אחריות נושאי משרה בתאגיד

אחריותם של נושאי משרה בתאגיד באה לשרת יעדים חברתיים, שלא להגן על בעל משרה שסרח באופן שיוכל להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה. (ע"א 5017/92 פד"י נא (2) בעמ' 201, מפי כב' השופט טירקל). שיקול בתורת האורגנים לעניין הרמת מסך היא מידת קרבתו של מי שפעל בתאגיד והשפעת פעולותיו לא רק על התאגיד, אלא גם עליו באופן אישי וזאת כיוון שחוב החברה הוא למעשה החוב שלו. להלן פסק דין בנושא אחריות נושאי משרה בתאגיד: פסק דין התביעה 1. בעקבות פגישה שהתקיימה בין הצדדים, העבירה התובעת לנתבעים הצעת מחיר לשרותי תקשורת סלולארית, נספח ב' לכתב התביעה. ההצעה אושרה ע"י הנתבעת בחתימתו של המנכ"ל, נתבע 2 ביום 9.12.2001, נספח ג' לכתב התביעה. עפ"י הסיכום, הזמינה הנתבעת 90 מכשירים סלולאריים, כולל מכשירי דיבורית ושובר להתקנה ללא חיוב, נספח ד' לכתב התביעה ובפועל סופקו 94 מכשירים. בגין שירותים שנתנה התובעת בתקופה 25.12.01 ועד 10.4.02 הונפקו לנתבעת חשבוניות שפורטו בנספח ה' לכתב התביעה, הכולל חוב של דמי יציאה בשל הפרת ההתחייבות להישאר מנוי במשך 36 חודשים. 2. מטעם התובעת העיד מר איתי רביב, אשר נחקר באופן מפורט לגבי סכום החוב הנתבע. מעדותו עלה כי נפלה טעות בחשבונית חודש ינואר 2002, ובמקום הסכום של 10,139.11 ₪, יש לחייב רק בסכום של 7,582.92 ₪. העד ציין כי לאחר שהנתבעת פנה לתובעת, הופחת הסכום בהתאם. העד הבהיר מה הם החיובים בחשבוניות החודשיות וגרסתו לא נסתרה. סכום התביעה כולל סך של 152,322 ₪ בגין דמי יציאה המחושב לפי סעיף 14 להצעת ההתקשרות לפיו החיוב לכל מכשיר הינו 1,500 ₪ לא כולל מע"מ כפול 94 המכשירים שנמסרו לנתבעת. לאור הטעות בחשבונית חודש ינואר יש להפחית מסכום התביעה את הסך של 2,557 ₪, משוערך למועד הגשת התביעה על מנת לקבל סכום החוב הנכון, למועד הגשת התביעה. 3. נתבע 2, בעל מניות ומנהל של הנתבע 1, נתבע לתשלום החוב בעילה של הרמת מסך ואחריות אישית. עילת הרמת המסך פורטה בסעיף 3 לכתב התביעה ועילת האחריות האישית כמנהל פורטה בסעיף 4 לכתב התביעה. כאמור, העדות היחידה אשר הובאה מטעמה של התובעת היה תצהירו של מר רביב אשר אין בו דבר וחצי דבר לעניין האחריות האישית והרמת המסך כנגד נתבע 2. לצורך חיובו של נתבע 2 מתבססת התובעת על עדותו של הנתבע ובמיוחד על התשובות שנתן במסגרת חקירתו הנגדית. כאשר מתבקש ביהמ"ש ליתן פסק דין כנגד נתבע, ניתן להסתמך על הראיות שהובאו ע"י ההגנה, גם אם בראיות התביעה כשלעצמן אין כדי לפסוק לחובת הנתבע. בפני ביהמ"ש עומד לצורך מתן פסק-דין, מכלול הראיות שהביאו הצדדים. אם להקדים את המאוחר אומר כבר עתה כי הנתבע, בעדותו שלו, נפל לבור שכרה לעצמו ועל כך כאמור בהמשך. ההגנה 4. כתב הגנה הוגש מטעמם של שני הנתבעים. הגנתו של נתבע 2 ברורה ועיקרה הכחשה של אחריות אישית כלשהי, תוך הסתמכות על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ובטענה כי לא נתן לתובעת כל ערבות אישית או התחייבות או הבטחה לפרעון חוב כלשהו. מטרתה של הנתבעת היתה לעסוק בטיולי ג'יפים והמכשירים נרכשו על מנת להתקין בג'יפים אלו מכשירים סלולריים עם חבילת תקשורת פנימית מוזלת. 5. נטען כי אדם בשם X בעל עסק של טלפונים בשם א.ש.מ. תקשורת בע"מ תיווך בין הנתבעת לתובעת ובעקבות זאת בוצעה העסקה. מחצית מכמות המכשירים היתה אמורה להישאר בידיו של מר X למטרותיו שלו והוא היה אמור לשפות את הנתבעת בגין חלקו היחסית בהוצאה ולשם כך הפקיד שיקים של חברתו לפקודת הנתבעת ואולם השיקים לא כובדו על ידי הבנק. מאחר והשימוש במכשירים אמור היה להתחיל אחרי חודשיים - שלושה הם אוחסנו בינתיים אצל מר X אשר לאחר מספר ימים הודיע לנתבע כי כל המכשירים נגנבו. למרות דרישתו של הנתבע, לא הסכים מר X לדווח למשטרה על הגניבה והבהיר לנתבע כי הוא מטפל בעניין מול התובעת. כן נטען כי במסגרת הרכישה יש ביטוח נגד גניבה ולכן לכל התחייבויות הנתבעת יש כיסוי ביטוחי, ועל כן יש לדחות את התביעה. אחריותה של הנתבעת 6. לעניין הכיסוי הביטוחי הנטען, הבהיר עד התביעה כי החיובים החודשיים כללו תשלום עבור ביטוח, סך של 11 ₪ לחודש עבור כל מכשיר ואולם שני תנאים מצטברים שרק בהתמלאם חל הכיסוי הביטוחי, ראשית שהתשלומים החודשיים משולמים ושנית שהלקוח משלם עבור השתתפות עצמית, כפי שנקבע בהסכם. מעיון בהסכם ההתקשרות עולה כי עדותו של העד מבוססת על סעיף 12 בדבר "אחריות וביטוח" ואין מחלוקת כי התשלומים החודשיים לא שולמו ואף השתתפות עצמית לא שולמה ולכן אין בסיס לטענה בדבר כסוי ביטוחי וטענה זו נדחית. 7. לא מצאתי לא בכתב ההגנה, לא בתצהיר ההגנה ובמיוחד לא לאחר שמיעת הראיות, כל הגנה לנתבעת 1 (למעט התיקון של סכום התביעה בסך של 2,557 ₪) ולכן לא הבנתי סיבת התעקשותו של ב"כ הנתבעים שלא להסכים למתן פסק דין כנגד נתבעת 1 ולברר בנפרד את שאלת אחריותו האישית של נתבע 2. אם אין לנתבעת 1 הגנה כנגד התביעה, אזי נכון סכום התביעה גם כנגד נתבע 2 וכל שנותר הוא לברר את המחלוקת בשאלת האחריות האישית. הרמת מסך והטלת אחריות אישית 8. חוק החברות, התשנ"ט - 1999, קובע בסעיף 6 את המקרים בהם ניתן לחרוג מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה שעפ"י סעיף 4 לחוק. סעיף 6 קובע בפסקה ב: "על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות, אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן". סעיף קטן (ג) מוסיף וקובע מקרים בהם ניתן להרים את מסך ההתאגדות למשל אם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה "נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם" או אם יש יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה או היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. תנאי נוסף הוא כי לחברה אין יכולת לפרוע את חובותיה, בהתייחס לעילת הרמת המסך, עפ"י סעיף קטן (ד) לסעיף 6. 9. עפ"י הפסיקה וחוק החברות לא שינה לעניין זה דבר, אחריותם של נושאי משרה בתאגיד באה לשרת יעדים חברתיים, שלא להגן על בעל משרה שסרח באופן שיוכל להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה. (ע"א 5017/92 פד"י נא (2) בעמ' 201, מפי כב' השופט טירקל). שיקול בתורת האורגנים לעניין הרמת מסך היא מידת קרבתו של מי שפעל בתאגיד והשפעת פעולותיו לא רק על התאגיד, אלא גם עליו באופן אישי וזאת כיוון שחוב החברה הוא למעשה החוב שלו. במקרה כזה ובחברות משפחתיות תהיה הנטייה להרמת מסך יותר ממקרים בהם המנהל הינו שכיר בחברה ואיננו בעל מניותיה. יצוין כי נתבע 2 הינו בעל המניות היחיד והמנהל היחד בחברה, נתבעת 1. אחריותו האישית של נתבע 2 10. כפי שכבר ציינתי, מעדותו של נתבע 2 עולה אחריותו האישית. אם קיים מקרה בו נכון וראוי לחייב מנהל ובעל מניות באופן אישי בגין חובותיה של החברה, זהו המקרה. יתר על כן, לא רק רשלנות בניהול החברה הוכחה אלא מזימה מתוכננת מראש של הנתבע לבצע תרגיל "עוקץ" כנגד התובעת, לקבל מכשירים סלולאריים ללא כוונה לשלם עבורם, תוך ניסיון להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של נתבעת 1. בכל מקרה, הוכח כי הנתבע הפר חובותיו כמנהל כלפי החברה בעת שביצע את עסקת הרכישה של המכשירים הסלולאריים וגרם לה לנזק, אם לא מתוך כוונת מרמה וזדון, אזי ברשלנות. הנתבע פעל בכוונת מכוון על מנת להונות את התובעת, להניעה לספק מכשירים ביודעו או צריך היה לדעת כי החברה לא תוכל לעמוד בתשלומים ובמיוחד עת הסכים לקחת אחריות לגבי החיובים למכשירים שנתן למר X. בנסיבות העניין, יש יותר מיסוד סביר להניח כי בעסקה לא טובת הנתבעת 1 היתה למול עיניו של מנהלה, נתבע 1, אלא טובתו האישית ובהסכימו לעסקה משותפת עם מר X נטל סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את החוב שכן החברה היתה בראשית דרכה, נוסדה באפריל 2001, ומצבה הכספי לא היה מזהיר. 11. גירסתו של הנתבע איננה אמינה בעיני. התרשמתי כי הנתבע מתקשה לומר דברי אמת ומכל מקום גירסתו "התמימה" בתצהיר העדות הראשית שהגיש נסתרה חיש קל בחקירתו הנגדית ע"י פרקליטה המלומד של התובעת. מכתב ההגנה ואף מהתצהיר ניתן להבין כי המכשירים נרכשו על מנת להיות מותקנים בג'יפים שהתכוונה החברה לרכוש. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי לחברה לא היו ג'יפים ומעולם לא רכשה, ואת טיולי השטח ביצעו בג'יפים של המטיילים ואם כך, מדוע היה צורך לרכוש מכשירים סלולאריים ודיבוריות לרכבים שמעולם לא נרכשו. לא סבירה הטענה כי למעלה מ - 40 מכשירים נדרשו לשימושם הבו זמני של מטיילי החברה. הנתבע טען כי החברה נקלעה לקשיים בחודש פברואר 2002, ואולם עד למועד זה לא נרכשו ואפילו לא הוזמנו הג'יפים ולו גם רכב אחד ולכן מתבקשת המסקנה כי מלכתחילה לא היתה כוונה לרכוש ג'יפים. 12. באשר לטענות שמייחס הנתבע למר X: עד התביעה טען כי X או חברתו לא רשומים במאגרי התובעת כלקוחות ובמיוחד לא מופיע רישום על שמם בעסקה נשוא התובענה. כאשר נשאל הנתבע מדוע הסכים לרכוש מכשירים עבור X ולקבל אחריות למקרה שהוא לא ישלם עבור המכשירים שברשותו, השיב בתחילה כי לא נכנס לסיבות ואח"כ אמר "הוא עבד עם אורנג' וסירבו לתת לו מכשירים בסלקום" (עמ' 10, שורה 5). הנה מתברר כי בחודש ינואר 2002 רכשה הנתבעת מחברת אורנג' 105 מכשירים סלולאריים חדשים אשר נמסרו לאותו X ונותרו אצלו עד חודש אפריל 2002 מועד בו נטען כי נגנבו. הגנת הנתבעים באותו מקרה זהה לחלוטין להגנתם בתיק זה, ובעניין זה ראה כתב ההגנה ופסק הדין בתיק 184639/02 שהוגשו במסגרת הראיות. המקרה האחר משמיט לחלוטין את גירסתו של הנתבע בכל טענותיו ומחזק את מסקנת הקשר לתרגיל עוקץ. מסתבר כי בפרק זמן של חודש רכש הנתבע, בניסיונו, להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות, 199 מכשירים סלולאריים משתי חברות שונות כאשר כל המכשירים נגנבו, חלקם בדצמבר 2001 והאחרים באפריל 2002, לכמות כזו של מכשירים לא נזקק הנתבע ולא החברה בניהולו, אלא אם התכוון מראש שלא לשלם עבורם. ההתקשרות הכפולה שוללת את כל טענותיו של הנתבע כנגד X על שלטענתו התגלה לו בתור נוכל וכי מדוע נזקק למכשירים מהתובעת כאשר במועד סמוך רכש מכשירים מאורנג'. אף נשלל ההסבר כי הסכים לרכוש עבור X כיוון שסלקום לא היתה מוכנה למכור לו, שכן נרכשו באותו זמן מכשירים מאורנג', אשר כפי הנטען, X שימש סוכן של אורנג'. 13. יתר על כן, הטענה של הנתבע כי ביצע ביודעין את הרכישה בחלקה עבור X כיוון שסלקום לא היתה מוכרת לו ישירות, גם אם נכונה, אין זו התנהגות נאותה ומקובלת של מנהל בתאגיד לסבך את החברה לה הוא חב נאמנות בעסקה המציגה מצג שווא כנגד צד שלישי, התובעת. טענתו של הנתבע בעמ' 11 לפרוטוקול על כי לשיטתו ביצע עסקה חוקית ואין פסול בהתנהלותו, לא יכולה להתקבל על הדעת, זו טענה מקוממת הנדחית על הסף. מכל מקום, אם החליט הנתבע, ביודעין, לבצע את העסקה הרי שפעל בניגוד למחויבותו כלפי החברה, וגם בשל כך מוטלת עליו אחריות אישית. אם לא די בכל מה שנאמר עד כה, הוסיף הנתבע לקראת סיום עדותו כי באותה עת ניהל שלושה עסקים בכתובות שונות והזמנת העסקה נכתבה על נייר מכתבים של תאגיד אחר שבבעלותו, סופר ג'ט בע"מ. סיכום 14. לאור כל האמור לעיל, בין אם תכנן הנתבע וביצע עסקת עוקץ כלפי התובעת, בין אם הסכים להשתתף בתרמית אותה יזם X, ובין אם מעל הנתבע בחובתו כלפי החברה, נתבעת 1, בכל מקרה יש להטיל עליו אחריות אישית. אם קיים מקרה אותו ניתן להביא כדוגמא לנסיבות בהם יש לחייב אורגן בתאגיד באחריות אישית, הרי שזהו המקרה לדוגמא. אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום התביעה בהפחתת הסכום המשוערך של 2,557 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בכל הוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ההוצאות ושכ"ט עו"ד יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ב"כ התובעת רשאי להגיש פסיקתא מתאימה לחתימה. לבקשת ב"כ הצדדים, תמציא להם מזכירות ביהמ"ש את העתק פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.דיני חברותמשרהאחריות נושא משרה בתאגיד