המרצת פתיחה לביטול פסק משקם

העילות לביטול פסק משקם נקבעו בסעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב - 1992. הסעיף קובע: (א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערבשעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) המשקם חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק. (ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות". להלן פסק דין בנושא ביטול פסק משקם: פסק דין 1. המבקש הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתר כי בית המשפט יצהיר שהחלטתו של כב' המשקם מכוח חוק ההסדרים במיגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב - 1992, עו"ד יורם וסרצוג (להלן: "המשקם"), מיום 29.4.03, היא בטלה. 2. העובדות העיקריות הרלוונטיות להכרעה, אינן שנויות במחלוקת. המשיבה 2 (להלן: "תנובה") עיבדה עבור המשיבה 1 (להלן: "האגודה") פרדסים. תנובה ניהלה כרטיס על שמו של כל אחד מחברי האגודה, בו נרשמו ההכנסות לו הוא זכאי. מלכתחילה שולמו לכל חברי האגודה מקדמות על חשבון ההכנסות. ביחס למבקש, טענה תנובה כי הסתבר בסופו של דבר שההוצאות שנזקפו לחובתו עלו על סכומי המקדמות שקיבל. לכן, לטענת תנובה, היה על המבקש להשיב לה כספים. המבקש טען כי הוא לא קיבל את סכומי המקדמות שתנובה טענה כי הועברו אליו. לטענתו, השיקים שהעבירה תנובה לאגודה, לא הועברו לחשבונו של המבקש. 3. הסכסוך בין הצדדים התנהל בפני המשקם. ביום 10.4.95, ניתן פסק של המשקם (להלן: "הפסק הראשון"). המשקם קבע בפסק הראשון כי הוא אינו מאמין למבקש בטענתו כי ההמחאות שהיו על שמו זויפו, וכי הוא לא קיבל זיכוי בגינם בחשבונו באגודה. 4. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי לביטולו של הפסק הראשון. בבית המשפט המחוזי ניתן ביום 12.11.95 פסק דין בהסכמה אשר קבע כדלקמן: "הצדדים מקבלים את המלצת בית המשפט כדלקמן: 1. הפסק יוחזר לכב' המשקם כדי לברר להשלים ולהחליט בשאלות שיוגדרו להלן. 2. המבקש רשאי להעלות טיעוניו בפני כב' המשקם לענין טענתו שהשיקים שהונפקו ע"י תנובה אקספורט מעולם לא הגיעו לידיו. כב' המשקם יברר כיצד הופקדו השיקים, בפקודתו של מי, וכיצד באו לידי ביטוי בחשבונות של המבקש והאגודה". 5. לאור פסק הדין הנ"ל, התקיים דיון נוסף בפני כב' המשקם, שלאחריו ניתנה על ידיו ביום 5.6.02 החלטה (להלן: "החלטת המשקם"). ביום 29.4.03 ניתן פסק המשקם מושא התובענה דנן (שיכונה להלן "הפסק השני"). 6. החלטת המשקם מהווה את הבסיס לקביעות המספריות בפסק השני. בהחלטת המשקם, קובע המשקם כי המבקש אינו חולק על כך כי מזכיר האגודה קיבל מתנובה את השיקים, וחילק אותם לחברי האגודה לפקודתם נמשכו אותם שיקים. המשקם מציין כי טענת החייב היא כי מזכיר האגודה לא היה שליח שלו, אלא "דוור שביצע פעולה טכנית של העברת המחאות מנקודה א' לנקודה ב'". המשקם דחה את טענתו זו של המבקש. 7. עוד נקבע בהחלטה כי: "אם האגודה הפקידה שיק אחד או יותר בחשבונה, ואם לצורך זה היה צורך לזייף חתימת היסב של החייב (הוא המבקש, ר. ר. ), ואיני שולל את ביצוע הדבר לאור חוות הדעת של גב' כבירי גרפולוגית במקצועה, הרי שטענותיו של החייב צריכות להיות מופנות לאגודה במסגרת מערכת היחסים ביניהם, ואם הודתה האגודה בהפקדת שיק אחד בחשבונה, זכאי החייב כי סכום זה בערך המתאים ינוכה מחשבונה באגודה. החייב יכול לנקוט בהליכים מתאימים מול האגודה כדי שכל המגיע לו ולא הגיע לחשבונות יקבל ביטוי נכון". בשולי ההחלטה קבע המשקם כי "פסק משקם חלקי יוצא בהתאם". הפסק השני הוצא ביום 29.4.03, וכפי שצויין, טוען המבקש כי יש לבטלו. טענות המבקש 8. כעולה מהסיכומים שהוגשו מטעם המבקש, טענותיו של המבקש הן כדלקמן (יוער כי אינני מתייחסת לטענות עליהן לא חזר המבקש בסיכומים, ואני רואה אותו כאילו ויתר עליהן). המבקש טוען כי משעה שבית המשפט המחוזי החזיר את פסק הדין אל המשקם, המשקם מוגבל בדיון בהנחיותיו של בית המשפט, והוא צריך לפעול בהתאם להנחיות אלה, כלשונן. המבקש טוען כי המשקם חרג מההנחיות של בית המשפט. לטענתו, הוכח בפני המשקם (באמצעות חוות דעת של הגרפולוגית שמונתה על ידי המשקם), כי חתימות ההיסב על גבי השיקים שבמחלוקת - אינן חתימותיו של המבקש. כן הובהר כי חלק מהשיקים שבמחלוקת הופקדו בחשבונה של האגודה. כן הוכח, לטענת המבקש, כי תנובה השתמשה באגודה כב"דוור" ושלחה את השיקים למבקש באמצעות האגודה. 9. המבקש טוען כי חרף הנחיותיו של בית המשפט המחוזי, המשקם לא נתן החלטה המתייחסת למישור היחסים שבין המבקש לבין תנובה, להבדיל למישור היחסים שבין המבקש לבין האגודה. המשקם לא דן והחליט בשאלות האם השיקים הגיעו לידי המבקש, כיצד הופקדו השיקים, כיצד הם באו לידי ביטוי בחשבון של המבקש ובחשבון האגודה. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון למשקם, על מנת שהמשקם ידון במישור היחסים שבין תנובה לבין המבקש. אף על פי כן, המשקם לא עשה כן. בכך הוא חרג מסמכותו וטעה טעות גלויה על פני הפסק (ר' ס' 28 לחוק ההסדרים במיגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב -1992). לכן, דין הפסק השני להתבטל. טענות תנובה 10. תנובה טענה כי לאחר שבית משפט המחוזי החזיר את הדיון אל המשקם, הפריד המשקם את הדיון - בין ההליך שבין המבקש לבין תנובה, ובין ההליך שבין המשקם לבין האגודה (הליך אשר הדיון בו טרם הסתיים). לטענת תנובה, ככל שהדבר נוגע למחלוקת שבינה לבין המבקש, המשקם עשה את מלאכתו נאמנה במסגרת סמכויותיו, בירר את הטעון בירור, דן בכל הנקודות שנמסרו להכרעתו ככל שהן נוגעות לענין שבין המבקש לבין תנובה, ונתן פסק נכון ומנומק. 11. תנובה טוענת כי היא מסרה את השיקים לגזבר האגודה, אשר לא היה "דוור", אלא היה שליח של המבקש. האגודה באמצעות הוועד היא שליח מוסמך של חברי האגודה ובכלל זה של המבקש, וזאת - הן מכוח תקנון האגודה, הן מכוח "הסכם העיבוד" עם תנובה, והן מכוח הנוהג ומצגי המבקש בהתנהגותו. בנסיבות אלה, אף בהנחה שהשליח חרג מהרשאתו - האחריות לכך צריכה ליפול על כתפי השולח (הוא המבקש) ולא על כתפי הצד השלישי, תנובה, שלא ידעה ולא היה עליה לדעת על החריגה מההרשאה. תנובה אף הפנתה בהקשר זה לסעיף 23(ג) לפקודת השטרות, וטענה כי החזקה בשיק עברה לידי המבקש, ברגע שהשיק נמסר לשליחו, הוא נציג האגודה. דיון 12. התביעה דנן היא תביעה לביטול פסק משקם. העילות לביטול פסק משקם נקבעו בס' 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב - 1992. הסעיף קובע: "(א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) המשקם חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק. (ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות". כאמור, לטענת המבקש, יש לבטל את פסק המשקם משום שהמשקם טעה בטעות גלוייה על פני הפסק, וכן משום שהוא חרג מסמכותו. אינני סבורה כי יש לקבל את טענותיו של המבקש. 13. טענות המבקש מבוססות על הנחתו של המבקש, כי המשקם לא התייחס למישור היחסים שבין תנובה לבינו. ואולם, עיון בהחלטת המשקם - שהיוותה את הבסיס לפסק המשקם - מעלה כי לא כך הוא. כאמור, בהחלטה השניה דחה המשקם את טענתו של המבקש, לפיה מזכיר האגודה לא היה שליח שלו. כן צוין בהחלטה השניה, כי המבקש מודה כי מזכיר האגודה קיבל מתנובה את השיקים, וחילק אותם לחברי האגודה לפקודתם נמשכו אותם שיקים. המבקש אינו חולק (ואין הוא יכול כמובן לחלוק), על המסקנות העובדתיות של המשקם. לאור המסקנות העובדתיות האלה, אין מקום לקבל את טענותיו של המבקש לפיהן יש לבטל את פסק המשקם. 14. המסקנה הנובעת מהאמור לעיל, היא כי מבחינת תנובה, מזכיר האגודה קיבל את השיקים עבור המבקש, כשליח שלו. לכן, המשקם התייחס גם למישור הטענות שבין תנובה לבין המבקש - אלא שהוא קבע למעשה שהיחסים בין תנובה למבקש התנהלו באמצעות מזכיר האגודה, שהיה שליח של המבקש. מאחר ש"שליחו של אדם - כמותו", הרי משעה שמזכיר האגודה קיבל את השיקים - יש לראות את המבקש כמי שקיבל את השיקים, ככל שהדבר נוגע למערכת היחסים שלו עם תנובה. 15. מובן כי ככל שמדובר במערכת היחסים של המבקש עם האגודה, המסקנה יכולה להיות שונה, וכפי שצוין בסיכומי תנובה, הדיון שבין המבקש לבין האגודה פוצל מהדיון שבין המבקש לבין תנובה, וטרם הסתיים. פיצול הדיון על ידי המשקם, בין הדיון במערכת היחסים בין המבקש לבין האגודה לבין הדיון במערכת היחסים בין המבקש לבין תנובה, היה במגרת סמכויותיו של המשקם, ואינו מהווה עילה לביטול הפסק. לכן, אני דוחה את התובענה. המבקש ישא בהוצאות המשיבה 2 בסך 10,000 ש"ח + מע"מ. המרצת פתיחהמשקם