רשיון עסק קבלן כוח אדם

להלן פסק דין בנושא רשיון עסק קבלן כוח אדם:

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד

1.     לפנינו ערעור לפי סעיף 8 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם התשנ"ו-1996 על החלטת המשיבה 2 (להלן - הממונה) מיום 26.6.07 לדחות את בקשת המערערת לקבלת רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם.

2.     עיקרי העובדות הרלבנטיות לפי העולה מן התיק הם כדלקמן:
א.     המערערת, (להלן גם: חברת "אל אור" או "החברה") הגישה לממונה בקשה למתן רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם ביום 25.11.04. על כך אין מחלוקת בין הצדדים. החברה טוענת, כי את בקשתה הגישה עוד ביום 25.7.04, אולם על כך חולקים המשיבים, הטוענים כי במועד זה לא התקבלה אצלם בקשה מטעם החברה.
אין חולק כי בקשת החברה מיום 25.11.04 לא טופלה על ידי הממונה. לפי טענת הממונה, ככל הנראה הבקשה אבדה. ביום 27.4.06 שבה החברה ופנתה אל הממונה בבקשה לקבלת רישיון.
ב.     ביום 4.10.06 הודיעה הממונה למר עמרם אליאב, בעליה ומנהלה של החברה, כי יש בידיה "ראיות מנהליות מהן עולות חשדות לכאורה" כי החברה מפרה את הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כ"א התשנ"ו-1996 (להלן - חוק העסקת עובדים). הממונה הוסיפה עוד בהודעתה מאותו מועד, כי מחומר הראיות שבידה עולה כי החברה מעסיקה עובדים ומתווכת עובדים בטרם ניתן לה רישיון, וזאת בניגוד לחוק. על כן היא נוטה שלא ליתן לחברה רישיון. על כך ניתנת לחברה הזדמנות להשמיע טיעוניה בכתב, במסגרת הליך של שימוע. באותה הודעה נמסר לחברה כי נתונה לה האפשרות לעיין בחומר הראיות הנמצא אצל הממונה.

ג.     החברה הגישה לממונה את טיעוניה בכתב ביום 5.12.06. טיעוניה התייחסו בעיקרו של דבר לחשד לכאורה לפיו היא הפרה את הוראותיו של סעיף 2(א) לחוק העסקת עובדים לפיו "לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם הוא בעל רישיון כדין". לטענתה, לא היה עיסוקה כקבלן כוח אדם, כי אם באספקת שירותי קרקע עבור עובדי בתי מלון באילת, בעוד שהמלון הוא שהעסיק את העובדים

ד.     ביום 10.4.07 בעקבות פניה של החברה אל הממונה לעניין עיכוב מתן החלטתה בבקשה, הודיעה הממונה לחברה כי חלק מן הראיות שהיו בתיק הבקשה לא נמצא, על כן במקביל, ועל מנת לא לעכב את הטיפול בבקשה ביצע המשרד בדיקה נוספת. החברה הורשתה לצלם את חומר הראיות הנוסף שנאסף, ולהגיש טיעונים משלימים. בטיעוניה המשלימים חזרה החברה על טענתה כי לא היא הייתה מעסיקתם של העובדים, כי אם בתי המלון שבהם עבדו.

ה.     ביום 26.6.07 ניתנה החלטת הממונה שלא להיעתר לבקשת החברה ליתן בידה רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם.
עיקרי החלטת הממונה
3. בהחלטתה, הדוחה את בקשת החברה לרישיון, ציינה הממונה כי הבקשה שהגישה החברה בחודש נובמבר 2004 לא הוגשה בתום לב. לפי החלטת הממונה, הראיות המנהליות שבידיה מצביעות על כך שהחברה עובדת כקבלן כוח אדם זה מכבר. על אף שהצהירה כי אינה מעסיקה עובדים זרים, התברר בחקירה כי היא זו המשלמת לעובדים הזרים את השכר והתנאים הסוציאליים.
הממונה התייחסה בהחלטתה להיותו של עמרם אליאב בעלים ושותף עם שניים אחרים בחברת תמיר א.ש. יזום והשקעות בע"מ (להלן - חברת תמיר). בידי חברת תמיר היה רישיון לקיום לשכה פרטית שתוקפו פג ב-1.1.05. הממונה מציינת בהחלטתה כי היו בידיה ראיות מנהליות לכך שחברת תמיר עסקה בתיווך עובדים זרים והעסקתם בבתי מלון באילת עוד בטרם היה בידה היתר, וכי היה זה מר אליאב שעשה את העסקאות מול בתי המלון להבאת עובדים ללא היתר. חברת תמיר לא המציאה מסמכים שנדרשה להמציא, והופסק הטיפול בבקשתה להיתר. בחקירה נמצא כי חברת אל אור היא המשלמת לעובדים הזרים את השכר והתנאים הסוציאליים ולא חברת תמיר. מסקנת הממונה הינה כי מטרת הבקשה שהגישה חברת אל אור, היא המערערת, הייתה עקיפת מחדליה של חברת תמיר, תוך ניסיון לסלול מסלול חדש לקבלת רישיון.
בפלט רשם החברות של החברה נמצאו החל מתאריך 15.8.04 שעבודים לטובת בתי המלון ששם הועסקו העובדים. השעבודים שנרשמו היו בקשר לחוזים לאספקת עובדים.
הממונה מוסיפה ומציינת בהחלטתה כי בקשת חברת אל אור אותה הגיש מר אליאב ביום 27.4.06, הייתה זהה במהותה לבקשה מנובמבר 2004. גם בבקשה מאפריל 2006 מצוין כי אל אור אינה מעסיקה ולא העסיקה בעבר עובדים זרים שלא כדין. מטופס 126 לשנת המס 2005 וכן מדו"חות כספיים מבוקרים לשנת 2005, עולה כי החברה העסיקה עובדים. מעדויותיהם של מנהלי משאבי אנוש עולה כי העובדים היו עובדי חברת אל אור. ההתקשרויות של בתי המלון עם חברת אל אור היו של מי שביקשו לקבל לחצריהם עובדי קבלני כוח אדם, ולא ראו בהם עובדים של בתי המלון.
הממונה מציינת עוד בהחלטתה כי אל אור באה במקום חברה נוספת שבניהולו ובהנהלתו של עמרם אליאב, והיא חברת טלדור. מחומר הראיות עולה עוד כי אל אור, שהחליפה את טלדור, גייסה עובדים בחו"ל. אל אור היא "הכובע החדש" של טלדור וכן של חברת תמיר. מר אליאב הוא האדם הפועל בשם כל החברות הללו מול בתי המלון,
מסקנת הממונה הינה שחברת תמיר הפכה לטלדור, ואחר כך לאל אור. החברה עבדה החל משנת 2002 כקבלן כוח אדם ואף עסקה בהבאת עובדים זרים לארץ ללא היתר. חברת תמיר, טלדור ואל אור אף הצהירו כלפי בתי המלון כי יש בידיהם מלוא ההיתרים על פי הדין, ובכך הציגו מצגי שווא בפני בתי המלון.
הממונה מציינת עוד בהחלטתה כי בכל החברות שאליהן מר אליאב קשור נעברו עבירות בתחום העסקת עובדים זרים. על החברות הוטלו קנסות מנהליים רבים, ובחלקם של המקרים עומדים להיות מוגשים כתבי אישום.


הערעור
4.     עיקרי טענות חברת אל אור
א.     מר אליאב, מנהל החברה, היה דמות משנית בחברת תמיר. עול הניהול השוטף נפל על המנהלים האחרים. החברה לא פעלה בתיווך עובדים זרים ללא רישיון. היה בידה רישיון כזה ובשנת 2005, היא פנתה בבקשה לחדשו. הובטח לחברה כי הרישיון עושה דרכו אליה בדואר, ואז היא התקשרה עם מלונות שונים לשם הבאת עובדים זרים. בפועל, העובדים הובאו ישירות על ידי בתי המלון. חברת תמיר לא המשיכה בהליכים מול הממונה מאחר שהפסיקה את פעילותה.

ב. חברת אל אור הגישה את בקשתה לראשונה עוד בחודש יולי 2004, בעת שבידי חברת תמיר עוד היה רישיון. עקב מחדלי הממונה נאלצה חברת אל אור לשוב ולהגיש את בקשתה בפעם השנייה בחודש נובמבר 2004, ומשגם זו לא טופלה, הוגשה הבקשה בשלישית באפריל 2006.
ג אין בידי המשיבים כל ראיה כי חברת אל אור התחילה פעילותה לפני הגשת הבקשה לרישיון. השעבודים לטובת בתי המלון הם ממועדים מאוחרים למועד הגשת הבקשה.

ד. אין ממש במסקנת הממונה כי הבקשה הוגשה תוך ניסיון לעקוף את מחדלי חברת תמיר. תמיר כלל לא ביקשה רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם, אלא ביקשה לחדש רישיונה לתיווך בין ארצי. מדובר בשני רישיונות שונים. לחברת תמיר היה רישיון לשכת תעסוקה פרטית עד שנת 2004. אם היו למערערת כוונות כמיוחס לה על ידי הממונה, לא היה מבחינתה צורך לבקש רישיונות עוד ביולי 2004.

ה.     אכן הוטלו קנסות מנהליים על החברה, אולם אלו הוטלו במקביל גם על בית המלון שבו הועסקו העובדים, בהיותו מעסיקם. החברה הגישה בקשה להישפט בשל כך שאינה המעסיקה של העובדים. טרם הוגשו כתבי אישום.

ו.     החברה לא הייתה המעסיקה של העובדים המועסקים בבתי המלון. בתי המלון היו המעסיקים, והחברה נתנה להם שירותי קרקע בלבד. משכך, לא נכונה מסקנת הממונה כי החברה עסקה כקבלן כוח אדם עוד לפני שניתן לה היתר לכך. החברה אף לא הציגה עצמה בפני בתי המלון כמי שיש בידה רישיון קבלן כוח אדם. לפעילותה כפי שהייתה בפועל, לא נדרש רישיון.

ז.     ההסכם עם מלון שרתון הוא הסכם למתן שירותי ניקיון ואיננו למתן שירותי כוח אדם. בסיס התשלום הוא קבלני.

ח.     גם לו העסיקה החברה את העובדים, לא היה בכך כדי לבסס סירוב למתן הרישיון, באשר טעם זה אינו נמנה על רשימת הטעמים שמונה החוק כבסיס לסירוב, ובהיות הרשימה שבחוק רשומה סגורה של נימוקים לסירוב.
ט.     גם לו סברו המשיבים כי "פה ושם" עברה החברה את הגבול לתחום פעילות השמור לקבלני כוח אדם בעלי רישיון (דבר המוכחש מכל וכל), הרי שדבר זה נגרם אם אכן נגרם, כתוצאה ישירה מהסחבת שבה נקטו המשיבים, ואחריותם לכך גדולה לאין ערוך מאחריות החברה, שנאבקה כל השנים על פרנסתה.
     ברור שבמקרה דנן אין מדובר בניהול עסק של קבלן כוח אדם אלא לכל היותר ב"גלישות פה ושם" של עסק חוקי של מתן שירותים למלונות לתחומים השמורים רק לבעלי רישיון לקבלני כוח אדם.

י.     הראיות והטענות עליהן מתבססים המשיבים רובן ככולן מאוחרות בכשנתיים וחצי למועד הגשת הבקשה הראשונה, ואין בהם כדי להצדיק את העיכוב במתן הרישיון.

5.     עיקרי טענות המשיבות
א.     מחומר הראיות הרב שנאסף עולה, כי החברה עסקה במשך שנים ובאופן שיטתי כקבלן כוח אדם. החברה הנפיקה לעובדים תלושי שכר; העבירה ניכויים למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי בגין עובדיה; ערכה התחשבנות חודשית עם בתי המלון שהעבירו אליה פירוט חיובים בגין עובדיה; כעולה מדו"חות כספיים לשנת 2004, החברה רשמה לטובת בנק המזרחי שעבודים על זכויותיה לקבלת כספים משישה בתי מלון בקשר לאספקת כוח אדם. החברה חתמה על הסכם עם מלון שרתון מוריה בו היא מצהירה כי העובדים הם עובדיה ואינם מועסקים על ידי המזמין ועוד. חומר הראיות שנאסף מצביע על כך, שבתוך משולש ההעסקה- קבלן כוח אדם, משתמש, ועובד, פעלה החברה כקבלן כוח אדם. השאלה אם ביום מן הימים יקבע, במסגרת תביעה שיגיש עובד פלוני, כי המשתמש הוא המעסיק, אינה מעלה ואינה מורידה.

ב.     בבקשותיה לרישיון העלימה המבקשת מן המשיבים את המידע לפיו פעלה במשך שנים כקבלן כוח אדם. משהפרה את הוראות החוק, ופעלה בחוסר ניקיון כפיים, החליטו המשיבים שלא ליתן לה רישיון.

ג.     לא יכול להיות חולק, כי בעת שהרשות שוקלת אם לתת רישיון, היא רשאית ואף חייבת לשקול גם את העובדה שהמבקש מפר את החוק ממנו הוא מבקש להיבנות. לו הייתה הרשות מתעלמת מעובדה זו, ניתן היה לטעון נגדה בצדק, כי הפעילה שיקול דעתה שלא כראוי. כמו כן, בין השיקולים בגינם רשאי השר לבטל רישיון, מצוי הנימוק כי הוא ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי. כך שגם מכוח סעיף זה ניתן היה לדחות את בקשת החברה, שבבקשותיה העלימה את המידע בדבר המועד שבו החלה לעסוק בפועל כקבלן כוח אדם.

ד.     אף לו היה עיכוב בטיפול בבקשה, ולעמדת המשיבים הייתה זו החברה שזנחה את הטיפול בבקשתה, אין הדבר מצדיק עשיית דין עצמית כפי שעשתה החברה, ואין לקבל את ניסיונה לגלגל לפתחם של המשיבים את האחריות למעשיה החמורים.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית ותכלית ההסדר שבחוק
6.     לפי הוראת סעיף 2 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, "לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם כן הוא בעל רישיון לכך מאת השר ועל פי תנאי הרישיון".
"קבלן כוח אדם" כמשמעו בסעיף ההגדרות של החוק הינו: "מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו, לרבות לשכה פרטית כמשמעותה בחוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959, העוסקת גם במתן שירותי כוח אדם".
     בהסדר הרישוי כפי שנקבע בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ביקש המחוקק להבטיח את זכויות העובד המועסק על ידי חברת כוח אדם, ואת ורווחתו. זאת לאור ההרעה המוחשית שחלה במצבם של העובדים המועסקים בדרך זו, וההשלכות השליליות הנובעות ממנה. בדברי ההסבר להצעת החוק עמד בשעתו המחוקק על כך שלעיתים קרובות נתונים העובדים המועסקים בתבנית ההעסקה הזו, של "מערך יחסים משולש": עובד, משתמש, קבלן- לניצול, הבא לידי ביטוי בתשלום שכר נמוך והעדר תשלום תנאים סוציאליים; אין להם מקום עבודה קבוע ומסודר; כוח המיקוח האישי והקולקטיבי שלהם קטן; הביטחון הסוציאלי נעלם, וזכויות רבות נלקחות מהם [ראו הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם התשנ"ה-1995, הצעות חוק 2380, עמ' 381, עב 1002/02 ואח', קבוצת יו. אס. גי. די. בע"מ ואח' - מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם, 10.11.02) וההפניות שם ,להלן : פרשת יו. אס. ג'י. די).

7.     בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם הסדיר המחוקק את "שוק" קבלני כוח האדם, והטיל משטר רישוי שבו נקבעו גבולות אחריות כלפי העובדים. תכליתו של החוק היא להבטיח את זכויות העובד המועסק במתכונת ההעסקה המשולשת האמורה והיא באה למנוע פגיעה בביטחון הסוציאלי שלו. ברקע לקביעת ההסדר שבחוק עמד צורך חברתי חיוני בהסדרת העיסוק כקבלן כוח אדם, ובהגנה על ציבור עובדים חלש במיוחד (בג"צ 450/97 תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות בע"מ ואח' - אלי ישי, שר העבודה והרווחה, פד"י נב(2), 1998, עמ' 434 בעמ' 444 - 442).
     במסגרת משטר הרישוי שנקבע בחוק ולצורך השגת התכלית בדבר הבטחת זכויותיהם של העובדים, נבחנת היציבות הכלכלית של המבקש לעסוק כקבלן כוח אדם. זאת בשים לב לכך "שהמשתמש מעביר לידיו את הכספים המיועדים לתשלום שכר העבודה של עובדי הקבלן שהוא משתמש בעבודתם. בהעדר יציבות כלכלית עשוי להיווצר מצב שהכספים האלה לא יגיעו ליעדם והם ישמשו את קבלן כוח האדם למטרותיו הפרטיות..." [רות בן ישראל, דיני עבודה (תל אביב, תשס"ב) כרך ב' עמ' 508).

8. ויודגש, החוק אינו נוקט עמדה בשאלה בדבר "זהות המעביד" במערכת היחסים המשולשת משתמש - קבלן - עובד. הקביעה "מיהו המעביד" אם קבלן כוח האדם או המשתמש, אפשרית לעיתים רק בדיעבד. והיא תתבצע על פי מבחני הפסיקה, בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בהקשר של דרישת הרישוי יש לפרש את החוק בצורה דווקנית, על פי תכליתו המוצהרת והמפורשת, להבטיח את זכויות העובד המועסק בתבנית ההעסקה המשולשת, ומניעת ניצולו [ראו במאמרה של רות בן ישראל, מיקור חוץ (OUTSOURCING) 'מתמקרים' החוצה, העסקת עובדים על ידי כוח אדם, פרשנות אחרת המרת העסקה הפורמאלית בעסקה האותנטית, ספר ברנזון בעמ' 39, 40), פרנסיס רדאי, מדיניות העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם: המחוקק, בתי המשפט וההסתדרות (המכון לחקר כלכלי חברתי, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 1998), בעמ' 27].

9. נוסיף עוד ונפנה, מתוך ההסדר הנורמטיבי שבחוק, להוראת סעיף 3 בו נקבעו
תנאים למתן הרישיון והם: ניסיון במתן שירותי כוח אדם או בניהול כוח אדם, המצאת ערובה, העדר הרשעה פלילית, הוכחת תנאים פיסיים נאותים, הוכחת יציבות כלכלית. נקבע עוד כי השר רשאי לסרב מתן רישיון מאותן סיבות שבשלהן רשאי הוא לבטלו או לסייגו לפי הוראות סעיף 6 לחוק. בסעיף 6 לחוק נקבע כי רשאי השר לסרב לחדש רישיון אם הוא ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי, אם הופר תנאי מתנאיו, ועוד.

ומן הכלל אל הפרט.
10.     במידה רבה נסמכת הממונה, בהחלטתה לדחות את הבקשה למתן רישיון, על כך שהחברה עסקה כ"קבלן כוח אדם", מבלי שהיה בידה רישיון.
     טענת החברה בקשר לכך הינה בעיקרו של דבר, כי עיסוקה לא היה כקבלן כוח אדם, והוא התמצה במתן שירותי קרקע לעובדים של בתי המלון, שלא היו עובדיה. במקביל, נסמכת החברה ומצביעה על הסכם שלה עם מלון שרתון מוריה ממנו עולה, כי היא סיפקה למלון שרתון שירותי ניקיון של עובדיה. כך או כך, עיסוקים אלו שלה לפי שיטתה אינם עונים על הגדרת "קבלן כוח אדם", שלפי ההגדרה שבחוק הינו מי שמספק שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו . אם בכלל, וגם זאת היא מכחישה, מדובר בגלישות "פה ושם" לתחומי עיסוקו של קבלן כוח אדם, שהן תוצאת הסחבת בטיפולה של הממונה בבקשה.
     נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי בראיות המנהליות עליהן נסמכת הממונה יש די על מנת לבסס קביעה כי החברה עסקה בפועל כקבלן כוח אדם, מבלי שהיה בידה רישיון כדין, וזאת אף שהצהירה כלפי בתי המלון כי יש לה מלוא האישורים על פי כל דין. לטעמנו, הפירוש שנותנת החברה להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, לפיו הייתה פטורה בעיסוקיה השונים מקבלת רישיון, אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו.

הראיות המנהליות והעולה מהן

11.     בין הראיות המנהליות שעמדו לפני הממונה והוגשו לבית דין זה (ראו בנספח יט' להודעת הערעור להלן- תיק הראיות המנהליות) נמצא הסכם, נושא תאריך 4.12.98, בין החברה גד טל שירותים (1998) בע"מ לבין מלון נובה, בו מצהירה חברת גד טל כי היא "לשכת עבודה פרטית", ובידה כל ההיתרים הנדרשים להפעלת לשכת עבודה פרטית לתיווך בין ארצי. המלון מצידו קיבל את הצעתה של החברה לטפל בעבורו בארגון כוח האדם של העובדים הזרים שהזמין המלון .
     בין השאר מובהר בהסכם, כי העובדים לא יהיו עובדי המלון; מוסכם כי החברה, היא חברת גד טל זכאית להחליט אילו עובדים להעסיק ואלו לא; שמורה בידיה הזכות הבלעדית לפטר את העובדים או מי מהם בהסכמת המלון; החברה גם רשאית על פי שיקול דעתה להעביר עובד מבין העובדים למזמין אחר הדורש שירותי עבודה ממנה ובלבד ש"תשלים" למלון עובד חלופי (ראו עוד יתר הפרטים שבהסכם).
     מתוך תיק הראיות המנהליות עולה כי במועד לא ברור הועברו זכויותיה של חברת גד טל לחברת טלדור אילת, שהיא בבעלותו של עמרם אליאב ובניהולו, וביום 27.8.04 הודיעה טלדור למנהלת משאבי אנוש במלון נובה, כי התחייבויות וזכויות טלדור על פי אותו הסכם הומחו לחברת אל אור, שגם היא בבעלותו ובניהולו של עמרם אליאב.
     הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם. ביום 27.8.04, כחודש לאחר שלטענת החברה הגישה לראשונה את בקשתה לממונה, ועוד בטרם קיבלה תשובה, שלושה חודשים לפני נובמבר 2004 הוא המועד בו לפי טענת הממונה הוגשה הבקשה לראשונה אליה, עסקה חברת אל אור כלשכה פרטית הנותנת שירותי כוח אדם - דהיינו כ"קבלן כוח אדם" (ראו ההגדרה שבחוק). כך עולה מפורשות מן ההסכם שהזכויות והחובות על פיו הומחו אליה על ידי טלדור. על פי המפורט בהסכם, עסקה החברה בתיווך עובדים; בית המלון מודיע בהסכם כי הוא אינו מעסיקם של העובדים ומן התניות השונות שבהסכם עולה כי החברה היא מעסיקתם.
     מחודש אוגוסט 2004, פעלה החברה כ"קבלן כוח אדם", שלא כדין מבלי שהיה בידה רישיון לכך. בהתייחס למועד הזה לא יכולה לעמוד לחברה טענה כי נוכח השתהותה של הממונה במתן החלטתה, נאלצה היא לגלוש "פה ושם" לתחומי העיסוק המיוחדים לקבלן כוח אדם.

12.     זמן לא רב אחר כך, ב-12.9.04 נמצא את טלדור שהיא כאמור חברה בבעלותו ובניהולו של עמרם אליאב, פועלת באופן דומה, בהמחותה את כל התחייבויותיה וזכויותיה על פי הסכם עם מלון מלכת שבא מיום -1.1.02 לחברת אל אור. עיון בהסכם מ-1.1.02 מלמד כי על טלדור החובה לטפל בגיוס עובדים זרים חדשים לצורך הפנייתם והעסקתם במלון; טלדור היא שמשלמת לעובדים את שכרם ואת התנאים הסוציאליים כמחויב על פי החוק, והיא שמשלמת את מיסי הביטוח הלאומי ומס הכנסה בגינם; טלדור מתחייבת באותו הסכם, כי תעשה כל שביכולתה לוודא שהעובדים הזרים ימלאו אחר כל הוראות המלון ביחס לעבודתם ועוד (ראו יתר הפרטים בהסכם). בהסכם המחאת הזכויות והחובות לחברת אל אור מיום 12.9.04, מבהירים הצדדים כי בעוד שההסכם המקורי עם טלדור התייחס לעובדים זרים בלבד, מובהר ומוסכם כי הוראותיו של ההסכם המקורי יחולו בשינויים המחייבים גם על עובדים ישראליים בין אם הם הועסקו בעבר, מועסקים או יועסקו בעתיד במלון.

13.     נבהיר כאן, ויפה תהיה הבהרה זו לעניין ההסכמים שסקרנו עד כאן כמו גם, ובשינויים המחויבים, לראיות המנהליות הנוספות עליהן נעמוד בהמשך -
     אפילו ימצא, בדיעבד, כי מי מקבוצת העובדים שהוצבו אצל המשתמש הינו עובד "המשתמש" לפי המבחנים כפי שנקבעו בפסיקה, בין שהוא מלון נובה לפי ההסכם הראשון, ובין שהוא מלון מלכת שבא שהוא ה"משתמש" על פי ההסכם השני, בכך לא יהיה כדי לשלול את מעמדה של חברת אל אור, כ"קבלן כוח אדם" כמשמעו לפי חוק העסקת עובדים על ידי כוח אדם. זאת, נוכח תנאיהם הברורים והחד משמעיים של החוזים בהם התקשרה חברת אל אור (בהתאם להסכמי ההמחאה) ובשים לב לתכלית הוראותיו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, שהיא הגנה על זכויות העובדים. העובדים שאת שכרם שלמה, העובדים אותם יצגה כמעסיקה מול רשויות המס, העובדים אותם הייתה רשאית להעביר לכל מקום אחר - העובדים הללו, לפחות לעניין חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ונוכח תכליתו הברורה והמפורשת לפרוש רשת של בטחון והגנה על העובדים בנסיבות כאלו, הינם עובדיה של החברה. משכך , חלה על החברה חובת הרישוי על כל המשתמע מכך.
     יפים לעניין זה דבריה של רות בן ישראל במאמר נוסף מפרי עטה וכך בלשונה:

"עם קבלן כוח אדם נוצרים יחסי עבודה חוזיים מכוח חוזה בכתב שכריתתו מהווה תנאי בחוק. יתר על כן, גם כאשר קבלן כוח האדם פועל באופן בלתי חוקי, אם מפני שהוא לא נרשם ואם מפני שהוא לא עשה חוזה בכתב כנדרש בחוק, כפי שכבר הוסבר, אין בכך כדי למנוע היווצרותו של חוזה עבודה מכוח התנהגות או כחוזה לטובת צד שלישי. חוזה עבודה מכוח התנהגות יווצר בנסיבות כאשר קבלן כוח האדם הוא זה שמגייס את העובד, הוא זה שמשלם לו שכר עבודה, הוא זה שמציבו לעבודה אצל המעסיק בפועל ועוד. חוזה עבודה בין העובד לקבלן יווצר גם לטובת צד שלישי מכוח החוזה העסקי שקבלן כוח האדם כורת עם המעסיק בפועל במסגרת החוזה העסקי, קבלן כוח האדם מקבל על עצמו חובות של המעסיק אצל העובד. כגון לשלם את שכרו, להירשם כמעסיקו במס הכנסה ובביטוח הלאומי..." (רות בן ישראל, בין חוק להלכה, העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם והבטחת זכויות עובדים לעת חדלות פירעון של מעסיק בפועל, 17.3.03, ההדגשות שלי ר.ר.).

14.      השאלה בדבר זיהוי המעסיק היא שאלה מורכבת. לעיתים ניתן לעמוד על פתרונה אך בדיעבד. חשוב להדגיש כי אין החוק שולל מצב שבו יקבע, בדיעבד, כי העובד לא יחשב לעובד הקבלן כי אם לעובדו של המשתמש או לעובדם של השניים. מטענות החברה בערעור עולה כי מבקשת היא להיבנות מן האפשרות שהעובדים בהם מדובר לא יוכרו כעובדיה, כי אם כעובדי המשתמש. זאת אל לנו לאפשר. אין לאפשר למי שעל פי חוזים בהם הוא מתקשר - מגייס עובדים, מציבם לעבודה, משלם שכרם, מציג עצמו מול הרשויות כמעסיקם, מעבירם ממעסיק אחד למשנהו- "לשחרר" עצמו מעולו של החוק, ולהסיר בכך את הגנת החוק מציבור העובדים "המטופל" על ידו. כך עלול ציבור גדול של עובדים שלהגנתו יצא המחוקק, למצוא עצמו מול שוקת שבורה, שעה שהקבלן כמו גם המעסיק, מתנערים מכל אחריות כלפיו.
ולמען הסר ספק-. זיהוי הקבלן כמעסיק, לעניין הצורך במתן רישיון, בהסתמך על כלל התנאים והסימנים עליהם הצבענו מתוך החוזים, לא ימנע בירור, ככל שיידרש, והכרעה בשלב מאוחר יותר, לפי נסיבותיו הספציפיות של המקרה, כי המשתמש הוא המעסיק, בין לחוד, ובין ביחד עם הקבלן (ראו פסקה 7 לעיל והמקורות שהוזכרו).
15. הנה כי כן, דומה, שבשני החוזים המלמדים על פעילותה של החברה מאז אוגוסט וספטמבר 2004, מול מלון נובה ומלון מלכת שבא, עליהם עמדנו בהרחבה, יש די כדי לבסס קביעה בדבר פעילותה של החברה כקבלן כוח אדם מבלי שקיבלה לכך רישיון . בשים לב למועדים בהם מדובר, אין בסיס לטענת החברה בדבר "סחבת" של הממונה, שבגינה נאלצה לפעול כפי שפעלה.

16. נפנה עוד לדו"חות כספיים של החברה משנת 2004, גם הם חלק מתיק
הראיות המנהליות, לפיהם רשמה החברה לטובת בנק המזרחי שעבודים על זכויותיה לקבלת כספים מאת שישה בתי מלון באילת בקשר עם "חוזה לאספקת כוח אדם".

ההסכם עם מלון שרתון מוריה- האמנם הסכם עם "קבלן שירותים"
17. הסכם נוסף בו התקשרה חברת אל אור, והוא חלק מן הראיות המנהליות
שהיו לפני הממונה קודם לקבלת החלטתה, הינו הסכם מיום 1.2.07 בו התקשרה החברה עם מלון הנופש מוריה אילת בע"מ (להלן- מלון שרתון מוריה). מתכונתו של ההסכם שונה מאלו שקדמו לו במובן זה שהתייחסותו לחברת אל אור היא כאל חברה הנותנת למלון שירותי ניקיון. החברה מצביעה על מתכונת זו של ההתקשרות המלמדת לטענתה על כך שאין החברה עוסקת באספקת שירותי כוח אדם, כי אם באספקת שירותי ניקיון, ומשכך, ממילא אין עיסוקה כקבלן כוח אדם, המחייב קבלת רישיון. בקשר להסכם הזה אין החברה חולקת על היותה מעסיקתם של העובדים המוצבים בבית המלון כמבצעי עבודות הניקיון, אלא שלפי טענתה, בהינתן שהשירותים המסופקים הינם שירותי ניקיון, ממילא אין היא נכנסת בגדרה של ההגדרה שבחוק ל"קבלן כוח אדם", שהשירותים המסופקים על ידו הינם שירותי כוח אדם.
אין החברה מבהירה במה שונה עיסוקה בפועל מול מלון שרתון מוריה על פי ההסכם, לפיו לכאורה היא מספקת "שירותי ניקיון" באמצעות עובדיה, לבין עיסוקה כפי שהוסדר בהסכמים הקודמים עליהם עמדנו בהרחבה. כך או כך, התרשמותנו היא כי באופן שבו הוגדרה פעילותה בהסכם האחרון, כך שלכאורה אין לראותה כמי שעוסקת כ"קבלן כוח אדם", אין אלא כסות להתקשרות האמיתית שבינה לבין בית המלון, שהיא התקשרות בה היא מספקת שירותי כוח אדם של עובדיה. על כך אנו למדים מהוראות שונות שבגוף ההסכם עליהן נעמוד בהמשך.

"קבלן כוח אדם" ו"קבלן שירותים" ומה שביניהם
18. אכן, יש חשיבות להבחנה בין "קבלן כוח אדם" לבין "קבלן שירותים", ולו מן
הטעם שמי שהוא "קבלן שירותים" אינו מחויב בקבלת רישיון לפי הוראותיו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. הנכון הוא שקבלן שירותים, מעצם שמו, הוא קבלן המספק מוצר מוגמר למזמין ומשכך, לא לקבלן כוח אדם יחשב, באשר אין הוא מספק שירותי כוח אדם.
     ויודגש, אספקת שירותים בכלל, בהבחנה מאספקת שירותי כוח אדם, משמעה הוצאת פונקציות שלמות מתוך המערכת הארגונית. כרגיל , אם כי לא בהכרח, נמצא את קבלן השירותים מבצע את העבודה בחצריו; הוא זה שיהיה אחראי לספק למערכת הארגונית את השירותים או את המוצרים המוגמרים עליהם סוכם. במיקור חוץ של פונקציות יהיה זה הקבלן שיספק את חומרי הגלם ככל שקיימים כאלה לצורך קבלת המוצר או השירות המוגמר, והוא שיפעיל את עובדיו ויפקח עליהם עד להשלמת המוצר המוגמר. מיקור חוץ של כוח אדם מובחן ממיקור חוץ של שירותים בכלל , בעיקר בכך שקבלני כוח האדם מספקים לארגון עובדים זמניים, שניתן להעסיקם כל עוד זקוקים או מעוניינים בשירותיהם, ולהחזירם לקבלן כוח האדם כאשר אין בהם עוד צורך. באופן זה, העבודה נעשית על ידי עובדי הקבלן בחצריו של הארגון מקבל השירות, והוא זה שמפעיל אותם (ראו פרופ' אמירה גלין,"מיקור חוץ", (OUTSOURCING) מתמקרים החוצה; ההיבט הארגוני והניהולי, שנתון משפט העבודה ז', 43, 46) .

19. ולעניינו- עבודת הניקיון מעצם טיבה, תמיד תבוצע בחצרי ה"משתמש". בכך
אין כדי להוציא את שירותי הניקיון מכלל השירותים שיכול שינתנו על דרך של מיקור חוץ. מכאן גם, שבעצם מתן שירותי ניקיון על ידי חברת אל אור בחצריו של בית המלון, אין כדי ללמד על מהות ההתקשרות של החברה עם בית המלון. על מהותה האמיתית של ההתקשרות ניתן לעמוד מתנאים אחדים בהסכם. לעניין זה נפנה לאחדות מהוראותיו של ההסכם, שבהצטברותן יחדיו יש כדי ללמד על מהותה האמיתית של ההתקשרות : חומרי הניקוי יסופקו על ידי המזמין (בית המלון) ונותן השירות מתחייב להשתמש בהם ובהם בלבד; המזמין רשאי בכל עת לבדוק את טיב וסוג החומרים והציוד שנותן השירות משתמש בהם ואת "הסידורים הכרוכים בעבודת הניקיון", ואם קבע כי החומרים או הציוד או "הסידורים הכרוכים בעבודת הניקיון או חלק מהם" אינם תקינים, קביעתו סופית; חומרי הניקיון והציוד יאוחסנו במקום מיוחד במלון, השימוש במוצרים והציוד שבמקום יתאפשר לנותן השירות אך ורק בהתאם להרשאה שניתנה לו על ידי המזמין; זכותו של המזמין להיכנס בכל עת למקום האחסון ולהחליפו מדי פעם; לנותן השירות אין כל חזקה בלעדית או אחרת במקום האחסון; התשלום עבור "השירות" הינו על פי תעריף לשעת עבודה.

20.     הנה כי כן, נוכח התנאים שבהסכם יש קושי לראות בו הסכם למתן מוצר המהווה "שירות מוגמר". התרשמותנו מן ההסכם הינה, כי השירות המסופק על ידי החברה בנסיבות העניין אינו אלא שירות כוח אדם המבצע עבודות ניקיון. לטעמנו, ובמיוחד שלא הובהר במה שונה פעילות החברה מול מלון שרתון מוריה לעומת בתי המלון האחרים, אין לפנינו אלא כסות חדשה לאותו השירות שמספקת החברה מזה שנים אחדות לבתי מלון שונים, מבלי שיהיה בידה רישיון כדין.

21. נוכח טענותיה של החברה כי אין היא עוסקת כ"קבלן כוח אדם", ביקשנו
מבא כוחה, בדיון שהתקיים לפנינו להבהיר, במה הייתה משתנה פעילותה של החברה אילו הייתה מקבלת את הרישיון לפי מבוקשה. ב"כ החברה השיב לשאלתנו כי "היא תיקח עובדים שלה, שהיא תפקח עליהם, היא תיקח אותם כשהיא תרצה, ותפטר אותם כשהיא תרצה. היא יכולה לקחת עובד ולומר לו היום אתה בשרתון ומחר ברודס. לקבלן כוח אדם יש שליטה מלאה על עובדיו שלא היה לה." את ההבהרה הזו יש לנו קושי לקבל. זאת למצער נוכח העובדה שלפי ההסכם עם מלון שרתון מוריה, לכאורה יש למערערת, בהיותה לפי שיטתה "קבלן שירותים", מלוא השליטה על כוח האדם שהיא עצמה מעסיקה. כך עולה מהצהרותיה לאורכו של ההסכם. שליטה דומה של החברה בעובדים עולה גם מן ההסכם מאוגוסט 2004 עם מלון נובה. בנוסף לאמור יודגש כי ממילא, מידת השליטה בעובדים תלויה במידה רבה גם בתנאים שמציב המזמין, ולא רק בהגדרת הקבלן - אם הוא קבלן כוח אדם אם לאו.
22. באשר למעמד החברה וסמכויותיה בקשר לעובדים, נוסיף עוד ונפנה לטופס
תשאול מנהלת כ"א במלון הרודס, המצביעה על כך, כי הכוח לפטר את העובד או להעבירו מתפקידו נמצא בידי חברת כוח האדם, וכי החברה היא הקובעת את מכלול תנאי עבודתם של העובדים, והיא האחראית לתשלום שכרם ולדיווח עליהם לרשויות המס. מטופס תשאול של מנהלת משאבי אנוש במלון נובה נמצאנו למדים כי במלון אין עובדים זרים מאז ינואר 2007. עם זאת מצוין שם כי מי שהביא את העובדים הזרים למלון הייתה חברת טלדור ואחריה אל אור; פיטורים מבוצעים על ידי חברת כוח האדם; חברת כוח האדם היא הקולטת את העובד לעבודה בטופס 101. מנהל כוח אדם בהילטון מלכת שבא לעומת זאת מסר כי אל אור נתנה "שירותי קרקע".

23.     סיכומם של דברים מסקנתנו ממכלול החומר שנפרש לפנינו היא כי בידי הממונה היו ראיות מנהליות למכביר, המעידות על כך שחברת אל אור עסקה, לפחות מאז חודש אוגוסט 2004, כקבלן כוח אדם. זאת עשתה מבלי שהיה בידה רישיון קבלן כוח אדם כנדרש בדין, ועל אף שבהתקשרויות השונות שלה עם בתי מלון שונים הצהירה על כך כי יש בידה רישיון כאמור. על כך נוסיף כי מנהלה ובעליה, מר עמרם אליאב עסק עובר לתחילת פעילותה של החברה באותה עיסוק במסגרת החברה טלדור, גם היא בבעלותו ובניהולו. לפי העולה מן התיק גם בידיה של חברה זו לא היה רישיון קבלן כוח אדם.

העיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון כמבסס סירוב מתן רישיון
24. לטענת החברה, עיסוק ללא רישיון אינו מהווה עילה לסירוב מתן רישיון, באשר מצב דברים כזה אינו נמנה עם הרשימה הסגורה של המקרים בהם ניתן על פי הוראת ס' 3 לחוק לסרב מתן רישיון. טענה זו של החברה אין לקבל.
     על מי שמבקש רישיון לבוא לפני הרשות בידיים נקיות. למרבה הצער, החברה לא הקפידה על כלל יסוד זה במגעיה עם הרשות, לפחות מאז חודש נובמבר 2004, בעת שלטענתה פנתה בשנית לבקש את הרישיון (לאחר שפנייתה מחודש יולי לא טופלה). בטופס הבקשה "נמנעה" החברה מלציין את תאריך התחלת פעילותה כקבלן כוח אדם, ובהתייחס לשאלה שבטופס בדבר מספר עובדים המועסקים כחברה לשם עבודה אצל הזולת נרשם "חברה חדשה".
בבקשתה מחודש אפריל 2006 גם כן נמנעה החברה מלמלא בטופס כל פרט במקום המיועד לרישום התאריך שבו החלה פעילותה כחברת כוח אדם, ונמנעה מלציין את מספר המועסקים בחברה לשם עבודה אצל הזולת.
     
25. לפי הוראת סעיף 3 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, רשאי השר לסרב מתן רישיון מאותן סיבות בגינן הוא רשאי לבטלו או לסייגו, לפי הוראת סעיף 6 לחוק. בסעיף 6 לחוק נקבע כי רשאי השר לבטל רישיון או לסייגו אם הופר תנאי מתנאי הרישיון וכן אם ניתן הרישיון על סמך מידע כוזב או שגוי. אך סביר הוא כי אם רשאי השר לבטל רישיון או לסייגו אם הופר תנאי מתנאיו, ומשהוראת סעיף 6 חלה גם על שלב מתן הרישיון כי אז בשינויים המחויבים, רשאי השר לסרב מתן רישיון כאשר יש מי שפועל כקבלן כוח אדם, שלא על פי תנאיו של רישיון, דהיינו - הוא פועל בפועל כקבלן כוח אדם, מבלי שניתן בידו היתר כדין. פירוש אחר לסמכות הממונה יהיה בלתי סביר בעליל. בטופסי הבקשה שהגישה החברה, היא אף הסתירה את עיסוקה כקבלן כוח אדם ללא רישיון. בכך אף נמצא כי ביקשה לקבל את הרישיון על יסוד מידע "כוזב או שגוי", ואף מטעם זה רשאי השר על פי החוק לסרב ליתן רישיון.

26.      החברה מבקשת להיבנות מהתארכותו המוגזמת של זמן הטיפול בעניינה. לטענתה, לכל היותר ניתן למצוא בפעילותה גלישה פה ושם (המוכחשת על ידה), לתחומי עיסוקו של קבלן כוח אדם, וזאת נוכח הסחבת בה נקטה הממונה בטיפול בבקשתה. כבר עמדנו על כך כי לא בגלישה פה ושם חטאה החברה, כי אם בפעילות רצופה כקבלן כוח אדם מול בתי מלון באילת ובלא שהיה בידיה רישיון כדין. עמדנו על מועד תחילת הפעילות של החברה כקבלן כוח אדם עוד מחודש אוגוסט 2004 וספטמבר 2004 בעת שלפי שיטתה היא הגישה את בקשתה ביולי 2004, ולפי עמדת הממונה הבקשה הוגשה רק בנובמבר 2004. כך או כך, את תחילת הפעילות בחודש אוגוסט 2004 לא ניתן לראות בנסיבות העניין כ"הכרחית" נוכח "סחבת" בטיפול בבקשה. נציין כי לא מצאנו בתיק עדות להתעניינות של החברה בבקשתה מאז נובמבר 2004 ועד סמוך לאפריל 2006, שאז שבה והגישה בקשה.
     ויתרה מכך. בית דין זה כבר עמד בפסיקתו על החומרה היתרה שיש ליחס למעשיה של חברה המעלימה מידע מן הרשות המוסמכת ועושה לעצמה שיטה של עשיית דין עצמית, במהלך המגעים שהיא מנהלת מול הרשות המוסמכת [ראו פסק הדין בעניין קבוצת יו. אס. ג'י. די בפסקה 36 לפסק הדין, וכן עב' 1001/00, בש"א 1253/00 אס. פרסונל מקצועי בע"מ - מדינת ישראל משרד העבודה (לא פורסם, 10.1.02)].
אכן, על פני הדברים השתהתה הממונה בטיפולה בתיק. עם זאת, בכך אין בכך כדי להצדיק הסתרת מידע ממנה ועשיית דין עצמית. בכך לא יהיה כדי לבסס התערבות בית הדין בהחלטתה וביטולה. וכבר נקבע כי לא בכדי נקבע בחוק משטר נוקשה לרישוי קבלני כוח אדם להגנתם של עובדי קבלני כוח אדם, שאם לא תהיה הקפדה על רישוי מעסיקים, היום נמצא את קבלן כוח האדם ו"מחר הוא איננו" (ראו בפרשת יו. אס. גי. די. שם בפסקה 28, וכן שם בבג"צ תנופה בפסקה 14). לסיכום דברינו יפים גם לכאן דברי הסיכום של השופטת ארד בפרשת יו. אס. ג'י די בע"מ ובזו הלשון:

"משטר הפיקוח שהוטל על קבלני כוח אדם מחייב את מבקש הרישיון. כמו גם את המחזיק בו, לפעול כל העת בשקיפות מירבית כלפי הרשות המוסמכת ועל פי דרישתה. כך, בכל הנוגע לזהותם ולכישוריהם המקצועיים של בעלי המניות בחברה ומנהליה, כך, באשר לחוסנה הכלכלי של החברה וליכולתה הפיננסית לערוב לזכויות העובדים המועסקים על ידיה. דרישות אלה הן בגדר תנאי מוקדם והכרחי למתן הרישיון והמשך התקיימותו, ומטרתן, למנוע מצב בו יעמדו החברות ככלי ריק אל מול העובדים וה"משתמשים", הן במהלך התנהלותן בחיי העבודה והן בסיום ההתקשרות עמם, כשהבטחת האינטרסים של העובדים, היא העומדת בראש מעייניו של המחוקק. יוטעם, כי פעילותה של חברה שלא כדין, מבלי שיש בידה רישיון קבלן כוח אדם בר תוקף, הינה עבירה שהעונש המקסימלי הקבוע בגינה, לפי סעיף 20(ב) לחוק הוא מאסר של ששה חודשים. אם כזאת נמצא, הרי שבכך בלבד יש טעם מספיק שלא ליתן עוד בידי חברה שפעלה בלא רישיון כדין, רישיון שכזה, או לחדשו. "

27. סוף דבר
משנמצא, על סמך הראיות המנהליות שהיו בידי הממונה, כי חברת אל אור
עסקה כ"קבלן כוח אדם" עוד בטרם ניתן בידה רישיון לכך, בדין דחתה הממונה את בקשתה של החברה לרישיון. הערעור נדחה. החברה תשלם הוצאות המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורכי דין רישוי עסקים

  2. רשיון עסק להפעיל מלון

  3. הצבת כסאות בשטח ציבורי

  4. הוספת תנאים לרשיון עסק

  5. רשיון עסק קבלן כוח אדם

  6. עתירה לביטול רישיון עסק

  7. הפעלת פאב ללא רישיון עסק

  8. עורך דין להוצאת רישיון עסק

  9. הפעלת מזנון ללא רשיון עסק

  10. רישיון עסק לחניון בתל אביב

  11. רישיון עסק משרד ניהול הסעות

  12. חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968

  13. ביטול כתב אישום רישוי עסקים

  14. בקשה לרישיון עסק להפעלת חניון

  15. ביטול רישיון עסק אולם אירועים

  16. חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 3), תשל"ח-1977

  17. פיצוי בגין רשלנות עירייה בהוצאת רישיון עסק

  18. תקנות רישוי עסקים (אחסנת נפט), התשל''ז-1976

  19. תקנות רישוי עסקים (הדברת מזיקים), תשל''ה-1975

  20. צו סגירה למועדון בתל אביב עקב עבירות רישוי עסקים

  21. תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס''א-2000

  22. צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995

  23. תקנות רישוי עסקים (מפעלים מסוכנים), התשנ''ג-1993

  24. האם מועדון בינגו חוקי - רישיון עסק למועדון בינגו

  25. תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ''ח-1998

  26. צו הסדרת הטיפול בחופי כנרת (רישוי עסקים), התש"ע-2010

  27. תקנות רישוי עסקים (תחנות מיון לביצי מאכל), התשנ''ה-1994

  28. צו רישוי עסקים (פטור מחובת רישוי לקייטנות), התשנ"ח-1998

  29. תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים בתחנות דלק), תש''ל-1969

  30. תקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), התשנ''א-1990

  31. צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי לפי חיקוק אחר), תשל"ד-1974

  32. תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), התשמ''ג-1983

  33. תקנות רישוי עסקים (ריכוזי מלחים בשפכים תעשייתיים), התשס''ג-2003

  34. תקנות רישוי עסקים (תנאים לרישוי משקי עופות ולולים) התשמ''א-1981

  35. תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים ברוכלות מזון), התשס''ט-2009

  36. תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבריכות שחיה), התשנ''ד-1994

  37. עיכוב במתן רישיון עסק בשל אי המצאת מכתב התחייבות שהמכון לא יפתח בשבת

  38. תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים למקוואות טהרה), התשנ''ט-1999

  39. תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים לעסקים לייצור מזון), תשל''ב-1972

  40. תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים לקייטנות ומחנות נופש), תשל''ו-1975

  41. תקנות רישוי עסקים (התקן מד-רעש באולם שמחות ובגן אירועים), התשס''ו-2006

  42. עתירה נגד החלטה להתנות מתן רישיון עסק בקומת הקרקע בקבלת היתר לשימוש חורג

  43. תקנות רישוי עסקים (תנאים תברואיים להובלת בשר, דגים, עופות ומוצריהם), תשל''ב-1971

  44. תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לעסקים לא רפואיים לטיפול בגוף אדם), התשנ''ג-1992

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון