פרו בונו סנגוריה ציבורית

האם רשאי עורך דין בשירות המדינה לעסוק בעבודת "פרו-בונו" בתחום עיסוקו כעורך דין?

להלן פסק דין בנושא פרו בונו סנגוריה ציבורית:

פסק דין

1.     לבית הדין הוגשה תובענת התובע למתן צו עשה כנגד נציבות שירות המדינה, משרד הפנים והיועמ"ש, בה ביקש התובע להורות לנתבעים לאפשר לעובדי השירות המשפטי לייצג פרו בונו וכן להורות לנתבעים לבטל את הנזיפה וההתראה שהוטלו עליו בגין ייצוג כאמור, במהלך עבודתו בלשכה המשפטית של משרד הפנים.

     הנתבעים שיקראו להלן המדינה השיבו בכתב ההגנה כי דין התובענה להידחות שכן התקשי"ר אוסר באופן גורף על כל עבודה פרטית של עורך דין בתחום עיסוקו ועל כן אין להתיר לעובדי השירות המשפטי אף לייצג 'פרו בונו'. בשל כך נטען כי בדין קבעה המדינה בהליך בירור משמעתי לתובע, כי כשל, בנותנו שירותים משפטיים 'פרו בונו' ואין לבטל את הנזיפה וההתראה שהוטלו עליו.

2.     בדיון המוקדם הראשון הסכימו הצדדים כי לשכת עו"ד תצורף להליך כ"ידיד בית המשפט" ובמהלך הדיונים הגישה זו עמדתה. הצדדים הסכימו על הפלוגתאות וביקשו לטעון בסיכומים בכתב. אולם בבוא בית הדין ליתן פסק דין הסתבר כי התובע לא זנח את תביעתו לקבלת סעד בעניין ביטול הנזיפה שניתן בהליך השימוע ועל כן הוגש תצהיר התובע, נשמעו ראיות נוספות וסיכומי השלמה ע"י הצדדים.

3.     ואלה הן העובדות הרלוונטיות להכרעתנו זו כפי שהן עולות מכתבי הטענות, המסמכים והראיות שהוצגו בפני בית הדין ועדות התובע בפנינו:

     א.     התובע שימש בעת הגשת התובענה כעו"ד בלשכה המשפטית של משרד הפנים (הנתבע 2) מאז מרץ 2003. התובע עו"ד מאז דצמבר 2002.
          החל מינואר 2006 משמש התובע כעו"ד בסנגוריה הציבורית ומייצג לקוחות של הסנגוריה הציבורית .
     ב.     התובע הועסק בתקופה הרלבנטית לתובענה זו במשרד הפנים בתחום המנהלי בעתירות נגד מינהל האוכלוסין
     ג.     בתחילת עבודתו בשנת 2003 ייצג התובע פרו בונו את מר עזר, אשר היה נתבע בהליך אזרחי. התובע קיבל עליו את הייצוג ימים לפני תחילת עבודתו במדינה.
     ד.     נוכח טענות של מר עזר כנגד המדינה, הגיש התובע בשמו תביעות נזיקין נגד פרקליטות מחוז המרכז שיוצגה ע"י פרקליטות מחוז ירושלים.
     ה.     במהלך עבודתו במשרד הפנים התובע היה בקשר רצוף ויומיומי עם הפרקליטות בפרקליטות מחוז ירושלים בתיקים בהם טיפל עבור משרד הפנים.
     ו.     במסגרת הטיפול בתיק זה של מר עזר הופיע התובע בבתי משפט בחמישה מועדים לרבות שני מועדי הוכחות, כאשר כל ההופעות בהן ייצג 'פרו בונו' בבתי משפט היו בשעות הבוקר.
     ז.     התובע ייצג את מר עזר במספר הליכים וכן ייצג בתיקים רבים פרו בונו בבתי משפט במהלך שנת 2003-2004.
     ח.     פרקליט מחוז ירושלים באותה עת, עו"ד משה לדור (בתוארו אז) פנה לנש"מ לבדוק את התנהלות התובע בהגשת תביעה כנגד הפרקליטות בהיותו עובד כעו"ד במשרד הפנים.
     ט.     בעקבות תלונות עו"ד לדור לנש"מ, הומלץ לסמנכ"ל משרד הפנים ע"י הנש"מ, להתרות בו לחדול מייצוג פרו בונו ובעקבות זאת נקרא התובע לשימוע אצל הסמנכ"ל.
     י.     התובע ביקש בטרם השימוע, כי תעשה פניה לנש"מ לבחון את עמדתה בענין ייצוג פרו בונו תוך הפניה לסעיפי התקשי"ר, לרבות הפרשנות אותה נתן התובע לסעיפי התקשי"ר. לכך השיב הנש"מ כי ייצוג פרו בונו אסור על פי הוראות התקשי"ר ויש להתרות בתובע.
     יא.     התובע ביקש בטרם השימוע לפנות ליועץ המשפטי לממשלה להתייחסות לסוגיה, וזה השיב באמצעות עוזרו כי המדיניות באשר לפרוייקט שכר מצווה וזה בלבד הוא סיוע ראשוני אך חל איסור על ייצוג ואף עריכת מסמכים משפטיים.
     יב.     בעקבות חוות דעת הנש"מ והיועמ"ש לממשלה נערכה ישיבת שימוע שניה לתובע ביום 29.8.04, בה ביקש התובע כי יבחנו נסיבותיו הספציפיות ביחס לתיקים בהם החל לטפל פרו בונו ונענה כי אין לבחון את הנסיבות האינדיבידואליות לגבי תיקים אלו, שכן חל איסור על ייצוג פרו בונו. התובע ננזף ואף נקבע כי אינו רשאי לעסוק להבא בייצוג פרו בונו.
     יג.     על החלטה זו הוגשה התביעה שבעניינו וערעור על דרך ההחלטה ותוכנה.
     יד.     ב - 19.1.05 התקיים שימוע נוסף של התובע בפני הסמנכ"ל על הכוונה לפטרו עקב ייצוג פרו בונו וכן עקב איחורים, ולאחר השימוע חזר בו המשרד מהכוונה לפטר את התובע.
     טו.     התובע, למרות הנזיפה והנחיות סמנכ"ל המשרד, המשיך וממשיך לייצג פרו בונו וצרף לתצהיר רשימת תיקים בהם ייצג ומייצג פרו בונו, בה בעת שהוא עובד בסנגוריה הציבורית וזאת ללא היתר.
     טז.     ב - 16.4.07 זומן התובע לחקירה באגף המשמעת בנש"מ בגין חשד לעבירה על איסור עבודה פרטית בעקבות תלונה שהוגשה ע"י ב"כ הנתבעת בתיק זה.
     יז.     בעקבות החקירה חתמה ביום 5.2.08 סמנכ"ל המשפטים על קובלנה כנגד התובע אשר בעקבותיה הוגשה תביעה לבית הדין המשמעתי.
     יח.     התובע הגיש לביה"ד בקשה לצו חוסם כנגד המשך הליכי הקובלנה בבית הדין המשמעתי אשר נדחתה בהחלטת ראש המותב ביום 17.6.08.

4.     ואלה עיקר טענות התובע כפי שפורטו בתובענה, התשובה לסיכומי הנתבעת ובהשלמת סיכומים בדיון לאחר החקירה:
א.     התובע טוען כי עו"ד מהשירות המשפטי רשאי לייצג נזקקים פרו בונו בשעות הפנאי ואין לראות בייצוג משום עבודה פרטית כקבוע בתקשי"ר.
     לענין זה טוען התובע כי יש לפרש את עבודת פרו בונו לפי סעיף 42.404 לתקשי"ר באשר להתנדבות מותרת ואף פטורה מדיווח לממונים.
ב.     התובע טוען כי בסעיף 42.415 נקבעו סייגים שעניינם לגבי עבודה פרטית בכלל בין בתמורה ובין בהתנדבות, והאיסור שחל על עבודה פרטית הוא אך ורק עבודה בתמורה ולא עבודה בהתנדבות.
ג.     לעניין זה טוען התובע כי התנדבותו של עו"ד מהשירות הציבורי אינה פוגעת בשום מטרה ממטרות האיסור, כפי שהוא מפרש זאת על פי כללי הפרשנות התכליתית.
ד.     בייצוג 'פרו בונו' אין משום ניגוד עניינים, אלא במקרים בודדים ביותר, וטענת ניגוד העניינים שהעלו הנתבעים הינה חסרת בסיס וצידוק, ובהיות התובע עובד מדינה המייצג 'ברו בונו' דרך זרוע אחרת של המדינה, אין לראות בכך משום ניגוד עניינים.
ה.     אף פרשנות קפדנית ומצמצמת של תחולת ניגוד האינטרסים אין בה כדי להקים חשש לניגוד עניינים כפי שנקבע ע"י הנש"מ בעניינו של התובע.
ו.     באשר להחלטה לגופה, טוען התובע כי נפלו בה פגמים היורדים לשורשה, באשר לא נשקלו השיקולים האינדיבידואליים שחייבים היו להישקל ולהתיר לתובע לסיים את התיקים שהיו תלויים ועומדים. כן טוען התובע כי לא ניתנה לו זכות הטיעון במלואה בשימוע בטרם מתן ההחלטה.
ז.     בעצם מתן ההחלטה יש משום פגיעה בערכי היסוד של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית הדוגלת בערכי היסוד היהודיים של השבת אבדה, צדקה וכבוד האדם וחרותו.
ח.     הוסיף התובע וטען בתשובה לסיכומי הנתבעים כי הנתבעים התעלמו מסעיף 42.202 לתקשי"ר בעניין עבודה פרטית, וכי לטענתו הכוונה לעבודה בתקשי"ר היא פרטית בשכר; ולכן קל וחומר שיש ללמוד מכך כי עבודה בהתנדבות שאינה בשכר - מותרת.
לעניין זה טוען התובע כי טענותיו עמדו בפני הנתבעת עת תוקן התקשי"ר ב-2006, ולו רצו הנתבעים, היה עליהם בעת תיקון התקשי"ר אף להכניס הוראה פוזיטיבית בעניין השאלה שבפנינו.
ט.     הרחבת האיסור של ייצוג ללא שכר, יש בה משום פגיעה בחופש העיסוק (בניגוד להגבלת עבודה פרטית בשכר, בה הפגיעה היא מידתית), שכן הגבלה זו מחייבת שתעמוד בפיסקת ההגבלה. יתרה מכך, חזקה כי אדם לא יתנדב באופן שיפגע בפרנסתו, ולכן איסור על 'פרו בונו' אינו מידתי.
י.     יש לחתור להסדר רצוי באשר לייצוג 'פרו בונו', כפי שהציעה לשכת עוה"ד בעמדתה, וזו צריכה להשתלב בתקשי"ר.
5.     הנתבעים טוענים מנגד כדלהלן:
     א.     ככלל על פי התקשי"ר חל איסור על עובד מדינה לעבוד בעבודה פרטית, למעט במקום בו קיבל אישור לכך ועבודה פרטית כאמור מהווה עבירה משמעתית. עוד נטען כי גם אם היה מבקש התובע בקשה להיתר עבודה פרטית בקשה זו הייתה נשקלת על פי התנאים הקבועים בתקשי"ר.
     ב.     בנוסף לתנאים למתן ההיתר קובעת הוראת סעיף 42.415 איסור גורף על כל עבודה פרטית של עורך דין בשירות המשפטי.
     ג.     טענת התובע והסתמכותו על הוראת סעיף 42.404 לתקשי"ר אין לה בסיס שכן גם אם עבודת הפרו בונו הינה התנדבותית וללא שכר, זו לא תותר אם יש בה ניגוד אינטרסים עם תפקידו, ובתנאי שאינה עוברת על הסייגים בסעיף 42.415 לתקשי"ר האוסר עבודה פרטית לעובד השירות המשפטי בתחום עיסוקו כעורך דין.
     ד.     משעיסוק פרטי של עובד בשירות המשפטי בתחום עיסוקו כעורך דין אסורה אין המדובר בעבודה התנדבותית המותרת ללא היתר.
     ה.     בנוסף על כל עלו שאלת ייצוג ללא שכר (פרו-בונו) נדונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה בעקבות פניית לשכת עורכי הדין ונקבע כי אין לשנות את הוראות התקשי"ר בענין זה. משאלו לא שונו ועובד בשירות המשפטי נאסר עליו לעסוק בייצוג אף ללא תמורה, לא רשאי היה התובע לעסוק בפעולות פרו בונו ולהתעלם מהוראות אלו.
     ו.     אין באיסור הקבוע בתקשי"ר משום פגיעה בחופש העיסוק, אלא ההפך דווקא בשל הצורך בשמירת כללי ניגוד העניינים ובשל הקבוע בסעיף 14 לכללי לשכת עורכי הדין הקובעות כי על עורך הדין לייצג את לקוחו בנאמנות ומסירות ואסור לו להיות במצב של ניגוד עניינים, הרי שעורך דין בשירות הציבורי, המייצג את אינטרס הציבור אין הוא יכול במקביל ליתן שירותים, אף פרו-בונו בייצוג אינטרסים אחרים של אנשים פרטיים. על כן, יש לדחות טענת לשכת עורכי הדין והתובע בענין הפגיעה בחופש העיסוק שכן, האיסור על עבודה נוספת בין שכר ובין שלא נאסרו מטעמים ראויים כאמור.
     ז.     דווקא המקרים בהם טיפל התובע פרו-בונו הם דוגמא מובהקת לניגוד עניינים בו עלול להימצא עורך דין מהשירות הציבורי המייצג לקוח פרטי וניהול תביעה של לקוח פרטי גם אם היא ללא תמורה כנגד המדינה בה מועסק התובע יש בה ניגוד עניינים מובהק.
     ח.     גם אופי העבודה של העיסוק, בו מייצג עורך דין לקוחות, אשר קשה לתחמו למספר שעות מוגדר ובאיזה משעות היום, דבר אשר גורם לעובד לבצע את עבודת ה"פרו-בונו" תוך כדי שעות עבודתו במדינה מוכיח את קיום ניגוד העניינים וכן נוגד אף כל היתר שינתן לעבודה פרטית, אם היה ניתן, בשל כך.
     ט.     ההליכים המשמעתיים שננקטו כלפי התובע נעשו כדין והשיקולים היו עניינים והנתבעת הקלה מעל ומעבר לנדרש עם התובע בהליך המשמעתי.

6.     עיקר טענות לשכת עורכי הדין בכתב העמדה שהגישה כידיד בית המשפט הן:
     א.      לדידה של הלשכה אין להטיל איסור על עורכי/ות דין בשרות המדינה לבצע פעולות משפטיות במסגרת שרותי פרו-בונו, בשל היות איסור זה של המדינה כוללני וגורף, דבר הפוגע בחופש העיסוק של עורכי הדין בשרות המדינה.
     ב.      הלשכה מפרטת ארוכות את מקורה הרעיוני של תוכנית "שכר מצווה" שהקימה ב-9/02. הלשכה קבעה כללים לעורכי הדין שיתנדבו במסגרת תוכנית "שכר מצווה" והלשכה סבורה כי אף עורכי דין ממערך השרות הציבורי רשאים ויכולים להצטרף כמתנדבים בתוכנית זו של הלשכה.
     ג.      מהפן המשפטי טוענת הלשכה, כי בהתאם לפרשנות שיש ליתן לפסקה 42.4 לתקשי"ר וסעיפים 42.401 ו-42.403, עו"ד בשרות המדינה אינו רשאי לייצג לקוח במסגרת שרותי פרו-בונו רק במקרה בו קיימת התנגשות אינטרסים עם תפקידו במדינה או חשש לכך.
     ד.      עוד טוענת הלשכה כי מקריאת סעיפים 42.404 ו-42.414 יחדיו יש ללמוד שעורך דין המבקש לבצע עבודה ללא שכר, שאין בה ניגוד אינטרסים לעבודתו במדינה, אינו צריך לקבל היתר לבצע עבודה זו בכפוף לתנאים בסעיף 42.414.
     ה.     על כן, לטענת הלשכה, כל עוד עבודה פרטית אינה גורעת מיכולותיו ומהתמקדותו של עורך הדין בשרות המדינה בעבודתו, ואין בה כדי לגרום להתנגשות אינטרסים בין עבודת הפרו בונו לבין המדינה, הרי שאין מניעה שעו"ד בשרות המדינה יקח חלק בעבודת פרו-בונו.
     ו.      הלשכה טוענת כי יש סתירה פנימית בין הוראות סעיפים 42.401, 42.404, 42.414 ו-42.415 לתקשי"ר בענין עבודה פרטית שלא בשכר, ולכן יש לפרשן באופן שיעלה בקנה אחד עם תכליתן.
     ז.      יש לפרש את הוראות התקשי"ר לאור חוק יסוד: חופש העיסוק ולצמצם ככל האפשר כל הגבלה על עיסוקיהם של עורכי הדין בשרות המדינה, בפרט שחוק יסוד חופש העיסוק וחוק לשכת עורכי הדין מצויים במדרג החקיקתי מעל התקשי"ר.
     ח.     גם אם יקבל בית הדין את טענת המדינה כי התקשי"ר בנוסחו הנוכחי אינו מאפשר שרותי פרו-בונו ע"י עורכי הדין בשרות המדינה, על המדינה לפעול לאשר הוראות מיוחדות שיתאימו לקבוצות עורכי דין כדי לאפשר פעילות פרו-בונו ע"י עורכי דין בשרות המדינה באופנים שונים ובפתרונות שהוצגו ע"י הלשכה.
     ט.     חשש המדינה לניגוד עניינים אינו מבוסס ומוכח, ונוכח הכיוון הקיים בעבודות הפרו-בונו, קיימות שלל אפשרויות לביצוע עבודה זו מבלי שיתקיים ניגוד עניינים.
     י.     יש לאמץ את ההוראות, הנהלים והנוהגים שנקבעו בארצות הברית על מנת לאפשר עבודת פרו-בונו של עורכי הדין במדינה, מבלי שייגרם ניגוד עניינים, תוך מציאת פתרונות דומים לאלו שנקבעו בארה"ב.
     יא.     על המדינה לאמץ את הצעת הלשכה המפרטת במכתביה ובתשובתה לבית הדין, על מנת לאפשר, לפחות באופן חלקי, לעורכי הדין עבודות פרו-בונו בכפוף להגבלות בהצעת הלשכה. איסור פרו-בונו כולל, כפי שהוא כעת במדינה, פוגע בציבור ובחופש העיסוק של ציבור עורכי הדין.

7.      ההכרעה
     כאמור, עומדות בפנינו שתי הכרעות:
     האחת, בשאלה העקרונית אשר הובאה לפתחו של בית הדין ע"י התובע, בה התבקש סעד הצהרתי מבית הדין לאפשר לעובדי השרות המשפטי בשרות המדינה לייצג "פרו-בונו", ללא כל תנאי ובהתאם לפרשנות לה טוען התובע להוראות התקשי"ר והחוק;
השניה, האם התובע, על פי העובדות והנסיבות של התובע כפי שפורטו לעיל, פעל בניגוד להוראות התקשי"ר, והאם פעלה המדינה כדין עת העמידה ומעמידה את התובע לדין משמעתי בגין פעולותיו אלו, או שמא יש לקבל טענות התובע כי יש לבטל ההליך המשפטי והנזיפה שהוטלה עליו.

8.      הוראות הדין והתקשי"ר החלות בענייננו
     סעיף 42.401 לתקשי"ר:
          "איסור לעבוד עבודה פרטית
עובד המדינה הנושא תפקיד מטעם המדינה ומקבל את שכרו מאוצר המדינה, חייב להקדיש את כל תשומת ליבו למילוי התפקיד שנתמנה לו. לכן, עובד אינו רשאי לעסוק בכל עבודה פרטית מחוץ לתפקידו, אלא אם קיבל היתר לכך, כמפורט להלן בפרק משנה לב"
     סעיף 42.402 לתקשי"ר, בפרק משנה לב:
"'עבודה פרטית' - כל עבודה המכניסה שכר או עיסוק בעסק שמטרתו היא קבלת הכנסה או רווחים, וזאת מחוץ למסגרת עבודתו של העובד בשרות, לרבות כל עבודה או עיסוק כאמור, בין אם הם נעשים דרך קבע, בין אם הם נעשים באופן זמני ובין אם הם נעשים באופן חד פעמי".
     סעיף 42.403 לתקשי"ר:
"עובד אינו רשאי לעבוד עבודה פרטית, גם אם אינה מכניסה שכר, ואין הוא רשאי לעסוק בכל צורה שהיא בשום עסק, אם יש בכך משום התנגשות אינטרסים עם תפקידו או עם עבודתו בשרות או אם עלול להיווצר מצב כזה. במקרה של ספק, אם קיימת התנגשות כזו או לאו, תכריע נציבות שרות המדינה".
     סעיף 42.404 לתקשי"ר:
"אין צורך בקבלת היתר לעבודה פרטית שאינה מכניסה שכר ואין בה ולא עלול להיווצר בה מצב של התנגשות אינטרסים עם תפקידו או עם עבודתו של העובד בשרות. כמו כן אין צורך בקבלת היתר להתעסקות ללא שכר בפעולה התנדבותית במוסד ציבורי או בטחוני, כגון שמירה במשמר האזרחי, עבודה במגן דוד אדום וכדומה. כל אלה, בתנאי שהעבודה הפרטית אינה עוברת על הגבלת הזמן המותר כמוגדר בפסקה 42.421 ועל הסייגים שבפסקאות 42.414 ו-42.415".
סעיף 42.414 לתקשי"ר קובע:
     "תנאים למתן היתר לעבודה פרטית
     היתר לעבודה פרטית יינתן אם התקיימו כל התנאים הבאים:
     א. היא אינה קשורה במישרין או בעקיפין בתפקידו של העובד;
     ב. היא לא תפגע ביכולתו של העובד לבצע את תפקידו ובטיב ביצועו;
     ג. היא לא תפגע באינטרס של שרות המדינה או באינטרס של הציבור הרחב;
ד. היא לא תקשור את העובד עם יחיד, עם תאגיד או עם מוסד העומדים בקשר כספי, מסחרי או ענייני עם היחידה שבה מועסק העובד או עם כל יחידה אחרת שאיתה הוא נוהג לבוא בקשר לרגל עבודתו בשירות;

יחידה - יחידת הסמך שבה מועסק העובד; אם היחידה אינה יחידת סמך - היחידה המינהלית שבה הוא מועסק.
ה. לא יהיה בה משום תחרות בלתי הוגנת עם אנשים שאינם עובדי המדינה;
ו. היא לא תפגע במעמדו כעובד המדינה וכנושא תפקיד מטעם המדינה;
ז. לא יהיה בה משום ניגוד או סתירה עם כל חוק או הוראה כלשהי. בדבר כהונה כחבר מועצה או כראש רשות מקומית - ראה פסקה 42.345;
     ח. ...
הוראות פסקה זו יחולו בין אם העבודה הפרטית נעשית בשכר ובין אם היא נעשית ללא שכר, בין אם העובד נמצא בחופשה במשכורת ובין אם הוא נמצא בחופשה ללא משכורת".
סעיף 42.415:
     "סייגים למתן היתר לעבודה פרטית
נוסף על התנאים המנויים לעיל יסויג מתן היתר לעבודה (להלן-"היתר") בסייגים הבאים:
א. לא יינתן היתר במסגרת שעות העבודה הנהוגות במקום עבודתו של העובד בין אם נהוגות על פי הוראה כללית או על פי הוראה משרדית;
ב. לא יינתן היתר כאשר העובד מקבל כבר תמורה כלשהי בעד עבודה מעל לשעות הנהוגות כגון: תשלום בעד עבודה בשעות נוספות או תשלום בעד כל עבודה אחרת המחייב את העובד לעבוד מעל לשעות העבודה הנהוגות, אלא בגבול מכסת שעות העבודה כמפורט בסעיף 42.42;
ג. לא יורשה עובד להשתמש לשם ביצוע עבודה פרטית כלשהי, הן בשכר והן שלא בשכר, בציוד או ברכוש שהועמדו לרשותו מטעם המדינה לשם מילוי תפקידו כגון: רכב ממשלתי, טלפון, משלוח דואר, חדר עבודה וציוד אחר כלשהו;
ד. עובד שקיבל היתר לא יתקשר עם מעביד פרטי לתקופה ארוכה מתוקף ההיתר ולא יקבל אצלו קביעות;
ה. עובד השרות המשפטי ועובד בעל רשיון לעריכת דין שאינו נמנה על עובדי השרות המשפטי אינו רשאי לעסוק בעבודה פרטית בכל תחום מתחומי עיסוקו של עורך דין פרטי בעריכת דין. בעניין משפטנים בשרות המדינה - חברות במותב של רשות שיפוטית מחוזית של ההסתדרות - ר' פסקה 42.489;
     ו...
     ז...
ח. לא יינתן היתר לעובד המבקש לעבוד או לעזור בעסק כאשר מדובר בהתעסקות או בנוכחות פעילה כלשהי בעסק בעת היות העסק פתוח לציבור או כאשר היא כרוכה בקשריו של העסק עם גורמים מחוצה לו, וכאשר העבודה עלולה לפגוע במעמדו של עובד המדינה;
ט. לא יינתן היתר לקבלת שכר טרחה בעד מתן עדות בבית משפט ו/או בפני בורר, אם אחד הצדדים להתדיינות הם הממשלה, תאגיד ממשלתי או גוף ציבורי הנשלט על ידי הממשלה;
סעיף 14 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין:
"א. לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר, בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת;
     ב. לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין;
     ג. ...
     ד. ...
     ה. ...
סעיף 16 לכללי האתיקה של הלשכה:
     "א. עורך דין לא יטפל נגד לקוח -
     1. בענין או בקשר לענין שטיפל בו למען אותו לקוח;
     2. בענין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.
     ב. ... "

האם רשאי עורך דין בשירות המדינה לעסוק בעבודת "פרו-בונו" בתחום עיסוקו כעורך דין?
9.      כידוע, התקשי"ר הינו הסדר קיבוצי חד צדדי וככזה יש לפרשו כפי שמפרשים הסכם קיבוצי.
יתרה מכך, ידוע לכל עובד המתקבל לעבוד בשרות המדינה, קל וחומר עורך דין, כי הוראות התקשי"ר מהוות את הקשר החוזי התעסוקתי המנהלתי שבין העובדים למדינה, וכי הוא כפוף להוראות התקשי"ר ומחויב לפעול על פיהן.
לא זו אף זו, בעת באים לפרש את ההסכם הקיבוצי יש לפרש את חלקו הנורמטיבי בדרך בה מפרשים חוק, ועל כן אף בענייננו זה, אין בסמכותנו ליצוק תוכן חדש להוראות התקשי"ר כפי שמבקש התובע לעשות, אלא אך ורק לפרשן.

10.      כאמור, התקשי"ר הסביר את הכללים הנוגעים לעבודה פרטית בפרק 42.4 לתקשי"ר, כפי שפירטנו בסעיף 7 לפסק דין זה.
לפי הוראות אלו, ככלל חל איסור על עובד מדינה לעבוד בעבודה פרטית, אלא אם קיבל אישור לכך.
בנוסף, עובד אף אינו רשאי לעבוד בכל עבודה, בין בשכר ובין ללא שכר, שיש בה משום ניגוד אינטרסים עם תפקידו או עבודתו (42.403). הגביל התקשי"ר וקבע את הכללים והסייגים למתן היתר לעבודה פרטית ובאופן מפורש וקטגורי קבע איסור גורף לכל עבודה פרטית של עובד השירות הציבורי (לתקופה הרלוונטית בתביעה זו), והחל מ-2006 לכל עורך דין המשמש בתפקיד בשרות המדינה.

11.      טענו התובע ואף לשכת עורכי הדין בפנינו, כי הסייגים בסימן 42.415 חלים על עבודה פרטית בשכר ולא בעיסוק של "פרו-בונו", וזאת בהתבסס על פסקה 42.404 לתקשי"ר. אין בידינו לקבל טענה זו של הלשכה והתובע.
ראשית ייאמר כי מעיון בהוראות פיסקה 42.404, עולה בבירור, כי קיימים שלושה סייגים בפיסקה זו והם: כי אין ולא עלול להיווצר ניגוד עניינים, כי העבודה לא תתנגש עם מגבלות הזמן הקבועה בתקשי"ר ובנוסף, החשוב ביותר - כי העבודה הפרטית לא תעבור על הסייגים ב-42.415 לתקשי"ר, היינו איסור עבודה פרטית בתחום עיסוקו של עורך הדין.
     ברי כי עבודתו של עורך דין במתן ייעוץ או ייצוג, אף בפרו-בונו, לא כל שכן בשכר, נופלים לאחד או יותר משלושת הסייגים שמנינו לעיל, ודי בכך לכאורה לדחות את טענות התובע באשר לפרשנותו כי פרו-בונו אינה עבודה פרטית.

12.      הלשכה, כמו גם התובע, אף טענו בפנינו כי האמור בסעיף 42.415 חל אך ורק על עבודה פרטית בשכר, וזאת הם לומדים מהאמור בסעיף 42.415 אשר קובע מפורשות כי הוראותיו חלים, הן על עבודה בשכר והן על עבודה ללא שכר.
כך, מששותק סעיף 42.415 ואינו מאזכר כלל עבודה פרטית שלא בשכר, יש לפרש סעיף זה אך ורק לעבודה פרטית בשכר, ועל כן לא חל על ייעוץ מסוג פרו-בונו.

13.      בתחילה לענין טענות אלו, ייאמר על ידינו, כי טיעון זה אינו עומד עם כללי הפרשנות, ואף מתעלם מכותרות הסעיפים, כך שאין להקיש מסעיף זה לאחר.
סעיף 42.414 מגדיר את התנאים למתן היתר לעבודה פרטית, אם יתבקש היתר כאמור; לעומת זאת, סעיף 42.415 עניינו הסייגים, היינו, מהם המקרים בהם לא תיבחן כלל בקשה להיתר לעבודה פרטית (בין בשכר ובין אם לא).
במקרה זה, קובע סעיף 42.415, סייג מפורש, והוא כי עובד השרות המשפטי לא רשאי לעסוק בעבודה פרטית. בכך סוגר התקשי"ר את הדלת לעורך דין העובד בשרות המשפטי במדינה לעבודה פרטית במקצועו באופן כלשהו, בין בשכר ובין בהתנדבות.
יתרה מכך, ממכלול הסייגים המפורטים ב-42.415 ניתן ללמוד כי כלל לא עומדת שאלת עבודה בשכר או לא, אלא סוגי עיסוק, הנובע מחשש לניגוד עניינים.
14.     עוד מוסיפה וטוענת הלשכה, וחוזר אחריה אף התובע בסיכומי תשובתו, כי יש לקרוא את הסימן האוסר עבודה פרטית ללא שכר, רק במקום בו קיימת התנגשות אינטרסים בין העבודה הפרטית לעבודת עורך הדין בשרות המדינה. כאן אף מעלה הלשכה במפורש את ההסדר שהוצע על ידה ליועמ"ש (כתוארו אז) כב' הש' א. רובינשטיין בעניין תוכנית "שכר מצווה".
ברם, דווקא מהצעה זו של הלשכה עולה כי לשם מימוש תוכנית פרו-בונו, כמוצע ע"י הלשכה, יש צורך לתיקוני חקיקה, וכן תיקון הוראות התקשי"ר הרלוונטיות. כל עוד אלו לא תוקנו, המסקנה היחידה היא - כי כלשונן, הן אוסרות באופן קטגורי כל עיסוק פרטי בתחום עריכת הדין, לרבות עבודה התנדבותית ללא שכר.

15.     יאמר על ידינו באמירת אגב כי הצעת לשכת עורכי הדין להגיע להסדר עם המדינה באשר לביצוע עבודות פרו-בונו     של ייעוץ בלבד במסגרת התנדבותית של תוכנית שכר מצווה, אין לפסול אותה ובית הדין מציע לנתבעת לשקול את הצעות לשכת עורכי הדין ולנסות להידבר עם לשכת עורכי הדין, על מנת שעובדי המדינה שיהיו מוכנים לסייע במתן ייעוץ משפטי ראשוני בנקודות קבלת הקהל הרגילות של פרויקט שכר מצווה, ובשעות של מעבר לשעות העבודה הקבועות בתקשי"ר, יתאפשר להם לסייע בהתנדבות במתן ייעוץ כאמור וזאת בשים לב לקביעת כללים על מנת למנוע ניגוד ענינים של מתן הייעוץ.

הפגיעה בחופש העיסוק
16.      התובע והלשכה טוענים כי ההגבלה בתקשי"ר על עבודה פרטית של עורכי דין, בין בשכר ובין בהתנדבות, פוגעת בזכותם החוקתית של עורכי הדין לחופש עיסוק וכי הגבלה זו אינה עומדת בפסקת ההגבלה.
הצדדים הרחיבו טענותיהם בענין זה בסיכומיהם, כפי שפירטנו טענותיהם לעיל, ולאחר ששקלנו את טענותיהם, דוחים אנו את הטענות והפרשנות שהוצעה ע"י התובע והלשכה, וזאת מהנימוקים שנפרט להלן.

17.      מעבידים, ובכלל זה מעבידים ציבוריים, רשאים להטיל מגבלות על עבודה פרטית של עובדיהם, כאשר מטרת המגבלה הוא חשש לניגוד עניינים בין העבודה הפרטית לעבודה במקום הציבורי, פגיעה האמון הציבור והחשש כי העבודה הפרטית תפגע ביכולתו של העובד לבצע את תפקידו.
נושא זה אף עמד במבחן הפסיקה, כי הגבלת המדינה את עובדיה בתעסוקה פרטית נוספת הינה אינטרס לגיטימי של המעסיק ואינה עומדת בסתירה לחוק חופש העיסוק (ראה לענין זה עש"ם 5205/01 שמעון פרנס נ' יו"ר רשות השידור, פ"ד נו [2], וכן דב"ע לה/52-5 ראובן גבע נ' ועד הביקורת של ההסתדרות הכללית, פד"ע נ' 253).

18.     לאור הפסיקה ובראי העובדות שפורטו בתחילתו של פסק דין זה, סבורים אנו כי פסיקה זו אף חלה בענייננו לגבי עובדי השרות המשפטי הציבורי.
על עורכי הדין בשרות המשפטי חלים, בנוסף לכללי האתיקה של עובדי המדינה, כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, ומשעורך דין בשרות הציבורי משרת את האינטרס הציבורי, אין הוא יכול במקביל לתת ייעוץ פרטי, בין בשכר ובין שלא בשכר, ללקוחות מזדמנים, כך שעורך הדין בעבודתו הפרטית עשוי להימצא בניגוד עניינים אל מול האינטרס הציבורי.
     זו דעתנו בשאלה העקרונית.

19.     עניינו של התובע שהובא בפנינו, והמקרה הראשון אותו הוא ייצג פרו-בונו מהווה דוגמא מובהקת לניגוד עניינים, כך שלאחר קבלת טיפול של לקוח, מתברר כי לא רק שהשעות בהן עליו לייצג את הלקוח מתנגשות עם שעות עבודתו בשרות הציבורי, אלא היה על התובע אף להגיש תביעה נגד המדינה ובכך העמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים מובהק. התובע מצא עצמו מייצג פרו-בונו לקוח במשפט נגד עורכי דין מהפרקליטות, איתם הוא עובד באופן שוטף בעבודתו הציבורית ועל כן הוא הועמד לדין משמעתי.

20.      לכן לא בכדי קבעה המדינה בנהליה ובהסכם הקיבוצי (התקשי"ר) החד צדדי אותו היא מכתיבה לכל עובדיה, לרבות עורכי הדין בשרות הציבורי, כי בשל חשש לניגוד עניינים לא יהיו רשאים עובדי שרות זה, כמו גם עובדי שרות ציבורי בסקטורים אחרים, ליתן שרותים פרטיים כלשהם בשל החשש לניגוד עניינים והפגיעה באמון הציבור.

21.      לאור כל האמור, סבור בית הדין כי ההגבלה על עיסוקו של עורך הדין בעבודה משפטית (פרטית או התנדבותית) נובעת משורה של שיקולים ענייניים ובראשם, החשש לניגוד עניינים, פגיעה באמון הציבור ואף פגיעה בטיב השרות אותו נותן עורך הדין, אם ייאלץ לעסוק בעבודה הפרטית על חשבון שעות עבודתו הציבורית.
בשל כך, אף נקבע בהלכה אותה אנו מאמצים, כי כאשר נאסר מטעמים ראויים על אדם לעבוד בעבודה נוספת, הרי שלא נפגעת זכותו לחופש העיסוק, אלא זוהי מניעה העומדת במגבלות שנקבעו בסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק.

22.      על כן, מכל הנימוקים שפירטנו לעיל, דין טענת התובע והלשכה, לפיהן יש בהוראות התקשי"ר משום פגיעה בחופש העיסוק ובזכות עורכי דין לעסוק בעבודת פרו-בונו, להידחות.

האם הליך השימוע והנזיפה שנקבעה כנגד התובע נערכו וניתנו כדין?
23.      התובע טוען, מעבר לטיעוניו הכללים בענין הוראות התקשי"ר כי גם אם יתקבל טיעון הנתבעת באשר לאיסור עבודת פרו-בונו שנעשתה על ידו, אזי נפלו פגמים בהחלטת סמנכ"ל הנתבעת,היורדים לשורשה של ההחלטה ומחייבים את ביטולה, שכן לטענתו לא נשקלו שיקולים אינדיבידואליים שחייבים היו להישקל באשר לעבודה שביצע.
     לטענתו, על הסמנכ"ל היה לסטות מהוראות התקשי"ר ולשקול לגופן את טענות התובע באשר להיקף התיקים אותם הוא מבצע פרו-בונו ולקבוע מתווה באשר לעבודתו זו ו/או ליתן לו היתר רטרואקטיבי.
כמו כן, טען התובע כי נפל פגם נוסף בהחלטת הסמנכ"ל בכך שלא ניתנה לו זכות הטיעון וההחלטה נכתבה ונערכה בטרם השימוע והשימוע היה אך ורק מהפה והחוץ.

24.     הנתבעת טענה כי יש לדחות את כל טיעוני התובע אף בשאלה הפרטנית לגופה, שכן התובע בפועל ייצג אדם בהליכים שהוגשו כנגד המדינה ובהם עלו אף טענות חריפות ביותר ובוטות כנגד המדינה, כל זאת בניגוד להוראות התקשי"ר ואף להוראות חוק לשכת עורכי הדין בעניין ניגוד עניינים ולו בשל כך, היה על הנתבעת להעמיד את התובע לדין משמעתי.

     על כן, אף טוענת הנתבעת כי לא היה כל מקום לשקול שיקולים אינדיבידואליים בעניינו. הנתבעת נתנה לתובע זכות טיעון וזכות הטיעון לא הייתה מהפה והחוץ כטענתו ועל כן אין לפסול את החלטת סמנכ"ל הנתבעת והנזיפה שקיבל בגין עבודתו הפרטית.
     יש אף לדחות את טענת התובע כי לא ידע שעליו לקבל אישור היתר עבודה פרטית טענה שעלתה באיחור ולא במסגרת הטענות בפני הסמנכ"ל , שכן כל מתמחה בשירות המדינה יודע כי עליו לקבל אישור לעבודה פרטית וכך אף היה על התובע לנקוט.
     בנוסף על כל אלו, יש לבחון את החלטת הסמנכ"ל כהחלטה מנהלית ובית הדין לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של מקבל ההחלטה, אלא אם מצא שהיא אינה סבירה באופן קיצוני.
     
25.     לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ולאחר שבחנו את כל העובדות שפורטו בפנינו, הן על ידי התובע והן על ידי הנתבעת, ובפרט לאור כל העובדות שפירטנו בסעיף 3 ובאריכות בפסק דין זה, כמו גם לאור כל קביעותינו בפסק דין זה, סבורים אנו כי לא נפל כל פגם בהליך המשמעתי שננקט כנגד התובע, כלל ועיקר.

     כפי שקבענו בפסק דין זה במתן ייעוץ וייצוג פרו-בונו, יש משום ניגוד עניינים עם עבודתו של התובע במדינה, ומעבר לכך עבודתו פרו-בונו נעשתה בניגוד להוראות התקשי"ר.

יתרה מכך, כעולה מהעובדות שפורטו על ידי התובע בתצהירו שעליו הוא נחקר בפנינו, עלה כי הטיפול שביצע במסגרת פרו-בונו כבר עבור הלקוח הראשון, מר עזר, גזל מהתובע שעות ארוכות לרבות 5 דיונים בבתי משפט אשר היו כרוכים בהופעות במהלך שעות העבודה של התובע, בשעות הבוקר ובנוסף אף טיפל בתיקי פרו-בונו נוספים אשר גם הם גזלו שעות עבודה בשעות המשרד שהיה עליו לעבוד.

על כן, לא בכדי, נקטה הנתבעת בהליך משמעתי על עבודת פרו-בונו שביצע התובע בעניינו של מר עזר ובדין הועמד התובע לדין משמעתי בפני סמנכ"ל המשרד.

באשר לפגמים הפרוצדורליים להם טוען התובע, אלה לא הוכחו על ידי התובע ולא מצאנו כי יש מקום לקבוע כי ההחלטה של סמנכ"ל המשרד בדבר השימוע והנזיפה נעשו שלא כדין ומשיקולים זרים.

יאמר לענין זה כי הסמנכ"ל בטרם העמיד את התובע לדין משמעתי, אפשר לתובע לפנות ליועמ"ש לממשלה, לקבל עמדתו בענין הפרשנות שיש ליתן להוראות התקשי"ר,כן איפשר לתובע לטעון לאחר קבלת עמדת היועמ"ש לממשלה ורק לאחר קיום ישיבת שימוע נוספת קיבל את ההחלטה. פעולות אלה נעשו בשיקול דעת ובזהירות ואין לקבל את טענות התובע כי ההחלטה ניתנה עוד בטרם השימוע.
לאור כל האמור, קובעים אנו כי יש לדחות את תביעת התובע אף בשאלה זו.

סוף דבר
26.      כפי שקבענו לעיל, התקשי"ר מונע באופן גורף כל עבודה פרטית של עורך דין בתחום עיסוקו, לרבות עבודת פרו-בונו המתבצעת בהתנדבות ועל כן ההגבלות המפורטות בתקשי"ר לגבי עובדי השירות הציבורי ובכלל זה עורכי דין בשירות המדינה, אינן מאפשרות עבודת פרובונו .
     לאור קביעתנו זאת וכן לאור העובדות שפורטו בפסק דין זה והנימוקים בקביעותינו, נדחות תביעות התובע.
     משנדחו תביעות התובע, ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרו בונו סנגוריה ציבורית

  2. זכאות לייצוג קטין ע"י סניגור

  3. ביטול הרשעה בשל אי מינוי סניגור

  4. זכאות לייצוג ע"י סניגורים ציבוריים

  5. חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995

  6. בקשת שחרור מייצוג הסנגוריה הציבורית

  7. תקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ''ו-1996

  8. צו הסניגוריה הציבורית (הקמת לשכות מחוזיות), התשנ"ח-1998

  9. צו הסניגוריה הציבורית (הקמת לשכות מחוזיות), התשנ"ו-1996

  10. צו הסניגוריה הציבורית (ייצוג נאשמים מחוסרי אמצעים), התשנ"ו-1996

  11. תקנות הסניגוריה הציבורית (חובת תשלום של זכאים לייצוג), התש''ס-2000

  12. תקנות הסניגוריה הציבורית (ייצוג עצורים מחוסרי אמצעים), התשנ''ח-1998

  13. תקנות הסניגוריה הציבורית (ייצוג עצורים מחוסרי אמצעים), התשס''ג-2002

  14. צו טיפול בחולי נפש (החלת מתן ייצוג בידי סניגור ציבורי), התשס"ו-2006

  15. צו טיפול בחולי נפש (החלת מתן ייצוג בידי סניגור ציבורי), התשס"ז-2006

  16. תקנות הסניגוריה הציבורית (ייצוג עצורים מחוסרי אמצעים), התשס''א-2000

  17. תקנות הסניגוריה הציבורית (זכאות לייצוג לקטינים נוספים), התשנ''ח-1998

  18. תקנות הסניגוריה הציבורית (זכאות לייצוג לקטינים נוספים), התשס''ג-2002

  19. תקנות הסניגוריה הציבורית (זכאות לייצוג לקטינים נוספים), התשס''א-2000

  20. תקנות הסניגוריה הציבורית (שכר טרחה לסניגורים הציבוריים), התשנ''ו-1996

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון