אישור פשרה בין בעלי תפקיד בבנק למסחר

להלן פסק דין בנושא אישור פשרה בין בעלי תפקיד בבנק למסחר:

פסק דין

מונחת בפני בקשה לאישור פשרה בין בעלי התפקיד של הבנק למסחר - המנהלים המיוחדים וכונס הנכסים הרשמי המשמש כמפרק הבנק - לבין דירקטורים לשעבר של הבנק (להלן: "הנתבעים", או "הדירקטורים"). הדירקטורים נתבעו בידי בעלי התפקיד, וזאת בגין מעשים ומחדלים אשר מנעו את גילויה במועד של מעילת הענק בבנק למסחר, והביאו למעשה לקריסתו.
במסגרת הליכים מקדמיים שנוהלו בין הצדדים, עובר לתחילת הדיון בתובענה עצמה, התגלעה מחלוקת אודות יכולתם של הנתבעים להשתמש בכספי פוליסת הביטוח למימון הוצאות המשפט, אולם בדיעבד הוברר כי כבר בשלב מקדמי זה, נעשה שימוש בחלק ניכר ממנה - כשליש משווייה.
הסכם הפשרה, כפי המתואר בבקשה שבפני, עיקרו תשלום בסך 12 מיליון ₪ שיעבירו הנתבעים והמבטחת שלהם לקופת הבנק. סכום זה זהה למעשה לסכום המקסימלי של הפוליסה המקורית, כאשר הוא כולל את יתרת הפוליסה אשר טרם נעשה בה שימוש לצרכי הוצאות הגנה, ואילו את יתרת הסכום ישלימו הנתבעים עצמם. בנק ישראל, אשר נוכח האורח בו שיפה את לקוחות הבנק הפך לנושה הכמעט יחיד של הבנק למסחר (כ-98% מסך הנשיה), מסכים לפשרה המוצעת ועותר לאישורה.

חרף האמור לעיל, והיותה של הפשרה מוסכמת על הצדדים הרלוונטיים, עלה ספק גדול בכל הנוגע להיבט הציבורי של אישורה כפי שהוצעה. זאת, הן נוכח הנסיבות החמורות שהביאו לקריסת הבנק למסחר - כולל ובעיקר העובדה, כי עסקינן במעילה שבוצעה לאורך זמן, והיקפה הגיע לסכומים הגדולים פי כמה מההון העצמי של הבנק (!). כך, בעוד אנשי ההנהלה והדירקטורים נראים לכאורה כמי ש"עומדים מנגד", ואינם מגלים את המעשים הנעשים בעת שהם מופקדים על "המשמרת" ובזמן אמת. נוכח האמור לעיל, נראה היה כי יש טעמים ציבוריים כבדי משקל בזכות ניהולם של ההליכים.

זאת ועוד; עניין לנו בפשרה אשר ניתן לטעון כנגדה, כי הסכום שישולם במסגרתה הינו נמוך יחסית לנזק שנגרם, ולמעשה אין עסקינן אלא ב"סכום הגג" המקורי של הפוליסה - סכום, אשר חברת הביטוח הגיעה לכלל מסקנה כי היא עומדת לאבדו מניה וביה: בין אם לטובת בנק ישראל, ובין אם לטובת הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים, אשר נקטו בשפע הליכים מקדמיים והליכי ביניים, ועמדו על כך כי ייוצגו בידי פרקליטים נפרדים. נראה כי אחד השיקולים, המרכזיים, אשר הניעו את בעלי התפקיד ובנק ישראל להסכים לפשרה, הינה הסכנה, כי הפוליסה כולה תשחק ותתכלה אגב ניהול ההליכים המשפטיים. זאת, נוכח אורח יצירתה, אשר קבע סכום מקסימום המשותף הן לתשלום לניזוקים במידה והתביעה תצלח, והן לתשלום הוצאות המשפט (הגם שהדבר מסוייג בהכנסת תנאי המחייב שמירה על "הוצאות סבירות").

הבעייתיות שבהצעת הפשרה, הביאה אותי לבקש הבהרות נוספות מן המבקשים, וקבעתי דיון, בו השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה. לאחר ששמעתי את עמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.     הסוגיה אינה קלה להכרעה כלל ועיקר, ואודה כי פסחתי ביני לביני לא מעט בכל הנוגע לאישור הפשרה. אמנם, בנסיבות אחרות, מקום בו מוצעת פשרה הנתמכת בידי 98% מסך הנשיה של גוף חדל פרעון (לא כל שכן, כשהיא מעוגנת בנימוקים כבדי משקל), יטה בית המשפט לאשרה באורח מיידי. זאת, נוכח ההלכה כי אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתם הכלכלי של הנושים בשיקול דעתו הוא, וזאת אף אם הוא סבור כי ניתן היה להגיע לפתרון מוצלח יותר.

אלא, שעניין לנו במקרה אשר נסיבותיו חריגות ביותר, והוא מערב בין היתר שיקולים ציבוריים מן המדרגה הראשונה. עניין לנו בבנק שקרס, בעקבות חשיפתה של אחת המעילות החמורות ביותר בתולדות המערכת הבנקאית הישראלית. לא זו בלבד, כי הדברים אמורים במעשים אשר התמשכו באין-מפריע על-פני תקופה ארוכה, אלא שהיקף המעילה עלה פי כמה על ההון העצמי של הבנק (!).
אין כל צורך להכביר מילים, אודות הנזק הכבד שנגרם - הן לקופה הציבורית שנשאה בכתבי השיפוי עליהם נאלץ בנק ישראל לחתום, והן ללקוחות שאמנם זכו בסופו של יום בפקדונותיהם, אולם זאת לאחר שהות ארוכה אשר גרמה לחלק מהם נזקים ניכרים, אף מעבר לסכומי הכסף הממשיים.

2.     עקב האמור לעיל, נקל לשער כי נוצרה תחושה קשה ביותר כלפי הדירקטורים, ובעיקר הבכירים והותיקים ביניהם, כגון משיב מס' 2, אשר היה הן בעלי הבנק והן יושב ראש הדירקטוריון. בלא לקבוע מסמרות כלשהם לגבי קיומה של אשמה משפטית ושיעורה (סוגיה אשר בלאו הכי, היתה נדונה בערכאה אחרת ולא בבית משפט זה), הרי קשה היה שלא לתהות הכיצד בוצעה מעילה בהיקף כה גדול, ולאורך פרק זמן כה ארוך. זאת, "מתחת לאפם" של הנהלת הבנק והדירקטוריון שלו, הטוענים כי לא ידעו דבר, והניחו למועלת להמשיך במעשיה בלא הפרעה. בלא להכנס לשאלה, האם ניתן לתרגם תחושה זו להטלת אחריות משפטית, ואם כן על מי מן הנתבעים ובאיזה שיעור, הרי אין ספק כי די באמור לעיל בכדי לעורר אינטרס ציבורי כבד-משקל לבירור הפרשה, שלא לדבר על תמיהה האם - בהנחה כי יו"ר הדירקטוריון וחברי הדירקטוריון "אינם אחראים" על גילוי ומניעת מעשים כאלו - מה תוכן אמיתי יש בסמכותו וביעודו לפקח, ולו באורח כללי, על התנהלות הגוף שעליו הוא מופקד.

לא אוכל, בשולי נקודה זו, שלא להעיר הערות מספר נוכח הטיעון שהעלה עו"ד צור ב"כ של מר שמיל ובר, שהיה יושב ראש הדירקטוריון ובעל הבנק, ואשר בא-כוחו הרבה לתקוף את התביעה ולכנות אותה חסרת יסוד, אם לא פסולה מיסודה, וצריכה למעשה במחיקה על הסף.
בלא לקבוע מסמרות כלשהן בעניין תוצאות התביעה, לו היתה זו מנוהלת כנגד המשיבים (ובעיקר כנגד מר ובר עצמו), אעיר כי לו היו הנימוקים לקבלת הפשרה המוצעת מבוססים אך ורק על שאלת סיכויי התביעה, הרי שבמצב כזה הייתי מסרבת לאשר את הפשרה, ועומדת על בירור התביעה עד תום.

ספק גדול בעיני, האם דווקא מר שמיל ובר, יו"ר הדירקטוריון, הוא זה אשר יכול לטעון טענות כה נחרצות, לא כל שכן להאמין כי יוכל באמת ובתמים לדחות על הסף תביעה כה משמעותית באמצעות טעון דיוני, המבוסס על "ספק בדבר זהות התובע הנכון". אך בכדי לסבר את אוזנו של מר ובר, אעיר, כי אמנם לקוחות הבנק הוצאו ברובם ממעגל הנשיה באמצעות ערבות בנק ישראל, הרי שזה בא בנעליהם כנושה העיקרי של הבנק למסחר. אולם, תפקידם המרכזי של בעלי התפקיד בפירוק - מקסום הקופה, במידת הצורך על-ידי הגשת תביעות לאחריות אישית מקום בו נראה כי הדבר נחוץ - בעינו עומד, יהא הרכב הנשיה בחברה בפירוק כאשר יהא.

אי לכך, ספק גדול בעיני, אם ניתן לטעון באמת ובתמים כי המפרק והמנהלים המיוחדים "אינם התובע הנכון", וספק גדול אף יותר בעיני, מה היה מניב הליך שכזה, מלבד הליך מקדמי נוסף הנראה על-פניו מיותר לכאורה, ואשר "תרומתו" לא היתה אלא בכרסום נוסף של פוליסת הביטוח, על-ידי הוצאות משפטיות נוספות שהיה גורם מר ובר לסכום המצטמק והולך שבידי חברת הביטוח.

כל אחד מהמשיבים ניסה לטעון ולהסביר על מנת, ולו במעט לסבר את האוזן מה היו שיקוליו להסכים לפשרה, למרות סברתו כי אינו חייב. אולם דווקא מר שמיל ובר הבעלים ויו"ר הדירקטוריון של הבנק הרחיב בטעונים לענין העדר עילה נגדו כלל ועיקר.

אם סבור מר ובר, באמת ובתמים, כי בכל הטענות נגדו אין מאומה, וכי דין התביעה כנגדו היה להדחות על-פניה, רשאי הוא להתכבד ולבקש את החרגתו מהסכם הפשרה, כדי שיהא בידו להאבק על הוכחת צדקתו וחפותו בערכאות. איש לא כפה, ולא כופה עליו להתפשר ולהסכים כי חברת הביטוח תשלם בשמו סכומים בגין עילות תביעה אשר לטעמו אינן עומדות נגדו. כל אדם רשאי לעמוד על דעתו ועל רצונו לטהר את שמו, ולהוכיח טענתו, ואי אפשר לכפות עליו פשרה.

3.     נקודה נוספת, שעוררה לשיטתי בעייתיות ותמיהה, היא אורח הבנייתה של פוליסת הביטוח, בעיקר לאור פרשנות הנתבעים לסעיפיה הרלוונטיים. עולה לכאורה, כי עניין לנו בפוליסה שנוצרה, מטיבם של דברים, בעת היות הבנק סולבנטי, ובידי הנהלתו, אשר חלקה נמנה בין הנתבעים עימם מבוקש לאשר פשרה זו. נוכח הפרשנות שניתנה לסעיפיה, ובעיקר "התקרה המשותפת" להוצאות המשפט ולפיצוי המהותי, הרי דומה כי פוליסת ביטוח זו הינה כמעט בגדר "פטה מורגנה" עבור הניזוק המבקש לתבוע את המבוטחים באמצעותה. זאת, באשר נוכח הרכבה וניסוח סעיפי החוזה היוצר אותה, דומה כי היא עשויה "להבלע" כולה בהוצאות ההגנה של הנתבעים. כך, בעיקר, כאשר מדובר בהליכים ארוכים וסבוכים יחסית. הנחה זו מתחזקת, נוכח העובדה כי כבר כעת, עוד בטרם החל ההליך העיקרי, הוצא כבר חלק ניכר ביותר ממנה על הוצאות ההליכים המקדמיים - זאת, בין היתר, הן בשל ריבוי ההליכים הללו, אשר את חלקם יזמו הנתבעים בכדי להקשות על התובענה כנגדם, והן בשל עמידתם על יצוג נפרד בעבור הנתבעים השונים.
דברים אלו מבהירים היטב, כי אף אם סוייג ההיתר להשתמש בפוליסה להוצאות משפט בתנאי של סבירות, הרי שבפועל, נוצרה כאן הרתעה דה-פקטו בפני התובע, באורח אשר ספק אם הוא מתיישב עם שיקולים של דין ראוי ואינטרס הציבור. דווקא, ובעיקר, במצב בו נראה כי התביעה המוגשת הינה מהותית, ובעלת סיכויים גבוהים יחסית, הרי שלחברת הביטוח אין אינטרס אמיתי להקפיד על סבירות ההוצאות, וזאת משום שעקרון "התקרה המשותפת" יגרום לכך כי תאבד את אותו סכום "גג" מניה וביה. לעומת זאת, ניתן לגרוס כי בעבור חלק מן הנתבעים, הרי שבנסיבות מסויימות תצמח אף תועלת לכאורה מהתמשכות ההליכים והכרסום בכספי הפוליסה, באשר ככל שיתארכו הללו, כך יגדל הלחץ על התובע להגיע לפשרה, וזאת בכדי להציל, ולו חלק, מסכום הפוליסה ולהשתמש בה לשיפוי נזקיו. זאת, אף אם מצב כזה כרוך ב"הימור" אף עבור הנתבעים, שעשויים למצוא עצמם חשופים לחוב עתק ואף להליכי פשיטת רגל, במידה וחרף האמור לעיל תתנהל התביעה עד תום, ולא תוכרע לטובתם.

מצב זה רחוק מלהניח את הדעת, שלא לומר מקומם (זאת, אף נוכח אומד הדעת העולה מהצעות חוק שטרם נתקבלו, להגביל הוצאות מסוג זה ללא יותר מ-15% מערך הפוליסה), אולם בשלב זה ובנסיבות המקרה, אין בית המשפט נדרש או יכול לפסול בדיעבד את הפוליסה, קל וחומר שלא ניתן לקבוע כי התחשבותם של בעלי התפקיד בבעייתיות שיוצרים סעיפים הינה פסולה, כאשר הם שוקלים את כדאיותה הכלכלית של הפשרה; נהפוך הוא.

4.     כאמור, התלבטתי ביני לביני לא מעט, בכל הנוגע לאישור הפשרה, וזאת נוכח השיקולים החריגים וכבדי המשקל המצדיקים לכאורה המנעות מכך, ועמידה על המשך ניהולם של ההליכים. אולם בסופו של יום, ולא בלב קל, החלטתי שלא להתערב בשיקול דעתם של המנהלים המיוחדים ובנק ישראל.
     אחת הסיבות המרכזיות להחלטתי לאשר את הפשרה הינה הנתונים שהובאו לפני, ואשר הצביעו באורח משמעותי על כך, כי אמנם סיכויי התביעה הינם טובים, אולם מאידך גיסא, סיכויי הגבייה - קרי, הפרעות בפועל מן הנתבעים לאחר ההצלחה בתביעה, הינם פחותים בהרבה, ובעייתיים מאד. במצב כזה, התעקשות מצד בית המשפט לאלץ את הצדדים להמשיך בהליך, עשויה היתה להביא לכך כי קופת הפירוק ובנק ישראל עלולים לעמוד מול שוקת שבורה, כאשר בידם פסק-דין אשר היכולת לגבות את הסכום שנקבע בו נמוכה ביותר, אף אם יגיעו הדברים לכדי ניהול הליכי פשיטת רגל כנגד מי מן המשיבים. זאת, כאשר התארכות ההליכים עשויה להביא - עקב האורח הבעייתי בה נוסחה הפוליסה - לשחיקתה המוחלטת ולכך כי לא יוותר ממנה דבר עבור הזוכה.

במצב זה, ונוכח העובדה כי הנושה הגדול והכמעט בלעדי של הבנק, תומך באישור הפשרה וחושש - באורח שלא ניתן להפריכו - מחסרון כיס שיגרם לו במידה וזו לא תאושר, הרי שעניין לנו בשיקול מהותי בזכות אישור הפשרה, וכנגד כפיית רצון בית המשפט והעדפתו על שיקולי התועלת של הנושה, דבר שיבוא למעשה על חשבון הקופה הציבורית. זאת, כאשר אין להתעלם מכך, כי גם שיפוי נזקי הקופה הציבורית הינו חלק בלתי נפרד, ואף חשוב, משקלול "האינטרס הציבורי" בכל הנוגע לפרשה בעייתית ואומללה זו.

5.     סוף דבר; בלב כבד, אני מאשרת את הפשרה, וזאת הן נוכח הסכמת הנושה העיקרי של הבנק, והן נוכח סיכויי הגבייה הנמוכים במידה וימשכו ההליכים.

אין צו נוסף.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עקרון השוויון בהסדר פשרה

  2. חוזה לקביעת שומת מס בפשרה

  3. הסדר פשרה בתיק תביעות קטנות

  4. מכירת מגרש לקבלן אחרי הפשרה

  5. פסק דין בפשרה תביעת לשון הרע

  6. פשרה בקדם משפט - חיוב באגרה ?

  7. פשרה בתביעה ייצוגית נגד חברות הגז

  8. פסק דין על דרך הפשרה בליקויי בניה

  9. פסק דין על דרך הפשרה בתביעת מזונות

  10. אישור פשרה בין בעלי תפקיד בבנק למסחר

  11. פשרה לאחר דיון הוכחות - החזר אגרה ?

  12. בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית

  13. הסדר פשרה בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  14. הפעלת ''לחץ'' על בעל דין להגיע לפשרה

  15. החזר אגרה במקרה של פשרה בבית המשפט העליון

  16. הודעה לצד שלישי נגד נתבע שנמחק במסגרת פשרה

  17. זכות המל''ל לתביעת שיבוב בהליך שהסתיים בפשרה

  18. תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס''ב-2002

  19. בקשה לאישור הסדר פשרה שאליו הגיעו הצדדים בתובענה הייצוגית

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון