פיצויי פיטורים לנבחר ציבור

בפסק הדין בעניין ע"ע 1010/02 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' רסמי יעקוב, בו נבחן מעמדו של נבחר ציבור לצורך תשלום שכר, פסקה השופטת ברק כי אין תחולה של כל חוקי העבודה ויש לבחון את תכליתם של החוקים המעניקים זכויות סוציאליות בכל מקרה ומקרה.

באותו עניין השאיר הנשיא אדלר בצריך עיון את השאלות האם יש תחולה של חוק פיצויי פיטורים וחוק שעות עבודה ומנוחה על נבחר ציבור, תוך שהוא מציין כי סבור הוא שלכאורה עובדת היותו של נבחר ציבור בגדר "נבחר" והעובדה כי אין הוא מפוטר מתפקידו, מביאה לידי מסקנה כי חוק פיצויי פיטורים אינו חל עליו, כאשר בעת ההכרעה בשאלה זו יש לשקול האם קיים הסדר לגבי העובד הנבחר באשר לפנסיה או פיצוי אחר עם סיום עבודתו או היותו נבחר לתקופה קצובה.


להלן פסק דין בנושא פיצויי פיטורים לנבחר ציבור:

פסק דין

1. במהלך שנת 95' הוחלט במשרד הפנים על פיזור מועצת עיריית בני ברק הנבחרת (להלן - העירייה) ועל מינוי ועדה קרואה, בהתאם לפקודת העיריות. התובע מונה על ידי שר הפנים דאז, לסגן יו"ר הועדה הקרואה (להלן - הועדה). כהונתו של התובע באה לסיומה לאחר קיום בחירות מוניציפליות בעיר בני ברק.

2. בתביעתו זו טוען התובע כי הינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור 200% בסך 67,613 ש"ח בתוספת פיצויי הלנה וכן לפדיון חופשה שנתית בגין 40 ימים בסך 49,160 ₪.

העירייה טוענת, בכתב תביעה שכנגד אשר הוגש לשם הזהירות בלבד, כי ככל שיקבע כי התובע היה עובד העירייה, על התובע להשיב סך של 118,002 ₪ אשר שולם לו מחמת טעות בגין פיצויי פיטורין ופדיון חופשה שנתית.

3. בדיוני הוכחות אשר התקיימו בפנינו העידו התובע, מר שמש - גזבר עיריית בני ברק ומר אמונה - ממונה תנאי שירות וגמלאות ברשויות המקומיות במשרד הפנים.

ואלו עיקרי העובדות:

4. במהלך שנת 95' הוחלט במשרד הפנים על פיזור מועצת עיריית בני ברק הנבחרת ועל מינוי ועדה למילוי תפקידי העירייה, בהתאם לסעיפים 143-146 לפקודת העיריות.

5. שר הפנים דאז, בתוקף סמכותו לפי סעיף 145 לפקודת העיריות, מינה את התובע, יחד עם ד"ר אריה הכט ומר אמנון נויבך, לכהן כסגנים ליושב ראש הועדה. עבודת הועדה הגיעה לסיומה לאחר קיום בחירות מוניציפליות בעיר בני ברק, במהלך חודש ינואר 98'.

6. בין השנים 1978 ועד 1993 כיהן התובע כראש עירית אור יהודה.

7. לאחר מינויו של התובע לסגן יו"ר הועדה, הוחלט במשרד הפנים כי מאחר ומדובר בתפקיד בשכר, יש לבטל את הגמלה אשר שולמה לתובע על ידי עיריית אור יהודה וזאת בהתאם להוראת סעיף 16 להחלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז - 1977 (להלן: החלטת הגמלאות). על כך ערער התובע לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לראות בתובע כמי "שנבחר" לתפקידו כסגן יו"ר הועדה, אלא כמי שמונה לתפקיד ועל כן אין להחיל עליו את הוראת סעיף 16 להחלטת הגמלאות.

8. בעקבות פסק הדין ומשנקבע כי הוראת סעיף 16 להחלטת הגמלאות אינה חלה על התובע, הודיע משרד הפנים לתובע כי הוא אינו זכאי לתנאי פרישה, קצבה או מענק פרישה עם סיום כהונתו בועדה וזאת נוכח זכאותו לקצבה מהקופה הציבורית של עיריית אור יהודה.

9. לאחר התכתבות בין התובע לבין העירייה, הודיע בתאריך 11.9.2001 גזבר העירייה, מר שמואל שמש, לתובע על תשלום מענק פרישה בסך 67,613 ₪ ופדיון ימי חופשה בסך 15,981 ₪. בסמוך לכך הגיש התובע תביעתו זו וכאמור לעיל, העירייה הגישה כתב תביעה שכנגד.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובע

10. עניינה של התביעה הינו לתשלום זכויות המגיעות לתובע מהעירייה בגין סיום עבודתו בה כסגן יו"ר הוועדה הקרואה בעיר בני ברק. עם סיום עבודתו, נמנעה העירייה מלשלם לתובע פיצויי פיטורין ו/או מענק פרישה וכן פדיון ימי חופשה. רק לאחר תקופה ארוכה שילמה העירייה לתובע באופן חלקי בלבד, חלק ממענק הפרישה / פיצויי הפיטורין המגיעים לו וזאת בטענה כי איננה רשאית לשלם, אלא את הסכומים המאושרים על ידי משרד הפנים.

11. התובע טען כי עבודתו כסגן ראש הוועדה הקרואה החלה ביום 17.5.95 והופסקה על ידי הנתבעים בחודש מרץ 98'. תקופת עבודת הוועדה היתה צריכה להמשך עד לחודש 11/98, מועד הבחירות לרשויות המקומיות, אולם, הופסקה טרם זמנה נוכח הקדמת הבחירות המוניציפליות לעיריית בני ברק. בנסיבות אלו יש לראות כסיום חוזה לתקופה קצובה המזכה בפיצויי פיטורין, בייחוד, כאשר הגיע לסיומו בטרם עת.

12. בין התובע לבין משרד הפנים התנהלו הליכים משפטיים בשאלת מעמדו בתקופת עבודתו בוועדה הקרואה ובשאלה האם יש לראות בו כנבחר. לשאלה זו היתה משמעות לגבי שיעור הגימלה של התובע ממקום עבודתו הקודם כראש עיריית אור יהודה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת התובע וקבע כי הוא אינו נחשב כנבחר היות ומונה לתפקיד ולא נבחר לו. ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נמחק תוך חיוב המדינה בהוצאות.

13. חרף החלטת בית המשפט העליון המשיכה העירייה, על פי הנחיית משרד הפנים, לעכב את תשלום פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה. רק ביום 13.9.01 שילמה העירייה לתובע, חלק מהסכומים להם הוא זכאי. התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור 200% וזאת בהתאם לנהוג בתפקיד בו שימש. לא זו בלבד, הסגנים המקבילים לתובע בתפקידו וראש הוועדה הקרואה, אף להם ניתנו פיצויי פיטורים בשיעור האמור. התובע הוסיף וציין כי שינוי מעמדו "מנבחר לעובד", אין בו ולא היה בו כדי לשנות את תנאי עבודתו, לרבות שיעור פיצויי הפיטורין בעת הפסקת עבודתו. היקף פיצויי הפיטורים הינו בהתאם למובטח במפורש או מכללא או בדומה לבעלי התפקידים המקבילים. לאור העובדה ששולמו פיצויי פיטורין לסגנים האחרים בשיעור 200%, הרי שלפחות מדובר בנוהג. בנסיבות עיכוב התשלום, טען התובע כי יש לפסוק לו פיצויי הלנה. התובע הוסיף וטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הינו עקרוני ומהטעם הזה חל על יתר הסגנים בוועדה הקרואה. על כן, כל יחס שונה שניתן לו על ידי העירייה, הינו אפליה פסולה.

14. לשיטת התובע, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, העובדה שמונה לתפקידו איננה גורעת מהיותו עובד, מזכאותו לזכויות הסוציאליות ומסמכות בית הדין לדון בתביעה. לעניין זה ביקש התובע להפנותנו לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' ביה"ד הארצי לעבודה ולפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 1010/02 מדינת ישראל - רסמי יעקוב.

15. הזכויות הנתבעות בתביעה זו הינן זכויות בסיסיות של עובד לפיצויי פיטורים בשיעור אותו קיבלו המקבילים לו בתפקיד, לפדיון חופשה ולפיצויי הלנה, זכויות אשר הינן "פן תנאי העבודה" של הדואליות הנורמטיבית החלה על ממונה ושלעניין זה יש לראות בו כעובד ובעירייה כמעבידתו. לפיצויי פיטורים היה זכאי התובע גם מכח העובדה שליתר סגני הוועדה הקרואה הוענק עם סיום עבודתם בוועדה מענק פרישה בשיעור של למעלה מ - 200%, בהתאם לסעיף 13 להחלטת הגימלאות.

16. העולה מן האמור, אין כל יסוד לטענת העירייה לפיה אין להחיל על התובע את הוראת סעיף 13 לחוק הגמלאות. מבחינה עניינית אין קשר בין אי תחולת סעיף 16 להחלטת הגמלאות על התובע לבין זכאותו לקבלת פיצוי בשיעור המענק לפי סעיף 13 להחלטת הגמלאות. סעיפים 16 ו - 24 להחלטה עניינם בשיעור הגמלה ממקום העבודה הקודם בעוד שסעיף 13 עוסק בזכויות סוציאליות שישולמו לראש הרשות או סגנו כאשר חדלו מכהונתם הנוכחית. תכלית הסעיף זהה לתכלית פיצויי פיטורין המוענקים לעובד שהופסקה עבודתו, דהיינו הענקת סכום הכנסה לה זקוק העובד לאחר פרישתו או כהכנסה חלופית עד שימצא לו מקום עבודה אחר. בעניין זה ביקש התובע להפנותנו לפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 1120/02 יוסף ועקנין נ' המועצה הדתית אופקים (תק-אר 2003(4) 379, שם קבע בית הדין שבסמכותו לדון בעניין ממונה לנוכח תכלית החוק ומטרתם של פיצויי פיטורים אשר חלים גם על הפסקת כהונתו של ממונה/נבחר. באותו מקרה סירב בית הדין לפסוק גם פיצויי פיטורים מהטעם שזכויות התובע בסיום כהונתו עוגנו בדין היות ובסיום כהונתו הוענק לו המענק לפי סעיף 13 להחלטת הגמלאות, אולם אלמלא כן, היה בית הדין בוחן זכאותו לפיצויי פיטורין.

17. התובע הוסיף וטען כי זכאותו לקבלת הפיצוי הובטחה לו במפורש או מכללא בדומה למה שקיבלו האחרים. השאלה האם התובע הינו עובד או נבחר איננה משפיעה על זכאותו, היות ושיעור הפיצויים המוסכם והנהוג היה כאמור מעל 200%.

18. כמפורט לעיל, בכתב התביעה טען התובע כי הינו זכאי אף לפדיון ימי חופשה. ואולם בסיכומי התובע נטען כי משהתברר לתובע כי נפלה טעות בחישוביו וכי בפועל מדובר בימים ספורים בלבד, מוותר הוא על רכיב תביעה זה.

19. לעניין התביעה שכנגד, טען התובע כי פעל בהסתמך על הפיצויים שקיבל ושינה את מצבו לרעה. העירייה מנועה מלטעון כי התשלום נעשה מחמת טעות, ביחוד כאשר משרד הפנים לא טען כך ולאור העובדה כי העירייה לא העלתה טענה דומה ביחס לסגנים האחרים בוועדה. כל טענות העירייה לעניין תפקודו ואופי עבודתו חסרות יסוד, באשר בתקופת כהונתו בוועדה הקדיש זמן רב לענייני העירייה על הצד הטוב ביותר.

טענות העירייה

20. התובע הגיש תביעה לבית הדין תוך שהוא מבקש להכיר בו כעובד הנתבעת לצורך פיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית. על יסוד גישה זו, דין התביעה להדחות שעה ששולמו לתובע פיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית, על בסיס הדינים החלים על עובדים ואף ביתר.

21. התובע נמנע מליישם כראוי את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה לעניין מעמד נבחרי ציבור, שעה שעל פי ההלכה הפסוקה יש לבחון את מעמדו של אדם כעובד ביחס לתכלית דבר החקיקה. אף בפסק הדין בעניין רסמי אליו מפנה התובע, נקבע מעמדו של המערער כעובד אך לצורך תשלום שכר. באותו מקרה, אישר בית הדין הארצי את קביעת בית הדין האזורי, אשר ערך אבחנה בין סמכות בית הדין לדון בתביעות נבחר ציבור הנוגעות להוראות חוק הרשויות המקומיות לגביהן אין לבית הדין סמכות לבין תביעה לתשלום שכר, הנוגעת לפן תנאי העבודה לגביה יש סמכות לבית הדין.

22. בתביעה זו מבקש התובע מענק פרישה בשיעור 200% תוך שהוא מסתמך על הוראות החלטת הגמלאות שמכח חוק הרשויות המקומיות, החלטה המעניקה לנבחרי ציבור זכויות עודפות על אלו המשולמות לעובדים. בהתאם לפסק הדין בעניין רסמי, סמכות בית הדין לדון בתביעת נבחר ציבור הינה ככל שמדובר על זכויות מתחום משפט העבודה המגן. שעה שאין עסקינן בזכויות מכח חקיקת המגן, אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

23. התובע מונה לתפקידו על ידי שר הפנים מכח סמכותו הקבועה בפקודת העיריות. העירייה לא היתה בעלת המעמד בהחלטה על מינויה של ועדה קרואה. התובע פעל מכח מינוי ולא מכח התקשרות חוזית בינו לבין העירייה. העירייה לא הגדירה את תפקידו, לא הטילה עליו משימות ואף לא פיקחה על עבודתו. לא רק זאת, העירייה לא פיטרה את התובע ואף לא היתה בעלת הסמכות לעשות כן. כל הסכומים אשר שולמו לתובע, שולמו על פי הנחיית משרד הפנים.

24. מעצם תכליתן של הוראות פקודת העיריות, העירייה איננה בעלת מעמד ביחס לעצם קביעת תנאי ההעסקה של חברי הוועדה הממונים וכל תכלית הפקודה הינה למנות גורם חיצוני לעירייה, לצורך ניהול ענייניה בעת שהעירייה איננה מסוגלת לעשות כן. התובע אישר בעדותו בבית הדין כי מונה על ידי שר הפנים וכי אין לו חוזה עבודה עם עיריית בני ברק. עוד הוסיף כי ביצע עבודות בשליחות משרד הפנים וששכרו שולם לו טכנית על ידי עיריית בני ברק.

25. בנסיבות סיום הפסקת כהונת הועדה, לא קמה על פי הדין וההלכה, זכאות לפיצויי פיטורים ואף פיצויי הפיטורים אשר שולמו לתובע שולמו לו בטעות. יש להתייחס אל עבודתו של התובע בועדה כאל העסקה למשימה מוגדרת ועל כן הפסקת כהונתו איננה מזכה בפיצויי פיטורים. בנוסף לכך, לא זכאי התובע לפיצויי פיטורים מוגדלים שכן לא הוכיח טענתו באשר לקיומו של נוהג. ככל שהתובע טוען שהוא עובד, אין להחיל עליו את הדין החל על נבחרים וזכאותו הינה מכח פיצויי פיטורים. הדין החל על נבחרים אינו קובע זכות לפיצויי פיטורים, אלא למענק פרישה השונה במהותו ובתכליתו מפיצויי פיטורים. העיריה הוסיפה וטענה כי התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה.

26. באשר לפדיון חופשה, טענה העירייה כי התובע אינו זכאי להשלמת יתרת פדיון החופשה אלא יש לחייבו בהשבת הסכומים אשר שולמו לו ביתר. התובע חישב את זכאותו לפדיון חופשה על תנאי השכר הניתנים לראשי רשויות מקומיות אולם מאחר והוא טוען כעת למעמד של עובד, יש לחשב זכאותו לפדיון חופשה על הוראות חוק חופשה שנתית, כלומר ל - 14 ימים בשנה. ככל שהתובע מבקש זכויות עודפות על אלו הקבועות בחוק חופשה שנתית, אין לגביהן סמכות לבית הדין. בפועל, שולם לתובע בגין 76 ימי חופשה, כך שעליו להשיב סכומים ששולמו לו ביתר בגין 41 ימי חופשה.

טענות משרד הפנים

27. מר אברהם אמונה, המשמש כממונה תנאי שירות וגמלאות ברשויות המקומיות במשרד הפנים, הצהיר כי לאורך השנים היתה מדיניות משרד הפנים להשוות את תנאי כהונתם של מי שמונו לכהן במסגרת ועדה קרואה, לאלו של נבחר לפי חוק הבחירה הישירה, במטרה ליצור איזון בנטל המימון המוטל על הקופה הציבורית. הנחת היסוד של משרד הפנים היתה כי כאשר מדובר ביו"ר ממונה או בסגניו, לא מתקיימים יחסי עובד מעביד ויש להקביל תנאיהם לאלו של ראש רשות נבחר.

28. התובע מונה על ידי שר הפנים לשמש כסגן יו"ר הועדה הקרואה בעיר בני ברק. כהונתו של התובע הסתיימה עקב סיום כהונת הועדה וקיום בחירות מוניציפליות.

29. בד בבד עם קבלת שכר מלא מהעירייה על פי נורמות השכר לנבחרים ברשויות מקומיות, ניהל התובע משרד עורכי דין. כממונה, בשונה מעובד עירייה, לא נדרש התובע לקבל אישור בגין כך. התובע אף לא נדרש להחתים כרטיס. העירייה ראתה בו כממונה והוא הוקבל בתנאי שכרו לנבחר.

30. בעת כהונתו בועדה קיבל התובע גימלה מעיריית אור יהודה בגין כהונתו כראש עיר בעבר. במהלך 11/98 הודיע מר אמונה לעיריית אור יהודה להקטין את גמלת התובע ובהמשך, במהלך 3/99 הוחלט על ביטולה של הגמלה לחלוטין. למרות זאת המשיך התובע לקבל גמלה מוקטנת. סביב מחלוקת זו פנה התובע לבית המפשט המחוזי אשר קבע כי התובע היה זכאי לקבל את מלוא שכרו כממונה לצד גימלה מעיריית בני ברק, מאחר ומונה לתפקידו ואין לראות בו כמי שנבחר מחדש.

31. בתאריך 17.2.98 פנה התובע לעירייה וביקש לקבל על חשבון פיצויי פיטורים. נוכח פניותיו החוזרות ונשנות וכמוצא של פשרה, הוחלט במשרד הפנים לשלם לתובע פיצויי פיטורים בשיעור 100% והפרשי פדיון חופשה כמגיע לעובד.

32. במהלך ניהול משפטו של התובע ניתנו בבית הדין הארצי פסקי דין בעניין ועקנין ובעניין רסמי אשר הבהירו את גבולות סמכותו העניינית של בית הדין באשר לתביעות נבחרי ציבור. בענייננו, אין התובע מבקש זכויות מכח משפט העבודה המגן, אלא מענק מוגדל מכח סעיף 13 להחלטת הגמלאות. בנסיבות אלה, אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

33. כהונת התובע פקעה עם סיום כהונת הועדה. על אף שלא היה זכאי התובע לפיצויי פיטורים, שולם לו כמוצא של פשרה סך השווה לשיעור 100% פיצויי פיטורים.

34. התובע אינו זכאי למענק אשר שולם ליתר הסגנים, שעה שאלו, בשונה מהתובע, עמדו בתנאים הקבועים בהחלטת הגמלאות לצורך הענקת המענק.

דיון והכרעה

35. לאחר שפרטנו בהרחבה את טענות הצדדים, נקדים ונאמר כי נוכח העובדות אשר התבררו בפנינו ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, סבורים אנו כי דין התביעה והתביעה שכנגד להדחות וזאת משאין לשיטתנו לראות בתובע כעובד העירייה.

36. אין אנו מקבלים את פרשנות התובע לפסיקת בית הדין הארצי ולאופן יישומה בעניינו ובאשר למעמדו כעובד. בסדרת פסקי דין נדרש בית הדין הארצי ובית המשפט העליון לשאלת קביעת הזכאות לזכויות מכח משפט העבודה המגן על מי שלא חלים לגביהם המבחנים המקובלים לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד, לרבות מי שנבחרו לתפקידם או מי שמונו לתפקידם על פי דין. בפרשת סרוסי שלעיל, קבע בית המשפט העליון כי את שאלת מעמדו של אדם כעובד יש לבחון בהקשר לדבר החקיקה הספציפי ותכליתו. בפסקי דין אשר ניתנו לאחר פס"ד סרוסי, התפתחה גישה זו באשר לפרשנות התכליתית ככלי לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד. ההלכה היא כי המונח "עובד", אינו עוד מושג אחיד והומוגני, אלא דינו להתפרש ולקבל משמעות בהתאם לתכלית דבר החקיקה.

37. כך, בפסק הדין בעניין ע"ע 1120/02 יוסף ועקנין נ' המועצה הדתית אופקים (תק-אר 2003(4) 379 ,עמ' 384), בו נבחנה שאלת זכאותו של המערער אשר כיהן כסגן בשכר של ראש מועצה מקומית לפיצויי פיטורים, נדרשה כב' השופטת ארד לפרשנות התכליתית ככלי להענקת זכויות מתחום משפט העבודה המגן למי שאינם עונים על המבחנים להגדרת עובד וכך סיכמה:

"הנה כי הן, כאשר נתבעות זכויות מתחום המשפט הסוציאלי או זכויות מתחום משפט העבודה המגן, על ידי המועסק מכוח ה"דין" או על ידי המועסק מכוח בחירה, או כשאין מתקיימים במועסק המבחנים לקביעת מעמדו של עובד, או משלא נקשר חוזה עבודה ולא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים - תיבחן הזכות הנתבעת על דרך הפרשנות התכליתית ויישומה של אותה זכות תיעשה במקרה הספציפי, בהתחשב, בין היתר, בנסיבות העניין ובמסכת הוראות הדין החל על אותו מקרה".

38. באשר לתביעת נבחר ציבור לזכויות הנובעות מחוק פיצויי פיטורים, קובעת כב' השופטת ארד באותו מקרה כך:

"הגם שמעצם מעמדו, אין "הנבחר" עונה על המבחנים להגדרת "עובד", תיבחן תביעתו לזכויות הנובעות מחוק פיצויי פיטורים, לאור הפרשנות התכליתית של חוק פיצויי פיטורים ובכפוף לקיומם של סממנים אלה:

א. המקור לשכר ששולם לנבחר במהלך כהונתו - הסדר שבחוק, הסכם קיבוצי, או אחר.
ב. ההסדר החוקי המסדיר זכויותיו של הנבחר שהשתכר, עם פקיעת כהונתו, או בסיומה (להלן: הסדר הפרישה).
ג. האם הסדר הפרישה הולם את הזכויות המוענקות לעובד לפי חוק פיצויי פיטורים, ואין בו כדי קיפוח זכויותיו של הנבחר, בנסיבות העניין.
ד. אם נמצא שקופחו זכויותיו של הנבחר שהשתכר, או לא הוסדרו, לעת סיום כהונתו, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, לא מן הנמנע כי אותו נבחר ייחשב כעובד, לצורך הגשמת זכויותיו לפי חוק פיצויי פיטורים ובמסגרתו".

39. נציין כי באותו פסק דין נקבע כי אין להקנות למערער מעמד של עובד על דרך הפרשנות התכליתית כדי שיזכה לפיצוי בתום תקופת כהונתו, נוכח העובדה שהלכה ולמעשה הוסדרו זכויותיו ולא קופחו וזאת במסגרת הדין המסדיר זכויותיהם של נבחרים במעמדו.

40. אף בפסק הדין בעניין ע"ע 1010/02 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' רסמי יעקוב, בו נבחן מעמדו של נבחר ציבור לצורך תשלום שכר, פסקה כב' השופטת ברק כי אין תחולה של כל חוקי העבודה ויש לבחון את תכליתם של החוקים המעניקים זכויות סוציאליות בכל מקרה ומקרה. באותו עניין השאיר כב' הנשיא אדלר בצריך עיון את השאלות האם יש תחולה של חוק פיצויי פיטורים וחוק שעות עבודה ומנוחה על נבחר ציבור, תוך שהוא מציין כי סבור הוא שלכאורה עובדת היותו של נבחר ציבור בגדר "נבחר" והעובדה כי אין הוא מפוטר מתפקידו, מביאה לידי מסקנה כי חוק פיצויי פיטורים אינו חל עליו, כאשר בעת ההכרעה בשאלה זו יש לשקול האם קיים הסדר לגבי העובד הנבחר באשר לפנסיה או פיצוי אחר עם סיום עבודתו או היותו נבחר לתקופה קצובה.

41. אשר לענייננו - התובע מונה לתפקידו כסגן יו"ר הועדה הקרואה על ידי שר הפנים. מעצם מינויו, לא התקיימו לגבי התובע המבחנים המקובלים לעניין יחסי עובד מעביד.

42. על מינוי ועדה קרואה, סמכויות וחובות חבריה וכן על סיום כהונתה, חלות הוראות אלו בפקודת העיריות:

145. יושב ראש ועדה ממונה, סגנו, וסמכויותיהם

(א) לועדה שמונתה לפי סעיף 143 למילוי תפקידי ראש העיריה והמועצה ימנה השר מתוך חבריה יושב ראש, ואם נראה לו - גם סגן או סגנים ליושב ראש.

(ב) ליושב ראש יהיו כל הסמכויות והחובות שיש לראש העיריה, ולסגן יושב ראש יהיו כל הסמכויות והחובות שיש לסגן ראש העיריה.

(ג) הוראות סעיף 134 יחולו לגבי יושב ראש וסגן או סגנים ליושב ראש, בשינויים המתאימים.

(ד) יושב ראש או סגן יושב ראש, רשאים לקבל מתוך קופת העיריה שכר שיקבע השר מזמן לזמן. זכויותיהם לגמלאות יבוטחו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, וקופת העיריה לא תישא בכל עלות בשל זכויותיהם לגמלאות בעבור תקופת כהונתם בתפקידים האמורים, למעט בתשלומים השוטפים לקופת הגמל.

146. סמכויותיהן ותקופת כהונתן של מועצה או ועדה ממונות

(א) מועצה או ועדה ממונות לפי סעיף 143 יכהנו עד המועד הקרוב שבו יתקיימו בחירות לרשויות המקומיות לפי סעיף 4 לחוק הבחירות, ובלבד שתקופת הכהונה לא תפחת משנתיים ויהיו להן כל הסמכויות והחובות המוקנות למועצה או למועצה ולראש העיריה, לפי הענין לפי פקודה זו או לפי כל דין אחר.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאי השר, בהתייעצות עם ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, לקבוע מועד אחר לסיום כהונתה של מועצה או ועדה ממונה.

43. מינויו של התובע היה מוגדר ל"משימת" ניהול העירייה עד לקיומן של בחירות, שעה שעיריית בני ברק לא מילאה כראוי תפקידיה. כהונתה של ועדה קרואה הינה מעצם הגדרתה מוגבלת בזמן. אין לראות בחברי הועדה המסיימים כהונתם כמי שפוטרו מעבודתם. מראש ועל פי הוראות הדין, היה משך כהונתו של התובע מוגבל עד לקיומן של בחירות. אין לשיטתנו כל בסיס לטענת התובע כי תפקידו הופסק בטרם עת. לא רק שבפועל כיהנה הועדה משך למעלה משנתיים, עד לעריכת בחירות מוניציפליות, אלא שאף נתונה הסמכות לשר הפנים לקבוע מועד אחר, בהתאם לתנאים הקבועים בפקודה. תפקידו של התובע הסתיים עם סיומה של המשימה אשר הוטלה עליו למילוי תפקיד העירייה וזאת על פי הוראות פקודת העיריות.

44. הוכח בפנינו כי במהלך תקופת כהונת הועדה וכהונת התובע כסגן יו"ר הועדה, כל התשלומים, התנאים והשכר של סגני יו"ר הועדה הקרואה ניתנו על ידי העירייה בהתאם להנחיות משרד הפנים אשר החיל עליהם את הדין החל על נבחרי ציבור. התובע קיבל שכר ותנאים נלווים התואמים את אלו הניתנים לראשי רשויות וסגניהם בשכר. כך, שכרו של התובע עלה ב - 40.5% בשנת 96'. משרד הפנים אף קבע את זכויות הפרישה של סגני יו"ר הוועדה הקרואה ובהתאם להוראותיו שילמה העירייה ליתר סגני הוועדה הקרואה זכויות פרישה מכח החלטת הגימלאות, גם כאן, תוך אימוץ הדין החל על נבחרים.

45. באשר לתובע, בהמשך להליכים המשפטיים אשר נוהלו על ידו בבית המשפט המחוזי, בחן משרד הפנים את זכויותיו של התובע עם סיום תפקידו וזאת בהתאם להחלטת הגמלאות. נוכח השתכרותו בועדה הקרואה וזכאותו לקצבה מהקופה הציבורית של עיריית בני ברק, הודע לתובע כי הוא אינו זכאי לתנאי פרישה, קיצבה או מענק על פי החלטת הגמלאות.

46. הגם שהתובע ניסח את תביעתו כתביעה לפיצויי פיטורים, הרי שמקובלת עלינו טענת משרד הפנים לפיה במהותה, תביעתו של התובע הינה לקבלת המענק הקבוע בסעיף 13 להחלטת הגמלאות. כך עולה באופן ברור מטענותיו של התובע בסיכומיו וכך אף התברר במהלך חקירתו הנגדית. התובע העמיד את שיעור "פיצויי הפיטורים" על השיעור הקבוע בהוראת סעיף 13 להחלטת הגמלאות. כך מעיד התובע בחקירתו הנגדית:

"כשאת מפנה אותי לסעיף 13 לתצהירו של מר שמש שהוא טוען שאין נוהג לשלם לעובדים פיצויי פיטורים מוגדלים של 200% - אני אומר שאני לא יכול לומר ספציפית בעיריית בני ברק אבל יש לעובדי המדינה ועובדי רשויות שאנשים מקבלים אם על פי הסכם מראש 200% ואם על פי הסכם פרישה. אני טוען שלי יש הסכם של 200% פיצויים, זאת משאדם כמוני ששר הפנים מינה אותו לתפקיד שמקביל לתפקיד של ראש רשות מבחינת שכר ומבחינת תנאי פרישה אני זכאי לתחולת התנאים של ראש רשות והפיצויים של ראש העיר וסגנו הם 216% ולא 200%.
כשאת מפנה אותי לתצהיר אמונה סעיף 35 ו - 36 אני מאשר שכוונתי היא לסעיף 13 להחלטת הגמלאות בהתייחס לראש רשות".

47. לשיטתנו, אין לקבל את ניסיון התובע להכתיר את מענק הפרישה הקבוע בסעיף 13 להחלטת הגמלאות בשם "פיצויי פיטורים" ובכך לקנות סמכות לבית הדין לעבודה. אין אנו מקבלים את טענת התובע לפיה תכלית מענק הפרישה הינה כתכלית פיצויי פיטורים. אף העובדה כי יתר הסגנים זכו למענק, איננה נובעת מקיומו של נוהג לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור 200%, אלא נעשתה בהתאם להוראות החלטת הגמלאות, כפי שהוכח. סבורים אנו כי ככל שיש לתובע טענות באשר לזכאותו למענק מכח אותן הוראות, הרי שעליו לפנות אל בית המשפט המוסמך לעניין זה.

48. עוד יש להדגיש כי לאחר סיום כהונת התובע בועדה, שולם לו פיצוי בשיעור של פיצויי פיטורים וזאת לאחר שקיבלה העירייה את אישור משרד הפנים. לטענת התובע מדובר בפיצויי פיטורים. אף העירייה בסיכומיה טענה שמדובר בתשלום פיצויי פיטורים אשר נעשה מחמת טעות. אין אנו סבורים כי יש לראות בסכום אשר שולם כפיצויי פיטורים חלקיים, כטענת התובע או כפיצויי פיטורים ששולמו מחמת טעות, כטענת העירייה בסיכומיה. כעולה מעדויותיהם של מר שמש ומר אמונה, המדובר בסכום אשר שולם לתובע כמוצא של פשרה ועל מנת להביא את המחלוקות עימו לסיומן.

49. אשר על כן, סבורים אנו כי נוכח המבחנים המקובלים באשר למעמדו של אדם כעובד ואף בהתאם לפרשנות התכליתית, אין לראות בתובע בתפקידו כסגן יו"ר הועדה הקרואה כעובד העירייה.

משכך, דין התביעה להדחות.
משהוגשה התביעה שכנגד לשם הזהירות, חרף ספק העירייה בדבר מעמד התובע כעובד, אף דין התביעה שכנגד להדחות.
התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך 3,000 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה אומר סעיף 14 ?

  2. פיצויי פיטורים שליח

  3. תקרת פיצויי פיטורים

  4. פיצויי פיטורים למלצרית

  5. פיצויי פיטורים למנכ''ל

  6. פיצויי פיטורים עקב מאסר

  7. פיצויי פיטורים לעובד מוסך

  8. העתקת מקום לאיזור פיתוח

  9. נוהג לשלם פיצויי פיטורים

  10. העתקת מגורים עקב גירושין

  11. תביעת חוב פיצויי פיטורים

  12. תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים

  13. פיצויי פיטורים לעובד במאפייה

  14. פיצויי פיטורים לנבחר ציבור

  15. תביעה להפרש פיצויי פיטורים

  16. העתקת מקום מגורים לישוב חקלאי

  17. הצעת חוק שלילת פיצויי פיטורים

  18. תביעה לפיצויי פיטורים מוגדלים

  19. שלילת פיצויי פיטורים של סייעת

  20. העתקת מקום עבודה למרחק 1 ק''מ

  21. חוק פיצויי-פיטורים, תשכ"ג-1963

  22. פיצויי פיטורים לעובדת פיליפינית

  23. עבודה לא רציפה - פיצויי פיטורים

  24. סירוב המעביד לשלם פיצויי פיטורים

  25. פיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים

  26. פיצויי פיטורים למטפל בבית אבות שפוטר

  27. שלילת פיצויי פיטורים בגלל עבירות משמעת

  28. שלילת פיצויי פיטורים - הפרת משמעת קלה

  29. עובד שנפטר - סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים

  30. תביעה לקבלת פיצויי פיטורים וזכויות נוספות

  31. פיצויי פיטורים לעובדת זרה סיעודית לקשישה

  32. עובד מקומי ישראלי - חישוב פיצויי פיטורים

  33. נסיבות השוללות זכאות לקבלת פיצויי פיטורים

  34. נוהג לתשלום פיצויי פיטורים לעובדים פורשים

  35. האם פרמיה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים

  36. האם אחזקת רכב מהווה רכיב לחישוב פיצויי פיטורים ?

  37. לא כל הפרת משמעת תגרור בעקבותיה שלילת פיצויי פיטורים

  38. שלילת פיצויי פיטורים על יסוד טענות שהועלו לאחר הפיטורים

  39. נטל הוכחת רציפות בעבודה לפי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים

  40. העובד עותר לחיוב המעביד בתשלום "פיצויי פיטורים" ובונוס כספי

  41. תקנות פיצויי פיטורים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ''ט-1988

  42. האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין עגמת נפש עקב פיטוריו ?

  43. תקנות פיצויי פיטורים (שיעורי פיצויי פיטורים לעובד בשכר), התשמ''ג-1983

  44. הודעות על התנחלויות והיאחזויות שאושרו לפי תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים

  45. זכאות לפיצויי פיטורים לאחר שהמעביד לא סיפק עבודה חלופית התואמת מגבלות רפואיות

  46. לטענת המעסיק לאחר הפיטורים התגלו נסיבות שבגינן אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון