פיטורים בהריון לאחר 5 ימים בלבד

בית המשפט ציין כי לא חלות על התובעת הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים מאחר והתובעת עבדה 5 ימים בלבד אצל הנתבעת ובנסיבות אלה לא נדרשה הנתבעת לקבלת היתר משר העבודה לצורך פיטורי התובעת שהייתה בהריון.

להלן פסק דין בנושא פיטורים בהריון לאחר 5 ימים בלבד:

פסק דין

1.      התובעת אשר עבדה אצל הנתבעת 1 במשך 5 ימים במהלך חודש 5.03 הגישה תביעה כנגד הנתבעים לפיצויים בטענה כי פוטרה שלא כדין על רקע הריונה.

הפיצויים אותם תבעה התובעת כוללים, פיצוי בגין הפסד השתכרות בגין אובדן הכנסה, פיצוי בגין הפסד דמי לידה בתקופת חופשת הלידה, פיצוי בגין הפסד בגין 45 ימי עבודה + 30 ימי הודעה מוקדמת לאחר תום חופשת הלידה, פיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, אובדן הזדמנויות, אובדן קידום מקצועי, ציפיה והסתמכות, פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק וכן פיצויי פיטורין.

התובעת העמידה את תביעתה על סך של 281,466 ₪.

הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו את זכאותה של התובעת לעילות שנתבעו.

הנתבעים טענו כי התובעת לא התקבלה לעבודה אצל הנתבעת אלא נאמר לה שקבלתה מותנית בראיון עם הנתבע 2 אשר שהה בחו"ל באותם 5 ימים בהם שהתה התובעת בתחומי המפעל.

הנתבעים טענו כי לתובעת לא היו כישורים וידע למלא את התפקיד כנדרש אצל הנתבעת 1.

לחילופין טענו הנתבעים כי גם אם היתה התובעת מתקבלת לעבודה היא היתה מתקבלת לתקופת ניסיון של 6 חודשים.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי המדובר בסביבת עבודה מסוכנת בה התובעת היתה נחשפת לחומרים מסוכנים ורעילים ועל כן מחובת הנתבע 2 היתה לשאול את התובעת בדבר הריונה.

לטענת הנתבעים אין לאפשר לאישה בהריון לעבוד במפעל הנתבעת 1.

הנתבעים אף ציינו בכתב הגנתם כי העובדת אשר התובעת היתה אמורה להחליפה הינה עובדת שבשל הריונה נאסרה עליה הכניסה למפעל כדי למנוע את חשיפתה לחומרים מסוכנים.

הנתבעים טוענים כי קבלת התובעת לעבודה היתה נחשבת לסיכון שלא לצורך של התובעת ועוברה.

הנתבעים טוענים כי אי קבלתה של התובעת לעבודה אינה בגדר הפליה לענין סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות מאחר ואי הקבלה מתיישבת מאופיו ומהותו של התפקיד שהתובעת היתה אמורה למלא אצל הנתבעת 1.

בתיק זה התקיים דיון מוקדם במסגרת המנ"ת בפני השופט הראשי כהן ולאחר מכן הועבר התיק לשמיעת ראיות בפנינו.

2.     מטעם התובעת העיד מר דוד אוזן (להלן- אוזן), חברהּ של התובעת, והתובעת בעצמה.

מטעם הנתבעת העיד מר שטורם, נתבע 2 ומנהל הנתבעת 1 (להלן - שטורם), העידה כלתו של מר שטורם, גב' ענבל שטורם [להלן ענבל] וכן העיד ד"ר אלעזר אייל ביקלס (להלן ד"ר ביקלס) מומחה מטעם הנתבעת.

בנוסף לכך הוגשו לתיק בית הדין עדויותיהם שטורם ושל התובעת שנמסרו בפני מפקחת עבודה במשרד התמ"ת.

3.     כנגד הנתבעים התנהל במקביל לתיק שבפנינו גם הליך פלילי בעקבות תלונה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים למשרד התמ"ת בגין עבירה על הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (ת.פ. 13/04 אשר היה קבוע בפני כב' השופטת קציר).

בעקבות חוות דעת שנתקבלה במשרד התמ"ת מאת ד"ר לובה פושנוי - מומחית ברפואה תעסוקתית, מפקחת רפואית ארצית במשרד התמ"ת, הודיעה ב"כ משרד התמ"ת על חזרה מהאישום בהתאם לסעיפים 93 ו- 94 לחוק סדר הדין הפלילי.

הנתבעים הגישו בקשה לצירוף חוות דעת ד"ר פושנוי לתיק שבפנינו.

הבקשה הועברה לתגובת ב"כ התובעת אשר התנגדה להגשת הדו"ח.

בהחלטתנו מ- 1.11.05 (עיין החלטה בבשא 3827/05) נעתרנו לבקשה לצירוף חוות הדעת של ד"ר פושנוי לחומר הראיות בתיק שבפנינו.

בסיפא של החלטתנו קבענו כי ככל שב"כ התובעת מעונינת בחקירת ד"ר פושנוי על חוות הדעת עליה להודיע על כך בכתב לבית הדין ואזי יקבע מועד נוסף לצורך חקירת ד"ר פושנוי.

ציינו אף את המועד שנקבע לחקירה, אשר היה בטווח של חודש ימים לאחר מועד מתן ההחלטה ואף את מסגרת הזמן שהקצבנו לחקירת ד"ר פושנוי.

בעקבות החלטתנו זו שלחה ב"כ התובעת הודעה לבית דין בתאריך 13.11.05 כי היא מוותרת על חקירתה של ד"ר פושנוי ומבקשת להגיש סיכומים מטעם התובעת.

לאור האמור לעיל גם חוות דעתה של ד"ר פושנוי מהווה חלק מחומר הראיות בתיק שבפנינו.

4.      העובדות הצריכות לענייננו כפי שהן עולות מחומר הראיות הינן כדלקמן:

א.     הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בייצור והספקה של מערכות אלקטרואופטיות ומכניות לתעשיות ביטחוניות.

ב.     התובעת העידה בתצהירה (ת/1) כי הגיעה לראיון עבודה אליו הוזמנה בעקבות קורות חיים ששלחה, וזאת במסגרת חיפושה אחר עבודה.
     
ג.     התפקיד המוצע אצל הנתבעת היה תפקיד של אשת תפ"י, תפקיד לגביו העידה התובעת כי ביצעה בעברהּ.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הובהר לתובעת כי גם אם תתקבל למשרה, יהיה זה לתקופת ניסיון של חצי שנה, ורק לאחריה תקבל קביעות בעבודה. (ראה פרוטוקול עמ' 1 שורה 16-17).
     
ד.     התובעת העידה בתצהירהּ כי ראיון העבודה הראשוני שלה היה עם סמנכ"ל התפעול יובל משלי (להלן- יובל) וכן מנהל הפרויקטים קובי זוהר (להלן- קובי).

עדותה של התובעת נתמכת בתצהיר עדותו הראשית של מר שטורם (סע' 8) ובפרוטוקול החקירה בפני מפקח העבודה אשר אישר כי התובעת עברה ראיון ראשוני בפני יובל וקובי.

בראיון זה נשאלה התובעת שאלות אודות ניסיונה המקצועי וכישוריה, והוסבר לה אופי התפקיד ודרישותיו.

נציין כי מאחר ובראיון הראשון מטעם הנתבעת, ראיון בו הוסבר לתובעת אופי התפקיד ודרישותיו, נכחו יובל וקובי היה זה אך סביר כי הנתבעת תביא מטעמה את יובל וקובי על מנת שיעידו מה נאמר לתובעת באותו ראיון באשר למהות התפקיד ודרישותיו.

הנתבעת בחרה שלא להביא מטעמה את יובל ואת קובי.

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615,606.

בנסיבות אלה הננו קובעים כי הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה על מנת לסתור את עדות התובעת באשר לתוכן הראיון הראשוני שנערך עמה .

ה.     טענת התובעת לפיה לא הועלתה ולא הוזכרה בראיון כל שאלה או בעייה הנוגעת לחומרים מסוכנים אצל הנתבעת ו/או חשיפה אליהם מהימנה עלינו.

ו.     עוד הצהירה התובעת (סע' 7 לתצהירה) כי ביום 15.5.03 זומנה לראיון נוסף בפני שטורם. בראיון נכח גם קובי, שראיין אותה בראיון העבודה הראשון.

התובעת העידה בתצהירה, כי בראיון זה נשאלה על גילהּ ועל מצבה המשפחתי, ונמסר לה כי העבודה שבה תעסוק תכלול שעות נוספות רבות והינה עבודה מאומצת.

גם בראיון זה לא נאמר לתובעת דבר באשר לחומרים מסוכנים הקיימים, כביכול, במפעל הנתבעת 1 והעשויים להשפיע ולגרום נזק לאישה בהריון.

נציין כבר בשלב זה כי גישת שטורם על פיה עובדת המגיעה לראיון עבודה חייבת למסור ביוזמתה מיד בפתח הראיון כי הינה בהריון, אינה מקובלת עלינו וגם מהוראות החוק עולה כי כאשר המדובר במקום עבודה שבו חומרים מסוכנים או תהליכים שבגינם אישה בהריון אינה יכולה לעבוד, הנטל מוטל על נציגי מקום העבודה להבהיר זאת מיד בתחילת ראיון העבודה.

גישת שטורם אינה ברורה לבית הדין, האם שטורם סבור כי כל אישה המגיעה לראיון עבודה במפעל יצרני כלשהו, אמורה מידית למסור כי הינה בהריון, גם אם המדובר בחודשים הראשונים, חודשים בהם מטבע הדברים הדבר אינו ניכר ואף לא מקובל לפרסם את הדבר קבל עם ועדה?!

קיימים מפעלים רבים, לרבות מפעלים תעשיתים, בהם עובדות נשים בהריון בלא כל בעיה.

ז.      התובעת העידה בתצהירה כי לאחר הראיון הנוסף נמסר לה כי התקבלה לעבודה ואולם היא עצמה התלבטה האם להתחיל בעבודה אצל הנתבעת בשל תנאי השכר. לגרסתה, הוחלט בפגישה כי במידה ומוסכמים עליה תנאי השכר תחל את עבודתה אצל הנתבעת והסכם העבודה יחתם עם שובו של שטורם מחו"ל.

עדותה של התובעת נתמכת בעדותו של שטורם (סעיף 8 לנ/2) אשר אישר כי התובעת עברה ראיון שני בפניו ובפני קובי, וכן אישר ששהה בחו"ל בתאריך 20.5.03.
לגרסת שטורם בתצהירו לאחר ראיון זה לא נתקבלה התובעת לעבודה, ונקבע כי רק בשובו מחו"ל ולאחר חתימתה על הסכם העבודה תתקבל לעבודה.

גרסת התובעת כי במועד הראיון השני התקבלה לעבודה, וכי תקופת עבודתה הכוללת הייתה מיום 20.5.03 ועד 25.5.03, מהימנה עלינו ועולה בקנה אחד עם תלוש השכר שהוצא לתובעת.

התובעת העידה כי סוכם עמה על שכר של 6000 ש"ח ברוטו ל- 6 חודשי ניסיון אשר לאחריהם ובאם תעמוד התובעת בתקופת הניסיון יועלה שכרה לסך של 8000 ש"ח.

מתלוש השכר שהוצא לתובעת עולה כי אכן שכרה עמד על כ- 6000 ש"ח עבור 21 ימי עבודה לחודש, על בסיס 5 ימי עבודה בשבוע 9 שעות עבודה ליום.

גם מחקירתו הנגדית של שטורם עולה כי למעשה התובעת התקבלה לעבודה על ידו, גם אם כברירת מחדל ולא מאחר וחשב כי היא העובדת הטובה ביותר לתפקיד המבוקש. (עיין עמ' 25 שורות 18-16 לפרוטוקול) וכי התובעת קיבלה מקום לשבת, מחשב ונפתחה לה הרשאה באימייל (עיין עמ' 26 שורות 21-20 לפרוטוקול).

ח.     התובעת העידה בתצהירה כי שטורם זימן אותה ללשכתו ביום ראשון,ה- 25.5.03ומסר לה כי בידו חוזה מוכן לחתימה, ואכן התובעת הגיעה ללשכתו לפגישה לשם חתימה על החוזה.

ט.      אין מחלוקת בין הצדדים כי במעמד אותה פגישה וטרם החתימה על החוזה שאל שטורם את התובעת האם היא בהריון והתובעת השיבה בחיוב. (פרוטוקול עמ' 1 שורה 10)

י.     באשר לשאלה האם הועלתה בפגישה מ- 25.5.03 סוגיית החשיפה לחומרים מסוכנים בהקשר להריונה של התובעת, הייתה מחלוקת בין הצדדים.

התובעת העידה בתצהירה כי שטורם הודיע לה כי לא יוכל לקבלהּ לעבודה מן הנימוק שיידרש זמן רב ללמדהּ את העבודה, ועד שתהיה עצמאית תצטרך לצאת לחופשת לידה.

כמו כן ציינה בתצהירה כי שטורם ציין בפניה כי מדובר בעבודה מאומצת הדורשת השקעה רבה ושעות עבודה ארוכות ולכן המליץ לה, לטענתה, לשקול שוב האם הינה מעוניינת בעבודה.

התובעת העידה בתצהירה כי אמרה לשטורם באותו מעמד כי על אף הריונה היא שיקללה את כלל השיקולים הרלוונטים וכי היא מעוניינת במשרה.

עוד ציינה התובעת כי הבהירה לשטורם כי אין בהריונה להשפיע על עבודתה או מילוי תפקידה אצל הנתבעת.

שטורם בתצהירו, למעשה אינו מעיד כי בפגישה הבהיר לתובעת כי מפעל הנתבעת הינו מפעל תעשייתי יצרני וככזה השהות במפעל כרוכה בעבודה בסביבה רועשת ובחיכוך עם חומרים מסוכנים וגזים הנפלטים בתהליכי הייצור, אלא מציין כי כך הוא רואה את הדברים באופן עקרוני. (עיין סעיף 14 לנ/2).

שטורם מודה כי לאחר שהתובעת הודיעה לו כי הינה בהריון הוא ביקש שהות נוספת על מנת לשקול האם יש מקום להעסקתה (עיין סעיף 20 לנ/2).

יא.     הננו מקבלים את עדותה של התובעת, לפיה במעמד הפגישה שנועדה לחתימת החוזה לא אמר לה שטורם דבר באשר לקיומם של חומרים מסוכנים.

     אם אכן המדובר במפעל שהעבודה בו לנשים בהריון הינה בעיתית, על מה ולמה לא טרחו נציגי הנתבעת לציין דבר זה בפני התובעת עוד בפתח הראיון הראשון.

     כמו כן שטורם ציין בהודעתו בפני מפקחת העבודה כי עבדו במפעל נשים בהריון אשר ילדו וחזרו לעבודה לאחר חופשת לידה (דף 3 שורות 15-17 להודעה) ואם אלה הם פני הדברים אין המדובר בבעיה כללית לעבוד במפעל הנתבעת לאישה בהריון.

     יתר על כן, אם אכן היה ברור לשטורם כי אישה בהריון אסור לה לעבוד במפעל מדוע ביקש שהות לחשוב על הענין ולא הודיע מידית לתובעת כי אין אפשרות חוקית להעסיקה.

     למעשה הן מתצהירו של שטורם והן מחקירתו הנגדית עולה כי לא אמר לתובעת שהסיבה לכך שאין הוא מעונין להעסיקה הינה קיומם של חומרים מסוכנים במפעל.

יב.      ראייה לכך מצאנו בתמליל שצורף לתצהירו של אוזן, עד התובעת, אשר שוחח עם שטורם על סיבת פיטוריה של התובעת.

מפאת חשיבותו של התמלול מצאנו לצטט ממנו באריכות כדלקמן:

מר אוזן: "ערב טוב זה שוב דוד אוזן התקשרתי אליך קודם בקשר לגלית ביג'אוי...
היא נתנה לי את השם שלך בתור ממליץ והיא אמרה לי שהיא עבדה אצלך כמה ימים... לא היה לי ברור כל העניין ורציתי לשמוע ממך...
שטורם: "קודם כל התרשמתי שהיא בחורה עם יכולות פנטסטיות אבל בעבודה מהסוג שלי צריך ללמוד אותה סדר גודל של חצי שנה לפחות...
כדי שאני אוכל לטווח הארוך להגיד לעצמי שיש לי עובדת מתאימה. עכשיו כיוון שנסעתי לחו"ל וכל המו"מ איתה היה לא הכי מסודר ... כשחזרתי היא נתנה לי אינפורציה שלא הייתה ידוע לי שהיא נמצאת בהריון, בתחילת הריון...
עכשיו עובדת שנמצאת בתחילת ההריון, אם אני אלמד אותה חצי שנה את העבודה לצורך העניין לא חשוב בכלל הניסיון..."
מר אוזן: "אני אישית מחפש מישהי למשרה זמנית...
שטורם: "אז אני חושב שכל הסיפור שלי לא כל כך מתאים לך, אתה יכול לקחת אותה אני חושב שתהנה ממנה"
מר אוזן: "זאת אומרת אתה מבחינתך הבעייה הייתה ההריון והטווח הארוך.
שטורם: "בוודאי. אני לא חיפשתי משהו לפרק זמן קצר ולקחתי מיד בחשבון שיש הריון ואחר כך יש חופשת לידה ואחר כך השד יודע בכלל אם זה יתאים לה, כן?..
ואז אני כבר לא יכול לפטר אותה ואז זה לא מתאים לי. אבל חוץ מזה בדקתי אותה איפה היא עבדה...
אמרתי לה אני אחשוב יום יומיים ואז הודעתי לה שזה לא מתאים לי..
מר אוזן: "הבנתי"
שטורם: "אבל, חבל לי גם אבל אין מה לעשות...
תשמע גם אותה ראיינו שני מנהלים בכירים פה בחברה והם גם אלה שהמליצו לי לקחת אותה בכל מחיר.. אבל הם שניהם לא ידעו וגם אני לא ידעתי, אחרת כל זה אותי היה נפסק עוד לפני כל התהליך הזה...
היא בסדר גמור.. שיהיה לך בהצלחה"

יג.      מהמידע שמסר שטורם לאוזן בשיחה הטלפונית עולה כי סיבת פיטוריה של התובעת היתה הריונה ואף בשיחה הטלפונית לא ציין שטורם דבר וחצי דבר על הבעיה של חשיפה לחומרים מסוכנים.

     לא מצאנו כל סיבה ממשית לכך ששטורם לא יזכיר ענין זה בשיחה עם אוזן לו אכן זו היתה הסיבה האמיתית לפיטורי התובעת.
     
יד.      בעקבות הפיטורין פנתה התובעת לקבלת יעוץ משפטי ובאות כוחה פנו ב- 15.9.03 במכתב למנכ"ל הנתבעת והן למשרד התעשיה המסחר והתעסוקה לצורך הגשת תלונה בגין פיטוריה עקב הריונה.

בחקירתה בפני מפקחת העבודה הגב' איריס ולטר, פרטה התובעת את השתלשלות הענינים, בדומה לתצהיר עדותה הראשית.

התובעת תארה בפני מפקחת העבודה בפירוט, את השכר שהוצע לה, את הראיונות שעברה ואף מסרה:

"ב- 20/5/03 התחלתי לעבוד התחלתי את תהליך החפיפה, קיבלתי פרוייקטים, פתחו לי חשבון EMAIL באינטרנט זהב"

התובעת תארה בפירוט את השיחה בינה ובין שטורם ב- 25.5.03 (דף 2 לעדות בפני מפקחת העבודה) וכעולה מעדותה החוזה באותו מועד כבר היה מוכן ושטורם הקריא לה את פרטי החוזה, שאל אותה אם היא בהריון והבהיר לה לאור תשובתה כי הוא זקוק לזמן על מנת לחשוב.

למחרת אותה שיחה, ב- 26.5.03, מסרה התובעת כי נקראה ללשכתו של שטורם וכי החלטתו הינה כי העבודה לא מתאימה לאישה בהריון.

עוד ציינה התובעת בחקירתה: [הדגשה לא במקור]

"הוא הסביר לי שהוא חשב על הנושא והחליט שזו לא עבודה המתאימה לאישה בהריון שאני לא אוכל לעמוד בעומס ומצפונית הוא יטיל עלי פחות משימות מתוך התחשבות בהריון שלי. בנוסף הוא ציין את העובדה שעד שהוא יתחיל לראות ממני תפוקות אני אצטרך לצאת לחופשת לידה. אח"כ אני אחזור לעבודה כאמא לילד קטן והמקום הזה דורש הרבה שעות עבודה.
הוא ציין שהוא קיבל עלי המלצה טובה ומהימנה .. והיה רציני לגבי המשך העסקתי והראייה הוא הכין עבורי חוזה עבודה, אחל לי בהצלחה נתן לי את כרטיס הביקור שלו ואמר שאם אזדקק להמלצה בהמשך הוא ישמח לעזור".

התובעת אף מסרה בהודעתה למפקחת העבודה כי במכתב תגובה ששלח שטורם לעוה"ד שלה הוא ציין כי מקום העבודה אינו מתאים לנשים בהריון. (עיין דף 4 לחקירה בפני מפקחת העבודה).

טו.     בעקבות תלונת התובעת נפתחה חקירה נגד שטורם והוא נחקר ביום 5.11.03 במפעל הנתבעת ע"י איריס ולטר, חוקרת מטעם משרד העבודה והרווחה אשר גבתה אף את הודעתה של התובעת.

     יש לציין כי בעת החקירה היה שטורם מודע לטענות כנגדו הן מאחר ואלה פורטו לו על ידי מפקחת העבודה והן לאור מכתב ב"כ התובעת שנשלח אליו עוד בחודש 9.03 ועל כן גירסתו באשר לסיבות לפיטורי התובעת או לאי קבלתה לעבודה (כטענתו) היו שונות מאלה שנמסרו לאוזן בשיחה הטלפונית, ואף שונות מאלה שנאמרו לתובעת בעת ההודעה כי הוחלט שלא לקבלה.

בחקירת משרד העבודה טען שטורם כי הסיבה לפיטוריה של התובעת היא אי התאמתה למפעל בסדר גודל קטן וכן טען כי אופי עבודתה של התובעת היה כרוך בעבודה שאינה מתאימה לאישה בהריון, כך כלשונו: [דף 1 , עמ' 2, שורה 20-35)

הוסבר לה שבתפקידה היא אמורה להסתובב בתוך בית המלאכה, מחלקת הרכבה, מחלקת תהליכי ייצור ולדווח על הפעולות שנעשות שם. נערך לה סיבוב בתוך מחלקות המפעל על מנת להראות לה בדיוק את סביבת העבודה. אמרתי לה שהעבודה דורשת הרבה שעות נוספות."

בחקירתו אצל המפקח על העבודה תיאר את הרגע בו נודע לו על הריונה של התובעת והתייחסותו לעניין: (דף 2, עמ' 4 , 15-40, דף 3 שורה 1)

"לאחר חזרתי מחו"ל נכנסו אלי שני העובדים ענבל שטרום וקובי זוהר ואמרו לי שלפי מיטב הבנתם גלית ביג'אוי בהריון.
מאחר ואופי המפעל הוא מפעל יצרני בו ישנם תהליכים שונים של ייצור והעובדים עלולים להיות חשופים לתופעות שונות עקב תנאי הייצור כגון רעש חזק, תפזורת של עיבוד שבבי ודברים מסוג זה אנחנו נוהגים להגן על העובדים הן פיזית על ידי כפפות, אוזניות או לומר להם ולהזהירם לא להכנס לאותם מקומות ייצור.
לדוגמא נאסר על ענבל העובדת הקודמת במחלקת תפ"י, נאסר להכנס למחלקת הרכבה בשל היותה בהריון.
לאחר שנודע לי הריונה זימנתי את גלית ביגאוי אלי לשיחה בארבע עיניים. ..
ביקשתי שהות של כיום או יום וחצי על מנת לשקול את עצם קבלתה לעבודה וחתימה על הסכם עבודה בינינו. בסופו של דבר ההחלטה השלילית שקיבלתי... הייתה בשל אי התאמתה לעבודה בארגון קטן...
     
שטורם לא הזכיר בהודעתו בפני מפקחת העבודה חומרים מסוכנים מסוימים וספציפים הקיימים במפעל והעשוים להזיק לאישה בהריון, הגם שניתן היה לצפות שאם זו היתה הסיבה לפיטורי התובעת, היה הענין מוזכר בפרטי פרטים שכן שטורם היה מודע לכך שזו הסיבה בגינה הינו נחקר על ידי המפקחת מטעם משרד העבודה והרווחה.

גם מהאמור בהודעה למפקחת לא עולה כי לתובעת נמסר במועד פיטוריה, על ידי שטורם, כי הסיבה לפיטורי הינה קיומם של חומרים מסוכנים.

בהקשר זה נביע תמיהתנו על האמור בסעיף 33 לתצהיר שטורם בו מלין שטורם על כך שהתובעת לא היתה מעונינת באמת ובתמים לקבל הסבר לאי קבלה לעבודה והרי אם הסיבה האמיתית לאי קבלתה היתה החומרים המסוכנים, מדוע הדברים לא נאמרו לתובעת ישירות, ברחל בתך הקטנה, בראיונות העבודה שנערכו לה או בשיחת הפיטורין.

שטורם הודה בחקירתו הנגדית:

"את אומרת לי שכשאני פיטרתי את התובעת לא הזכרתי חומרים מסוכנים ואני משיב שזה נכון." (עמ' 28 שורה 20 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"בשיחה שאמרתי לה שהיא לא תמשיך לעבוד, לא אמרתי לה שזה בגלל חומרים מסוכנים." (עמ' 29 שורה 4 לפרוטוקול).

גם תשובתו של שטורם בחקירתו הנגדית לשאלה מדוע לא מסר בעדותו במשרד העבודה על קיומם של חומרים מסוכנים היתה מתחמקת ולגירסתו הוא רק ענה על שאלות ולא שאלו אותו על חומרים מסוכנים.

מאידך גיסא, אין ספק כי שאלו את שטורם מדוע פוטרה התובעת או מדוע לא נתקבלה לעבודה והתשובה המתבקשת, לו היה ממש בגירסתו, היתה, כי במפעל ישנם חומרים מסוכנים תוך פירוט החומרים.

בנסיבות אלה ברור, עוד מבלי שנדון בשאלה האם אובייקטיבית קיימים בכלל חומרים העשויים להזיק לאישה בהריון, כי מבחינה סובייקטיבית לא זו היתה הסיבה לפיטורי התובעת במועד בו פוטרה וכי לתובעת נגרמה עוגמת נפש רבה מהאופן בו פוטרה ומכך שלה היה ברור כי הסיבה לפיטוריה הינה ההריון ולא כל סיבה אמיתית ומוצדקת אחרת.

טז.      לאחר חקירתו של שטורם הוגש כתב אישום ב- ת.פ. 13/04 "מדינת ישראל - משרד התמ"ת נגד 1. אס אי אינדסטריס 2. אברהם שטרום".
בכתב האישום הואשמו הנתבעת ושטורם בעבירה פלילית על הפלייה בין עובדים לעניין פיטורים מחמת היותם הורים ומחמת מינם , עבירה על סעיפים 2(א), 2(א)(5), 15 ו16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

     על השתלשלות הענינים באשר לתיק הפלילי פרטנו לעיל בסעיף 3.

יז.     מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר אלעזר ביקלס שהינו מומחה לבטיחות בעבודה ובעל תואר דוקטור במדעי הניהול בתחום מדעי הבטיחות.

ד"ר ביקלס ציין בחוות דעתו כי מוסר הוא את חוות דעתו לפי משימות עבודה שפירטה בפניו ענבל, כלתו של שטורם.

בחוות דעתו ציין בין היתר את החומרים הכימיים שלהם התובעת היתה עשויה להחשף במהלך תהליכי הייצור אצל הנתבעת וציין את מסקנותיו.

בסיכומו של דבר ציין כי:

"... חומרים מסויימים אלה יכולים לעבור דרך השיליה וחלב ההנקה, ועל ידי כך להזיק ישירות לעובר וליילוד.
ישנם גם מספר חומרים טראטוגניים (היכולים לגרום למומים מולדים בעובר), אשר החוק והתקנות לא התייחסו אליהם בהקשר לעבודת נשים, באופן ייחודי ובלעדי.
     ...
               קיימת סכנה לעובר שעה שעובדת מרימה מטענים....
במשך עשרות (ה)שנים האחרונות נצטברה הוכחה לכך שקיים סיכון פוטנציאלי, שהעובר או היילוד היונק יפגעו מן הכימיכלים הרבים אשר האם חשופה אליהם בעבודה... ברשימה חומרים מסיסים, מתכות שונות (כגון ניקל בדיל ותרכובותיו, כרום ותרכובותיו) כמו כן טריכלורואתילן ועוד.
חומרים אלו מצויים באולמות הייצור של המפעל הנדון...."
יח.     לאור חוות הדעת שהוגשה ביקשה התובעת להגיש תצהיר עדות ראשית משלים ובו פירטה את כל המשימות שלא נדרשה לעשות במפעל.

כך פירטה התובעת כי לא נדרשה וזאת בהתאם לנסיונה באותם הימים בהם עבדה וביצעה חפיפה לעשות את כלל המשימות הבאות:
אספקת מוצרים ללקוח, אריזת מוצרים, בדיקת חלקים, עבודה במחלקת עיבוד שבבי, הרכבות וכיולים, הכנת קיטים, הרכבת חלקי מוצרים לצורך קבלת מוצר מושלם, הלחמות, שהייה באופן רצוף בחדר התנורים, ניסויי אנטנה, סילוק שמנים, הרמת משאות כבדים.

יט.     ד"ר ביקלס חזר וציין כי את הידיעות על המפעל ועל תפקידי התובעת שאב מפרוספקטים של המפעל, הסיור במפעל ושיחתו עם עובדי המפעל לרבות ענבל.

תפקידה של התובעת כפי שתואר בחוות הדעת של ד"ר ביקליס אינו התפקיד בפועל אותו היתה אמורה התובעת לבצע כאשת תפ"י.

התובעת לא היתה אמורה לבצע הלחמות ואף לא נשאלה כלל במהלך ראיונות העבודה עמה האם היא יודעת לבצע הלחמות ואף ענבל העידה כי יש אנשים שתפקידם במפעל לבצע הלחמות (עמ' 31 לפרוטוקול).

התובעת לא היתה אמורה לעבוד מספר שעות בחדר תנורים ואף ענבל לא עשתה כן (עיין עמ' 31 שורות 5-7 לפרוטוקול).

התובעת לא היתה אמורה לטפל בפועל בסילוק שמנים ואף ענבל העידה כי לכל היותר היתה אחראית שפינוי השמנים יבוצע להבדיל מפינוי השמנים בפועל דבר שנעשה על ידי עובדים אחרים.

יחד עם זאת אין מחלוקת כי עבודת התובעת אצל הנתבעת היתה כרוכה בשהייה באולמות הייצור, והמדובר בשהייה לפרקי זמן קצרים (עיין עמ' 15 שורה 13 ועמ' 18 סיפא לפרוטוקול).

נציין כי עדותה של התובעת באשר למהות התפקיד כפי שפורט בפניה בראיונות הקבלה      לעבודה כמו גם באותם 5 ימים בהם עבדה בפועל, מהימנה עלינו יותר מעדויות עדי הנתבעת.

הביקורת שהועלתה כלפי חוות דעתו של ד"ר ביקלס בסיכומי התובעת כמפורט בסעיפים 116 - 129 מקובלת עלינו ואיננו מייחסים משקל לחוות דעת זו.

יתר על כן נציין כי אין מחלוקת שבמפעל הנתבעת 1 לא מוצגות תקנות בטיחות שמגדירות עבודות מסוכנות או חומרים מסוכנים (עיין עדותה של ענבל בעמ' 32 שורה 1 לפרוטוקול וכן עדותו של ד"ר ביקלס בעמ' 13 שורות 7-6 לפרוטוקול).

לא נבדקו ריכוזים באוויר של חומרים שונים והאם הריכוזים הם במידה כזו שעשויה לגרום לנזק לעובד רגיל ו/או לאישה בהריון, המומחה שהגיע להעיד בבית הדין לא ידע מאילו מרכיבים כימים עשוי שמן מינרלי ואף אישר כי לא שקל מוצרים שהיה צריך להרים, לא בדק את החומרים ספציפית במפעל ולמעשה חוות דעתו אינה מעוגנת בנתונים מוכחים.

כ.     מטבע הדברים בית הדין מייחס משקל רב יותר לחוות דעתה של ד"ר פושנוי המומחית ברפואה תעסוקתית מטעם משרד התעשיה מסחר ותעסוקה והמדובר בחוות דעת המהווה המלצה בלבד ולא בחוות דעת הקובעת כי עבודת התובעת אצל הנתבעת היתה אסורה בשל היות התובעת בהריון.

     בין כך ובין אחרת נציין כי מחומר הראיות עולה בבירור שהסיבה לפיטורי התובעת לא היתה חומרים מסוכנים ולחוות דעת זו הננו נותנים משקל באשר לגובה הפיצוי אולם לא באשר לעצם זכאות התובעת לפיצוי בגין נסיבות פיטוריה ובגין המניע לפיטוריה במועד בו פוטרה.
     ההליך הפלילי וההליך האזרחי שונים הם ועל כן חזרת המאשימה מכתב האישום כנגד הנתבעת בתיק שבפנינו אין בה כדי להביאנו למסקנה כי דין תביעת התובעת במישור האזרחי להדחות.

כא.     הובאו בפני בית הדין עדויות כי ענבל לא חשה טוב במהלך הריונה, אולם לא הובא מסמך רפואי כלשהו המקשר בין תחושותיה לבין מקום עבודתה אצל הנתבעת.

4.     בענייננו לא חלות על התובעת הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים מאחר והתובעת עבדה 5 ימים בלבד אצל הנתבעת ובנסיבות אלה לא נדרשה הנתבעת לקבלת היתר משר העבודה לצורך פיטורי התובעת.

     יחד עם זאת חלות בענייננו הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.

     סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות זו לשונו:

"(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם השקפתם או מפלגתם או משך שירות המילואים, כמשמעותו בחוק שירות בטחון (נוסח משולב) התשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה;
(1) קבלת לעבודה;
(2)...
(3)...
(4)...
(5) פיטורים או פיצוי פיטורים;
.....
(ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה."
     
     נציין כי משהמדובר בחברה שהעסיקה בתקופה הרלוונטית לתביעה כ- 35 עובדים, הרי הוראות החוק חלות עליה.

     לאור לשון החוק, צודקת התובעת בסיכומיה בטענתה כי אין נפקא מינה האם פוטרה בשל הריונה או האם לא נתקבלה לעבודה בשל הריונה (וקביעתנו העובדתית כאמור לעיל הינה שהתובעת עבדה בפועל 5 ימים בטרם פוטרה) שכן הוראות החוק חלות על שתי הסיטואציות.

     השאלה הרלוונטית בעניננו הינה האם הוכח כי התובעת אכן פוטרה או לא נתקבלה לעבודה בשל הריונה והאם פיטוריה או אי קבלתה התחייבו ממהות התפקיד או המשרה.

     באשר לשאלה הראשונה, קביעתנו העובדתית הינה כי אכן התובעת פוטרה בשל הריונה ולא מסיבה אחרת.

     כמו כן מנהל הנתבעת, במועד פיטורי התובעת, או בכל התקופה עובר לפיטוריה ובמהלך ראיונות העבודה שנערכו לתובעת אצל הנתבעת על ידי נציגיה השונים של הנתבעת, לא העלה בפני התובעת טענה כלשהי כי העבודה במפעל הנתבעת עלולה לסכן את התובעת או את העובר בשל היותה של התובעת בהריון ולא נמסרה לתובעת סיבה אובייקטיבית מוצדקת לאי העסקתה בגין הריונה.

     התרשמותנו הינה כי טענה זו הועלתה לראשונה רק בעקבות פנית ב"כ התובעת לנתבעת במכתב מ- 15.9.03 ובעת מתן התשובה לפניה זו במכתב ב"כ הנתבעת מ- 22.9.03 (נספח ד' לתצהיר התובעת).

     גם במכתב התשובה עדיין אין פירוט מהם החומרים המסוכנים הקיימים במפעל הנתבעת ואשר בגינם התובעת לא יכולה היתה לעבוד במפעל וחוות הדעת בענין זה שהוגשה מטעם הנתבעת נושאת תאריך 11.11.04, למעלה משנה לאחר פיטורי התובעת.

     אין גם מחלוקת כי החומרים במפעל הנתבעת אינם אלה המפורטים בתוספת השניה, השלישית, הרביעית או החמישית לתקנות עבודת נשים (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות) תשס"א-2001, ואין אף מחלוקת כי הנתבעת לא הציגה את התקנות הנ"ל במקום בולט לעין כאמור בתקנה 9 לתקנות.

     יתר על כן נציין כי החובה המוטלת על אישה להודיע כי הינה בהריון בהתאם להוראות התקנות קמה רק לאחר שהועבדת מודעת לכך כי היא חשופה בעבודתה לחומרים המפורטים בתוספות לתקנות או כי היא עובדת בקרבת מקום חום העלול להעלות את חום גופה מעל ל- 38.5 מעלות צלזיוס, למשך 4 שעות רצופות, ולתובעת בעניננו לא נאמר כלל על ידי נציגי הנתבעת כי היא אמורה להיות חשופה לחומרים הנ"ל או לעבוד בקרבת מקור חום כאמור לעיל (והאמור בסעיף 89 לסיכומי התובעת מקובל עלינו).

     בשיחה הטלפונית עם אוזן לא הועלה ענין החומרים המסוכנים והאמור בסעיף 79-80 לסיכומי התובעת מקובל עלינו ומצטרף לכך שנושא החומרים הקיימים במפעל לא היה השיקול בפיטורי התובעת במועד פיטוריה.

     יחד עם זאת לענין גובה הפיצוי הנפסק על ידינו לקחנו בחשבון את האמור בחוות דעתה של ד"ר לובה פושנוי המומחית ברפואה תעסוקתית מטעם משרד התעשיה מסחר ותעסוקה אשר בסיפא לחוות דעתה מתאריך 21.9.05 ציינה לאחר שביקרה במפעל בחודש 8.05 כי לא היה מומלץ לתובעת לעבוד במפעל בתקופת הריונה בשל חשיפה לאוירוסול של שמנים מינרלים באוויר.

     לקחנו בחשבון אף את העובדה כי התובעת אשר הגישה תביעתה לבית הדין ב- 5.11.03 הגישה תביעתה לסעד כספי אולם בחרה שלא לבקש סעד של אכיפה, דהיינו למרות שהתובעת פנתה לקבלת יעוץ משפטי בסמוך לאחר פיטוריה ועוד בטרם הלידה, לא ביקשה התובעת סעד בהתאם לסעיף 10 (א) (2) לחוק שוויון הזדמנויות הגם שהיא תובעת שכר עבור 7 חודשים ממועד פיטוריה ועד הלידה.

     לקחנו בחשבון אף את העובדה כי קבלת התובעת מלכתחילה היתה לתקופת ניסיון והגם שיש לפעול בתום לב בענין זה ולתת לעובד תקופת ניסיון סבירה ו- 5 ימים אינם תקופת ניסיון סבירה, ואף לא נטען כי פיטוריה של התובעת נעשו מאחר ובאותם 5 ימים תפקודה של התובעת היה כה גרוע שדי היה ב- 5 ימים אלה על מנת לעמוד על אי התאמתה של התובעת לעבודה, הרי כלל וכלל לא בטוח כי התובעת אכן היתה עומדת בתקופת הניסיון ומתאימה לעבודה הן מבחינת הנתבעת והן מבחינת יכולתה ורצונה של התובעת עצמה להמשיך בעבודה זו עד הלידה.

על כן לא ניתן להעריך כי נזק הממון של התובעת הינו בשיעור כל החודשים עד למועד הלידה לרבות קבלת דמי לידה וכד' (ובענין זה לא מקובל עלינו הנטען בסעיף 163 לסיכומי התובעת כי: "אין ספק כי אלמלא פוטרה התובעת, היא היתה ממשיכה ועובדת בנתבעת במשך 7.5 חודשים נוספים...")

     עיין לענין זה בדב"ע נב/3/125 האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת בע"מ ואח' נ. אריה בן שחר, פד"ע כה' עמ' 3.

     מגמת החוק הינה שלא לאפשר לפגוע באישה בגלל היותה בהריון, אולם ההריון כשלעצמו, ובעניננו המדובר בעובדת שלא חלות עליה הוראות חוק עבודת נשים לענין הצורך בהיתר, אינו מקנה לה חסינות מפני פיטורין במידה והיא אינה מתפקדת ואינה עומדת בציפיות, ככל עובד המתקבל לתקופת ניסיון.

     כאשר פיטורין נעשים בשל אי התאמה או אי עמידה בתקופת ניסיון ולא בגין היות העובדת בהריון, לא חלה עליהם הגנת החוק לענין איסור הפליה.

     לענין זה עיין והשווה לפסק דינה של כב' השופטת חיות בבג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ. מפכ"ל המשטרה בו נדונו פיטורי עובדת המקבלת טיפולי פוריות ותוך התייחסות לסעיפי החוק הרלוונטים לאותו מקרה נפסק כי:

"המכנה המשותף לכל אותן הוראות הוא בכך שהן נועדו להגשים את עקרון השוויון בחברה הישראלית ולאפשר שילובן של נשים בשוק העבודה, תוך התחשבות בצרכיה המיוחדים של האישה העובדת, בעיקר בכל הנוגע להריון, לידה והורות... הרחבת האיסור אל מעבר לתקופה זו שקבע המחוקק עלולה להפר את האיזון בין זכויות העובדת (והעובד) לבין הפררוגטיבה של המעביד במקום העבודה... היא אף עלולה להשפיע לרעה על דפוסי העבודה של נשים בשוק העבודה... הינה ככן, הגנת יתר מפני פיטורים לעובדות המקבלות טיפולי פוריות עלולה לפגוע בקידום מעמדה של האישה העובדת בשוק העבודה ובכך יחטיא חוק עבודה נשים את המטרה שביקש להשיג..." (באותו ענין נפסק על ידי בג"צ כי ההחלטה לפטר את העותרת היתה בשל חוסר התאמה נמשכת ולא בשל טיפולי הפוריות).

     בנסיבות אלה הננו מוצאים כי פסיקת פיצוי מאוזנת לתובעת הלוקחת בחשבון את מכלול העובדות שהוצגו בפנינו כמו גם את הוראות החוק והפסיקה הינה פסיקת פיצויים בשיעור שתי משכורות לתובעת בסך של 12,000 ₪ ובצירוף פיצוי על נזק שאינו נזק ממוני הן מכח הוראות סעיף 10 (א) (1) לחוק שוויון הזדמנויות, הן בשל חוסר תום לב בפיטורי התובעת והן בשל עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת במועד פיטוריה ובגין ההנמקה לפיטוריה כפי שנמסרה לה, וזאת בסך של 25,000 ₪.

בפסיקת הפיצוי הנ"ל לא נעלם מעינינו פסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 1353/02 מרגלית אפלבויום נ. ניצה הולצמן, אלא שהננו סבורים כי עובדות המקרה שם היו שונות הן באשר למשך תקופת העבודה כאשר בעניננו עבדה התובעת 5 ימים בלבד וככלל היה מדובר בקבלה לתקופת ניסיון, ובענין אפלבוים המדובר היה כמעט ב- 6 חודשי עבודה בהם לא התעוררה בעיה כלשהי בתפקוד העובדת ופיטוריה היו בסמוך לחלוף 6 חודשים על מנת שלא יתעורר הצורך בקבלת היתר של שר העבודה והרווחה ואף לא היה מדובר בקבלה לתקופת ניסיון והן מאחר ובמקרה שבפנינו הסתבר בדיעבד כי המדובר במקום עבודה שבו, בהתאם לחוות דעת הרופאה התעסוקתית, יתכן ויגרם נזק בריאותי לתובעת או לעובר.

5.     התובעת מבקשת לחייב באופן אישי גם את הנתבע 2 - שטורם אלא שהוראות סעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות ענינן בעבירה הפלילית והתיק נוהל בפנינו במישור האזרחי, ולא מצאנו בנסיבות התיק שבפנינו סיבה להרמת מסך ולחיוב הנתבע 2 באופן אישי.

     עיין והשווה לבש"א 3979/03 בפני כב' השופטת שגיא בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בענין רונן כהן ואח' נ. אילנית לוגסי.
     
לא מצאנו אף מקום לחיוב הנתבע 2 בגין גרם הפרת חוזה בגין היותו בעל מניות או מנהל הנתבעת 1 ולא הוצבה בפני בית הדין תשתית עובדתית אחרת מכוחה ניתן לחייב את הנתבע 2 באופן אישי.

עיין לענין זה בדב"ע נו/3/140 כי"ל כימיקלים לישראל בע"מ נ. ד"ר לאונרד שור פד"ע ל' 152 בעמ' 157 בו נפסק כי עצם היותו של אדם או גוף בעל מניות בגוף אחר אין בה כשלעצמה כדי לבסס עילה של גרם הפרת חוזה.

אשר על כן התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

6.     הנתבעת 1 תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

7.     לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שינוי תפקיד בהריון

  2. פיטורי סייעת בהריון

  3. פיטורי מזכירה בהריון

  4. הקטנת היקף משרה בהריון

  5. פיטורים של אישה בהריון

  6. הודעה על טיפולי פוריות

  7. פיטורים בהריון ללא היתר

  8. פיטורי עובדת קבלן בהריון

  9. פיטורי עובדת שנכנסה להריון

  10. חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954

  11. פיטורים בהריון - משפט משווה

  12. פיטורים בהריון לפני חצי שנה

  13. הודעה על הריון לאחר פיטורים

  14. פיטורים בהריון אחרי 4 חודשים

  15. כתב אישום בגין פיטורים בהריון

  16. היעדרות עקב הריון ולידת בת זוג

  17. ניסיון לעקוף את חוק עבודת נשים

  18. מימון טיפולי פוריות

  19. גמדות עובר - אכונדרופלזיה הריון

  20. פיטורים בהריון משירות קבע בצבא

  21. פיטורים בהריון לאחר 5 ימים בלבד

  22. סירוב עובדת בהריון לחזור לעבודה

  23. שינוי יחס לרעה כלפי עובדת בהריון

  24. פיטורים שלא כדין של עובדת בהריון

  25. פיטורי עובדת בהריון פחות מחצי שנה

  26. פיטורי עובדת בהריון ללא קבלת היתר

  27. אי הצעת עבודה חלופית לעובדת בהריון

  28. אישור רטרואקטיבי לפטר עובדת בהריון

  29. ערעור על החלטת הממונה על עבודת נשים

  30. זכאות לסיוע בטיפולי הפריה חוץ גופית

  31. היעדרות עובד עקב הריון ולידת בת זוג

  32. פיטורים מיד לאחר גילוי הריון למעסיק

  33. פיטורים של אישה בהריון לפני 6 חודשים

  34. ביטול קבלה לעבודה עקב הודעה על הריון

  35. עובדת בהריון זכאית לשוב למקום עבודתה

  36. ערעור על היתר פיטורים של עובדת בהריון

  37. היתר לפיטורי עובדת בהריון לפני פיטורים

  38. אישור פיטורים בהריון עקב קשיים כלכליים

  39. ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים

  40. הפסקת עבודה בסמוך ומיד לאחר שנודע על הריון

  41. תקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל''ח-1978

  42. פיטורים מחמת הריון או ניסיון גניבה מהמעביד ?

  43. אי ידיעת המעסיק כי העובדת בהריון לפני פיטורים

  44. ערעור המערערים על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים

  45. אישור שר העבודה והרווחה לפני פיטורי אישה בהריון

  46. תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק), תשי''ח-1958

  47. תביעת פיצויים בשיעור 150% משכרה בגין פיטורים בהריון

  48. תקנות עבודת נשים (תנאים לעבודת לילה), התשמ''ו-1986

  49. פיטורי עובדת בהריון אחרי 6 חודשים ללא אישור הממונה

  50. פיטורי אישה בהריון ממקום עבודה המעסיק פחות מ-6 עובדים

  51. עבדה כחודש בסוכנות ביטוח ופוטרה לאחר שהודיעה שהיא בהריון

  52. מה דין פיטורי אישה, אשר הריונה הנו אחד מהשיקולים לפטרה ?

  53. תקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ''ט-1988

  54. הועסקה כעורכת דין שכירה במשך ארבעה חודשים, עד לפיטוריה בהריון

  55. תקנות עבודת נשים (היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון), התשנ''א-1990

  56. תקנות עבודת נשים (הודעה על שהייה במקלט לנשים מוכות), התשס''א-2000

  57. תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס''א-2001

  58. חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס"ח-2008

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון