פיטורים בגלל תלונה נגד המעביד

בסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז - 1997, נאסר על מעביד לפגוע בתנאי עבודתו של עובד או לפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו.

הוכחה לכאורית בדבר השפעת התלונה על פגיעה בתנאי עבודתו של המתלונן, היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק לתחולת החוק להגנה על עובדים. שכן, על פי הוראות סעיפים 3 ו-4 לחוק, ובכפוף להוראת התיישנות מכח סעיף 5 לחוק, נדרש העובד להוסיף ולבסס קיומם של תנאים נוספים ומצטברים להוכחה לכאורית של קשר סיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו, קודם להיפוך הנטל והעברתו אל שכם המעביד.


כלל נקוט הוא, כי במכלול השיקולים לתחולת ההגנות מכוח חוק הגנה על עובדים, יש לבחון את התנהלות העובד בהבאת תלונותיו לידיעת הגורמים המוסמכים במקום העבודה, ומן הראוי הוא שעובד ציבור יביע דעתו וביקורתו קודם כל בצינורות הארגוניים המקובלים, כלומר על העובד להשתדל לפתור את הבעיה בתוך הארגון פנימה, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים.


להלן פסק דין בנושא פיטורים בגלל תלונה נגד המעביד:

פסק דין

השופטת נילי ארד

בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור מר בר-נר ומר יפרח; עב' 5172/06) דחה תביעתו של המערער, תוך שקבע כי לא נמצא פגם בפיטוריו, וכי אין מתקיימים התנאים בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז - 1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים) המצדיקים איסור הפיטורים. נגד פסיקתו זו מכוון הערעור שלפנינו.
בדיוננו להלן נפתח בהשתלשלות העניינים ובפסיקת בית הדין האזורי וממנה נפנה לטענות בערעור וההכרעה בו.

השימוע הראשון והחלטת הפיטורים
2. המשיבה (להלן: החברה) היא חברה ציבורית והמערער הועסק בה בחוזה אישי, כמנהל מחלקת כספים מאז שנת 2001.
      במכתב מיום 23.4.2006 זומן המערער לשימוע במטרה "להציג בפניך את אי שביעות הרצון מתפקודך כמנהל מח' כספים בחברה ואפשרות לשקול המשך העסקתך בחברה, בהתאם".
ישיבת השימוע התקיימה ביום 25.4.06 בהשתתפות יו"ר הדירקטוריון עו"ד עדי הדר, יו"ר ועדת כספים, רו"ח ארז ברק, מנכ"ל החברה מרק אוקון והמערער. במהלך השימוע בנוגע להתנהלותו של המערער הועלו בעיות אלה: אי התייצבות המערער לישיבות דירקטוריון; אי הכנת תקציב לחברה; הגדרת תפקידו כמנהל כספים; הגשת דוח תזרים, למשרד הפנים לצורך קבלת היתר אשראי אף שאישר כי ידע שמדובר בדו"ח לא נכון.
בסיום הישיבה ושלא בנוכחות המערער סיכם יו"ר ועדת הכספים, במסגרת פרוטוקול הדיון כי המערער "לא הצליח לרכוש מנהיגות מקצועית בחברה... לא נתפס כאוטוריטה מקצועית והוא אף אינו מנסה להיות כזה... תופס תפקידו בצורה פאסיבית.. המשך עבודתו בחברה בתפקיד מנהל כספים פוגע באינטרסים של החברה". באותו מעמד הוסיף יו"ר הדירקטוריון וציין, כי "הביקורת של המנכ"ל עניינית וטובת החברה לנגד עיניו ולכן אין מנוס בנסיבות שנוצרו, כאשר המנכ"ל אינו שבע רצון מתפקוד מר שרעבי, ולנוכח מרכזיותו של התפקיד, אלא לאשר את מהלך סיום העסקתו של מר שרעבי בחברה" (להלן: מסקנות ועדת השימוע).
בישיבת דירקטוריון מיום 4.5.06 הוצגו מסקנות ישיבת השימוע והתקיים דיון ב"סוגיית המשך העסקתו של מנהל מחלקת כספים בחברה". המערער הוזמן להשמיע טענותיו אף באותו מעמד ובסופו של יום התקבלה החלטה בעניינו בה נקבע כך:
"1.     הדירקטוריון מאשר לסיים לאלתר ע"פ הסכם העסקה של מנהל הכספים ולהקים צוות שתפקידו דלהלן:
1.1 איתור מנהל כספים חדש.
1.2     ניהול מו"מ עם מנהל הכספים מר שרעבי, כדי לסיים את הקשר עם החברה ברוח טובה.
1.3     חברי הצוות - יו"ר עו"ד עדי הדר, חברים: אלי גינזברג ורו"ח ארז ברק.
2.     הדירקטוריון מורה למבקר הפנים לבדוק את הטענות העיקריות שמופיעות בדבריו של מר שרעבי בעת השימוע שנעשה לו ולהגיש דו"ח ביניים תוך 30 יום לועדת הביקורת, וממליצים לועדת הביקורת לשקול את המשך הטיפול ע"פ בסיס הממצאים בדו"ח הביניים."

החלטת בית הדין האזורי בבקשה למתן צו מניעה זמני לביטול הפיטורים
3.      בתאריך 9.5.06 קיבל המערער מכתב פיטורים בחתימת המנכ"ל. יום קודם לכן, עתר לבית הדין האזורי למתן צו מניעה זמני במסגרתו ביקש למנוע פיטוריו מתפקידו כמנהל כספים בחברה בטענה להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים.
על סמך חומר הראיות הלכאורי שהוצג לפניו ולאור ממצאיו העובדתיים הלכאוריים הגיע בית הדין האזורי (השופטת יהלום הדס ונציגי הציבור מר לאוזון ומר ולך; בש"א 5587/06) בהחלטתו מיום 8.6.2006 למסקנות אלה: לא הוכחה טענת התנכלות המנכ"ל למערער; פיטוריו של המערער היו ענייניים, ואין הוא חוסה תחת הגנת חוק הגנה על עובדים. עם זאת נקבע, כי למרות שניתנה למערער אפשרות להשמיע דבריו בשימוע, לא היה לו "די זמן על מנת להיערך לישיבת הדירקטוריון, להשמיע את דבריו ואף לקבל יעוץ משפטי קודם לכן. יתכן שלוּ היה מקבל יעוץ משפטי, לא היה מהסס לפרוט לפרטים את המידע שבידיו אודות חקירות המתנהלות בעניינה של המשיבה".
           על כן הורה בית הדין לחברה "לקיים דיון נוסף בדירקטוריון החברה, בשאלת פיטוריו של המבקש, ולזמן אליה את המבקש על מנת לאפשר לו להעלות את מכלול טענותיו, לרבות הטענות בדבר חקירות אשר לטענתו מתנהלות בימים אלה, ואשר לא היה מעוניין להרחיב עליהן את הדיבור בישיבה שאליה זומן. ישיבת הדירקטוריון תתקיים לא יאוחר מ- 20 יום מהיום. תוצאות הישיבה יודעו למבקש והודעה על כך תוגש לתיק בית הדין" (להלן: ההחלטה בדבר שימוע נוסף).

הליכי ביניים
4. בחלוף כחודש ימים ממועד ההחלטה בדבר שימוע נוסף, וטרם קיומו, הגיש המערער ביום 5.7.06 "בקשה למתן צו המבטל פיטורין לפי חוק ההגנה על עובדים" מכח חוק הגנה על עובדים בטענה לפיה "קיים קשר הדוק" בין תלונותיו שהוגשו "בתום לב ומתוך דאגה לחוקיות התנהלות" החברה והניהול התקין לבין פיטוריו (בש"א 6870/06).
בקשה נוספת שהגיש המערער ביום 11.7.06 לצו מניעה זמני במעמד צד אחד "להימנע מלדון ו/או לקבל החלטה בעניין פיטוריו" התקבלה, משהוברר כי עקב מחלה נבצר ממנו להופיע לדיון בעתירתו לאסור על פיטוריו בהסתמך על הוראות חוק הגנה על עובדים (בש"א 7055/06).
      בתאריך 19.7.06 החליט בית הדין האזורי, על איחוד ההליך הזמני עם ההליך העיקרי. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו, נדחתה (ברע 616/06).

החלטת פיטורים בעקבות השימוע הנוסף
5. בתאריך 27.7.06 התכנס הדירקטוריון לישיבת שימוע נוסף, במהלכה השמיעו המערער ובא-כוחו דברם באריכות ולאחר מכן, בהעדרם, נשמעו דברי המנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון וחברים נוספים. בתום הדיון הוחלט שלא לדחות הדיון בעניינו של המערער עד לסיום בדיקת תלונותיו; התקבלה ברוב דעות ההצעה "לחזור על החלטתנו הקודמת לסיים את תפקידו של מר שרעבי"; והתקבלה ברוב ההצעה "לחזור על החלטתנו מיום 4.5.06 להטיל על מבקר פנים, כשיהיה מבקר פנים לחברה, לבדוק את הטענות של מר איתן שרעבי בכפוף לאותה פרוצדורה שנקבעה באותה ישיבה, דהיינו, דו"ח ביניים שיבוא בפני ועדת הביקורת והיא זו שתדווח לדירקטוריון האם יש ממצאים משמעותיים באותו דו"ח ביניים".

הליכים נוספים בבית הדין האזורי
6. ביום 14.9.06 הגיש המערער כתב תביעה מתוקן במסגרתו עתר לביטול פיטוריו והשבתו לעבודה, לסעדים כספיים, ולהגנה מכוח חוק הגנה על עובדים משפיטוריו באו על רקע תלונות שהגיש בדבר פעולות בלתי חוקיות של מנכ"ל החברה, מר מרק אוקון.
בהחלטה מיום 12.11.06 נדחתה בקשת המערער לפיצול סעדים, אולם הותר לו לתקן פעם נוספת את התביעה באופן שיוכל לתבוע את כל הסעדים הקשורים לפיטוריו. המערער לא הגיש כתב תביעה מתוקן נוסף.
בהחלטה מיום 6.2.07 דחה בית הדין האזורי את טענות החברה בדבר הרחבת חזית בכל הנוגע לטענות המערער נגד הליך הפיטורים, בתצהירו בהליך הזמני ובהליך העיקרי. במסגרת זו נקבע, כי למרות הטענות במסגרת כתב התביעה המתוקן "נושא הליך הפיטורים הובא בהרחבה בתצהירו של התובע ויש התייחסות נרחבת לכך בתצהיר מנכ"ל הנתבעת" וכי "במסגרת פסק הדין ידונו הן הליך הפיטורים והן הסיבות לפיטורים".

פסק דינו של בית הדין האזורי
7. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער (להלן בסעיף זה גם: התובע) ואת טענותיו לפיהן נעשו פיטוריו שלא כדין ועל רקע תלונות שהגיש בדבר פעולות בלתי חוקיות של מנכ"ל החברה. על עיקר טעמיו בשני ראשים אלה נעמוד להלן.

אין לקבוע כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין:
· התלונה שהגיש התובע כנגד פעילות המנכ"ל והבירור שנערך אצל גזבר העירייה, "היו אחת הסיבות לכך" שהמנכ"ל דאז מר אוקון, רצה בפיטוריו. בשל תלונה זו היה המנכ"ל "המקור להצפת הנושא בפני הדירקטוריון" (להלן בהמשך גם: פרשת הגזבר).
· משעה שסוגיית תפקודו של התובע הגיעה לפתחו של הדירקטוריון "הובהר כי הנושא נשקל וכי היו מספיק סיבות טובות שיצדיקו העברת התובע מתפקידו, סיבות שאין להן דבר וחצי דבר עם התלונה שהגיש".
· התובע "לא פוטר בשל מעשים בלתי כשרים שעשה". פיטוריו נבעו מהעדר שביעות רצון מתפקודו ומאופן התנהלותו. זאת לאחר שהוברר ליו"ר הדירקטוריון וליו"ר ועדת הכספים בדירקטוריון, כי התובע אינו מתאים לכהן בתפקיד בכיר של חשב ומנהל כספים בחברה, משום ש"אינו מעדכן אותם במידע רב הרלבנטי לתפקידם וכי הוא למעשה פסיבי בתפקידו" ו"לאור אופיו ואישיותו". אף חששו של יו"ר ועדת הכספים בדבר העדר בקיאותו של התובע בסוגיית התאמות בנקים "אינו בלתי סביר" ונמצאו ליקויים במחלקת הנהלת חשבונות, אשר מצאו ביטויים בדו"ח מיום 4.1.05.
· טענות התובע בדבר ליקויים בהתנהלות המנכ"ל בכל הקשור להגשת בקשה לאשראי ממשרד הפנים ללא אישור הדירקטוריון, לשחרור כספים לספקים בניגוד לנהלים, ואישור הלוואות מסובסדות חריגות ללא ועדת חריגים, לא דווחו לחברי הדירקטוריון; התובע אף לא פנה מעולם להנהלת החברה או ליו"ר ועדת כספים בתלונות שהיו לו "על אופן ההתנהלות של הנתבעת בענייני כספים, ובעיקר אופן ההתנהלות של המנכ"ל מר אוקון";
· התובע התבקש על ידי המנכ"ל "לדווח למשרד הפנים שיש אישור דירקטוריון להגשת בקשה לאשראי, למרות שבפועל לא היה אישור כזה". לפי העולה מעדותו, התובע פעל בניגוד להוראת המנכ"ל ו"הבהיר למשרד הפנים שעדיין אין אישור דירקטוריון" מבלי שדיווח על כך למי מחברי הדירקטוריון; התובע הגיש למשרד הפנים בקשה להיתר אשראי בצירוף תחזית תזרים, שלמיטב אמונתו לא הייתה נכונה, ופעל בידיעה שהמידע "שקרי ועלול לסבך את החברה ואת הדירקטוריון, אך בכל זאת לא פנה ולא התריע על כך לאיש"; התובע לא הוכיח כי דיווח על תלונתו לפיה המנכ"ל אישר הלוואות מסובסדות חריגות ללא אישור ועדת חריגים.
· למרות שסבר "מבחינה מקצועית שעליו להיות נוכח בישיבת הדירקטוריון, לא מצא לנכון לפנות למאן דהוא בטענה כלשהי בעניין זה"; וגם אם רו"ח גרטי לא טיפלה בפנייתו אליה בנושא זה, כטענתו, הרי ש"לא פנה מעולם ליו"ר הדירקטוריון" וטרונייתו זו לא הועלתה כלל בכתובים.
· בסיכומו של דבר, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי לאחר שנערך לתובע השימוע הנוסף בפני הדירקטוריון, לא נפל פסול בהליך הפיטורים. הנימוקים לפיטורים היו ידועים לתובע; "עמדתו נשמעה במלואה לכל הפחות בשימוע השני. בסיום הדיון הצביעו תשעה חברים בעד פיטוריו".

חוק הגנה על עובדים אינו חל על התובע - משלא נמצא קשר בין תלונותיו לבין הפיטורים. זאת מן הטעמים הבאים:
· ראשית - התלונה שהגיש התובע בדבר הוראת המנכ"ל מיום 6.4.03 לתוספת שכר למזכירתו, ללא אישור הדירקטוריון ולמרות החלטת הדירקטוריון בדבר הקפאת שכר בחברה - אינה עונה על הגדרת "תלונה" לפי חוק הגנה על עובדים (להלן גם: החוק). זאת, נוכח העובדה שאת תלונתו זו היפנה לגב' אמסלם שאינה "הרשות המוסמכת" כנדרש בחוק, אלא "עובדת בחברה המקבילה לדרגתו" מבחינת ההיררכיה הארגונית. בתוך כך צוין כי גב' אמסלם הכחישה בעדותה את טענותיו בהקשר זה.
· שנית - תלונת התובע מיום 28.12.04 על הוראת המנכ"ל בדבר עשיית שימוש בכספים למטרת שיפוצי בתים המוחזקים בנאמנות, לצרכים שוטפים של החברה, באה על סיומה ו"הוסדרו הנושאים הטעונים הסדרה". בנוסף על כך, "חלף פרק זמן ניכר" בין התלונה שהגיש "לבין התחלת ההליך לפיטוריו, באפריל מאי 2006" (להלן: פרשת הגזבר).
· שלישית - אשר לתלונתו בדבר אי זימונו לישיבות הדירקטוריון - לא הוכח כי פנה לגורמים המוסמכים.
· למרות שאין התובע חוסה תחת הגנות חוק הגנה על עובדים, ראה בית הדין לציין התרשמותו החמורה מהתנהלותו הכוחנית והבלתי ראויה של המנכ"ל, אשר תצהירו נמשך ובפועל לא העיד בהליך העיקרי.
     
מסקנת הדברים הייתה איפוא כי החלטת הפיטורים הייתה "סבירה, תוך שנלקחו בחשבון כל השיקולים הרלבנטיים ובראשם טובת העובד"; ההחלטה על פיטוריו "התקבלה בהליך נכון, מטעמים סבירים ולאחר שנשקלו מכלול ההיבטים אודות עבודתו" ונימוקי פיטוריו אינם קשורים לתלונותיו. אי לכך נדחתה התביעה, ומכאן הערעור שלפנינו.

                          הערעור

8. עיקר ערעורו של המערער סב על קיומו של קשר סיבתי בין פיטוריו לבין תלונותיו. לשיטתו, שלא כדין נקבע כי אינו חוסה תחת חוק הגנה על עובדים, משהתקבלה טענתו בדבר הקשר הסיבתי בין תלונתו בפרשת הגזבר לפיטוריו. בנדון זה טען כי בחר להתלונן "בדרך ובאופן הפחות פוגע במערכת בה שרת" ותלונתו לא הייתה תלונת סרק ולא הוכחה ככזו; עוד טען, כי הביא ראיות על התנהלות בלתי תקינה של המנכ"ל בעניינים שונים ופנה לחברי דירקטוריון בהזדמנויות שונות, אולם בית הדין האזורי לא נתן לכך משקל.
לטענתו, הוכיח כי הליך הפיטורים היה בלתי תקין ולמראית עין בלבד, מטעמים אלה: הזמנתו לישיבת השימוע נעשתה "מהיום למחר" מבלי שפורטו הטענות נגדו וללא שהות להתכונן; "הדירקטוריון החליט לנתק את הקשר בין החלטת הפיטורין לבין בדיקת טענות המערער"; "לחברי ועדת השימוע הייתה דעה מגובשת עוד בטרם שמעו את המערער". טענותיו לא נבדקו עובר להחלטת הפיטורים, ויו"ר הדירקטוריון סרב להציג טיוטת דו"ח מבקר העירייה בפני כלל חברי הדירקטוריון; טענות החברה נגד המערער "השתנו מעת לעת" במסגרת הליכי השימוע;
בנוסף טען כך: המוסמך להחליט על פיטוריו הוא המנכ"ל ולא הדירקטוריון; משרתו אינה משרת אמון והוא חב חובת אמון כלפי החברה "ולא כלפי המנכ"ל אישית"; משנמצא כי מעשיו היו כשרים, אין לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי לפיה פוטר עקב אי התאמה לתפקיד נוכח אופיו ואישיותו; מכל מקום אינו צריך להיות בקשר עם המנכ"ל הקודם, מכיוון שבראש החברה עומד מנכ"ל חדש.
      עוד טען, כי למרות בקשותיו לאסור על פרסום דו"ח מבקר הפנים בנושא "בחינת טענות חשב החברה מר איתן שרעבי" ועל אי העברתו לדירקטוריון, הועבר הדו"ח לחברי הדירקטוריון ביום 14.3.07 ולאחר מכן התיר בית הדין פרסומו, למרות שנדחתה הבקשה להשתמש בדו"ח זה כראיה; וכי תוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי משמעותה פגיעה בשמו הטוב ונסיבות פיטוריו אינן מאפשרות לו למצוא עבודה במקצועו.
          בין לבין הגיש המערער "בקשה דחופה ביותר לסעד זמני ו/או צו מניעה" ועתר "שלא לאיייש את משרת מנהל הכספים עד למתן פסק הדין בערעור" ולחלופין להשיבו לתפקיד עד להכרעה בערעור. במסגרת הבקשה ציין המערער כי מנהל הכספים אשר אייש את תפקידו לאחר סיום העסקתו התפטר ועל כן אין מניעה להשבתו לעבודה (בש"א 222/09).

9. החברה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי "הן מנימוקיו והן מטעמים נוספים" שעיקרם באלה:
בית הדין האזורי קבע עובדתית כי "הליך הפיטורים היה כדין וכי למערער נתנה זכות טיעון מלאה ומפורטת, הן בעל פה והן בכתב"; "למערער ניתנו מספר רב של הזדמנויות להשמיע טענותיו" במסגרת הליכי השימוע השונים שהתקיימו בעניינו ו"בישיבת הדירקטוריון השנייה הוא היה מיוצג ואף העלה את כל טענותיו על הכתב"; גם אם תתקבל טענת המערער לפיה לא היה לו די זמן להתכונן לישיבת השימוע הראשונה מיום 25.4.06 וככל שנפלו בה פגמים, אלה נרפאו בישיבות השימוע המאוחרות שהתקיימו;
ההחלטה לפטר את המערער התקבלה כדין ומטעמים ענייניים וסבירים. בפני בית הדין האזורי הובאו ראיות "מהן עולה כי המערער מלא תפקידו במשיבה באופן לקוי ובלתי מקצועי, ללא שהצליח להפנים ולהבין את הנדרש ממי שאמור לתפקד כמנהל כספים"; החברה "ביצעה את כל פעולותיה בקשר עם פיטורי המערער מעבודתו, בתום לב ובהגינות מלאה"; טענת המערער לפיה הדירקטוריון לא היה מוסמך להחליט על פיטוריו, הועלתה לראשונה בערעור ועל כן יש לדחותה;
אין כל ממש בטענות שהעלה המערער בנוגע לחשיפת שחיתויות ואין הוא יכול לחסות תחת חוק הגנה על עובדים. טענותיו בסוגיה זו הן טענות כבושות משהועלו על ידו "רק בכתב התביעה המתוקן ואין להן זכר, לא בבקשתו לסעד זמני ולא בכתב התביעה המקורי" ולעובדה זו משקל רב; "המערער אינו עומד בתנאי החוק, ועל כן אינו זכאי להגנה מכוחו": לא הוגשה על ידו כל תלונה נגד החברה, כהגדרתה בחוק ו"פיטוריו לא נבעו מאותה 'תלונה' אשר כלל אינה קיימת";
בפועל מונה תחת המערער עובד אחר שנבחר במכרז; אין לאכוף השבתו של המערער לעבודה בחברה, אשר "תוביל לערעור יציבות המשיבה כליל, ותקשה על המשך ניהולה על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר"; תפקידו היה תפקיד אמון "ואין כל אפשרות מעשית להמשך שיתוף פעולה בינו לבין הנהלת המשיבה"; המערער אינו זכאי לפיצוי כספי של שכר עבודה עבור התקופה שממועד פיטוריו ועד למועד השבתו. מה גם שהמערער "לא הרים הנטל המוטל עליו להקטנת נזקו בעניין זה".

10. במהלך הדיון בערעור נעשה נסיון לפשרה במגמה לסיים הסכסוך. החברה הביעה הסכמתה, אולם המערער דחה הצעות שהועלו בטענה שקבלתן "תותיר כתם כבד" על שמו הטוב ועל אפשרות תעסוקה בעתיד. לפיכך חזר על בקשתו להשיבו לתפקידו הקודם או ל"תפקיד מקביל בעיריית ת"א, אפילו לתקופה קצובה בזמן" בדרך ש"תנקה את האווירה" ותאפשר מציאת מקום עבודה חלופי.
דיון והכרעה

11. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, הן בדבר כשרות פיטוריו של המערער והן בנוגע לאי תחולתו של חוק הגנה על עובדים, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו. עיקר טעמינו לכך נבהיר להלן.



פרק ראשון: אי תחולת חוק הגנה על עובדים על המערער בנסיבותיו
12. התנאים המצטברים בחוק הגנה על עובדים להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין תלונות המערער ובין פיטוריו - אינם מתקיימים במקרה הנדון. בסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים, נאסר על מעביד לפגוע "בתנאי עבודתו של עובד" או לפטרו "בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו....".
     בענייננו, קבע בית הדין האזורי, כי תלונותיו של המערער נגד התנהלותו של המנכ"ל בפרשת הגזבר, היו המניע להבאת עניינו של המערער לדיון בפני הדירקטוריון לבחינת התנהלותו והמשך העסקתו בחברה. בנסיבות אלה, די כדי לקבוע כי המערער עמד ב"רמת הוכחה לכאורית, לפיה התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו" [עע 259/06 רפי רותם - מדינת ישראל -משרד האוצר, 20.9.07 להלן: (עניין רפי רותם), פסקה 21; עתירה לבג"ץ נדחתה על הסף- בג"ץ 1233/08 רפי רותם נ' ורדה סאמט, שופטת בית הדין האזורי לעבודה ואח', 3.3.08; וראו: בג"ץ 1837/07 ד"ר מיכאל בוגר - בית הדין הארצי לעבודה, 1.9.08].
אולם, בכך אין די. הוכחה לכאורית בדבר השפעת התלונה על פגיעה בתנאי עבודתו של המתלונן, היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק לתחולת החוק להגנה על עובדים. שכן, על פי הוראות סעיפים 3 ו-4 לחוק, ובכפוף להוראת התיישנות מכח סעיף 5 לחוק, נדרש העובד להוסיף ולבסס קיומם של תנאים נוספים ומצטברים להוכחה לכאורית של קשר סיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו, קודם ל"היפוך הנטל והעברתו אל שכם המעביד" [עניין רפי רותם]. בנסיבות המקרה כפי שהובררו, לא עמד המערער בנטל להוכחתם של התנאים המצטברים, ועל כן בדין נקבע כי לא התקיימו התנאים הנדרשים בחוק הגנה על עובדים להחזרתו לעבודה. ונבאר בקצירת האומר.

13. תלונות המערער לא הוגשו "לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה" כנדרש בסעיף 4(3) לחוק הגנה על עובדים.
           כלל נקוט הוא, כי במכלול השיקולים לתחולת ההגנות מכוח חוק הגנה על עובדים, יש לבחון את התנהלות העובד בהבאת תלונותיו לידיעת הגורמים המוסמכים במקום העבודה, ומן הראוי הוא ש"עובד ציבור יביע דעתו וביקורתו קודם כל בצינורות הארגוניים המקובלים". [ער"ם 1430/05 גרשון תירם נ' עיריית תל אביב, ניתן על ידי הנשיאה ד' בייניש ביום 7.11.05]. וכפי שציין בית דין זה בפסיקתו על העובד "להשתדל לפתור את הבעיה בתוך הארגון פנימה, טרם הפנייה לגורמים חיצוניים" [עע 502/05 אסף גרטי - מדינת ישראל, ניתן ביום 25.7.0.6; עע 115/06, 96/06 ד"ר מיכאל בוגר- מקורות חברת מים בע"מ, ניתן ביום 16.10.06; עניין רפי רותם].
בענייננו, קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הביא תלונותיו והשגותיו בדבר התנהלות המנכ"ל לידיעת הגורמים המוסמכים לבדיקתן, במסגרת הארגונית של החברה, שהם יו"ר הדירקטוריון, יו"ר ועדת הכספים או מבקר הפנים של החברה. כפי שאירע בתלונתו בדבר העלאת שכרה של מזכירת המנכ"ל לגב' אמסלם שדרגתה מקבילה לדרגתו "מבחינת ההיררכיה הארגונית"; חלק מתלונותיו, הופנו מלכתחילה לגורמים חיצוניים לחברה, מבלי למצות הבירור קודם כל במסגרת האורגנים המוסמכים בחברה. כך נמצא כי "בפרשת הגזבר" פנה המערער למנהלת לשכת התאגידים העירוניים, רו"ח אורלי גרטי סרוסי, לגזבר עיריית תל אביב רו"ח משה גילצר ולסגן גזבר העירייה רו"ח הרצל סייג. בדומה, ואף לשיטתו של המערער, תלונותיו על אי זימונו לדירקטוריון הופנו למנהלת לשכת התאגידים העירוניים, ולא הוּכח כי פנה לרשות המוסמכת לבדוק תלונתו.

14.לא הוּכָחָה סמיכות זמנים ולא הוּכח הקשר הסיבתי הנדרש, בין תלונות המערער לבין פיטוריו. תנאי נוסף מ"התנאים המוקדמים והמצטברים של ההוכחה הלכאורית הנדרשת מן העובד לקיום הקשר הסיבתי בין התלונה לבין הפגיעה בתנאי עבודתו" הוא "דרישת סמיכות זמנים עד שנה אחת בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת" לבין הגשת התובענה לבית הדין בגין פגיעה בעובד, עקב אותה תלונה [עניין רפי רותם; ברע 123/09 צביה הכספי - עיריית אילת, 4.3.09; סעיף 3א רישא וסעיף 4(3) לחוק]. המערער לא ממילא אף תנאי זה בתלונותיו השונות.
נקבע, כי חלף זמן ניכר בין התלונה שהגיש המערער בדבר הוראת המנכ"ל מיום 6.4.03 על תוספת שכר למזכירתו ללא אישור הדירקטוריון, ובניגוד להחלטת הדירקטוריון בדבר הקפאת שכר בחברה למועד פיטוריו.
טענתו בדבר אי זימונו לישיבות הדירקטוריון, כמניע לפיטוריו - נמצאה להיות טענה כללית שלא הוּכחה בכתובים ובחומר הראיות ונקבע כי המערער לא הצביע על מועדים ספציפיים המהווים בסיס לטענתו.
אשר לתלונת המערער בדבר הוראת המנכ"ל על שימוש לצרכיה השוטפים של החברה, בכספים המוחזקים על ידה בנאמנות למטרת שיפוצי בתים, הלא היא פרשת הגזבר. לגופו של עניין התלונה נשלחה ביום 28.12.04 ובאה לסיומה בסיכום דיון ישיבה מיום 6.2.05 בראשות גזבר העירייה, תוך שנקבע כך: "מנכ"ל החברה ציין, על דעת מנהל הכספים של החברה, שאי ההבנות שהשתקפו לכאורה בהתכתבות בנושא הוסדרו והמכתבים הנ"ל מבוטלים". זאת ועוד. הליך פיטוריו של המערער החל באפריל 2006, כשנה וחצי לאחר שהוגשה תלונתו. בפרק זמן זה "עבדו הצדדים במשותף בעבודה השוטפת". ההסבר שנתן המערער לפרק הזמן הארוך שחלף ממועד התלונה ועד לפיטוריו היה החלפת עורכי הדין של החברה ל"כאלה שיתנו יד למהלך פיטוריו". טענה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי תוך שנקבע כי "נטענה בעלמא ולא הוכחה".
          על האמור לעיל נוסיף כי קיים "ספק גדול לגבי הקשר הסיבתי" בין תלונות המערער ובין פיטוריו מהחברה גם מן הטעם שלא העלה טענות מפורשות על פגיעה בו עקב חשיפת שחיתויות, בהליכי השימוע שנערכו לו ביום 26.4.06 וביום 4.5.06 בישיבת הדירקטוריון. מה גם שטענותיו על פיטורים עקב חשיפת שחיתויות הועלו לראשונה במסגרת ההליך הזמני מיום 8.5.06 ובכתב התביעה המתוקן [ראו והשוו: עע 683/05 חנה לוי - מדינת ישראל-משרד החינוך, 17.1.08, פסקה 17 לפסק דינו של השופט עמירם רבינוביץ].

15.     טענות נגד המנכ"ל שהעלה המערער בכתבי טענותיו, בבית הדין האזורי ולפנינו, לא הובאו על ידו כטעם להגנה בחסות החוק ובהן אלה: בקשה להיתר אשראי שהוגשה למשרד הפנים ביום 13.7.03 טרם קבלת אישור הדירקטוריון; בקשה שהגיש המערער למשרד הפנים להיתר אשראי, אליה צורפה תחזית תזרים, שלמיטב אמונתו לא הייתה נכונה; טענת המערער כי המנכ"ל אישר הלוואות מסובסדות חריגות לבעלי בתים ללא אישור ועדת חריגים; תכתובת בה הודיע המערער למנכ"ל כי הוא פעל בניגוד לנהלים של מחלקת שיפוצים; בקשה לקבלת רישיון כוח אדם על שם סמנכ"ל החברה; טענות בדבר התנהלות המנכ"ל בכל הקשור לשחרור כספים לקבלנים ובחירתם (להלן: הטרוניות הנוספות).
טרוניות נוספות אלה אינן עומדות בתנאים המצטברים הנדרשים בחוק הגנה על עובדים להוכחת קשר סיבתי בין טענותיו של המערער לליקויים בהתנהלות המנכ"ל לבין פיטוריו.

     מסקנת הדברים היא, כי אין מתקיימת "דרישת סמיכות זמנים עד שנה אחת" בין תלונותיו של המערער לרשות המוסמכת, לבין הגשת תביעתו לבית הדין מכח חוק הגנה על עובדים, עקב תלונותיו; אף לא הוכח קשר סיבתי בין אותן תלונות לבין פיטורי המערער.

16.המערער לא עמד בהוכחה לכאורה הנדרשת בסעיף 3א(2) לחוק הגנה על עובדים, לפיה "לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים." בית הדין האזורי התרשם, כי פיטורי המערער נעשו עקב ליקויים שנמצאו בתפקודו ואי עמידתו בכישורים שנדרשו ממנו בתפקידו כמנהל הכספים של החברה. כפי העולה מחומר הראיות היו השגות על תפקודו של המערער עובר למועדי הגשת תלונותיו. אף לא הוכח כי תפקודו לא הצדיק פגיעה בתנאי עבודתו, ולא הוכחה סמיכות זמנים בין הליקויים המיוחסים לתפקודו למועדי תלונותיו.

17. כללם של דברים בפרק זה: לא עלה בידי המערער להוכיח קיומם של התנאים המצטברים כנדרש בחוק הגנה על עובדים ועל כן לא נוצר "ספק ממשי" מהותי בדבר כשרות שיקולי החברה בקבלת החלטה שפגעה בו כעובד. משכך הוא, לא התגבש, ולוּ לכאורה, קשר סיבתי בין תלונות המערער לבין הפגיעה בו, בכל הנוגע לתחולת החוק [ראו: עניין רפי רותם; בגץ 6840/01 פלצמן בל יפה נ' ראש המטה הכללי - צבא ההגנה לישראל (להלן: עניין פלצמן בל)].



פרק שני - פיטוריו של המערער נעשו כדין ומשיקולים עניינים.

18.     לא נמצא פגם מהותי בהליך הפיטורים ובהליך השימוע הנוסף כדי כך שנורה על ביטול הפיטורים. במסגרת הליך השימוע הנוסף שטחו המערער ובא-כוחו טענותיהם באריכות בכתב ובעל-פה, להן ניתן ביטוי הולם ורחב יריעה בפרוטוקול ישיבת השימוע הנוסף. במסגרת זו נדרש הדירקטוריון לטענות המערער על הקשר בין פיטוריו לבין התלונות שהגיש, ולתחולתו של חוק הגנה על עובדים בנסיבות אלה. דבר העולה גם מדבריו אלה של יו"ר הדירקטוריון: "אכן בדקנו, שאין כאן מצב שנפטרים ממנהל הכספים רק בגלל שהוא אדם ישר כדי למנוע חשיפת שחיתויות". טענות המערער נבחנו ונשקלו ובהעדר תשתית עובדתית וראייתית מספקת נדחו לגופן. בהעדר תשתית עובדתית לתלונות המערער ולטענותיו בדבר חקירות המתנהלות עקב כך, אף אין למצוא פגם בהחלטת הדירקטוריון שלא להתלות את פיטורי המערער בממצאים שיעלו לאחר בדיקת טענותיו.

19. מכלל נסיבות המקרה וחומר הראיות, כפי שעמד עליהם בהרחבה בית הדין האזורי, השתכנענו כי החלטת הפיטורים התקבלה בהסתמך על שיקולים ענייניים ואובייקטיביים ובהם אלה: תפיסתו הפאסיבית של המערער את מהות תפקידו כמנהל מחלקת כספים בחברה, שהוא מן התפקידים הבכירים בחברה; אי מעורבותו בהכנת התקציב וליקויים בביצוע התפקיד לרבות הגשת דו"ח תזרים בשקלול שנתי למשרד הפנים, שלמיטב אמונתו היה בלתי נכון ועל כן אף בלתי חתום על ידו וזאת מבלי להתריע על כך בפני הדירקטוריון.
בהקשר זה, הוברר מפרוטוקול הדיון של ישיבות הדירקטוריון, כי יו"ר ועדת הכספים, עימו לא היו למערער חיכוכים, הביע השגותיו על ליקויים בתפקודו של המערער, ללא קשר לתלונותיו, וכשנתיים שלוש קודם לכן אף ביקש מהמנכ"ל לדון בהמשך העסקתו של המערער בחברה.
המערער מצידו, אף לא הוכיח כי בהחלטת הפיטורים נפלו פגמים היורדים לשורש ההליך המצדיקים בטלות ההחלטה [ השוו:174/05, 174.1/05 ענת סחרטוב - מדינת ישראל- משרד החינוך, 30.8.05]; עניין שרה אכשטיין].

20. למעלה מן הנדרש, נתייחס לטענת המערער לפיה, יש לבטל את החלטת הפיטורים שקיבל הדירקטוריון בחוסר סמכות, בהיותה נתונה למנכ"ל החברה. דינה של טענה זו להידחות ולוּ מן הטעם שהועלתה לראשונה בערעור, מבלי שנדונה כלל בערכאה קמא.

זו אף זו. למרות שהיה מיוצג, לא ראה המערער להעלות טענת חומר סמכות בשלב קודם כלשהו, בישיבות השימוע המקורי והנוסף בפני הדירקטוריון, אף לא במהלך בירור הבקשה למתן צו מניעה זמני. משכך הוא, יש לראות בהתנהלותו של המערער מצג להסכמתו לסמכות הדירקטוריון לדון ולהחליט בהמשך העסקתו, ומתן אישורו לכך.

אף לגופו של עניין דין הטענה להידחות. טענת המערער מבוססת על סעיף 2 לחוזה העבודה האישי שנחתם עמו בו נקבע, כי כהונתו כמנהל מחלקה "תפקע בהתאם להחלטת מנכ"ל או ביוזמתו". בנוסף, נתמכת טענתו בהוראת סעיף 251 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: חוק החברות) לפיה "נושאי משרה בחברה, למעט דירקטורים ומנהל כללי, ימונו ויפוטרו, בחברה ציבורית על ידי המנהל הכללי...הכל אם לא נקבע אחרת בתקנון".
אולם, מתוקף חוק החברות, מוקנות לדירקטוריון בחברה סמכויות פיקוח על פעולות המנכ"ל, וסמכויות ניהול עקרוני בכל הקשור לפיקוח על מצבה הכלכלי של החברה, התווית מדיניות כללית וקביעת המבנה הארגוני בחברה [סעיפים 51 ו- 92(2),(3) לחוק החברות; עניין קופות הגמל הענפיות]. בענייננו, יש ליתן משנה תוקף לסמכויות אלה, עד כדי סמכות פיטורים, נוכח מסכת היחסים הלעומתית שהתקיימה בין המערער למנכ"ל, וחומרת תלונותיהם האחד נגד משנהו. במיוחד כן, נוכח קשיי הדירקטוריון במעקב אחר מצבה הכספי של החברה. בנסיבות אלה, אין לקבוע כי החלטת הדירקטוריון בדבר פיטוריו של המערער מהווה חריגה מסמכות המצדיקה ביטול פיטוריו של המערער.


כללם של דברים
21. צדק בית הדין בקביעתו לפיה בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, לא נמצא פגם בפיטוריו של המערער, ואין הוא בא בגדר תחולתו של חוק הגנה על עובדים. לעניין אחרון זה, נחזור ונטעים פסיקתו של בית המשפט העליון לפיה "יש להישמר מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורין מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם" [עניין פלצמן בל; וראו: עע 163/06, עע 172/06, בש"א 314/07 שרה אכשטיין - איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ, 1.7.08; עניין רפי רותם]. דברים אלה יפים אף לענייננו. משנמצא כי הנימוקים לפיטוריו של המערער היו ענייניים וסבירים, לא תשמש טענה בדבר חשיפת שחיתויות 'חליפת מגן' למערער מפני בחינת תפקודו על ידי הדירקטוריון והסקת המסקנות המתבקשות מכך.

אשר על כן, הערעור נדחה. לאור תוצאת פסק הדין, מתייתר הדיון בבקשה לסעד זמני ו/או צו מניעה.
בתוך 30 יום מהיום ישלם המערער למשיבה - עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מכתב תלונה למסעדה

  2. מכתב תלונה נגד שכן

  3. רשלנות בהגשת תלונה

  4. פיטורי עובד שהתלונן

  5. תלונה על חדר באוניה

  6. תביעה על תלונה שקרית

  7. תלונות על רעש מהשכנים

  8. תלונה נגד נהג אוטובוס דן

  9. מכתב תלונה לאולם אירועים

  10. איך מגישים תלונה על שופט

  11. פיצוי על תלונת סרק במשטרה

  12. תלונת סרק ללשכת עורכי הדין

  13. תלונות על טיול בדרום אמריקה

  14. תלונות על טיול מאורגן לארה''ב

  15. פיטורים בגלל תלונה נגד המעביד

  16. ערעור על תלונה למפקח על הביטוח

  17. תלונה על חדר כושר (תביעת פיצויים)

  18. התנכלות לעובד בעקבות תלונה לבכיר

  19. תלונת שווא על הטרדה מינית בעבודה

  20. זיכוי עקב אי הגשת תלונה על גניבה

  21. נציב תלונות הציבור מערכת בתי המשפט

  22. תלונות על ייצוג של עובד ע''י ההסתדרות

  23. טענת משלוח מכתב תלונה עם מסכת שקרית של עובדות

  24. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002

  25. תקנות נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס''ד-2003

  26. טען שהגישו נגדו תלונה שקרית למעסיקו הישיר ובכך גרם לו לסכסוך ומבוכה

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון