פררוגטיבה ניהולית היא מושג המשקף את כוחו של המעסיק להכניס שינויים, לנייד עובדים ממקום למקום ומתפקיד לתפקיד, לקבוע חלוקת עבודה שונה וכיוצאים באלה עניינים. הפררוגטיבה הניהולית נובעת מעצם מעמדו של המעסיק והיא מהווה חלק מהסכם העבודה, אף אם אין בנמצא הוראה מפורשת בנדון זה פררוגטיבה ניהולית מייצגת את אינטרס המעסיק - אינטרס לגיטימי לכל הדעות - אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר אף עליו יש לתת את הדעת. עובד אינו פיגורת משחק על לוח השחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה, הוא נשכר לביצוע תפקידיו בשרות המעסיק. כמו למעסיק, כך גם לעובד, יש אינטרסים הן כעובד והן כאדם. העובד מעמיד את כישוריו, ידיעותיו ומיומנויותיו לרשות המעסיק וקיים לו אינטרס שהמעסיק יעשה שימוש בכל אלה. לעובד קיים אינטרס לממש את יכולותיו המקצועיות והאישיות ובתוך כך גם לממש את עצמו כאדם מכאן שהפררוגטיבה הניהולית אינה ערך או עקרון העומדים לעצמם. הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את הצד האחד במקבילית הזכויות וכנגדה קיים לעולם גם אינטרס העובד, אותו יש להביא בחשבון להלן פסק דין בנושא פררוגטיבה ניהולית: פסק דין השופט שמואל צור 1. השאלה שבפנינו היא מה גבולות כוחותיו של מעסיק להעביר עובד מתפקיד אחד למשנהו לעומת זכותו של עובד להמשיך לעבוד בתפקיד אליו נבחר ובו הוא מועסק. הרקע העובדתי 2. המערער הוא עיתונאי המועסק ברשות השידור (להלן - הרשות) מאז חודש אוגוסט 1991. 3. לאחר שהמערער מילא מיגוון של תפקידים ברשות הוא נבחר במרכז, בשנת 1999, לתפקיד מנהל "רשת מורשת" בקול ישראל של הרשות. 4. בחודש נובמבר 2002 נערכה ביקורת ברשת מורשת ונמצאו ליקויים בתיפקודו של המערער כמנהל הרשת. ועדת הביקורת המליצה על העברת הטיפול בעניינו של המערער לבית הדין למשמעת. 5. ביום 27.1.03 הושג הסדר מוסכם לפיו המערער יסיים את תפקידו כמנהל רשת מורשת ויעבור לחטיבת החדשות ברדיו לתפקיד של עורך ברשת ב'. כמו כן הוסכם כי המערער ישדר תכנית שבועית, יטפל בנושאי דת, מסורת ומורשת ישראל, יגיש פינות ויהיה אחראי על "מעין דסק" בתחום זה (להלן - הסכם המעבר). בהסכם המעבר נקבע כי המערער יהיה זכאי למכסה של עד 50 שעות נוספות וכי התכנית השבועית שקיבל תקרא "נקודת מפגש" והיא תשודר בימי רביעי בערב ברשת ב'. 6. בחודש מאי 2003 נבחר מר יוני בן מנחם לתפקיד מנהל קול ישראל ולתפקיד מנהל חטיבת החדשות מונה מר מיקי מירו. סמוך לאחר מכן הוחלט על הוצאת 15 תכניות ל"חופשת קיץ" ובהן תכניתו של המערער. מר בן מנחם הציע למערער לשדר את תכניתו ברשת א' אך הוא לא הסכים. 7. בחודש יולי 2003 פנה המערער לבית הדין האזורי בבקשה למתן צו זמני למניעת הפסקת העסקתו ברשת ב' לפי הסכם המעבר. בקשה זו נדחתה. המערער יצא, לפי בקשתו, לחופשה בת חודשיים. 8. בחודש ספטמבר 2003 אושרה תכנית המשדרים של רשת ב' לחודשי הסתו, אך תכניתו של המערער לא נכללה בה. הוצע למערער לשדר את תכניתו "נקודת מפגש" ברשת א' (נספח ט' לתצהיר המערער בבית הדין האזורי). המערער הביע הסכמתו להצעה זו ובלבד שיישמר הסכם המעבר באופן שהוא ימשיך להיות חלק מחטיבת החדשות ברשת ב' (נספח י' לתצהירו).ככל הוראה תנאי זה לא הוסכם. 9. בתביעה העיקרית שהגיש המערער בבית הדין האזורי הוא ביקש להורות על קיום הסכם המעבר, לרבות קיום ההסכם בעניין מכסת השעות הנוספות. כמו כן תבע המערער סעדים כספיים עבור עבודה בשעות נוספות ופיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו. 10. לאחר הגשת התביעה (ביום 14.10.03) הגיש המערער בקשה נוספת לצו מניעה זמני נגד העברתו מרשת ב'. במסגרת בקשה זו הגיעו הצדדים להסדר זמני לפיו המערער יועסק ברשת א' בהגשת תכניתו "נקודת מפגש" וכן ברשת ב' ככתב תורן. הסכם זה לא החזיק מעמד לאורך זמן (ראו סעיף 18 לתצהירו של מר בן מנחם). פסיקת בית הדין האזורי 11. בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי ציבור מר קוגן וגב' קרניאל; תיק 2458/03) דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי סקר את הרקע העובדתי ועמד על פרטי הסכם המעבר. בית הדין האזורי קבע כי, במישור החוזי, יכולים לחול שינויים בחוזה העבודה לאור אופיו של מקום העבודה, אופיים של יחסי העבודה וגמישותו של חוזה העבודה. במישור המינהלי, כך קבע בית הדין, ההחלטה להעביר את המערער מרשת ב' לרשת א' נעשתה על יסוד שיקולים ענייניים ומקצועיים של הפיכת רשת ב' לרשת המתמחה בשידורי חדשות ואקטואליה, בעוד שלדעת הרשות כישוריו של המערער מתאימים יותר לרשת א'. בית הדין קבע כי לא הוכח שהשינוי שנקבע פוגע בתנאי עבודתו של המערער מעבר למידה ולסביר. בית הדין ציין גם כי לא נטענה כל טענה לגבי תקינות הליך קבלת ההחלטה והוסיף כי כל אלה עולים בקנה אחד עם החזקה בדבר תקינות פעולות המינהל. 12. בית הדין האזורי התייחס בפסיקתו לגבולות הפררוגטיבה הניהולית. בית הדין עמד על הוראות התקשי"ר המאפשרות לאחראי במשרד לקבוע את מקום עבודתו של עובד או להעבירו ממקום עבודה אחד למשנהו, כחלק מכח הניהול שלו, בכפוף למגבלות המידה והסבירות. בית הדין ציין כי, אף שנגרמה למערער עגמת נפש כתוצאה מהמעבר לרשת א', הוא לא שוכנע שמדובר בעגמת נפש יוצאת דופן המצדיקה תשלום פיצוי כספי. אשר לתביעה לתשלום שעות נוספות, קבע בית הדין כי הקצאת מכסה של 50 שעות נוספות למערער אינה זכות המגיעה לו בכל זמן ובכל תנאי. כמו כן פסק בית הדין כי תביעת המערער לשעות נוספות אינה נשענת על דו"ח מפורט של השעות הנוספות בהן עבד בפועל ולכן הוא לא הוכיח תביעתו זו. הערעור 13. המערער שב וטוען כי הרשות הפרה את הסכם המעבר שנערך עימו. לטענתו, על פי הסכם זה היה על הרשות לשלבו כעורך בחטיבת החדשות (רשת ב') והסכמה זו היא שהניעה אותו לעזוב את ניהול רשת מורשת. לטענתו, משעה שנחתם עימו הסכם המעבר, לא היתה רשאית הרשות להעבירו לתפקיד אחר והחלטתה להעבירו לרשת א' זמן קצר לאחר החתימה עליו, מהווה הפרת ההסכם. המערער טוען כי החלטת הרשות פגעה בו קשה והוא מציין כי, אף שהרשות החליטה להעביר את תכניתו לרשת א', לא איפשר מנהל רשת זו לשדר בה את התכנית. מוסיף המערער וטוען לעניין גבולות הפררוגטיבה הניהולית וכן הוא משיג על דחיית תביעתו לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות ולפיצוי על עגמת נפש. הרשות תומכת בפסיקת בית הדין האזורי, על קביעותיו והנמקותיו. 14. במהלך הדיון בפנינו הובהר לנו, להפתעתנו, כי מאז שהוחלט על העברתו של המערער לרשת א' (2003) ועד היום הוא אינו מבצע כל עבודה, על אף שהוא ממשיך לקבל שכר מן הרשות. לטענת המערער מציאות זו היא למורת רוחו והיא פועל יוצא מההחלטה להעבירו מתפקידו ברשת ב' ומהתנגדותו של מנהל רשת א' לשידור תכניתו ברשת זו. על רקע מציאות זו המלצנו בפני הצדדים לבוא בדברים לשם מציאת עיסוק למערער בקול ישראל אשר יהלום את כישוריו, ניסיונו וויתקו ברשות. בקשר לכך אף התקיימה ביום 15.10.06 ישיבת תזכורת, בנוכחות מנהל קול ישראל מר בן-מנחם, בה הוצעו למערער מספר אפשרויות להשתלבות חזרה בעבודה. בעקבות ישיבת תזכורת זו שבו הצדדים ונפגשו מחוץ לכתלי בית הדין ומהודעת המערער שהוגשה לבית הדין עולה כי באותה ישיבה שלל מר בן מנחם את האפשרות לשבץ את המערער ברשת ב' ואילו המערער ביקש להשתלב באותה רשת או ברשת ג'. מהודעת המערער עולה כי הוא הציע 14 אפשרויות להשתלב ברשת ב' וברשת ג' ובתגובה עמדה הרשות הפעם על שיבוצו לעבודה ב"רשת מורשת", היא הרשת אותה ניהל, כזכור, המערער ערב הסכם המעבר. ביקשנו מן הרשות תגובה לטענות אלה של המערער אך לא קיבלנו כל מענה, על אף תזכורת שנשלחה. דיון והכרעה 15. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולפסק דינו של בית הדין האזורי, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל בכל הקשור להעברתו של המערער מרשת ב'. עם זאת, ערעורו של המערער לעניין שעות נוספות ופיצוי על עגמת נפש - דינו להידחות. נסביר את עמדתנו. 16. המערער הוא עיתונאי. הוא איש מקצוע. הוא מתמחה בתחומי הדת והמסורת. הוא מועסק ברשות זה שנים רבות במגוון של תפקידים מקצועיים בתחום התמחותו. תקופה מסוימת הוא ניהל את רשת מורשת. בתקופה זו מצאה הביקורת ליקויים כאלה ואחרים הנוגעים לניהול הרשת (מוצג נ/8 בבית הדין האזורי). ליקויים אלה מתמקדים בענייני מינהל וניהול והם אינם מתייחסים ליכולות המקצועיות והעיתונאיות של המערער. אכן, בתצהירו של מר בן מנחם שהוגש מטעם הרשות בבית הדין האזורי נטען כי המערער נעדר כישורים מתאימים לשמש כעורך חדשות ואקטואליה ברשת ב' (סעיף 11), אך טענה זו לא פורטה, לרבות לא בחקירה הנגדית בבית הדין האזורי. 17. על רקע דו"ח הביקורת הוצע למערער "להשתלב בחטיבת החדשות בתפקיד עורך", בתנאי עבודה כאלה ואחרים (מסמך מיום 27.1.03 - נספח ב/2 לכתב התביעה; הוא הסכם המעבר). מדובר בהצעה שהוצגה למערער והוא הסכים לה. הסכמת המערער היתה כרוכה, כמובן, בהסכמה לעבור מתפקידו כמנהל רשת מורשת (ראו דברי הסכמתו על גבי המסמך מיום 27.1.03). מדובר בהסכם שאף אם אינו מנוסח ככזה, הוא בעל תוקף ומחייב את שני הצדדים לו. 18. עברו כשלושה חדשים ועוד לא יבשה הדיו על הסכם המעבר, וכבר הוחלט להעביר את תכניתו של המערער לרשת א' , כפי שעולה מתצהירו של מר בן מנחם. למעשה היתה זו החלטה להעביר את כלל תפקודיו של המערער מרשת ב' לרשת א'. השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה היו מערכתיים ומקצועיים של הפיכת רשת ב' ל"רשת אקטואליה". אין ספק שהחלטה שכזו היא לגיטימית ונמצאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרשות. אך האם - במסגרת זו - נתנה הרשות את דעתה ואת המשקל המתאים לנסיבות המיוחדות של המערער, למעמדו המיוחד על פי הסכם המעבר ולרקע שהביא להשגתו של הסכם זה? ספק בעינינו אם כך נעשה. טוענת הרשות כי בהסכם המעבר נקבע במפורש כי "המשימות במסגרת מכסת עבודתך ותוספת למכסת השעות הנוספות לפי הצורך, ייקבעו על פי הוראות הממונים עליך, הכל בהתאם לצרכי המערכת". אלה דברים ברורים ואף מובנים מאליהם והם פועל יוצא מן הפררוגטיבה הניהולית של הרשות. אך, על פני הדברים, האמור בהסכם המעבר מתייחס למסגרת עבודתו החדשה (דאז) של המערער כעורך בחטיבת החדשות ברשת ב'. ספק בעינינו אם כוונת דברים אלה בהסכם המעבר נועדה לאפשר לרשות להעביר את המערער מחטיבת החדשות ברשת ב' אל מחוצה לה, בניגוד לעיקרו ותכליתו של הסכם המעבר. פרשנות הרשות לגבי דברים אלה בהסכם המעבר מרוקנת מתוכנו את גוף ההסכם וככזו אין היא סבירה. 19. הפררוגטיבה הניהולית היא מושג המשקף את כוחו של המעסיק להכניס שינויים, לנייד עובדים ממקום למקום ומתפקיד לתפקיד, לקבוע חלוקת עבודה שונה וכיוצאים באלה עניינים. הפררוגטיבה הניהולית נובעת מעצם מעמדו של המעסיק והיא מהווה חלק מהסכם העבודה, אף אם אין בנמצא הוראה מפורשת בנדון זה. אומר על כך בית המשפט העליון: "לאור טיבם המיוחד של חוזי העבודה ולאור עיקרון הפררוגטיבה הניהולית, ניתן לראות עובדים כמסכימים לשינויים המתבצעים תדיר במקום העבודה, שינויים הנדרשים לצורך תפעולו השוטף והיומיומי של העסק כעסק חי ומתפקד בסביבה דינמית ומשתנה. דוגמאות לכך הם שינוי שיטות העבודה על מנת לשפרה ולייעלה, רה-ארגון פיזי של מיקום העובדים במפעל, עדכון שיטת דיווח על שעות עבודה וכיוצא באלה שינויים. בעת כריתת החוזה או ההתקשרות ביחסי עבודה, נוטל העובד על עצמו את 'הסיכון' לשינויים מעין אלה. לפיכך, זכותו של העובד לשמור על תנאי עבודתו המקוריים נסוגה, בהסכמתו המשתמעת, בפני הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, קרי, זכותו של המעביד ליישם את השינויים הדרושים לתפעולו השוטף והתקין של מקום עסקו. בנסיבות אלה, בהעדר תניה חוזית הקובעת אחרת, יראו את העובד כמי שהסכים במשתמע לביצועם של שינויים אלה. לשון אחר, כאשר עסקינן בשינויים מסוג זה, נקודת המוצא תהייה כי העובד הסכים להם במשתמע בעת כריתת חוזה העבודה או קשירת יחסיי עבודה". (בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נגד התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נ"א/6, 481, 547). דברים אלה מקובלים והם אבן פינה ונקודת מוצא לבחינת החלטות המעסיק מתחום הפררוגטיבה הניהולית. דברים אלה משתקפים גם בהוראות פיסקה 11.211 לתקשי"ר המסמיכה את האחראי במשרד "...להעביר עובד ממקום עבודה אחד למשנהו בקביעות או לזמן מוגבל אגב התחשבות בצרכי השירות ובכפיפות להוראות התקשי"ר". נדמה שאין חולק על כוחו של המעסיק לפעול בתחום הפררוגטיבה הניהולית והשאלה היחידה היא האם כח זה הוא יחיד והאם השימוש בו הוא בלתי מוגבל. 20. התשובה היא שהפררוגטיבה הניהולית מייצגת את אינטרס המעסיק - אינטרס לגיטימי לכל הדעות - אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר אף עליו יש לתת את הדעת. עובד אינו פיגורת משחק על לוח השחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה, הוא נשכר לביצוע תפקידיו בשרות המעסיק. כמו למעסיק, כך גם לעובד, יש אינטרסים הן כעובד והן כאדם. העובד מעמיד את כישוריו, ידיעותיו ומיומנויותיו לרשות המעסיק וקיים לו אינטרס שהמעסיק יעשה שימוש בכל אלה. לעובד קיים אינטרס לממש את יכולותיו המקצועיות והאישיות ובתוך כך גם לממש את עצמו כאדם (ראו אלישבע ברק, אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי; ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן, עמ' 209 בעמ' 219 ואילך). מעבר לכך, קיים לעובד אינטרס לגיטימי שהתנהגות המעסיק כלפיו והחלטות המתקבלות בעניינו, יעשו בתום לב ובדרך מקובלת, כמרכיב מחייב בחוזה העבודה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה עבודה. 21. מכאן שהפררוגטיבה הניהולית אינה ערך או עקרון העומדים לעצמם. הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את הצד האחד במקבילית הזכויות וכנגדה קיים לעולם גם אינטרס העובד, אותו יש להביא בחשבון. מדובר באינטרסים שונים להם נקודות מוצא שונות והשאיפה היא, לעולם, להביא להרמוניה ביניהם אשר תגשים את האינטרסים של כל אחד מן הצדדים על פני קשת האינטרסים. אכן, לעתים, לא ניתן להגשים הרמוניה זו ומתחדדים אינטרסים מנוגדים של שני הצדדים ליחסי עבודה. מתח זה צריך להיפתר בדרך מאוזנת שתביא בחשבון את שני צידי קשת הזכויות המנוגדות ולא רק אחת מהן. נקודת האיזון צריכה לעולם לעמוד באמות מידה של סבירות ומידתיות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל עניין. 22. יישומם של עקרונות אלה על ענייננו מביא אותנו למסקנה כי ההחלטה להעביר את המערער מתפקידו ברשת ב' היתה חד-צדדית, הביאה בחשבון את עניינו של המעסיק בלבד, תוך התעלמות מן הצורך לבחון את עניינו של העובד. מדובר אפוא בהחלטה אשר, על פניה, אינה סבירה ואינה מידתית. נציין מספר נקודות המתייחסות להחלטת הרשות להעביר את המערער מתפקידו השופכות אור של חד-צדדיות זו ועל חוסר התחשבות מספיק בעניינו של המערער: ראשית - הרשות לא נתנה דעתה למלוא המשקל של הסכם המעבר והרקע לו. מדובר בהסכם מיוחד שנערך עם המערער במסגרתו הוא ויתר על תפקידו כמנהל הרשות ומעמדו כעורך "רשת מורשת" לשם עבודה בחטיבת החדשות ברשת ב'. הסכם המעבר נעשה על ידי קודמיו של מר בן מנחם בתפקידו, הוא היווה "פתרון" למימצאי דו"ח הביקורת ובנסיבות העניין הוא בודאי שירת את האינטרסים של שני הצדדים. בנסיבות שנוצרו היתה למערער ציפיה לגיטימית להמשיך להיות מועסק במסגרת רשת ב' ולא למצוא עצמו - שלושה חדשים לאחר הסכם המעבר - במקום עבודה שלא היה מסכים לעבור אליו מלכתחילה. שנית - ההחלטה להעביר את המערער מרשת ב' לרשת א' התבססה על נימוקים "מערכתיים" - אופיה של רשת ב' כרשת אקטואליה - ולא על העדר יכולת או כשירות מקצועית מצד המערער. אכן, בתצהירו של מר בן מנחם בבית הדין האזורי הוא מציין שלדעתו המערער נעדר כישורים מתאימים לשמש כעורך חדשות ואקטואליה ברשת ב', אך דברים אלה לא פורטו, לא בתצהיר ולא בחקירה הנגדית. יותר מכך, דעה זו של מר בן מנחם סותרת - על פניה - את דעתם של אלה אשר נתנו ידם להסכם המעבר, הם - מנכ"ל רשות השידור מר בר אל, מנהל קול ישראל דאז מר נדב ומנהל כח אדם ברשות השידור מר צימרמן (סעיף 12 לתצהירו של המערער ועמוד 23 לפרוטוקול מיום 1.6.04). אין חולק על סמכותו של מנהל חדש אשר זה מכבר נכנס לתפקידו, להכניס שינויים במערכת עליה הוא מופקד אך, עם זאת, עליו לתת את הדעת גם להחלטות שקיבלו קודמיו ולהעניק להם את המשקל הראוי. שלישית - ההחלטה להעביר את המערער מתפקידו כעורך ברשת ב' לעבודה ברשת א' התקבלה זמן קצר בלבד (שלושה חדשים) לאחר שהחל את עבודתו ברשת ב'. על פי הסכם המעבר, ההחלטה על הפסקת עבודתו של המערער ברשת ב' היתה מיידית. לא זו בלבד שספק אם בזמן הקצר שלאחר כניסתו לתפקיד של מר בן מנחם עלה בידיו לעמוד נכונה כישוריו המקצועיים של המערער, אלא שלא נראה שניתנה למערער הזדמנות נאותה להשתלב ברשת ב' או לשפר את תיפקודו המקצועי, אם אמנם כישוריו לא נראו למנהל הרדיו. הרושם המתקבל הוא שההתייחסות אל המערער היתה כאל מי שיש בידו תכנית מתחום המורשת המתאימה - על פי הקונספציה המקצועית של מנהל הרדיו - לרשת א' ולא נעשה כל ניסיון לבחון את יכולותיו של המערער במסגרת של מטלות מקצועיות אחרות. כך, נדחו הצעותיו של המערער להשתלב ברשת ב' וברשת ג' בלא נימוק ענייני (מכתבו של מר בן מנחם אשר צורפו להודעת המערער מיום 8.11.06). אף שאיננו מתיימרים לצלול לעומקם של רזי העיתונות המשודרת, במאמר מוסגר נציין שלא ברור לנו מדוע תכניות "מורשת" אינן יכולות להיות משולבות במסגרת של תכניות האקטואליה ועל כל פנים לא ראינו כי נעשה כל ניסיון בכיוון זה. רביעית- החלטתו של מנהל הרדיו להעביר את המערער לרשת א' נתקלה בהתנגדות - או, לפחות, בחוסר שיתוף פעולה - מצידו של מנהל רשת א' (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 1.6.04). אם כבר נמצא הצורך להעביר עובד ממקום למקום או מתפקיד לתפקיד, הרי מוטל על ההנהלה לגרום לכך ולדאוג לכך שהוא יתקבל וייקלט במקום או בתפקיד החדש. זאת לא נעשה. אין זה סביר שעובד יועבר מתפקידו בשל צרכי המערכת, ויהיה נתון לחסדיו של "הגורם המקבל". מהלך שכזה הינו לא רק בלתי תקין ובלתי ראוי, על פניו, אלא גם בלתי הוגן כלפי העובד בו מדובר. 23. על כל אלה נוסיף ונאמר כי עניין לנו בעובד אשר מקצועו ומיומנותו הם בתחום העיתונות, תחום הנחשב כ"מקצוע חופשי" אשר יש בו, מעצם טיבו, חופש פעולה ומרחב יצירה השונים מבעלי מקצוע אחרים. לגבי בעל מקצוע שכזה קצת קשה לקבל את גישת המעסיק - כפי שזו מצטיירת בעניינו של המערער - הרואה בעובד "פיגורה" שניתן להעבירה ממקום למקום בהינף קולמוס או בהבל פה, בלא תשתית בירור מספקת ובלא התחשבות באינטרס של העובד. בהקשר זה לא למותר לציין כי בבית הדין האזורי לא הונחה כל תשתית עובדתית המשקפת צעד של המעסיק בניסיון לקיים בירור של ממש בדבר אפשרויות שילובו של המערער ברשת ב', תוך מתן הזדמנות נאותה לשמוע את דבריו ולנסות להסיר מעליו את רוע גזירת המעבר לרשת א'. 24. לא למותר לציין כי, לאחר הדיון בערעור, עשה בית דין זה ניסיונות כדי לסייע לצדדים במציאת פתרון הולם למצב אליו נקלעו. כך, הוצע לצדדים לבדוק אפשרות לשלב את המערער בעבודה ברשת ב', בניסיון, לתקופת זמן מוגבלת של מספר חדשים, שלאחריה תבחן אפשרות שילובו ברשת ב' באופן קבוע. למרבה הצער הצעה זו, כמו גם הצעות אחרות, לא הביאו את הצדדים לכלל הבנה והסדר מוסכם. 25. דברינו אלה מובילים למסקנה כי החלטת הרשות להעביר את המערער מעבודתו ברשת ב' לרשת א' נגועה בחד-צדדיות, בחוסר סבירות ובחוסר הגינות כלפי המערער. משום כך החלטה זו של הרשות דינה להתבטל וכך אנו מורים. אין בדברינו אלה, כמובן, משום שלילת כוחה של הרשות לקבל כל החלטה אחרת בעניין העסקתו של המערער, בין בדרך של שילובו בעבודה מקצועית - עיתונאית, בתחום התמחותו או בכל תחום אחר המתאים לכישוריו וניסיונו או בכל דרך מתאימה אחרת, זאת תוך הבאה בחשבון של צרכי הרשות מצד אחד ושל זכויותיו הבסיסיות של המערער מצד שני. אין צורך לאמר כי כל החלטה שתקבל הרשות תהא כפופה לביקורת של בית הדין לעבודה אם יהיה צורך בכך. 26. בשולי הדברים אנו מבקשים להעיר שתי הערות: האחת - מן המידע שנמסר לנו במהלך הדיון עולה כי זה מספר שנים המערער אינו מתפקד ברשות, אך ממשיך לקבל שכר. אין בידינו פרטים מבוררים על כך אך זו כנראה תמורת המצב לאורך זמן. מצב דברים זה הוא בלתי נסבל. מדובר בבזבוז כספי הציבור ובמינהל לא תקין. יותר מכך, מצב זה משקף - לא פחות - מאשר כשל ניהולי של הרשות אשר עליה לתת את הדעת עליו ולתקנו ללא שיהוי. ראוי שמנהל הרשות יתן דעתו לעניין זה. השניה - אנו מביעים פליאתנו על כך שהרשות לא טרחה להגיב על הודעת המערער מיום 13.11.06, כפי שנדרשה לעשות על פי החלטות של בית הדין. במקרה זה התעלמות הרשות מהחלטות בית הדין לא סייעה לנו בעבודתנו ולכאורה היא עולה כדי זלזול בבית הדין. 27. אנו מאשרים את פסיקת בית הדין האזורי הדוחה את תביעת המערער לשעות נוספות. האישור שניתן למערער לעבודה בשעות נוספות היה למסגרת של עד 50 שעות נוספות על פי דיווח (סעיף ד' להסכם המעבר). על פני הדברים, מדובר בשעות נוספות ריאליות ולא פיקטיביות. משעה שהמערער לא הגיש לבית הדין דו"ח המפרט את השעות הנוספות שעבד בפועל, הוא לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ואין הוא זכאי לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות. 28. אשר לתביעה לפיצוי על עגמת נפש - פיצוי שכזה נפסק במקרים חריגים ומיוחדים ועקרונית ייתכן שעניינו של המערער בא בגדר מקרים שכאלה. עם זאת, נוכח המציאות בה קיבל המערער - לאורך זמן - שכר בלא לעבוד, נראה לנו שלא יהיה זה נכון לפסוק לו פיצוי מעבר לכך. 29. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו כאמור בסעיף 25 לעיל, לאמור - החלטת הרשות להעביר את המערער מעבודתו ברשת א' מתבטלת. הערעור על דחיית התביעה לתשלום עבור שעות נוספות ולפיצוי על עגמת נפש - נדחה. הרשות תישא בהוצאות המערער בסכום של 10,000 ש"ח. הנשיא סטיב אדלר: שותף אני לתוצאה אליה הגיע חברי השופט צור, אך ברצוני להדגיש ולהבהיר מספר נקודות שהועלו במסגרת נימוקיו. [1] בית הדין האזורי קבע, כי ההחלטה להעביר את המערער מרשת ב' לרשת א' נעשתה על יסוד שיקולים עניינים ומקצועיים של הפיכת רשת ב' לרשת המתמחה בשידורי חדשות ואקטואליה. חברי השופט צור אינו שולל קביעה עובדתית זו ואומר: "השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה היו מערכתיים ומקצועיים של הפיכת רשת ב' ל'רשת אקטואליה'. אין ספק שהחלטה שכזו היא לגיטימית ונמצאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרשות". בהמשך, מסיק השופט צור כי "ההחלטה היתה חד-צדדית, הביאה בחשבון את עניינו של המעסיק בלבד, תוך התעלמות מן הצורך לבחון את עניינו של העובד". כך, הזמן הקצר שעבר מחתימת הסכם המעבר בין הצדדים ועד לההחלטה להעביר את המערער מרשת ב לרשת א מלמד כי הרשות לא נתנה את מלוא המשקל להסכם זה, ולא ניתנה למערער הזדמנות נאותה להוכיח את יכולתו לשמש כמגיש תכניות אקטואליה. על כן, מקובלת עלי מסקנת חברי השופט צור, לפיה דין הערעור להתקבל בנוגע להחלטת הרשות להעביר את המערער מעבודתו ברשת ב' לרשת א. אולם, ברצוני להדגיש כי עסקינן בחריג לכלל. לאמור, ככלל, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית, נתונה להנהלה הסמכות להעביר עובד מתפקיד לתפקיד על סמך הערכתה את כישוריו. בייחוד נכון הדבר בענף תחרותי ודינאמי כדוגמת ענף התקשורת, בו הנהלת הרשות זקוקה לגמישות ניהולית מרבית על מנת להתמודד עם התחרות בין תחנות הרדיו השונות ובין תחנות הרדיו לבין אמצעי תקשורת אחרים. על כן, עמדתו של המנהל החדש שמונה לרשת ב' ושביקש לשנות את אופי השידורים ברשת זו, במטרה לשפר את מעמדה בתקשורת, הינה עמדה סבירה ומתקבלת על הדעת. עם זאת, אין הדבר אומר שכל החלטה המתקבלת כפועל יוצא מכך עומדת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית. לפררוגטיבה זו ישנו חריג לכלל. כך, כאשר החלטה הינה בלתי סבירה ובלתי מידתית, כאשר היא התקבלה באופן חד-צדדי, בלא לשקול ובלא להביא בחשבון את עניינו של העובד, דינה להתבטל. ועל כך ארחיב להלן. הפררוגטיבה הניהולית של רשות השידור - הכלל [2] מה תוכנה של "הפררוגטיבה הניהולית" של הנהלת הרשות? זו הסמכות לשנות את מתכונת השידורים ואופים ברשת ב' כפי שעשתה הנהלת רשות השידור. זו הסמכות להעביר עובדים מתפקיד לתפקיד, על מנת ליישם את ההחלטה בדבר שינוי מתכונת שידורים זו. זו הסמכות להעריך את כישוריו של העובד, לרבות יכולתו לשמש כשדר תכניות אקטואליה. כל אלה החלטות מורכבות, שתוצאתן, לא אחת, עלולה להיות פגיעה מסוימת בעובד. כך, למשל, אין זה נוח לעובד לשמוע את הערכה שלילית של ההנהלה את כישוריו. ההגבלות על ה"פררוגטיבה הניהולית" - היוצא מן הכלל [3] לפררוגטיבה הניהולית של הנהלת הרשות ישנן הגבלות. הגבלות אלו מאפשרות לבית הדין להעביר את החלטות הנהלת הרשות תחת מבחן הביקורת השיפוטית, ולהתערב בהן כאשר נדרש הדבר על מנת לאזן בין זכויות ההנהלה מכוח הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה, לבין זכויותיו של העובד. כך, נולדות החלטות המהוות את "היוצא מן הכלל" האמור לעיל, בהן יתערב בית הדין. הגבלה אחת על הפררוגטיבה הניהולית מקורה בחובה לפעול בתום לב. על ההנהלה מוטלת החובה לפעול בתום לב, ומתוך שיקולים ענייניים, בעת קבלת החלטות הנוגעות לניהול הגוף עליו היא מופקדת. כך, מוטלת על ההנהלה החובה לקבל את החלטותיה מתוך התחשבות בעובד, ברצונותיו, שאיפותיו וכישוריו. הגבלה שנייה מקורה בזכות הטיעון. על ההנהלה מוטלת החובה לשמוע את עמדת העובד, בטרם קבלת החלטה העלולה לפגוע בו. חובה זו כוללת בחובה את החובה להגיב לטענות העובד, לדרישותיו, ולהתייחס אליהן באופן ענייני. מן הכלל אל הפרט [4] ככלל, אין מקום לבית הדין להתערב בהחלטה של הנהלת הרשות הנוגעת לכישוריו של המערער לשדר תכניות אקטואליה, אלא אם ההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית. במקרה דנא, הסבירות והמידתיות של החלטת הנהלת הרשות תלויה, בין היתר, בהערכת המנהל החדש והנהלת הרשות את כישוריו של המערער להגיש תכניות אקטואליה. ככל שהערכה זו מבוססת יותר, ייטה בית הדין שלא להתערב בהחלטת ההנהלה שלא לשלבו ברשת ב', ולהעבירו לרשת א'. ועוד, עסקינן בהחלטה שעניינה העברת עובד מתפקיד לתפקיד, וככזו מוטלת חובה על הרשות לקבל את החלטתה תוך מתן כבוד והבנה לצרכי העובד, שאיפותיו ורצונותיו. כך, ככל שהרשות התייחסה יותר לעמדתו של העובד, לנימוקיו, ככל שנתנה היא לעובד הזדמנות נאותה להוכיח את כישוריו - כך ייטה בית הדין שלא להתערב בהחלטת ההעברה. במקרה דנא, הנהלת הרשות הכירה את כישורי המערער מהיותו מועסק בה לאורך שנים רבות. זאת ועוד, עניינו של המערער נידון רבות בשל ההליכים המשמעתיים שנפתחו נגדו, עקב ליקויים שהתגלו בתפקודו כמנהל רשת מורשת. עם זאת, החלטת הרשות, מושא ערעור זה, עומדת בסתירה להחלטתה מספר חודשים קודם לכן, בטרם הוחלט על השינוי באופי התכניות של רשת ב', והסבתן לתכניות אקטואליה. לפי החלטה זו, יועבר המערער לשדר ברשת ב'. עולה השאלה, האם הזמן הקצר בה עבד המערער ברשת ב' יש בו כדי ליתן למערער הזדמנות להוכיח את כישוריו המקצועיים הרלוונטיים לרשת זו, או שמא, כדברי חברי השופט צור, "לא נעשה כל ניסיון לבחון את יכולותיו של המערער במסגרת של מטלות מקצועיות אחרות". לאור כלל הנסיבות שבמקרה דנא, כפי שפורטו בהרחבה על ידי חברי, השופט צור, עולה כי הנהלת הרשות לא פעלה כפי המתחייב בעת קבלת החלטה להעביר עובד מתפקידו. הרשות לא נתנה לו הזדמנות נאותה להוכיח את כישוריו, לא נתנה משקל מספיק להסכם המעבר שנחתם עמו זמן קצר קודם, דחתה את הצעותיו בלא נימוקים ענייניים, ועוד כמפורט כאמור בפסק דינו של חברי השופט צור. כך, הפרה הנהלת הרשות את שתי ההגבלות המוטלות על הפררוגטיבה הניהולית שפורטו לעיל, ועל כן דין הערעור בעניין זה להתקבל. למען הסר ספק, יובהר, כי אין בקבלת הערעור ובביטול החלטת הרשות, כדי למנוע מהרשות לקבל בעתיד החלטה על העברת המערער מתפקיד לתפקיד, לרבות העברתו לרשת א'. זאת, ובלבד, שההחלטה תתקבל בתום לב, משיקולים עניינים, תוך מתן זכות נאותה למערער להוכיח את כישוריו, ומתוך התחשבות ברצונותיו ושאיפותיו. חובות העובד המתנגד להחלטות ההנהלה [5] כאמור בפסק דינו של חברי השופט צור, המערער לא קיים את הוראות ההנהלה, ולא ביצע את העבודה שהוטלה עליו עד למתן פסק הדין בעניינו. הנהלת הרשות הציעה למערער לשדר את תכניתו "נקודת מפגש" ברשת א' ולשמש ככתב תורן ברשת ב'. ואולם, המערער הסכים לשדר את התכנית "נקודת מפגש" ברשת א', אך עמד על דרישתו להישאר שייך לרשת ב'. לאחר מכן היו הצעות נוספות שלא נתקבלו על ידי המערער. לדידי, אף שהמערער טען שהעברתו היתה שלא כדין, והגיש תביעה על כך לבית הדין, היה עליו לבצע את הוראות הנהלת הרשות עד למתן פסק הדין בעניינו. זאת, אלא אם היה מוצא צו מניעה זמני כנגד ביצוע ההחלטה. כל עוד צו כזה לא הוצא, אין למערער הזכות לעשות דין לעצמו ולהחליט שלא לקיים את חובתו להישמע להוראות ההנהלה. במקרה דנא, כתוצאה מסירובו של המערער למלא את הוראות הנהלת הרשות, ככל הנראה הוא ישב בביתו מספר שנים וקיבל שכר מבלי לעבוד. מטעם זה בלבד, אין מקום להיעתר לתביעת המערער לקבלת תוספות מעבר לשכר היסוד. השופטת נילי ארד נוכח נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה עליהן עמד בפירוט הנדרש, חברי השופט צור, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן דין הערעור להתקבל, כאמור בחוות דעתו של חברי השופט צור. נציג עובדים מר רן חרמש הנני מצטרף לפסק דינו של השופט צור. נציג מעבידים מר יצחק קאול אינני מצטרף לעמדה התומכת בקבלת הערעור. עמדתי יש לדחות את הערעור ולקבל את עמדת בית הדין קמא. בנסיבות המקרה יש לתמוך בפררוגטיבה של ההנהלה לנייד את העובד. סוף דבר: על דעת השופטים ונציג ציבור מר רן חרמש ובניגוד לדעתו של נציג ציבור מר יצחק קאול, מתקבל הערעור כאמור בחוות דעתו של השופט שמואל צור.הפררוגטיבה הניהולית