להלן החלטה בנושא בקשת החלפת מפרק חברה: החלטה 1. בין הצדדים התנהלו הליכים במסגרת תיק פש"ר, בו ביקשו המבקשים להצהיר על החלפת מפרקי החברה המצוייה בפירוק מרצון או להורות על פיטורי המפרקים ומינוי מפרק אחר במקומם. במסגרת הבקשה ביקשו המבקשים להורות כי המשיבים 1 (להלן: "המפרקים הקודמים") אינם משמשים עוד כמפרקים של החברה. זאת לאור העובדה כי האסיפה הכללית של בעלי המניות בחברה החליטה פה אחד של כל הנוכחים באסיפה, שהם בעלי מניות המחזיקים ב- 82.9% מהון המניות המונפק של החברה, על פיטורי המפרקים הקודמים. המבקשים טענו כי הבקשה מוגשת על מנת להביא קץ למצב אבסורדי שבו, למרות רצונו של השולח להפסיק את השליחות, מודיע השלוח שעל אפו וחמתו של השולח הוא ימשיך בשליחותו. בעלי המניות בחברה החליטו פה אחד על העברתם של המפרקים הקודמים מתפקידם, ולמרות זאת הם מסרבים לפנות את משרתם. המבקשים פרטו את הטעויות השונות אשר נעשו, לטענתם, על ידי המפרקים הקודמים בנוגע להתחשבנויות השונות אותן היה לבצע, במסגרת חלוקת הכספים אשר הצטברו בקופת החברה שהחליטה על פירוקה מרצון. החברה היתה סולבנטית והפירוק נועד לחלק כספים אשר נבעו ממכירת טכנולוגיה אשר פותחה על ידה לחברה בארה"ב. 2. במסגרת תגובת המפרקים הקודמים, נאמר כי החברה מכרה אכן את נכסיה והחליטה על חלוקת התמורה לבעלי המניות בדיבידנד בפירוק מרצון. המשיבים 1 מונו כמפרקים מרצון. בטעות שילמה החברה למבקשים סכומים ביתר בסך של כ- 85,000$. החברה הגישה נגד המבקשים תביעה בבית משפט שלום בהרצליה, בה נדרשה השבת הסכום כאמור. כאשר התברר למבקשים כי המפרקים עומדים על דעתם להשיב את הכסף לקופת החברה, בחרו המבקשים בטקטיקה חדשה, לפעול להחלפת המפרקים. זאת מתוך מחשבה כי המפרק החדש אשר ימונה על ידם יזנח את התביעה. במסגרת התגובה פורטה העסקה בגינה נוצרו כספים בקופת החברה ודרך חלוקת הכספים. המשיבים 1 אף פרטו את הטענות הכספיות שיש לחברה, לטענתם, כלפי המבקשים כאשר חוו"ד של רו"ח מאמתת לדבריהם את מסקנותיהם. המשיבים 1 טענו כי כאשר התברר למבקשים כי בכוונתם לעמוד על השבת הכסף, גם בדרך של הגשת תלונה למשטרה, החלו המבקשים בפעולות ובתכסיסים לשם החלפת המפרקים הקודמים. לצורך זאת אספו המבקשים יפוי כוח מאת חלק מבעלי המניות של החברה, וכינסו בעצמם אסיפה כללית שלא כדין אשר התיימרה לקבל החלטה בדבר החלפת המפרקים. המשיבים 1 טענו כי משקיבלה החברה החלטה על פירוק מרצון, אין לה עוד מוסד של אסיפה כללית והמפרקים הם האורגנים של החברה. אין לכן כל משמעות להתכנסות בעלי המניות ולקבלת החלטה על ידה. מפרק, גם בפירוק מרצון, איננו שלוח של בעלי מניות ואיננו נאמן שלהם. המפרק בפירוק מרצון רשאי, אך איננו חייב, לכנס אסיפה כללית. הדרך היחידה להחליף את המפרקים שמונו היא בהחלטת בימ"ש, על פי סמכותו מכוח סעיף 330(9) לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג - 1983. בימ"ש לא יורה על סיום כהונת המפרקים ללא נימוקים מיוחדים. המפרקים עצמם מינו רו"ח חיצוני אשר קבע את חובם של המבקשים ואף הציעו כי ימונה רו"ח מטעמם. הבקשים לא עשו זאת, למרות שהצעת המפרקים הקודמים עומדת בעינה. אין כל הצדקה להחלפת המפרקים הקודמים, שכן המפרקים הקודמים עשו את עבודתם נאמנה והחלפתם מהווה אמירה בדבר המפרק המוחלף. אין גם מקום לטענות המבקשים בדבר טעויות אשר נעשו. אין לכן כל הצדקה עניינית כי תינתן החלטה אשר תוצאותיה פוגעות במפרקים. 3. במסגרת הדיון בתיק שבפניי, הגיעו הצדדים להסדר על פיו הסכימו המשיבים 1 לפנות את תפקידם כמפרקים. עוד נקבע בהסדר כי הסכומים אשר שנויים במחלוקת בין הצדדים יועברו לידי המפרק החדש אשר התמנה על ידי האסיפה הכללית של בעלי המניות. להסרד זה ניתן תוקף של פס"ד. הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לשאלת ההוצאות וביקשו כי בימ"ש יכריע בעניין. בסיכומי המבקשים, בהם התבקש בימ"ש לחייב את המשיבים 1 באופן אישי בהוצאות ההליך, ציינו המבקשים פעם נוספת את הודעת המפרקים בדבר הטעות אשר נעשתה על ידם, ואת טענתם כי שילמו למבקשים ביתר סכום של 85,000$ במסגרת חלוקת הסכומים אשר היו בקופת החברה לבעלי המניות. המבקשים טענו כי החליטו בעיצה אחת עם רוב ברור של בעלי המניות האחרים, כי ברצונם להביא להחלפת המפרקים במפרק אחר על מנת שיבדוק לעומק את פעילות המפרקים עד כה. במסגרת המו"מ אשר התקיים עם המפרקים לאחר קבלת ההחלטה בדבר החלטתם, הסכימו המבקשים להפקיד בנאמנות לפרק זמן קצוב את הסכום ששולם על פי הטענה ביתר על מנת לאפשר את מיצוי המו"מ. לאחר שראו המבקשים כי המו"מ איננו עולה יפה והמפרקים מסרבים לפנות את מקומם, נשלחה על ידם דרישה למפרקים לכנס אסיפה כללית על מנת להביא להעברתם מתפקידם. באותה דרישה הדגישו המבקשים כי כבר באותה עת הם מחזיקים ביפוי כוח של בעלי מניות המחזיקים למעלה מ- 75% מהון המניות בחברה, הדורשים את החלפת המפרקים. המפרקים התעלמו מדרישה זו והמשיכו לעשות בחברה כבשלהם. המבקשים גם הודיעו למפרקים כי עם מינוי מפרק חדש, הם יהיו מוכנים להעביר למפרק החדש את הסכום ששולם להם ביתר. בסופו של דבר, נאלצו המבקשים לכנס את האסיפה הכללית בעצמם ורוב של 83% מבעלי המניות בחברה החליטה על פיטורי המפרקים הקודמים. מאחר שהמפרקים התעלמו גם מהחלטה זו, לא היה מנוס אלא להגיש בקשה לבימ"ש על מנת להחליף את המפרקים. רק לאחרונה, כשנתיים לאחר מועד הדרישה להחלפת המפרקים, הסכימו המפרקים לפנות את תפקידם, וזאת על פי הסכם הפשרה. המבקשים עומדים על כך כי המפרקים יחוייבו באופן אישי שכן הם חרגו בהתנהגותם מכל נורמה מקובלת. אין כל סיבה כי קופת הפירוק תישא באחריות להתנהלות המפרקים אשר המשיכו לחייב את קופת הפירוק בהוצאות מיותרות. בעל דין שזכה בהליך זכאי לתשלום הוצאות. לכך יש להוסיף את העובדה כי העמדה שבה נקטו המפרקים היא בלתי לגיטימית לחלוטין. בעלי המניות הם בעלי החברה ובעלי הרכוש בה, ולא יעלה על הדעת שהשלוח יסרב להעביר את הרכוש לשולח. הדרישה להחלפת המפרקים הקודמים התקבלה ברוב עצום וחייבה את המשיבים 1 לפנות את מקומם. בהכנת הבקשה הושקעה עבודה רבה והוצאות רבות. בית המשפט השלום, שבו מתנהל הליך מקביל, החליט לחייב את המבקשים בהוצאות על אף שהוא ציין כי המבקשים הודיעו מהיום הראשון וכבר בכתב ההגנה שהוגש על ידם כי הסכום שהופקד בנאמנות יועבר לידי המפרק החדש. בית משפט השלום בהרצליה סבר כי המבקשים היו חייבים להשאיר את הכספים בנאמנות ולהמשיך במקביל בהחלפת המפרקים כאשר הודיעו כי הם עומדים על החזרת הכספים לידם, אילצו המבקשים את המפרקים להגיש את התביעה ומשום כך הם חבים בהוצאות. המבקשים סבורים כי בימ"ש בהרצליה טעה. ההסכם היה להותיר את הכספים בנאמנות לפרק זמן קצוב. אולם, המבקשים הודיעו מלכתחילה שהם מתחייבים להעביר את הסכום לגביו נטען כי הוא שולם ביתר לידי המפרק החדש. ההליך שבפנינו עוסק בסוגיה שונה, כפי שתואר כבר לעיל. על המבקשים היה להסכים להחלפתם באופן מיידי, ומאחר שעמדת המבקשים התקבלה במלואה יש לחייב את המשיבים בהוצאות באופן אישי. בטיעוני המשיבים 1 נטען על ידי המשיבים 1 כי לבקשה בתיק הפש"ר צורף מסמך הנחזה להיות תצהיר אשר לא נחתם בנוכחות עו"ד המאמת את החתימה, אלא עו"ד ממשרד ב"כ המבקשים אשר שוחח טלפונית עם המצהיר. המבקשים לא טרחו להסביר מדוע לא הוגש תצהיר כדין ולכן דין הבקשה להידחות על הסף. אין מקום להכריע את הבקשה הנוכחית על העובדות הנטענות על ידי המבקשים, שכן גירסתם לא נתמכת בתצהיר. העובדות היחידות המונחות בפני בימ"ש הן אלה הנטענות על ידי המשיבים. המשיבים 1 חזרו על האמור במסגרת הדיון בבקשה עצמה, וציינו במיוחד את העובדה כי במסגרת דרישת השבת הכספים, אשר גם לגביהם נטען כי שולמו ביתר, פנו למבקשים והציעו להם למנות רו"ח מטעמם אשר יתייחס לחוו"ד של רוה"ח החיצוני אשר מונה על ידם. למרות דרישות חוזרות ונשנות, סירבו המבקשים להשיב את הסכומים אשר קיבלו ביתר. בתחילה טענו כי לא קיבלו כספים ביתר, לאחר מכן טענו כי המשיבים גנבו את הכסף. רק לאחר שהמשיבים 1 איימו כי תוגש תלונה פלילית, הסכימו המבקשים להפקיד את הכסף בנאמנות אצל באי כוחם. אולם, למרות שהכסף נמסר לנאמן על מנת לברר את המחלוקת, עמדו המבקשים על כך כי הנאמנות תהיה לתקופה מוגבלת ובסיומה דרשו להשיב את הכסף, למרות שטרם התבררה המחלוקת. המבקשים לא הסכימו להאריך את תקופת הנאמנות. אילו רצו המבקשים לברר באמת את המחלוקת באשר לכספים אלה, לא היו נמנעים מלהאריך את תקופת הנאמנות עד להכרעה שיפוטית ולא היו דורשים מהנאמן להשיב לידיהם את הכספים. ביום 28.4.03 עתרה החברה בדרך של המרצת פתיחה להורות לב"כ המבקשים להעביר את הסכומים המופקדים לחברה, ולמתן צו מניעה זמני אשר יאסור על ב"כ המבקשים להעביר את הסכומים המופקדים לידיהם עד לאחר מתן פס"ד סופי בהמרצת הפתיחה. בתגובה לבקשה זו טענו המבקשים כי היה מקום להטיל עיקול וטענה זו התקבלה על ידי בימ"ש. עם זאת, הורה בימ"ש על עיכוב הכספים בידי ב"כ המבקשים על מנת לאפשר הגשת תביעה כספית ובקשה לעיקול זמני של הכספים המוחזקים על ידי הנאמן. במאי 2003 הגישה החברה תביעה לבימ"ש שלום בהרצליה כנגד המבקשים להשבת סכום של 85,000$. באף שלב שקדם לתביעה זו, לא הודיעו המבקשים על הסכמתם להשיב את הכספים לחברה . משהבינו המבקשים כי בכוונת המפרקים לעמוד על השבת הכסף לקופת החברה החלו לנקוט, כאמור, בתכסיס של החלפת המפרקים. מאמצי המבקשים להחליף את המפרקים החלו רק לאחר שהמפרקים דרשו בשם החברה את הסכומים אשר קיבלו בטעות. המשיבים 1 טענו כי עשו עבודה נאמנה וכי תוצאות הפירוק מראות על הישגים משמעותיים. הטעות המשמעותית היחידה בעבודת המפרקים, היא אותו תשלום ביתר של 85,000$, כאשר המפרקים טיפלו בחלוקה של 37 מליון דולר. המפרקים אף העמידו מרצונם החופשי תחת אישור ופיקוח של רו"ח חיצוני את עבודתם ורו"ח זה אישר את חלוקת הכספים. הדבר היחיד שנותר לעשות לשם השלמת עבודת הפירוק, הוא קבלת הכספים נשוא התביעה בבימ"ש בהרצליה. רק כשנתיים לאחר דרישת הכספים ניתן פסה"ד בהסכמה, המחייב את המבקשים להחזיר את מלוא הסכומים אשר קיבלו ביתר. לאור זאת, ביקשו המשיבים לחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה. 4. אינני רואה מקום לקבל את בקשתם של המבקשים לחייב את המשיבים בהוצאות. עם זאת, יש לקבל את בקשת המשיבים 1 לחייב את המבקשים בהוצאות. המפרקים הקודמים ביצעו את מלאכתם וחילקו סכומים בסדר גודל של כ- 37 מליון דולר, תוך כדי העמדת עבודתם לביקורת רו"ח חיצוני. טעות בסכום של כ - 85,000$ בטלה בשישים ביחס לעבודה שהושקעה על ידי המפרקים. טענות המבקשים כלפי המפרקים ומאמציהם לגרום להחלפתם, החלו אכן רק לאחר שהוגשה התביעה בבית המשפט השלום בהרצליה, בה נדרשה להחזרת הכספים לקופת החברה, כספים לגביהם נטען על ידי המפרקים הקודמים כי שולמו ביתר. סירובם של המפרקים הקודמים להפסיק את פעילותם יכול היתה להימנע כבר אז וניתן היה להגיע להסכם כפי שהגיעו הצדדים בסופו של דבר במסגרת התיק שבפניי. מי שמנע את ההסכם ואת חילופי המפרקים היו המבקשים, בכך שהגבילו את מועד הפקדת הכספים השנויים במחלוקת בנאמנות. העובדה כי הצהירו בכתב ההגנה שהם מוכנים להעביר את הכספים למפרק החדש, לא קיבלה ביטוי מעשי. טענת המבקשים בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותם בפועל, כאשר סרבו להאריך את תקופת הפקדת הכספים אצל הנאמן, עד שתתברר המחלוקת. אילו היו המבקשים פועלים כפי שפעלו בסופו של דבר במסגרת הסכם הפשרה, ניתן היה להביא את המחלוקת לידי סיום בדרך נאותה בשלב מוקדם בהרבה. המשיבים 1 נדרשו להגשת תגובה לבקשה אותה ניתן היה למנוע. לכן, יש לחייב את המבקשים ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים 1 יחד בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מפרק (חברה)