פיטורים של מורה לדרמה

להלן פסק דין בנושא פיטורים של מורה לדרמה:

פסק דין

פתיח

1.     עניינו של תיק זה בטענת התובע כי פוטר שלא כדין.

2.     מטעם התובע העידו הוא עצמו ובא כוחו הקודם עו"ד אמיר בשה. מטעם הנתבעת העידו גב' כרמלה אפשטיין-רותם, מנהלת תפעול ארצית בתוכנית קר"ב, מר רונן גביש, מר פיני בוחבוט ומר דניאל טרילניק.

3.     להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפני והמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין:

א.     משרד החינוך מפעיל תוכניות העשרה, כהשלמה לתוכניות הלימודים הפורמאליות, בישובים שונים ברחבי הארץ (להלן - "פרויקט קר"ב" או "הפרויקט"). התוכניות ניתנות בבתי הספר, תוך כדי יום הלימודים.

ב.     התובע במאי תיאטרון במקצועו, הועסק במסגרת הפרויקט החל מיום 1.9.00 או בסמוך לכך, כמורה לדרמה ותיאטרון וכבמאי הצגות תלמידים. במהלך ארבע השנים הראשונות הועסק באמצעות חברות כוח אדם שונות, מולן חתם על הסכם אישי אשר התחדש מדי שנה.

ג.     במהלך חודש יולי 2004 או בסמוך לכך התקשרה מדינת ישראל עם הנתבעת - מרמנת ארגון וניהול פרויקטים בע"מ (להלן גם - "החברה"), שהנה חברת בת של מנפאואר ישראל בע"מ - לצורך ניהולו ותפעולו של הפרויקט. במסגרת הסכם זה לקחה על עצמה החברה, בין היתר, לגייס עובדים מתאימים לביצוע הפרויקט.

ד.     ביום 5.10.04 חתם התובע על הסכם עבודה מול הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה; בעותק שהוגש אין חתימה של הנתבעת עצמה), במסגרתו התקבל לעבודה בחברה, במסגרת הפרויקט, כאשר תקופת עבודתו הנה מיום 10.10.04 ועד 30.6.05 (כפוף למתן אפשרות לחברה לסיים את ההתקשרות גם תוך כדי שנת הלימודים).

עוד נקבע בהסכם כי בתקופה שמיום 1.7.05 ועד תחילת הפעלת הפרויקט בשנה"ל תשס"ו יימצא בחופשה ללא תשלום, אשר בסיומה או במהלכה החברה תהא רשאית לסיים את העסקתו. היה ותחודש העסקתו על ידי החברה - לא תפגע תקופת החל"ת ברציפות ההעסקה.

ה.     ההסכם קובע עוד כי "אתה תועסק במתכונת העסקה גמישה והנך נותן בזאת הסכמתך לכך שהחברה תהיה רשאית לשנות את היקף ומקום ההעסקה שלך, לרבות שינוי ימי ו/או שעות ו/או מקומות עבודתך, פיצול מקום העבודה וכיוצ"ב שינויים, וזאת בכל עת לפי שיקול דעתה של החברה בשים לב לצרכי החברה ותכנית העבודה. כל שינוי כאמור לא יחשב כהרעת תנאים..." (סעיף 1.5 להסכם העבודה).

עוד נקבע כי "אף שהועסקת בתכנית לפני תחילת הסכם זה ע"י גורם אחר (להלן - "המעביד הקודם") הרי שבחתימתך על הסכם זה הינך מאשר, כי קיבלת מהמעביד הקודם את כל המגיע לך לפי כל דין... וכי אין ולא תהיה לך כלפי החברה כל טענה, דרישה או תביעה שעילתה בתקופת העסקתך בתכנית לפני תחילת הסכם זה לרבות כאלה המבוססות על ותק ו/או רצף זכויות" (סעיף 7).

ו.     לקראת שנה"ל תשס"ו התבקש התובע לחתום על הסכם עבודה חדש, בנוסח זהה. התובע הבהיר כי אינו מרוצה מהתנאים הנכפים עליו, לרבות העדר קביעות, והנו מבקש לתקנם. ביום 25.8.05 העביר מכתב למר דני גרוסמן, מנהל פדגוגי ארצי של הפרויקט, במסגרתו העלה מספר "סעיפים לדיון" (נספח א' לכתב התביעה). לדבריו, לא קיבל תשובה כלשהי למכתבו, או לבקשתו לקיים פגישת משא ומתן.

ז.     התובע טוען כי ביום 1.9.05, הגם שטרם חתם על הסכם העבודה, החל לעבוד בפועל בשני בתי ספר באריאל - השתתף בישיבות צוות, ואף לימד בפועל ביום 5.9.05 (עמ' 9 לפרוטוקול). הנתבעת לא היתה מודעת לכך, וטוענת כי הבהירה לתובע כי לא יוכל להתחיל לעבוד ללא חתימה על הסכם מסודר.

ח.     ביום 5.9.05 נשלח לתובע המכתב כדלקמן (נספח ה' לכתב התביעה), חתום על ידי "מדור שכר" בנתבעת:

"הריני להודיעך כי הוחלט שלא לחדש את הסכם העסקתך במסגרת תכנית קרב למעורבות בחינוך לשנת הלימודים תשס"ו.
אנו מודים לך על תרומתך ומאחלים לך הצלחה בהמשך".

התובע הוסיף בעדותו, כי ביום 5.9.05 נאמר לו "לא להגיע למחרת אם אני לא חותם על החוזה" (עמ' 9).

ט.     ביום 6.9.05 פנה עו"ד אמיר בשה, בשם התובע, לחברה, במכתב כדלקמן (נספח ב' לכתב התביעה):

"בשיחות עמכם, העלה מרשנו מס' בקשות והשגות באשר לתנאי עבודתו ודרך העסקתו... אולם, עד לרגע כתיבת מכתבי זה... טרם הוסדרו תנאי עבודתו של מרשנו.
אם לא די באמור, הרי שמרשנו קיבל הודעה לא להגיע למקום העבודה, עד שהוא לא יחתום על החוזה...".

בהמשך המכתב מפרט עו"ד בשה את בקשות התובע לתיקון ההסכם, ומסיים כדלקמן:

"לאור כל האמור לעיל, נודה לקבלת עמדתכם לאמור במכתבנו זה וכן, התייחסותכם לזכויותיו של מרשנו. לשימת ליבכם, יובהר שוב, כי בהתאם להנחייתכם כאמור, מרשנו נותר כעת מחוסר עבודה ופרנסה...".

למכתב זה לא התקבלה תשובה כלשהי, והתובע לא חזר עוד לעבוד בחברה ו/או במסגרת הפרויקט.

י.     ביום 2.4.06 הגיש התובע את התביעה שבפני. בשלב ראשון הוגשה התביעה גם כנגד מדינת ישראל, אך בהמשך חזר בו התובע מטענתו בדבר יחסי עובד ומעביד מול המדינה והתביעה כנגדה נדחתה בהסכמה.

התשתית העובדתית

4.     התובע העיד כי לקראת תום שנה"ל תשס"ה החל לדון מול נציגי הפרויקט על חידוש חוזה העבודה בשנה"ל הבאה. לדבריו, הובטח לו על ידי רכז הפרויקט באריאל מר רונן גביש כי מקומו בשנה"ל תשס"ו מובטח בשני בתי ספר; הבטחות דומות ניתנו לו על ידי רכז הפרויקט באור יהודה מר פיני בוחבוט לגבי בית ספר אחד (לגביו נפגש גם עם מנהלת בית הספר בשיחת סיכום, בה דובר במפורש על התוכניות לשנה לאחר מכן), ורכז הפרויקט בנתניה מר דניאל טרילניק לגבי בית ספר נוסף. לאור זאת, החל בהכנות לקראת שנת הלימודים, לרבות השתתפות בסדנת מורים באריאל.

התובע צירף אישור ממנהלת אחת מבתי הספר באריאל, ולפיו "במהלך חופשת הקיץ בנינו יחדיו את תכנית העבודה המלאה לשנת תשס"ו" (נספח ג' לכתב התביעה).

5.     התובע הסביר כי לאחר שהחל בגיבוש תוכניות הלימוד, הגיע מיוזמתו למשרדי החברה וקיבל לעיונו את נוסח הסכם העבודה עליו ביקשה החברה להחתימו. כיוון שחש ממורמר על תנאי העבודה שנכפו עליו, גם בשנים קודמות, וביקש לערוך תיקונים בנוסח החוזה, פנה ביום 25.8.05 למר גרוסמן כמפורט לעיל, וכן לחברה, וביקש לנהל משא ומתן בנוגע לחלק מתנאי החוזה. כתגובה לכך הודיעה לו החברה - ביום 5.9.05 - על הפסקת עבודתו, ללא כל הנמקה וללא שימוע, וכל זאת - לגישתו - בשל בקשתו לנהל משא ומתן על תנאי החוזה.

התובע טען כי מעבר למכתבים שפורטו לעיל, נוהלו גם שיחות טלפוניות רבות - תחילה בנוגע לתיקון תנאי החוזה, ולאחר קבלת מכתב הפסקת העבודה - בבקשה ליישר הדורים, אך לשווא.

6.     התובע הדגיש כי לו היה נאמר לו שעליו לחתום על ההסכם הסטנדרטי ויהי מה, שאם לא כן יפוטר - היה חותם על ההסכם שכן לא רצה לאבד את מקום עבודתו. עם זאת אישר כי מר גביש אמר לו "שאם לא אחתום על החוזה יש בעיה עם הביטוח ולא אוכל להתחיל לעבוד. עניתי בתגובה שאני כבר התחלתי לעבוד בהתאם לכל הסיכומים ושהחוזה יחתם לאחר השימוע (התובע התכוון לפגישת משא ומתן לגבי תנאי החוזה - ס.ד.מ) ולאחר שנשב יחד" (עמ' 10).
התובע אף הסביר מהם התנאים העיקריים שהפריעו לו בנוסח הסטנדרטי: ביקש להיקרא במאי תיאטרון ולא מדריך; ביקש שיאפשרו לו לתבוע את המעסיק הקודם בשל תאונת עבודה שהיתה לו; וביקש לקבל התחייבות כלשהי לגבי העתיד ו/או העסקה רצופה משך 12 חודשים בשנה. התובע הדגיש כי "העבודה 7 - 8 חודשים בשנה פגעו מאוד בפרנסת משפחתי" (עמ' 8).

7.     עו"ד אמיר בשה, בא כוחו הקודם של התובע, העיד כי נתן יעוץ משפטי לתובע במסגרת פניותיו להיכנס למו"מ על תנאי הסכם העבודה שלו. לדבריו, "במסגרת תפקידי פניתי לחברת מרמנת בבקשה בכתב, אולם לא נעניתי בתשובה כלל. כמו כן, מעולם לא פנו אליי מי מהגורמים בחברת מרמנת בטענה שעל מר שרקי לחתום מיידית (עוד בטרם בירור בקשתו) על חוזה שמא יפוטר" (סעיף 3 לתצהירו). ב"כ הנתבעת ויתרה על חקירתו של עו"ד בשה בחקירה נגדית.

8.     גב' כרמלה אפשטיין-רותם, מנהלת תפעול ארצי בפרויקט, העידה כי בתי הספר הם שמחליטים, מדי שנה, אילו תכנים לימודיים ברצונם לקבל מהפרויקט, לרבות זהות המורה שיעביר תכנים אלו, ומעבירים הבקשות בקשר לכך סמוך לפתיחת שנת הלימודים. בהתחשב בכך, החברה מחתימה את העובדים על הסכם עבודה לשנת לימודים אחת בלבד, שכן אין ודאות שבתי הספר בהם הועסקו - או בתי ספר אחרים - יהיו מעוניינים בקבלת שירותיהם בשנה"ל שלאחר מכן.

גב' אפשטיין-רותם הדגישה כי בהתחשב בכך שדובר בהעסקה משך כתשעה חודשים בלבד, ללא התחייבות לגבי השנים הבאות, תנאי השכר ששולמו לתובע (כ - 90 ₪ לשעת עבודה) עלו משמעותית על הממוצע בענף.

9.     גב' אפשטיין-רותם המשיכה והעידה כי שניים מבתי הספר בהם הועסק התובע בשנה"ל תשס"ה, באור יהודה ובנתניה, הודיעו לרכזי הפרויקט במפורש שאינם מעוניינים בהמשך העסקתו של התובע בשנת הלימודים הבאה, והתובע היה מודע לכך. ביחס לשני בתי ספר נוספים, באריאל - נאמר לתובע שיש רצון להמשך עבודתו במסגרתם, אך לצורך כך אמור היה לחתום על הסכם עבודה בהתייחס לשנה"ל תשס"ו. כיוון שהתובע סירב לחתום על ההסכם ודרש לשפר את תנאי עבודתו ולהיות מוכר כעובד קבוע - לא היתה אפשרות להמשיך ולהעסיקו.


10.     כאשר נשאלה מי קיבל את ההחלטה בפועל, השיבה גב' אפשטיין-רותם כי או היא עצמה או גב' טלי טנא, מנהלת הפרויקט מטעם הנתבעת. לדבריה -

"מאוד יכול להיות שבמסגרת התנהלות שאדם מסרב לחתום על חוזה אני אודיע שאנו מפסיקים את המו"מ איתו. צריך לתת פתרון לבית ספר ולא ניתן לחכות... אנו לא החלטנו לא לחדש חוזה. הוא החליט לא לחתום. אנו מחויבים כלפי בתי הספר לתת אדם מקצועי שיעשה את העבודה... אנו חייבים להפסיק את הסחבת הזאת כן לחתום או לא. ללא חוזה הוא לא מבוטח על ידי המלל ויש סיכון בתביעות וגם סיכון כלפי העובד שהוא יפגע ולא יהיה מכוסה" (עמ' 15 - 16).

11.     גב' אפשטיין-רותם נשאלה עוד מה היה תאריך היעד בו התובע חייב היה לחתום על החוזה (שהרי שנה קודם לכן חתם רק בתחילת חודש אוקטובר), והשיבה כי הדבר תלוי במועד בו מתחילה הפעלת הפרויקט אותה שנה בבתי הספר הרלוונטיים, כאשר באריאל בשנה"ל תשס"ו העבודה בפרויקט החלה כבר בתחילת חודש ספטמבר. לדבריה, אמנם לא שוחחה אישית עם התובע על כך שהוא חייב לחתום על ההסכם כתנאי להמשך עבודתו, אך "כולם יודעים שהם מתחילים לעבוד בבית הספר רק לאחר חתימה על חוזה" (עמ' 16).

12.     העדה אישרה עוד כי לא שוחחה עם התובע על תנאי החוזה, וזאת שכן שוחחה עימו על כך בכל השנים הקודמות, כאשר בכל שנה ושנה בא בתלונות דומות (העדה עבדה בפרויקט גם מטעם המעסיקים הקודמים). עוד ציינה כי "כולם יודעים שאנו חותמים על חוזים סטנדרטיים. גם התובע ידע זאת. הסברתי לו בישיבות איתו בשנים קודמות... כל השנה יש לו זמן להגיש את כל ההשגות שהוא רוצה. בחודש 9 הוא צריך לחתום על חוזה עבודה כי צריך להתחיל לעבוד" (עמ' 18).

13.     מר רונן גביש, רכז הפרויקט באריאל, אישר כי סמוך לתחילת שנה"ל תשס"ו פנה לתובע והודיע לו כי שני בתי ספר באריאל מעוניינים בהמשך העסקתו, ולכן עליו להגיע למשרדי החברה ולחתום על הסכם העסקה. התובע סירב לחתום על ההסכם וטען כי התנאים אינם מקובלים עליו. לדברי מר גביש, "הודעתי לתובע במפורש כי אין באפשרות מרמנת להיעתר לבקשותיו, ועל כן אם ברצונו להמשיך לעבוד במרמנת עליו לחתום על חוזה ההעסקה" (סעיף 5 לתצהירו). לדבריו, אמר לו את הדברים בשתי הזדמנויות שונות - האחת כאשר התובע הגיע לקחת את ההסכם ממשרדי החברה, והשנייה - בשיחה טלפונית בתחילת חודש 9/05, לאחר ששמע כי התובע כבר הגיע בפועל לבתי הספר באריאל, במהלכה "אמרתי שאני מבקש שלא יתחיל ללמד ללא חתימה על החוזה" (עמ' 13).
מר גביש אישר, עם זאת, כי לא אמר לתובע באופן מפורש שאם לא יחתום על ההסכם עד תאריך מוגדר כלשהו - לא יוכל עוד לחתום. לדבריו, "הוא אמר לי חד משמעית שהוא יחתום רק על חוזה שנותן לו קביעות ושהוא יראה לנו. ביקשתי ממנו מאוד שיחתום כדי לעזור לו ולסייע לו ומתוך הכרה ביכולות שלו" (עמ' 14). לדבריו, התובע אמנם לא השתכנע באותו מועד, אך גם לא אמר שלא יסכים לחתום בעתיד.

14.     מר פיני בוחבוט, רכז הפרויקט באור יהודה בתקופה הרלוונטית, הכחיש את טענת התובע כי נתן לו הבטחה להמשך העסקה בשנה"ל תשס"ו בבית הספר שתחת אחריותו. נהפוך הוא - מר בוחבוט הדגיש כי קיבל הודעה מפורשת ממנהלת בית הספר על כך שבית הספר אינו מעוניין להמשיך ולקבל את שירותי התובע, והודעה זו הועברה על ידו לתובע עצמו. מר בוחבוט הסביר כי הדבר נבע מהתנהגותו של התובע (עמ' 10).

מר בוחבוט עמד על טענתו גם לאחר שהוצג לו מכתב תודה שקיבל התובע ממנהלת בית הספר (ללא תאריך; נספח ו' לכתב התביעה). לדבריו, גם בתי ספר נוספים שעבדו עם התובע בעבר לא היו מעוניינים בהמשך עבודתו, שכן למרות שאין חולק על מקצועיותו - היתה לחלק מהמנהלים בעיה של "ההתנהגות ואישיות" (עמ' 10).

15.     מר דניאל טרילניק, רכז הפרויקט בנתניה, הכחיש את טענת התובע כי הבטיח לו המשך העסקה בבית הספר בנתניה בשנה"ל תשס"ו. לדבריו, קיבל הודעה ברורה ממנהלת בית הספר שאינה מעוניינת עוד בשירותיו של התובע שכן אינו מהווה "דמות חינוכית ראויה" (עמ' 12).

16.     הנתבעת הגישה, בנוסף למסמכים שפורטו לעיל, מכתב סטנדרטי שנשלח על ידה לכלל המורים המועסקים בפרויקט, לרבות התובע (נספח ב' לכתב ההגנה), ובו הודעה כי הסכם העבודה מסתיים ביום 30.6.05 וכי אם יתקבלו לעבודה בפרויקט לא יאוחר מיום 30.10.05 - תקופת העבודה בשנה"ל תשס"ה תילקח בחשבון לצורך חישוב הותק.

17.     מכלל העדויות לעיל, בצירוף המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, עולה התמונה העובדתית הבאה:

א.     הגם שהתובע הועסק על ידי הנתבעת משך שנת לימודים אחת בלבד, בפועל עבד בפרויקט - עם אותם רכזים ומנהלים הממונים עליו - משך חמש שנים. לא ניתן לנתק את תקופת ההתקשרות הקודמת מתקופת העבודה באמצעות הנתבעת, שכן הסתבר כי המתרחש בספטמבר 2005 הושפע באופן משמעותי ממה שהתרחש בשנים קודמות.
ב.     בין השורות עלה בבירור, כי לתובע יצא מוניטין בקרב אנשי הפרויקט כמי שאין חולק על מקצועיותו, אך יש בעייתיות מסוימת באישיותו ובדרך התנהגותו. גם בבית הדין לא היסס להרים את קולו, ואף הסביר כי הנו איש תיאטרון ואמן על כל המשתמע מכך, לרבות אישיות ססגונית. כתוצאה מכך, לא כל בתי הספר היו מעוניינים לעבוד עימו.

ג.     התובע היה מודע, משך כל השנים, לכך שהעבודה במסגרת הפרויקט אינה עבודה מובטחת, אלא תלויה ברצונם של בתי ספר ספציפיים לעבוד עימו (עמ' 7 לפרוטוקול, מכתבו מיום 25.8.05), כך שהיקף העבודה עשוי להשתנות וקיימת גם האפשרות כי לא יקבל עבודה כלל.

כפי שהעידה גב' אפשטיין-רותם ולא נסתרה, לבתי הספר ניתנה האפשרות להודיע מדי שנה מחדש, לקראת פתיחת שנת הלימודים, מהם התחומים שברצונם ללמד באותה שנה ועל ידי אילו מורים, ולכן לנתבעת אין כל אפשרות להבטיח עבודה רצופה או קבועה למורים.

ד.     מהעדויות עלה כי התובע חש ממורמר וכועס על תנאי העבודה שנכפו עליו במסגרת הפרויקט. התובע הבהיר כי יש לו משפחה לפרנס, ואין זה סביר כי יקבל שכר משך 8 - 9 חודשים בשנה בלבד, וללא כל ודאות כי יועסק בשנה שלאחר מכן ובאיזה היקף. התובע הדגיש כי הוא במאי תיאטרון רציני ומוערך, והוא חש שדרך ההעסקה הזו פוגעת גם בכבודו. נוכח תחושתו זו, מדי שנה ושנה נהג להתלונן על תנאי ההסכם עליו נדרש לחתום.

ה.     לקראת שנה"ל תשס"ו סוכם מול התובע כי ילמד בשני בתי ספר בלבד, באריאל. התובע אמנם טען כי סוכם מולו כי ילמד גם בבתי הספר בנתניה ובאור יהודה, אך אני נותנת אמון מלא בעדויותיהם של מר טרילניק ומר בוחבוט, כי לא הבטיחו דבר מעין זה לתובע, וכי בתי הספר בהם מדובר הודיעו במפורש שאינם מעוניינים בשירותיו לאותה שנה.

הדבר עולה במפורש גם מהדברים שרשם התובע עצמו (או מי מטעמו) על גבי טיוטת החוזה שנמסרה לו (נספח ד' לכתב התביעה), ולפיהם - "רוצה להגיע למשרה מסודרת - משכורת 10 חודשים בשנה, מתחיל בשני בתי ספר. רוצה להחזיר ל - 4 בתי ספר...". התובע אמור היה לפיכך לחתום על הסכם העבודה - בדומה לשנים קודמות - לצורך עבודה בשני בתי הספר בהם מדובר, כאשר ציפה כפי הנראה לקבל בתי ספר נוספים בהמשך השנה.
ו.     התובע ידע בשלב זה שעליו לחתום על הסכם העבודה, וזאת כתנאי לכך שיתחיל לעבוד בפועל בבתי הספר במסגרת הפרויקט. אני קובעת כאמור על סמך עדותו של מר גביש, שאני נותנת בה אמון מלא, ולפיה הבהיר במפורש לתובע כי אין אפשרות להתחיל לעבוד בלא שנושא ההסכם מוסדר וחתום. הדבר עולה גם מעדות התובע עצמו, אשר העיד כי פנה מיוזמתו למשרדי החברה על מנת לקחת את ההסכם.

בנוסף לא יכול להיות חולק כי התובע ידע כי הפעילות בפרויקט מתחילה בבתי הספר באריאל כבר בתחילת חודש ספטמבר, וכראיה - כי החל ללמד, לדבריו, כבר ביום 5.9.05. התובע ידע לפיכך כי עליו לחתום על ההסכם עד תחילת חודש ספטמבר, שאם לא כן תיווצר בעייתיות בהמשך העסקתו.

ז.     גב' אפשטיין-רותם הסבירה, והסברה מקובל עלי, כי חתימת ההסכם לא היתה דרישה פורמאלית גרידא, אלא היתה חיונית מבחינת הנתבעת על מנת לוודא כי אותו עובד אכן יעמוד לרשות הפרויקט ובתי הספר הרלוונטיים משך כל שנת הלימודים, במסגרת תנאי העבודה המוגדרים בהסכם ומקובלים עליו, כאשר חתימת ההסכם נדרשה גם לצורך ביטוחי.

ואכן, סבירה דרישת הנתבעת להסדיר את תנאי העבודה באופן ברור טרם תחילת העבודה בפועל, ולא להשאיר את המחלוקות - שלא היה ספק כי קיימות - לתקופה מאוחרת יותר.

ח.     התובע העיד כי גם בשנים קודמות התייעץ עם עורך דין בנוגע לנוסח ההסכם שכן לא היה מרוצה ממנו, אך כדבריו - "הפעם החלטתי ללכת איתו ולפנות ולראות איך אפשר לסדר זאת" (עמ' 9). ייתכן כי הדבר נבע גם מכך שאמור היה להתחיל ללמד בשני בתי ספר בלבד, ולכן דווקא בשנה זו - היה חשוב לו להסדיר מעמד קבוע והיקף עבודה קבוע ככל האפשר.

התובע פנה לפיכך, טלפונית ובכתב, וביקש לנהל משא ומתן על תנאי החוזה, לרבות באמצעות בא כוחו דאז. בפועל איש מהנהלת הפרויקט או החברה לא השיב לו, ולא התקיימה עימו פגישה כלשהי בנוגע לכך. שנת הלימודים החלה לפיכך, בלא שהסכם עבודתו של התובע הוסדר או נחתם.


ט.     הנתבעת טענה כי התובע קיבל תשובה שלילית לפניותיו, אך העד היחיד שהעיד כי מסר לו תשובות כלשהן הוא מר גביש, שאמר לתובע כי מדובר בהסכם סטנדרטי שאין אפשרות לשנותו. זאת, כאשר לא היה חולק כי מר גביש לא היה מוסמך מטעם החברה לנהל מו"מ על תנאי החוזה, והפניות לתיקון החוזה כלל לא נעשו כלפיו. התשובות שמר גביש נתן לתובע - כאשר פגש בו במקרה כאשר התובע הגיע למשרדי החברה לקחת את נוסח ההסכם, ופעם נוספת טלפונית כאשר שוחחו על תחילת העבודה באריאל - לא היו לפיכך תשובות רשמיות בשם החברה, אלא יותר עצה חברית.

אזכיר בהקשר זה כי גב' אפשטיין-רותם אישרה, בהגינותה, כי לא שוחחה אישית עם התובע על נוסח החוזה בשנה הרלוונטית ואף לא ענתה בכתב לפניותיו; לא הובאה כל עדות אחרת, או מסמך אחר, המעידים כי בעל תפקיד אחר כלשהו מטעם הנהלת הפרויקט ענה לתובע בדרך כלשהי לפניותיו.

י.     כיוון שהתובע לא קיבל תשובה כלשהי לפניותיו - לא חתם על ההסכם, וזאת על אף שידע כי שנת הלימודים מתחילה. בהעדר חתימה, החברה הודיעה לו - ביום 5.9.05 - כי לא יועסק בשנת הלימודים התשס"ו, וכך הגיעה מערכת יחסי העבודה לידי סיום.

לאחר שמיעת העדויות, נותר בי רושם כי העדר המאמץ מצד החברה לשכנע את התובע לחתום על הסכם העבודה נבע במידה מסוימת גם מהמוניטין שיצא לתובע כמפורט לעיל כעובד בעל התנהגות בעייתית לפרקים, ובהתחשב בכך שהשיחות מולו בנוגע לנוסח החוזה בשנים הקודמות היו כפי הנראה טעונות ובטונים גבוהים.

יא.     התובע טען ולא נסתר כי פנה טלפונית גם לאחר קבלת מכתב הפסקת העבודה, וביקש לקיים עימו פגישה על מנת ליישב את ההדורים, אך לא קיבל כל תשובה. כל תשובה לא התקבלה גם למכתבו של עו"ד בשה מיום 6.9.05. התובע לא ניסה לטעון, עם זאת, כי הסכים לחתום על ההסכם בנוסחו הסטנדרטי לאחר יום 5.9.05.
הכרעה

18.     בהתבסס על התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי כמפורט לעיל, עלי לדון בטענותיו המשפטיות של התובע. ראשית טען, כי על הנתבעת - כיוון שהנה מתוקצבת על ידי משרד החינוך ופועלת מטעמו - חלים כללי המשפט המינהלי. בהמשך טען, כי אי חידוש הסכם עבודה לתקופה קצובה כמוהו כפיטורים, ולכן היה על הנתבעת לנמק את הודעת הפיטורים, ובהעדר הנמקה - עליה הנטל להוכיח כי הפיטורים לא היו שרירותיים אלא נעשו בתום לב ובסבירות.

עוד טען כי סיבת הפיטורים הוסתרה, אך אינני מקבלת טענה זו כבר בשלב זה; לתובע לא היה ספק, הגם שהדבר לא צוין ברחל בתך הקטנה במכתב הפסקת העבודה, כי הסיבה להפסקת עבודתו היתה אי חתימתו על הסכם העבודה.

19.     לאחר שקילת הטענות, מקובלת עלי טענתו של התובע, כי לא ניתן להתייחס אל הנתבעת כאל חברה פרטית לחלוטין, אלא יש לקחת בחשבון את העובדה כי היא פועלת מטעמו של משרד החינוך, בבתי ספר ציבוריים, ועל בסיס תקציבים ציבוריים. חובת תום הלב החלה עליה, כפי שחלה על כל מעסיק, מקבלת לפיכך משנה תוקף, ומחייבת אותה לנהוג כלפי עובדיה בהגינות ובסבירות (ראו גם עב' (ת"א) 300038/98 מכבי דניאל - דנאל (אדיר יהושע) בע"מ ואח', מיום 14.7.02; על הדואליות הנורמטיבית שמתקיימת בחברות פרטיות שמבצעות בפועל תפקידים של רשות ציבורית או מעין ציבורית ראו גם ע"א 2299/99 שפייר נ. דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה (4) 213; בג"צ 9474/00 גל נ. ראש עיריית חיפה, מיום 13.12.04).

20.     בנוסף, מקובלת עלי טענת התובע כי הנתבעת מחויבת היתה, כחלק מחובות תום הלב וההגינות בהן היא מחויבת, לשקול את בקשת התובע להכנסת תיקונים בהסכם העבודה שלו, להשיב לו באופן מסודר על פניותיו, ולהבהיר לו באופן מפורש כי ככל שלא יחתום על ההסכם עד תאריך מסוים (שיכול היה להיות גם 1.9.05) - לא יוכל להמשיך בעבודתו ואי חתימתו ייחשב כאי חידוש חוזה העבודה מיוזמתו. בכך שלא עשתה כן - גרמה בפועל לתובע לאבד את מקום עבודתו ומקור פרנסתו, למרות שלא היתה לו כל כוונה לכך.

יש לזכור כי התובע, במכתבו ובמכתב בא כוחו, לא הצהיר ולו ברמז כי אין בכוונתו לחתום על ההסכם או כי התיקונים אותם הוא מבקש הם תנאי בלתו אין להמשך עבודתו; אף אין זה נכון כי התובע התעלם מהבקשות שהופנו אליו לחתום על ההסכם, שכן הבהיר בכתב ובעל פה כי הנו מבקש תיקונים בנוסח החוזה. הגם שידע כי הנו מתחיל לעבוד בבתי הספר - רשאי היה להניח כי בקשתו תיבדק ותימסר לו תשובה, טרם שיישלח לו מכתב לקוני המודיע לו על סיום עבודתו.

21.     אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע הוא שהתפטר בכך שלא חתם על הסכם העבודה ובכך לא קיבל את הצעתה להמשך ההתקשרות. זאת, שכן הגם שלא חתם - הבהיר באופן מפורש כי ברצונו להמשיך ולהיות מועסק על ידי הנתבעת, והמתין לתשובות למכתביו ולפניותיו. אינני מקבלת את טענת הגב' אפשטיין-רותם כי התובע אמור היה להעלות את השגותיו במהלך שנת הלימודים ולא סמוך טרם פתיחת שנה"ל הבאה, שהרי כלל לא ידע שיועסק בשנה"ל הבאה עד תום שנה"ל הקודמת, ואף לא קיבל את נוסח החוזה שאמור היה לחתום עליו.

הנתבעת היא שהכניסה את התובע לסד זמנים בעצם העברת החוזה לעיונו רק במהלך חודש 8/05; לוח הזמנים הצפוף אינו לפיכך פרי אחריותו או מחדליו של התובע עצמו.

22.     הנתבעת אף היתה מחויבת לקיים לתובע שימוע טרם משלוח המכתב המודיע לו על הפסקת עבודתו בפרויקט; כבר נפסק כי אי חידוש הסכם עבודה לתקופה קצובה - בנסיבות בהן החוזה חודש בעבר כדבר שבשגרה כך שהיתה ציפייה סבירה לחידושו פעם נוספת - כמוהו למעשה כפיטורים, כאשר במקרה שלפנינו היה על הנתבעת לקחת בחשבון שהתובע מועסק בפועל בפרויקט, גם אם לא באמצעותה, משך חמש שנים שאינן תקופה מבוטלת. כפי שפסק כב' בית הדין הארצי:

"העסקת העובד נעשית על פי חוזה לתקופה קצובה, אולם המסגרת בה היא מתקיימת מחזיקה בתוכה, מעצם טיבה, אפשרות ליצירת קשר מתמשך, בין לקביעות ובין להארכת החוזה מעת לעת. במקרה כזה, גם אם לעובד אין זכות קנויה למשרה, חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך עוד את ההתקשרות עימו; לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה; לאפשר לעובד להביא בפניו את תגובתו וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה... "
(ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448; ראו גם ע"ע 1290/02 מדינת ישראל - אלי שדה, עבודה ארצי כרך לג (99) 36).

23.     על הנתבעת - גם כמעסיק פרטי, קל וחומר בעת שהיא מבצעת פרויקט ציבורי כמפורט לעיל - מוטלת היתה לפיכך החובה להזמין את התובע לשימוע ולהסביר לו כי ככל שלא יחתום על ההסכם - לא יוכל להמשיך לעבוד; לו היתה עושה כן, סביר שהתובע היה חותם על ההסכם והפסקת עבודתו היתה נמנעת.

כפי שפורט לעיל, אני סבורה כי אחת הסיבות שהנתבעת לא עשתה כן היא המוניטין השלילי שיצא לתובע כעובד בעייתי, יחד עם דרישותיו לתיקון ההסכם אשר הנתבעת כלל לא התכוונה להתמודד עימן, ומבחינתה היוו מטרד שחזר על עצמו שנה לאחר שנה. במידה מסוימת הנתבעת לא מאוד הצטערה לפיכך על ההזדמנות שנפלה בידיה - כפי שהיא ראתה זאת - להיפרד מהתובע בשל אי חתימתו על ההסכם.

24.     במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעת בסיכומיה כלל לא חלקה על חובתה לערוך לתובע שימוע, אך לטענתה לא היה טעם בכך בנסיבות אלו שכן הוא ממילא החליט שלא לחתום על הסכם העבודה. כפי שפורט לעיל, אינני מקבלת טענה זו, שכן הובהר כי איש מהנהלת הפרויקט - פרט לרכז מר גביש ב"שיחות מסדרון" - לא שוחח עם התובע באופן מסודר בנוגע לבקשותיו לתיקון החוזה, ו/או הבהיר לו כי אין אפשרות לתקן כל פרט בהסכם כך שאם לא יחתום עליו - המשמעות תהא הפסקת עבודתו. התובע היה זכאי לפיכך לקיים פגישה מסודרת בה יובהרו לו הדברים דלעיל, כאשר סביר להניח כי פגישה כזו היתה מביאה בפועל לחתימת ההסכם על ידו ולהמשך עבודתו.

25.     כסיכום נקודה זו - שוכנעתי כי הנתבעת היא שלא חידשה את הסכם העבודה של התובע, בהודעתה מיום 5.9.05, שנבעה מכך שלא חתם על ההסכם הסטנדרטי עד אותו מועד. בהתנהלותה זו הפרה הנתבעת את חובות תום הלב וההגינות החלות עליה במספר היבטים - אי התייחסות כלשהי לבקשות התובע לנהל מולו משא ומתן על תנאי ההסכם; העדר שימוע; לקיחה בחשבון של הטענות שהעלה כנגד ההסכם הסטנדרטי כשיקול לאי חידוש העסקתו.

התובע לא דרש סעד של החזרה לעבודה, ועל כן אין צורך כי נדון בכך. הסעד הראוי הנו לפיכך פיצוי כספי, הלוקח בחשבון את כלל נסיבות העניין.

26.     התובע דרש פיצוי עבור תשעה חודשי עבודה, ובנוסף פיצוי בגין עוגמת נפש. לאחר עיון בפסיקה שהוזכרה על ידי הצדדים ושקילת כלל השיקולים לרבות משך ההתקשרות (הן באמצעות החברה עצמה והן בפרויקט), סוג הפגמים והיקפם, ותרומתו השלילית של התובע עצמו לסיום העסקתו כפי שתפורט להלן, אני סבורה כי הפיצוי הראוי עומד על שווה ערך לארבעה חודשי שכר, לפי השתכרותו של התובע בשנה"ל תשס"ה (שכן לא הוכח מה היתה השתכרותו הצפויה בשנה"ל תשס"ו), בסך כולל של 46,767 ₪. אינני סבורה כי זהו המקרה הראוי לפסוק פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש (דב"ע נג/3-99 מדינת ישראל - דוד מצגר, פד"ע כ"ו 563).

     בתרומתו השלילית של התובע עצמו אני מתכוונת לכך שלא חתם בפועל על ההסכם על אף שהיה לו ברור שהחתימה עליו נדרשת טרם תחילת שנת הלימודים, אלא הסתפק במשלוח מכתב דרישה וניסה במידה מסוימת לקבוע עובדות בשטח על ידי תחילת עבודה ללא חתימה. בנוסף לא הציע לחתום על ההסכם גם לאחר שקיבל את מכתב הפסקת ההתקשרות. במידה מסוימת יש לו לפיכך "אשם תורם" לא מבוטל, לסיום ההתקשרות בדרך בה הסתיימה.
     במאמר מוסגר יצוין כי התובע לא ניסה לטעון כי חלים על העסקתו הסכמים קיבוציים ו/או נוהגים כלשהם, בכלל ובנוגע למועד ההודעה על סיום ההתקשרות בפרט. לאור זאת לא דנתי מיוזמתי בסוגיה זו. באותו אופן הנתבעת בסיכומיה לא טענה לאי הקטנת הנזק מצד התובע במהלך התקופה שלאחר סיום ההתקשרות, ולכן לא דנתי גם בכך.

27.     לא ניתן לסיים פסק דין זה מבלי להתייחס לתחושתו העגומה, והמוצדקת במידה רבה, של התובע, מתנאי העבודה שנכפו עליו במסגרת הפרויקט (ואני משתמשת במילה "נכפו" שכן הובהר כמפורט לעיל כי לא היתה לו כל אפשרות לנהל משא ומתן בקשר לכך). במהלך שיחה מחוץ לפרוטוקול הבהירו נציגי החברה כי מדובר בתנאים שהוכתבו למעשה על ידי משרד החינוך, ולכן מומלץ כי פסק דין זה יועבר גם לידיעתו.

בעיה מרכזית שעלתה מהעדויות ומנוסח ההסכם הסטנדרטי היא העסקת המורים, הגם שחלקם מועסקים משך שנים ברציפות, משך 8 - 10 חודשים בשנה בלבד, כאשר בחודשי הקיץ אינם יכולים להשתכר ונחשבים כמצויים בחופשה ללא תשלום. אני סבורה כי זהו תנאי שאינו סביר ויש למצוא דרך לפתור זאת ולדאוג לתשלום שכרם גם בחודשי הקיץ, בהם בתי הספר בחופשה.

28.     בעייתיות נוספת היא חוסר הודאות של המורים, עד סמוך מאוד טרם תחילת שנת הלימודים (שכן החלטות ועדות ההיגוי של בתי הספר מתקבלות רק במועד זה), אם יועסקו בשנת הלימודים אם לאו, ואם כן - באיזה היקף. כאשר מדובר באנשי מקצוע, בעלי משפחות, שזה מקור פרנסתם העיקרי, ואשר יפסידו השתכרות של שנת לימודים שלמה ככל שיסתבר ברגע האחרון שאין כוונה להעסיקם - מדובר לטעמי בתנאי שאינו הוגן ואינו סביר.

יש למצוא לפיכך דרך מעשית להודיע למורים על העסקתם בשנת הלימודים הבאה זמן סביר (מספר חודשים - ולא ימים בודדים) טרם פתיחת שנת הלימודים; למשל - על ידי דרישה מבתי הספר להודיע על החלטתם עד חופשת הפסח של השנה הקודמת ולא עד סמוך לפתיחת שנת הלימודים.

29.     בעיה נוספת שהעלה התובע בסיכומיו היא כי החלטת מנהלי בתי הספר ו/או ועדות ההיגוי של בתי הספר, להמשיך או לא בהעסקת המורים, ניתנת ללא הנמקה כלשהי ואף בלא ליידע את המורה הרלוונטי, כך שבדרך זו לא ניתנת לו ההזדמנות להגן על מקור פרנסתו או לשנות את דרכיו על מנת למנוע החלטות דומות בבתי ספר נוספים.

אני סבורה כי גם לנושא זה יש למצוא פיתרון; למשל על ידי שיחות משוב תקופתיות - בין ישירות על ידי בתי הספר ובין באמצעות הרכזים.

30.     גם עצם הסירוב לקיים משא ומתן על תנאי כלשהו מתנאי ההסכם, והבהרה כי מדובר בחוזה סטנדרטי ואחיד שאין כל אפשרות לשנותו - הנם בעייתיים וחורגים לטעמי מחובת תום הלב. קל וחומר, כאשר כפי שעלה לכאורה מהעדויות - מדובר בעובדים שאינם מאוגדים בארגון עובדים כלשהו, ולא חל עליהם הסכם קיבוצי.

31.     הנתבעת טענה כי התובע היה מודע לתנאים דלעיל והסכים לעבוד בדרך זו, כאשר תמיד היתה פתוחה לפניו הדלת לעבור למקום עבודה אחר. טענה זו אינה מקובלת עלי. גם ביחס למעסיק פרטי - תקנת הציבור וחובת תום הלב אינן מאפשרות לו להציב בפני עובדיו תנאים שאינם הגונים; קל וחומר כי חברה המתפעלת פרויקט של המדינה, בבתי ספר ציבוריים, תוך שאין כל אפשרות ללמד בבתי הספר השונים ברחבי הארץ אלא באמצעותה - מחויבת לאפשר לעובדיה, מובן תוך התחשבות בצרכי הפרויקט ובמגבלות התקציביות, תנאים סבירים והגונים.

למען הסר ספק יובהר כי האמור בסעיפים 27-30 לעיל נכתב לכאורה בלבד, וכדוגמאות בלבד, שכן נושאים אלו לא לובנו במהלך הדיון די צרכם וממילא אינם עומדים להכרעתי. ברור כי תיקון ההסכמים כמפורט לעיל יקשה במידה מסוימת על התפעול השוטף של הפרויקט, ועם זאת יש לזכור כי הפרויקט מופעל באמצעות מורים בשר ודם, שיש להם זכויות כבני אדם וכעובדים, ואשר יש להתחשב גם בהם בעת ניהולו.

32.     סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 46,767 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 5.9.05 ועד התשלום בפועל. בנוסף תישא בהוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שימוע למורה

  2. ועדה פריטטית

  3. תמריץ אישי למורה

  4. פיטורי מורה לריקוד

  5. הצעת חוק מעמד המורה

  6. ביטוח סיעודי למורים

  7. נפילה של מורה בכיתה

  8. פרישה מוקדמת למורים

  9. פרישה מאולצת של מורה

  10. פיטורי מורה למתמטיקה

  11. פיטורי מורה ללא שימוע

  12. זכויות מורים ברמאללה

  13. הקפאת פיטורים של מורה

  14. פיטורים של מורה לדרמה

  15. פנסיה של מורים בגיל 45

  16. חובת תואר אקדמאי למורה

  17. תוספת גמול הכנה לבגרות

  18. העברת מורה לבית ספר אחר

  19. תוספת יוקר ארגון המורים

  20. פנסיית נכות ממבטחים למורה

  21. ביטול מכתב פיטורים למורים

  22. התפטרות מורה במשרד החינוך

  23. משכורות מורים ממשרד החינוך

  24. השעיית מורה עקב חקירה במשטרה

  25. הצעת חוק גמלה למורים ולגננות

  26. צבירת ימי מחלה - מורה בתיכון

  27. הורדת שכר מורה בגין התבטאויות

  28. בסיס השכר לתוספת תשלום למורים

  29. ביטול העברת מורה לבית ספר אחר

  30. פיטורי מורה במהלך שנת הלימודים

  31. פיצוי מוגדל למורה שפוטר שלא כדין

  32. השעיית מורה שהוגש נגדו כתב אישום

  33. פיטורי מורה עקב קיצוצים בשעות ההוראה

  34. פיצויי פיטורים למורה במרכז החינוך העצמאי

  35. פיטורים של מורה עקב מצמום מספר התלמידים

  36. גמלה בשיעור 70% בגין פרישת מורה במשרד החינוך

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון