פיטורים משירות בתי הסוהר

האם ניתן לבטל פיטורים משירות בתי הסוהר ?

נציב בתי הסוהר נדרש בכל מקרה ומקרה, לאזן בין זכויותיו של הסוהר והצורך להימנע מפגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בו, לבין השיקולים האחרים המונחים על הכף, ובכלל זה, תפקודו התקין של השירות, זכויותיהם של האסירים ושמירה על אמון הציבור במערכת הכליאה.

החלטתו של נציב בתי הסוהר לפטר סוהר נתונה לביקורתו השיפוטית של בית משפט.
אין צריך לומר כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המשיב, אלא "בוחן האם שיקול הדעת הופעל בגדרי מתחם הסבירות והמידתיות".

סמכותו זו של נציב בתי הסוהר מביאה לידי ביטוי את האחריות המוטלת עליו כמי שעומד בראש המערכת, ואשר בתי הסוהר והסוהרים נמצאים בפיקודו, בפיקוחו ובניהולו.

בעת הפעלת סמכותו האמורה, על נציב בתי הסוהר לאזן בין הפגיעה הנלווית למעשה הפיטורין, אל מול האינטרסים הנוגדים המצדיקים נקיטה בצעד זה.

כן מוטל עליו לבחון האם ניתן לנקוט בצעד אחר שפגיעתו בסוהר פחותה.

פיטוריו של אדם מעבודתו הם, לעיתים, צעד קשה וחמור. אין לנקוט בצעד מסוג זה בקלות ראש. ראוי כי יעמוד טעם בעל-משקל ביסוד החלטת פיטורין. ראוי כי במידה ואפשר לנקוט בצעד שפגיעתו פחותה - יועדף צעד כזה.



להלן פסק דין בנושא פיטורים משירות בתי הסוהר:

פסק - דין     


השופט ע' פוגלמן:

     עתירה נגד החלטת המשיב להורות על פיטוריו של העותר משירות בתי הסוהר.

1.     העותר, יליד 1948, שירת בשירות קבע בצה"ל, עד לשנת 1995, עת השתחרר בדרגת אלוף-משנה. בחודש מרץ 1998 התגייס העותר לשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס). לאחר תקופת הכשרה קצרה, נתמנה העותר למנהל בית הסוהר שקמה. במהלך שנת 1999 בוטל מינויו של העותר לתפקיד זה, והוא מונה לתפקיד מפקד יחידת נחשון, היא היחידה המבצעית אשר אחראית על ליווי אסירים לבתי המשפט ובין מתקני הכליאה השונים (נעיר כי דרגת התקן של מפקד היחידה היא סגן גונדר, הנמוכה בדרגה אחת מדרגת הכתף של העותר - גונדר משנה). הצדדים חלוקים ביניהם בתיאור הנסיבות שהביאו לביטול מינויו של העותר לתפקיד מנהל בית הסוהר שקמה, ולמינויו כמפקד יחידת נחשון. לטענת העותר, הוא נוכח לדעת שאינו יכול להמשיך בתפקידו וביקש לעזוב את שב"ס, בשל עוינות מצידו של הממונה עליו, מפקד גוש דרום, גונדר חיים גליק. נטען כי גונדר גליק נטר לעותר עוד מעת מינויו, נוכח "הצנחתו" משורות הצבא לתפקיד בכיר בשב"ס. בפגישה שנערכה ביום 18.4.99 בין העותר לבין נציב בתי הסוהר באותה עת, רב-גונדר עמוס עוזני, הוצע לעותר לכהן כמפקד יחידת נחשון. המשיב מצידו טוען כי בקשתו של העותר לסיים את שירותו בשב"ס עלתה בקנה אחד עם השגות שהיו באשר לתפקודו המקצועי, ומוסיף כי בין העותר לבין גונדר גליק לא שררו יחסי עבודה טובים. נטען, כי הנציב קיבל את בקשתו של העותר לסיים את תפקידו כמנהל כלא שיקמה, וביום 5.4.99 המליץ לשר לביטחון פנים לבטל את מינויו, החל מיום 19.4.99. המלצה זו אושרה על ידי השר. בין לבין, ביום 11.4.99 נפגש העותר עם הנציב והביע רצונו להמשיך ולשרת בשב"ס. בהמשך לכך, בפגישה שנערכה ביום 18.4.99, הסכים הנציב לתת לעותר הזדמנות נוספת להוכיח עצמו כמפקד יחידת נחשון.

2.     ביום 6.1.02, לאחר שכיהן במשך למעלה משנה כמפקד יחידת נחשון, הודיע העותר לנציבת בתי הסוהר באותה עת, רב-גונדר אורית אדטו, כי הוא מגיש את התפטרותו משב"ס. במכתב ההתפטרות ציין העותר כי "הסיבות לכך רבות ומגוונות ונוגעות בעיקרן להבנת צרכי היחידה מצד גורמי הנציבות ... וחוסר האונים של מקבלי ההחלטות שקביעותיהם אינן מתממשות ו'נמרחות' לאורך זמן. חוששני שאין זה מן ההגינות לדרוש ממני לשאת באחריות הכבדה הנובעת מעצם משימות היחידה בעוד מקבלי ההחלטות מטילים משימות ללא התחשבות בצרכי היחידה הבסיסיים ביותר...". העותר הבהיר כי ימשיך לבצע את תפקידו בנאמנות עד לעיתוי בו ייקבע מחליפו. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 5.5.02, בעוד העותר מכהן כמפקד יחידת נחשון, התרחש אירוע במהלכו נמלט אסיר ששמו אבו-ג'מוס, בעת שהיה בליווי היחידה (להלן: אירוע הבריחה). אירוע הבריחה זכה להד תקשורתי רב, ובעקבותיו, הוקמה ועדת חקירה פנימית בשב"ס. הוועדה המליצה, בין היתר, כי העותר, סגן מפקד היחידה, וקצין המבצעים יועמדו לדין משמעתי. סגן מפקד היחידה וקצין המבצעים הועמדו לדין משמעתי וזוכו. בהמשך לכך, ובטרם הועמד העותר לדין משמעתי, הוא זומן ביום 15.5.02 לשיחה עם הנציבה. בפגישה האמורה הוצע לעותר לממש את התפטרותו (כאמור במכתבו מיום 6.1.02) על אתר, "ובמקרה כזה לא יועמד לדין משמעתי ותינתן לו הערה מנהלית". העותר סירב להצעה זו ובסיכום הפגישה נקבע, בין היתר, כי הוא יועבר לתפקיד אחר, וכי "עיון בחומר חקירה בטרם הליך משמעתי יתבצע עפ"י הפקודות". ואכן, העותר הועמד לדין משמעתי בשלושה אישומים שונים, וזוכה. בהמשך לכך, הודיע העותר על החלטתו להישאר בשב"ס, ובשיחה שערך עם הנציבה הביע את ציפייתו לקבל תפקיד בדרגת תקן של גונדר משנה. באותה שיחה ציינה הנציבה כי בחלוף חמישה חודשים נוספים יהיה העותר בן 55 שנים, וכי בהתאם למדיניות שב"ס מי שמגיע לגיל זה משוחרר, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות. בהמשך הדברים נבחנה בקשתו של העותר להמשיך ולשרת, ומשלא נמצא תפקיד פנוי ומתאים לשיבוצו, החלו הליכים לקראת שחרורו מהשירות עם הגיעו לגיל 55. בין היתר, זומן העותר ביום 5.2.03 לראיון אצל ראש מינהל משאבי אנוש, בו השתתפה גם ראש יחידת הרווחה. העותר, אשר ביקש להמשיך ולשרת בשב"ס, נפגש ביום 30.4.03 עם מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, מר חיים קליין. בסיכום הפגישה נקבע כי ההחלטה על פרישת העותר מעוררת מספר "סוגיות בעייתיות", ובכלל זה, כי "לדעת פיקוד שב"ס הקצין כשל בשני תפקידיו ומצד שני לא נמצאה כל חוות דעת המטילה דופי בתפקודו". עוד צוין כי "הקצין העלה טענות, שעל פיקוד השב"ס לתת את הדעת עליהן". לפיכך, קבע המנכ"ל כי יש להחזיר את עניינו של העותר לבחינה נוספת בשב"ס. בהמשך לכך, עניינו של העותר נבחן פעם נוספת, ונמצא כי ההחלטה לשחרר את העותר מהשירות "נכונה". בצד האמור, סברה הנציבה, כי מכיוון שהיא מסיימת את תפקידה בקרוב, יש להעביר את ההחלטה לנציב הנכנס, "שאין לו כל מעורבות באירועים, ולהשאיר בידו את ההחלטה" (מכתב ראש מינהל משאבי אנוש מיום 19.5.03). ביום 6.7.03 נפגש העותר עם נציב בתי הסוהר הנכנס, רב-גונדר יעקב גנות. בסיכום הפגישה קבע הנציב כי "למיטב ידיעתי אין כיום תפקיד פנוי של גנ"מ. אם יש תפקיד של סג"ד פנוי, ייבדק נושא שיבוצו במסגרת הספ"כ ואם לא יתאים לתפקיד ולא ימצא לו שיבוץ יפרוש משב"ס וזאת על דעת הקצין" (העותר טוען כי בשונה מן הכתוב בסיכום הראיון, הדברים לא היו על דעתו). ביום 3.8.03 זומן העותר שוב לשיחה עם הנציב - על פי בקשתו - בה נמסר לו כי "לאחר בדיקה מקיפה עם מספר מפקדים בכירים, בשל חוסר נכונות לקלוטו וחוסר אפשרות לשבצו בתפקיד גם נמוך מדרגתו, סוכם כי יפרוש משרות בתי הסוהר". בהמשך לכך, כתב ראש מינהל משאבי אנוש בשב"ס לעותר ביום 4.8.03 כי הוא ישוחרר משירות בתי הסוהר מטעמי גיל, החל מיום 3.9.03. במכתב נוסף של ראש מינהל משאבי אנוש מיום 10.8.03 הוא ראה להבהיר כי "הוחלט על שחרורך משב"ס לאחר בדיקה במסגרתה לא נמצא תפקיד ההולם את כישוריך ודרגתך, לרבות תפקיד בדרגת תקן נמוכה מדרגתך".

3.     העותר עתר לבית משפט זה נגד ההחלטה להורות על שחרורו משב"ס (בג"צ 7840/03). בעתירתו זו טען העותר, בין היתר, כי הפסקת שירותו בגיל 55, עשר שנים לפני גיל הפרישה המקובל, אינה כדין. עתירת העותר נדונה במאוחד עם שתי עתירות נוספות בהן עלתה שאלת חוקיות קביעת גיל 55 כגיל פרישה אחיד לעובדי שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל (להלן: העתירות). בקשת העותר למתן צו ביניים נדחתה ולפיכך שירותו הופסק במועד שנקבע על ידי המשיבים. בעוד העתירות תלויות ועומדות, נערכה ביום 26.11.03 פגישה נוספת בין העותר ובא-כוחו לבין המשיב, בניסיון להגיע להסכמה, אך זה לא צלח. ביום 12.12.06 ניתן פסק דין בעתירות. בפסק הדין נקבע כי דינו של הנוהל הפנימי הקיים בשב"ס ובמשטרה - הקובע גיל פרישה של 55 שנים (ובעת כתיבת פסק הדין - של 57 שנים) - להתבטל. עוד נקבע כי הכרזת הבטלות תושעה לפרק זמן של שמונה-עשר חודשים, כאשר המשיבים יהיו רשאים לקבוע הסדרים מיוחדים לתקופת הביניים. בהתייחס לעניינו הפרטני של העותר נקבע כך:

"העותר בבג"ץ 7840/03 (גנ"מ לזריאן) הוצא לקצבה סביב הגיעו לגיל 55, אך ככל הנראה מטעמים שאינם קשורים רק לגילו. נסיבות המקרה לא התבררו מספיק בהליך זה. ממילא הצו על תנאי שניתן בעתירתו (מיום 25.2.2004) עסק רק בשאלה העקרונית של גיל הפרישה האחיד מן השב"ס. עתירתו מתקבלת אפוא, בראש זה, אך אין בכך כדי להכריע במצבו. עניינו של העותר יחזור לשיקול חוזר של המשיב, שיתבצע בהתחשב בתוצאות פסק דין זה. אם עותר זה לא יבוא על סיפוקו, הרשות בידו לפנות אלינו בעתירה חדשה" (פסקה 21(ב) לפסק הדין).

4.     ביום 11.1.07, בסמוך לאחר שניתן פסק הדין, פנה העותר (באמצעות בא-כוחו) לשב"ס בדרישה לגייסו מחדש לשירות בתי הסוהר. במכתב תשובה מיום 7.2.07, שנכתב על ידי ראש מינהל משאבי אנוש, תת גונדר יצחק זוסמן, נמסר לבא-כוחו של העותר כי שחרורו של מרשו מן השירות היה "מטעמים שאינם קשורים לגילו, כי אם על רקע חוסר התאמתו של מרשך לתפקיד שביצע והיעדר שיבוץ חלופי הולם". הוסף כי שלושה נציבים סברו כי תפקודו של העותר היה לקוי וכי לא עמד בהצלחה במשימותיו. צוין כי מאז שחרורו חלפה תקופה של למעלה משלוש וחצי שנים, "ואף עתה לאחר בחינה נוספת, לא נמצא מקום לגיוסו ולשיבוצו במערכת, בהתחשב בנסיבות שחרורו". מכאן העתירה שלפנינו.

טענות הצדדים ומהלך הדיון בעתירה

5.     העותר טוען כי ההחלטה לפטרו התקבלה שלא כדין, ומבקש להורות על החזרתו לעבודה בשב"ס, ועל תשלום מלוא משכורתו והתנאים הנלווים, החל מיום הפסקת עבודתו - 3.9.03. נטען על ידי העותר כי שיקולים זרים הם שעמדו בבסיס פיטוריו - רצונה של המערכת למצוא "שעיר לעזאזל" עליו תוטל האחריות בגין אירוע הבריחה, כמו גם הסתייגותה של המערכת ממי ש"הוצנח" לתוכה. העותר טוען כי נוכח זיכויו מדין משמעתי בגין אירוע הבריחה, לא ניתן היה לפטרו, שכן הדבר הוא בבחינת נקיטת צעדים משמעתיים נוספים. לטענתו, בהעדר כל חוות דעת המטילה דופי בתפקודו, אין כל הצדקה להימנע משילובו בתפקיד הולם בשב"ס. עוד טוען העותר כי לא ניתן לסיים את שירותו מחמת הגיעו לגיל 55 שנה, בטרם שירת בשב"ס 10 שנים. העותר טוען כי הוצאתו לגמלאות בגיל 55 הינה בבחינת הפלייה מחמת גיל, הפוגעת במעמדו בחברה ובעבודה, ומשכך בכבוד האדם שלו, ובחופש העיסוק שלו. הוסף כי ההחלטה בעניינו התקבלה באופן בלתי ראוי ובלתי סביר; כי לא נשקלו נסיבותיו האישיות, וכי לא ניתנה לו אפשרות להשמיע טענותיו.

     המשיב מציין כי העותר פוטר מן השירות, לא רק משום הגיעו לגיל 55, אלא על רקע תפקודו במהלך תקופת שירותו הקצרה, אשר הביא לכך שלא ניתן היה למצוא לו שיבוץ מתאים במערכת. לאחר מתן פסק הדין שב ונשקל עניינו, ונמצא כי בשל נסיבות שירותו, יש בסיס להחלטה לשחררו מן השירות, מעבר לגילו. ההחלטה בעניינו של העותר מתיישבת עם הביקורת שהשמיע בית המשפט בפסק הדין בעתירות בדבר הצורך להתוות בחינה עניינית שמרכיב הגיל אינו השיקול היחיד בה. פיטוריו של העותר נעשו בהתאם לסמכות הנציב לפי סעיף 80(ג)(2) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971 (להלן: הפקודה). ההחלטה היא החלטה סבירה, אשר התקבלה מתוך שיקולים ענייניים, ואין כל עילה להתערבות שיפוטית בה. המשיב מדגיש כי לאחר מתן פסק הדין בעתירות גובש הסדר ביניים (להלן: הנוהל) אשר יחול בתקופת שמונה-עשר החודשים עד לכניסתו לתוקף של הסדר קבע שיגובש. בהתאם לנוהל, קצין המגיע לגיל 57 הינו "בר פרישה" וניתן להורות לו לצאת לקצבה, אולם, ההחלטה הסופית בעניין זה תתקבל לאחר בחינת מכלול קריטריונים, כאשר עצם הגעתו של הקצין לגיל 57 לא תהווה עילה בלעדית לסיום השירות. נוהל זה אינו חל על העותר, אשר לא השלים עשר שנות שירות, אולם הלכה למעשה, מרבית הקריטריונים הנקובים בנוהל (כדוגמת הערכת ביצוע תפקיד, מסלול שירות, חיוניות הסוהר בתפקידו) הובאו בחשבון בעניינו. עוד נטען כי לעותר ניתנה האפשרות להציג טענותיו בראיונות שונים שקוימו עימו.

6.      ביום 5.9.07 נערך דיון בעתירה. במהלך הדיון טען העותר כי הוראת סעיף 80(ג)(2) לפקודה, עליה ביסס המשיב את ההחלטה להורות על פיטוריו, מחייבת את קבלת אישורו של השר לביטחון פנים, וכי אישור זה לא התקבל. בהחלטה מאותו יום נקבע כי המשיב יגיש הודעה משלימה בשאלה האמורה, לה יוכל העותר להגיב. בהודעה המשלימה מטעם המשיב צוין כי אכן נדרש היה אישור השר לפיטורי המשיב. עקב טעות לא הובא עניינו של העותר לאישור השר, ככל הנראה משום סברה מוטעית כי עקב הגיעו של העותר לגיל שהיה מקובל כגיל פרישה (55), אישור כאמור אינו נדרש. בצד האמור נטען, כי נוכח מכלול הנסיבות, ובהתחשב בתורת הבטלות היחסית, אין בפגם זה כדי להביא להענקת הסעדים המבוקשים. בפרט הודגש, כי מכוח סעיף 85 לפקודה מוסמך הנציב להורות על אי הארכת שירותו של סוהר, וכי בעניינו של העותר ניתן היה לנקוט - מלכתחילה - בדרך זו, אשר אינה מחייבת את אישור השר. עוד הודגש כי הטענה לפיה נדרש אישור השר הועלתה לראשונה בדיון מיום 5.9.07, ולא נטענה בשום שלב קודם לכן. העותר בתגובה מטעמו טען כי המשיב הוא שמיקד את הדיון בעתירה הראשונה בשאלת גיל הפרישה, וכי ממילא, טענתו כי פיטוריו נעשו שלא כדין, כוללת גם את הטיעון בעניין הצורך באישור השר. כן טען העותר כי בהעדר אישור השר, הפיטורין נעשו ללא סמכות והם בטלים מעיקרם, וכי אין לקבל את עמדת המשיב לפיה יש להחיל את הדוקטרינה של בטלות יחסית.

     בעקבות ההודעות המשלימות של הצדדים נערך, ביום 20.1.08, דיון תזכורת. הוסכם על הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי נושא פיטוריו של העותר יובא לפני השר, אשר ישקול אם יש מקום לאישור הפיטורין וכי קודם לקבלת ההחלטה, תינתן לעותר אפשרות להשמיע טענותיו, במתכונת המקובלת. ביום 31.3.08 נערך לעותר שימוע בפני מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, מר רני פלק. לאחר מכן, הובא עניינו של העותר לפני השר. לפני השר הונחה חוות דעתו של מנכ"ל המשרד, שסקר את השתלשלות העניינים ממועד גיוסו של העותר לשב"ס, כמו גם הטענות שהועלו בשימוע. מנכ"ל המשרד חווה דעתו בסיכום הדברים, כי "פיטוריו של הקצין עוד בשנת 2003 באו על רקע תפקידו והתנהלותו, כפי שאלה מצאו ביטוי גם ביזמות מטעמו לסיום שירותו. לכן, לטעמי לא נפל פגם בהחלטת הפיטורין, ובחינה מחודשת של ענינו העלתה כי הסיבה העיקרית לפיטוריו היתה היעדר שיבוץ מתאים". בפני השר אף הונחה חוות דעת הלשכה המשפטית במשרד לביטחון פנים. ביום 13.5.08 החליט השר לביטחון פנים, מר אבי דיכטר, לאשר את פיטוריו של העותר. בין היתר ציין, כי "מצאתי כי הצורך בפיטוריו של הקצין בא לאחר שניסיונות לשבצו בתפקיד אחר לא צלחו ועל רקע תפקודו במהלך שירותו ואי השתלבותו". לעמדת המשיב, בכך באה על תיקונה הטעות שנפלה בשעתו. בתגובה שהגיש העותר הוא טוען כי התנהלות המשיב בעניינו לוקה בחוסר תום לב, תוך שינוי גרסאות, הכל בניסיון לשוות, בדיעבד, ארשת חוקית להליך פיטוריו. עוד נטען כי ההליך שנעשה אינו מספק, שכן השימוע קודם לקבלת החלטת השר צריך היה להיערך "בזמן אמת" בסמוך למועד הפיטורין, ולא לאחר זמן ניכר. נטען בנוסף כי בפני השר לא הוצג נתון רלוונטי, הוא סיכום הפגישה מיום 30.4.03, בו העלה מנכ"ל המשרד דאז הסתייגויות שונות מפיטורי העותר.

דיון והכרעה

7.     המשיב ביסס את החלטת הפיטורין של העותר על הוראת סעיף 80(ג)(2) לפקודה, שזו לשונה:


תפקידי הנציב     (ג) רשאי הנציב, בכפוף להוראות פקודה זו והתקנות שהותקנו לפיה - (1) ... (2) להשעות, לשחרר או לפטר סוהר, אם הוכח להנחת דעתו שהסוהר מתרשל או בלתי יעיל במילוי תפקידו או אינו מתאים לתפקידיו מסיבה אחרת, וכן להשעות סוהר שהואשם בהתנהגות שלא כשורה, או שמתנהלת נגדו חקירה על ביצוע עבירה או עבירת משמעת, ובלבד שסוהר בכיר לא יושעה, וסוהר מדרגת מישר ומעלה לא יפוטר, אלא באישור השר. הושעה סוהר, יבחן הנציב את ההשעיה מזמן לזמן".      

     סמכותו זו של הנציב מביאה לידי ביטוי את האחריות המוטלת עליו כמי שעומד בראש המערכת, ואשר בתי הסוהר והסוהרים נמצאים "בפיקודו, בפיקוחו ובניהולו" (סעיף 80(א) לפקודה; השוו: בג"צ 4641/03 ח'ליל נ' אדאטו, רב - גונדר, נציבת בתי הסוהר (לא פורסם, 22.12.04) (להלן: עניין ח'ליל)). בעת הפעלת סמכותו האמורה, על הנציב לאזן בין הפגיעה הנלווית למעשה הפיטורין, אל מול האינטרסים הנוגדים המצדיקים נקיטה בצעד זה. כן מוטל עליו לבחון האם ניתן לנקוט בצעד אחר שפגיעתו בסוהר פחותה. כפי שנפסק:

"פיטוריו של אדם מעבודתו הם, לעיתים, צעד קשה וחמור. אין לנקוט בצעד מסוג זה בקלות ראש. ראוי כי יעמוד טעם בעל-משקל ביסוד החלטת פיטורין. ראוי כי במידה ואפשר לנקוט בצעד שפגיעתו פחותה - יועדף צעד כזה. ... בכגון דא, נדרש הנציב, בכל מקרה ומקרה, לאזן בין זכויותיו של הסוהר והצורך להימנע מפגיעה בלתי-סבירה ובלתי-מידתית בו, לבין השיקולים האחרים המונחים על הכף, ובכלל זה, תפקודו התקין של השירות, זכויותיהם של האסירים ושמירה על אמון הציבור במערכת הכליאה. למשיב שיקול דעת רחב ..." (בג"צ 2234/06 שרוף נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 27.7.06) השופט - כתוארו אז - א' ריבלין (להלן עניין שרוף); כן ראו: בג"צ 6128/06 אבוקסיס נ' מדינת ישראל שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 3.1.07) פסקה 7) (להלן: עניין אבוקסיס)).

     החלטתו של המשיב לפטר סוהר נתונה לביקורתו השיפוטית של בית משפט זה (ראו סעיף 129 לפקודה). אין צריך לומר כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המשיב, אלא "בוחן האם שיקול הדעת הופעל בגדרי מתחם הסבירות והמידתיות" (עניין שרוף; כן ראו עניין ח'ליל).

8.     העותר שלפנינו נושא דרגה בכירה של גונדר-משנה. העותר התקבל לעבודה בשב"ס בדרגתו הנוכחית, לאחר שירות ארוך שנים בצה"ל. בנוסף, משזוכה העותר בדין המשמעתי, אין ההחלטה על פיטוריו מבוססת על דופי משמעתי כלשהו (ולהיבט זה נידרש בהמשך), אלא על שאלת יכולתו המקצועית למלא את תפקידו. דרגתו ובכירותו של העותר משליכות על שאלת התקיימותם של התנאים שבסעיף 80(ג)(2) לפקודה. אין לפנינו טענה בדבר העדר התאמה גורפת של העותר למלא תפקיד בשב"ס. השאלה העומדת במוקד החלטתו של הנציב הינה יכולתו של העותר למלא תפקידים בכירים, בהתאם לדרגתו, ובאופן העולה בקנה אחד עם ציפיותיו ודרישותיו. כפי שבואר, שיקול הדעת הנתון למשיב - מתוקף תפקידו ואחריותו - הוא רחב. על רקע זה, בחינת התשתית שעמדה לפני הנציב, ובעיקרה, הערכת תפקודו של העותר בתפקידים הקודמים שמילא - הן כמנהל כלא שקמה, הן כמפקד יחידת נחשון - והערכת יכולתו להשתלב בתפקידים דומים, אינם מלמדים כי נפל בהחלטתו פגם שיש בו להצדיק התערבות שיפוטית. זאת ועוד. בחינת התשתית שהוצגה, מלמדת כי נערכו ניסיונות לשבץ את העותר בתפקידים אחרים, כולל בתפקידים בתקן של סגן גונדר, מתחת לדרגת הכתף אותה הוא נושא (ולמעשה - שיבוצו בתפקיד מפקד יחידת נחשון היה ניסיון מסוג זה). בנסיבות אלה אין לומר אפוא, כי נקיטה בסנקציה של פיטורין מגלה עילה להתערבות. ונזכור - כפי שמציין המשיב - כי העותר עצמו ביקש בשעתו לעזוב את השירות, ודומה שאף הוא היה ער לקשיי השתלבותו במערכת, ולכך שאינו ממצה את יכולותיו. עוד נזכור כי עניינו של העותר נבחן, בשלבים השונים, על ידי שלושה נציבים, כמו גם על ידי השר לביטחון פנים, שהגיעו כולם לידי אותה מסקנה באשר למידת התאמתו. כפי שציין לא אחת חברי השופט א' רובינשטיין, בית משפט זה אינו הפורום הראוי לדיון בשאלות פרטניות הכרוכות בפיטורין מצה"ל, מהמשטרה ומשירות בתי הסוהר; ובלשונו "המצב בו אנשי צה"ל, המשטרה ושירות בתי הסוהר, על פי הוראות דין שונות, נדונים לענייני פיטורין (אנשי צה"ל בכל עניין) בבית משפט זה, ראוי לתיקון, ולהעברה לבית הדין לעבודה או לבית המשפט לעניינים מינהליים" (עניין שרוף; וכן ראו בג"צ 6337/06 אדלר נ' הרמטכ"ל (לא פורסם, 5.10.06) פסקה ה). בכל שאמור בהפסקת שירות של אנשי קבע בצה"ל, תלוי ועומד נושא זה לפני מותב מורחב של בית משפט זה (ראו בג"צ 8470/07 מזוז נ' שר הבטחון, החלטה מיום 24.2.08). בענייננו, בהינתן מצב הדברים הנוכחי ודפוסיה הקיימים של הביקורת השיפוטית, איננו סבורים כי עלה בידי העותר להוכיח כי שיקולים זרים עמדו בבסיס ההחלטה לפטרו. אין גם מקום לטענה כי הפיטורין מהווים הפלייה מחמת גיל, שכן - כפי שצוין עוד בפסק הדין בעתירות - פיטוריו של העותר יסודם בנתוניו האישים הקונקרטיים, ולא רק בעצם הגעתו לגיל 55. אמנם, אין לכחד כי ברקע ההחלטה על פיטוריו של העותר עמדה המציאות ששררה במערכת באותה עת לפיה, ככלל, היו עובדי השירות משוחררים בגיל 55 שנה. עם זאת, והדברים הובהרו עוד במכתבו של ראש המינהל מיום 10.8.03 ובפסק הדין בעתירות, פיטוריו של העותר יסודם בנתונים נוספים מלבד גילו.

9.     נידרש עוד לטענת העותר הנוגעת לזיכויו בהליך המשמעתי. ההחלטה על פיטורין מחייבת קיומה של תשתית מספקת המצביעה על אי התאמה לתפקיד, ברמה של ראיות מנהליות, ואין היא מחייבת קיומה של הכרעה מרשיעה בפלילים או בדין משמעתי. כפי שנפסק: "הדרישה בסעיף 80 הנזכר לעיל היא כי 'הוכח להנחת דעתו' של הנציב כי הסוהר אינו מתאים לתפקידו, והוכחה זו די לה שתעוגן בראיות מנהליות הולמות ... אי-התאמה יכול לה שתנבע ממעשים שהם בגדר עבירות משמעת או עבירות פליליות ... ואולם אין לדרוש - והדין אינו דורש - כי רק בהתקיים הרשעה בדין משמעתי או פלילי, תקום עילת פיטורין ... כבר נפסק, במקרה אחר שבו פוטר סוהר בנימוק של אי-התאמה לפי סעיף 80(ג)(2) לפקודה, כי'אין [הנציב] מנוע מלהפעיל את סמכות הפיטורין המנהלית בשל כך בלבד שהעובדות, שבעטיין הגיע למסקנה, כי סוהר פלוני אינו מתאים לתפקידו, יכלו להוות גם בסיס לאישום משמעתי או פלילי נגד אותו סוהר'" (עניין שרוף; כן ראו עניין אבוקסיס, פסקות 7, 9). אכן, עבירת משמעת יכולה להצביע, בין היתר, על אי התאמה למילוי תפקיד. לעומת זאת, זיכוי מעבירת משמעת, אינו מצביע בהכרח על התאמה מקצועית למילוי תפקיד. בענייננו העותר הועמד לדין משמעתי בגין אירוע הבריחה וזוכה. דא עקא, שהחלטת הפיטורין מבוססת על התנהלותו של העותר בשני התפקידים שמילא, לאורך כל תקופת השירות, ולא על אירוע הבריחה בלבד. משכך, אין בזיכויו של העותר מן הדין המשמעתי כדי לפגום בחוקיות ההחלטה.

10.     נמשיך ונבחן את טענותיו של העותר בהתייחס להליך שנוהל, והראשונה שבהן, נסבה על התניית הפיטורין באישור. הוראת סעיף 80(ג)(2) לפקודה קובעת כי פיטוריו של סוהר בדרגת מישר ומעלה מחייבת את אישורו של השר לביטחון פנים. במקרה שלפנינו, אין חולק כי נפל פגם בהחלטת הפיטורין, שכן זו ניתנה - ויושמה - מבלי שהתקבל אישור השר. אישור השר התקבל, כפי שפורט, רק ביום 13.5.08, בהמשך להסכמת הצדדים בדיון התזכורת. אין מחלוקת כי ביצוע הפיטורין ללא קבלת אישור השר פגום הוא. שאלה נפרדת היא מה נפקותו של הפגם, ומה הסעד המתאים במקרה זה. כידוע, אפשר שפגם מאותו סוג, יוביל במקרים שונים לסעדים שונים, לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה. זוהי התורה הידועה בשם בטלות יחסית (או תוצאה יחסית) (השוו: עע"מ 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (לא פורסם, 5.5.08) פסקה 26).

     דברים אלה נכונים גם למקרה שלפנינו. אכן, הדעת אינה נוחה מכך שאישורו של השר לא ניתן במועד, אלא רק באיחור ניכר. טעמיו של מחדל זה לא התבררו עד תום, אך לא נטען - ואין כל סיבה להניח - כי הדבר נעשה ממניעים פסולים. יש לזכור עוד כי העותר לא העלה טענתו זו בגדר כתב העתירה, כי אם רק במועד הדיון הראשון בעתירה, מספר שנים לאחר שפוטר משב"ס. בנוסף, וכפי שציינו המשיבים, ניתן היה להביא להפסקת שירותו של העותר בשב"ס בדרך של אי הארכת חוזה העבודה שלו, וזאת לפי הסמכות שבסעיף 85 לפקודה - אשר אינה דורשת את אישור השר. אמנם, המשיבים לא פעלו בדרך זו ואינם מבקשים כעת להביא להפסקת השירות בדיעבד מכוח הוראה זו (והשוו: בג"צ 162/76 סקג'יו נ' שירות בתי הסוהר, ירושלים, פ"ד ל(3) 574 (1976)). מאידך, יש בכך להוות נתון נוסף שישליך על עצמת הפגם שנפל ועל הסעד שיינתן. נוכח מכלול נתונים אלה, ולאחר שבסופו של יום הושלמו ההליכים כסדרם, לא מצאנו כי הפגם - שתוקן - מצדיק הענקת סעד של ביטול הפיטורין.

11.     העותר טען בנוסף כי בפני השר הוצגה תשתית עובדתית חסרה, שכן לא הונח לפניו סיכום פגישתו עם מנכ"ל המשרד מיום 30.4.03, בו ציין האחרון כי ההחלטה לשחרר את העותר משירות מעוררת מספר קשיים. אין בידנו לקבל טענה זו. גם אם נניח - והדברים לא בוררו עד תום - כי המסמך האמור לא היה בפני השר בעת שקיבל החלטתו, הרי הקשיים שהציג המנכ"ל דאז פורטו בעיקרם על ידי העותר בטיעוניו השונים (כפי שעולה, למשל, מפרוטוקול השימוע מיום 31.3.08 בפני מנכ"ל המשרד לביטחון פנים), ועמדת המנכ"ל דאז לפיה יש מקום לבחינה נוספת (דבר שאף נעשה בפועל), הובאה במכתבו של המנכ"ל הנוכחי לשר. נוכח אלה, לא מצאנו כי הטענה מגלה פגם היורד לשורשו של ההליך.

     גם את טענת העותר כי לא נשמעו טענותיו אין בידינו לקבל. במהלך ההליכים נשמע העותר לפני ראש מינהל משאבי אנוש, נציבי בתי הסוהר, ומנכ"לי המשרד לביטחון פנים. בפגישות אלה הוצגו לפני העותר הטעמים העיקריים שהביאו לפיטוריו, כמבואר לעיל. ואכן, במכתבו של בא-כוח העותר מיום 12.3.08 הוא אף ציין כי "קודם לפיטוריו של מרשי ביום 2.9.03 השמיע מרשי את טענותיו, בשל פיטורין אלה, בפני כל הגורמים הנדרשים, לרבות בפני מנכ"ל המשרד לבטחון פנים". לפיכך, לא מצאנו כי לא ניתנה לעותר הזדמנות נאותה להציג את טענותיו.

12.     אין מחלוקת כי ההחלטה על פיטוריו של העותר היא החלטה קשה, הפוגעת בו. הפגיעה היא כפולה - הן בהיבט האישי, הן בהיבט הכלכלי. העותר, לאחר שירות ארוך שנים בצה"ל, ביקש לתרום מניסיונו ומיכולותיו לשב"ס, ולהשתלב בארגון בתפקידים בכירים. יש להצטער כי הדבר לא עלה יפה, אולם משהגיעו הגורמים המוסמכים להחלטתם, לא ראינו, כאמור, כי קמה עילה להתערבותנו. עוד נזכיר, למעלה מן הצורך בענייננו, כי מתמונת הדברים שהוצגה עולה כי העותר מקבל גמלה מצה"ל, וכי מלכתחילה, נוכח מועד גיוסו, לא נצפה לו אופק שירות ארוך בשב"ס, ולפיכך, הפגיעה הכלכלית בו מוגבלת בהיקפה.

13.     סוף דבר - דין העתירה להידחות, משלא נמצאה עילה להתערב בהחלטת המשיב. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.

ש ו פ ט
המשנה לנשיאה א' ריבלין:

     אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט א' רובינשטיין:

     מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט פוגלמן. בהמשך לדבריו, אציין את תסכולו של בית משפט זה בהידרשות לנושאים עובדתיים בשאלות הפרטניות של הליכי פיטורין בצה"ל, המשטרה ושירות בתי הסוהר, ולא אאריך בכך, משעמד על כך חברי ומשעומד הנושא בפני מותב מורחב. מה שגרם לי צער למקרא התיק היה העמימות הנמשכת במהלך השנים בקשר למעמדו של העותר; כפי שציין חברי, מחד גיסא נותרה תחושה שאין מקום להתערבות שיפוטית באשר להערכת תפקודו של העותר בתפקידים שמילא, ומאידך גיסא לא נמצאה אי התאמה גורפת באשר לתפקידים בכלל בשירות בתי הסוהר. אך בשני הפנים היתה בעייתיות עובדתית: אם לא צלחה דרכו של העותר בתפקידים שמילא, מדוע לא נאמר ונבדק הדבר בפה מלא (ובידינו אין לעשות כן) - ואם התאים בכל זאת לשירות, האם נעשים כל המאמצים לשיבוצו. ונודה על האמת, בסופו של יום נוצר מצב שאפילו סברנו כי יש להתערב - ואיננו סבורים כך - הנה נוכח הזמן שחלף מאז סיום כהונתו של העותר ב-2003 ועד להגשת העתירה ב-2007, גם אם אין בו משום שיהוי במובן ה"רגיל" במשפט המינהלי, קשה היה פי כמה לצפות להתערבות בפועל מטעם בית משפט זה. ישנם גלגלים שקשה מאוד להשיבם אחור. ואולם, אולי יהא בעתירה זו משום תועלת לרבים. במה דברים אמורים? בכך שאולי תהא התמונה העמומה והלא נוחה שנגלתה כאן, ושכעולה מתיאורו המפורט של חברי השופט פוגלמן היתה מקור לאינספור הליכים והליכי-הליכים, מנוף לעיצובם של נהלי עבודה תקינים יותר, שיאפשרו בקרה בזמן אמיתי וסדר החלטות נכון; זאת - תוך הגינות כלפי כולי עלמא - הפרט שכבודו וזכויותיו עמו מזה, השירות הציבורי מזה. ניתן לקוות כי הנוגעים בדבר בשירות בתי הסוהר יתנו דעתם לפסק דיננו.


                                                  ש ו פ ט


     הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צילום אסירים בכלא

  2. מחשב לאסירים בכלא

  3. ביקור התייחדות בכלא

  4. זכויות אסירים ערבים

  5. ביקור עצור באבו כביר

  6. שחרור אסיר נכה מהכלא

  7. עתירה נגד שחרור אסיר

  8. העברת אסיר לאגף שיקום

  9. הצעת חוק צילום אסירים

  10. פגיעה נפשית בכלא צבאי

  11. בקשת אסיר לצאת לחופשה

  12. הצעת חוק צילום אסירים

  13. ביקור אנשי דת אצל אסיר

  14. תקיפת סוהר על ידי אסיר

  15. ערעור על חופשה של אסיר

  16. עתירת אסיר לצאת לחופשה

  17. ביטול שחרור אסיר מהכלא

  18. עונש על דקירת אסיר בכלא

  19. תביעה של אסיר נגד המשטרה

  20. פיטורים משירות בתי הסוהר

  21. ביטול שחרור אסיר על תנאי

  22. דיון בעתירות אסירים בכלא

  23. זכויות אסיר להשתמש בטלפון

  24. חופשת אסיר - ערעור לעליון

  25. שחרור אסיר מטעמים רפואיים

  26. שחרור על תנאי של אסיר עולם

  27. בקשת אסירים לעבור לכלא אחר

  28. דחיית עתירה לשחרור על תנאי

  29. סירוב לקיים ועדת שליש לאסיר

  30. סייג לחנינה ע"י נשיא המדינה

  31. מניעת שחרור אסירים פלסטינים

  32. ניכוי שליש לאסיר שעונשו הוקל

  33. אישור ביקור ילדים לאסיר בכלא

  34. הצעת חוק ביקור בני משפחה בכלא

  35. ערעור על נכות שירות בתי הסוהר

  36. בקשת אסיר לשחרור על תנאי ממאסר

  37. שחרור מוקדם מהכלא - דחיית בקשה

  38. ביטול חוק שחרור מוקדם של אסירים

  39. תביעת אסיר נגד שב''ס בתביעות קטנות

  40. שיקולים במתן חנינה ע"י נשיא המדינה

  41. הצעת ביטול חוק שחרור מוקדם של אסירים

  42. הצעת חוק שחרור אסירים עם דם על הידיים

  43. בקשת חייבת נשואה לאסיר להכריזה פושטת רגל

  44. ביקורת שיפוטית על החלטות ועדת השחרורים

  45. תקנות סדרי דין (עתירות אסירים) תש''ם-1980

  46. תקנות העברת אסירים לארצותיהם, התשנ''ח-1997

  47. שחרור מנהלי מהכלא אסיר שתקופת מאסרו עולה על 4 שנים

  48. חוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996

  49. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון