להלן פסק דין בנושא פיטורים בגין טיפולי פוריות: פ ס ק ד י ן 1. התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כחודשיים וחצי, ופוטרה מעבודתה זו. לטענת התובעת, פיטוריה נעשו עקב החשש של הנתבעת שהתובעת מתכוונת להרות. אכן, התובעת היתה באותה עת בטיפולי פוריות וזמן מה לאחר מכן - אכן הרתה. הנתבעת, מכחישה את טענתה האמורה של התובעת. לטענת הנתבעת, היא כלל לא ידעה על טיפולי הפוריות שהתובעת עברה, והפיטורים נעשו בשל אי-שביעות רצון מעבודתה של התובעת. מחלוקת נוספת בין הצדדים היא בשאלת זכאותה של התובעת לגמול שעות נוספות. 2. ההתדיינות בתובענה זו - לא היתה נוחה (בלשון המעטה). הצדדים ועדיהם היו טעוני רגשות שליליים והתנצחו ביניהם. גם באי כחם לא נמנעו מלהעלות טענות קשות זה כלפי זה. 3. עוד טרם הדיון המוקדם, הגישה הנתבעת בקשה (בש"א 1170/07) לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. בקשה זו נדחתה, בהחלטה מיום 21/2/07, בשל הטעמים שפורטו באותה החלטה, אך במהלך ההתדיינות בבקשה הצליחו הצדדים להגיש לתיק הבקשה 5 תצהירים, דיסק עם קובץ קול שנצרב עליו ובו מוקלטת שיחה בין חלק מהעדים, וכן תמליל חלקי של אותה שיחה. (בדיון המוקדם ניתנו הוראות בענין אפשרות הגשת הקלטות כראיות בתיק, אך ההוראות לא קויימו כך שהתמליל האמור אינו חלק מהראיות, אלא שהוא שימש בסיס לחלק מהחקירות הנגדיות). 4. נסיונות להביא לפשרה בין הצדדים - לא עלו יפה. תחילה - הוצע לצדדים לפנות לגישור, אך לא היתה הסכמה לכך. בהמשך - גם בעת הדיון המוקדם וגם בפתח ישיבת ההוכחות, לא הצליחו הנסיונות לפשר בין הצדדים או אף לקרב בין עמדותיהם. צר לנו על כך, שכן אם ההליך היה מסתיים בפשרה, היה ניתן לדעתנו - להגיע לתוצאה צודקת, אשר תהיה מבוססת על שקלול סביר של סיכויי כל צד להצליח בטענותיו. משלא הושגה הסכמה המאפשרת זאת, אין לנו אלא לפסוק לדין, כך שעלינו להכריע לגבי כל אחת מעילות התביעה אם היא מוצדקת או אם לאו. הכרעה זו, מבוססת על ראיות סובייקטיוויות בלבד (עדויות) ואף שעשינו כמיטב יכולתנו כדי לקלוע לאמת, אין אנו יכולים להיות בטוחים בכך. 5. בישיבת ההוכחות שמענו את העדים הבאים: - התובעת עצמה. - גב' תאיר עייש, שהיא בת דודתו של בעלה של התובעת, ואף היא עבדה זמן מה אצל הנתבעת. היא תיקרא להלן: "תאיר". - בעלה של התובעת, מר ברק פחימה, שהעיד מטעם התובעת וייקרא להלן: "ברק". - הנתבעת עצמה. - גב' שמרית פוני-ביטון, שהעידה מטעם הנתבעת, ותיקרא להלן: "שמרית". - מר מיכאל יעקובי, בעלה של הנתבעת, שהעיד מטעמה וייקרא להלן: "מיכאל". - גב' שירן זריהן, שהעידה מטעם הנתבעת ותיקרא להלן: "שירן". מספר הערות בענין קביעת העובודת 6. אמנם, כפי שצויין כבר לעיל, אין אנו יכולים להיות בטוחים שבקביעת העובדות שתפורטנה להלן אכן קלענו לאמת, אך לדעתנו אנו יכולים להיות בטוחים שרוב העדים (כולם למעט ברק, ושמרית ושירן) - לא מסרו לנו בעדויותיהם רק את האמת. נראה לנו שהטינה שקיימת בין הצדדים ובין חלק מהעדים - השפיעה באופן ממשי על נכונותם למסור את העובדות כהווייתן. 7. פירוט של כל העניינים בכל העדויות (למעט זו של ברק) שבגללם שוכנענו שאין אחד מהעדים האמורים שמסר רק את האמת - יהיה ארוך מדי. אולם נביא כאן אזכור קצר של עניינים בכל אחת מהעדויות (למעט זו של ברק), וזאת רק לשם הדגמה לאמירות שברור לנו שאינן נכונות: א. בעדות התובעת - האמירה שלפיה בתחילת העבודה עבדו בחנות הבגדים רק התובעת ותאיר (שו' 29-28 בעמ' 8 לפרוטוקול), כשברור שתאיר החלה לעבוד כחודשיים לאחר מכן. ב. בעדותה של תאיר - האמירה שלפיה הנתבעת ומיכאל חשבו לפטר את התובעת לאורך כל תקופת עבודתה (שו' 12-11 בעמ' 12 לפרוטוקול), וההכחשה של אמירה זו לאחר מכן (שו' 13 בעמ' 14 לפרוטוקול). נעיר כי עדותה של תאיר משופעת בדוגמאות לחוסר מהימנות. ג. בעדות הנתבעת - האמירה "אני בכלל לא זוכרת מי היתה מיטל" (שו' 16 בעמ' 19 לפרוטוקול), כשברור שמיטל עבדה אצל הנתבעת. ד. בעדותו של מיכאל - עדותו על כך שבחודש פברואר 2007 הוא העסיק במכון הפסיכולוגי שלו 2 עובדות (שו' 11 בעמ' 27 לפרוטוקול), לעומת סעיף 14 לתצהירו מפברואר 2007 שבו הוא מדבר על העסקת 2 עובדות "בין היתר". 8. כיון שכך - קשה לנו לייחס מהימנות רבה לכל אחד מארבעת העדים שהזכרנו לעיל. 9. עניינים נוספים שהבאנו בחשבון לצורך קביעת העובדות הם אלה: א. המשקל שניתן לייחס לעדותו של ברק בענין מה שהנתבעת אמרה לתובעת כעילה לפיטוריה - אינו רב, מאחר שמדובר בעדות שמיעה. ב. בזמן העדות, שמרית כבר לא עבדה אצל הנתבעת. לפיכך, אין לנו סיבה להניח שהיתה לשמרית סיבה להעיד דווקא עדות שקר לטובת הנתבעת. ג. לגבי עדותה של תאיר, מלבד היותה משופעת בדוגמאות לבעייתיות במהימנות, הרי שתחושת הטינה שלה כלפי הנתבעת וכלפי מיכאל - היתה בולטת מאד. ייתכן שהדבר נובע מאיזה "חשבון" שיש לתאיר עם הנתבעת ועם מיכאל מאז תקופת עבודתה של תאיר אצל הנתבעת, ייתכן שהדבר נובע מתחושות בענין פיטוריה של גיסתה של תאיר (גב' יערית בוגנים), שפוטרה מעבודתה אצל הנתבעת לאחר הפסקת עבודתה של תאיר, וייתכן שהסיבה לכך היא אחרת לחלוטין. מכל מקום, ברור כי תאיר לא היתה עדה אובייקטיווית וכאמור לעיל - הבעייתיות בגרסתה לא היתה רק היותה סובייקטיווית. ד. לא מצאנו כל סיבה לפקפק במהימנותה של שירן, אך עדותה של שירן, כמעט אינה רלוונטית לעניינים שבהם עלינו להכריע בתובענה זו. 10. העובדות שקבענו ואשר תפורטנה להלן - נקבעו על בסיס כל השיקולים האמורים בסעיפים שלעיל. כאמור כבר קודם, עשינו כמיטב יכולתנו לקלוע לאמת, אך אנו מודעים היטב לכך שייתכן שהדבר לא עלה בידינו. אלה העובדות 11. לנתבעת יש שתי חנויות במתחם "סנטר הגליל" בראש פנה. החנויות סמוכות זו לזו. אחת מהן היא חנות לבגדים, והשניה - חנות לנעליים. 12. מיכאל, בעלה של הנתבעת, הוא פסיכולוג, המפעיל מכון פסיכולוגי, שאינו קשור לחנויות האמורות. במקביל, מיכאל מעורב גם בניהול החנויות של אשתו. מעורבותו מתבטאת גם במתן יעוץ לנתבעת, אך גם - לעתים - בקשר ישיר עם העובדות בחנויות. לעתים, כשאין די כסף בחשבון של הנתבעת עצמה, משולמות משכורותיהן של העובדות בצ'קים של מיכאל. 13. התובעת החלה לעבוד כמוכרת בחנות הבגדים של הנתבעת, ביום 27/8/06. באותה עת, עבדה שמרית בחנות הנעליים הסמוכה (שמרית החלה לעבוד שם בחודש יולי 2006). בחנות הבגדים עבדה גם עובדת נוספת, מיטל, אלא שהיא פוטרה מעבודתה סמוך לאחר תחילת עבודתה של התובעת, עוד במהלך חודש אוגוסט 2006. לפיכך, התובעת נותרה כעובדת יחידה בחנות הבגדים. 14. התובעת, ילידת שנת 1980, נשואה לברק. בשנת 2006 עדיין לא היו לתובעת ולברק ילדים. התובעת היתה אז במהלך טיפולי הפריה חוץ גופית, שהחלו עוד בשנת 2005 או אף לפני כן. התובעת היא לא היתה מעוניינת לספר על כך שהיא עוברת טיפולי הפריה. לדברי תאיר (שבענין זה דווקא מקובלים עלינו, שכן הם נתמכים בעדות התובעת ובעדותו של ברק): "היא חששה מעין" (כנראה - מ"עין הרע"). לפיכך, התובעת לא סיפרה לנתבעת על הטיפולים שהיא עוברת. היא גם לא נעדרה מעבודתה לצרכי הטיפולים. לא זו בלבד שהתובעת לא גילתה את דבר הטיפולים שהיא עוברת, אלא שהתובעת אף יצרה את הרושם כי בזמן הקרוב - היא אינה מעוניינת להרות וכי היא אף משתמשת באמצעי מניעה. עם זאת, בשיחה בינה לבין הנתבעת, היא אישרה כי בעתיד (לאחר שברק והיא יתבססו ויהיה להם בית) - היא תרצה להפוך לאם. 15. שכרה החודשי הרגיל של התובעת היה בסך 3,120 ₪. שבוע העבודה הרגיל של התובעת היה בן 6 ימים. בתקופה שמיום 28/8/06 ועד יום 29/10/06, עבדה התובעת לעתים, גם בשעות נוספות. במועדים הבאים עבדה התובעת מספר שעות כמצויין לצידם: א. ביום 28/8/06 - 11 שעות. ב. ביום 29/8/06 - 11.5 שעות. ג. ביום 31/8/06 - 11.5 שעות. ד. ביום 3/9/06 - 11.5 שעות. ה. ביום 4/9/06 - 11.5 שעות. ו. ביום 7/9/06 - 11.5 שעות. ז. ביום 12/9/06 - 11.5 שעות. ח. ביום 13/9/06 - 11.5 שעות. ט. ביום 17/9/06 - 11.5 שעות. י. ביום 18/9/06 - 11.5 שעות. יא. ביום 20/9/06 - 11.5 שעות. יב. ביום 17/10/06 - 11.5 שעות. יג. ביום 29/10/06 - 11.5 שעות. לטענת הנתבעת, עבודתה של התובעת בשעות נוספות נעשתה על פי בחירתה, שכן היא התחלפה במשמרות, על דעת עצמה, עם תאיר. טענה זו אינה מקובלת עלינו. נעיר כי בכל מקרה הטענה היתה יכולה להתייחס רק לימים 17/10/06 ו-29/10/06, שכן תאיר החלה לעבוד אצל הנתבעת רק בחודש אוקטובר 2006. מכל מקום, הנתבעת לא שילמה לתובעת גמול על עבודתה בשעות הנוספות האמורות. 16. בתקופת עבודתה של התובעת - שמרית היתה בהריון. הנתבעת ידעה על כך, החל מתחילת ההריון. הנתבעת אף קנתה לשמרית ערכה לבדיקת הריון. לדעת הנתבעת, בתחילת ההריון של שמרית - שמרית לא עבדה כפי שעבדה לפני כן, אלא הושפעה מקשיים שהיו לה. הנתבעת שיתפה את התובעת בדעתה זו. 17. בחודש אוקטובר 2006, החלה תאיר לעבוד בחנות הבגדים. בשל היקף המכירות בחודש אוקטובר 2006, החליטו הנתבעת ומיכאל לתת בונוס לתאיר ולתובעת. היקף המכירות של תאיר היה רב מזה של התובעת, אך למרות זאת הבונוס חולק שווה בשווה בין שתיהן (כנראה - לבקשת תאיר, שלא רצתה לפגוע בתובעת). הבונוס נמסר לתובעת ולתאיר במעטפות של המכון הפסיכולוגי של מיכאל. על גבי המעטפות רשם מיכאל דברי שבח ועידוד לכל אחת משתיהן. על גבי המעטפה שנמסרה לתובעת, נרשם כך: "לשגית !! אין עלייך, המשיכי כך ותגיעי רחוק.". בענין זה מקובלת עלינו עמדת התובעת, שהמעטפה האמורה כללה את הבונוס ששולם בעבור חודש אוקטובר 2006, וכי אין מדובר (כגרסתם של הנתבעת ושל מיכאל) במעטפה שהכילה את משכורת חודש העבודה הראשון. הטעם לכך נעוץ בעובדה שבהתאם לתלושי המשכורת - הבונות ניתן דווקא ביחד עם שכר חודש אוקטובר 2006. דברים אלה על המעטפה - מתאימים יותר לתשלום בונוס (או שכר עם בונוס) מאשר לתשלום שכר רגיל. עם זאת, מקובלת עלינו הטענה של הנתבעת ושל מיכאל שעצם רישום הדברים אינו מעיד על כך שהנתבעת ומיכאל סברו בכנות שהתובעת היא העובדת הטובה ביותר. אפילו באותו חודש עצמו (אוקטובר 2006), כפי שכבר קבענו לעיל, המכירות של תאיר (שהיתה עובדת חדשה) עלו על המכירות של התובעת. כבר בשל כך ניתן להבין, שבמונח "אין עליך" לא התכוונו הנתבעת ומיכאל שבאמת אין בנמצא עובד טוב יותר מהתובעת. באופן כללי, הנתבעת היתה מרוצה מעבודתה של התובעת. היא גם היתה עמה ביחסים טובים, השתיים שוחחו ביניהן באופן תדיר. ניתן להבין שהרישום האמור על המעטפה, בא כדי להביע את שביעות הרצון מהעבודה וכדי להמריץ את התובעת לעבוד לפחות באותו אופן בעתיד. בהתאם לכך, ניתן גם להבין שבעת תשלום המשכורת של חודש אוקטובר 2006, הנתבעת לא התכוונה לפטר את התובעת בהקדם. 18. ביום 16/11/06 הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה. (נעיר כי הצדדים התייחסו ליום הפיטורים כאל יום 15/11/06, אך להערכתנו - מדובר בטעות של הצדדים, והפיטורים היו ביום 16/11/06. הערכה זו מבוססת על כך שיום 16/11/06 היה יום חמישי, והפיטורים היו ביום חמישי, וכן על דיווח הנוכחות לחודש נובמבר 2006, שצורף לכתב ההגנה). המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת הסיבה לפיטורי התובעת. בטרם נכריע במחלוקת זו, ובטרם נסביר את טעמינו לכך - נפרט את העובדות שאינן שנויות במחלוקת בענין הפיטורים. 19. העובדות שעליהן אין מחלוקת בענין נסיבות הפיטורים, הן אלה: א. ביום הפיטורים - עבדה התובעת במשמרת בוקר. בשעות אחר הצהריים - שבה התובעת לביתה. ב. ברק, המשרת בצבא קבע ואשר מגיע הביתה בדרך כלל רק בסופי שבוע, כבר היה בבית בשעות הערב של אותו יום. ג. הנתבעת טלפנה לתובעת בשעות הערב, וביקשה כי תבוא לחנות. התובעת אכן נסעה לחנות, אך לא יצאה מהמכונית, והנתבעת ניגשה אליה. ד. בשיחתן של התובעת והנתבעת במכונית, אמרה הנתבעת לתובעת כי היא מפטרת אותה. אמירה זו לא היתה קלה לנתבעת, היא התרגשה ואף הזילה דמעה (או יותר). ה. התובעת חזרה לביתה וסיפרה לברק כי הנתבעת פיטרה אותה. ו. התובעת וברק הגיעו לאתר באינטרנט המפרט את הגבלת הפטורים של אשה העוברת טיפולי הפריה (נראה שהם הגיעו לאתר שבו יש ציטוט או דברי הסבר על סעיף 9(ה) לחוק עבודנ נשים, התשי"ד-1954 (שייקרא להלן: "חוק עבודת נשים"). ז. התובעת או ברק הדפיסו דף או דפים מאותו אתר אינטרנט, ואז - נסעו ברק והתובעת עם מה שהודפס אל החנות של הנתבעת. ח. ברק שוחח בחנות, תחילה עם הנתבעת ובהמשך - עם מיכאל. ברק טען בפניהם כי מאחר שהתובעת מצויה בטיפולי הפריה - אסור לפטר אותה. טענתו של ברק לא שכנעה את הנתבעת ואת מיכאל לשנות את החלטת הפיטורים. 20. המחלוקת העיקרית בענין נסיבות הפיטורים (להבדיל מענין המניע לפיטורים): א. לגרסת התובעת - הנתבעת אמרה לה כי היא מפטרת אותה בשל חששה שהתובעת עומדת להיות בהריון. הנתבעת ציינה כי היא אינה מרוצה מהאופן שבו שמרית עובדת במהלך ההריון, ושמיכאל והיא החליטו שנכון להעסיק רווקה שאינה מתכוונת להרות. ב. לגרסת הנתבעת - היא אמרה לתובעת שהיא מפטרת אותה כי היא אינה מתאימה לעבודה. 21. ההכרעה במחלוקת בענין נסיבות הפיטורים: אין אנו מקבלים את גרסתה של התובעת על כך שהנתבעת, כביכול, אמרה לה שהיא מפטרת אותה בשל החשש שהתובעת תהרה. הנימוק העיקרי לכך הוא שאין אנו סבורים כי זו היתה הסיבה לפיטורים, אך על כך עוד נפרט בסעיף 23 להלן. מעבר לנימוק זה נוסיף שלוש סיבות נוספות, לקביעה על כך שלא היתה אמירה כזו: א. אף אם החשש מפני ההריון העתידי היה עומד ביסוד ההחלטה על הפיטורים, אין הגיון בכך שהנתבעת היתה אומרת כך לתובעת. ב. ב"כ התובעת כתב אל הנתבעת מכתב מיום 19/11/06. במכתבו ציין ב"כ הנתבעת כי השיחה הנטענת "הוקלטה במלואה" (סעיף 4 למכתב). מעבר לתמיהה שלפיה כשהתובעת הוזעקה על ידי הנתבעת לבוא בשעות הערב לחנות היא כבר חשבה על ענין ההקלטה - הרי שלא הובאה כל הקלטה כזו של אותה שיחה. אם אכן היתה הקלטה כזו, כאמור במכתבו של ב"כ התובעת, הרי שניתן היה לצפות שהתובעת היתה מנסה להגיש אותה, כראיה (האפשרות לעשות כך ניתנה לתובעת, על פי ההחלטה מהדיון המוקדם). ג. במכתב האמור של ב"כ התובעת, נטען כי הנתבעת אמרה לתובעת, באותה שיחה, שהתובעת תוחלף בעבודתה על ידי תאיר. אין כל הגיון בכך שהנתבעת היתה אומרת זאת, מאחר שכמובן הנתבעת ידעה שהתובעת יודעת שתאיר כבר עובדת ביחד עם התובעת כבר מחודש אוקטובר 2006, כך שתאיר לא הובאה כמחליפה של התובעת. מעצם העלאת הטענה הבלתי-סבירה במכתבו של ב"כ התובעת, ניתן להבין שהתובעת לא מסרה לבא כחה את פרטי השיחה, באופן שתואם את המציאות. 22. המחלוקת בענין סיבת הפיטורים: א. לגרסת התובעת - היא פוטרה בשל החשש של הנתבעת שהתובעת תהיה בהריון בקרוב, ונוכח הנסיון הלא-טוב שהיה לנתבעת עם שמרית. ב. לגרסת הנתבעת - התובעת פוטרה בשל חוסר שביעות רצון מעבודתה בתקופה האחרונה לעבודה. חוסר שביעות הרצון היה בשל כך שהתובעת לא התייחסה יפה אל הלקוחות (ועל כך - שמרית מיקדה את הגרסה בעיקר לגבי לקוחה מסויימת - ששמה לוסי, והזכירה גם לקוחה אחרת - אווה). סיבה נוספת לחוסר שביעות הרצון היתה שהתובעת לא נהגה כשורה כלפי אחד מסוכני המכירות, בכך שהיא ביקשה ממנו לתת לה מוצר כמתנה ואיימה שאם לא יתן - היא לא תמכור את המוצרים שהוא מספק, והסיבה הסופית לחוסר שביעות הרצון, היו דבריו של מיכאל על כך שבעקבות דין ודברים בינו לבין התובעת (שלפי שמרית - נסב בענין תוכניותיו של מיכאל לשינויים) - אמרה התובעת שאם מיכאל יביא לפיטוריה - היא תעמוד מחוץ לחנות ותבריח לקוחות. 23. ההכרעה במחלוקת בענין הסיבה לפיטורים: לדעתנו, לא ניתן לקבוע שגרסת התובעת היא הגרסה הנכונה, וזאת בהתחשב בכל האמור להלן: א. לא הובאה לנו ראיה אמינה על כך שהנתבעת ידעה, בעת ההחלטה על הפיטורים, כי התובעת עוברת טיפולי הפריה. גם התובעת לא טענה כך. היחידה שהעלתה טענה כזו היתה תאיר, אך גם זאת - רק בעדותה, ובאופן שאינו מתיישב עם האמור בסעיף 10 לתצהירה שהוגש בבש"א 1170/07. אדרבא; קבענו לעיל כי התובעת לא סיפרה בעבודתה על טיפולי ההפריה ואף יצרה את הרושם שהיא אינה מתכוונת להרות בקרוב. אם הנתבעת לא ידעה על תוכניות קונקרטיות של התובעת להרות, לא יהיה זה סביר להניח שהיא פיטרה את התובעת, אף שהיתה מרוצה מעבודתה, רק בשל אפשרות מעורפלת של הריון בעתיד. ב. הוכח שהנתבעת ממשיכה להעסיק גם עובדות בהריון, ובהתנהגותה - היא אינה מביאה להפסקת עבודתן. כך הוכח הן לגבי שמרית (שהחלה לעבוד רק כחודש לפני התובעת, והנתבעת היתה שותפה עמה לענין ההריון (וכזכור - אף קנתה לה את ערכת הבדיקה). הנתבעת התאוננה באוזני התובעת על כך ששמרית אינה עובדת כראוי בזמן ההריון, ולמרות זאת - הנתבעת לא פיטרה אותה. כך הוכח גם לגבי שירן (אלא שאצל שירן המצב שונה במקצת מאחר שכשהיא הרתה היא כבר עבדה אצל הנתבעת למעלה מחצי שנה). אם כך נהגה הנתבעת עם עובדת שכבר מצויה בהריון, יהיה קשה להניח שהיא פיטרה את התובעת רק בשל איזו אפשרות ערטילאית שבמועד כלשהו בעתיד התובעת תהרה. ג. הסתמכותה של התובעת על עדותה של תאיר, אשר כללה דברים בלתי נכונים גם בענין מודעותה של הנתבעת (של כולם, למעשה) לטיפולי ההפריה (ועדותה בענין זה אינה תואמת את האמור בתצהירה) - מפחיתה ממשקל גרסת התובעת בכללותה. לפיכך, סביר יותר בעינינו שגרסת הנתבעת בענין סיבות הפיטורים - היא הנכונה. 24. בענין מסקנתנו האמורה בסעיף 23 לעיל, נעיר עוד שתי הערות: א. אנו מודעים לגרסתו של ברק (שנתמכה גם בגרסת התובעת) על כך שכבר בשיחה בין ברק לבין מיכאל בחנות, סמוך לאחר הפיטורים כשברק הציג את מה שהודפס מאתר האינטרנט, אמר מיכאל לברק כי הוא בדק את הנושא. אנו מוכנים גם לצאת מתוך הנחה שמיכאל אכן אמר כך. מכאן, נובעת הטענה, הסבירה לכשעצמה, שאם מיכאל כבר בדק את הנושא באותו יום - הוא היה מודע לקשר בין הפיטורים לבין טיפולי ההפריה. אולם, לדעתנו, גם אם מיכאל אמר כך לברק - אין ללמוד מאמירה זו שהוא אכן "בדק את הנושא". התרשמנו שמיכאל אינו מהסס להציג את עצמו כידען בתחומים שונים ("אני מתמצא קצת" ... "כאינטיליגנט שרוצה לעזור לעצמו, קראתי את החוק"). כן התרשמנו, כאמור כבר לעיל, כי מיכאל אינו תמיד דבק באמת. לפיכך, אין כל מניעה שמיכאל אכן טען בפני ברק כי הוא, כביכול, כבר בדק את הנושא, אך מעצם הטענה - לא ניתן ללמוד שמיכאל אכן עשה כך. ב. אנו מודעים גם לטענה על כך שהרישום על גבי המעטפה שצוטט בסעיף 17 לעיל, מלמד שהנתבעת ומיכאל לא התכוונו לפטר את התובעת בעת שהרישום נרשם (אחרי תחילת חודש נובמבר 2006). לכאורה, ניתן היה לטעון, כפי שאכן טוענת התובעת, שרישום זה מלמד על כך שהנתבעת היתה מרוצה מעבודת התובעת, כך שלא היתה בעבודת התובעת סיבה לפיטוריה. אולם על כך נכון להשיב תשובות משני כיוונים; התשובה מהכיוון האחד - אם גרסת התובעת נכונה - לא היה צריך להיות הבדל בין תחילת חודש נובמבר 2006 לבין אמצעו; בשני המועדים התובעת היתה צעירה נשואה שייתכן שתהרה בעתיד. מדוע איפוא החליטה הנתבעת לפטר את התובעת דווקא באמצע נובמבר ולא לפני כן? (נוסיף כי אם היינו מאמצים את גרסתה של תאיר - אזי השאלה היתה תקפה לכל תקופת העבודה שכן לפי תאיר, כל הזמן ידעו שהתובעת בטיפולי הפריה). התשובה מהכיוון האחר - הארועים שהביאו לחוסר שביעות רצונה של הנתבעת מעבודתה של התובעת, היו ממוקדים; היחס ללקוחות (לוסי ואווה), היחס לסוכן המכירות והתשובה למיכאל, שגם לדברי הנתבעת היו יומיים לפני הפיטורים. מכאן - שאין מניעה שאותם ארועים ממוקדים התרחשו כולם בין מועד תשלום המשכורת לבין מועד ההחלטה על הפיטורים. 25. להשלמת התמונה העובדתית הנחוצה, נבהיר כי בכל תקופת עבודתה של התובעת (ולמעשה בכל שנת 2006), המספר הרב ביותר של עובדות שעבדו במקביל בשתי החנויות - היה ארבע (וגם זה - רק בחודש אוקטובר 2006). אין לנו מידע אמין בשאלת מספר העובדים שמיכאל העסיק במכון הפסיכולוגי שלו. הוא מסר גרסאות סותרות על כך. סביר בעינינו שהגרסה הנכונה היא דווקא זו שנמסרה גם על ידי הנתבעת, על כך שהוא העסיק רק עובדת אחת - המזכירה, ואילו כל השאר - היו פרי-לאנסרים. אנו מודעים, כמובן, לכך שגם בעדותו וגם בתצהירו מסר מיכאל גרסאות סותרות, אך לדעתנו הסיבה לכך היתה בתצהיר - כדי להראות כמה שהוא מעסיק "נאור", ואילו בעדות - הוא בסך הכל ניסה (ללא הצלחה) ליישב בין המציאות לבין מה שנמסר בתצהיר, לאחר שתחילה הוא העיד את האמת (שהוא מעסיק רק עובדת אחת) ורק בהמשך - עומת עם מה שרשום בתצהיר. לדעתנו, בשל ההפרדה הברורה בין המכון הפסיכולוגי שמנוהל על ידי מיכאל בלבד, לבין החנויות שמנוהלות על ידי הנתבעת (תוך קבל ייעוץ ממיכאל), ממילא אין צורך לקבוע את מספר העובדים שהועסקו במכון הפסיכולוגי, אולם - אם יש צורך כזה, ואם עלינו לקבוע את מספר עובדי המכון - הרי שנכון יותר לקבוע שהיתה במכון רק עובדת אחת. האם התובעת פוטרה שלא כדין ? 26. בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, נקבעה הגבלה על פיטורי עובדת הנעדרת מעבודתה לרגל טיפולי הפריה. סעיף זה היה יכול להיות רלוונטי לעניינה של התובעת, אילו היה נקבע שהתובעת נעדרה מעבודתה לרגל הטיפולים. אולם בעניינה של התובעת אין אנו צריכים כלל להידרש לשאלה זו, שכן בא כחה הבהיר במפורש שעילת התביעה אינה כוללת את הוראות חוק עבודת נשים (ראו שו' 3 בעמ' 2 לפרוטוקול). משב"כ התובעת עצמו הבהיר כי אין להסתמך, לצורך התביעה, על עילות מכח חוק עבודת נשים - אין אנו אמורים לבחון את השאלה אם התובעת זכאית לסעד בשל הוראות חוק זה. 27. סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (שייקרא להלן: "חוק שוויון ההזדמנויות"), כנוסחו כיום קובע - בין השאר - כך: "לא יפלה מעביד בין עובדיו... מחמת ... הריון, טיפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ גופית או היותם הורים ... בכל אחד מאלה: (1) ... (5) פיטורים ...". מכאן, שחוק שוויון ההזדמנויות אוסר כיום הפליה בפיטורים גם בשל טיפולי הפריה. אולם, הכנסת הקריטריון הספציפי של טיפולי פוריות וטיפולי הפריה חוץ גופית, נעשה רק בתיקון מס' 11 לחוק שוויון הזדמנויות, שפורסם ב"רשומות" רק ביום 5/7/07. לפיכך - בעת פיטורי התובעת, לא נכלל הקריטריון של טיפולי הפריה בין אלה שבגינם היה אסור למעביד להפלות על פי סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות. אילו היה הדבר נחוץ - היינו נכנסים לדיון בשאלה אם התיקון בחוק שינה את המצב הקיים או רק בא לעגן אותו, וייתכן שהיינו מאמצים את הפרשנות שגם טרם התיקון היה נכון לפרש את סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות ככזה שאוסר הפליה בשל טיפולי הפריה. אולם, לדעתנו, הדבר אינו נחוץ וזאת הן בשל כך שמבחינה עובדתית קבענו שהתובע לא פוטרה בשל טיפולי הפריה (הנתבעת כלל לא ידעה על טיפולי ההפריה עד לאחר הפיטורים), והן בשל כך שממילא סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות אינו חל על הנתבעת, וזאת מכח סעיף 21(ג) לאותו חוק, שאומר: "הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לענין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, יימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל אותו אדם.". הנתבעת לא העסיקה לפחות ששה עובדים (ואף אם עלינו להוסיף את העובדת של מיכאל, לא נגיע לששה עובדים). על כן - סעיף 2(א) חוק שוויון ההזדמנויות אינו חל על הנתבעת, כך שאין צורך לדון בשאלה אם למרות שהפיטורים היו טרם התיקון לחוק - היה כבר אז נכון לפרש את סעיף 2(א) לחוק זה ככולל איסור הפליה בשל טיפולי הפריה. 28. בעת הדיון המוקדם, תוקן כתב התביעה לבקשת ב"כ התובעת ("מטעמי זהירות"), כך שיש לראותו ככולל גם טענה כללית בענין פיטורים שלא כדין, לאו דווקא בשל הפרת חוק שוויון ההזדמנויות. לדעתנו, אם היה מתברר שהתובעת אכן פוטרה בשל טיפולי ההפריה - היה מקום לקבוע שהפיטורים היו שלא כדין, אף בלא תחולה של ההגנות מכח חוק עבודת נשים ומכח חוק שוויון ההזדמנויות. דעתנו זו נתמכת גם בהלכה הפסוקה. נביא כאן למשל את מה שנפסק בע"ע 1353/02 אפלבוים - הולצמן, פ"ד לט 495. בפסק דין זה נדון עניינה של עובדת שפוטרה בעת הריונה, תוך שנקבע שההגנה מכח חוק עבודת נשים אינה חלה עליה בשל כך שהיא טרם השלימה ששה חודשי עבודה באותו מקום, וכן שההגנה מכח חוק שוויון ההזדמנויות אינה חלה עליה, בשל הוראות סעיף 21(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות. למרות זאת - היא לא נותרה מחוסרת הגנה. כך קבע שם בית הדין הארצי לעבודה: "... אין בכל האמור עד כה כדי לקבוע כי ניתן בזה היתר להפלות עובדת בפיטוריה רק משום היותה הרה. כאמור לעיל, רצונה הברור והמוכח של ניצה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים, רצון שהוביל אותה לפטר את מרגלית מספר ימים לפני מלאת שישה חודשים להעסקתה, הוא בבחינת קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב. ... כך גם ברור הוא שלצורך הקביעה שעקרון איסור ההפליה בפיטורים חל גם על אישה בהריון אין אנו נבנים רק מהוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ... העקרונות שנקבעו בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה היו כתובים 'עלי ספר' גם בטרם חוקק. ... הנה כי כן, הפליה בפיטורים מעבודה של אישה, רק בשל היותה בהריון, מהווים על פי שיטת המשפט בישראל - שמשפט העבודה הוא חלק אינטגרלי ממנה - ועל פי ערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון. האיסור על הפליה בעת פיטורים קיים גם במקום בו לא חל החוק בשל הוראת סעיף 21(ג) לחוק שוויון הזדמנויות, פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב.". לפיכך, כאמור, אם היינו מגיעים למסקנה שענין טיפולי ההפריה היווה שיקול בהחלטה לפטר את התובעת - היינו קובעים שהפיטורים אינם כדין. קביעה דומה היינו קובעים גם אם היינו מגיעים למסקנה שבהחלטת הפיטורים נשקל ענין הסיכוי שהתובעת תהרה. אולם, מאחר שהקביעות העובדתיות שלנו היו שהתובעת לא פוטרה בקשר עם טיפולי ההפריה ושהיא לא פוטרה בקשר עם הסיכוי העתידי שמא תהרה - הרי שאין מקום לקבוע שהתובעת פוטרה שלא כדין. 29. לסיכום ענין זה - אין אנו קובעים שהתובעת פוטרה שלא כדין, ואנו דוחים את תביעתה לסעד כספי המבוססת על טענתה שפיטוריה היו שלא כדין. השעות הנוספות 30. התובעת עבדה בשעות נוספות כמפורט לעיל בסעיף 15 לפסק דין זה. בכל אחד מהימים שבהם התובעת עבדה בשעות נוספות, היא עבדה שעתיים, שעליהן מגיעים לה שכר וגמול שעות נוספות בשיעור 125%. ביום 28/8/06, עבדה התובעת שעה אחת נוספת מעבר לכך, שעליה מגיעים לה שכר וגמול שעות נוספות בשיעור 150%, ובכל שאר הימים שבהם היא עבדה בשעות נוספות, היא עבדה בנוסף לכך שעה וחצי שעליהן מגיעים לה שכר וגמול שעות נוספות בשיעור 150%. 31. שכרה החודשי הרגיל של התובעת היה בסך 3,120 ₪. אם נחלק זאת ב-186 שעות עבודה רגילות בחודש - נגיע לתעריף שכר של 16.77 ₪ לשעה. תעריף זה נמוך משכר המינימום לשעה כפי שהיה בעת הרלוונטית. על כן - נחשב את גמול השעות הנוספות לפי שכר המינימום לשעה שהיה אז בסך 19.28 ₪. לפיכך, על כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות בכל יום עבודה, היתה התובעת זכאית לשכר עם גמול שעות נוספות בסך של 24.10 ₪. על שתיהן ביחד - לסך של 48.20 ₪. על כל שעה נוספת מעבר לשתי השעות הנוספות הראשונות, היתה התובעת זכאית לסך של 28.92 ₪. ועל שעה וחצי כאלה, היא היתה זכאית לסך של 43.38 ₪. 32. על פי מספר השעות האמורות בסעיף 15 לעיל, ועל פי התעריפים האמורים בסעיף 31 לעיל, הרי שהתובעת היתה זכאית לגמול שעות נוספות בסכומים הבאים: בעבור חודש אוגוסט 2006 (יום אחד בן 11 שעות עבודה ועוד יומיים בני 11.5 שעות עבודה), התובעת היתה זכאית לסך של 260.28 ₪. בעבור חודש ספטמבר 2006 (8 ימים בני 11.5 שעות עבודה), התובעת היתה זכאית לסך של 732.64 ₪. בעבור חודש אוקטובר 2006 (יומיים בני 11.5 שעות עבודה), התובעת היתה זכאית לסך של 183.16 ₪. פיצוי הלנת שכר 33. טענת ההגנה של הנתבעת בענין גמול השעות הנוספות - היתה מופרכת. הנתבעת, כזכור, טענה כי התובעת עבדה בשעות הנוספות לבקשתה, בשל כך שהיא התחלפה במשמרות עם תאיר, אלא שתאיר החלה לעבוד רק באוקטובר 2006, וכמעט כל השעות הנוספות שהתובעת עבדה בהן - היו לפני כן. בענין השעות הנוספות, כשעלתה הטענה שהתובעת עבדה לבדה בחנות, לאחר פיטוריה של מיטל, היתממה הנתבעת, תחילה, בטענה שהיא כלל אינה יודעת מי זאת מיטל. הנתבעת לא העלתה טענות המתייחסות לאי-פסיקת פיצוי הלנה, אלא רק טענות בענין אי-זכאותה של התובעת לגמול שעות נוספות. גם מעבר לכך - לא מצאנו סיבה לפטור את התובעת מהחובה לשלם פיצוי הלנה. 34. אשר על כן, נפסוק לתובעת פיצוי הלנה מלא, לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (כלומר בשיעור 5% לשבוע האיחור הראשון מה-1 בחודש שלאחר החודש שבגינו משולם השכר), ובשיעור 10% לכל שבוע איחור נוסף או חלק ממנו. לסיכום 35. אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. 36. אנו מקבלים את התביעה לתשלום גמול שעות נוספות, עם פיצוי הלנה מלא, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת כאמור להלן: א. סך של 260.28 ₪, בצירוף פיצוי הלנה מלא לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אשר יחושב מיום 1/9/06, עד יום התשלום בפועל. ב. סך של 732.64 ₪, בצירוף פיצוי הלנה מלא לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אשר יחושב מיום 1/10/06, עד יום התשלום בפועל. ג. סך של 183.16 ₪, בצירוף פיצוי הלנה מלא לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אשר יחושב מיום 1/11/06, עד יום התשלום בפועל. 37. בענין הוצאות המשפט, אנו סבורים שיש להביא בחשבון מספר עניינים: א. הפער העצום בין הסכום שנתבע בכתב התביעה (סך של 151,825 ₪) לבין הסכום שבסופו של דבר נפסק לזכות התובעת. בענין זה אנו מביאים בחשבון את העובדה שסביר להניח שסכום התביעה שימש בסיס לסיכום בענין שכר טרחתו של ב"כ הנתבעת, ואנו מונחים על ידי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. ב. העובדה שעילת התביעה המרכזית, בענין פיצויים שלא כדין, נדחתה לחלוטין. ג. העובדה שחלק מהתביעה היה מבוסס גם על עדויות שמהימנותן מפוקפקת. ד. מנגד - אנו מביאים בחשבון את העובדה שהתובעת זכתה בחלק (אמנם קטן), מתביעתה, ושגם הנתבעת - בהגנתה - התבססה על עדויות בלתי מהימנות. 38. בהתחשב בשיקולים האמורים בסעיף 37 לעיל, אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 11,000 ₪, בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/08. 39. החיובים המנוגדים האמורים בסעיף 36 ובסעיף 38 לעיל - ניתנים לקיזוז הדדי. כלומר, הנתבעת תהיה רשאית לקזז את הסכום האמור בסעיף 38 לעיל, מהסכומים המגיעים לתובעת על פי סעיף 36 לעיל, ויהיה עליה לשלם רק את היתרה. יום הקיזוז ייחשב כיום התשלום בענין הסכומים המקוזזים. 40. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות