רשימת לקוחות סוד מסחרי

האם רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי ?

בע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ פ"ד נד' (1) 625 בעמ' 634 נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי רשימת לקוחות תוכל להוות "סוד מסחרי" המגיע כדי זכות קניינית של בעליה, רק בנסיבות שבהם יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים בהם יוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן".

לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית.

מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש.
דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.

במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום.

אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שנויים במכירות ובתנאים היחודיים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר "סוד מסחרי".

בנוסף, יש להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלת.

ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות.

שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המצב המיוצר או המופץ,מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.

יש להביא בכלל בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.

לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה, כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם.


להלן החלטה בנושא רשימת לקוחות סוד מסחרי:

החלטה

1.     לפנינו בקשה למתן סעדים זמניים ולהלן עיקרי הבקשה:

א.     להימנע מלעשות שימוש בסודות מסחריים וידע מקצועי של המבקשות ו/או לקוחותיהן ו/או עסקיהן אשר נמסר על ידי המשיבה 1 למשיבים 2 ו- 3 ו/או מי מטעמם ו/או אשר נלקח ע"י המשיבה 1 מהמבקשות ו/או מי מהן ונמסר על ידה לצד שלישי כלשהו, לרבות המשיבים 2 ו- 3 ;

ב.     להימנע מלעשות שימוש כלשהו, לרבות מסירה ו/או גילוי של פרטים כלשהם לצד שלישי כלשהו, במידע אודות המבקשות ו/או מי מהן אשר נמסר למשיבים 2 ו- 3 על ידי המשיבה 1, ובכלל זאת מידע אודות המבקשות ו/או מי מהן, עסקיהן, ופעילותן לרבות, תהליכי עבודה, מידע אודות תוכנה ו/או חומרה בה עושות המבקשות שימוש, פיתוחים של המבקשות ונתונים כלשהם של המבקשות אודות לקוחות, רשימת קשרים עם לקוחות, ספקים ועובדים ;

ג.     להימנע מלעשות שימוש כלשהו במידע אודות לקוחות של המבקשות, לרבות להימנע מפניה כלשהי למי מהלקוחות המבקשות ולהימנע ממסירת פרטים אודות לקוחות המבקשות לצדדים שלישיים ;

ד.     להימנע מלעשות שימוש כלשהו במידע אודות לקוחות פוטנציאליים של המבקשות, לרבות להימנע מפניה כלשהי למי מהלקוחות הפוטנציאליים של המבקשות ולהימנע ממסירת פרטים אודות לקוחות פוטנציאליים של המבקשות לצדדים שלישיים ;

ה.      להימנע מלעשות שימוש כלשהו במידע אודות לקוחותיהן ו/או ספקיהן ו/או הכנסותיהן ו/או הוצאותיהן ו/או עובדיהן של המבקשות;

ו.     להימנע מלעשות שימוש כלשהו, לרבות מסירה ו/או גילוי של פרטים כלשהם לצד שלישי כלשהו, במידע סודי של המבקשות, ובכלל זאת מידע אודות המבקשות, עסקיהן, ופעילותן לרבות, תהליכי עבודה, מידע אודות תוכנה ו/או חומרה בה עושות המבקשות שימוש, פיתוחים של המבקשות ונתונים כלשהם של המבקשות אודות לקוחות, ספקים ועובדים ;

ז.     להשיב למבקשות כל מסמך אודות המבקשות ו/או בקשר עם המבקשות ו/או לקוחותיהן ו/או ספקיהן, אשר נמסר למשיבים 2 ו- 3 ו/או מי מטעמם על ידי המשיבה 1 ;

ח.     להימנע מלבצע כל שינוי במערכות המחשב של כל אחד מהמשיבים בדרך של מחיקה ו/או השמדה של תכתובות דואר אלקטרוני, על צרופותיו, שבין המשיבה 1 ובין המשיבים 2 ו- 3 ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם, לרבות להימנע מלעשות כל שינוי בתיבות הדואר האלקטרוני הנכנס והיוצא שלהם ;

ט.     להימנע מלעשות שימוש כלשהו בתכתובות דואר אלקטרוני, על צרופותיו, שבין המשיבה 1 ובין המשיבים 2 ו- 3 ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם, לרבות להימנע מהעברתו לצד שלישי כלשהו ולהימנע מלבצע כל פעולה מסחרית ו/או שיווקית בהסתמך על המידע הכלול בו ;

י.     לגלות למבקשות, בתוך 24 שעות מרגע מסירת הצו את זהותם של הגורמים אליהם העבירו המשיבים ו/או מי מהם, אם העבירו, את הסודות המסחריים של המבקשות וכן את שמם של כל הגורמים עימם באו המשיבים ו/או מי מהם במגע לגבי הסודות המסחריים ואת מיקומם של כל המידע ו/או המסמכים שמסרו, אם מסרו, לצדדים שלישיים, על מנת שהמבקשות יוכלו לפנות לבית הדין הנכבד בבקשה מתאימה נגד גורמים אלה ולנקוט בצעדים הנדרשים לצורך שמירת הסודיות ;

יא.      ליתן כל סעד נוסף ו/או אחר אשר בית הדין יסבור כי הוא נכון וצודק בנסיבות העניין.

2.     הצדדים בבקשה:
     המבקשת מס' 1 (להלן: "מבקשת 1"), הינה חברה אשר עוסקת בין היתר בפיתוח ושיווק מערכות טכנולוגיות לביצוע עסקאות פיננסיות.

3.     המבקשת 1 מעניקה שירותי ניהול והפעלת חדר עסקאות למבקשת 2 (להלן: "מבקשת 2").
     
בנוסף, מבצעת המבקשת 1 פעולות שיווקיות לצורך איתור לקוחות פוטנציאליים, לרבות פרסום, שיווק, עריכת פרסומים ברשת אינטרנט.
במסגרת זו, היא פונה ללקוחות פוטנציאליים ומציעה להם לבצע פעולות בחדר המסחר.

4.     המבקשת 2 הינה חברה המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים שמפעילה, בין השאר, אתר אינטרנט ובאמצעות אתר זה מבוצעות עסקאות מסחר בהפרשי שער חליפין של מטבע חוץ בשווקי המטבע הבינלאומיים.
     המשיבה 1 גב' ענת פאוס, (להלן: "משיבה 1"), הועסקה על ידי המבקשת 1 החל מחודש יולי 2007 בתפקיד מנהלת קשרי לקוחות בחדר המסחר ובמסגרת זו פיקחה על המסחר אותו בצעו לקוחות המבקשות. החל ממרץ 2008, שימשה המשיבה 1 כמנהלת חדר המסחר בפועל בנוסף לתפקידה כמנהלת קשרי לקוחות.
     המשיב 2 הוא אחד ממייסדי המבקשת 1, היה בעל המניות בה ואף שימש עד ליום 17/4/2008 כמנכ"ל המבקשת 1.

     לאחרונה, הקים משיב 2 פעילות מתחרה במסגרת המשיבה 3 שהיא חברה בבעלותו הבלעדית ובניהולו הבלעדי, אשר עוסקת בסחר במטבע חוץ בדומה למבקשות. כמו כן, הוא מפעיל אתר אינטרנט לצורך פעילות במטבע חוץ בדומה לפעילות המבקשות, וזאת למיטב ידיעת המבקשות.

5.     טענות המבקשות :
     לטענת המבקשות, גזלו המשיבים מידע סודי ורגיש, לרבות מידע סודי אודות לקוחות המבקשות, לצורך פעילות בעסקי המתחרה בעסקי המבקשות. בכך יש משום גניבה ממעביד והפרת אמונים.
בידי המבקשות ראיות בדמות תדפיס מסך מחשב מתיבת הדואר של המשיבה 1 שבו ניתן לראות חלופת דואר אינטנטסיבית בית המשיבה 1 ובין המשיבים 2 ו- 3, במסגרתה הועברו על ידי המשיבה 1 שורה ארוכה של קבצי המחשב.
במסגרת חלופת תכתובת הדואר האלקטרוני, מסרה המשיבה 1 למשיבים 2 ו- 3 מידע ונתונים מפורטים אודות לקוחות, מכירות, תקציבים, נתוני המסחר, רווח ונתונים מסווגים וסודיים נוספים. המשיבה 1 מסרה למשיבים 2 ו- 3 מידע אודות לקוחות המבקשות, שמותיהם, כינוייהם, הדרך ליצור עימם קשר ופעולותיהם הכספיות של לקוחות המבקשות, לרבות הפקדות, משיכות ועוד.
יתרה מזו - מסרה המשיבה 1 למשיבים 2 ו- 3 מידע אודות הוצאות שיווקיות של המבקשות בפילוחים שונים, לרבות הוצאות שהוצאו במסגרת פעילויות אצל ספקים שונים, הוצאות שהוצאו במסגרת קמפיינים שיווקיים שונים ונתונים אודות ביטולי עסקאות בכרטיס אשראי. בכך, מדובר בנטילת המידע הסודי והרגיש ביותר הקיים אצל המבקשות ועוד למתחרה.

המידע הסודי עליו מבוססת הבקשה מתמקד ברשימת לקוחות, מידע על לקוחות ומידע על פעילות המבקשות שהינו ראוי כל כולו להגנה כסוד מסחרי וזאת לפי סעיף 6 בחוק עוולות מסחריות.
במסירת החומר הנ"ל, הפרו המשיבים את החובה לקיים חיובים בתום לב והפרת חובת אמון. בקבלם את סודותיהן המסחריים של המבקשות מידי המשיבה 1, גרמו המשיבים 2 ו-3 ללא כל צידוק להפרת ההסכם הקיים, הפרו חובה חקוקה וכן עברו על סעיף 1 א' לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

עוד נטען ע"י המבקשות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן באשר למשיבים לא יגרם כל נזק במתן הסעד המבוקש בעתירה, בעוד שדחיית הבקשה תסב למבקשות נזק רב.


6.     תגובת המשיבים 2 ו- 3:

המשיב מס' 2, (להלן: "משיב 2"), הוא המייסד של המבקשות ביחד עם האחרים. פעולתם התבססה על המבנה העסקי שהוא בנה וגם לאחר סיום עבודתו בשירות המבקשות, הועסק בתחום הסחר במטבע חוץ וזאת, החל מ- 1992. משיב 2 העביר את חלקו במבקשת וסיים עבודתו בשירותה לפני כ- 4 חודשים וייסד את המשיבה מס' 3.

"האינפורמציה הסודית" הנטענת בבקשה היא מידע או מיומנות מקצועית שפיתח החל מ- 1992, עת החל לעסוק בתחום ומידע נגיש אשר המבקשות עצמן מסרו והיא איננה סוד מסחרי. לאחר שפרש מהמבקשת, החליטו המבקשות להעתיק את המשרד למקום אחר וביקשו לקבל מהמשיבה 3 שבבעלות המשיב 2, שירותים של העברת הטכנולוגיה, השרתים ומערכת המיחשוב לאתר חדש. במסגרת זו, התאפשרה למשיבה 3, גישה למערכות המחשב של המבקשות, לשרתים, לדוחות, לגליונות ולכל אותו "חומר סודי" נטען, שאין בו שום דבר סודי. יש לציין שהמבקשות לא דרשו ממשיב 2 איזו התחייבות לסודיות או להימנע מתחרות.

יתרה מזאת - לצורך עסקיה של המשיבה 3 ועסקיו של משיב 2, נזקקו משיב 2 ומשיבה 3 לאותם דו"חות משתמשים, מכירות וכו' שהיו שמורים בתיבת הדוא"ל שלו על שרתי המבקשות. הצורך היה לשימוש במבנה הדו"חות ולא בתוכנם.

לפיכך, פנה המשיב 2 למנכ"ל המבקשת וביקש ממנו להוריד את כל החומר האמור ולצרוב אותו על תקליטור ולשלוח אותו למשיב 2, ואכן מנכ"ל המבקשת עשה זאת ושלח למשיב 2 את הדיסק, המכיל את כל החומר שהמבקשות טוענות כי הוא נמצא בידיו וכי יש להשמידו.
על הדיסק עצמו מופיע כתב יד של נציג המבקשת אשר הכין את הדיסק עבור משיב 2. בדיסק הנ"ל יש חומר המכיל מידע רב, כגון רשימות שמיות של לקוחות, של מתעניינים שפנו ודרכי ההתקשרות איתם, מידע מסחרי שוטף שכולו היה בתיבת הדוא"ל של משיב 2. מכאן ניתן ללמוד, כי "החומר הסודי" הנטען בבקשה הוא חומר אשר המבקשות עצמן מסרו למשיב 2, עוד לפני חודשים רבים, על פי בקשתו.
בכך, פלשו המבקשות לתיבת דוא"ל פרטית של המשיבה 1, ויש לראות בכך חדירה לפרטיות והאזנת סתר מובהקת.

7.     באשר לרשימת הלקוחות :

המשיבים מתייחסים ללקוחות באופן ערטילאי. השמות שמופיעים בדו"ח בדרך כלל פעמים רבות אינם שמות אמיתיים אלא כינויים. מדובר בכינויים שהלקוח המשתמש בוחר לעצמו באינטרנט. בחומר שהעביר מנכ"ל המבקשת אודי כהן למשיב 2, מצוי גם זיהוי של הלקוחות. לאף סוחר אין בלעדיות על לקוחות. הלקוחות עוקבים בדרך כלל אחרי הצעות של סוחרים באינטרנט ובעיתונות הכלכלית ובהתאם לכך בוחרים לקנות שירות או מוצר. משמעות של "רשימת לקוחות" היא קטנה ולא יכולה לשמש בסיס לצווים כלשהם. באשר ללקוחות פוטנציאליים, אלה אינם בני הגנה ואין למושג זה משמעות. תוכנות המסחר שבהן המבקשות עושות שימוש הינן בבעלותה של חברה אחרת שמוסרת רשיונות שימוש לא בלעדיים למי שמשלם עבור השימוש. שימוש בידע ובמיומנות אישיים היו ברשות משיב 2 ומעולם לא הסכים לוותר על זכותו.

8.     תגובת המשיבה מס' 1 :

המשיבה טוענת שלא עברה לעבוד עם משיב 2 ו/או במשיבה 3 וגם לא היתה לה כוונה כזו. עדיין היא שוקלת את צעדיה, מחוסרת עבודה ונמצאת בעיצומם של ראיונות עבודה.

עוד טענה שחדירתו של מנהל המבקשת למחשב שלה מנוגדת לחוק, מאחר שמדובר בתיבת דוא"ל פרטית. הדו"חות הסודיים שנטענים בבקשה הינם דוחות שנבנו על ידי משיב מס' 2 ועל ידי המשיבה, עוד בתקופת עבודתה אצל המבקשת ואינם סוד מסחרי.

המשיבה חזרה וטענה כי משיב 2 התבקש לסייע לחברה באמצעות המבקשת, לרבות בהעתקת כל הטכנולוגיות והמידע שהיה מצוי בה למשרדיה החדשים. המבקשות עצמן מעבירות כענין שבשגרה דו"חות לצדדים שלישיים, ביניהם חברות הנותנות להן שירותים חיצוניים .

באשר לרשימת הלקוחות טענה שמרבית השמות המופיעים בדו"חות הינם כינויים מהם לא ניתן ללמוד על זהות הלקוח.

בענף הרלבנטי הלקוחות מאופיינים בניידות רבה ואין בעלות לאף חברה על לקוח כלשהו. מספר החברות הפועלות בענף הוא רב ואין למי מהמבקשות ו/או למשיבה 3 ייחוד בענין זה. הטענות בדבר לקוחות פוטנציאליים אינן רלבנטיות, שכן כבר נקבע בפסיקה שאין הגנה על לקוחות פוטנציאליים.

9.     בענין התייחסות לסעדים המבוקשים בבקשה התייחסה המשיבה בס' 26 עד 35 לכתב התגובה, ובתמצית ניתן לומר כי לטענת משיבה 1 אין הסעדים יכולים להינתן, אם משום שאינם מכוונים כלפיה ואם משום שאין מדובר בסודות מסחריים, אין מדובר בלקוחות בלעדיים של המבקשות, וככל שמדובר בלקוחות פוטנציאליים - אין ליתן סעד כלשהו בגין "לקוחות" שכאלה.

המסגרת הנורמטיבית

11.     מדובר בבקשה שעניינה הגבלת חופש העיסוק. פסקי הדין המנחים לענין הגבלת חופש העיסוק הינם, פסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 6601/96 AES SYSTEM UNC נ' משה סער ואח' פ"ד נד (3),850 (להלן: "ענין סער") ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ. רדגארד בע"מ פד"ע לד' 294 (להלן: "ענין צ'ק פוינט").

בענין סער נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה"), היא בטלה. האינטרס הלגיטימי של המעביד הוא, בין השאר, בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו. עוד נקבע, כי יש להתחשב ביחסי האימון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב. בהיקף ההגבלה יש להתחשב גם בסבירות ובמדתיות. קובע הנשיא ברק (עמוד 878) :

"את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, בקביעה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד מעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום - הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת "לאינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת.היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי תחרותיות כלשעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה".

     בענין צ'ק פוינט קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי להגבלת חופש העיסוק אין ליתן שלעצמה משקל רב. תינתן להגבלה זו נפקות רק אם היא סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. ניתן להגביל את חופש עיסוקו של עובד בין השאר, במקרים הבאים: משהוכח סוד מסחרי, כשניתנה הכשרה מיוחדת, כשניתנה תמורה מיוחדת וכן כשהופרה חובת תום הלב.

בית הדין הארצי מפי הנשיא אדלר קובע, כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של עובד, עליו לבחון את הנסיבות הבאות (עמודים 314- 313):

     "(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. "סודות מסחריים" מוגנים מכח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999... מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק כל מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם...

(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסויימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסויימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.

(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד - מעביד.

(ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו...

בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד- מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם...".

     מוסיף הנשיא אדלר, כי ארבע הנסיבות הנ"ל, אינן רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו כאשר הכלל המנחה הוא שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מאותן נסיבות. אין בקיומה של אחת הנסיבות, כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתנייה זו וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים של הנוגעים למקרה הנדון.

     נוסיף, כי יש להבחין בין מקרה בו מבקש עובד לעזוב את מעסיקו ולעבוד אצל מעסיק אחר לבין מקרה בו מבקש עובד לנצל את הידע המסחרי שרכש אצל מעסיקו על מנת להקים עסק מתחרה. במקרה אחרון, יש מקום לשקול מתן צו מניעה (ע"ע 292/99 עמיחי נ' חברת יוסי גולדהמר בע"מ פד"ע לה' 204 בעמ' 215 ליד האות א').
     
12.     חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 דן בין השאר בגזל סוד מסחרי. בס' 5 לחוק הוגדר "סוד מסחרי" כדלקמן:

" 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;"

בסעיף 6 לחוק נקבע כי אסור לגזול סוד מסחרי של אחר ופורטו הפעולות שהינם בגדר גזל סוד מסחרי. בהמשך נקבעו הסעדים להם זכאי מי שנגזל סודו המסחרי.

     באשר להגדרת "סוד מסחרי" נקבע בענין צ'ק פוינט (עמ' 320) כדלקמן:

"25. "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסויים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

עוד נאמר בפסק דין זה, כי הגדרה של מושג זה שונה מענף לענף וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. יש להתחשב בכך, כי כיום ניתן לגלות מידע רב באמצעים מודרניים כמו האינטרנט. יש ליתן את הדעת לכך, כי לעיתים טובת הציבור עדיפה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד מסחרי" של מעסיק (עמוד 318).

באשר לנטל ההוכחה נקבע, כי גם בהליך זמני יש להקפיד על הוכחה מפורטת ומפורשת של ה"סוד המסחרי" (עמוד 320).

עקרונות אלו חזרו ונשנו בפסיקתו של בית הדין הארצי. בע"ע 015/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ נ' אבנר ספקטור (פס"ד מיום 21/04/05) נקבע, כי "סוד מסחרי" הינו בדרך כלל מידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק או בידי ההנהלה הבכירה. על המעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח טענתו על ידי תיאור מפורט של הסוד ואין די בטענה כללית בדבר קיומו. במסגרת זו, על המעסיק להרים את הנטל באשר להיקף הסוד ומסגרת הזמן בה הוא ראוי להגנה.

     בע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ פ"ד נד' (1) 625 בעמ' 634 נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי רשימת לקוחות תוכל להוות "סוד מסחרי" המגיע כדי זכות קניינית של בעליה, רק בנסיבות שבהם יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים בהם יוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן".

     בע"ע 01141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח' פד"ע לח' 72 התייחס בית הדין הארצי למשקל שיש ליתן לרשימת לקוחות. קובע הנשיא אדלר (עמודים 80-81):

"ראשית, על פי פסקי הדין בהלכות נצר וקפלאוי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית. בפרשת נצר, פרסמה המעסיקה הקודמת באתר אינטרנט ובחוברות פרסום והסברה מטעמה את שמות לקוחותיה ואף פרטים על העסקאות שביצעה עמן, ואילו בפרשת קפלאווי נפסק, כי רשימת ילדים הלומדים בגן ילדים אינה "סוד מסחרי" מאחר שזהות הילדים ידועה להורי הגן.
שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום. אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שנויים במכירות ובתנאים היחודיים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר "סוד מסחרי".
בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלת.
רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המצב המיוצר או המופץ,מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.
זאת ועוד, יש להביא בכלל בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.
לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה, כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם".

13.     הצדדים העידו בפנינו, הגישו סיכומים ולאחר שעיינו בחומר המצוי בתיק, הננו מחליטים כדלקמן:

א.     בפתח דברינו נציין כי מאחר שמדובר בהחלטה באשר לבקשת צו מניעה זמני, מטבע הדברים כל שייאמר להלן אין בו כדי לקבוע עמדתו והכרעתו של בית הדין ככל שמדובר בתובענה העיקרית, ומסכת הראיות והעדויות המלאה לא נפרשת בפנינו אלא בשמיעת ההליך העיקרי; על כן מדובר בקביעות לכאורה ובגדר הליך זה שבפנינו.

ב.     אין ליתן סעד כלשהו בגין עתירה המבוססת על לקוחות פוטנציאליים - כפי שעתרו המבקשות בתיק זה (ראה סעיף ד' לעתירה), וראה לעניין זה סקירת הפסיקה דלעיל.
אשר על כן ניתן לומר כי העתירה בגין טיעון זה - נדחית.

ג.      באשר לטענת המבקשות כי רשימת לקוחותיהן מהווה סוד מסחרי, הרי שלכאורה, ולכאורה בלבד, טענה כזו נכונה עפ"י ההלכות שנפסקו עד היום. ואולם בענייננו מדובר ב"לכאורה" בלבד, שכן בדיון שהתקיים בפנינו לא הוכיחו המבקשים כי בידיהן רשימת לקוחות בלעדיים שלהן, רשימה שיש "להגן" עליה מפני המשיבים ומפני שימוש בה או מפני הפצתה לגורמים שלישיים.

במהלך שמיעת העדויות ועיון בראיות התברר כי במסמכים י' ו- יג' שצורפו לעתירה נמחקו (בטוש שחור) כל השמות ו/או הפרטים שיכולים לזהות את הלקוחות שכביכול מפורטים ברשימה זו. כך גם ברשימות שצורפו לתצהיר התשובה של מר בן-חמו.

עוד התברר לנו כי מאחר שפעילותן של המבקשות מתבצעת ברשת האינטרנט (ראה סעיפים 4-2 לעתירה והעדויות שבאו בפנינו) הרי שמרבית האנשים שביצעו עיסקאות פיננסיות שעיקרן סחר במטבע חוץ ונעזרו לשם כך בשירותי המבקשות, נהגו "להזדהות" באינטרנט בכינויים ובשמות שאינם כוללים פרטי זיהוי אישיים נכונים (דהיינו: שם פרטי, שם משפחה ומספר תעודת זיהוי כלשהו או מס' דרכון) ולפיכך, ממילא, המבקשות לא הציגו בפנינו רשימה שמית, על פרטי הזיהוי המדוייקים, של "הלקוחות" שהן טוענות לזכות החיסיון לגביהם.

ד.     העד בן-חמו (מטעם המבקשות) אישר כי יתכנו מקרים בהם "לקוח" של המבקשות יעשה עסקאות פיננסיות על שערי מט"ח גם עם חברות אחרות העוסקות בכך. (עמוד 1 שורה 9 עד עמ' 2 שורה 3 לפרוטוקול הדיון).
כמו כן אישר העד כי יש בידו רשימת לקוחות מעודכנת - שאותה לא הציג בפני בית הדין. (עמוד 4 שורות 9-6 לפרוטוקול הדיון).

העד אישר כי "לקוח" שהתקשר (באינטרנט) עם המבקשות אך לא הפקיד כסף לביצוע עסקה במט"ח - אינו אלא "לקוח פוטנציאלי של החברה", וראה דבריו בעמוד 4 שורות 20-18 ועמוד 5 שורות 3-1 לפרוטוקול הדיון.

העד אישר כי לא ידע על כך שהמשיב 2 קיבל מאודי כהן, מנכ"ל המבקשת 1, דיסק שבו נכלל מידע שלגביו נטען עתה בעתירה כי הוא בגדר "סוד מסחרי" שעליו יש להגן בצו המניעה המבוקש: ראה עמוד 8 שורה 23 ועמוד 14 שורות 16-14 לפרוטוקול הדיון.

על העובדה האמורה - העברת דיסק ובו חומר מפורט שלכאורה מבוקשת הגנה עליו - לא הצהיר איש מטעם המבקשות בעת הגשת העתירה לצו מניעה זמני ולא נסתר האמור בעניין זה בתצהירו של משיב 2, בסעיף 10 וסעיף 11. לא זו בלבד שלא נסתרה טענה זו, אלא שבחקירה הנגדית אישר זאת משיב 2 (עמוד 32 שורות 22-20 ועמ' 33 שורות 12-11 לפרוטוקול הדיון).
אין כל נפקות לעובדה שהדיסק שקיבל משיב 2 הכיל חומר מעודכן לחודש 03/2008 בעוד שהקבצים שהעבירה לו משיבה 1 כללו חומר שעד 06/2008: ככל שטענת הסוד המסחרי תקפה, היא תקפה לכל מועד, וככל שאיננה תקפה - אין היא תקפה לשום מועד. אם מנכ"ל המבקשת 1 מצא לנכון להעביר דיסק עם נתונים של המבקשות לידי המשיב 2, לא תשמע טענתן כיום כי העברת נתונים דומים במהותם ובתוכנם במועד סמוך אח"כ (ע"י משיבה 1) - מהווה הפרת סודיות ופגיעה בסודות מסחריים של המבקשות.

ה.     לא הוצג בפנינו על ידי המבקשות חומר ובו מידע שהוא לכאורה בגדר "סוד מסחרי" אשר בגינו ראוי כי יינתנו הסעדים הזמניים המבוקשים. גם הנספחים י' ו- יג' לעתירה אינם כוללים מידע שכזה ואינם יכולים לשמש עילה ראויה למתן הצוים המבוקשים. ישומן של ההלכות שנפסקו בנושא דיוננו ועל פי העובדות שהוכחו, לכאורה, עד כה, מחייב דחיית העתירה למתן סעדים זמניים.
לא מצאנו הצדקה עובדתית ומשפטית להעתר לבקשה ועל כן היא נדחית.



ו.     באשר לטענת המשיבה 1 בדבר פגיעה בפרטיותה "על ידי חדירה" ו"גילוי" של תיבת הדוא"ל הפרטית שלה על ידי המבקשות והשגת ראיות לכאורה בדרך פסולה ואסורה, הרי שלאור התוצאה אליה הגענו כאמור לעיל, מתייתר הדיון בטיעונים אלה ובתשובה בגינם.

ז.     הוצאות בגין העתירה שלפנינו יילקחו בחשבון בעת מתן פסק דין בתובענה העיקרית.

ח.     תיק התובענה העיקרית נקבע לדיון מוקדם ליום 18/09/08 שעה 13:30.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון