פיטורים בגלל מחלה

מה הדין במקרה של פיטורים בגלל מחלה ?

בית הדין לעבודה פסק כי משפיטרו הנתבעים את התובע יום אחד לפני הניתוח שהיה צפוי לעבור - היו נגועים הפיטורים בחוסר תום לב ומנוגדים לתכלית חוק דמי מחלה.

עוד צוין כי על מעסיק אשר עובדו חלה, לאפשר לו למצות את כל ימי המחלה הצבורים לזכותו מכוח החוק, טרם ניתוק יחסי עובד-מעסיק. הגיונם של דברים בכך, שאם מעסיק יהא רשאי לפטר עובד חולה, בלי לאפשר לו לנצל ימי מחלה צבורים העומדים לזכותו, הרי הלכה למעשה תקופח הזכות הקוגנטית לדמי מחלה. כל קביעה אחרת תהא מנוגדת לתכלית חוק דמי מחלה ותאפשר למעסיק להשתחרר מחיובו בתשלום דמי מחלה על ידי פיטורי העובד, דווקא לעת מצוקתו של זה.

אין במועד שנקבע לסיום יחסי עובד-מעסיק כדי לגרוע ממנה. כל עוד מתקיימים יחסי עובד-מעסיק, במועד שפרצה המחלה, אף אם המדובר בתקופת ההודעה המוקדמת, על המעסיק לאפשר לעובד למצות את ימי המחלה העומדים לזכותו מכוח חוק דמי מחלה.

אין למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי-כושר ומקבל דמי מחלה; ואולם, הוא נקבע כי המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה.


להלן פסק דין בנושא פיטורים בגלל מחלה:

פסק דין

1.     האם פוטר התובע שלא כדין עקב מחלה, והאם הוא זכאי לפיצוי ולגמולים אחרים עקב פיטוריו?
     אלה השאלות העיקריות בהן עלינו להכריע בפסק הדין.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
2.     התובע הינו רואה חשבון במקצועו, והוא החל לעבוד אצל הנתבעים, בעלי משרד לראיית חשבון, ביום 17.7.05.
ביום 10.12.06 זומן התובע למשרד בשעות אחר הצהריים, עת שהה בביתו, ובשיחה עם הנתבע 1, רו"ח ירון, הודע לו על הפסקת העסקתו.
ביום 11.12.06 קיבל התובע את מכתב הפיטורים, ופוטר מעבודתו לאלתר.
     ביום 12.12.06, היום שלמחרת פיטוריו, עבר התובע ניתוח לתיקון בקע מפשעתי, שמועדו היה ידוע לנתבעים מראש.

3.     עם פיטוריו, קיבל התובע פיצויי פיטורים בסך 10,542 ₪ וכן תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת בשיעור משכורת חודש אחד - בסך 7,500 ₪.

4.     התובע טען כי פוטר בחוסר תום לב ושלא כדין, עקב הניתוח שאמור היה לעבור וההיעדרות מהעבודה, שהיתה צפויה לאחריו.
לטענת התובע, מהווים פיטוריו הפליה פסולה על רקע מצבו הבריאותי, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, וכן בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998.
     בשל כך, כמו גם בשל העובדה שפיטוריו נעשו בחוסר תום לב וללא סיבה עניינית, ובשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו, תבע התובע מהנתבעים פיצוי כספי בסך 75,000 ₪.      
     
5.     עוד טען התובע, כי לפי הסכם העבודה שנחתם בינו ובין הנתבעים, התחייבו הנתבעים ליתן לו הודעה מוקדמת בת חודשיים על פיטוריו, ואילו בפועל - שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת עבור חודש אחד בלבד. על כן, תבע התובע תמורת הודעה מוקדמת עבור חודש נוסף, בסך 7,500 ₪.
     התובע תבע גם את דמי המחלה להם היה זכאי בגין היעדרותו מהעבודה בשל הניתוח, אילו לא היו הנתבעים מפטרים אותו. לתובע ניתנה חופשת מחלה מיום 12.12.06 ועד יום 3.1.07, והוא תבע סך 5,250 ₪ בגינה (בכתב התביעה תבע התובע סך גבוה מזה, אולם הסך הנכון הוא 5,250 ₪, כפי שתיקן התובע בסיכומיו).
     התובע טען עוד כי אלמלא היה מפוטר, היו הנתבעים משלמים לו בונוס בסך 6,000 ₪ בסוף שנת העבודה (במשכורת דצמבר 2006), ועל כן תבע גם סך זה.
     בנוסף, תבע התובע הפרש דמי הבראה בסך 261 ₪, והפרש פיצויי פיטורים בסך 395 ₪.

6.     בסיכומיו טען התובע כי הוא זכאי גם לפיצוי בגין אובדן השתכרות, קרי -להפרש בין דמי האבטלה שקיבל לאחר פיטוריו, ובין המשכורת שאמור היה לקבל אילולא פוטר.
     עם זאת, התובע לא תבע רכיב זה בכתב התביעה, ועל כן - נתעלם ממנו.
     
7.     הנתבעים טענו, מנגד, כי לא היה כל קשר בין פיטורי התובע ובין מצבו הבריאותי, אלא הפיטורים נעשו משיקולים ענייניים אשר היו קשורים בתפקודו של התובע בעבודה: לטענת הנתבעים, תפקודו המקצועי של התובע לא השביע את רצונם, יחסי האנוש שלו בתוך המשרד ועם לקוחות הנתבעים לא היו תקינים, והנתבעים אף חשדו בכך שהוא אינו אמין.
     על כן, ביום 10.12.06, כאשר חשו הנתבעים כי כלו כל הקיצין וכי אין באפשרותם להמשיך ולהעסיק עוד את התובע - נקרא התובע לשיחה עם רו"ח ירון, וזה הודיע לו כי הכשלים בתפקודו המקצועי והאישי אינם מאפשרים המשך העסקתו.
לטענת הנתבעים, הגיעו התובע ורו"ח ירון להסכמה לפיה יפסיק התובע עבודתו באופן מיידי, ויקבל תשלום בגין פיצויי פיטורים, כמו גם תמורת הודעה מוקדמת בגין חודש אחד בלבד. על פי הסכמה זו נמסרה לתובע טיוטה של מכתב המסכם את פרישתו ואת תנאי הפרישה, ולאחר שהתובע אישר את תוכן הטיוטה, ניתן לו מכתב פיטורים חתום (נספח א' לכתב ההגנה), בו נאמר: "בהתאם למוסכם דרכינו נפרדות החל מיום 12 לחודש דצמבר 2006, ואתה מסיים עבודתך במשרדנו. כפי שסוכם, תקבל פדיון של חודש הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים וכן חלק יחסי מדמי ההבראה המגיעים לך...".

8.     הנתבעים הכחישו, כאמור, כל קשר בין פיטורי התובע ובין הניתוח אותו היה צפוי לעבור, ודחו טענותיו כי הופלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה או בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. הנתבעים הדגישו כי קיבלו את התובע לעבודה על אף מגבלה פיזית ממנה סבל (קשיי שמיעה), וכי גם במהלך תקופת עבודתו, כשנאלץ לעבור ניתוח אחר ונעדר מדי פעם על מנת לסעוד את אמו החולה - לא שקלו לפטרו מהעבודה בשל סיבות אלו.
     הנתבעים גם ביקשו לדחות תביעתו של התובע לתשלום חודש נוסף של הודעה מוקדמת, לאור ההסכמה ביניהם כי התובע יקבל תמורת הודעה מוקדמת בת חודש אחד בלבד, והם כפרו גם בזכות התובע לקבל דמי מחלה, כיוון שיחסי העבודה בין הצדדים באו אל סיומם עוד לפני הניתוח.
     הנתבעים טענו עוד כי התובע אינו זכאי לתשלום בונוס, שכן לטענתם - הבונוס ניתן בכל שנה על פי שיקול דעתם הבלעדי בהתאם לשביעות רצונם מתפקוד העובד, ולא באופן אוטומטי ובלתי מותנה.
     עוד טענו הנתבעים כי התובע קיבל את כל דמי הבראה ופיצויי הפיטורים להם היה זכאי.
להלן - קביעתנו:
9.     לאחר ששמענו את עדויות התובע ושני הנתבעים, ולאחר ששקלנו כל טיעוני הצדדים, החלטנו לקבל את התביעה, אם כי באופן חלקי: דחינו את טענות התובע לפיהן נעשו פיטוריו בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה או בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אולם מצאנו, בכל זאת, לקבוע כי פיטורי התובע נעשו בחוסר תום לב, משום סמיכותם לניתוח אותו עבר ביום שלאחר כניסת הפיטורים לתוקף. בשל כך, מצאנו כי התובע זכאי לפיצוי נוסף בגין פיטוריו, כמו גם לסעדים אחרים.
     נפרט להלן נימוקי החלטתנו.

10.     בראש ובראשונה, נתייחס לטענות התובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין, בניגוד לחוקי השוויון בעבודה.
כאמור לעיל, מצאנו כי לא הוכחה בפנינו הפליה כלשהי שננקטה כלפי התובע, ומנגד - הוכיחו הנתבעים, באופן מספק, כי התובע פוטר מעבודתו בשל שיקולים ענייניים, ולא על רקע הפלייתו בגין מצבו הבריאותי או בגין לקות ממנה היה צפוי לסבול בעקבות הניתוח.

11.     הנתבע 2, רו"ח כהן, העיד בתצהירו בפירוט, כי כבר בסמוך לאחר קבלתו של התובע לעבודה, הוא הבחין בתנודות חדות ברמות הביצוע של עבודת התובע, כאשר הוא היה מבצע בתיק אחד עבודה על הצד הטוב ביותר, ואילו בתיק אחר - היו לו לא מעט טעויות, כך שלא ניתן היה לסמוך על עבודתו המקצועית. רו"ח כהן העיד כי הכשלים שגילה בעבודתו של התובע לא התאימו לוותק המקצועי שלו ולנסיונו, והוא פירט דוגמאות ספציפיות לכשלים כאלה (ר' סעיפים 3.3-3.4 לתצהירו של רו"ח כהן).
     רו"ח כהן הוסיף והעיד כי התובע לא פעל לפי הסבריו והנחיותיו, אלא ביצע עבודתו כפי רצונו ושיקול דעתו הלא-ברור; כי התובע סבל מחוסר ריכוז; כי הוא גרם לתקלות מחשב, עד כי איש המחשבים הודיע לרו"ח כהן כי הוא אינו יכול לעבוד עם התובע; כי לקוח של הנתבעים התלונן על טיב עבודתו של התובע, ואילו לרו"ח כהן הסתבר שהתובע "האשים" אותו בכך שנתן לו הנחיה לעבוד כפי שעבד; כי יחסי האנוש של התובע לא היו תקינים וכי היו מקרים בהם לקוחות ביקשו מהנתבעים שלא לשלוח אליהם את התובע לעבודה.
     רו"ח כהן הדגיש כי התנהגותו של התובע פגעה במשרד, בשמו הטוב וביחסים עם הלקוחות.

12.     גם רו"ח ירון פירט בתצהירו כי היו לנתבעים טענות כלפי תפקודו המקצועי של התובע וכן טענות בקשר ליחסי האנוש שלו, לאורך כל תקופת העסקתו. הנתבע 1 הדגיש את התנודתיות בעבודתו של התובע, ואת העובדה שכשל לעיתים קרובות באבחנה בין עיקר וטפל, ולקה בחוסר יעילות. רו"ח ירון העיד עוד בתצהירו כי לאורך כל תקופת העסקתו של התובע שוחח עימו לא פעם, הסביר לו בעדינות כי יש לו פונטציאל גבוה אך לא ממומש, וביקש את התובע להשתפר בעבודתו.
רו"ח כהן העיד כי הנתבעים אפשרו לתובע להמשיך לעבוד מתוך מחשבה ותקווה כי הוא ישפר מהלכיו והתנהגותו, עד שבשלב מסוים, לאחר שבאחת משיחות ההתרעה הודיע התובע כי הוא ממילא מתכוון לעזוב את העבודה - החלו הנתבעים לחפש לתובע מחליף. הנתבעים העידו כי מאמציהם למצוא עובד שיחליף את התובע עלו בתוהו, אך בסופו של דבר - הם החליטו לפטר את התובע גם מבלי למצוא לו מחליף, משום שלא חל כל שיפור בעבודתו, והנתבעים חששו שיגרום להם נזקים נוספים.

13.     העדפנו את עדותם זו של הנתבעים, שלא נסתרה גם בחקירתם הנגדית, על פני הכחשתו של התובע, ועל כן קיבלנו גרסתם לפיה הרקע האמיתי והיחיד שהביאם לפטר את התובע, בסופו של דבר, היה תפקודו הלקוי בעבודה.
לאור מסקנתנו זו אנו קובעים, אם כן, כי התובע פוטר כדין, בגין סיבה עניינית ולגיטימית, ומבלי שהנתבעים הפלו אותו לרעה בניגוד לחוקי השוויון.

14.     למרות זאת, אנו קובעים כי פיטוריו של התובע היו נגועים בחוסר תום לב, ואף מנוגדים לתכליתו של חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, והכל - בשל עיתוי הפיטורים, יום אחד בלבד לפני הניתוח שהיה צפוי התובע לעבור, במועד שהיה ידוע מראש לנתבעים. להלן, יפורטו נימוקינו.

15.     הנתבעים העידו, כאמור, ונתנו אמון בעדותם זו - כי התכוונו לפטר את התובע בכל מקרה, כי אי-שביעות רצונם מעבודתו החלה בסמוך לאחר תחילת העסקתו, כי הם נתנו לו הזדמנויות רבות להמשיך בעבודה מתוך תקווה שישתפר בה, וכי בסופו של דבר החליטו לפטרו, אך רצו למצוא מחליף עבורו לפני הפיטורים. מחומר הראיות שהוצג בפנינו עלה כי עוד באוגוסט 2006 פרסמו הנתבעים מודעה בעיתון למציאת מחליף לתובע, אך לא מצאו, וכי גם באוקטובר 2006 פורסמה הודעה דומה.
עם זאת, ולמרות עדותם של הנתבעים כי התכוונו לפטר את התובע, וכי החלטתם זו התגבשה לפחות באוגוסט 2006 (אז פורסמה המודעה הראשונה לחיפוש מחליף עבור התובע), המועד בו בחרו הנתבעים לממש החלטתם, על אף שטרם מצאו מחליף לתובע, היה יום אחד לפני הניתוח שהיה התובע צפוי לעבור, ניתוח אודותיו ידעו הנתבעים מראש.

16.     אמנם, הנתבעים טענו כי אין כל קשר בין מועד הניתוח שהיה התובע אמור לעבור ובין המועד בו החליטו לממש את החלטתם לפטרו, ואולם לא מצאנו לקבל גרסתם לעניין זה:
הנתבעים העידו, ועדותם זו הוכחה באמצעות מודעות שפרסמו בעיתון, כי הם הגיעו להחלטה סופית לפיה ברצונם לפטר את התובע כמה חודשים לפני הפיטורים, אך לא מימשו את ההחלטה אלא ביום שלפני הניתוח.
על אף טענתם החוזרת של הנתבעים, לפיה במועד הפיטורים "הגיעו מים עד נפש" בכל הנוגע לתפקוד התובע (ר' עדותו של רו"ח ירון בעמ' 14 ובעמ' 17 לפרוטוקול), ולכן הוא פוטר דווקא במועד זה - לא עלה בידי מי מהנתבעים להצביע על סיבה ספציפית בגינה דווקא ביום שלפני הניתוח כלו כל הקיצין, והנתבעים חייבים היו לפטר את התובע, אף בטרם נמצא לו מחליף, על אף שחיפשו מחליף במשך מספר חודשים, ונמנעו מלפטר את התובע שכן לא מצאו כזה.
לפי התרשמותנו, לא אירע כל אירוע חריג הקשור בתובע ביום בו הוחלט לפטרו, בניגוד להתנהלותו הרגילה בימים הרבים שחלפו בין ההחלטה לפטרו ובין מימושה, והאירוע החריג היחיד שהיה צפוי הינו הניתוח לתיקון הבקע, אותו היה אמור לעבור בהמשך השבוע.

17.     בגין אותו אירוע - הניתוח - זומן התובע לשיחה עם רו"ח ירון ביום ראשון, 10.12.06, אחר הצהריים, על מנת שרו"ח ירון יוכל להודיע לו על פיטוריו באותו שיחה. התובע שהה בביתו אותה עת, כשהוא סובל מכאבים (לפי עדותו), ורק משום השיחה הבהולה מרו"ח ירון, שהתקבלה על-ידו בשעה 16:00 - סר למשרדו. באותה שיחה, הודע לתובע על פיטוריו, ואילו מכתב הפיטורים נמסר לתובע ביום שני, 11.12.06, היום בו רו"ח ירון אינו מגיע לעבודה ברגיל.
רו"ח ירון הודה כי קרא לתובע לשיחת הפיטורים ביום ראשון אחר הצהריים משום ש"ביום שני אני לא במשרד. רציתי לסגור עניין... ביום שני אני לא בא למשרד. וביום שלישי הוא אמר שהוא נכנס לניתוח. אז אמרתי לו שהוא יבוא אלי ביום ראשון. אני רציתי לפני שהוא יוצא לניתוח להגיש לו הצעה, ולומר שדרכינו נפרדות" (עמ' 16 לפרוטוקול).
     אם כך, גם האופן הבהול בו בוצעו הפיטורים, מחזק מסקנתנו שעיתוי הפיטורים לא היה מקרי אלא היה קשור קשר ישיר בניתוח שהיה צפוי התובע לעבור, ושמטרת הנתבעים "לסגור עניין" עם התובע עוד לפני הניתוח, היתה להביא את מערכת יחסי העבודה ביניהם לכדי סיום בטרם יידרש התובע לשהות בביתו בחופשת מחלה בתשלום, כפי זכותו המעוגנת בסעיף 2 לחוק דמי מחלה.

18.     יודגש - עומדים אנו על מסקנתנו, לפיה הסיבה לפיטורי התובע היתה תפקודו הלקוי בעבודה, ולא מצבו הבריאותי או העובדה שנדרש לעבור ניתוח או לשהות בחופשת מחלה. קיבלנו את גרסת הנתבעים כי היה בדעתם לפטר את התובע בכל מקרה, בלי כל קשר לניתוח שעבר. התובע אף פירט בתצהירו באריכות, כי לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת סבל מבעיות רפואיות בגינן נעדר מדי פעם מעבודתו ואף אמו - אותה סעד - סבלה מבעיות רפואיות, ולמרות זאת, לא פוטר התובע באותן תקופות. יש בכך כדי לחזק מסקנתנו שהנתבעים לא פיטרו את התובע משום שנדרש לעבור ניתוח נוסף, ועל כן - לא חטאו בהפליה אסורה.
עם זאת, המועד בו בחרו הנתבעים לפטר את התובע, כאמור, הוא זה הנגוע בחוסר תום לב, המצוי בבסיסה של מערכת היחסים בין עובד ומעבידו. מסקנתנו זו נכונה בעיקר לאור העובדה שהנתבעים התכוונו לפטר את התובע מזה מספר חודשים; וגם לאור עדותו של רו"ח ירון לפיה אם היה התובע מביע התנגדות לפיטוריו, או מבקש לדחותם - "יכול להיות שהייתי אומר לו לבוא לעוד חודשיים לעבוד. אם היה בא אליי בסוף החודש והיה מבקש עוד חודש הייתי נותן לו" (עמ' 16 לפרוטוקול). בכך יש משום סתירה לטענתו הבסיסית של רו"ח ירון לפיה "הגיעו מים עד נפש", ולפיה התובע פוטר במועד בו פוטר רק משום שתפקודו היה לקוי עד כדי כך, שהנתבעים חששו שיגרום נזק נוסף אם ימשיכו להעסיקו. בעדותו זו של רו"ח ירון, מצאנו משום חיזוק נוסף למסקנתנו כי מאחורי עיתוי פיטוריו של התובע לא עמדה סיבה מיוחדת, למעט הניתוח שהיה צפוי לעבור ביום 12.12.06.

19.     יצוין, כי מעבר לטענת הנתבעים לפיה פיטרו את התובע ביום שלפני הניתוח משום שכלו כל הקיצין ומשום שאיבדו תקווה כי תפקודו ישתפר - העלו הנתבעים בחקירתם הנגדית סיבה נוספת לעיתוי הפיטורים: לפי עדותו של רו"ח ירון, בסמוך למועד הפיטורים סיים התובע פרוייקט מסוים, שלאחריו סברו הנתבעים כי הוא יוכל לסיים עבודתו במשרד באופן "נינוח" (עמ' 15 לפרוטוקול), וגם רו"ח כהן העיד כי הנתבעים לא העבירו לתובע פרוייקטים חדשים וארוכי טווח, אלא המתינו שיסיים שתי עבודות גדולות וש"הנושא יגיע לבשלות" - כך שיוכלו לקחת עבודתו ממנו, תוך כדי מזעור נזקים (עמ' 23 לפרוטוקול).
עם זאת, בהמשך עדותו העיד רו"ח כהן כי הנתבעים חיכו שהתובע "יסיים את הדברים שהיו לקראת 30.11", שהוא מועד ההגשה למס הכנסה, וכי לאחר מכן - "יותר נוח לפטר עובד" (עמ' 24 לפרוטוקול).
המועד בו נקב רו"ח כהן כמועד בו סיים התובע קבוצת עבודות גדולה או כמועד בו הסתיימה תקופה של לחץ במשרד - 30.11.06, אינו מתיישב עם העובדה שהתובע פוטר, לבסוף, רק ביום 11.12.06; והוא גם אינו מתיישב עם עדותו של רו"ח כהן לפיה גם חודש דצמבר הוא חודש "קריטי" בעבודה (עמ' 25 לפרוטוקול), ועם עדותו של רו"ח ירון בתצהירו (סעיף 8), לפיה כשהודיע התובע בתחילה על מועד הניתוח, ביקש ממנו כי ידחה אותו לחודש ינואר שכן "ידוע שחודש דצמבר הינו חודש עמוס מאוד בעבודת רואי חשבון".

20.     לא מצאנו לקבל טענות הנתבעים כי פיטרו את התובע במועד בו פיטרו אותו משום שתנאי העבודה אפשרו זאת, שכן בפועל - פוטר התובע כשבועיים לאחר סיומה של תקופת לחץ אחת, ובעיצומה של תקופת לחץ שניה, והכל כפי עדות הנתבעים.
גם האופן בו הוצאו הפיטורים אל הפועל, כמפורט לעיל - במהירות ובחופזה, כשרו"ח ירון קורא לתובע לחזור לעבודה בשעות אחר הצהריים ביום א' בשבוע, משום שהוא-עצמו ייעדר מהמשרד ביום ב', ועל מנת שיוכל "לסגור עניין" לפני הניתוח ביום ג' - מעיד על כך שהחלטת מימוש הפיטורים התקבלה ע"י הנתבעים בו במקום, ולא כתוצאה משיקולי לחץ או רגיעה בעבודה.
     מסקנתנו, אם כן, נותרת בעינה - ההחלטה לפטר את התובע ביום שלפני הניתוח שהיה צפוי לעבור, התקבלה בקשר עם הניתוח, ובמטרה לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים לפני הניתוח.

21.     על אף קביעתנו כי פיטורי התובע היו כדין, ועל אף זכותם של הנתבעים, כמעסיקים, לפטר עובדיהם בכל מועד בו יבחרו, בכפוף לדרישות החוק, מצאנו כי יש במועד פיטוריו של התובע משום התנהלות בחוסר תום לב כלפיו, ואף התנהלות המנוגדת לתכליתו של חוק דמי מחלה, שנועד להבטיח המשך תשלום שכר לעובדים גם "בעת מחלתם ומצוקתם" (ר' דברי ההסבר לחוק, הצ"ח 1210, עמ' 46, 20.10.75).
בחירת מועד הפיטורים במקרה זה לא היתה מקרית, אלא היתה קשורה קשר ישיר למועד בו היה אמור התובע לעבור ניתוח. התוצאה המעשית של פיטורי התובע ביום שלפני הניתוח, היתה שיחסי העבודה בינו ובין הנתבעים נותקו בו ביום, ולא התאפשר לו לנצל זכותו, הקבועה בחוק, לקבל ממעבידיו דמי מחלה בגין תקופת ההחלמה בה שהה לאחר הניתוח.
     
22.     לאחרונה, התייחס בית הדין הארצי לסוגיית הזכות לדמי מחלה מכוח חוק דמי מחלה, ולזכותו של עובד למצות את כל ימי המחלה להם הוא זכאי מכוח החוק, גם אם עומד הוא בפני פיטורים.
בע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ בניהול מיוחד נ' לסלי פנחס וניט ושופרסל בע"מ, מיום 7.12.08, קבע בית הדין הארצי כי:
"דמי מחלה נועדו לאפשר לעובד שאינו כשיר לעבודתו מחמת מצב בריאותי לקוי, להמשיך ולקבל את שכרו, כולו או חלקו, בתקופת אי הכושר...
זכאותו של עובד לדמי מחלה מכוח חוק דמי מחלה הינה זכות קוגנטית הנמנית על זכויות 'משפט העבודה המגן'...
כמובן שאם בהסכם העבודה, בהסכם קיבוצי או בהסדר קיבוצי קבועה זכות אחרת ועדיפה ביחס לסיום יחסי עבודה ודמי מחלה תחול זכות זאת. כך, למשל, מקום שקיימת זכות לפדיון מלא של ימי מחלה. אך למצער עומדת לכל עובד הזכות למצות עם סיום העסקתו בעת מחלה את יתרת ימי המחלה המגיעים לו מכח חוק דמי מחלה ועד למכסה המקסימאלית של 90 הימים. חוק דמי מחלה אינו כולל הוראה ולפיה לעת סיום העסקת עובד חולה, ניתן לגרוע ממכסת ימי המחלה המגיעים לו. זאת, ללא קשר לשאלת סיבת הפיטורים ואפילו אם אלה אינם קשורים כלל ועיקר למחלת העובד" (ההדגשה - במקור).

23.     באותו עניין, קבע בית הדין הארצי, כעובדה, כי פיטורי המשיב בערעור היו בשל תוכנית הבראה, כי הכוונה לפטרו התגבשה בטרם חלה, וכי הודע לו על פיטוריו לפני שפרצה מחלתו. למרות זאת, קבע בית הדין שמכיוון שהמשיב חלה בעודו עובד מן המניין של מעסיקתו, שופרסל, לא היתה רשאית המעסיקה לקבוע כי פיטוריו ייכנסו לתוקף בטרם מיצה את כל ימי המחלה שעמדו לזכותו מכוח חוק דמי מחלה.

24.     דברים אלה יפים גם לענייננו, ועל כן אנו קובעים כי מקום בו צפוי היה התובע לעבור ניתוח ביום שלמחרת פיטוריו, ומועד הניתוח היה ידוע מראש, ומועד פיטוריו - לפי התרשמותנו - נבחר משום שהיה כה סמוך למועד הניתוח (אף כי הפיטורים עצמם לא נעשו בגלל הניתוח) - הרי שיש לקבוע כי במעשיהם, קיפחו הנתבעים את זכותו של התובע לדמי מחלה, מכוח חוק.


25.     וכך פסק בית הדין הארצי בהמשך פסק הדין:
"על מעסיק אשר עובדו חלה, לאפשר לו למצות את כל ימי המחלה הצבורים לזכותו מכוח החוק, טרם ניתוק יחסי עובד-מעסיק. הגיונם של דברים בכך, שאם מעסיק יהא רשאי לפטר עובד חולה, בלי לאפשר לו לנצל ימי מחלה צבורים העומדים לזכותו, הרי הלכה למעשה תקופח הזכות הקוגנטית לדמי מחלה. כל קביעה אחרת תהא מנוגדת לתכלית חוק דמי מחלה ותאפשר למעסיק להשתחרר מחיובו בתשלום דמי מחלה על ידי פיטורי העובד, דווקא לעת מצוקתו של זה" (ההדגשה - במקור).

ובהמשך, בהתייחסו לזכות הקוגנטית מכוח חוק דמי מחלה, קבע בית הדין:
"...אין במועד שנקבע לסיום יחסי עובד-מעסיק כדי לגרוע ממנה. כל עוד מתקיימים יחסי עובד-מעסיק, במועד שפרצה המחלה, אף אם המדובר בתקופת ההודעה המוקדמת, על המעסיק לאפשר לעובד למצות את ימי המחלה העומדים לזכותו מכוח חוק דמי מחלה" (ההדגשה - במקור).

26.     בית הדין הארצי הבהיר בפסק הדין כי אין למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי-כושר ומקבל דמי מחלה; ואולם, הוא קבע כי המעסיק אינו רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה למועד הקודם למועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם זכאי העובד מכוח חוק דמי מחלה.
במקרה שלנו, קבעו הנתבעים במכוון את מועד סיום יחסי העבודה, במועד הקודם למועד בו מיצה התובע זכותו לימי מחלה לתשלום. זאת עשו, אמנם, מבלי שחלה עדיין בפועל, ואולם כשמועד הניתוח ותקופת ההחלמה הצפויה לאחריו, עמד לנגד עיניהם.

27.     בהמשך פסק הדין, דן בית הדין הארצי בזכותו של עובד לצבור ימי מחלה מכוח הסכם או נוהג, מעבר לימי המחלה המותרים לצבירה על פי חוק. בית הדין הארצי התייחס, בהקשר זה, לסוגיית תום הלב וקבע כי, גם בקשר לימי מחלה צבורים מכוח הסכם, הרי שאם מוכח כי ההודעה על הפיטורים ניתנה בזמן היותו של העובד בתקופת אי-הכושר, לא כל שכן אם הפיטורים היו קשורים למחלתו - היה נוטה בית הדין לפסוק כי לא ניתן לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה למועד הקודם למיצוי כלל ימי המחלה שצבר מכוח הנוהג.
בית הדין הארצי קבע את הטעם לפסיקה זו בחובת תום הלב: מעסיק התחייב בחוזה העבודה לשלם לעובד דמי מחלה בגין כל ימי מחלתו. עם פרוץ המחלה התגבשה זכותו של העובד לתשלום דמי מחלה ועל המעסיק למלא את התחייבותו החוזית. לפי דברי בית הדין, "פיטורי העובד מתוך כוונה להתחמק מתשלום דמי המחלה עולים כדי חוסר תום לב ומהווים הפרת הסכם העבודה".

28.     על רקע העקרונות שהתווה בית הדין הארצי ביחס לזכות מכוח חוק דמי מחלה, ולאור התנהלותם של הנתבעים בענייננו, מצאנו, אם כן, לקבוע כי משפיטרו הנתבעים את התובע יום אחד לפני הניתוח שהיה צפוי לעבור - היו נגועים הפיטורים בחוסר תום לב ומנוגדים לתכלית חוק דמי מחלה.

29.     להלן - נפרט את הסעדים שמצאנו לפסוק לטובת התובע, בעקבות מסקנותינו אשר הובאו עד כה.

הסעדים להם זכאי התובע
30.     לאור העובדה שהנתבעים פיטרו את התובע בטרם מיצה זכותו לימי מחלה בתשלום מכוח חוק, ומיד בטרם ניתנו לו ימי מחלה כאלה בגין הניתוח שעבר - מצאנו לקבוע כי עליהם לפצותו בגין דמי המחלה אותם לא קיבל בזמן ששהה בחופשת מחלה, בין יום 12.12.06 עד יום 3.1.07.
על הנתבעים לשלם לתובע סך 5,250 ₪ כדמי מחלה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 1.2.07, ועד ליום התשלום בפועל.

31.     מכיוון שקבענו כי היה על הנתבעים להמשיך ולהעסיק את התובע לפחות עד תום תקופת המחלה, אנו מקבלים תביעתו של התובע להפרשי פיצויי פיטורים ודמי הבראה, הנובעים מהוספת שלושת השבועות בהם שהה בחופשת מחלה, לוותקו בעבודה.
     התובע עבד עבור הנתבעת פרק זמן של 17.5 חודשים (כולל חופשת המחלה). בגין תקופה זו, היה עליו לקבל פיצויי פיטורים בסך 10,937 ₪. לתובע שולמו בפועל פיצויי פיטורים בסך 10,542 ₪, ועל כן ישלמו הנתבעים לתובע את הפרש פיצויי הפיטורים, בסך 395 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.07 ועד ליום התשלום בפועל.
     באשר לדמי ההבראה, הרי שלפי תחשיב בית הדין, חבים הנתבעים לתובע סך של 148 ₪, מעבר לסך ששולם לו בפועל בגין דמי ההבראה. סך זה ישולם לתובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.07 ועד ליום התשלום בפועל.

32.     לגבי רכיב ההודעה המוקדמת, הרי שאין חולק כי לפי חוזה העבודה של התובע, הוא זכאי היה לקבל הודעה מוקדמת בת חודשיים על פיטוריו, אך קיבל, בפועל, תמורת הודעה מוקדמת בת חודש בלבד.
לא קיבלנו גרסת הנתבעים כאילו הסכים התובע לוותר על חודש הודעה מוקדמת, ולמעשה - לא קיבלנו גרסת הנתבעים כולה, לפיה פיטורי התובע ובכלל זה תנאי הפיטורים, הוסכמו בינו ובין רו"ח ירון. גם העובדה שהתובע לא מחה על הפיטורים במועד בו נמסרה לו ההודעה עליהם, או במועד מאוחר יותר, אין בה כדי להעלות או להוריד, לטעמנו, בסוגיה זו.
על כן, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בגין חודש אחד נוסף.

33.     הנתבעים טענו כי אין מניעה חוקית לחפוף בין תקופת ההודעה המוקדמת ובין חופשת המחלה, ועל כן נכללת תקופת המחלה בתוך תקופת ההודעה המוקדמת לה היה זכאי.
לא קיבלנו טענה זו.
בפסיקה נקבע כי מטרתה של ההודעה המוקדמת לפיטורים היא שלעובד תהיה אפשרות לחפש עבודה אחרת במהלך תקופת ההודעה, כשהוא עדיין עובד ועדיין מקבל משכורת (ר' ע"א 219/57 אריה מאיר נ' אברהם גרינשטיין, פ"ד יא 1352, דב"ע לז/78-3 עיריית רמת גן נ' מינץ, פד"ע ט 23).
גם בדברי ההסבר להצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2000 (הצ"ח 2961, עמ' 380, מיום 19.12.00) נאמר כי החיוב במתן הודעה מוקדמת נועד לאפשר לעובד להתכונן לסיום היחסים עם מעבידו, ולחפש מקום עבודה חלופי.

34.     סבורים אנו, כי חפיפה בין תקופת ההודעה המוקדמת ובין חופשת מחלה לה זכאי עובד, נוגדת הן את תכליתה של הזכות להודעה מוקדמת, והן את תכלית הזכות לחופשת מחלה בתשלום.
כך, בנוגע לזכויות סוציאליות שונות, כגון חופשת הלידה והחופשה השנתית, קבע בית הדין הארצי כי חפיפה בין התקופות בהן זכאי עובד לזכויות אלה, ובין זכותו של העובד להודעה מוקדמת לפני פיטוריו, נוגדת את מטרת המחוקק: לגבי חפיפה בין חופשת לידה ובין תקופת ההודעה המוקדמת, קבע בית הדין הארצי בדב"ע נה/159-3 מסדה ליטבאק-עבאדי - א. רפאל ושות' (לא פורסם), כי לגבי עובדת שנמצאת בחופשת לידה, "אין לשים לאל את מטרת המחוקק בכך שיכפה עליה, על ידי המעביד שפיטר אותה, לצאת ולחפש עבודה בתקופה שבה היא זכאית על פי חוק - להקדיש עצמה אך ורק לטיפול בילדה".

35.     בעניין זה אף תוקן חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, באופן שנקבע בסעיף
9(ג)(1א) כי חל איסור על המעביד לפטר עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה, ובסעיף 9(ג)(3) נקבע כי התקופה האמורה (בין השאר) לא תבוא במניין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים.

36.     לגבי חפיפה בין החופשה השנתית ותקופת ההודעה המוקדמת, קבע בית הדין הארצי בדב"ע 98/ 107-3 אורי ארבל נ' HPH Products LTD, פד"ע ל"ב 156, כי חפיפה מעין זו סותרת את תכליתן של שתי הזכויות הללו, וכי "בעקבות החפיפה הנ"ל מפסיד העובד את אחת משתי הזכויות", שכן הכלל הוא כי עובד אינו יכול להיות בחופשה בעת שהוא מחפש עבודה אחרת. ר' גם פסק דינו של הנשיא אדלר ב-ע"ע 1496/02 נשואה זנקס בע"מ ואח' נ' גל ארז, מיום 3.8.08, בו נקבע כי אין לשנות את ההלכה שנקבעה בפס"ד ארבל.

37.     באשר לזכות לקבלת חופשת מחלה בתשלום, הרי שתכליתה של זכות זו, כפי שקבע בית הדין הארצי גם בפסק הדין בעניין קרן מקפת שאוזכר לעיל, היא לאפשר לעובד שאינו כשיר לעבודתו להמשיך ולקבל את שכרו, כל עוד הוא סובל ממצב בריאותי לקוי.
כאשר עובד אינו כשיר לעבודתו, ממילא גם אין הוא כשיר לחיפוש אחר עבודה חלופית, עת פוטר מעבודתו הנוכחית.
על כן, חפיפה בין תקופת ההודעה המוקדמת לפני פיטורים ובין חופשת המחלה של עובד, פירושה, בהכרח, כי העובד יפסיד אחת משתי הזכויות הללו - את זכותו לחפש אחר מקום עבודה חלופי, כשהוא עודנו עובד ומקבל שכר, או את זכותו להחלים ממחלתו, תוך שהוא עדיין מקבל שכר.
על כן, אנו קובעים כי אין להתיר חפיפה בין תקופת ההודעה המוקדמת לה היה זכאי התובע, ובין חופשת המחלה שניתנה לו בשל הניתוח שעבר, וחיוב התובע לחפש עבודה בעת שהוא אמור להקדיש זמנו להחלים ממחלתו - מרוקן מתוכן את זכותו לחופשת מחלה בתשלום (ר' גם דמ(ת"א) 10791/04 עאסי תחסין נ' מאיר זינגר, עב (ת"א) 7110/00 שרה יעקובוביץ' נ' עמותת היכל התרבות העירוני נתניה).
מסקנתנו זו נכונה במיוחד בנסיבותיו של המקרה שבפנינו, בהן דבר הניתוח שהיה התובע צפוי לעבור היה ידוע לנתבעים מראש, והם בחרו לפטרו יום אחד לפני הניתוח ולנתק את יחסי העבודה ביניהם לאלתר, תוך שהם מודעים לכך כי בתקופת ההודעה המוקדמת - בעדה נתנו לו תמורה כספית - יהיה מרותק למיטתו, ולא יוכל להקדיש את הזמן לחיפוש אחר עבודה חדשה.
על כן, אנו קובעים שבנוסף לדמי המחלה שעל הנתבעים לשלם לתובע, כפי שפסקנו לעיל, עליהם לשלם לו גם תמורת הודעה מוקדמת בת חודשיים. מאחר ששילמו לו תמורה בעד חודש אחד, על הנתבעים לשלם לתובע את יתרת תמורת ההודעה המוקדמת, בסך 7,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום 1.2.07 ועד ליום התשלום בפועל.

38.     בנוסף לסעדים שפסקנו לתובע עד כה, מצאנו לפסוק לטובתו גם פיצוי בגין כך שפיטוריו בוצעו בחוסר תום לב, כמפורט לעיל.
אין מדובר בפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, כיוון שזכות זו לא נקבעה בחוק.
בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, ובכלל זה בקביעתנו כי פיטורי התובע היו מוצדקים ובתקופת עבודתו הקצרה של התובע עבור הנתבעים, מצאנו להעמיד את הפיצוי שישלמו הנתבעים לתובע על סך משכורת חודשית אחת של התובע, קרי - 7,500 ₪. הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.07 ועד ליום התשלום בפועל.

39.     אנו דוחים את תביעתו של התובע לקבלת בונוס מהנתבעים. קיבלנו טענות הנתבעים לפיהן תשלום הבונוס לא היה אוטומטי אלא מותנה בשביעות רצונם של הנתבעים מתפקוד עובדיהם, ועל כן לא הוכח ע"י התובע כי היה מקבל את הבונוס גם אילו לא היו מפטרים אותו הנתבעים במועד בו פיטרוהו.


סוף דבר
40.     התביעה התקבלה באופן חלקי.
     הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 1.2.07, ועד ליום התשלום בפועל:
     א.     דמי מחלה בסך 5,250 ₪.
     ב.     הפרשי פיצויי פיטורים בסך 395 ₪.
     ג.     הפרשי דמי הבראה בסך 148 ₪.
     ד.     תמורת הודעה מוקדמת בסך 7,500 ₪.
     ה.     פיצויים בגין פיטורים בחוסר תום לב, בסך 7,500 ₪.

41.     הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון