי - הן בהתנהלותו של החייב בהליך והן לעניין שלב יצירת החובות. מה גם שלעניין הרכב, לא הובא שום מסמך, לרבות תצהיר מטעם הגיס (בעל הרכב), התומך בסיפורו של החייב. סוף דבר 17. מכל הטעמים שמניתי, יש לדחות בקשת החייב. אני מורה על ביטול צו כינוס הנכסים מיום 27.8.06, ביטול כל הצווים שהוצאו מכוחו, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ. ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מעוכב למשך 45 יום מהיום. הכונ"ר יודיע ללשכות ההוצל"פ ולנושים שהגישו תביעות חוב, על ההחלטה. הכונ"ר יקזז את שכרו בהתאם לתקנות והיתרה תועבר לטובת הנושים.פשיטת רגל