שלילת פיצויי פיטורין הרמת מסך

להלן פסק דין בנושא שלילת פיצויי פיטורין הרמת מסך:

פסק דין

השופטת נילי ארד

האם הרמת מסך ההתאגדות של חברה או בעל מניות בה, מהווה כשלעצמה טעם לשלילת פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לעובד. שאלה זו ואחרות הובאה להכרעתנו בערעור זה, המכוון נגד פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, על שלא קיבל במלואה את תביעתו של המערער נגד המשיבים.
קודם שנבוא לגופם של דברים נציין כי בא-כוח המשיבים לא התייצב לדיון בערעור למרות שהוזמן כדין. על כן הוחלט על קיום הדיון בערעור בהעדרו, תוך שניתנה דעתנו לטיעוניו בכתב, לטיעוני המערער ולכלל החומר שהובא לפנינו.

רקע
2. המשיב 3 (להלן: מר אבולעפיה) הוא בעל המניות היחיד של Sabona Enterprises B.V (להלן: סבונה). ביום 20.9.00 נחתם הסכם בין סבונה לבין משפחת אבישר, מי שהיו באותה עת הבעלים של המשיבה 1 ומלון אמבסדור. במסגרת הסכם הרכישה, התחייבה משפחת אבישר כלפי סבונה, כי נכון למועד ההסכם אין לחברה כל חבות כלפי עובדיה או עובדיה לשעבר למעט סך של 135,000 לכלל העובדים. המערער נמנה על רשימת העובדים שצורפו להסכם הרכישה ונכללו בהצהרת משפחת אבישר לפיה אין כלפיהם חבות הנובעת מיחסי עבודה עד למועד חילופי הבעלים במלון.

3. בחודש אפריל 2003 נחתם הסכם פשרה בין המשיבה 1 (להלן: החברה) ובין מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: מבטחים) לפיו יימחקו חובותיה של החברה בתמורה להעברת סך של 152,000 ש"ח למבטחים.

4. המערער הועסק כ-15 שנה בתפקיד מנהל קבלה במלון אמבסדור (להלן גם: המלון) שהיה כל אותה תקופה בבעלות החברה. משהגיע המערער לגיל 70 סיים עבודתו במלון בתאריך 10.10.02.

5. בתקופת עבודתו שולמה משכורתו החודשית של המערער על ידי החברה. לעיתים שולם שכרו בהמחאות אישיות של מר אבולעפיה ולעיתים בהמחאות של המשיבות 2 ו - 4 (להלן: החברות האחרות) אשר הוציאו חשבוניות בגין הכנסותיה של החברה.

6. בתאריך 8.4.2003 פדה המערער במבטחים קרנות פנסיה בע"מ (להלן: מבטחים קרן פנסיה) סכום של 22,786 ש"ח שנצבר לזכותו ברכיב תגמולים, לתקופת עבודה מיולי 1995 עד יולי 1999.
בנוסף ועבור רכיב הפיצויים בגין תקופת עבודה מיולי 1995 עד אוגוסט 1999 פדה המערער במבטחים, פיצויים בסכום של 3,671.5 ש"ח ששולם לו בתאריך 9.3.04, וסכום של 940.19 ש"ח ששולם לו ביום 8.8.04.
כספי פיצויים בגין תקופה מיוני עד ספטמבר 2000 בסך 338.88 ש"ח הועברו ל"מבטחים קופות גמל והשתלמות".

התובענה
7.      ביום 16.10.03 הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי במסגרתה תבע דמי הבראה, ימי מחלה, פדיון ימי חופשה, ימי חג, עבודה בשבת, פיצוי בגין הפסד פנסיה, העדר הפרשות לקרן השתלמות ופיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים. התביעה הוגשה נגד החברה ונגד המשיבים 2 - 4. בנוסף עתר להרמת מסך בין החברה ובין מר אבולעפיה והחברות האחרות וביקש לחייב את כל הארבעה ביחד ולחוד בתשלום הכספים שתבע מהחברה.
המערער צירף כנתבעות נוספות את מבטחים ואת מבטחים קרן פנסיה. נתבעות אלה נמחקו בהסכמת המערער בישיבת קדם משפט מיום 2.12.04 בכפוף להצהרות אלה: לא דווח למבטחים על המערער כעובד ולא הועברו אליה כספים בגין עבודתו בין השנים 1991-1999; המערער היה עמית במבטחים קרן פנסיה בין החודשים יולי 1995 ועד לדצמבר 1999 אולם לאחר מכן לא צורף שמו לרשימות הגביה שהועברו על ידי החברה ולא נצברו זכויות.
נתבעת נוספת, כנרת - קרן השתלמות בע"מ על יד בנק הפועלים (להלן: קרן השתלמות כנרת) נמחקה אף היא בהסכמה.
בסופו של יום, נותרו המשיבים 1 - 4 שלפנינו, כנתבעים לתביעתו של המערער, אשר ביקשו לדחות את תביעתו כלפיהם.

פסק דינו של בית הדין האזורי
8.     בית הדין האזורי (השופטת טרכטינגוט חנה ונציגי הציבור גב' חנה קפלינקוב ומר דן יערי; עב' 6837/03) קיבל את מרבית רכיבי תביעתו של המערער (להלן בפרק זה: התובע). עיקר קביעותיו ומסקנותיו מפורטים להלן.

א. התובע עבד בחברה, באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד משך כ- 15 שנה עד לפרישתו מפאת גילו. בתום עבודתו "זכאי הוא לכל הזכויות שהתגבשו במועד זה והמתייחסות לכל תקופת עבודתו".

ב. התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד פנסיה. החברה לא העבירה למבטחים את הסכומים שניכתה משכרו במהלך תקופת עבודתו וגם את חלקה כמעסיקה כמעט ולא העבירה למבטחים; טענות הנתבעים לפיהן אין לחייבם בתשלום הפסד פנסיה, מן הטעם שבעליה הנוכחיים של החברה אינם הבעלים שהיו לחברה משך מרבית תקופת העסקתו, נדחו תוך שנקבע כי הנתבעים "אשר היו ערים לתביעות אפשריות של עובדים, מצאו לנכון להגן על עצמם בהסכם הרכישה".
בנסיבות אלה נמצא, כי בסיום עבודתו משך התובע ממבטחים קרן פנסיה 22,786.66 ש"ח בלבד, הוא הסכום שעמד לזכותו לתקופת עבודה מיולי 1995 עד יולי 1999 (להלן: הסכום ששילמה מבטחים). על כן, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד פנסיה, ובחישוב ההפסד שנגרם לו יש לקחת בחשבון את מלוא תקופת עבודתו במלון.
נדחתה טענת הנתבעים בדבר התיישנות עילת התביעה בגין פיצוי הפסד פנסיה, ונקבע כי הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מאי העברת כספי הגמולים התגבש רק עם סיום יחסי העבודה בהגיעו לגיל 70.

ג. שיעור הפיצוי בגין הפסד פנסיה. בפני בית הדין הובאה מטעם התובע חוות דעת מומחה מר דן שפרינצק, לפיה הועמד הפיצוי הכולל המגיע לתובע על סך 214289.76 ש"ח (להלן: חוות הדעת). המשיבים ויתרו על חקירת המומחה ולא הציגו חוות דעת סותרת מטעמם. אף "לא הוכח כי החישוב אינו מהוון כראוי". אי לכך, אימץ בית הדין את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע כחוות דעת יחידה "למעט החלק שלגביו הוכח כי הוא מהווה שגיאה הפוגעת בנתבעים". בהתאם, ומשנמצא כי נעשתה עבור התובע הפרשה לקרן פנסיה מקיפה בשיעור 6% בגין פיצויי פיטורים, הפחית בית הדין מפיצויי הפיטורים שבחוות הדעת "72% (שהם 6% מתוך 1/3% 8)" מסכום פיצויי הפיטורים. בנוסף הפחית את הסכומים ששולמו לתובע על ידי מבטחים קרן פנסיה בסך של 22,786.66 ש"ח. הפיצוי לתובע בגין הפסד פנסיה הועמד על סכום כולל של 159,529 ש"ח.

ד.      התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות התקבלה בחלקה.
מחומר הראיות הוברר כי החברה לא פתחה חשבון על שם התובע בקרן השתלמות כנרת ולא הפקידה עבורו כספים בקרן, כפי שהייתה חייבת לעשות על פי הנדרש בסעיף 39(א) להסכם הקיבוצי. עם זאת, התקבלו טענות הנתבעים בדבר התיישנות ההפקדות לקרן ההשתלמות כנרת "ככל שהן עולות על 7 שנים מיום הגשת התביעה" וכן נקבע כי יש לערוך החישוב לפי ממוצע השכר כעולה מחוות דעתו של המומחה. בהתאם נפסק לזכות התובע פיצוי על אי הפרשות לקרן השתלמות בסכום של 19,397 ש"ח.

ה. התקבלה התביעה לפיצויי פיטורים נוכח הוראת סעיף 43 להסכם הקיבוצי לפיה "עובד שמתפטר בהגיעו לגיל 60 ומעלה זכאי לפיצויי פיטורים עבור כל שנת עבודה". טענות הנתבעים לפיהן בדין נשללו מן התובע פיצויי פיטורים לא הוכחו ונטענו בעלמא. שיעור פיצויי הפיטורים הועמד על 50,166 ש"ח. זאת, לפי החישוב שנערך "על פי השכר הממוצע המופיע בחוות הדעת של מר שפרינצק, דהיינו 3,592 ש"ח" בניכוי הסכומים שקיבל התובע ממבטחים ביום 9.3.04 בסך 3,671.5 ש"ח וביום 8.8.04 בסך 940.19 ש"ח.

ו. התביעות לתשלום דמי הבראה, ימי מחלה, פדיון ימי חופשה, תשלום ימי חג ותשלום עבודה בשבת התקבלו במלואן. בנדון זה נמצאו טענות התובע מהימנות על בית הדין האזורי והנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח תשלומים אלה.

ז. התביעה להרמת מסך התקבלה בחלקה בלבד. בית הדין דחה את התביעה להרמת מסך נגד החברות האחרות. מנגד קבע, כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה ולחייב אף את מר אבולעפיה בתשלום זכויותיו של התובע. זאת, נוכח מכלול הנסיבות מהן הובררה שליטתו של מר אבולעפיה בחברה, ומשהוצגה בפני בית הדין "תמונה אמיתית של ערבוב נכסים" ושל אי העברת תשלומים שנוכו משכרו של התובע לקרן הפנסיה.

ח. נדחתה התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מן הטעם שהרמת מסך ההתאגדות שוללת פיצויי הלנה, ובשל הגשת התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות. בהתאם, נקבע כי "אין מקום לפסוק פיצויי הלנה ויש להוסיף לסכום פיצויי הפיטורים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.10.2002 ועד ליום התשלום".
הערעור

9.     בערעורו הלין המערער על שיעורם הנמוך של פיצויי הפיטורים ושל הפיצוי בגין הפסד פנסיה, שנפסקו בניגוד לחישובים שהוצגו מטעמו. כמו כן ביקש להורות כי הרמת מסך ההתאגדות של החברה תיעשה גם כלפי החברות האחרות ולא רק כלפי מר אבולעפיה, כפי שקבע בית הדין האזורי.
     הוסיף המערער וטען נגד שלילת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לטענתו, טעה בית הדין האזורי בקביעתו לפיה הרמת מסך ההתאגדות נגד בעלים בחברה או בעל מניות בה, מהווה עילה מספקת כשלעצמה, כדי לשלול זכותו של עובד לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, למרות שנמצאו חייבים בתשלום פיצויי הפיטורים לעובד. בנוסף טען כי משהגיש תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות אין לשלול זכאותו לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מטעמי התיישנות.
      עוד טען, כי נימוקי בית הדין לשלילת פיצויי ההלנה לא הועלו כלל על ידי המשיבים בטיעוניהם, וכי טעמיו של בית הדין האזורי לשלילת פיצויי ההלנה אינם עולים בקנה אחד עם הוראת סעיפים 20(ד), (ה) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958.

10.     בסיכומיהם בכתב תמכו המשיבים בפסק דינו של בית הדין האזורי. בהתייחס לטענות המערער בדבר הרמת מסך ההתאגדות גם נגד החברות האחרות טענו המשיבים כי "המערער קיבל את כספו בהתאם לפסק הדין של בית הדין קמא, ולעניין זה הרי שזהות החייב בתשלום אינה מעלה ואינה מורידה". מה גם שהחיובים שהושתו על החברה ועל מר אבולעפיה בפסק דינו של בית הדין האזורי "שולמו למערער ביתר" לפני שהמציא אישור על שיעור ניכוי המס.
לגופו של עניין הוסיפו וטענו: נימוקיו של בית הדין האזורי בנוגע להרמת מסך כלפי מר אבולעפיה ואי הרמת מסך נגד החברות האחרות מושתתים על קביעות עובדתיות; המערער לא הוכיח עילה להרמת מסך נגד החברות האחרות "למעט העובדה כי פעמים ספורות נאלצו משיבים אלה לשלם מכיסם את שכרו של המערער, בשל מצבה הכלכלי של החברה, ומבלי לשלוח את המערער לביתו ללא שכר" ולא הוכח כי פעולותיהן של המשיבות 2 ו-4 מגיעות לכדי ערוב נכסים;
אשר לרכיבים הכספיים הנתבעים, טענו כי אלה מבוססים על חוות דעת המומחה אשר הוגשה מטעם המערער, יסודם בקביעות עובדתיות שאין להתערב בהן; עם זאת, טענו כי חוות דעת המומחה כללה "רכיבים כפולים ואיננה כוללת קיזוז רכיבים";
אשר לשיעור הפיצוי בגין הפסד פנסיה טענו, כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו לפיה יש להפחית את ההפרשה לפנסיה בשיעור של 72% בגין רכיב פיצויי הפיטורים מש"ההפרשה לפנסיה כללה גם הפרשה של 6% בגין פיצויי הפיטורים", וזאת על מנת להימנע מכפל תשלום למערער.
לעניין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים טענו המשיבים כי משהורם מסך ההתאגדות כלפי מר אבולעפיה "אין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אלא יש להסתפק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בלבד";
לבסוף טענו, כי קביעותיו של בית הדין האזורי בנוגע להפרשות לקרן ההשתלמות מעוגנות בקביעות עובדתיות ובית דין שלערעור לא יתערב בהן.

11. המשיבים לא התייצבו לדיון בערעור על אף שזומנו כדין. לפיכך, ולאור הוראתה של תקנה 104)ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, החלטנו לדון בערעור בהעדרם.
לאחר הדיון הגישו המשיבים בקשה לקיים דיון נוסף בהליך, בטענה כי מחמת טעות משרדית לא נרשם מועד הדיון. המערער התנגד למבוקש. בנסיבות העניין לא מצאנו לקיים דיון נוסף בהליך. זאת מן הטעם שהמשיבים זומנו כדין לדיון ומשלא התייצבו אין להם להלין אלא על עצמם. בנוסף על כך, לא נגרמה למשיבים פגיעה של ממש בזכויותיהם נוכח העובדה שטיעוני הצדדים בכתבי בי דין לרבות סיכומים בכתב מטעמם, היו לפנינו במהלך הדיון בערעור.

דיון והכרעה

12.     נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שהובא לפנינו נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו ובמסקנותיו ובהעדר טעם משפטי המצדיק התערבות בו, ראוי הוא להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) תשנ"ב - 1991. על האמור נוסיף ונבאר.

13.     בכל הנוגע לרכיבים הכספיים שנפסקו לזכות המערער ושיעורם, מכוון הערעור בעיקרו נגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי. הלכה פסוקה ומושרשת היא כי ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות של מהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן [?? 424/06 <>, ??? 873/06 <> מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, 2.8.07; עע 782/06 בן אור צעצועים בע"מ - אכרם סולטאן, 26.6.08]. ככלל, אף אם בית דין שלערעור סבור כי בראיות שהובאו בפניו יש תימוכין לגרסה האחרת, לא יתערב בפסיקתה של הערכאה הדיונית וייתן "משקל מכריע להתרשמותו של בית הדין קמא" [?? 125/06 <>, 125.1/06 ארנון רצון - רבוע כחול - ישראל בע"מ, 18.1.07].

במקרה שלפנינו אין מתקיימות נסיבות קיצוניות ויוצאות דופן המצדיקות התערבות בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי המבוססות על חומר הראיות [?"? 239/03 <> מרים אסמר - עירית חיפה, 26.9.04]. מה גם שקביעותיו של בית הדין האזורי בעניין החיובים ושיעורם אשר נפסקו לזכות המערער סבירות, מעוגנות בחומר הראיות ואין בהן כדי לגרום עוול [?? 1261/02 <> מובס דני - וליד אחמד, 15.6.04]. משכך הוא דין הערעור להידחות ברכיבים אלה.

14.     אין לקבל את הערעור נגד אי הרמת מסך ההתאגדות גם כלפי החברות האחרות. ככלל "כדי 'להרים את המסך' ולראות בחובות התאגיד חובות בעלי המניות שבו, צריך לבסס תשתית עובדתית, שתצדיק הרמת מסך כזו" בהתאם לעילות המקובלות להרמת מסך הנחשבות שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה [רע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים ב"ע נ' רם דר חברה לבניין בע"מ, 19.6.05; וכן: ע"א 253/82 ד"ר דן חושי ואח' נ' הטכניון ואח', פ"ד לח(1) 640, 643]. והלכה היא, כי הרמת מסך ההתאגדות אינה עניין שבשגרה אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת [עא 4606/90 מוכרמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 361; וראו: עע 1435/04 י.ס. תעשיות בע"מ - מוחמד חטיב, 23.5.06] והמצביעות על שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה [ראו: ד"ר א' חביב-סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך א',1999) עמודים 252-253].

בענייננו, הערעור בנדון זה חסר נפקות מעשית. שכן, על פי הודעת המשיבים "המערער קיבל את כספו בהתאם לפסק הדין של בית הדין קמא, ולעניין זה הרי שזהות החייב בתשלום אינה מעלה ואינה מורידה". על כך לא חלק המערער ומה לו שיעמוד על הרמת המסך גם נגד החברות האחרות?
אף לגופו של עניין, אין להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי בנדון זה. בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, צדק בית הדין האזורי בקביעתו לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה ולחייב בתשלום זכויותיו של המערער גם את מר אבולעפיה. על כך אין ערעור לפנינו. בהתייחס לחברות האחרות, בדין קבע בית הדין האזורי כי לא התקיימו החריגים המצדיקים הרמת מסך. לא הוכח קשר בין החברה לבין החברות האחרות ולא הוכח בעליל שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית.

15.     אשר לטענות המערער בדבר הפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והעמדתם על הצמדה וריבית כחוק בלבד. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את נסיבות המקרה בכללותן, הגענו למסקנה כי לא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו במסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה אין לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים למערער. עם זאת, ובהתייחס לטעמיו של בית הדין האזורי בהקשר זה, נבקש להעמיד דברים על מכונם.
     
     16. נקודת המוצא המשפטית היא כי פסיקת פיצויי הלנה והפחתתם, נתונה לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון [עע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים-ג'וליה מימון, 29.11.00 (להלן: עניין מכון בית יעקב); עע 307/05 בתי מלון מאוחדים בע"מ - רונית דבורה, 20.9.06; עע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ - מירב בן הלל, 31.5.00; ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ - מונטסנוט איילין אייל, 24.11.2005].

כאשר בית הדין האזורי מגיע בסופו של יום למסקנה כי התקיימו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעליה, יקום החיוב בתשלום הכספים המגיעים לעובד, כלפי החברה וכלפי בעליה של החברה, או בעל מניות בה, לרבות תשלום שכר או פיצויי פיטורים. במקרה של הרמת מסך ובמסגרת שיקוליו לפסיקת פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, יידרש בית הדין לבחינת התנהלותם של החייבת העיקרית - היא החברה המעסיקה [עע 1417/04 ברוך קמאי - יוסף בירנבאום, 17.5.06] ובעל המניות ובעל השליטה המחויב בחובות החברה, מכח דוקטרינת הרמת המסך. בחינה זו תיעשה על בסיס נסיבות המקרה ולאור תכלית חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958, תוך שיילקחו בחשבון שיקולים אלה: האם מתקיימות עילות להפחתת פיצויי הלנה לפי סעיפים 18 ו- 20 לחוק הגנת השכר וההלכה הפסוקה [סטיב אדלר "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה ו (תשנ"ו) 5 (להלן: אדלר); עע 394/99 המפד"ל - המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בארץ ישראל - אגבריה תופיק, 23.12.03 (להלן: עניין אגבריה תופיק)]; משקלה של סנקציית פיצויי ההלנה במקרים בהם נעשתה הרמת מסך והשלכותיה; האם נפלה טעות כנה בחיוב גופו, בשיעורו או במיהות החייב או קיימים חילוקי דעות של ממש בנוגע לחיוב או שיעורו; האם נעשה שימוש לרעה באישיות משפטית נפרדת, בכל הנוגע לאיחור בתשלום זכויותיו של העובד; האם הופרה חובת תום הלב של החברה בהלנת שכר העובד בעבר או בהלנת פיצויי הפיטורים [ראו והשוו: עניין מכון בית יעקב]; כמו כן, יידרש בית הדין לבחינת התנהלותו של בעל המניות והשליטה, כלפיו הורם מסך ההתאגדות, לרבות היקף יריעת שליטתו בחברה [ראו והשוו: עניין עמיאל כהן], תום ליבו, מידת מעורבותו בהלנת תשלום פיצויי פיטורים וניצול כוחו ומעמדו לרעה עד כדי קיפוח זכויותיו של העובד.

יוטעם, כי בהפעלת שיקול דעתו לפסיקת פיצויי הלנה, לא יידרש בית הדין להנחה לפיה "במקרים בהם יקבע שיש להרים את מסך ההתאגדות, אין כלל מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה" [עניין שלמה אביר, אמרת אגב בחוות דעתו של השופט רמי כהן]. דברים אלה עליהם סמך בית הדין האזורי בענייננו, אינם מהווים, כשלעצמם, טעם מספיק ובלעדי להפחתת פיצויי הלנה. מה גם שמשתמעת מהם שלילת שיקול הדעת המוקנה לבית הדין בפסיקת פיצויי הלנה.

17.     במקרה שלפנינו, אמנם אין לדחות את תביעת המערער לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים עקב הרמת מסך ההתאגדות בלבד. בכך, כאמור אין די. עם זאת, נחה דעתנו כי מתקיימת עילה להפחתת פיצויי ההלנה בשל חילוקי דעות של ממש בדבר שיעור פיצויי הפיטורים ואופן חישובם [סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר; וכן: עניין אגבריה תופיק] וכן בשאלת מיהות החייבים כלפי המערער, בנסיבות בהן הורם מסך ההתאגדות. מחלוקות אלה היו עילת התביעה והובאו להכרעתנו גם בערעור זה.
אף אין לקבוע כי האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים למערער נעשה תוך שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, ולא הוכח כי פעולותיו של בעל השליטה בחברה, מר אבולעפיה הגיעו לכדי חוסר תום לב ממשי תוך ניצול מעמדו וקיפוח המערער.
      בנוסף על כך, הוברר כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 10.10.02 ואילו התביעה הוגשה לבית הדין האזורי ביום 16.10.03. משכך, נמצא כי התביעה הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות לתביעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שהיא בת שנה אחת. בנסיבות אלה, עשויה להשתמע הנחה כי התביעה הוגשה באיחור במטרה להגדיל את פיצויי ההלנה. בכך נמצאת מסוכלת מטרת הסנקציה של חיוב בפיצויי הלנה ותכליתה [השוו: עניין מכון בית יעקב וראו: אדלר עמ' 43].
      אשר על כן, מתקיים בענייננו טעם של ממש המצדיק הפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והעמדתם על פסיקת ריבית כחוק והצמדה בלבד, ואין להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי [על ההלכה לפיה בית דין שלערעור לא יתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין הפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ראו: אדלר, עמ' 31; עע 1384/04, 1384.1/04 חברת מנת מערכות מים בע"מ - עמרם סררו, 9.8.06]. משכך הוא, נותרת בעינה פסיקת בית הדין האזורי לפיה מופחתים פיצויי ההלנה על פיצויי פיטורים המגיעים למערער, ויועמדו על הפרשי הצמדה וריבית החל ביום 10.10.02, מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

18. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער מר חיים גפן ישלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בערעור בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום מהיום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהי הרמת מסך ?

  2. הגדרת הרמת מסך

  3. תנאים להרמת מסך

  4. עילות להרמת מסך

  5. מה זה הרמת מסך ?

  6. הרמת מסך ההתאגדות

  7. חיוב אישי הרמת מסך

  8. הרמת מסך חברה קטנה

  9. הרמת מסך - מימון דק

  10. הרמת מסך ואחריות אישית

  11. פסיקה בנושא הרמת מסך

  12. הרמת מסך כנגד המעביד

  13. הרמת מסך ביחסי עבודה

  14. הרמת מסך בדיני עבודה

  15. צמצום עילות להרמת מסך

  16. הרמת מסך בחברה בחו''ל

  17. הרמת מסך מעל דירקטורים

  18. תיאוריית המיזם הרמת מסך

  19. הרמת מסך לפי חוק החוזים

  20. הרמת מסך בגין חוב ארנונה

  21. הרמת מסך בגין קיפוח נושא

  22. הרמת מסך בשל הברחת נכסים

  23. הרמת מסך לפי פקודת הנזיקין

  24. הרמת מסך בהיבט של דיני עבודה

  25. שלילת פיצויי פיטורין הרמת מסך

  26. פעילות לא חוקית כעילה להרמת מסך

  27. סמכות רשם ההוצאה לפועל להורות על הרמת מסך

  28. הרמת מסך לפי פקודת החברות ביחס לחוב ארנונה

  29. האם לרשם ההוצאה לפועל יש סמכות להורות על הרמת מסך ?

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון