שביתת עובדי חברת החשמל

להלן פסק דין בנושא שביתת עובדי חברת החשמל:

פסק דין

השופטת נילי ארד

במהלך סכסוך קיבוצי שהתגלע בין עובדי חברת החשמל וההסתדרות הכללית לבין החברה ומדינת ישראל, בנוגע לחתימה על הסכם שכר לעובדים, הגישה חברת החשמל (להלן גם: החברה) לבית הדין האזורי בחיפה בקשה לסעד זמני. בעתירתה ביקשה החברה להוציא צו זמני המורה למשיבות 1 ו-2 (להלן: נציגות העובדים או הנציגות) לחדול מן העיצומים שנוקטים עובדי חברת החשמל (להלן גם: העובדים) בעבודות ההקמה של פרויקט הגז הטבעי בחוות השסתומים באתר "גזר". משנדחתה הבקשה הוגש הערעור לפנינו.
קודם שנבוא להכרעה בגופו של הסכסוך מושא דיוננו בערעור זה, נקדים ונפנה למסכת העובדתית והמשפטית שברקע ההליכים אשר הביאונו עד הלום.

ההליכים ברקע הערעור
2.     בתאריך 2.2.2006 נחתם הסכם שכר לשנים 1999-2005 בין חברת החשמל לבין ההסתדרות הכללית החדשה. חתימת ההסכם הייתה כרוכה בסכסוכי עבודה, בהליכים משפטיים ובהתדיינות בבתי הדין לעבודה (ס"ק (חיפה) 30/05, ס"ק (חיפה) 48/05, עס"ק (ארצי) 77/05). בסופו של דבר נחתם הסכם שכר צופה פני עבר, תוך שנקבעו בו תוספות שכר לעובדי החברה, לתקופה המסתיימת בתאריך 30.6.2003, ותוספות שכר מותנות לתקופה שעד ליום 31.12.2005.

3.     בשלהי שנת 2006, פנתה נציגות העובדים להנהלת חברת החשמל בדרישה לקיים משא-ומתן לקראת חתימה על הסכם שכר חדש, בתחולתה מיום 1.1.2006 ואילך (להלן: הסכם שכר חדש). בחלוף חודשים מספר, בתאריך 13.3.2007, שלחה נציגות העובדים לממונה הראשי על יחסי עבודה "הודעה על שביתה" כשבין הטעמים לה "מבוי סתום במשא ומתן לחתימה על הסכם שכר חדש לתקופה שמיום 1.1.2006 לאחר שתקופת הסכם השכר הקודם הסתיימה זה מכבר".
בעקבות ההכרזה על סכסוך עבודה ובמסגרת הדיונים שקיימו הצדדים לאחריה, התעוררה מחלוקת בנוגע לזיקה בין משא-ומתן להסכם השכר החדש, לבין השינוי המבני בחברה. נציגות העובדים טענה, כי אין לכרוך בין השניים, וכי דרישתה לחתימה על הסכם השכר קדמה להליכי השינוי המבני והדיונים בהם. נציגי חברת החשמל ונציגי המדינה טענו, כי המשא-ומתן לחתימה על הסכם השכר החדש צריך שיתנהל במסגרת משא-ומתן כולל בנוגע להשלכות השינוי המבני בחברה על זכויות העובדים ותנאי עבודתם.
     
4.     לראשונה נקטו העובדים בצעדים ארגוניים שעילתם דרישה לחתימה על הסכם השכר החדש, בחודש מאי 2007. החברה מצידה, פנתה לבית הדין האזורי בחיפה בבקשה להוצאת צווי מניעה נגד העיצומים בהם נוקטים העובדים (סק 39/07). במהלך הדיון התגבשה הסכמה בין הצדדים לפיה, ינהלו משא-ומתן אינטנסיבי בשני ערוצים נפרדים ומקבילים. האחד - החתימה על הסכם שכר חדש בחברה והאחר - השלכות השינוי המבני על זכויות העובדים ותנאי עבודתם, בהתאם למתווה שקבע בית דין זה בעס"ק 14/07. במסגרת זו, הוסכם על הפסקת הצעדים הארגוניים שננקטו על ידי העובדים בקשר עם הדרישה לחתימה על הסכם שכר חדש.

הבקשה לצו מניעה זמני נגד השיבושים באתרים "חגית" ו"גזר"
5.     כעבור כשלושה חודשים, באוגוסט 2007 נקטו העובדים עיצומים שעילתם בדרישה לאי קליטת עובדים חדשים לחברה. החברה חזרה ופנתה לבית הדין האזורי בעתירה להורות לנציגות העובדים לחדול מן העיצומים בפרויקט הגז הטבעי (סק 53/07). אף בהליך זה, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יושעו העיצומים בפרויקט הגז הטבעי למשך שלושה שבועות. אולם, העובדים לא יחברו את חוות השסתומים לאתר המתקן להפעלת לחץ בכניסה לתחנות "חגית" ו"גזר".

6. חלפו שלושה שבועות ובתאריך 5.9.2007 חידשה נציגות העובדים את העיצומים באתרים "חגית" ו"גזר". או אז, הגישה החברה לבית הדין האזורי בקשה לצו מניעה זמני נגד השיבושים בעבודות ההקמה של פרויקט הגז הטבעי. עיקר טיעוני החברה בבקשה היו אלה: נציגות העובדים משביתה את "כל עבודות ההקמה הנדרשות במסגרת פרויקט הגז הטבעי באתר חברת החשמל 'גזר' ". כתוצאה מכך, אין ניתן להפעיל את יחידת הכוח בתחנות אלה באמצעות גז טבעי במחצית חודש דצמבר 2007 כפי שתוכנן; בשל העיצומים הללו נגרמים לחברה נזקים כלכליים בהיקפים אדירים, נגרמות השלכות אקולוגיות קשות, והחברה עלולה למצוא עצמה בהפרת התקשרותה החוזית עם חברות פרטיות בנוגע להולכת גז טבעי מחוץ לתחנות הכוח של החברה.

נציגות העובדים, ביקשה לדחות את עתירת החברה, תוך שטענה, כי עילת העיצומים ב"מבוי הסתום" אליו נקלעו המגעים לחתימה על הסכם שכר חדש. הוסיפה הנציגות וטענה, כי אין מדובר בהשבתה כוללת של עבודות ההקמה בפרויקט הגז הטבעי באתר "גזר", אלא בעיצומים בחוות השסתומים שבתחנת הכוח באתר "גזר" ובחוות השסתומים שבתחנת הכוח באתר "חגית".
בהתייחס לטענות אלה, הטעימה החברה, כי גם אם עיצומי העובדים אינם ננקטים בכל מקטעי העבודה, הרי שעיכוב העבודות בחוות השסתומים, גורם ל"אפקט דומינו" בהשלמת הקמת פרויקט הגז הטבעי בכללותו.

החלטת בית הדין האזורי
7. בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר גאול מרגלית ומר אלכס ריינשטיין; סק 56/07; החלטה מיום 19.9.2007) דחה את עתירת חברת החשמל להוצאת צו מניעה זמני נגד העיצומים שנוקטים העובדים בעבודות ההקמה של פרויקט הגז הטבעי, תוך שקבע כך: העילה עליה מושתתים עיצומי העובדים, היא כלכלית באופייה, ודרישתם לחתימה על הסכם שכר חדש, תוך קביעת מבנה השכר הפנסיוני, באה בגדר "תנאי עבודה"; עמדת המדינה והחברה לפיה יש לכרוך את הדיון בעניין הסכם השכר החדש עם הדיון בעניין זכויות העובדים בשינוי המבני, עומדת לכאורה בניגוד להסכמת הצדדים בפני בית הדין האזורי, בדבר ניהול הליכי משא-ומתן נפרדים ומקבילים בכל אחד מנושאים אלה; אף מן הבחינה המהותית, אין לכרוך את הדיון בעניין השכר ומבנה השכר הפנסיוני עם הדיון בדבר השינוי המבני.
בהתייחס למידתיות העיצומים הננקטים בחוות השסתומים בלבד, ולא במקטעי עבודה אחרים נקבע, כי "אף אם עיכוב העבודות בחוות השסתומים יביא לעיכוב בגמר הפרויקט, הרי שבהעדר פירוט הולם והוכחה באשר להיקף הנזקים הנטענים לא מצאנו לנכון לקבוע כי העיצומים הננקטים אינם מידתיים בשיעור חומרה כזה שיהא בהם, בשלב זה, כדי למנוע מהעובדים נקיטת ההליך הארגוני".

הדיון בערעור והדיווח השוטף במהלכו
8. בתאריך 8.10.2007 הגישה חברת החשמל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי תוך שטענה, כי במועד הגשת הבקשה "מושבתת כליל הפעילות הנוגעת לפרויקט הגז הטבעי בחוות השסתומים". החברה הצהירה, כי אין יסוד לטענות נציגות העובדים בדבר "מבוי סתום" במשא-ומתן לחתימה על הסכם שכר חדש, וכי קיימת נכונות מצד החברה והמדינה "לשוב בכל עת לשולחן המשא ומתן"; הוסיפה החברה וטענה בהרחבה על הנזקים האדירים הנגרמים לה בשל העיצומים ועל מעגל הנזקים המתרחב והולך כתוצאה מעיכוב העבודות בחוות השסתומים.

9.     דיון ראשון בערעור (לאחר מתן רשות) נועד בפנינו ביום 16.10.1007. במהלכו, ובהמלצתנו, התגבש הסדר מוסכם בין הצדדים, שקיבל תוקף של החלטה, וכך נקבע:
"א.     הצדדים מצהירים על כך שבמהלך השבועיים הבאים ינהלו משא ומתן תכוף, ענייני, ובתום לב במגמה לקדם את יישוב חילוקי הדעות ביניהם והבאתם לסיום מהיר, בעניין מושא ערעור זה.
ב.     במהלך השבועיים הבאים יפסיקו עובדי החברה את העיצומים בפרויקט, ויבצעו את העבודה כנדרש ובאורח שוטף.
ג.     ההסכמה כאמור הינה, תוך שמירת זכויות וטענות של הצדדים".

     בדיווח שהגישו לבית דין זה, הודיעו הצדדים על שתי ישיבות משא-ומתן שקיימו, ועל בקשת נציגות העובדים והמדינה מן החברה, לקבל לידיהן נתונים בעניין השכר הפנסיוני של עובדי החברה.

10.     בדיון שנועד לפנינו ביום 31.10.2007, הוסכם על הארכת תוקף ההסכמות מיום 16.10.2007 בשבועיים נוספים, במהלכם לא ינקטו העובדים בעיצומים ויימשך ניהול המשא-ומתן.
בחלוף המועד הגישו הצדדים דיווח בכתב, בו הודיעו על ישיבת משא- ומתן נוספת שקיימו, על יסוד הנתונים שהעבירה החברה לנציגות העובדים בעניין מבנה השכר הפנסיוני של עובדיה. בישיבה זו סוכם, כי החברה תעביר לצדדים תחשיבים נוספים שיהוו בסיס לישיבת המשא-ומתן הבאה שנועדה ליום 15.11.2007.
בישיבה שקיימו הצדדים בתאריך 15.11.2007, התבקשה נציגות העובדים להציג בכתב את דרישותיה בנוגע להסכם עבודה חדש, לרבות דרישותיה בנוגע למבנה השכר הפנסיוני. נציגות העובדים נענתה לבקשה זו, וביום 26.11.2007 העבירה פירוט דרישותיה בכתב, לנציגי החברה והמדינה. מפאת חילוקי דעות בסוגיות שאינן מעניינו של הליך זה, לא התקיימה ישיבת משא-ומתן שנועדה לתחילת דצמבר 2007.

11.     בדיון מיום 18.12.2007 הוסכם כך: יתואמו ישיבות נוספות של משא-ומתן בין הצדדים. העובדים מצידם הסכימו להמשיך בביצוע עבודות ההקמה בחוות השסתומים, אולם הודיעו כי לא יבצעו את "ריתוכי הזהב" של הצנרת. החברה מצידה, הודיעה כי "עד ליום 13.1.2008" לא יבוצעו "ריתוכי זהב" באתר תחנת הכוח "גזר".

סיכום ביניים
12.     העיצומים בחוות השסתומים בתחנות הכוח באתרים "גזר" ו"חגית" החלו ביום 5.9.2007 ונמשכו עד ליום 16.10.2007, מועד הדיון הראשון לפנינו, במהלכו הוסכם על ניהול משא ומתן אינטנסיבי והשעיית העיצומים. בפועל, הסכימו העובדים להשעות את העיצומים משך שלושה חודשים עד ליום 13.1.2008. כל העת הזו התקדם ביצוע העבודות בחוות השסתומים, עד אשר הגיעו לסף "ריתוכי הזהב". בשלב זה הודיעו העובדים על חידוש העיצומים, באופן שלא יבצעו את עבודות הריתוך של חיבור הצנרת באתר תחנת הכוח "גזר".
על רקע זה, הסתיימו מהלכי הביניים ובתאריך 15.1.2008 התקיים בפנינו הדיון בערעור גופו. במאמר מוסגר נציין, כי פסק דין זה ניתן על ידי המותב שישב בדין ביום 15.1.2008, לאחר שהוחלפו נציגי הציבור שנטלו חלק בדיונים שנועדו לפנינו קודם לכן בערעור, וזאת נוכח אילוצי בית הדין, ובהסכמת הצדדים.

13.לקראת חידוש הדיון בערעור, ולפי החלטה מיום 17.12.07 הגישו הצדדים השלמת טיעון, אשר כללה דיווח על ההתפתחויות במהלכי המשא-ומתן לחתימה על הסכם שכר חדש. מפאת חשיבות הדברים לענייננו, נעמוד להלן, בפירוט הנדרש לעניין, על תמונת המצב, כפי שהתבררה מדיווחי הצדדים, וטיעוניהם.

טיעוני חברת החשמל והמדינה בהתייחס למהלכי המשא-ומתן

14. חברת החשמל והמדינה טענו כי אין מקום לנקיטת עיצומים בעילה של "מבוי סתום במשא ומתן". שכן, הליכי המשא-ומתן לא פסקו, ואף נציגות העובדים לא התכחשה להתקדמות שחלה בהם. חברת החשמל והמדינה חזרו והצהירו, על נכונותן להמשיך בהליכי המשא ומתן בלב פתוח ונפש חפצה, תוך שנרשמה הצהרת המדינה, לפיה הגורמים המוסמכים מטעמה ימשיכו להתייצב לישיבות המשא-ומתן, ככל שיתחדשו.
במסגרת השלמת הטיעונים, הציגו חברת החשמל והמדינה את טעמיהן מדוע אין ביכולתן להיענות לדרישותיה של נציגות העובדים במשא-ומתן לחתימה על הסכם שכר חדש. לשיטתן של חברת החשמל והמדינה, עיקר דרישות נציגות העובדים, הוא באלה:
עבור מחצית שנת 2005 והשנים 2006-2008 נדרשת תוספת שכר של 7.3% אשר תכלול רכיב "פרמיה" כחלק מן השכר הקובע לפנסיה תקציבית, ותוספת שכר בשיעור 5%; יישום ההסכם הקיבוצי ממרץ 1999 בדבר המעבר לפנסיה צוברת; סבסוד ביטוחי בריאות ושיניים לגמלאי החברה; העלאת תעריפי גמול השתלמות; העלאת תקרת הקילומטרים ברכיב אחזקת הרכב; והגדלת בסיס ההפרשה לביטוח פנסיוני לעובדים המבוטחים בפנסיה צוברת.
לטענת החברה, אין היא יכולה להיענות לדרישות נציגות העובדים, המגיעות לסכום של למעלה מחמישה וחצי מיליארד ש"ח אשר משמעותו תוספת עלות של 9.5% ביחס לשכר הרגיל של עובדי החברה.
בנוסף, העבירה הנהלת החברה לנציגות העובדים רשימת דרישות הכוללת קביעת מנגנוני הכרעה במחלוקות בעניינים שונים, הסדרת פעילות חברי נציגות העובדים ותנאי עבודתם, הקפדה על רישומי נוכחות בעבודה, פיקוח על ביצוע שעות נוספות וכיוצ"ב.

15.     בהשלמת הטיעונים מטעם המדינה הובא לידיעתנו, כי בשלב זה של המשא-ומתן לחתימת הסכם שכר חדש, נאותה נציגות העובדים להצעת המדינה, שלא לדון בדרישת הנציגות לכלול את רכיב הפרמיה בשכר הקובע לפנסיה תקציבית. זאת, נוכח המשמעות האקטוארית הגבוהה הגלומה ברכיב זה. לפי שציינה באת-כח המדינה בטיעוניה לפנינו, רכיב הפרמיה בשכר הקובע לפנסיה תקציבית אינו כלול בחישוב העלוּת של תוספות השכר בשיעור 9.5% שמבקשת נציגות העובדים במשא-ומתן.

עמדת המדינה במשא-ומתן הייתה, כי ניתן לאשר תוספת שכר לעובדי חברת חשמל, בשיעור של 0.8% לשנה, ובלבד שתקופת ההסכם תהא עד תום שנת 2009. ביחס למחצית שנת 2005 נכונה המדינה לאשר לעובדי חברת החשמל, תוספת שכר של 0.5%, אשר תשולם לאחר סיום עבודתה של ועדה משותפת לעניין צמצום שיעור "זחילת" השכר בחברה. עוד ציינה המדינה, כי תהא נכונה לבוא לקראת העובדים בדרישותיהם, מבלי לפרוץ את מסגרת השכר במשק ומבלי שהסכמתה לתביעותיהם של עובדי חברת החשמל תשליך על מגזרים אחרים במשק.
בנסיבות אלה, טענו החברה והמדינה, כי הדרישות הכלכליות של נציגות העובדים מוגזמות ובלתי סבירות ואין ניתן להיענות להן, במיוחד על רקע "זחילת" השכר של עובדי החברה ורמת השתכרותם.      

טיעוני החברה והמדינה בהתייחס לעיצומים
16.     חברת החשמל ביקשה להבהיר, כי נוכח הוראות הדין, אין החברה סוברנית להחליט על העלאת שכרם של עובדיה, בהיותה כפופה מתוקף הוראות הדין לפיקוח ולביקורת המדינה. במצב דברים זה, נמצאת החברה "בין הפטיש לסדן". שכן, בהיותה ספקית שירות חיוני אין בידי החברה לנקוט בהשבתת מגן, או באמצעים כגון אלה, ובפועל נתונה החברה ל"חסדי" העובדים. מנגד, גם אילו ראתה החברה להיענות לדרישות העובדים, חלות עליה הוראות הדין מכוחן כפופה היא, למעשה, לעמדת המדינה והרשות לקביעת תעריפי החשמל.

בהתייחס לעיצומי העובדים, טענה החברה, כי "ריתוכי הזהב" אינם השלב הסופי והאחרון, ואין הם בבחינת נקודת "אל-חזור" בביצוע העבודות הנדרשות באתר "גזר". זאת מן הטעם, שעבודות ההשלמה הנדרשות להפעלת האתר באמצעות גז טבעי, כוללות ארבעה שלבים אלה: חיבור אחרון של הצינורות שהונחו באתר בעבודות ריתוך המכונות "ריתוך הזהב"; לאחר שיושלמו עבודות "ריתוך הזהב" נדרש חיפוי הצנרת באדמה; בדיקות איכות; ולבסוף - הליכי רישוי. עבודות אלה מבוצעות על ידי עובדי חברת החשמל, וממילא יכולים הם בכל אחד מהשלבים הללו, ולאחר סיומם, "לשים את היד על הברז" ולמנוע הפעלת האתר באמצעות גז טבעי.
במלים אחרות: "ריתוכי הזהב" הם אמנם האקט האחרון בכל הנוגע לחיבור הצינורות אולם אין הם המהלך הסופי לצורך הפעלת חוות הגז.
הוסיפה החברה וטענה, כי הגם שהעובדים אינם נוקטים בהשבתה כוללת שיש בה פגיעה מיידית באספקת החשמל לציבור הצרכנים, הרי שהעיצומים ננקטים בצמתים משמעותיים להתנהלות החברה. בכך שהעובדים אינם מבצעים את "ריתוכי הזהב" בצנרת באתר "גזר" גורמים הם לחברה נזקים כבדים. וכתוצאה נלווית מעיכוב העבודות באתר, עלולים להיגרם שיבושים באספקת החשמל לציבור הצרכנים, אם לא יתאפשר ניסוי מוקדם של הפעלת תחנת הכוח באתר באמצעות גז, לפני חודשי הקיץ.

טיעוני נציגות העובדים
17.לטענת נציגות העובדים, הגיע המשא-ומתן למבוי סתום, משהודיעה המדינה בישיבה האחרונה כי היא דוחה את דרישותיהם. במצב דברים זה, הימנעות העובדים מעבודות "ריתוכי הזהב" בחוות הגז באתר "גזר", הינה מבחינתם נקודת אל-חזור ואמצעי לחץ אפקטיבי ולגיטימי, במסגרת סכסוך כלכלי, במטרה להניע מחדש את גלגלי המשא-ומתן לשם חתימה על הסכם שכר חדש.
אל מול טענת החברה לפיה אין היא יכולה לנקוט אמצעי לחץ נגד העובדים, טענה הנציגות, כי יש ליתן את המשקל הראוי לכך, שלמעשה, ידי העובדים כבולות מלנקוט בשביתה כוללת, בהיותם מודעים לכך שחברת החשמל מספקת שירות חיוני לציבור. על רקע זה, ובמצב הנוכחי, נוקטים העובדים בעיצומים מידתיים ואחראיים שמטרתם יצירת לחץ כלכלי לגיטימי על המעסיק, מבלי שתהא בעיצומים אלה פגיעה בציבור הצרכנים. לשיטתה של נציגות העובדים, אי ביצוע "ריתוכי הזהב" הוא בבחינת "עיצומונים" שאינם גורמים כלל לנזק כלכלי לחברה, אלא לכל היותר מניעת רווח, אשר לא הוכח כלל על ידי החברה. ומכל מקום, אין מדובר בהתמשכות העיצומים, אלא בעיכובים שהחלו ביום 13 בינואר 2008 משהגיעו העבודות לשלב "ריתוכי הזהב" .
נציגות העובדים הביעה תרעומת קשה על כך שחברת החשמל והמדינה פרשו בפני בית הדין והציבור בכללותו את מהלכי המשא-ומתן, תוך שייחסו לעובדים דרישות ותביעות שכר, מבלי שביקשו ומבלי שקיבלו את הסכמת נציגות העובדים לכך. במחאתה הנחרצת נגד גילוי מהלכי המשא-ומתן והבאתם ללא הסכמה לידיעת בית הדין, הודיעה נציגות העובדים כי אין בכוונתה לגלות את דרישותיה במשא-ומתן, אך ציינה כי אין הן הולמות את הדרישות המיוחסות לה על ידי החברה והמדינה. במצב דברים זה ביקשה באת כוח נציגות העובדים למחוק כליל מכתבי בי דין ומהפרוטוקול את הדיווח ממהלכי המשא ומתן, והוסיפה וטענה, כי היא נאלצת לבקש פסילת המותב מלשבת בדין, משנחשף שלא כדין למידע בעל השפעה מכרעת. לטיעונים אלה נתייחס בהמשך דיוננו.

הכרעה


18.     חירות השביתה ומעמדה האיתן, הן מערכיה היסודיים של שיטתנו המשפטית. עמדו על כך בפסיקתם בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק ובית דין זה, מראשית ימיו. ביטוי מובהק למעמדה של חירות השביתה נמצא בדברים שנאמרו בפסק הדין בפרשת בזק:
"     דומה שאין עוד מקום לפקפק במעמדה הרם והמוגן של חירות השביתה. לא אחת חזרנו והדגשנו כי: 'זכות השביתה קנתה לה שביתה איתנה בחקיקה ובפסיקה בישראל' (ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ ואח' נ' ציזיק ז"ל ואח', בעמ' 190). ובלשונו הבהירה של השופט ח' כהן בע"א 25/71 פינשטיין ואח' נ' ארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים ואח', בעמ 131: ".... אצלנו יש לראות בה לפחות מעין מסורת מקודשת עד כדי שאין מתירים להרהר אחריה עוד'...הנה כי כן במוקד דיוננו חירות העומדת ברמת זכות חוקתית המעוגנת היטב במשפט הישראלי על ענפיו השונים - מעמד שמתחזק והולך עם הזמן... לא יחלוק איש על כך שחירות השביתה הינה מנכסי צאן ברזל של המשפט בישראל..." (בג"צ 1074/93 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח' - ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח', פ"ד מט (2) 485).

עם זאת, ובהתייחס לגבולותיה של חירות השביתה פסק בית דין זה כך:
"חירות השביתה, ככל חרות או זכות אחרת, אינה מוחלטת אלא יחסית במובן זה, שעל בית הדין לאזנה עם זכויות, אינטרסים ושיקולים אחרים. כך פסק חברי השופט פליטמן (בעסק 11/99 המוסד לביטוח לאומי - הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח', פד"ע לד 470) לאמור: 'אשר לאיזון בין חירות השביתה לזכויות אחרות - זוהי שאלת היחס בין האמצעים שננקטו בפועל על ידי המשיבים במסגרת מימוש חירותם לשבות לבין עילת השביתה והסכסוך, אפשריות פתרון הסכסוך ונזקם של המעביד והצדדים השלישיים והפגיעה בזכויותיהם'" (סק 20/07 מרכז השלטון המקומי ואח' - ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, ניתנה ביום 4.12.2007).

בהתייחס לשביתה כלכלית, חזר בית דין זה ואמר דברו, מפי חברי הנשיא סטיב אדלר, בעת שנדון לפנינו, לא מכבר, סכסוך אחר בין חברת החשמל ועובדיה. כפי שנאמר שם, שביתה כלכלית, היא "שביתה שעילתה מאבק מקצועי והגנה על תנאי עבודה, והיא שביתה מותרת בעיקרה. השביתה הכלכלית הוכרה כלגיטימית מאז ימיה הראשונים של המדינה. דרך כלל, פורצת שביתה מסוג זה במסגרת משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי חדש, דרישה לשיפור תנאי עבודה, מניעת פגיעה בהם, וכל כיוצא באלה. המשפט הישראלי הטיל מגבלות מועטות על השביתה הכלכלית, תוך שאימץ את הכלל לפיו הפגיעה במעסיק אינה טעם מספיק לאסור את השביתה. בבואו להכריע בחוקיות השביתה הכלכלית, אמון בית הדין על בחינת מידתיותה, תוך עריכת האיזונים הנדרשים בין חירות השביתה לבין זכויות יסוד אחרות המונחות על הכף" (עסק 23/07 חברת החשמל - המזכירות הארצית של עובדי חברת החשמל ואח', ניתן ביום 10.10.2007; להלן: עניין חברת החשמל).
לאחרונה, חזר בית דין זה והתייחס לגבולותיה של השביתה הכלכלית ומגבלותיה, תוך שקבע:
"גם חירות השביתה הכלכלית, ככל זכות יסוד חוקתית אחרת, אינה מוחלטת אלא יחסית במובן זה שעל בית הדין לאזנה עם זכויות, אינטרסים ושיקולים אחרים .... כלל האיזונים עליהם עמדנו בפסיקה הנוגעת להגבלת חירות השביתה התייחסו דרך כלל לשביתה המעין-פוליטית, אולם לא מן הנמנע שניתן ליישמם, בשינויים הצריכים לעניין, גם ככל שמדובר בשביתה כלכלית טהורה" (סק 21/07 האוניברסיטה העברית בירושלים ואח' - ארגון הסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטה העברית בירושלים ואח', ההחלטה ניתנה ביום 14.1.2008, להלן: עניין ארגון הסגל האקדמי).

על השיקולים לקביעת גבולות השביתה ומגבלותיה נאמר שם:
"בבואו לשקול האם יש מקום להטיל מגבלות על חירות השביתה יידרש בית הדין, בין השאר לבחינת עילת השביתה, התנהלות הצדדים במשא ומתן ותום ליבם, לשלב בו מצוי המשא ומתן ולהשלכת מתן או אי מתן הצווים על קידומו. כן תישקל חומרת הנזק המצטבר הנגרם מן השביתה ואוכלוסיית הניזוקים הימנה; האם נגרם נזק בלתי סביר ובלתי הדיר למעסיק, לצדדים שלישיים ולציבור; ומשך השביתה. בצד האמור יבחן בית הדין, האם בידי המעסיק אמצעים להתמודד עם השביתה".

עקרונות ועיקרים אלה, יעמדו בבסיס דיוננו, בשים לב לנסיבות העניין עליהן נעמוד להלן.

19.     נקדים ונציין, כי מעורבות המדינה ומעמדה כצד לסכסוך, מושא דיוננו, אינה מוציאה את העיצומים בהם נוקטים עובדי חברת החשמל מגדר היותם שביתה כלכלית. חברת החשמל טענה כי, הלכה למעשה, אין בידה הסמכות להסכים על תוכנו של ההסכם הקיבוצי וזכויות העובדים שיעוגנו בו, ואין היא בעלת דברם היחיד של נציגות עובדים. זאת, מפאת היותה חברה ממשלתית ו"גוף מתוקצב" כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985. במסגרת זו, נתונים הסכמי השכר ותנאי הפרישה והגמלאות בחברה, לפיקוחו של הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, ולאישורו. בנוסף על כך, תעריפי החשמל אינם נקבעים על ידי החברה, כי אם על ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, אשר מכח הוראת סעיף 30 (1) לחוק משק החשמל, התשנ"ו - 1996, מופקדת על "קביעת תעריפים ועדכונם". על כן, טוענת החברה, אין היא אוטונומית לקבל החלטה כלכלית בדבר העלאת תעריפי החשמל באופן שיאפשר לה להיענות לדרישות העובדים.
ולא היא. כבר קבענו בפרשת ארגון הסגל האקדמי הבכיר, כי :
"מעורבותה של המדינה במשא ומתן אין בה כדי לשוות לשביתה גוון 'מעין פוליטי' או 'מעורב'. קבלת הטענה... כי כל שביתה בגוף 'נתמך' או 'מתוקצב' היא בעלת היבט 'מעורב' הנגזר ממעורבות המדינה בסכסוך, משמעה איון 'השביתה הכלכלית' בגופים אלה".

דברים אלה יפים אף לענייננו. במעורבות המדינה בסכסוך שלפנינו, אין כדי לשנות מאופיו הכלכלי שעניינו במשא-ומתן להסכם שכר חדש, במסגרתו נוקטים העובדים עיצומים לשם קידום תביעותיהם הכלכליות מן המעסיק - הלא היא חברת החשמל.

דרישות העובדים
20.     טוענות החברה והמדינה, כי דרישות העובדים במשא-ומתן חריגות ובלתי סבירות מעיקרן. כי העילה לעיצומים בהם נוקטים העובדים, בדרישות כלכליות מוגזמות ובלתי סבירות, שהחברה אינה יכולה להיענות להן, בין היתר נוכח מצבה הגירעוני. וכי העיצומים הללו גורמים לחברה נזק כלכלי ניכר ביותר, כדי כך שהם חורגים מאמות המידה של מידתיות. מטעמים אלה, טוענת החברה, מתבקשת התערבותנו כבית משפט שלערעור בפסיקתו של בית הדין האזורי, ולהורות בצו זמני לנציגות העובדים להפסיק את העיצומים ולהמשיך בעבודות הנדרשות בחוות הגז באתר "גזר".

21.     לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולחומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי בשלב זה של הדיון, כאשר טרם הובאו בפני בית הדין האזורי הראיות, העדויות והטענות בסוגיה זאת בתביעה העיקרית, לא בשלה העת לפסיקתו של בית דין שלערעור, בכל הנוגע לדרישותיה הכלכליות של נציגות העובדים במשא-ומתן לחתימת הסכם שכר, סבירות הדרישות ומידתיותן. לבחינתם של אלה, יידרש בית הדין האזורי, במהלך הדיון בתביעה העיקרית שתידון לפניו.

הנזקים הנגרמים בשל העיצומים
22.לטענת חברת החשמל הנזקים הכלכליים הכבדים שנגרמים לה בשל עיצומי העובדים, מצדיקים היענות לערעור והוצאת צו מניעה זמני לעובדים. עיקר טיעוני החברה בנוגע להיקף הנזק הנגרם לה ולציבור הרחב בשל העיצומים בהם נוקטים העובדים, הינו באלה: בהתאם ללוח הזמנים המקורי, נועדו יחידות הייצור באתר החברה ב"גזר" לפעול באמצעות גז טבעי, במחצית דצמבר 2007. מחמת עיצומי העובדים נדחה מועד הפעלת האתר באמצעות גז טבעי ל - 10 במרץ 2008; כל דחייה נוספת מעבר למועד זה, תגרום לחברה נזק כספי של 1,5 מליון דולר ליום, שכן עלוּת ייצור חשמל בסולר, גבוהה פי עשרה מעלות ייצור חשמל באמצעות גז טבעי.
עוד טענה החברה, כי בהחלטת הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, מיום 29 במרץ 2007, נעשה חישוב תעריפי החשמל לציבור, על סמך ההנחה שתחנת הייצור ב"גזר" תופעל בגז טבעי מאוקטובר 2007. אולם, נוכח העיצומים ממשיכה החברה בייצור חשמל בסולר, שהפעלתו יקרה, כאמור, פי עשרה מייצור חשמל באמצעות גז.
בנוסף, צוין, כי מעגל נזקי העיצומים מתרחב והולך גם בשל אי עמידתה של החברה בלוח הזמנים אשר סוכם עם חברת EMG - ספקית הגז המצרית ועם חברת "נתיבי גז" שהתקשרה עם החברה לצורך ביצוע עבודת הולכת הגז מאשקלון לאתר "גזר".

23.עיקר טיעוניה של נציגות העובדים היה באלה: טענותיה של חברת החשמל בדבר נזקים כלכליים הנגרמים לחברה ולציבור בשל עיצומי העובדים, חסרת כל בסיס, ולא נמצאו לה תימוכין בראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי. טענות חברת החשמל בדבר נזקים כלכליים ואחרים, הועלו לראשונה בפני ערכאת הערעור, והחברה לא צירפה ראיות לתמיכה בהן; חברת החשמל אף לא תמכה בראיות כלשהן, טענותיה בעניין גובה הנזק הכספי שמסבים העיצומים לחברה; העיצומים החלקיים בפרוייקט הגז הטבעי באתרים "גזר" ו"חגית" אינם מונעים מחברת החשמל להמשיך ולספק חשמל לצרכנים כיום, ולא צפויה פגיעה באספקת החשמל בעתיד. להערכתה של נציגות העובדים, תחנות "חגית" ו"גזר" תוכלנה להמשיך לייצר חשמל באמצעות סולר כפי שעשו מזה שנים ורצונה של החברה לעבור לייצור חשמל באמצעות גז טבעי, במטרה להוזיל את עלויות הייצור, אינו מהווה טעם מספיק למתן צו כנגד העיצומים.
אשר לנזקים האקולוגיים עליהם הצביעה החברה, אלה הן טענות כלליות שנטענו בעלמא. בדומה, הנזקים הנטענים בעניין ההפרה לכאורה של הסכמי ההתקשרות עם חברת EMG וחברת "נתיבי גז" לא נתמכו בראיות והחברה אף לא מצאה לנכון לצרף לטיעוניה בעניין את הסכמי ההתקשרות עם החברות.

24.הלכה היא, כי שביתה, מעצם מהותה, גורמת נזק למעסיק ולעיתים גם לצדדים שלישיים ולציבור הרחב. וכבר נפסק בפרשת בנק דיסקונט:
"הפגיעה בזכויות הקנייניות של הבנק והנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהצעדים הארגוניים הננקטים על ידי העובדים אין בהם, כשלעצמם, כדי להביא להטלת הגבלות על האמצעים הארגוניים בהם נוקטים העובדים.... ההגנה על זכויות הקניין של הבנק, לכשעצמה, אין בה כדי להביאנו להגביל את העיצומים בהם נוקטים העובדים.... כל שביתה גורמת נזק למעסיק ולעיתים גם לציבור או לחלקים ממנו. יחד עם זאת, במערכת יחסי העבודה השוררת במשק כיום שביתה הינה כלי לגיטימי. השביתה הינה אמצעי "אלים" אולם, במצב הדברים כפי שהוא היום אין בידי ארגון העובדים כלי חלופי שיסייע בידו לקדם את מטרותיו אל מול המעסיק" (עסק 1013/04 בנק דיסקונט בע"מ - ההסתדרות הכללית החדשה, ניתן ביום 26.9.2004).

עם זאת, הטעמנו בעניין חברת החשמל, כי:
"אין לשלול מקרה, ואולי אף במסגרת הסכסוך שבפנינו, בו הנזק לחברה יהיה כה משמעותי, עד שיצדיק התערבות בית הדין והגבלת הצעדים הארגוניים בהם נוקטים העובדים".

     ולענייננו. נקודת המוצא שביסוד "מקבילית הכוחות" שבסכסוך הינה בכך שאספקת החשמל על ידי חברת החשמל באה בגדר "שירות חיוני". על רקע זה, נוקטים העובדים בעיצומים, באופן מבוקר ומוגבל, שאין בו כדי לגרום לפגיעה באספקת החשמל לציבור הרחב באופן ישיר ומיידי. מנגד, כבולות ידיה של החברה בהתמודדות עם עיצומי העובדים ותוצאותיהם, ובשל החשש מפגיעה באספקת החשמל לציבור, לא תנקוט בהשבתת מגן. במסגרת זו, אף הובהר לנו, כי למרות שהעובדים נקטו ונוקטים לסירוגין בעיצומים כאלה ואחרים, משולם שכרם במלואו, גם אם לעיתים מסבים העיצומים נזק כלכלי כבד לחברה, על פי טענתה.
בפסק הדין בעניין חברת החשמל, התייחס חברי הנשיא אדלר בהרחבה למהותו של שירות חיוני בכלל, ולמאפייניה המיוחדים של חברת החשמל כשירות חיוני, בפרט, תוך שחזר וקבע כי "אין מקום לאסור באופן גורף שביתה בשירותים חיוניים ובית הדין נדרש ליישום הכלים המקובלים במשפט העבודה הקיבוצי, ובכלל זה תורת האיזונים והמידתיות. במסגרת זו, יש לבחון למשל, האם הציבור יפגע במידה המחייבת הטלת מגבלות על השביתה" [וראו: עסק 19/99 מקורות חברת המים בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לו 560, בעמודים 575-576]. עוד צוין בפסק הדין בעניין חברת החשמל, כי ועידת הוועד המנהל של ארגון העבודה הבין לאומי לעניין חופש ההתאגדות התירה אף היא להטיל מגבלות על שביתה בשירות חיוני.

במקרה שלפנינו, נשמע מטענות החברה, על פני הדברים, ולכאורה, קיומו של נזק כלכלי מצטבר רחב היקף, כתוצאה מעיכוב בסיום העבודות בחוות הגז באתר "גזר". וכאמור, עמדת נציגות העובדים היא שנגרם נזק אבל הוא מידתי. אולם, כפי שצוין לעיל, מצויים אנו בהליך ערעור על בקשה לצו מניעה זמני שהגישה החברה. הראיות להוכחת הנזק, טרם הובאו בפני בית הדין האזורי, ולא הוכרעה בהליך העיקרי, טענת החברה בדבר הנזקים הנגרמים לה כתוצאה מעיצומי העובדים. בנסיבות אלה, לא נקדים אנו את המאוחר, כבית דין שלערעור. טיעוני הצדדים בנדון זה ילובנו אף הם ויוכרעו בהליך העיקרי בפני בית הדין האזורי.

הסעד בערעור
25. במסגרת בחינת המידתיות ואיזון האינטרסים הנדרשים להכרעה בעתירת החברה למתן צו המונע את עיצומי העובדים בחוות השסתומים באתר "גזר", הבאנו בחשבון את הצהרתן של חברת החשמל והמדינה בדבר נכונותן להמשיך בהליכי המשא ומתן בלב פתוח ונפש חפצה, ואת הצהרת המדינה במענה לדרישת העובדים, לפיה הגורמים המוסמכים מטעם המדינה ימשיכו להתייצב לישיבות המשא-ומתן, ככל שיתחדשו. כמו כן, התרשמנו כי נציגות העובדים נכונה אף היא לנהל את המשא ומתן על הסכם השכר החדש בתום לב ובהגינות.

כמו כן, לקחנו בחשבון את העובדה שעיצומי העובדים אינם פוגעים באספקת חשמל לציבור, ולא הוכח בפנינו נזק בלתי הפיך לחברה. מנגד, נחה דעתנו, כי עבודות "ריתוכי הזהב" אינן בהכרח נקודת "אל חזור" בכל הקשור להפעלת פרויקט הגז הטבעי. לפי שהוברר, ועל כך אין חולק, עבודות אלה הן הראשונות בארבעה השלבים הנדרשים להכנת האתר לקראת הפעלתו באמצעות גז במקום סולר.
במצב דברים זה, התחלת עבודות "ריתוכי הזהב", לא תוציא מידי העובדים את השליטה על "ברז צנרת הגז", וביצוע מסוים של "ריתוכי הזהב" לא יהיה מעשה עשוי שיהא בו כדי לפגוע באינטרסים של נציגות העובדים במהלכי המשא-ומתן, או לייתר את המשך הדיון בהליך העיקרי בפני בית הדין האזורי וההכרעה בו.
ויוטעם, אפשר שהצדדים אינם רואים עין בעין בשאלה מהי נקודת ה"אל חזור" בפרויקט הגז, שאלה זו תתברר אף היא בבית הדין האזורי על יסוד הראיות שיניחו הצדדים בפניו וככל שיעלה הצורך.

טרם חתימה
גילוי מהלכי המשא-ומתן וטענת פסלות
26.טרם חתימה, נחזור ונידרש לטענותיה של באת-כח נציגות העובדים לפיהן, במסגרת הדיווח שהגישה החברה לבית דין זה ביום 14.1.2008, הוצגו נתונים מפורטים מישיבות המשא-ומתן, מבלי לקבל את הסכמת נציגות העובדים ותוך הפרת הכלל הבסיסי לפיו אין להביא בפני בית הדין פרטים משולחן המשא-ומתן, שלא בהסכמת הצדדים לו, ואם הובאו לידיעת בית המשפט אין הם קבילים [עע1520/04 רונית חמו - אלעזר עמשי, ניתן ביום 21.2.2005]. עוד הטעימה, כי עמדתו של צד למשא ומתן היא עמדה טקטית לצרכי משא-ומתן ואין היא מבטאת בהכרח את עמדתו הסופית או האמיתית. ועוד סמכה על פסיקתו של בית דין זה לפיה "על בית הדין לעודד גם קיום משא ומתן, אך אם המשא ומתן נכשל, אין לעודד את כניסתו לאולם המשפט כראיה להצדקת טיעון צד זה או אחר, אחרת כורתים אנו את הענף החשוב של משא ומתן ככלל, ולפשרה בפרט" [עע381/03 אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד - משה חננאל, ניתן ביום 1.3.2006]. משנה תוקף, ייחסה באת כוח הנציגות לכללי הגילוי והחיסוי במשא-ומתן קיבוצי, בו נדרשות מידה מוגברת של תום לב, אמון והגינות בין הצדדים ליחסי עבודה.

הוסיפה באת כוח נציגות העובדים וטענה, כי חברת חשמל והמדינה הציגו בפני בית דין זה את פרטי המשא ומתן, במטרה ליצור מתיחות בין העובדים לבין נציגיהם, ולעורר ביקורת ציבורית נגד עובדי חברת החשמל. במצב דברים זה, טענה, כי חשיפת פרטי המשא-ומתן באופן חד צדדי, בלא שיתוף העובדים ומבלי שהתקבלה הסכמתם לכך, עלולה להביא למשבר אמון מצד העובדים כלפי החברה, אשר יקשה על המשך המגעים בין הצדדים לעתיד לבוא ועל יכולתם ונכונותם של נציגי העובדים להגמיש דרישותיהם במשא ומתן. על כן, דרשה באת-כוח הנציגות, כי נורה על מחיקה של פרטי המשא-ומתן מטיעוני חברת החשמל והמדינה, והוצאתם מפרוטוקול הדיון.

27. באי כוח החברה והמדינה ביקשו לדחות טיעונים אלה מכל וכל, תוך שהדגישו, כי הדיווח על מצב הדברים במשא-ומתן נעשה בהתאם להחלטת בית הדין, ומתוך שהובאו הפרטים הנדרשים להכרעה בערעור. לטענת החברה, בדיווח שהגישה אין משום חשיפת פרטים, שלא בהסכמת נציגות העובדים. שכן, הנציגות עצמה חשפה פרטים דומים ממהלכי המשא-ומתן, במסמכים שהגישה לבית הדין במסגרת הליכי הערעור. באת כוח נציגות העובדים השיבה, כי אם אכן נכללו בדיווח פרטים שנציגות העובדים סברה שאין לחשוף אותם, מן הראוי היה שתפנה מבעוד יום לבאי כוח הצדדים ותסב שימת לבם לכך. בדרך זו היו הדברים באים על תיקונם, ובמידת הצורך אף בהוצאת פרטי דיווח מתיק בית הדין.

28.נתנו דעתנו לטענות הצדדים, עיינו בכלל החומר המצוי לפנינו בתיק בית הדין והשווינו בין דיווחי החברה והמדינה על התקדמות המשא ומתן לבין הנספחים אשר הגישה נציגות העובדים, ונחה דעתנו כי דין הבקשה להוצאת דיווחי החברה והמדינה מתיק בית הדין, ומחיקת טיעוניהן בנדון זה מפרוטוקול הדיון, להידחות.
יוטעם, כי בשלבים השונים של ההתדיינות בפנינו, חזרו הצדדים וביקשו מאיתנו ללוות את מהלכי המשא-ומתן בנוגע לחתימה על הסכם השכר החדש. במסגרת זו הגישו הצדדים להתדיינות, ונציגות העובדים בכללם, דיווח שוטף לבית הדין על התקדמות המגעים ביניהם, תוך שהביאו נתונים ממהלכי המשא ומתן גופו. ביטוי מובהק להתנהלותם זו, נמצא במבוקשה של באת-כוח נציגות העובדים, אשר במהלך טיעונה בערעור, ביקשה מבית דין זה להמשיך בלווי מהלכי המשא ומתן. שכן, לדבריה, הוברר, כי דרישות הדיווח הרצופות של בית הדין וליווי המגעים בין הצדדים, הן שהניעו את גלגלי המשא ומתן בין הצדדים בכלל, ובמיוחד - כאשר נתגלעו קשיים בקידומו האפקטיבי.
על רקע הליכי הלווי, כאמור, ובמסגרת מסכת הדיווחים לה נדרשו ושלפיה פעלו, הגישו הצדדים במהלך ההתדיינות לפנינו, דיווחים על התנהלות הליכי המשא-ומתן ותוצאותיהם. בתוך כך, נדרשו להשלמת טיעון ולדיווח על תוצאות מגעיהם, גם לקראת הדיון בערעור גופו, וכך עשו.
אכן, ראוי היה שהדיווח לבית הדין ייעשה, במידת האפשר במשותף, ולמצער, לאחר קבלת הסכמתו המפורשת של הצד שכנגד, להבאת הנתונים בפני בית הדין. אולם בעצם הגשת הנתונים, כאמור, גם בלא הסכמה, אין כדי להוות פגם הפוסל מדעיקרא את ההתדיינות בערעור. אף אין בכך כדי לפסול את הודעות הדיווח כפי שהוגשו, אף לא לפסול את הנתונים שנמסרו לנו. במיוחד כן, שמסירת נתונים כאמור, נעשתה בדיווחים קודמים שמסרו הצדדים, לרבות נציגות העובדים.
ודוק. בית דין זה נענה לא אחת לבקשת צדדים לסכסוך קיבוצי ללוותם במשא-ומתן. ביטוי מובהק לכך ניתן בפסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעניין גדרון. באותה פרשה נדחתה עתירה בנוגע לשביתת המורים, תוך שנקבע "כי במסגרת התפקיד המרכזי שממלא בית הדין לעבודה בליווי סכסוכים רשאי הוא כמובן להורות למדינה, או להמליץ בפניה על דרכים הרצויות לסיום הסכסוך, מה גם שהצדדים הסמיכו אותו לליווי המבוקש, והכל תוך הדיון בבקשה למתן צווי מניעה לשובתים"[בג"צ 9135/07 גילה מזן גדרון ואח' נ' אהוד אולמרט - ראש הממשלה, ניתן ביום 19.11.2007]. דברים אלה יפים לענייננו, בהתאמה הנדרשת.
פסילת המותב
29. הוסיפה באת כוח נציגות העובדים וביקשה "בלב כבד ובאופן יוצא מן הכלל ממנהגה" כי המותב היושב בדין יפסול עצמו מלדון ולהכריע בערעור זה. זאת, בשל החשש שהעלתה כי בית דין זה "נחשף" למידע ממהלכי המשא-ומתן בכל הנוגע לדרישות העובדים ולתביעותיהם. וכי החשיפה לאותו מידע עזה כדי כך שיש בה כדי להשפיע על שיקול דעתו הענייני והמקצועי של המותב בהכרעתו בערעור.
דינה של טענה זו להדחות. כמבואר לעיל, דיווחי חברת החשמל והמדינה על מהלכי המשא-ומתן נעשו לפי דרישתנו, במסגרת מהלכי הדיווח והלווי השוטף של הסכסוך, מתוך שבית דין זה נעתר למבוקשם של הצדדים לסייע בידם למצות עד תום את המשא-ומתן ביניהם, ובשיתוף פעולה מלא של נציגות העובדים אשר הציגה נתונים מטעמה, בשלביו השונים של הליך זה. בנסיבות אלה, דוחים אנו את טענתה של באת-כוח נציגות העובדים, לפיה מדובר במקרה ממין המקרים המיוחדים והחריגים "...שבהם "המסה" של הראיות הלא קבילות אליהן נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו" [עא635/07 מ.מ. צ'יינג' בע"מ נ' KPMG INC, ניתן ביום 16.5.2007].
למעלה מכך. הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, וחזרה עליה הנשיאה השופטת ד' בייניש, כי "חזקת המקצועיות של השופט מניחה כי השופט מסוגל להפריד בין ידיעותיו החיצוניות לבין שאלה המתעוררת לפניו. על כן, הוא ישמע את התיק לגופו בלא דעה מוקדמת שאינה ניתנת לשכנוע" [ע"א 8844/06 הרב צבי ביאלוסטוצקי נ' בנק ירושלים בע"מ ואח', ניתן 26.11.07; וראו: ע"א 10412/06 נורית כוחיי נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח', ניתן 26.11.07; וכן ראו והשוו: עאח 45/06 חברת החשמל לישראל - אמיל קוגן, ניתן ביום 29.11.06; עפא 52/06 מנורה עבודות חשמל בע"מ ואח' - מדינת ישראל ואח'].
חזקת המקצועיות עומדת לבית דין זה בשבתו בדין בערעור זה, וכך נהגנו בהפעלת שיקול דעתנו המקצועי והענייני, בדיון לגופו של עניין. בכך שהובאו לידיעתנו דרישות הצדדים ותביעותיהם במשא-ומתן, במסגרת מהלכי הלווי של הסכסוך, לא היה כדי להשפיע על שיקול דעתנו הענייני בהליך ובפסיקה לדין, ללא משוא פנים.

במאמר מוסגר יוער, כי לא יבואו בשערי בית הדין, או בגדר שיקול הדעת המקצועי והענייני של השופטים היושבים בדין, פרסומים שניתן להם פומבי, לרבות עמדות צדדים למשא ומתן במהלך סכסוכים קיבוציים.
סוף דבר
30. על בסיס השיקולים והאיזונים הצריכים לעניין, מתוך שנתנו דעתנו ליישום עקרון המידתיות בנסיבות המקרה, לשלב בו מצויים ההליכים המשפטיים, ולחשיבות קידומם של הליכי המשא-ומתן בין הצדדים, הרינו מורים כך:
     
התיק מוחזר לבית הדין האזורי, כדי שידון בהליך העיקרי המונח לפניו בבקשת חברת החשמל למניעת עיצומי העובדים בפרויקט הגז הטבעי. בית הדין האזורי יתבקש לעשות כל הנדרש להחשת הדיון בהליך העיקרי, ולהביאו לכלל סיום, במידת האפשר, בתוך שבועיים ימים מהיום.
     
לנציגות העובדים אנו מורים להנחות את עובדי חברת החשמל, להתחיל בביצוע "ריתוכי זהב" באתר "גזר" מבלי שיידרשו להביא לכלל סיום את מלאכת הריתוך באתר זה.

מיתון עיצומי העובדים במהלך השבועיים הקרובים, יהא בו כדי לסייע ביצירת אווירה מתאימה להמשך משא-ומתן אינטנסיבי ויעיל בין הצדדים. רשמנו לפנינו את הצהרות המדינה וחברת החשמל להמשיך במהלכי המשא ומתן בשיתוף הגורמים המוסמכים לכך מטעמם. אנו ממליצים לצדדים כי יחדשו את מגעיהם ויעשו המירב והמיטב לקידום ההבנות ביניהם, במגמה להביא לפתרון מהיר של הסכסוך בנפש חפצה ובדרכי שלום, תוך שאנו סמוכים ובטוחים כי ימצאו את הדרך הנאותה להתקדם במשא-ומתן ביניהם ולהתגבר על המכשולים, גם אם הדבר יצריך מעורבות של גורמים בכירים יותר בגופים המעורבים במשא ומתן.
אין צו להוצאות בהליך זה.     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיוף מונה חשמל

  2. תביעה על צריכת חשמל

  3. חיבור בלתי חוקי לחשמל

  4. תוקף חוק הספקת החשמל

  5. בדיקות חשמל תקופתיות

  6. שימוש בלתי חוקי בחשמל

  7. תביעה נגד חשמלאי

  8. שביתת עובדי חברת החשמל

  9. קצר חשמלי בגלל מכת ברק

  10. פיתוח מתקני ייצור חשמל

  11. חיבור מחסן חקלאי לחשמל

  12. צו מניעה במכרז חברת החשמל

  13. עובדים זמניים בחברת החשמל

  14. עובדים ארעיים בחברת החשמל

  15. זכות לצריכת חשמל מינימלית

  16. צו מניעה האוסר על ניתוק חשמל

  17. אישור חיבור לרשת החשמל למבנים

  18. נזק למכשירי חשמל עקב נפילת מתח

  19. עמוד חשמל מתח גבוה בקרקע פרטית

  20. ניתוק חשמל בדירות שנבנו ללא היתר

  21. נזקים בגין הטיית תוואי רשת החשמל

  22. נפילה על חוטי חשמל (כבלים) בעבודה

  23. תביעה בגין עבודות חשמל בבית מגורים

  24. תביעה לתשלום חוב נטען בגין צריכת חשמל

  25. תקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), התש''ן-1990

  26. הגבלת צריכת חינם של חשמל של עובדי חברת החשמל

  27. תביע בגין ניתוק החשמל בעמודי תאורה שבבית משותף

  28. תביעה בגין מכשירי חשמל אשר לטענת התובע היא רכשה ולא סופקו לה

  29. נושא חיבור חשמל ומים ליחידה שבנייתה נסתיימה מוסדר בחוק התכנון והבניה

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון