בית הדין לעבוד ציין כי ההזדקקות הגוברת והולכת לטיפולי הפרייה ופוריות, והצלחת שיטות הטיפול החדשות שפותחו בשנים האחרונות, מחייבות השוואת מעמדה של כל עובדת העוברת טיפולי הפריה לזה של עובדת הנמצאת בשמירת הריון, וכן השוואת מעמדו של עובד ממין זכר העובר טיפולי פוריות למעמדה של עובדת העוברת טיפולים אלה. המחוקק ביקש להגן על עובדת או עובד הנאלצים להעדר מעבודתם בגלל טיפולי פוריות, והתיר בהוראת חוק העדרות מסיבה זו (בתקופה הנקובה בתקנות), אך היה מודע גם לזכות הניהולית של המעביד במקום העבודה לדעת מראש על העדרות זו, ולקבל אישור רפואי בכתב ומראש כי הטיפול מחייב העדרות ומהו משך ההעדרות. להלן פסק דין בנושא פיטורים טיפולי פוריות לגבר: פסק דין 1. האם פוטר התובע בשל העדרות בגין טיפולי פוריות שהוא עובר, והאם יש לבטל את פיטוריו ולפסוק לו פיצוי כספי על פי ס' 9(ה) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 ובהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988? זוהי השאלה העיקרית עליה נדרשנו להשיב בדיון זה. הרקע העובדתי 2. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בביצוע פרוייקטים, בעיקר בתחום החינוך. התובע הועסק אצל הנתבעת כמנהל פרוייקט היל"ה העוסק בנוער בסיכון, והמצוי תחת פיקוחו של האגף לקידום הנוער במשרד החינוך. תנאי עבודתו של התובע הוסדרו בהסכם עבודה אישי, שצורף כנספח א' לכתב התביעה. 3. התובע החל בעבודתו בנתבעת ביום 7.5.06, והוא הועסק אצלה עד יום 13.1.08, אז פוטר מעבודתו לאלתר, במכתב שצורף כנספח ג' לכתב התביעתו וכותרתו "הודעת פיטורים חלף הודעה מוקדמת". 4. לפי גרסת התובע החלו הוא ואשתו לעבור טיפולי פוריות בינואר 2007, במטרה להרות ולהביא ילד שני לעולם. טיפולי הפוריות טרם הסתיימו עד היום, ונמשכו גם כאשר קיבל התובע את הודעת הפיטורים בינואר 2008. 5. בסמוך לאחר פיטוריו הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני נגד פיטוריו בטענה שנעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, ובמקביל הגיש תביעה עיקרית למתן צו מניעה קבוע נגד פיטוריו וכן לפסיקת פיצוי כספי בגין הפיטורים. בדיון שהתקיים בבקשה למתן צו זמני נגד הפיטורים, ביום 30.1.08, הוחלט על איחוד הדיון בתיק הזמני ובתיק העיקרי. באותו מועד, הצהירו הצדדים בבית הדין על הסכמתם לנהל שיחה ביניהם, במהלכה תיבחן שוב סוגיית פיטוריו של התובע. משלא הגיעו הצדדים להסכמה באשר לפתרון המחלוקת ביניהם, התקיים דיון הוכחות בתיק המאוחד. במסגרתו של דיון זה, נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית, ובנוסף נחקרה בחקירה נגדית עדת הנתבעת, טלי טנא, האחראית הישירה על התובע. להלן, נביא את טענות הצדדים באשר לסוגיית פיטורי התובע. תמצית טענות התובע 6. התובע טען כי מילא את תפקידו בנתבעת לשביעות רצונה, ואף זכה לשיפור בתנאי עבודתו במהלך קיץ 2006 ולבונוס כספי בסוף שנת 2006. לטענת התובע, בינואר 2007 החלו הוא ואשתו בטיפולי פוריות ובמהלך יולי 2007 הוא הודיע על דבר הטיפולים למנהלת הישירה שלו, גב' טנא, וגם הודיע על כך ללקוח בו טיפל במסגרת עבודתו. כתוצאה מטיפולים אלה הרתה אשתו של התובע, ואולם ההריון הסתיים בשלב מוקדם ביותר, ולאחריו הוגברו הטיפולים ונדרשה מעורבות רבה יותר של התובע בהם. התובע טען כי דיווח גם על כך לגב' טנא והודיע לה שייאלץ להיעדר מעבודתו מסיבה זו. 7. התובע הוסיף וטען כי מאז קיץ 2007 ועד סיום עבודתו נעדר מהעבודה פעמים אחדות ולמספר שעות מועט בכל פעם, לצורך קבלת טיפולי פוריות עבורו. במהלך החודשים הללו הרתה רעייתו בשנית, אך נאלצה לעבור תהליך גרידה ואף ניתוח בעקבותיו, לאחר שההריון לא צלח. במקביל, בתחילת ינואר 2008 ביקש התובע לברר עם גב' טנא את זכאותו לבונוס כספי, וגב' טנא הבטיחה לפנות ולהמליץ על קבלת הבונוס, אך לאחר מספר ימים חזרה לתובע ובפיה תשובה שלילית לגבי הבונוס, וכן בשורה רעה על כוונה לפטר את התובע מעבודתו, כפי שאכן אירע לבסוף, ביום 13.1.08. אותו יום שהה התובע בביתו בחופשת מחלה, ואז קיבל את ההודעה על פיטוריו. 8. התובע טען כי חוק עבודת נשים אוסר לפטר עובד המצוי בטיפולי פוריות בימי היעדרותו מהעבודה לצורך הטיפול, למעט במקרים בהם קיבל המעביד היתר משר העבודה והרווחה לעשות כן; וכי הנתבעת הפרה איסור זה, ועל כן פיטרה אותו שלא כדין. התובע ביקש את בית הדין ליתן צו המורה על ביטול פיטוריו, וכן להורות על תשלום פיצוי בגין נזק לא-ממוני שנגרם לו עקב הפיטורים, בסך השווה ל-5 משכורות; ועל תשלום פיצוי נוסף בסכום השווה ל-150% ממשכורתו החודשית בגין התקופה שממועד פיטוריו ועד החזרתו לעבודה. התובע הוסיף כי פיטוריו מנוגדים גם לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, וכי גם עפ"י חוק זה זכאי הוא לסעדים שתבע. תמצית טענות הנתבעת 9. הנתבעת טענה, מנגד, כי פיטוריו של התובע לא נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, וכי הם אינם קשורים כלל וכלל לטיפולי הפוריות שעבר התובע, להם כלל לא היתה הנתבעת מודעת. 10. הנתבעת טענה כי ביולי 2007 אכן סיפר התובע לגב' טנא כי אשתו עוברת טיפולי פוריות, וכי הוא נלווה אליה בטיפולים אלה. עם זאת, כך לטענת הנתבעת, במשך כל תקופת עבודתו לא עדכן התובע את מי מהממונים עליו כי הוא עצמו עובר טיפולי פוריות - להבדיל מליווי אשתו לטיפולים אלה - וגם לא עדכן את הנתבעת כי הוא נעדר מעבודתו לצורך טיפולי פוריות, או המציא אישורים רפואיים, כדרישת החוק, המעידים על כך כי הוא נעדר מהעבודה לצורך טיפולי פוריות. 11. באותה תקופה, ומבלי שהנתבעת כלל לא היתה מודעת לכך שהתובע עובר טיפולי פוריות, חלה ירידה משמעותית בתפקודו המקצועי של התובע, וגב' טנא ניהלה עימו מספר שיחות על כך. בהתאם לכך, כשביקש התובע העלאת שכר באוקטובר 2007, נדחתה בקשתו, וכשבירר זכאותו לבונוס בסוף 2007, לא הבטיחה לו גב' טנא כי תמליץ על קבלת הבונוס (כטענת התובע), וסמוך לאחר העלאת הבקשה הודיעה לו גב' טנא על דחייתה. גב' טנא הסבירה לתובע כי דחיית הטענה באה עקב אי-שביעות רצון מתפקודו, כי התקבלה תלונה לגבי תפקודו מהאגף לקידום הנוער במשרד החינוך, וכי הנתבעת שוקלת את המשך העסקתו בה. הנתבעת גם הציגה כראיה לאי-שביעות הרצון מתפקודו של התובע את הנספח מש/1 - משוב לקוח שמילא מנהל תחום קידום הנוער באגף לקידום הנוער במשרד החינוך, ביום 13.1.08, לגבי הפרוייקט עליו היה מופקד התובע. 12. הנתבעת המשיכה וטענה כי ביום 6.1.08 שלח התובע מסרון לגב' טנא, ובו הודיע כי בשל כאבי גב מהם הוא סובל - ייעדר מן העבודה. מאז אותו מועד, כך לטענת הנתבעת, לא הגיע התובע לעבודה וכשהצליחה גב' טנא להשיגו בטלפון לבסוף, הודיע שהוא חולה ושייעדר מעבודתו למשך מספר ימים נוספים. לאור כל האמור, הודע לתובע על פיטוריו ביום 13.1.08, עת שהה עדיין בחופשת המחלה. 13. הנתבעת טענה, כי לצורך מתן ההגנה מפני פיטורים בשל טיפולי פוריות, המופיעה בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, היה על התובע להציג לנתבעת אישור רפואי מהרופא המטפל בו, לפיו טיפולי הפוריות שהוא עובר דורשים היעדרות מן העבודה, וכן להודיע לנתבעת על היעדרותו זו מראש. במקרה זה, כך לטענת הנתבעת, למעט הודעתו של התובע ביולי 2007 על כך שאשתו עוברת טיפולי פוריות, לא הודיע התובע על היעדרותו-שלו מעבודתו בגין טיפולי פוריות שהוא-עצמו עובר. למעשה, כך לטענת הנתבעת, כלל לא ברור מתי נעדר התובע מעבודתו לצורך טיפולי פוריות שעבר, ומהי התקופה המוגנת מפני פיטורים, לגישתו. 14. לאור כל זאת, וכן לאור טיעונים משפטיים ועובדתיים נוספים שיפורטו בהמשך ויישקלו אל מול טיעוניו הנגדיים של התובע, טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה, מאחר שפיטורי התובע נעשו משיקולים ענייניים של חוסר שביעות רצון מתפקודו, ולא נעשו בקשר עם טיפולי פוריות או בניגוד לחוק עבודת נשים. דיון והכרעה 15. לאחר ששקלנו את כל טיעוני הצדדים, התרשמנו מעדות התובע ומעדותה של גב' טנא, ובחנו את הראיות שהציגו הצדדים - החלטנו לדחות את התביעה ולקבוע כי פיטורי התובע נעשו כדין. להלן - נפרט נימוקי מסקנתנו זו. 16. החוק העומד בבסיס תובענה זו הינו חוק עבודת נשים, וההוראות הכלולות בו, הנוגעות לעובדים - גברים ונשים - העוברים טיפולי פוריות. בסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים נקבעה זכותה של אשה עובדת להיעדר מעבודתה בתקופה בה היא עוברת טיפולי פוריות: "(ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: ... (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה;". 17. בסעיף 7(ג1) לחוק, הוחלה הוראה זו גם על עובד העובר טיפולי פוריות: "הוראת סעיף קטן (ג)(4) תחול גם על עובד העובר טיפולי פוריות". 18. בהצעת החוק לתיקון חוק עבודת נשים (תיקון מס' 9), התש"ן-1990, ה"ח 1999, 26.6.90, עמ' 213, במסגרתה הוסף סעיף זה לחוק נאמר כי: "ההזדקקות הגוברת והולכת לטיפולי הפרייה ופוריות, והצלחת שיטות הטיפול החדשות שפותחו בשנים האחרונות, מחייבות השוואת מעמדה של כל עובדת העוברת טיפולי הפריה לזה של עובדת הנמצאת בשמירת הריון, וכן השוואת מעמדו של עובד העובר טיפולי פוריות למעמדה של עובדת העוברת טיפולים אלה". 19. המחוקק ביקש להגן על עובדת או עובד הנאלצים להעדר מעבודתם בגלל טיפולי פוריות, והתיר בהוראת חוק העדרות מסיבה זו (בתקופה הנקובה בתקנות), אך היה מודע גם לזכות הניהולית של המעביד במקום העבודה לדעת מראש על העדרות זו, ולקבל אישור רפואי בכתב ומראש כי הטיפול מחייב העדרות ומהו משך ההעדרות. המחוקק הציב דרישות אלה כתנאי לזכות העובד/ת להעדר מהעבודה, ולא בכדי: טיפולי פוריות הם מצב ידוע שלוח הזמנים שלו נקבע מראש. לפיכך - על העובד/ת להודיע מראש על ההעדרות, ולתמוך אותה באישור רפואי המצדיק את ההעדרות ומשך ההעדרות. כנגד הזכות להעדר מהעבודה בגלל הצורך בטיפולי פוריות, עומדת חובתו של העובד לקיים את התנאים המקדמיים הקבועים בס' 7 (ג)(4) לחוק עבודת נשים. חובה זו היא קטגורית, וכבר פסק בית המשפט העליון בנושא זה וקבע כי ערעור האיזון הקיים בין זכות העובד לבין חובתו להודיע מראש במקום העבודה, עלול לגרוע ממעמדם של העוברים טיפולי פוריות בעתיד ולהשפיע לרעה על דפוסי העסקת נשים בשוק העבודה. 20. הוראת חוק עבודת נשים, אם כן, מאפשרת לעובד העובר טיפולי פוריות מכל סוג, להיעדר מעבודתו בתקופה - כאמור בתקנות - בה הוא עובר את הטיפולים, וזאת בתנאי שהרופא המטפל אישר בכתב כי הטיפול מחייב זאת, ובתנאי שהעובד הודיע על כך מראש למעבידו. אותן תקנות בהן עוגנה התקופה במסגרתה מתאפשר לעובד להיעדר מעבודתו בהקשר זה, הן תקנות עבודת נשים (היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון), תשנ"א-1990, אשר בסעיף 3 להן נקבע כי: "תקופת היעדרות של עובד לעניין סעיף 7(ג1) לחוק, לא תעלה על שנים עשר ימים בשנה". 21. בהמשך לזכות שניתנה לעובד להיעדר מעבודתו בגין טיפולי פוריות, בתנאים מסוימים, הוסיף המחוקק בסעיף 9(ה) לחוק איסור על פיטורי עובד העובר טיפולי פוריות לקראת ילדו הראשון או השני, כדלקמן: "לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי העניין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור;..." 22. לעובד/ת ניתנה איפא חסינות סטטוטורית מפני פיטורים בגלל טיפולי פוריות, אם הפיטורים נעשו "בקשר עם ההעדרות כאמור". חסינות זו מחזקת את המסקנה כי ההעדרות חייבת להתבצע על פי התנאים הקבועים בחוק, שאם לא נתקיימו, לא קמה לעובד או לעובדת ה"זכות להעדר מהעבודה" על פי לשון ס' 7(ג)(4) לחוק, וכותרת אותו סעיף. 23. ומן הכלל אל הפרט - התובע טען כי הוא זכאי להגנה שמעניק החוק מפני פיטורים בתקופה בה עבר טיפולי פוריות: ראשית, טען התובע כי עבר בעצמו טיפולי פוריות, בנוסף ובנפרד מהטיפולים שעברה אשתו. שנית, טען התובע כי הודיע על טיפולי הפוריות שעבר למעבידתו, בשיחה שקיים עם האחראית הישירה עליו, גב' טנא, עוד ביולי 2007, ובכך מילא אחר התנאי של ההודעה על דבר הטיפולים למעביד, מראש. שלישית, התובע טען כי קיים בידו אישור רפואי בכתב, מהרופא המטפל בו, בדבר טיפול הפוריות שעבר ובדבר הצורך בהיעדרות מן העבודה לשם קבלת הטיפול. 24. לעומתו טענה הנתבעת כי התובע לא עמד בתנאי החוק, ועל כן אין הוא זכאי להגנה מפני פיטורים המוקנית בו, ולכן גם לא פוטר שלא כדין: ראשית, כך לטענת הנתבעת, התובע לא הודיע לה מראש על כך שהוא עצמו עובר טיפולי פוריות, להבדיל מהודעתו על כך שאשתו היא שעוברת את הטיפולים, וכי הוא נלווה אליה. שנית, התובע לא הציג לנתבעת מעולם אישור רפואי של רופא מטפל בכתב על הטיפולים, ועל כך שהטיפולים שעבר מחייבים היעדרותו מהעבודה. שלישית, הנתבעת טענה כי הטיפולים שעבר התובע - ושנודעו לה רק במהלך המשפט שנוהל בפנינו - כלל לא חייבו היעדרותו מן העבודה, וגם אם נעדר מעבודתו מדי פעם, לא היה זה בקשר עם טיפולי הפוריות. כל טענותיה אלו של הנתבעת, נוספו לטענתה לפיה פיטורי התובע לא היו קשורים כלל וכלל לטיפולי הפוריות שעבר, אלא נעשו מטעמים של אי-שביעות רצון מתפקודו המקצועי של התובע. 25. באשר למחלוקת העובדתית שנתגלעה בין הצדדים באשר לשאלה אם נתן התובע לנתבעת הודעה מראש על כך שהוא בעצמו, להבדיל מאשתו, עובר טיפולי פוריות, העדפנו את גרסת הנתבעת ומצאנו לקבוע כי התובע לא נתן הודעה מראש על טיפולי הפוריות שלו, כפי דרישת החוק. גב' טנא העידה בתצהירה כי ביולי 2007 סיפר לה התובע במהלך שיחה ביניהם שנערכה ביוזמתה, שאשתו עוברת טיפולי פוריות והוא נלווה אליה בטיפולים אלה, ושלמעט הדברים שנאמרו בשיחה זו, לא אמר לה התובע דבר וחצי דבר נוסף לגבי טיפולי פוריות שהוא-עצמו עובר, עד למועד פיטוריו. לאחר שהתרשמנו מעדותה בחקירה נגדית של גב' טנא, ביכרנו עדותה בנקודה זו על עדות התובע. 26. בנוסף לקביעתנו זו, לפיה לא נתן התובע לנתבעת הודעה מראש על טיפולי הפוריות שעבר, מצאנו כי הוא לא עמד גם ביתר התנאים המעוגנים בסעיפים 7(ג)(4) ו-7(ג1) לחוק: החוק מתיר לעובד היעדרות מעבודתו מחמת טיפולי פוריות "אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר"; ומכאן - שהיה על התובע להציג לנתבעת אישור רפואי בכתב מהרופא המטפל בו על טיפולי הפוריות שהוא עובר, ועל כך שטיפולים אלו מחייבים היעדרותו מהעבודה. בתנאי זה, כאמור, מצאנו כי התובע לא עמד - ממכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו עלה כי לא היו בידי התובע אישורים מטעם רופא המעידים על טיפולי פוריות שעליו לעבור, או שעבר, ואשר בגינם מתחייבת היעדרותו מעבודה; ובנוסף, התרשמנו כי התובע כלל לא נעדר בפועל מעבודתו בגין טיפולי פוריות, ועל כן לא קמה לו ההגנה מפני פיטורים בתקופה זו. 27. ובמה דברים אמורים? התובע העיד כי מסר, לכאורה, הודעה לנתבעת, במהלך קיץ 2007, לפיה הוא-עצמו עתיד לעבור טיפולי פוריות, והודעה זו נמסרה לאחר שהרופא המטפל בו ובאשתו הודיע להם על הגברת האינטנסיביות של הטיפולים, ועל הצורך במעורבות גדולה יותר של התובע בהם. עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים בפנינו הסתבר כי התובע נעדר מעבודתו פעם אחת בגין טיפול פוריות שעבר, ביום 6.9.07, ולמשך שעות ספורות בלבד; כי המסמך שהיה בידו לגבי טיפול זה לא עמד בדרישות החוק שכן לא היה חתום בידי רופא; וכי אישור זה לא הוצג לנתבעת מראש כדרישת החוק, וספק אם אף הוצג לנתבעת בסמוך לאחר הטיפול. אותו מסמך רפואי שהעיד על הטיפול מיום 6.9.07 הוא "טופס הכנת זרע להזרקה תוך רחמית", אשר אינו חתום ע"י רופא, אלא מוטבעת בו חותמת של המעבדה לפוריות בביה"ח הדסה הר-הצופים; על גבי הטופס מופיעים הן שם התובע והן שם אשתו; ובטופס מתועדות תוצאות של הליך השבחת זרע ונתוני זרע לפני ואחרי טיפול, ואולם אין בו כל אינדיקציה לגבי הצורך בהיעדרותו של התובע מהעבודה לצורך הטיפול, וממילא אין הטופס המסוים הזה כולל אישור של רופא לפיו הטיפול "מחייב" היעדרות, כלשון החוק. 28. לא זו אף זו, לפי עדות התובע עצמו, הרי שמעבר לכך שנעדר מעבודתו ביום 6.9.07 למשך שעות ספורות בלבד לצורך הטיפול, שהה באותו יום גם בחופשת מחלה ממילא (ר' עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול לפיה חש שלא בטוב ונעדר מהעבודה גם יום קודם לטיפול הפוריות), ובסופו של דבר אף דיווח על יום זה כעל יום בו עבד מהבית, ובהתאם להצהרתו זו קיבל שכר על יום העבודה (עמ' 8 לפרוטוקול). 29. התובע הודה כי למעט אותו מסמך מעבדה מיום 6.9.07 לא הציג לנתבעת אישור רפואי כלשהו על טיפולי הפוריות, וכי גם כשמסר את ההודעה על טיפולי הפוריות לגב' טנא (ההודעה שנמסרה לפי גרסתו, אותה לא קיבלנו), הוא לא הציג כל אישור רפואי לגבי הטיפולים שהוא עובר או לגבי היעדרויות צפויות מהעבודה בגינם (עמ' 6 לפרוטוקול). 30. התובע אמנם העיד בחקירתו הנגדית כי ביקר במרפאת הפוריות פעמים נוספות, בדומה לביקור מיום 6.9.07, ולאחר שהסתיימה עדותו הוא אף הגיש לבית הדין כראייה קבוצת מסמכים נוספת הזהה למסמך מיום 6.9.07, ואולם מעיון במסמכים עולה שכל הביקורים של התובע במרפאת הזרע לצורך השבחת זרע אירעו עוד לפני שהודיע לנתבעת (לגרסתו) על כך שהוא עובר טיפולי פוריות. בנוסף, כאמור, אין באישורים אלה - כפי שאין באישור מיום 6.9.07 - כל אינדיקציה לכך שרופא אישר בהם כי הטיפולים אליהם זומן התובע מחייבים היעדרותו מהעבודה, מה גם שהתובע עצמו העיד בחקירתו החוזרת בבית הדין כי "אני נזכר שאם אני לא טועה, עיקר הטיפולים שקדמו לחודש יולי, היה מדובר באשתי והתלוויתי לאשתי..." (עמ' 13 לפרוטוקול). עוד העיד התובע כי את הטיפולים שבוצעו בו-עצמו, להבדיל מאשתו, לפני יולי 2007, יכול היה, ואף השתדל, לבצע בימי שישי או בשעות הבוקר המוקדמות לפני יציאתו ליום העבודה (שם), כך שלמעשה, לא נעדר מהעבודה בגינם. 31. מעבר למסמכי המעבדה שהציג התובע, ואשר על טיבם עמדנו לעיל, הציג התובע כראייה גם אישור רפואי מטעמו של ד"ר גוטמן, אחד הרופאים המטפלים בו ואשתו, אשר הופק ביום 16.1.08, קרי - לאחר פיטוריו. במכתב זה, כתב ד"ר גוטמן כך: "בהמשך לאישור מיום 10.6.07 הריני להבהיר את תוכנו. אריאל טל... וטל אדמון... עוברים טיפולי פוריות במרפאתנו מזה כמה חודשים. הטיפולים כוללים GONALF, השבחות זרע (לגבר) והזרעות וכן בדיקות שונות. במסגרת טיפולים אלו נאלצו בני הזוג להעדר מעבודתם במהלך החודשים האחרונים לימים ושעות בהתאם לצורך. טיפולים בוצעו בין היתר בתאריכים 6/9/07, 7/9/07. כמו כן, נעדרו בני הזוג בעקבות גרידה והיסטרוסקופיה בתאריך 28/10-29/10, ו-7/1/08-8/1/08. אריאל טל וטל אדמון ממשיכים כיום ברצף טיפולי הפוריות וייאלצו להעדר מעבודתם בעתיד לשם טיפולים אלו". 32. התובע ביקש את בית הדין להתעלם מכך שמדובר במכתב רפואי שהופק לאחר פיטוריו ומעולם לא הוצג לנתבעת מראש, ולהתייחס לתוכנו של המכתב, למהותו, ולכך שהוא מצביע מפורשות על כך שהתובע, ולא רק אשתו, עבר טיפולי פוריות שחייבו אותו להיעדר מעבודתו. גם אילו קיבלנו בקשתו זו של התובע, והתעלמנו מכך שהוא מעולם לא הציג לנתבעת אישור רפואי על היעדרויותיו מעבודתו בגין טיפולי פוריות, למעט מכתב מאוחר זה שנראה כי ביקש מרופאו לצורך ההליך המשפטי, הרי תוכנו של המכתב אינו מסייע לתובע בתביעתו: כל שעולה מהמכתב הוא שבני הזוג עברו טיפולים שחייבו היעדרותם מהעבודה בתאריכים 6.9.07 ו-7.9.07 (יום 7.9.07 חל ביום שישי ועל כן אין לכך נפקות לענייננו), כאשר ממילא מדובר במועד היחיד לגביו הציג התובע ראייה על טיפול שעבר; ומעבר לכך, מתייחס המכתב כולו לטיפולים רפואיים שבוצעו באשתו של התובע, בגינם ייתכן כי נעדר התובע מעבודתו, אך היעדרות זו נבעה מכך שנלווה לאשתו בהליכים הרפואיים הקשים שעברה, ולא מטיפולים שעבר בעצמו. 33. אם כן, גם ממכתב זה - היחיד מבין המסמכים שהציג התובע שעונה על תנאי החוק בהיותו חתום בידי רופא ומסביר את היעדרותו של התובע מעבודתו בגין טיפולי פוריות, אף כי לא הוצג לנתבעת מראש - עולה כי המועד היחיד בו נעדר התובע מעבודתו בגין טיפולי הפוריות היה יום 6.9.07. מכל האמור עולה, אם כן, שהתובע לא הציג לנתבעת אישורים רפואיים כדרישת החוק, וכי למעשה גם לא היו בידו אישורים כאלה, המצדיקים היעדרותו מהעבודה, למעט היעדרות בת שעות ספורות ביום 6.9.07. מכאן - שהתובע לא עמד בתנאי המעוגן בסעיף 7(ג)(4) ו-7(ג1), והמקים לו את הזכות להיעדר מעבודה בשל טיפולי פוריות. 34. עם זאת, כאמור, לא רק שלא היו לתובע אישורים רפואיים התואמים את דרישת החוק, אלא שבנוסף עלה מן העדויות והראיות כי התובע גם לא נעדר בפועל מעבודתו בשל טיפולי הפוריות: התובע סמך טענותיו השונות על כך שבמהלך קיץ 2007 נדרשה מעורבות מוגברת שלו-עצמו בטיפולי הפוריות, ואולם מעדותו וממכתבו של ד"ר גוטמן עולה במפורש כי הוא נעדר בגין טיפול השבחת זרע אחד בתוך תקופה של חודשים ארוכים, וגם אז, נעדר מעבודתו למשך שעות ספורות בלבד, כפי עדותו. במצב דברים זה יש להכריע בשאלה, האם ניתן לומר כי למרות שהתובע לא נעדר מעבודתו בשל טיפולי הפוריות, זכאי הוא לחסינות מפני פיטורים המוקנית בחוק לעובד בתקופה בה הוא עובר טיפולי פוריות. 35. קריאתם כמקשה אחת של הסעיפים 7(ג)(4), 7(ג1) ו-9(ה) לחוק עבודת נשים מלמדת על אפשרות פרשנית לפיה החוק לא מטיל איסור קטגורי על פיטורי כל עובד העובר טיפולי פוריות, באשר הוא; אלא האיסור נקשר בחוק להיעדרותו של עובד מהעבודה בגין אותם טיפולים. ובמקרה שלנו, מקום בו נמצא כי התובע לא נעדר מעבודתו בגלל טיפולי הפוריות - האם נוכל לקבוע כי הוא חוסה בכל זאת תחת ההגנה מפני פיטורים, המעוגנת בסעיף 9(ה)? דברי ההסבר להצעת החוק במסגרתה הוסף האיסור על פיטורי עובד ועובדת העוברים טיפולי פוריות (ה"ח 2957, 18.12.00, עמ' 365), יש בהם כדי לענות בשלילה לשאלה זו. בדברי ההסבר נאמר כך: "עובדים רבים עוברים טיפולי פוריות שונים המחייבים לעיתים היעדרות מן העבודה או פגיעה זמנית בתפקודם. חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, מאפשר לעובדים אלה להעדר מן העבודה לצורך טיפולי הפוריות, אך אינו אוסר על פיטוריהם בשל מימוש זכות זו. על כן מוצע לקבוע בחוק איסור על פיטורי עובד או עובדת על רקע מימוש זכותם להעדר מן העבודה לשם קבלת טיפולי פוריות בעבור ילדם הראשון או השני, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה" (ההדגשות אינן במקור). 36. מדברים אלו יש להסיק כי כוונת המחוקק היתה לאסור על פיטורי עובד העובר טיפולי פוריות "על רקע" היעדרותו מעבודתו, ולא רק משום שהוא עובר טיפולי פוריות. המחוקק קשר באופן ברור בין הזכות להיעדר מהעבודה בשל טיפולי פוריות בסעיפים 7(ג)(4) ו-7(ג1), זכות המוקנית לעובד בתנאים מסוימים וברורים; ובין האיסור שהוסיף, בסעיף 9(ה), לפטר עובד או עובדת על רקע מימוש הזכות להיעדר מן העבודה בשל הטיפולים. ומכאן - שאם לא מומשה זכות ההיעדרות מהעבודה בשל הטיפולים, הפיטורים כלל לא נעשו על רקע זה, והם אינם אסורים על-פי החוק. 37. סוגייה זו נדונה בהרחבה ע"י בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, ב-בג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה ואח', מיום 8.9.05. באותו עניין, נשאלה השאלה האם סעיף 9(ה) אוסר על פיטורי עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בין אם נעדרו מעבודתם בשל הטיפולים ובין אם לאו, או שמא איסור הפיטורים בסעיף זה אינו חל על עובדים דוגמת העותרת באותו מקרה, שנטלה כדורים להגברת הביוץ אך לא נדרשה להיעדר מעבודתה לצורך זה. השופטים חיות, לוי ורובינשטיין נחלקו בדעותיהם באשר לפרשנות הוראות חוק עבודת נשים בהקשר זה. לאחר קריאת פסיקת הבג"ץ, סבורים אנו כי דרכי הפרשנות השונות מביאות כולן לתוצאה אחת, והיא דחיית תביעתו של התובע במקרה שבפנינו. 38. עמדתה של השופטת חיות בפרשת שרה אשכנזי היתה שאיסור הפיטורים בחוק עבודת נשים, המתייחס לעובד העובר טיפולי פוריות, קשור קשר הדוק לתקופת ההיעדרות מעבודה בגין הטיפולים. וכך קבעה השופטת חיות בפסק הדין: "סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים מעניק לעובד ולעובדת העוברים טיפולי פוריות הגנה רבת-עוצמה מפני פיטורין. הגנה זו קמה בהתקיים התנאים האובייקטיביים הקבועים בסעיף ולהבדיל מן האיסור על הפליה הקבוע בסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אין מוטלת על העובד או העובדת החובה להוכיח קשר בין טיפולי הפוריות ובין הפיטורין, על מנת לזכות בהגנה זו. מבחינת עוצמת ההגנה עניין לנו, אפוא, באיסור המקנה 'חסינות' כמעט מוחלטת מפני פיטורין לעובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, בהתקיים תנאי הסעיף... לעומת זאת, וככל שהדבר נוגע להיקף ההגנה, עולה מלשון הסעיף כי נדרשת זיקה מובהקת בין איסור הפיטורין ובין תקופת ההיעדרות ובמילים אחרות, לשון הסעיף מתיישבת עם עמדת המשיבים לפיה אין ההגנה משתרעת על פיטורין במהלך טיפולי פוריות ככל שאלה אינם כרוכים בהיעדרות מן העבודה. לכאורה, ניתן לטעון, וזו עמדת העותרת, כי פרשנות תכליתית של החוק מצדיקה לפרוש את ההגנה הקבועה בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים מפני פיטורין על היקף רחב יותר של מצבים, באופן שיאסור פיטורי עובד ועובדת העוברים טיפולי פוריות, בין אם נעדרו בשל כך מן העבודה ובין אם לאו. זאת על מנת ליתן מענה אופטימלי לחששם של עובדים אלה מפני פיטורין בכל שלב משלבי הטיפול וגם אם לא נצרכו להיעדר מן העבודה בגינו. שיקולי המדיניות העומדים בבסיס גישה זו מעוגנים בעיקרם בחשש כי מעבידים 'יקדימו רפואה למכה' ויפטרו עובד או עובדת שהחלו בטיפולי פוריות, גם אם לא נעדרו מן העבודה, משום שבעתיד עלולים הטיפולים להצדיק את היעדרותם או למשל משום אי רצונו של המעביד להמשיך להעסיק עובדת הצפויה להרות וללדת בעקבות הטיפולים, על כל הכרוך בכך מבחינת הזכויות המוקנות לה בחוק במהלך תקופות אלה (השוו: דיון מס' נד/3-220 גולן נ' לוי, פד"ע כח 377, 385). שיקולים אלה טעמם עמם אולם לשון סעיף 9(ה) אינה תומכת בפרשנות מרחיבה זו של איסור הפיטורין, ומקרא הסעיף כפשוטו מלמד כי האיסור כרוך ושלוב בימי ההיעדרות. זאת ועוד, תכליתו של הסעיף כפי שהיא עולה, בין היתר, מן הרקע לחקיקתו ומן הסביבה החקיקתית שבה הוא מצוי, אף היא אינה תומכת בגישה המרחיבה בה דוגלת העותרת" (ההדגשות אינן במקור). 39. מסקנתה של השופטת חיות בפרשת שרה אשכנזי, הינה, אם כן, שאיסור הפיטורים בסעיף 9(ה) לחוק איננו איסור גורף על פיטורי עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, והוא קשור לימי ההיעדרות מעבודה בשל טיפולי הפוריות. על פי פרשנות זו, יש לדחות את תביעתו של התובע, משקבענו כי הוא לא נעדר מעבודתו בגין טיפולי הפוריות שעבר. 40. עם זאת, גם אימוץ הפרשנות השונה שהובאה בפרשת שרה אשכנזי, היא פרשנותם של השופט לוי, מחד, ושל השופט רובינשטיין, מאידך, יביא, לטעמנו לאותה תוצאה, מנימוקים שונים. השופטים לוי ורובינשטיין סברו כי יש להרחיב את לשון החוק ולקבוע כי אין הכרח שעובד ייעדר מעבודתו בגין טיפולי פוריות על מנת להקנות לו את ההגנה מפני פיטורים, אלא די בכך שיוכח כי טיפולי הפוריות גרמו לפגיעה בכושרו המקצועי של העובד, עד כי מעבידו לא יכול עוד להפיק ממנו את התועלת אותה הפיק קודם למתן הטיפולים, כדעתו של השופט לוי, או בכך שקיים "אפקט" לטיפולי הפוריות לגבי התפקוד השוטף של העובד, כגון שינוי נדרש בשעות העבודה, כדעתו של השופט רובינשטיין. במקרה שבפנינו, מצאנו כי לא רק שהתובע לא נעדר מעבודתו בגין טיפולי הפוריות, גם לא היתה השפעה של אותם טיפולים על עבודתו. 41. בנוסף, על אף פרשנותם המרחיבה של השופטים לוי ורובינשטיין, איש-איש ודרכו, עדיין עמדו הם, בפסיקתם, על התקיימותם של יתר תנאי החוק - קרי, שיוכח כי העובד הודיע על טיפולי הפוריות מראש למעבידו, וכי ההשפעה של טיפולי הפוריות על העבודה (גם אם לא נעדר ממנה בפועל) תהיה מגובה באישורים רפואיים. כך, השופט לוי קבע מפורשות בפסק-דינו כי "...לא כל הודעה מטעמו של עובד בדבר טיפולים מתוכננים תקנה לו את ההגנה שבדין, אלא, רק הודעה שעל-פי האמור בסעיף 7 לחוק נדרשת להיות מגובה באישור רפואי מתאים, ואשר תתייחס לטיפולים העלולים לפגוע בתפקודו המקצועי של העובד. ועוד ברור, כי על ההודעה להתייחס לטיפולים שמועד תחילתם אינו רחוק במידה ניכרת ממועד מסירתה של ההודעה, ומבחן השכל הישר הוא שיכריע בכל מקרה לגופו";נ ואף השופט רובינשטיין גרס כי אמנם כשיש לטיפולי הפוריות אפקט על התפקוד השוטף בעבודה יזכה העובד העובר אותם בהגנה מפני פיטורים, אולם הוא עמד על כך שאותו אפקט יוכח "על פי קביעה רפואית", "וכמובן כאשר נמסרה הודעה במועד למעביד על הטיפולים". רק כשהתקיימו התנאים הללו - בהם לא עמד התובע בענייננו - נכון היה השופט רובינשטיין להכיר בכך שטיפולי פוריות, אף ללא היעדרות מעבודה, יקימו לעובר אותם הגנה מפני פיטורים מכוח סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. נ 42. נציין, כי בהתאם לפרשנות זו שניתנה לחוק בפרשת שרה אשכנזי, השתמע מטענות התובע בסיכומי התשובה שהגיש (סעיף 26), כי מכיוון שהנתבעת התלוננה על ירידה בתפקודו המקצועי, כי אז על אף שלא נעדר בפועל מעבודתו בגין טיפולי הפוריות - הרי שהירידה הנטענת בתפקודו בעבודה הינה הוכחה לכך שהיתה השפעה של הטיפולים על עבודתו, וסממן זה כמוהו כהיעדרות של ממש מהעבודה, המקימה לו חסינות מפני פיטורים. לא קיבלנו טענתו זו של התובע: קשר כזה, בין טיפולי הפוריות שעבר התובע ובין תפקודו הלקוי בעבודתו כלל לא הוכח, ובנוסף גם לא גובה באישורים רפואיים המעידים עליו. יודגש עוד, כי יש להבחין הבחנה ברורה בין טיפולי פוריות שעבר התובע עצמו, שרק להם יש לייחס "השפעה" על העבודה המקימה הגנה מפני פיטורים, כאשר בפנינו הוכח שבכל התקופה המדוברת עבר התובע טיפול אחד בלבד, שארך שעות ספורות; ובין טיפולים שעברה אשתו של התובע, והתובע נלווה אליה במהלכם. מטרת החוק איננה ליתן הגנה מפני פיטורים לעובד המתלווה לבת-זוגו העוברת טיפולי פוריות, על אף הקושי שעוברים בני הזוג גם יחד, אלא לעובד שמפאת טיפולי הפוריות שהוא-עצמו עובר, מושפעת עבודתו-שלו לרעה. 43. במקרה שבפנינו, אם כן, לא הוכח כי התובע נעדר מעבודתו בשל טיפולי פוריות שעבר; לא הוכחה השפעה של טיפולי פוריות שעבר בעצמו, על עבודתו; ובנוסף, התובע גם לא עמד בתנאי של גיבוי השפעה זו על-ידי אישור רפואי. על כן, ולאור כל האמור במצטבר, יש לדחות תביעתו של התובע ולקבוע כי פיטוריו לא נעשו בניגוד לסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. 44. טרם סיום, נתייחס לטענותיה של הנתבעת בדבר הסיבה העניינית שעמדה מאחורי פיטורי התובע. כאמור, לטענת הנתבעת, לא רק שהתובע לא עמד בתנאי חוק עבודת נשים ועל כן כלל לא קמה לו ההגנה מפני פיטורים המעוגנת בחוק; בפועל, פוטר התובע בשל ירידה בתפקודו המקצועי לאורך חודשים ובשל אי-שביעות רצונו של הלקוח של הנתבעת מתפקודו של התובע בפרוייקט עליו הופקד, ולא בקשר עם טיפולי הפוריות שעבר או עם היעדרותו מעבודתו בגינם. אמנם, התובע טען כי אין כל נפקות לתפקודו בעבודה לצורך ההכרעה בדבר איסור הפיטורים מכוח סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, ואולם כבר קבענו כי התובע לא עמד בתנאי החוק, ועל כן הגנה זו לא קמה לו. מנגד, התובע טען, בחצי פה, כי תביעתו מתבססת גם על הפרת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ומקום בו מבקש התובע לטעון כי יש בפיטוריו משום הפלייה אסורה בגין טיפולי הפוריות שעבר, עליו להוכיח שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטורים. רק משעשה כן, כפי שנקבע בסעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, יעבור נטל ההוכחה אל המעביד, להוכיח שלא פעל כלפי התובע בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק. 45. במקרה שבפנינו, לאחר ששקלנו את טיעוני שני הצדדים בסוגיה זו, שוכנענו באמיתות טענות הנתבעת לפיה פוטר התובע בשל כך שהיא והלקוח עימו עבד התובע לא היו שבעי-רצון מתפקודו בעבודה. כראייה לאי-שביעות רצונו של משרד החינוך מניהול הפרוייקט עליו היה מופקד התובע, הגישה הנתבעת את אותו "משוב לקוח" מטעם משרד החינוך, שהופק ביום פיטוריו של התובע. מסיבה זו - עיתוי הפקת המשוב - לא ייחסנו את מלוא המשקל למשוב זה. עם זאת, אין אנו סבורים כי המשוב "הוזמן" מהלקוח על-ידי הנתבעת לצורך התגוננות מפני טענות התובע נגד פיטוריו, וגם התרשמנו כי מדובר במשוב מאוזן שאינו מכפיש את שם התובע לשם יצירת בסיס לפיטוריו, אלא יש בו הערכה כנה-למראה של הפרוייקט אותו ניהל התובע. על כן, מצאנו לתת בכל זאת משקל מסוים למשוב זה, ומצאנו שעולה ממנו כי מידת שביעות הרצון של הלקוח מניהול הפרוייקט עליו היה מופקד התובע היתה "בינונית" ואף "נמוכה" במקרים מסוימים. עובדה זו, בהצטרף לעדותה האמינה של גב' טנא בדבר תפקודו המקצועי של התובע בחודשים האחרונים לעבודתו, הביאה למסקנה כי הפיטורים נעשו על רקע זה בלבד. כל אלה הצטרפו להתרשמותנו לפיה הנתבעת כלל לא ידעה על כך שהתובע, להבדיל מאשתו, עובר טיפולי פוריות, באשר התובע כלל לא הציג אישורים רפואיים על טיפולים אלה, ואף לא נעדר מעבודתו בקשר עם הטיפולים. 46. נציין, כי נתנו דעתנו לכל טענות התובע בהקשר זה, באמצעותן ביקש ליצור את הרושם כאילו היה עובד טוב אשר מעולם לא הובעה אי-שביעות רצון מתפקודו; כאילו תנאי עבודתו שופרו בניגוד לרושם השלילי שמנסה ליצור הנתבעת כלפיו; וכאילו גב' טנא אפילו לא דחתה על הסף את בקשותיו לבונוס ולהעלאת שכר, ועל כן יש בכך כדי להצביע על כך שפיטוריו לא נעשו מטעמים ענייניים, אלא משום קשר לכאורי לטיפולי הפוריות דווקא. ואולם, מצאנו לדחות טענות אלה בהעדר ביסוס כלשהו להן: שיפור תנאי עבודתו, אליו התייחס התובע, היה מעוגן בחוזה העבודה שלו מלכתחילה, ומכל מקום אירע בשנת 2006; ומעבר לכך, קיבלנו את עדותה האמינה של גב' טנא לפיה מעולם לא הבטיחה לתובע בונוס או העלאת שכר, ותמיד העבירה בקשותיו הלאה, לגורם המכריע, משום שלא היא המחליטה בעניינים אלו ועל כן לא דחתה בקשותיו אלו על הסף. כמו כן, נתנו אמון בעדותה של גב' טנא לפיה לפיטורי התובע קדמו מספר שיחות שניהלה עימו באשר לכך שנדרש שיפור בתפקודו בקשר עם הפרוייקט אותו ניהל, כאשר משלא שופר התפקוד - לא נותר אלא לפטר את התובע מעבודתו. 47. בנוסף, לא ייחסנו משמעות, על אף בקשת התובע שנעשה כן, לעדותה של גב' טנא בפנינו, לפיה למרות שהעידה על אי-שביעות הרצון מתפקודו של התובע, ניאותה לתת לו מכתב המלצה. גב' טנא נשאלה על כך בחקירתה הנגדית (עמ' 19-20 לפרוטוקול), והעידה בכנות כי ברגיל לא היתה ממליצה על התובע כעובד מסיבות אותן פירטה בעדות, אך משביקש ממנה התובע מכתב המלצה, לא מצאה לסרב לו והעידה כי לאור נסיונה רב השנים, היא יודעת כיצד לנסח מכתב המלצה, שלא יהא בו כדי לפגוע בהמשך עבודתו של עובד שפוטר. אין לייחס לחובתה את הימנעותה של גב' טנא מלחסום המשך דרכו המקצועית של התובע על אף שדרכיהם נפרדו בפיטורים, ואת נכונותה ליתן בידו מכתב המלצה שיאפשר לו למצוא מקור פרנסה אחר בהמשך דרכו. כל שאמרה גב' טנא בהקשר זה הוא כי לא היתה מרוצה מתפקודו של התובע, אך מוכנה היתה לתת בידו מכתב המלצה שינוסח באופן שלא יפגע בו, ובכך אין משום הוכחה לכך שפיטוריו של התובע לא נעשו על רקע ענייני ומקצועי. סוף דבר 48. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי פיטוריו של התובע לא נעשו בניגוד להוראת סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, ועל כן - נעשו כדין. בנוסף, לא נעשו הפיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. התובע פוטר מעבודתו כדין, שלא על רקע טיפולי פוריות שעבר או על רקע היעדרותו מעבודתו בגין טיפולים מסוג זה, היעדרות שכלל לא הוכחה. משכך, נדחית תביעתו של התובע להורות על ביטול פיטוריו והשבתו לעבודתו, וממילא נדחות גם תביעותיו לפסיקת פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין. 49. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות