צו העסקת נכי מלחמה

ביום 22.12.1985 הוצא לצמח מפעלים אזוריים צו העסקה מטעם הרשות המוסמכת להעסקת נכי מלחמה

בית הדין ציין כי צו העסקת נכי מלחמה פוגע אמנם בזכות הניהולית של המעביד תוך שהוא מגביל את המעביד בשיקול דעתו האם להעסיק עובד או לפטרו. צו העסקת נכי מלחמה פוגע גם בחופש החוזים של צדדים ליחסי עבודה להתקשר בחוזה עבודה ולסיימו כרצונם.

ברם הפגיעה הינה לתכלית ראויה ומקיימת את דרישת המידתיות.

להלן פסק דין בנושא צו העסקת נכי מלחמה:


פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

שני ערעורים בפנינו. האחד של התובע בבית הדין האזורי והשני של הנתבעת בו. הערעורים נסובים על פסק דינו של השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר אמיתי ומר עובד (תב"ע נג/16-2).

העובדות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי
צמח מפעלים אזוריים, צמח מכון תערובת חקלאית וצמח בננות בע"מ הינם תאגידים הפועלים בנפרד במסגרת קונצרן "צמח". צמח מפעלים אזוריים נותנת שירותים שונים לשאר התאגידים בקונצרן, לרבות שירותי ניהול, אספקת כוח אדם, קבלת עובדים, קביעת תנאי שכרם, תשלום שכר, פיטורים וכיוצא בם. מר אברהם דגני החל לעבוד בקונצרן צמח בחודש ספטמבר, 1967 בתפקיד איש אחזקה בצמח מכון תערובת חקלאית. למרות שבפועל עבד מר אברהם דגני בצמח מכון תערובת חקלאית, כל ההסדרים המינהליים והכספיים בוצעו על ידי צמח מפעלים אזוריים.
ביום 22.12.1985 הוצא לצמח מפעלים אזוריים צו העסקה מטעם הרשות המוסמכת להעסקת נכי מלחמה. צו זה מתייחס להעסקתו של מר אברהם דגני. זו לשונו:

הודעה בכתב על העסקת נכי מלחמה לפי תקנה 6(ב) לתקנות העסקת נכי מלחמה תשי"א - 1951 מפעלים אזוריים עמק הירדן.

נכבדי,
הואיל והנך חייב בהתאם לתקנות העסקת נכי מלחמה תשי"א 1951 להעסיק נכי מלחמה במפעלך מפעלים אזוריים ניתנת בזה הודעה בהתאם לתקנה 6(ב) לתקנות הנ"ל, כי עליך להעסיק במפעלך האמור את מר דגני אברהם הגר בטבריה שהנו נכה מלחמה, בהתאם לסמכות שניתנה לנו לפי תקנה 6(א) לתקנות הנ"ל הרינו קובעים כי דגני אברהם הנ"ל מסוגל לעבודה של איש אחזקה במכון תערובת.
הננו להביא לתשומת לבך את תוכן התקנות 6(ב), 7 ו- 13 לתקנות הנ"ל:
6(ב) "רשות מוסמכת זכאית למסור לכל נותן עבודה, החייב בהעסקת נכי מלחמה לפי תקנות אלה, הודעה בכתב בדבר נכה המלחמה שמחובתו להעסיק ובדבר סוג העבודה שבה יועסק, ונותן העבודה חייב, תוך שבועיים מיום מסירת ההודעה לקבל לאותו סוג עבודה את נכה המלחמה ששמו נקוב בהודעה".
"נכה מלחמה שנתקבל לעבודה לפי הוראות תקנה 6(ב) לא יפוטר מעבודתו אלא על פי היתר בכתב מאת הרשות המוסמכת".
"העובר על הוראות תקנה 2,4,6(ד), 7, או 12 דינו מאסר עד ששה חודשים או קנס עד 500 לירות או שני הענשים באחד".
בכבוד רב,
רשות מוסמכת לטיפול בענייני העסקת נכי מלחמה.

ביום 3.4.1990 שלחה צמח מכון תערובת חקלאית מכתב למר אברהם דגני לפיו הוא חדל להיות מועסק על ידה החל מיום 3.4.1990. הנימוק להפסקת ההעסקה היה כי על פי ממצאים רפואיים, בם הגבלה בעבודה ברעש, הוא אינו מסוגל להמשיך לעבוד. נכתב לו כי עליו לפנות למר אוריאל, רכז כוח אדם של צמח מפעלים אזוריים. ביום 6.5.1990 שלח מנהל צמח מכון תערובת חקלאית מכתב פיטורים למר אברהם דגני. צמח מפעלים שילמה למר אברהם דגני פיצויי פיטורים.
בחודש 6.1990 החל מר אברהם דגני לעבוד בצמח בננות. מר אברהם דגני עבד בצמח בננות כחצי שנה. בחודש 11.1990 הפסיק מר אברהם דגני את עבודתו עקב תנאי רעש שהזיקו לבריאותו. לאחר הפסקת העבודה בצמח בננות, ניסה מנהל כוח אדם של צמח מפעלים אזוריים להעסיקו בענפים שונים בקונצרן 'צמח' (צמח תמרים, ציוד כבד ואחרים). מר אברהם דגני עבד במקומות שונים במסגרת קונצרן צמח במשך שנתיים.
ביום 8.3.1991 נשלח על ידי מר אוריאל, מנהל כוח אדם של צמח מפעלים אזוריים, מכתב לאגף השיקום בעניינו של מר אברהם דגני. בית הדין האזורי ציין כי לא עולה מנוסח המכתב שצמח מפעלים אזוריים התנערה מחובתה למלא אחר צו הרשות המוסמכת. עוד ציין בית הדין האזורי כי לא הועלתה במכתב זה כל טענה לפיה צמח מפעלים אזוריים אינה המעבידה של מר אברהם דגני.
ביום 17.4.1991 דיווחה צמח מפעלים אזוריים לרשות המוסמכת על מספר העובדים המועסקים אצלה וביניהם מר דגני.
רשימות אלה הוצאו על ידי צמח מפעלים אזוריים. במסמך זה לא היתה כל השגה או הערה לפיה צו הרשות המוסמכת אינו מופנה למעביד הנכון. העובדים אשר פורטו ברשימות הללו הועסקו במקומות עבודה שונים בקונצרן.
למר אברהם דגני היו מגבלות רפואיות. כאמור, הוא לא היה מסוגל לעבוד ברעש. על כן פנתה צמח מפעלים אזוריים לרשות המוסמכת בבקשה להתיר את צו ההעסקה. הרשות המוסמכת קיימה מספר ישיבות בן היא דנה בבקשת צמח מפעלים אזוריים להתיר את צו ההעסקה. ישיבות אלה קויימו בתאריכים 24.9.1989, 28.2.1990, 29.5.1991. ביום 14.7.1991 החליטה הרשות המוסמכת להתיר את צו ההעסקה. בעקבות החלטת הרשות המוסמכת פוטר מר אברהם דגני ביום 25.7.1991. מר אברהם דגני עתר לבית הדין גבוה לצדק כנגד החלטת הרשות המוסמכת להתיר את צו ההעסקה. בית הדין הגבוה לצדק נתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה בוטלה החלטת הרשות המוסמכת מיום 14.7.1991 להתיר את צו ההעסקה. רק ביום 17.6.1992, כשנה לאחר התרת הצו, החליטה הרשות המוסמכת כי צו ההעסקה שניתן על ידה לצמח מפעלים אזוריים בעניינו של מר אברהם דגני תקף. משכך החליטה הרשות בדיעבד כי אין להיענות לבקשת צמח מפעלים אזוריים ליתן היתר לפיטוריו של מר אברהם דגני.
צמח מפעלים אזוריים הוציאה מכתבי פיטורים לעובדים שונים שעבדו בתאגידים שונים בקונצרן. היא ניסתה למצוא למר אברהם דגני מקומות עבודה חלופיים המתאימים למגבלותיו הרפואיות. במסגרת ניסיונות אלה עבד מר אברהם דגני במחסן חלפים, בצמח בננות ומקומות נוספים בקונצרן. למרות שמר אברהם דגני עבד במקומות שונים בקונצרן המשיכה צמח מפעלים אזוריים לקבוע את תנאי עבודתו ושכרו.
מר אברהם דגני הגיש תביעה כנגד צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ, צמח מכון תערובת חקלאית וצמח בננות בע"מ. במסגרת תביעתו עתר מר אברהם דגני לסעד הצהרתי לפיו פיטוריו לא היו כדין. הוא ביקש כי יוצהר שלא היתה לצמח מפעלים אזוריים זכות לפגוע בשכרו או להפחית משכרו. עוד תבע כי יזוכו לזכותו ימי חופשה אשר חוייב בם, כי יועברו הפרשות למבטחים וכנרת וכן תביעות לסכומים נוספים.

פסק דינו של בית הדין האזורי
צו ההעסקה הופנה אמנם לצמח מפעלים אזוריים, בציון מקום העבודה בו יועסק מר אברהם דגני, הוא צמח מכון תערובת חקלאית. בית הדין האזורי קבע כי במהלך כל התקופה בה הועסק מר אברהם דגני בקונצרן "צמח" לא התעוררה שאלת תקפותו של צו ההעסקה. מזה הסיק בית הדין האזורי כי על צמח מפעלים אזוריים חלה החובה לפעול לפי צו ההעסקה. בית הדין האזורי קבע כי המעבידה של מר אברהם דגני היא צמח מפעלים אזוריים. בית הדין האזורי קבע כי פיטוריו של מר אברהם דגני נוגדים את צו ההעסקה ולכן בטלים. עוד דן בית הדין האזורי בשאלה אם ניתן להפחית משכרו של מר אברהם דגני מאחר והוא עבר לעבוד במקום המתאים למצבו הרפואי ובו השכר נמוך יותר. בית הדין האזורי פסק כי אין לפגוע בשכר היסוד. ניתן רק להפחית תוספות שאינן משתלמות במקום העבודה וסוג העבודה החדש. משכך פסק בית הדין הדין האזורי כי מר אברהם דגני זכאי להפרש בין שכר היסוד של כל משכורת ומשכורת שקיבל בפועל למשכורת שאמור היה לקבל אלמלא ההפחתה בשכר כשהפרשי השכר נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו הם היו אמורים להשתלם. מאחר ובית הדין פסק כי אין לפגוע בשכר היסוד, הרי שהוא חייב את הקונצרן גם בהפרשות לקרנות בגין הפרשי השכר. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של מר אברהם דגני לדמי הבראה, חופשה, פיצויי הלנה ופיצוי בגין עגמת נפש.

טענות מר אברהם דגני
מר אברהם דגני טען כי צמח מפעלים אזוריים ביחד עם שאר התאגידים שבקונצרן מהווה גוף אחד כלפי קצין התגמולים להעסקת נכים מכוח צווי תעסוקה. מר אברהם דגני טען כי הוכח שכל מסכת התנהגות צמח מפעלים אזוריים, באמצעות מר ראובן אליאל, מנהל כוח אדם של המפעלים בקונצרן, היתה במטרה לפגוע בו. צמח מפעלים אזוריים התנהגה כלפיו שלא בתום לב. על כן הוא זכאי לטענתו לפיצויים בגין עגמת נפש.
אשר לדמי חופשה שנתית טען מר אברהם דגני כי הוא הוצא לחופשה כפוייה. אין לראותה כחופשה שנתית למרות שההסתדרות אישרה את הוצאתו לחופשה. לטענתו, מאחר והוא מועסק מכוח צו תעסוקה של הרשות המוסמכת אין להסתדרות זכות להתערב בעניינו ולהסכים להוצאתו לחופשה. מעבר לכך טוען מר אברהם דגני כי צמח מפעלים אזוריים לא הוכיחה שההסתדרות הסכימה להוצאתו לחופשה. הסכמה כזו צריכה להינתן בכתב ומסמך המעיד על הסכמה כזו לא הוצג בפני בית הדין האזורי. מר אברהם דגני טען כי הסכים לצאת לחופשה של שבועיים ימים. על כן אין הוא תובע דמי חופשה בגין שבועיים אלו. הוא טוען אך לדמי חופשה בגין התקופה בה נזקפו לחובתו ימי חופשה להם לא הסכים לטענתו.
עוד הלין מר אברהם דגני כנגד דחיית תביעתו לדמי הבראה. מר אברהם דגני טען כי היה על צמח מפעלים אזוריים לשלם לו משכורת לתקופה שבין אוגוסט 1991 עד 5.9.1992, תקופה, בה לטענתו, לא איפשרה לו צמח מפעלים אזוריים לעבוד.
מר אברהם דגני טוען כי אין להפחית משכרו.

טענות צמח מפעלים אזוריים
צמח מפעלים אזוריים ערערה על קביעתו של בית הדין האזורי לפיה היא, ולא התאגידים בם עבד מר אברהם דגני בפועל, הינה מעבידתו. צמח מפעלים אזוריים היא חברה המספקת שירותי ניהול כוח אדם לחברות שבקונצרן צמח. בנוסף לכך עוסקת צמח מפעלים אזוריים במתן שירותי ניהול כללי, ביטוח והסעדה לתאגידים השונים בקונצרן. דומה הדבר לטענתה למיקור חוץ, outsourcing. לטענתה היא מספקת שירותי ניהול כוח אדם ומבצעת פעולות רבות עבור המעבידה, צמח מכון תערובת. במסגרת זו היא מנפיקה תלושי שכר, שולחת מכתבים לעובדים ומתכתבת עם הרשויות בעניינם של העובדים. מעבר עובדים מתאגיד לתאגיד בקונצרן נעשה בתיאום בין מנהלי התאגידים בם העובד עבד ללא מעורבותה של צמח מפעלים אזוריים. מעורבותה באה לידי ביטוי רק בייעוץ והסדרת ההעברה של העובד מבחינת ניהול כוח אדם. אין לראות בביצוע פעולות אלה את צמח מפעלים אזוריים כמעבידה של מר אברהם דגני. שירותים אלה ניתנו לכלל החברות בקונצרן על ידי צמח מפעלים אזוריים. על כן היא משמשת לפי הטענה כחברת ניהול ולא כמעבידה. בהבדל ממיקור חוץ, היא אינה גוף חיצוני לקונצרן. צמח מפעלים אזוריים היא חלק מקונצרן צמח. היא נותנת שירותים אלה לכלל חברות הקונצרן. היא אינה מהווה גוף חיצוני להן. צמח מכון תערובת קיבל את מר אברהם דגני לעבודה, נשא בתשלום שכרו, החליט על קידומו, פיקח על עבודתו, פיטר אותו ושילם לו פיצויי פיטורים. צמח מכון תערובת הוא שדיווח למוסד לביטוח לאומי על פגיעתו של מר אברהם דגני בעבודה. צמח מכון תערובת הוציא את מר אברהם דגני לחופשה. הבעלות על המתקנים והציוד בם השתמש מר אברהם דגני בעבודתו היתה של צמח מכון תערובת. המכתבים ששלחה צמח מפעלים אזוריים למר אברהם דגני והטיפול בטפסי 106 ניתנו כחלק משירותי חשבות שכר וניהול כוח אדם שסיפקה צמח מפעלים אזוריים לחברות הקונצרן ולא כמעבידה. צמח מכון תערובת השתמשה בעבודתו של מר אברהם דגני. מר אברהם דגני לא ביסס את טענתו שצמח מפעלים אזוריים היא המעבידה. צמח מפעלים אזוריים טענה כי מר אברהם דגני אף ראה את עצמו כעובד של צמח מכון תערובת. עוד הלינה צמח מפעלים אזוריים כנגד קביעתו של בית הדין האזורי לפיה ניתן להגיע למסקנה כי היא מעבידתו של מר אברהם דגני גם בדרך של הרמת מסך ההתאגדות. צמח מפעלים אזוריים הינה אישיות משפטית נפרדת ואין מקרה זה מצדיק הרמת מסך ההתאגדות. אין בכוונת צמח מפעלים אזוריים או צמח מכון תערובת להתחמק ממחויבויותיהן כלפי מר אברהם דגני.
צמח מפעלים אזוריים מלינה אף על קביעתו של בית הדין האזורי לפיה צו ההעסקה באשר למר אברהם דגני תקף. לטענתה, שגה בית הדין האזורי בקביעת זהות המעבידה של מר אברהם דגני ולכן אין תוקף לצו ההעסקה כנגדה. עד 1990 צמח מכון תערובת היתה מעבידתו של מר אברהם דגני. לכן אין לצו ההעסקה כל נפקות כלפי צמח מפעלים אזוריים. עוד טענה צמח מפעלים אזוריים כי הרשות המוסמכת לא היתה רשאית להוציא מיוזמתה צו העסקה בתוקף משנת 1985 מאחר שמר אברהם דגני עבד בצמח מכון תערובת בטרם הוצא בעניינו צו העסקה על ידי הרשות המוסמכת. לפי תקנה 4(ב1) לתקנות העסקת נכי מלחמה, ה'תשי"א-1951, רשאית הרשות המוסמכת להוציא צו העסקה למעביד אשר העסיק כבר קודם לכן את העובד הנכה - אם המעביד ביקש זאת תוך שנה מיום ההעסקה או הפציעה. מר אברהם דגני לא הוכיח כי צמח מפעלים אזוריים או צמח מכון תערובת פנו לרשות המוסמכת וביקשו צו העסקה עבורו. כן טענה צמח מפעלים אזוריים כי אין בהסכמת צמח מכון תערובת לפעול על פי צו ההעסקה כדי ליתן תוקף לצו. גם אם צמח מפעלים אזוריים וצמח מכון תערובת פעלו על פי הצו אין הן מנועות מלטעון לבטלותו.
צמח מפעלים אזוריים מלינה גם כנגד קביעתו של בית הדין האזורי כי לא היתה סמכות לשנות את שכרו של מר אברהם דגני לאחר שהוא עבר, בהסכמת הרשות המוסמכת, ממקום עבודה אחד למקום עבודה אחר במסגרת הקונצרן וביצע תפקיד השונה באופן מהותי מהתפקיד הקודם שביצע. צמח מפעלים אזוריים מסבירה כי מחד, המעבידה לא יכלה למצוא עבור מר אברהם דגני עבודה הדומה לזו שביצע בעבר המתאימה למגבלותיו הרפואיות. לכן היתה היא מעוניינת לפטרו. אלא שהיא היתה מחוייבת על פי צו ההעסקה להמשיך ולהעסיק את העובד בתפקיד אחר שיימצא לו. התפקיד בו הועסק מר אברהם דגני לאחר מכן הוא תפקיד אשר לא דרש מקצועיות, אחריות ומיומנות כמו התפקיד הקודם. גובה השכר המשולם לעובדים המועסקים בתפקיד זה נמוך יותר. אין לדרוש, לפי הטענה, מהמעביד להמשיך לשלם לעובד את השכר שקיבל קודם לכן כאשר הוא מבצע תפקיד אחר בגינו השכר נמוך יותר. הטענה היא כי לפי הלכת מילפלדר (בג"צ מס' 239/83 יהושע מילפלדר ואחרים נגד בית הדין הארצי לעבודה ואיגוד ערים אזור נתניה, פ"ד מא(2), 210) רשאי מעביד לשנות תניה בחוזה העבודה בתנאי שהוא מביא את יחסי העבודה לסיום ומציע לעובד חוזה חדש. טוענת צמח מפעלים אזוריים כי הלכת מילפלדר אינה חלה עליה מכיוון שהיא אינה יכולה להביא את חוזה העבודה לסיומו בגלל מחוייבתה על פי צו ההעסקה. וכי עקב מצב בריאותו של מר אברהם דגני היא אינה יכולה להמשיך ולהעסיקו בתפקיד בו הוא הועסק קודם לכן. צמח מפעלים אזורייים טוענת כי התניה בדבר גובה שכרו של מר אברהם דגני הינה תניה אשר מעצם מהותה שונתה עקב סיבות בריאות. מסיבות רפואיות אין מר אברהם דגני מסוגל לבצע אותה עבודה אשר ביצע במשך כ-23 שנים. לחלופין, טוענת החברה, כי שינוי מקום עבודתו של מר אברהם דגני והעברתו מעבודה בצמח מכון תערובת חקלאית לעבודה במקום אחר ובתפקיד אחר הביא לשינויים מהותיים בהעסקתו. אלו הביאו לכריתתו של חוזה עבודה חדש ובו תנאי העסקה חדשים, כאשר חל שינוי מהותי בתנאי ההתקשרות בין העובד והמעביד. גם אם הצדדים ליחסי העבודה לא השתנו וגם אם לא היתה הפסקה ביחסי העבודה ביניהם, מדובר בהסכם עבודה חדש. עוד טוענת צמח מפעלים אזוריים כי היתה כוונה לפטר את מר אברהם דגני ואלמלא צו ההעסקה הוא היה מפוטר. מבחינת צמח מפעלים אזוריים הודע למר אברהם דגני על הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום. עוד טוענת צמח מפעלים אזוריים כי בכך שמר אברהם דגני הסכים לעבוד באריזה בצמח תמרים בע"מ הוא הציג מצג של הסכמה לחוזה עבודה חדש, ומההסכמה לעבור לתפקיד חדש נגזרת גם ההסכמה לשכר המשתלם עבור אותה עבודה.
החוק והתקנות אינם קובעים מגבלה על שכרו של העובד המועסק בצו ההעסקה. הרשות המוסמכת אינה מתערבת ואוכפת את שכרו של העובד הנכה. לכן כאשר העובד הנכה מועבר מתפקיד לתפקיד בהסכמת הרשות המוסמכת, וההעברה גוררת שינוי בשכרו, רשאי המעביד לשנות את השכר. מאחר שלא קיימת מגבלה בדין על קביעת שכרו של מר אברהם דגני, צריך לחול העיקרון של שכר שווה עבור עבודה שווה. מר אברהם דגני מקבל את השכר המקובל והנהוג לגבי סוג העבודה שהוא מבצע. עוד טוענת צמח מפעלים אזוריים כי חוק העסקת חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) ה'תשט-1940 והתקנות שהוצאו מכוחו נוגדים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זוהי פגיעה בזכות הקניין של המעביד לנהל את עסקו כרצונו, להתקשר בהסכמי עבודה כרצונו, ולסיים יחסי עבודה כרצונו.

ההליכים בפנינו
לאחר הגשת הסיכומים זומנו הצדדים להשלמת טיעוניהם. בעת הדיון נענו הצדדים להצעת בית הדין לשאת ולתת ביניהם תוך הגשת מסמכים נוספים על מנת לאפשר את כימות התביעה לצורך משא ומתן. תוך כדי המשא ומתן הופיעו הצדדים לתזכורת בפני. מר אברהם דגני נדרש לכמת את תביעתו ולפרט את הקרן אותה הוא תובע בהתחשב בעובדה שהוא קיבל פיצוי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה. בין הצדדים נחתם הסכם פשרה על תנאי אשר קיבל תוקף של החלטה. בהסכם זה הוצע כי מר אברהם דגני יתחיל לעבוד בשמירה במכללת "עמק הירדן" בשעות העבודה הרגילות כעובד של צמח מפעלים אזוריים. עוד צויין בהסכם כי אם מסיבה כלשהי לא ניתן יהיה להמשיך ולהעסיקו במכללה מתחייבת צמח מפעלים אזוריים להמשיך להעסיק את מר אברהם דגני בעבודה דומה ובאותם תנאים. עוד נקבע סכום כפיצוי על הפחתת השכר. צמח מפעלים אזוריים הודיעה כי היא מוכנה להסכם. מר אברהם דגני הודיע לאחר זמן מה כי הוא אינו מקבל את ההסכם. הצדדים הוזמנו בשנית להשלמת טיעוניהם. באת כוח מר אברהם דגני עמדה על כך כי הדיון יתקיים בפני אותו הרכב ששמע את השלמת הטיעונים בראשונה. על כן נדחה הדיון והצדדים זומנו בשלישית להשלמת טיעוניהם. יש לציין כי הצדדים שניהם הראו רצון טוב להגיע להסכמה. נציגי הקונצרן ציינו כי אין באפשרותם לעמוד בתשלום שכר גבוה יותר. יחסי העבודה בין הצדדים נמשכים. מר אברהם דגני ממשיך לעבוד בקונצרן. בא כוח צמח מפעלים אזוריים הצהיר בפנינו כי אין כל כוונה לפטר את מר אברהם דגני.

מיהי המעבידה
בית הדין האזורי קבע כי מעבידתו של מר אברהם דגני הינה צמח מפעלים אזוריים. אין אנו מוצאים כי יש מקום להתערב בקביעה זו. קיומם של יחסי עובד-מעביד נבחנים לפי מכלול הנסיבות והתנהגות הצדדים (ראו דב"ע נד/238-3 ד"ר יאיר בן דוד - המועצה האזורית מרחבים, פד"ע כוח 461, 469; ע"ע 1403/0 סוהייר סרוג'י - המוסד לביטוח לאומי - טרם פורסם; ע"ע 1120/02 יוסף ועקנין - המועצה הדתית אופקים - טרם פורסם). מעבר לכך השאלה שבמחלוקת היא האם חל על מר אברהם דגני צו ההעסקה הן בתקופת עבודתו במכון תערובת ולאחר תקופה זו.

תקפות צו ההעסקה
בית הדין האזורי פסק כי במהלך כל התקופה בה הועסק מר אברהם דגני בצמח מכון תערובת חקלאית או במפעלים אחרים בקונצרן לא הועלתה טענה כנגד תקפותו של צו ההעסקה. ממועד הוצאת צו ההעסקה ולאורך כל השנים בם הועסק מר אברהם דגני במכון התערובת או במקומות עבודה אחרים בם הוצב, מחסן החלקים, בננות ואחרים, לא התעוררה שאלת תקפותו המשפטית של צו העסקה. בפועל פעלה צמח מפעלים אזוריים כמתחייב מצו ההעסקה. היא ראתה את עצמה כמעסיקה לעניין צו ההעסקה. היא אף הגישה בקשות להתרת צו ההעסקה. אף בדיונים בבית הדין לא עוררו החברות שבקונצרן את שאלת תקפותו של צו ההעסקה. דרישתן היתה להתיר את צו ההעסקה. בית הדין ציין כי במצב דברים זה כאשר המעסיקים פנו בפניות חוזרות ונשנות לרשות המוסמכת בבקשה להתרת צו ההעסקה ואלה נדחו וכאשר לאורך כל השנים נהגה צמח מפעלים אזוריים כמעסיקה אין מקום לקיצורי דרך. מי שמוסמכת להתרת צו ההעסקה היא הרשות המוסמכת. אם זו אינה נעתרת לבקשה יש לנקוט בהליכים לביטול או שינוי החלטת הרשות המוסמכת. חיזוק למסקנתו לפיה חלה על צמח מפעלים אזוריים החובה לפעול לפי צו ההעסקה ולהסדיר למר אברהם דגני מקום עבודה מעוגן במסמכים שונים שהוצגו בבית הדין. צמח מפעלים אזוריים אף פעלה לפי הצו. מר אוליאל טען ביום 29.5.91 בפני הרשות המוסמכת כי "העובד לא פוטר, הוא פוטר ממכון תערובת ולא מהארגון". בית הדין מוסיף:
אף אם נפלה טעות כל שהיא במסקנותינו דלעיל, הרי אין מחלוקת בדבר חובת הנתבעת 1 [צמח מפעלים אזוריים - א.ב.א.] לפעול לפי החלטת הרשות המוסמכת מיום 16.7.92 ... אין כל ספק שהצו מופנה לנתבעת 1, ובפועל פעלה לפיו.
אין גם ספק שהנתבעת 1 מעסיקה עובדים משל עצמה גם אם נקבל טענת ב"כ נתבעת 1, כי מדובר באישות משפטית נפרדת.
כ"מעסיק" מוטלת על נתבעת 1 החובה לפעול לפי הצו שהוטל עליה, וביטולו של הצו יכול להעשות רק ע"י פניה לרשות המוסמכת כפי שפורט לעיל.

הנה כי כן צו ההעסקה ממשיך לחול על מר אברהם דגני. בית הדין האזורי קבע כי צו ההעסקה מופנה כלפי צמח מפעלים אזוריים ומחומר הראיות עולה כי מהעת בה היה הצו בתוקף ובמהלך כל תקופת עבודתו של מר אברהם דגני לא התעוררה טענה כי צו ההעסקה לא היה בתוקף אלא היו נסיונות על ידי צמח מפעלים אזוריים להתירו. מכאן הסיק בית הדין האזורי, וכדין הסיק, כי צו ההעסקה ממשיך לחול ולהיות בתוקף על מר אברהם דגני כל עוד לא החליטה הרשות המוסמכת להתירו.
טענה נוספת בפי צמח מפעלים אזוריים כי צו ההעסקה ניתן למעביד הלא נכון וכי הוא היה צריך להיות מופנה לצמח מכון תערובת. משכך, לפי הטענה, צו ההעסקה ניתן תוך חריגה מסמכות והינו בטל מדעיקרו.
מוסיפה וטוענת צמח מפעלים אזוריים כי מעשה הבטל מדעיקרו אינו הופך לבר תוקף משפטי מכוח השתק או מניעות (דב"ע מב/29- 2 בוסקילה - מגן דוד אדום, פד"ע יד 305, 308); וכי אין בהסכמת המעביד הנכון, צמח מכון תערובת, כדי להחיות צו בטל (דב"ע נא/ 82-3 אריה אולברג - בית הגפן, פד"ע כג 255). אין לקבל טענה זו. הצדדים הגיעו להסכמה בבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק לפיה תבוטל החלטת הרשות המוסמכת וכי צו ההעסקה ימשיך לחול על מר דגני, משכך יש לו תוקף ואינו בטל. וכפי שציינתי קודם לכן, במהלך כל תקופת עבודתו של מר אברהם דגני לא התעוררה טענה כי צו ההעסקה לא היה בתוקף.
מעבר לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, הרי צו ההעסקה על כל התניות הקבועות בו הפך לחלק מחוזה העבודה האישי של מר אברהם דגני. בפועל נהגה צמח מפעלים אזוריים לפי צו ההעסקה. צמח מפעלים אזוריים ניסתה להעסיק את מר אברהם דגני במסגרת התאגידים השונים בקונצרן כמתחייב מצו ההעסקה. משנהגו הצדדים ליחסי העבודה במשך כל השנים על פי צו ההעסקה הופך צו ההעסקה לחלק מחוזה העבודה האישי של מר אברהם דגני עם "צמח". בעניין שרותי בריאות כללית (עסק 1002/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המהנדסים - שירותי בריאות כללית - טרם פורסם) נדונה סוגיה דומה. דובר שם בתניה בהסדר קיבוצי אשר הצדדים לא נהגו על פיה במשך ארבע עשרה שנה. משלא נהגו על פיה נוצרה תניה חדשה שהפכה לחלק מחוזה העבודה בין הצדדים. בענייננו הצדדים ליחסי העבודה נהגו לפי הוראות צו ההעסקה. לכן בין אם הוא תקף ובין אם לאו הוא מהווה חלק מתנאי העבודה וחוזה העבודה של מר אברהם דגני. דברים שציינתי בעניין שירותי בריאות כללית יפים אף לענייננו:
בענייננו אכן הוסכמו בין הצדדים הקיבוציים זכויות שתנתנה למהנדסים, אך אלו לא מומשו במשך תקופה של כארבע עשרה שנים ומאידך ניתנו להם זכויות שונות אחרות. בכך בוטלו בהסכמה שבהתנהגות הזכויות שנקבעו בהסכם 87'.
לאור מסכת הראיות כדין קבע בית הדין האזורי כי אין לאכוף את ההסדר הקיבוצי בעניינם של המערערים מכיוון שהוכח כי הצדדים לא ביצעו את הוראות ההסדר הקיבוצי בעבר. כאשר נכרת הסכם 87' הוא היה הסכם תקף ואכיף במשפט. עם זאת משלא נהגו על פיו במשך שנים והמערערות לא עשו דבר על מנת להביא ליישומו של ההסכם במהלך 14 השנים עד לשנת 2000 יש בכך ויתור ...

ציינתי שם כי מדובר בחוזה חדש שנכרת בין הצדדים (וראו בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר ואחרים נגד בית הדין הארצי לעבודה ואיגוד ערים אזור נתניה, פ"ד מא(2), 210).
הנה כי כן צו ההעסקה תקף. אך גם אם יטען הטוען שהוא אינו תקף הרי הצדדים פעלו על פיו במשך תקופה ארוכה. משכך הוא הפך להסכם בר תוקף בין הצדדים.

תכלית צו ההעסקה
לשני הצדדים ליחסי עבודה זכויות יסוד חברתיות. לעובד הזכות לעבוד. זכותו של העובד לעבוד כוללת בחובה את הזכות לביטחון תעסוקתי, כולל ביטחון ששכרו של העובד לא יופחת בעקבות שינויים בהעסקתו. למעביד הזכות הניהולית. שתיהן בעיני זכויות חברתיות ועל כן שתיהן מתאזנות זו כנגד זו. זהו איזון אופקי - איזון בין זכויות אדם בינן לבין עצמן. עמדתי על הגדרתן של זכויות אלה במאמרי "אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי ", ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן 2001, בעמ' 223). את הזכות הניהולית יש להפעיל בסבירות ובתום לב. צו ההעסקה פוגע בזכות הניהולית. הוא מעדיף את זכות העובד הנכה. מטרתו העיקרית של צו ההעסקה היא שיקומו של הנכה על ידי עידוד כניסתו למעגל העבודה. עמד על כך בית דין זה בעניין מרשי (דב"ע מא/2-23 אברהם מרשי - הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע יב 428, 435):
צו ההעסקה הוצא על-ידי רשות מוסמכת הפועלת במסגרת תקנות העסקת נכי מלחמה, תשי"א- .1951תקנות אלה הותקנו מכוח הוראות סעיף 31 ("תקנות בדבר נכי מלחמה") שבחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט- .1949הסעיף האמור הוא הפותח את הפרק השישי בחוק, שעניינו "נכי מלחמה וזכויות קדימה לעבודה", ואין איפוא לחפש - ואם תחפש גם לא תמצא - בצו העסקה משמעות או השפעת לוואי, מפורשת או משתמעת, מעבר למטרתו התכליתית-המוגדרת, והיא - להבטיח לנכה צה"ל תעסוקה.

זיקתו של העובד למקום העבודה אינה רק מכח יחסי העבודה בין הצדדים אלא גם מכח צו הרשות המוסמכת. ניתן אף לומר כי אינטרס ההסתמכות של העובד לבטחון תעסוקתי הן מבחינת הבטחת מקום עבודה והן מבחינת תנאי העבודה הינו אינטרס מוגבר מכיוון שהתשתית ליחסי העבודה אינה רק יחסי עבודה, אין מדובר רק בחוזה יחס מתמשך בין צדדים ליחסי עבודה. בנוסף לכך קיים צו העסקה המגן על העובד ומתנה את פיטוריו וסיום יחסי העבודה עימו באישורה של הרשות המוסמכת.

צו ההעסקה פוגע אמנם בזכות הניהולית של המעביד תוך שהוא מגביל את המעביד בשיקול דעתו האם להעסיק עובד או לפטרו. צו ההעסקה פוגע גם בחופש החוזים של צדדים ליחסי עבודה להתקשר בחוזה עבודה ולסיימו כרצונם. ברם הפגיעה הינה לתכלית ראויה ומקיימת את דרישת המידתיות.

הפחתת השכר
בית הדין האזורי קבע כי לא ניתן לשנות את שכר היסוד של העובד לאחר שנים רבות של עבודה. בית הדין הבדיל בין שכר היסוד לתוספות השונות. מקובלת עלינו דעתו זו של בית הדין האזורי. אין המעביד רשאי לפגוע חד צדדית בשכר לאחר שנות עבודה רבות. מר אברהם דגני טען כי הוא הסכים לעבוד בכל מקום עבודה אליו נשלח במסגרת הקונצרן אולם לא סוכם עמו כי שכרו יופחת. לכך לא הסכים. בא כוח צמח מפעלים אזוריים טען בפנינו כי מר אברהם דגני השתכר מעט יותר משאר העובדים אשר עבדו עמו בעבודה לא מקצועית. עם זאת, לדעתו, וויתקו לא נלקח בחשבון.
מר אברהם דגני עבד שנים רבות, משנת 1967 עד 1989 כאיש אחזקה בצמח מכון תערובת חקלאית. בעקבות תלונות של מר אברהם דגני ובדיקות שנעשו לו קבעה הרשות המוסמכת כי עקב מגבלות רפואיות אין מר אברהם דגני מסוגל להמשיך לעבוד בצמח מכון תערובת חקלאית. עם זאת הורתה הרשות המוסמכת כי מר אברהם דגני ימשיך לעבוד כאיש אחזקה בקונצרן במקומות תעסוקה בם אין מוקדי רעש. לאור קביעה זו פוטר מר אברהם דגני מעבודתו בצמח מכון תערובת חקלאית אולם לא פוטר מהקונצרן. נעשו נסיונות למצוא למר אברהם דגני מקום עבודה חלופי במסגרת חברות אחרות בקונצרן. מר אברהם דגני הועסק במשך חצי שנה בצמח בננות. החל מחודש נובמבר 1990, במשך שמונה חודשים עד ליולי 1991, הועסק, לטענת צמח מפעלים אזוריים, בתפקידים שונים בתאגידים השונים של התשלובת באופן ארעי. לעתים הוא הוצא לחופשה יזומה או הגיע לעבודה ולא עשה דבר, שכן לא היתה אפשרות למצוא לו תעסוקה במקום שאינו חשוף לרעש.
כפי שציינו, ניתן בחודש יולי 1991 על ידי הרשות המוסמכת היתר לביטול צו ההעסקה של מר אברהם דגני. על החלטה זו של הרשות המוסמכת הוגשה עתירה לבית הדין הגבוה לצדק. בהמלצתו שקלה הרשות המוסמכת פעם נוספת את החלטתה והחליטה להשאיר את צו ההעסקה בתוקפו. הרשות המוסמכת קבעה כי מר אברהם דגני יועסק במחסן השימורים, בשערים כפקיד רושם או בעבודות חצרנות. בחודש יוני 1992 החל מר אברהם דגני לעבוד במחלקת האריזה בצמח תמרים בע"מ. מר אברהם דגני הסכים להעברתו ממקום עבודה אחד לאחר בניסיון למצוא לו עבודה מתאימה, אולם הוא לא הסכים להרעה בתנאי עבודתו תוך הפחתת שכרו. לעובד אינטרס הסתמכות. יש לו ציפייה סבירה שתנאי העבודה שלו לא ייפגעו. טענת צמח מפעלים אזוריים בעניין זה נדחית.

שכר עבודה לתקופה אוגוסט 1991 עד 5.9.1992
בתקופה האמורה לא איפשר מר אוריאל, רכז כוח אדם בצמח מפעלים אזוריים, למר אברהם דגני לבוא למפעלים בקונצרן ולהתייצב לעבודה. בכתב ההגנה טענה צמח מפעלים אזוריים כי מר אברהם דגני לא עבד בתקופה זו. תקופה זו מתחלקת לשלוש:

א. התקופה שבין חודש אוגוסט 1991 לחודש נובמבר 1991
מר אברהם דגני פוטר כאשר צו ההעסקה לא היה בתוקף. הרשות ביטלה את צו ההעסקה ונתנה היתר לפיטוריו. נבחן אם מר אברהם דגני זכאי לשכר עבודה בגין תקופה זו. לאחר שהתקבל היתר של הרשות המוסמכת לפיטוריו של מר אברהם דגני, עתר מר אברהם דגני לבית דין גבוה לצדק (בג"ץ 3681/91). בעתירה זו נגד החלטת הרשות המוסמכת היו צמח מכון תערובת וצמח בננות משיבות נוספות אולם צמח מפעלים אזוריים לא היתה משיבה. ביום 7.11.1991 ביטל בית דין גבוה לצדק את החלטת הרשות המוסמכת להתיר את הצו. בית הדין גבוה לצדק קבע:
בהסכמת בעלי הדין אנו נותנים צו על תנאי והופכים את הצו למוחלט במובן זה שהחלטתה של המשיבה הראשונה מיום 14.7.1991 מתבטלת והעניין יחזור אליה לדיון חדש כשכל טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם.

מכאן שבדיעבד היה הצו תקף בתקופה זו. כך פסק בית דין גבוה לצדק. משכך זכאי מר אברהם דגני לשכר עבודה בגין תקופה זו של שלושה חודשים.

ב. התקופה מחודש נובמבר 1991 עד לחידוש הצו ביום 17.6.1992
מרגע שבוטלה החלטת הרשות המוסמכת להתיר את הצו על ידי בית הדין הגבוה לצדק נשאר צו ההעסקה בתוקפו. למרות זאת רק ביום 17.6.1992 נשלחה החלטת הרשות המוסמכת כי צו ההעסקה נשאר בתוקפו.
בתקופה שבין חודש נובמבר 1991 עד לחודש יוני, 1992 צו ההעסקה היה בתוקף וכפי שהראנו הוא היה בתוקף במשך כל התקופה. היה על צמח מפעלים אזוריים להעסיקו. צמח מפעלים אזוריים ידעה על חזרת הצו לתוקפו. היא אף ביקשה היתר לפיטורי מר אברהם דגני. כך עולה מפרוטוקול הישיבה של הרשות המוסמכת מיום 5.2.1992. נושא הישיבה הוגדר כ"בקשה להתרת צו תעסוקה של הנכה דגני אברהם". מהפרוטוקולים של ישיבות הרשות המוסמכת בימים 17.6.1992, 8.7.1992, וכן מהפרוטוקול שלאחר החלטת בג"צ מיום 16.7.1992. עולה כי צמח מפעלים אזוריים ידעה על החלטת בג"צ ועל כך שצו ההעסקה היה בתוקף ולא איפשרה למר אברהם דגני לעבוד. כך עולה אף ממכתבו של מר אוליאל למר אברהם דגני מיום 13.11.1991 לפיו על מר אברהם דגני להפסיק להסתובב בשטחי המפעלים. הצו היה בתוקף, הוא חודש בהסכמה בתוקף למפרע, צמח מפעלים אזוריים ידעה על כך שהוא תקף וכאמור אף ביקשה לבטלו. עליה לשלם את שכרו של מר אברהם דגני לתקופה זו.

ג. התקופה מיום 16.6.1992 עד ליום 5.9.1992
לאור העובדה שהרשות המוסמכת בהוראת פסק דינו של בית דין גבה לצדק חידשה את הצו החל מר אברהם דגני לעבוד בקונצרן רק ביום 5.9.1992. היה על המעסיקה להעסיקו מיד לאחר פסק דינו של בית דין גבוה לצדק. זאת לא עשתה. מר אברהם דגני זכאי לשכר עבודה בגין תקופה זו.

חופשה שנתית
מר אברהם דגני טוען כי לא תבע דמי חופשה שנתית עבור שבועיים בם יצא לחופשה לבקשת מר אוליאל. בסיכומיו בבית הדין האזורי טען מר אברהם דגני כי בחודשים אוגוסט וספטמבר 1989 התייצב לעבודה אולם לא שולם לו שכר אלא שולמו לו דמי חופשה. כמו כן בתקופה שבין 29.3.1990 עד 27.5.1990, מועד בו התחיל לעבוד בצמח בננות, הוא היה מוכן לעבוד ולא הסכים לצאת לחופשה שנתית. לכן יש לזכותו בימי חופשה שנתית. לטענתו מסוף חודש מרץ 1990 הופיע לעבודה אולם מר אוליאל לא איפשר לו לעבוד. מר אברהם דגני הציג יומן בו תיאר את מועדי הופעתו לעבודה וכן רשם את הימים בם לא הופיע. מוסכם עליו כי ימים בם לא הופיע יש לחשב כחופשה שנתית. בית הדין האזורי קיבל את טענת צמח מפעלים אזוריים כי מר אברהם דגני הוצא לחופשה בהסכמת מועצת הפועלים. לעניין זה טען מר אברהם דגני כי מועצת הפועלים אינה רשאית להסכים על הוצאה לחופשה של נכה צהל המועסק מכוח צו העסקה. כמו כן טען מר אברהם דגני כי לא הוכחה הסכמת מועצת פועלים לא בכתב ולא בעל פה. צמח מפעלים אזוריים טענה בסיכומיה בבית הדין האזורי כי מר אברהם דגני הוצא לעתים לחופשה יזומה או הגיע לעבודה ולא עשה דבר מכיוון שלא היתה אפשרות למצוא לו תעסוקה במקום אשר אינו חשוף לרעש.
אכן תנאי העבודה נקבעים על פי מקום העבודה בו מועסק העובד. אם מדובר בפיטורים הרי שזכותו להגנה מפני פיטורים מוגנת הן מכוח הסכם העבודה החל בין הצדדים ליחסי העבודה והן מכוח צו ההעסקה (ראו ע"א 230/61 שאול שטרנליב נ. הולנד בנק אוניון, פ"ד טו 1872, 1875). מר אברהם דגני לא פירט את התקופה לה הוא טוען כי הוא הגיע לעבודה ולא קיבל שכר. ימים אלו חושבו כימי חופשה שנתית. לא מדובר בהוצאה לחופשה יזומה ללא הגבלת זמן אשר עשוייה להיחשב כפיטורין. מדובר בחופשה לצורך מציאת תפקיד מתאים, עבודה מתאימה, למר אברהם דגני. צמח מפעלים אזוריים התכוונה כל אותה עת להעסיק את מר אברהם דגני וחיפשה לו עבודה מתאימה. יציאה לחופשה נעשית בתיאום עם המעביד לפי תנאי העבודה במקום העבודה.
גם דין טענתו של מר אברהם דגני כי מועצת הפועלים אינה רשאית להסכים על הוצאה לחופשה של נכה צהל להידחות. ארגון העובדים, מועצת הפועלים, היא זו שמתעסקת בתנאי העבודה של העובדים על פי צו ההעסקה יחד עם המעביד ולא הרשות המוסמכת. לכן לא נכונה טענת מר אברהם דגני לפיה מועצת הפועלים אינה רשאית לקבוע את תקופת חופשותיו. לכן כדין הוצא מר אברהם דגני לחופשה יזומה בהסכמת ארגון העובדים. אנו דוחים את טענות מר אברהם דגני באשר לפידיון חופשה שנתית.

דמי הבראה
מר אברהם דגני טען בכתב התביעה וכן בערעור כי לא קיבל דמי הבראה. בכתב תביעתו טען מר אברהם דגני כי הוא זכאי ל-11 ימי הבראה בשנה. בתביעתו, פירט מר אברהם דגני כי עבור התקופה שבין חודש יולי 1991 עד חודש יולי 1992 הוא זכאי ל- 11 ימי הבראה לפי תעריף של 177 ש"ח ליום הבראה. עבור התקופה שבין יולי 1992 עד 5.9.1992 הוא זכאי ליומיים הבראה בתעריף 177 ש"ח ליום. בסיכומיו טען כי הוא זכאי ל- 11 ימי הבראה בשנה. צמח מפעלים טענה בסיכומיה בבית הדין האזורי כי אם יקבע שמר אברהם דגני זכאי לדמי הבראה אזי הוא זכאי ל- 5 ימים בשנה. אנו קובעים כי מר דגני זכאי לדמי הבראה בגין כל התקופה עבורה הוא זכאי לשכר. בהתחשב בויתקו של מר דגני במקום העבודה, הוא זכאי לדמי הבראה לפי 10 ימים בשנה. על פי צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה לשנת 2006 דמי ההבראה בגין כל יום הבראה הם -.318 ₪.

פיצוי בגין עגמת נפש
לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה נעשה ניסיון אמיתי למצוא למשיב עבודה התואמת את מצבו הבריאותי. אין להטיל על צמח מפעלים אזוריים חיוב כספי בגין עגמת נפש. טענת מר אברהם דגני בעניין זה נדחית.

סיכומו של דבר
צו ההעסקה עבור מר דגני חל למשך כל התקופה, מחודש אוגוסט 1991 עד 5.9.1992. אי לכך זכאי מר אברהם דגני לשכר עבודה בגין כל התקופה האמורה. שכרו יחושב בהתאם לשיעור שכר היסוד ששולם לו טרם ההפחתה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד שבו היתה אמורה להשתלם כל משכורת ועד למועד התשלום בפועל. היה ולא יגיעו הצדדים להסכמה באשר לסכום האמור, הם יוכלו לפנות לבית הדין האזורי על מנת שיחשב את הסכום.
כן זכאי מר אברהם דגני לדמי הבראה בגין עשרה ימים שחישובם יעשה לפי -.318 ₪ ליום.
טענותיו של מר דגני בעניין זכאות לפדיון חופשה ופיצוי לא ממוני, היינו פיצוי בגין עוגמת נפש, נדחות.
נדחתה טענת צמח מפעלים אזוריים כי צו ההעסקה לא היה תקף. נדחתה טענת צמח מפעלים אזוריים בערעורה לפיה אברהם דגני אינו זכאי להפרש בין שכר היסוד של כל משכורת ומשכורת שקיבל בפועל לבין המשכורות שהיה אמור לקבל אלמלא ההפחתה בשכר.
צמח מפעלים אזוריים תשלם למר אברהם דגני שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח כולל מע"מ, בתוך 30 יום, ממועד המצאת פסק דין זה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ותיק מלחמה נזקק

  2. הוכחת נזק מלחמה

  3. הגדרת נזק מלחמה

  4. נעדרי מלחמת לבנון

  5. צו העסקת נכי מלחמה

  6. פיטורים בזמן מלחמה

  7. פציעה במלחמת יום כיפור

  8. ותיקי מלחמת העולם השניה

  9. חוקיות הכרזת מלחמה בישראל

  10. פדיון שבויים במדינת ישראל

  11. אי מינוי ועדת ערר נזקי מלחמה

  12. פוסט טראומה בגלל מלחמת לבנון

  13. ערעור על החלטת ועדת ערר נזק מלחמה

  14. תקנות העסקת נכי-מלחמה, תשי''א-1951

  15. תביעה כספית לפיצויים בגין פעולה מלחמתית

  16. חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים, התשמ"ח-1988

  17. חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השניה, התש"ס-2000

  18. חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התש"ע-2010

  19. תקנות בדבר נכי-מלחמה (זכות-קדימה לקבלת רשיונות), תש''י-1950

  20. תביעת שיפוי של המדינה מכוח סעיף 21 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה

  21. חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג-1953

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון