פיטורים או התפטרות

בשנים האחרונות ישנה תופעה נפוצה של עובדים אשר לא מקבלים מכתב פיטורים לאחר סיום העבודה.

כיצד קובעים אם מדובר במקרה של פיטורים או בהתפטרות של עובד ?

הביטוי לסיום יחסי העבודה אינו חייב להיות פורמאלי דווקא (בכתב או באמירה), אלא גם במעשה/בהתנהגות שיש בהם ללמד על כוונה חד משמעית להביא את היחסים לידי גמר.

בבוא בית הדין לעבודה להכריע בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; אין ללמוד מקטע דברים , אלא מן התמונה כולה.

לעניין זה יש לבחון, לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם למי מן הצדדים היתה המוטיבציה להביא את היחסים לידי גמר, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה - פיטורים או ההיפך.

עוד נקבע, כי בכל מקרה, דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטורין ע"י מעבידו אינם נקבעים ע"י כך שהאחד קובע איך הוא רואה את השני ולא זה קובע את מעמדו במסגרת החוזית שבין השניים, דברים המעידים על פיטורים או התפטרות חייבים להיות חד משמעיים ואין שומעים לצד אחד ליחסי עבודה , כאשר הוא מנסה להכתיב לצד שכנגד את עמדתו בעניין סיום יחסי העבודה.

הן הפיטורים והן ההתפטרות הם סיום חד צדדי של יחסי עובד ומעביד. השניים הם פעולה סובייקטיבית שתנאי לה הוא מתן ביטוי, שלא משתמע לשנתי פנים, לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר. כוונה זאת צריך שתהא של המביא את היחסים לידי גמר, מעצם היותו כל כוונה עניין סובייקטיבי ולא יוכל אדם לכפות כוונה על הזולת.

מעשיו של "המפטר" קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של "המתפטר" קובעים אם הוא התפטר.
דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטוריו ע"י מעבידו אינם נקבעים ע"י כך שהאחד קובע איך הוא רואה את השני.


להלן פסק דין בנושא פיטורים או התפטרות:

פסק דין

1.     זוהי תביעתו של התובע, כנגד חברת ב.א.ש. מור שיווק בע"מ מעסיקתו לשעבר, (להלן - "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.

2.     לטענת הנתבעת , התובע הוא זה שהתפטר ואינו זכאי על כן לפיצויי פיטורים, אף לא לחלף הודעה מוקדמת.
באשר לתביעה לפדיון חופשה שנתית ולדמי הבראה: בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו ב"כ הצדדים , כי מוסכם עליהם , כי התובע זכאי לסך של 5,600 ₪ בגין פדיון יתרת חופשה שנתית ולסך של 1,260 ₪ בגין יתרת דמי הבראה.
ב"כ התובע הוסיף והבהיר, כי נוכח ההסכמה כאמור, הוא חוזר בו מתביעותיו לגבי שני הרכיבים הללו, ככל שסכומיהן עולים על השיעורים המוסכמים הנ"ל (ראה רישא פרוטוקול הדיון מיום 4.3.07).
הגם שהנתבעת הודתה, כאמור, בחוב לתובע בגין חופשה והבראה הוסיפה וטענה, כי אין היא חייבת בתשלומו מן הנימוק, כי בכל תקופת ההעסקה שולם לתובע שכר בסיס, מעבר למגיע לו והנתבעת זכאית, על כן, לקזז את תשלומי היתר הללו, מכל סכום לו יימצא התובע זכאי בהליך זה, לרבות החוב בשיעורו המוסכם הנ"ל.
          
2.     למען העמד דברים על דיוקם נוסיף ונציין, כי מלכתחילה הוסיף וטען התובע בתביעתו, כי הנתבעת חדלה להעביר כספים לקופת"ג וביקש, על כן, לחייב את הנתבעת גם בתשלום "סכומי הפרשות".
דא עקא, שהתובע לא כימת תביעתו זאת בציינו , כי הוא "שומר על זכותו לתקן את כתב התביעה ולתבוע את הסכום שלא הופרש" (ראה סעיף 21 לכתב התביעה).
     בדיון המוקדם, מנגד, הודיע בא כוחו: "אבקש להבהיר, כי הנתבעת הפרישה לתובע כספים עד סיום עבודתו. לפיכך לא תבענו בגין רכיב זה סכום כספי" (ראה פרוטוקול הדיון המוקדם בפני כב' הרשם שוורץ, כתוארו אז; ההדגשות - לא במקור, ע.ק).
בקשה לתיקון כתב התביעה לא הוגשה ומכל מקום, בסיכומיו - זנח התובע תביעתו זאת.

3.     נותרו , אפוא, להכרעה, שתי השאלות דלקמן:
א.      מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה .
לאור ההכרעה בשאלה זאת תוכרע ממילא תביעת התובע לפיצויי פיטורים ולתשלום חלף הודעה מוקדמת.
ב.     האם שולמה לתובע משכורתו הבסיסית ב"יתר" וככל שכך, האם זכאית הנתבעת לקזז את תשלומי היתר הללו כנגד סכומים אשר ייפסקו לזכות התובע בהליך זה, לרבות הסכומים להם הוא זכאי עפ"י הודאת הנתבעת, בגין פדיון חופשה ודמי הבראה.

4.     העידו בפנינו התובע מחד ומר בן אבגי, בעל המניות בנתבעת ומנהלה, מצד שני, בלא עדויות תומכות למי מהצדדים.

להלן עובדות הרקע הרלבנטיות, שאינן שנויות במחלוקת:
5.     הנתבעת עוסקת בשיווק חומרי ניקוי , חומרי חיטוי ומוצרים נלווים.

6.     התובע הועסק אצל הנתבעת החל מ - חודש 11/98 ועד חודש 7/05.

7.     עם תחילת העבודה, ביום 15.11.1998, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה (צורף כנספח "א" לתצהיר התובע ת/1), להלן: "ההסכם".

8.     עפ"י ההסכם הועסק התובע "בשיווק ומכירה של מגוון מוצרי המעבידה".
     באשר לשכר נקבע בהסכם, כי "המשכורת הבסיסית ברוטו תעמוד על סך 2,500 ₪" (סכום עליו תתווספנה תוספות יוקר, בשיעורן המלא) וכי בנוסף תשולמנה לתובע עמלות, באחוזים ששיעורם ננקב בחוזה ואשר ייגזרו משיעורם של מחזורי המכירות, הכל כמפורט בהסכם.

9.     בתאריך 3.7.05 יצא התובע לחופשה שנתית מתוכננת, עליה הוסכם מראש בין הצדדים .
התובע היה אמור לשוב לעבודה ביום 19.7.05.

10.     התובע שב מחופשתו רק ביום 24.7.05 לאחר שחלה, לטענתו, במהלך החופשה.
     הוצג בפנינו אישור מחלה לימים 17.7.05 ועד 22.7.05 (ראה נספח ה' לכתב התביעה).

11.     יחסי הצדדים נותקו במועד הנ"ל.
באשר לנסיבות ניתוק היחסים קיימת, כאמור , מחלוקת.

עד כאן - הרקע העובדתי.
נפנה, אפוא, לבחינת השאלות העומדות להכרעה.

טענת הקיזוז
12.     לטענת הנתבעת, בכל תקופת העבודה, שולם לתובע שכר יסוד בשיעור בסכום יתר של 700 ₪ לחודש.
הנתבעת הפנתה, לעניין זה, לתלושי השכר אשר הוצגו בביה"ד (במצורף לכתב התביעה ולתצהיר התובע) , המתייחסים לתקופה החל מחודש 6/2004 ועד 5/2005 ולפיהם שולם לתובע שכר יסוד בסך 3,336 ₪ בעוד שעפ"י ההסכם, שכר היסוד הסתכם בסך 2,500 ₪.
בכתב הגנתה , כמו גם בתצהיר עדותה הראשית (מפי מר בן אבגי) טענה הנתבעת, כי "מחמת טעות לא קיזזה את ההפרש האמור מעמלות המכירה, כך שבפועל התובע קיבל במשך שנים שכר הגבוה בכ - 700 ₪ לחודש יותר מן השכר שהגיע לו".
הנתבעת ביקשה, אפוא, לקזז , מכל סכום לו יימצא התובע זכאי, במסגרת הליך זה, את הסך הכולל של 58,800 ₪ (!) בחישוב אשר נערך לכל חודשי העסקתו של התובע בכל 7 שנות העסקתו, לפי 700 ₪ לחודש.

13.     התובע הכחיש טענתה הנ"ל של הנתבעת וטען, כי אין לה "כל בסיס עובדתי או משפטי ודינה להדחות על הסף".

14.     נקדים ונאמר כבר עתה, כי אין בידנו לקבל את טענתה הנ"ל של הנתבעת.
א.     הנתבעת השתיתה , כאמור, טענתה - בדבר תשלומי היתר של שכר הבסיס - על תלושי השכר לחודשים החל מ 6/2004 ועד 5/2005 ועד בכלל.
מטעמים השמורים עמה , לא טרחה הנתבעת לצרף תלושים לכל יתר תקופת העבודה , אף לא לחודשים אחרים כלשהם. בנסיבות אלו, מה גם נוכח הכחשת התובע, לא הוכיחה הנתבעת טענתה, כי "בכל תקופת ההעסקה" - החל מ 11/1998 (!) - שילמה לתובע שכרו ב"יתר" - בכלל ובסך של 700 ₪ - בפרט.

ב.     באשר לתקופה לגביה הוצגו התלושים (6/2004 - 5/2005):     
אין לנו אלא להפנות לדבריו של מר בן אבגי, אשר בחקירתו הנגדית בביה"ד העיד, חד וחלק:
"אם אני נשאל אם התובע חייב לנו כסף, אני אומר שהוא לא חייב. אני מאשר כי התובע קיבל את מה שמגיע לו , לפי הרשום בתלושי השכר".
מר בן אבגי הוסיף ואישר:
"בכל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת לא ביקשנו אף פעם מהתובע להחזיר כסף לנתבעת..".
עדותו זאת מדברת בעד עצמה.

ג.     הגם שדי באמור לעיל לדחיית הטענה - נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי בסעיף 3ג' להסכם סוכם במפורש, כי לשכר הבסיס (בסך 2,500 ₪) יתווספו תוספות היוקר בשיעורן המלא.
להזכיר, התובע עבד אצל הנתבעת במשך שבע שנים.
משכך, אין זה סביר, כי השכר עליו סוכם ב 11/1998 יעמוד בעינו, ללא שינוי , כ "שכר היסוד" לו זכאי התובע בשלהי שנת 2005, שבע שנים לאחר סיכום תנאי ההעסקה ותחילת העבודה.
אין זאת אלא , כי עדכון השכר נעשה ,במהלך השנים , בהתאם וכמתחייב, כפי שאישר למעשה מר בן אבגי בתצהיר עדותו הראשית, משהעיד, כי השכר כנקוב בתלושים שהוצגו בפנינו ננקב בשיעורו זה עפ"י הנחיות מנהל החשבונות של הנתבעת שהעמידה על כך , כי "שכר היסוד צריך להיות לכל הפחות שכר המינימום במשק" (ראה סיפא סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית).
הנתבעת שילמה, אפוא, את שכר היסוד, בשיעורו כנקוב בתלושים, לא מתוך "טעות", אלא משום שזהו השכר אשר, מסתמא, "הגיע" לתובע.
הוא הדין גם לגבי הרשום בהסכם לגבי מניין ימי חופשה וההבראה להם יהא התובע זכאי, מניין - שננקב אף הוא לפי המגיע לשנת עבודה ראשונה וברי , כי עם חלוף השנים וצבירת וותק בעבודה - זכאי התובע לימי חופשה והבראה שאף מספרם עולה על הנקוב בהסכם.

ד.     תימוכין נוספים מצאנו בעדותו של מר בן אבגי בהמשך, כי בכל תקופת העבודה, התובע מעולם לא נדרש התובע "להחזיר" לנתבעת תשלומים ששולמו לו בגין שכר היסוד ככל שעלו על הסך של 2,500 ₪.
בשים לב לכל האמור לעיל, הרי עצם העלאת הטענה בדבר תשלומי השכר ב"יתר" ודרישת הנתבעת לקיזוז, מה גם בחישוב שנעשה לכל 7 שנות העבודה (!) , לוקה בחוסר תום לב מוחלט נוכח העלאתה לראשונה(!) רק לאחר שנותקו יחסי העבודה, לאחר שהתובע הגיש תביעתו ובתגובה לה .

15.     לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר הננו קובעים , כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה בדבר תשלומי שכר לתובע "ביתר" וממילא לא הוכיחה זכותה לבצע קיזוז בגין תשלומים כאמור מכל סכום לו יימצא זכאי התובע בהליך דנן.
הטענת בדבר תשלומי שכר ביתר, כמו גם טענת הקיזוז- נדחות, אפוא.

נסיבות סיום יחסי העבודה - האם התפטר התובע או פוטר?
16.     עפ"י ההלכה הפסוקה - "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא, שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים , לידי גמר" (ראה דב"ע נא 3 -1 מפעלי ים המלח בע"מ נגד דוד שיינין, פורסם בפד"ע כב' 271).
הביטוי לסיום יחסי העבודה אינו חייב להיות פורמאלי דווקא (בכתב או באמירה) , אלא גם במעשה/בהתנהגות שיש בהם ללמד על כוונה חד משמעית להביא את היחסים לידי גמר.

בבוא ביה"ד להכריע בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, "יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; אין ללמוד מקטע דברים , אלא מן התמונה כולה" (ראה דב"ע ל /18 - 3 נח בנצילוביץ נגד אתא בע"מ, פורסם בפד"ע ב',
41).

לעניין זה יש לבחון, לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם למי מן הצדדים היתה המוטיבציה להביא את היחסים לידי גמר, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה - פיטורים או ההיפך.

עוד נקבע, כי בכל מקרה, "דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטורין ע"י מעבידו אינם נקבעים ע"י כך שהאחד קובע איך הוא רואה את השני ולא זה קובע את מעמדו במסגרת החוזית שבין השניים .... דברים המעידים על פיטורים או התפטרות חייבים להיות חד משמעיים ואין שומעים לצד אחד ליחסי עבודה , כאשר הוא מנסה להכתיב לצד שכנגד את עמדתו בעניין סיום יחסי העבודה" (עניין בנצילוביץ , שם).
את הרציונאל לכך הבהיר ביה"ד הארצי כדלקמן: "הן הפיטורים והן ההתפטרות הם סיום חד צדדי של יחסי עובד ומעביד. השניים הם פעולה סובייקטיבית שתנאי לה הוא מתן ביטוי, שלא משתמע לשנתי פנים, לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר. כוונה זאת צריך שתהא של המביא את היחסים לידי גמר, מעצם היותו כל כוונה עניין סובייקטיבי ולא יוכל אדם לכפות כוונה על הזולת ...." (דב"ע ל / 6 - 3 שמואלי ופורר נגד שרייר, עבודה ארצי כרך ג (1) 162).
"מעשיו של "המפטר" קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של "המתפטר" קובעים אם הוא התפטר;
(דיון לב /58 -3 פד"ע ד' 298, בע' 302) ושוב - "דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטוריו ע"י מעבידו אינם נקבעים ע"י כך שהאחד קובע איך הוא רואה את השני" (עניין בנצילוביץ, שם).

מן הכלל אל הפרט.

17.     אליבא דתובע (ראה כתב התביעה ותצהירו), עם שובו לעבודה ביום 24.7.05 - "הנתבעת סירבה בחוסר תום לב להעסיק אותי עפ"י התפקיד המפורט בנספח א' (להסכם - ע.ק) , הנתבעת ביקשה כי אעסוק בספירת מלאי ו/או עבודות אשר לא קשורות לתפקידי כסוכן מכירות .... לאחר ויכוח עם מנהלי הנתבעת פוטרתי ממקום עבודתי ללא שום הודעה מוקדמת".

18.     בו ביום (24.7.05) פנה התובע במכתב לנתבעת, אשר נכתב ע"י בא כוחו (נספח ו' לכתב התביעה). נביא להלן את תוכן המכתב בלשונו:
"1.     היום, 24.7.05 התייצב מרשי במקום העבודה שלו אצלכם לביצוע עבודתו כסוכן מכירות.
2.     הודעתם למרשי, כי אין לכם רכב בשבילו כדי שיוכל לבצע את עבודתו בתחום השיווק ו/או כסוכן מכירות , כפי שנהג לעשות בשבע השנים האחרונות.
3.     לאחר שיחה קצרה עם מרשי, מרשי נתבקש ללכת כי אין לכם עבודה בשבילו.
4.     מרשי עבד אצלכם לשביעות רצונכם מזה תקופה של כשבע שנים עפ"י הסכם עבודה מיום 15.11.98. בניגוד מוחלט להסכם , לקחתם את רכב העבודה הצמוד של מרשי וכן את הפלאפון שלו, ביום 3.7.05 לפני שהוא יצא לחופשה, כנראה מתוך מטרה לא להחזיר את מרשי לעבודה.
5.     אם הנכם מעוניינים להפסיק את עבודתו של מרשי אצלכם ו/או באם הנכם מעוניינים לפטר את מרשי, הנכם מתבקשים לעשות זאת בדרך מכובדת ועפ"י הסכם העבודה וכחוק. מרשי התייצב לעבודה כדי לעבוד. מרשי מוכן לעבוד עפ"י הסכם העבודה.
6.     הנכם מתבקשים להודיע למרשי באופן מיידי באם הנכם מעוניינים להמשיך את העסקתו אצלכם ו/או באם אתם פיטרתם אותו , כפי שמרשי הבין מדבריכם ומהתנהגותכם".
(להלן: "מכתב התובע - א'").

19.     הנתבעת השיבה לתובע במכתב, אף הוא מיום 24.7.05 ואשר חתום ע"י מר בן אבגי (נספח ז' לכתב התביעה), בזו הלשון:
" ביום 24.7.05 שעה 9.15 הופעת במשרד החברה והצגת תעודת מחלה שתוקפה מ 17.7 ועד 22.7.
מבירור אתך נובעות העובדות הבאות:

  1.      חלית בתקופת חופשתך ולא טרחת להודיע על כך כמתבקש.
  2.      הגעת לעבודה באיחור של שעתיים וללא הסבר המניח את הדעת.
  3.      נתבקשת להמתין בסבלנות עד אשר יגיע רכב החברה שיסיע אותך לגבות כספים של הלקוחות בהם טיפלת (ברשלנות). סירבת לעשות כן וזאת למרות שנאמר מפורשות שהנך עושה זאת בשעות העבודה.
  4.      הוצע לך להתחיל בעבודה (ספירת מלאי) עד אשר יגיע רכב. סירבת בטענה שאין זה מענייני הספירה וזאת למרות ולאחר בירור שאכן עשית זאת בעבר.
  5.      נטלת את רכב החברה ללא רשות, ללא מסמכים וללא הסכמה של בעל החברה ורק לאחר שנודע לך שהזעקנו משטרה הואלת לשוב. החברה נהגה בך לפנים משורת הדין כאשר לא הסכימה להגיש תלונה למשטרה לפי המלצתה.
  6.      באמון שהחברה נתנה בך הוכח כמוטעה מיסודו ודי בדוגמא האחרונה: סיפקת סחורה תוך שימוש בתעודה מלפני 4 חודשים וכאשר הסחורה סופקה כבר ברגע שהתגלה העניין לאחר יומיים ולמרבה הפלא הושבה הסחורה על ידך.

התנהגותך לא מותירה כל ספק על חוסר נאמנותך לחברה ואף מעוררת חשדות.

סיכום:
הננו רואים בך שחדלת לעבוד בחברה ושאין לך כל דרישות וזכויות שמקימים (כך במקור - ע.ק) יחסי עובד - מעביד".
(ההדגשות - לא במקור - ע.ק).
(להלן: "מכתב הנתבעת").

20.     למכתבה הנ"ל של הנתבעת השיב ב"כ התובע במכתב מיום 27.7.05 (נספח ח' לכתב התביעה), שבחלקו הרלבנטי לענייננו נאמר בו דלקמן:
"...
תוכן מכתבכם אינו מקובל ומרשי דוחה את תוכנו מכל וכל.
נראה, כי אינכם בוחלים באמצעים על מנת להכפיש את שמו הטוב של מרשי וכן כדי לפגוע בו ובזכויותיו.
אבקשם לשלם למרשי את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו מכם ובכלל זה דמי הבראה וחופשה שנתית. כמו כן אבקשם לשלם את השכר המגיע למרשי מכם.
בעניין פיצויי הפיטורין ושאר הזכויות, אם לא תשלמו אותם הרי שתוגש תביעה משפטית בגינם..".
(להלן: "מכתב התשובה")
הנתבעת לא הגיבה למכתב הנ"ל.

21.     להשלמת התמונה נוסיף ונציין, כי עפ"י עדות התובע בביה"ד (עמ' 8 לפרוטוקול) , הוא הגיע למשרדי הנתבעת בתאריך 8.8.05 על מנת לקבל שכרו לחודש עבודתו האחרון וזה שולם לו. בהזדמנות זאת אמר לו מר איתן, כי "מפסידים עלי כסף ואין טעם להעסיק אותי".

22.     בכתב הגנתה כמו גם בתצהירה, שניתן ע"י מר בן אבגי, חזרה הנתבעת על הגרסה כמפורט במכתבה הנ"ל לתובע, קרי - כי עם שובו של התובע מחופשתו נאמר לו לצאת ברכב החברה, בלוויית עובד נוסף, לגביית חובות שהצטברו מלקוחות. מאחר והתובע הגיע לעבודה באיחור , במועד הנ"ל, (לאחר השעה 9:00 - עובדה שאין לגביה מחלוקת) והרכב היה בשימוש ע"י עובד אחר, התבקש התובע לעזור בספירת מלאי ו/או בניקיון , עד לשוב הרכב והצטרפות העובד האחר אליו. התובע סירב לעזור בספירת המלאי / בניקיון וגם סירב לצאת לגביית חובות בלוויית עובד אחר, הסתלק מן המקום ומאז לא שב עוד לעבודה.
בכך התפטר התובע, לטענת הנתבעת.
מעבר למכתבים הנ"ל שצורפו ע" התובע, צירפה הנתבעת מכתב נוסף (שלא צורף ע"י התובע) , הנושא את התאריך 17.6.05 , בחתימת מר איתן (העתק נשלח למר בן אבגי), בו נאמר דלקמן:
" הנדון: יציאתך לחופשה עקב צבירת יתר
1.     בהמשך לשיחתנו מיום 17.6. נעתרנו לבקשתך לדחות את יציאתך לחופשה ל 1.7.05
עד 18.7.05 , סה"כ 14 ימי עבודה.
2.     בתום יום העבודה של 30.6. עליך להביא את הרכב למשרד החברה.
3.     בתקופת החופשה לא תחויב באחזקת הרכב.
4.     אנחנו נשקול בחיוב את בקשתך להפסיק את העסקתך אצלנו".

23.     בחקירתו הנגדית בביה"ד אישר התובע, כי קיבל את המכתב הנ"ל, הגם שטען, כי המכתב נמסר לו רק ביום צאתו לחופשה, קרי - 3.7.05.
עת התבקש התובע להתייחס לאמור בסעיף 4 למכתב הנ"ל, התובע הכחיש מכל וכל את "הבקשה להפסקת העבודה" המיוחסת לו בסעיף הנ"ל ועמד על כך , כי לא היו דברים מעולם. לדבריו, "הוא (מר איתן - ע.ק) יכול לכתוב מה שהוא רוצה".

24.     כאן המקום לציין, כי בחקירתו הנגדית בביה"ד הודה מר בן אבגי , כי לאמתו של דבר, עדותו - ככל שהיא מתייחסת לניתוק היחסים בין הצדדים - אינה מבוססת כלל על מידע אשר בידיעתו האישית, אלא על מידע שנמסר לו מפי אחרים וליתר דיוק, מפי חתנו מר איתן סוויסה שניהל את העסק בפועל למשך כחודש ימים סה"כ ובדיוק בתקופה הרלבנטית למושא הליך זה.
מר בן איבגי הוסיף ואישר, כי הוא עצמו אף לא נכח בעסק במעמד בו נותקו היחסים בין הצדדים ועובר לו וכי למעשה , כלל לא ניהל עוד בפועל את עסק הנתבעת, במועדים הרלבנטיים.
יתירה מכך. מר בן אבגי הוסיף והעיד , כי הגם שהוא חתום על מכתבה הנ"ל של הנתבעת לתובע, הר אף מכתב זה לא נכתב על ידו , אלא הוא נוסח ונכתב ע"י חתנו, מר איתן סוויסה (להלן: "מר איתן").
עדותו אינה רלבנטית אפוא ואין לה כל משקל , ככל שהיא מתייחסת לנסיבות ניתוק היחסים.
חרף עדותו זאת של מר בן אבגי, הנתבעת לא טרחה להזמין את מר איתן למתן עדות , הגם שהוא העד הרלבנטי מטעמה וחרף העובדה כי הוא בן משפחתו של מר בן אבגי.
התירוץ שהעלה מר בן אבגי לעניין זה, כי מר איתן לא הוזמן משום שאין הוא עוד עובד הנתבעת - אינו ענייני בנסיבות העניין ואין ספק כי הימנעות הנתבעת מהזמנת מר איתן למתן עדות - פועל לחובתה של הנתבעת ומכל מקום, מדבר בעד עצמו.
הוא הדין לגבי הימנעות הנתבעת מהזמנת מר סוויסה למתן עדות,לגביה אף לא הועלה "תירוץ".
בנסיבות אלו ומשלא הובאו עדים אחרים מטעם הנתבעת , זולת מר בן אבגי, מקובלת עלינו הטענה , שהועלתה למעשה מפי שני הצדדים גם יחד, כי לאמתו של דבר, לגבי נסיבות ניתוק היחסים - מונחת בפני ביה"ד גרסת התובע בלבד (ראה סעיף 18א לסיכומי הנתבעת,סעיף 21 וסיפא סעיף 23 לסיכומי התובע).
ברי, כי בנסיבות אלו לא נסתרה אף גרסת התובע עת הכחיש את האמירה שיוחסה לו במכתבו של מר סוויסה לגבי "בקשתו" לעזוב את החברה .
יצויין, כי מר אבגי גם העיד בביה"ד,כי ככלל הנתבעת לא היתה מרוצה מעבודתו של התובע אצלה . בתשובה לשאלת ב"כ התובע העיד, לעניין זה: "לשאלתך , האם נכון שמבחינתה של הנתבעת, התובע לא היה עובד טוב, אני משיב שהוא לא היה בסדר. הוא לא קידם מכירות" (עמ' 12 לפרוטוקול). ובהמשך (עמ' 14 לפרוטוקול) : "לא היינו מרוצים מעבודתו, לא הרווחנו מעבודתו והיו לנו רק הפסדים. אם היינו מרוויחים אז אולי לא היינו מפטרים אותו, מהתחלה לא היינו מרוצים מעבודתו של התובע".      
עוד העיד, כי מר איתן לא היה מרוצה ממצב העסקים בחברה ובגין היותה לא רווחית והיה "עצבני" עקב כך וזו גם הסיבה שעזב אחרי חודש עבודה בלבד.     
יודגש, כי עדות זאת , להבדיל מקודמתה (באשר לנסיבות ניתוק היחסים בין הצדדים), מבוססת על ידיעתו האישית של מר בן אבגי.

בשים לב לאמור לעיל ולהשלמת התמונה העובדתית נסקור, אפוא, את עדות התובע כפי שנמסרה בחקירתו הנגדית בביה"ד.

25.     בעדותו הבהיר התובע, כי מערכת היחסים בינו לבין מר איתן היתה מערכת עכורה מאז נכנס מר איתן לחברה הנתבעת בחודש יוני 2005 וכדבריו: "מהרגע שאיתן נכנס לנתבעת היו ביניכם מתחים גדולים?" השיב חד וחלק: "כן. היה קצר ולא היתה כימיה בינינו".
לדבריו , איתן אף "בא לתת לי מכות...הוא לא היכה אותי...הוא רצה להכות אותי, הוא הרים יד".
עת נשאל :
"נכון שבשל המתח בינך לבין איתן ובשל התערבותו בעבודתך לא רצית עוד לעבוד בחברה?" השיב:
"אני לא רציתי לעזוב את החברה כי בניתי את החברה, אבל היוצרות התהפכו מהיום שאיתן הגיע לחברה .... אני מתכוון לכך שלא היתה בינינו כימיה. כל מה שאמרתי הוא לא קיבל, כאילו אני "זבל" בשבילו".

26.     התובע גם אישר למעשה את טענת הנתבעת , כי בניגוד לדרישתה , לא החזיר את הרכב והפלפון ערב יציאתו לחופשה וכי החזירם רק ביום 3.7.05, "תחת מחאה", לאחר שהובהר לו , כי נוכח סירובו למסרם, נטלה הנתבעת את רישיונות הרכב וכי יימצא עצמו נוהג ללא רישיונות וכי הנתבעת אף פנתה למשטרה. עדות התובע, כי הדרישה להחזר הרכב והפלפון הועלתה בניגוד לנוהג ששרר במהלך כל תקופת עבודתו קודם לכן, עת נשאר אצלו הרכב והפלפון גם בעת חופשה - לא נסתרה.

27.     עוד אישר התובע כי שב מחופשתו רק ביום 24.7.05 ולא בתאריך עליו הוסכם - 19.7.05, הגם שטען כי חלה במהלך חופשתו והעיכוב חל בשל מחלתו. התובע הציג בפנינו אישור רפואי והעיד, כי הודיע על מחלתו בזמן אמת לאיתן (טענה שהוכחשה ע"י הנתבעת מפי מר בן אבגי).
עדותו זאת אף היא לא נסתרה.
באשר לאיחור לעבודה ביום שובו מן החופשה (שעתיים סה"כ) הבהיר התובע, כי נאלץ להזדקק לאוטובוס , לאחר שכאמור נלקח ממנו הרכב הצמוד, ביום צאתו לחופשה.

28.     עת התבקש להבהיר את טענתו בדבר פיטוריו ולפרטה, העיד בחקירתו הנגדית דלקמן:
" הגעתי למחסן ואבא של איתן סוויסה שאיני זוכר את שמו כרגע, אמר לי: אין לנו רכב, גש תעשה ספירת מלאי" ואמרתי לו שאנחנו אף פעם לא עושים ספירות באמצע החודש והוא אמר שאני אגש לנקות את המחסן. עניתי לו שאני לא באתי להיות פה עובד ניקיון, אני איש מכירות ואם יש לו רכב אני אעבוד. הוא אמר שאין לו רכב ושאני אלך הביתה וכך עשיתי . ראיתי עצמי כלא רצוי שם. באתו מעמד נכחנו רק אביו של איתן סוויסה ואני ..... הלכתי אם כן הביתה באותו יום ... מאז (24.7.05 - ע.ק) לא באתי עוד לעבודה , כי ראיתי עצמי כמפוטר.
אני מתכוון לכך שאיתן סוויסה אמר לי, שאני לא רווחי וכי הם מפסידים עלי כסף וכי אין טעם להעסיק אותי.
אם אני נשאל מתי סוויסה אמר לי את כל זה אני אומר שזה היה כשבאתי לקבל שכר חודש 7/05 וזה היה בערך ב 8.8.05 או 9.8.05.
אם אני נשאל מה עשיתי בין 24.7.05 ועד 8.8.05 אני משיב שיצאתי לחפש עבודה ואחרי כשבועיים וחצי מצאתי עבודה בחברת יסעור - חברה לחומרי ניקוי והתחלתי לעבוד שם ב - 10.8.05.
אם אני נשאל, מה עשיתי בין 24.7.05 ל 8.8.05 מבחינת מערכת היחסים ביני לבין הנתבעת אני משיב, שלא עשיתי שום דבר, כלומר - לא חזרתי לעבוד שם וגם לא התקשרתי טלפונית לאף אחד בחברה כי לא היה לי עם מי לדבר, כי איתן סוויסה לא היה טיפוס שאני אוכל לדבר אתו כי לא היה לי כל שיתוף פעולה אתו ...
אם אני נשאל, אם פניתי לבן אבגי על מנת להמשיך לעבוד בנתבעת אני משיב שפניתי אליו בערך ב 28.7.05 באופן טלפוני , אני זה שהתקשרתי אליו ואמרתי לו שאני לא עובד יותר ושישחרר לי את הכסף המגיע לי מחברת הביטוח של הפיצויים ושל הפנסיה בחברת הביטוח ...".
(ההדגשה - אינה במקור, ע.ק).

29.     יובהר, כי חברת "יסעור" היא חברה מתחרה לנתבעת. התובע הבהיר, כי פנה לחברה זאת במסגרת חיפושיו אחר מקום עבודה , באותו תחום, מאחר ו "לא יכולתי לעזוב את הלקוחות שעבדתי אתם 10 - 20 שנה ואני מתכוון ללקוחות כמו בתי אבות , בתי ספר, שעבדתי אתם במסגרת א.ש. מור שיווק בע"מ... עם העבודה הזאת אני מתפרנס, זה התחום שלי".
מר בן אבגי עמד בעדותו על כך , כי מיד לאחר שהתובע עזב את הנתבעת והעיר לקוחותיה למקום עבודתו החדש ביסעור, "גרם בכך לירידה משמעותית בהיקף המכירות הכללי של הנתבעת" . מר בן אבגי הוסיף והסביר, כי משכך, הנתבעת אף לא גייסה עובד חדש במקום התובע ורכב החברה נמכר אף הוא לאחר עזיבתו, משלא היה בהם עוד צורך.

30.     בבחינת מכלול נסיבות העניין כמפורט לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה הגענו למסקנה , כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בדבר טענתו כי פוטר מעבודתו.
     מן העדויות עולה, כי הנתבעת ובכלל זה , מר בן אבגי, "לא היתה מרוצה" מעבודתו של התובע ובפרק הזמן הקצר בו ניהל מר איתן את החברה (הוא פרק הזמן הרלבנטי להתרחשויות עובר לניתוק היחסים) - מר איתן עמד על כך , כי החברה לא רווחית בעטיו של התובע , אף סבלה הפסדים ומר איתן "היה עצבני" עקב כך.
     
31.     משנמנעה הנתבעת מלהזמין למתן עדות את העדים הרלבנטיים להתרחשויות, הרי לא נסתרה עדות התובע וגרסתו, כי עת שב מחופשתו לעבודה כסוכן/משווק , היא העבודה לשמה נשכר ע"י הנתבעת מלכתחילה, לגביה נקשר ההסכם ואותה ביצע במהלך כל תקופת עבודתו הבלתי מבוטלת אצלה (7 שנים!), נאמר לו ע"י מר סוויסה , כי אין רכב, אין עבודה בשבילו וכי "ילך הביתה".
     אמירה כזו - משמעה פיטורין, פשוטו כמשמעו. אין פלא, כי לאחריה התובע "ראה עצמו מפוטר" ושוכנענו, כי לכך התכוון באמירתו זאת, שנאמרה לא בכדי אלא , כאמור, בהסתמך על דבריו הנ"ל של מר סוויסה.
     לגרסת הנתבעת, כאילו העבודה שהוצעה לו ע"י מר סוויסה (ספירת מלאי ו/או ניקיון המחסן), הוצעה לו רק עד שיוחזר רכב החברה ויגיע העובד הנוסף - לא הובאו כל תימוכין, משלא הוזמנו ע"י הנתבעת העדים הרלבנטיים.
     
32.     ודוק, לא נעלמה מאתנו טענת הנתבעת בסיכומיה, כי מר סוויסה "נעדר כל מעמד בחברה", כי לא היה מוסמך לפטרו וכי היה על התובע "לפנות למישהו מן המוסמכים בחברה".
דא עקא, שהנתבעת "שכחה", מסתמא, כי התובע אכן פנה לנתבעת , בו ביום, במכתבו (באמצעות בא כוחו) בו הבהיר לה כיצד הבין את הדברים וביקש אכן לדעת, האם הבין נכון, בהעמידו את הנתבעת על כך כי הוא - מצידו - הופיע לעבודה על מנת לעבוד וכי עודנו מוכן ומזומן לעבודה אצלה.
הנה כי כן, התובע פעל כמצופה הימנו ונתן לנתבעת את מלוא ההזדמנות להעמידו על טעותו, ככל שטעה עת הבין כי פוטר ולהבהיר, שמא לא התכוונה לכך כלל. אלא שהנתבעת, הגם שהשיבה לתובע , בחרה להתעלם כליל מן השאלה הברורה שהופנתה אליה וככל שלא פוטר - כטענתה בהליך דנן - הרי ממניעים השמורים עמה, לא העמידה אותו על כך במכתבה ומסתמא, לא בכדי.

33.     לא זו בלבד שהנתבעת לא הודיעה לו כי היא מעוניינת בעבודתו אצלה, אלא שבד בבד הטיחה בפניו כי היא "חושדת בו" וכי היא "רואה בו כמתפטר". אמירה אחרונה זו - משוללת כל נפקות, עפ"י הפסיקה, כמובהר לעיל. בהמשך הוסיפה והבהירה לתובע, כי היא רואה בו כמי שאין לו "זכויות שמקימים יחסי עובד מעביד".
סבורים אנו, כי אם היה למאן דהוא צל צילו של ספק ספיקא בדבר כוונת הנתבעת, הרי באמירתה הנ"ל - הוסר הספק כליל. האמירה הנ"ל משמעותה , כי אין לתובע עוד מקום עבודה בחברה לחזור אליו , כי אין היא מעוניינת בהעסקתו , בציינה אף את הסיבה לכך ("חשוד" בעיניה) ומשנאמרה ע"י הנתבעת הרי בכך סתמה את הגולל על יחסי העבודה בין הצדדים.

34.     אם נוסיף לכך את עדות מר בן אבגי בדבר אי שביעות רצונה של הנתבעת מעבודתו של התובע עד כדי "כעס ו"עצבים" מצד מר איתן , הרי היתה לנתבעת גם המוטיבציה להביא לניתוק היחסים.
אמת, גם התובע העיד כי "לא הסתדר" עם מר איתן בשל יחסו של הלה אליו, אולם מקובלת עלינו לחלוטין עדותו הספונטאנית של התובע בפנינו, כי ככלות הכל רצה להחזיק במקום עבודה , ממנו התפרנס , "מזה הוא חי", מה גם שהשקיע שבע שנים תמימות בעבודתו אצל הנתבעת , הביא את הלקוחות ולמעשה "בנה" את העסק, לדבריו.

35.     מכל מקום, התנהלות הנתבעת עפ"י עדות התובע שלא נסתרה מדברת בעד עצמה ומטה את הכף לכיוון הקביעה, כי במועד הרלבנטי הנתבעת היתה מעוניינת בפיטוריו וכי אכן פיטרה אותו.

36.     באשר לטענה, כי התובע חיפש מיד מקום עבודה חדש והחל מיד לעבוד בו:
משנאמר לעובד, כי אין עבודה עבורו וכי עליו "ללכת הביתה", מטבע הדברים כי יחפש מיד מקום עבודה חילופי, מה גם לאחר שנתן למעסיק, בו ביום , הזדמנות להבהיר, שמא חלה טעות ומעוניין הוא בעבודתו והלה מתעלם ומבהיר, כי מערכת היחסים אכן באה לקיצה.
באשר לטענה, כי התובע עבד במקום החדש כבר ביום המחרת - זו לא הוכחה ומנגד לא נסתרה גרסת התובע , כי החל לעבוד שם רק בחלוף שבועיים וחצי ולאחר שמר איתן הוסיף והבהיר לו, חד משמעית, בהזדמנות נוספת, כי "מפסידים עליו כסף ואין טעם להעסיק אותי" (בבואו לקבל המשכורת, ב 8.8.05), גרסה שאף היא לא נסתרה.

37.     לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר שוכנענו , כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת וכך אנו קובעים.

38.     התובע זכאי אפוא לפיצויי פיטורים.
נוכח קביעותינו דלעיל , כי שכר הבסיס החודשי עמד על סך של 3,336 ₪ כנקוב בתלושים ונוכח הצהרת ב"כ הנתבעת בביה"ד , כי "אין מחלוקת באשר להכללת עמלת ההפצה כפי שביקש חברי" וזה האחרון הודיע כי לשכר היסוד יש להוסיף "ממוצע עמלות ההפצה ששולמו לו במהלך 12 חודשי עבודתו האחרונים", הרי השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים הוא בסך 7,000 ₪, כנקוב בכתב התביעה.
בסיכומיו ביקש התובע לחייב בתשלום פיצויי פיטורים עפ"י סכום התביעה המסתכם בסך כולל של 47,250 ₪ (בחישוב לפי 7000 ₪ לחודש).
בשים לב לשכר החודשי הקובע ונוכח תקופת עבודתו של התובע, פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע מסתכמים אכן בסך הנ"ל והננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הפיצויים בסך 47,250 ₪.

39.     באש לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים:
בשים לב למחלוקת באשר לעצם זכאות התובע לפיצויים , כעולה מכתבי הטיעונים מראשיתו של ההליך, ומכח שיקול הדעת המסור לביה"ד עפ"י חוק, הננו קובעים , כי פיצויי ההלנה יופחתו ויועמדו על 0.
יחד עם זאת, את החוב יש לשלם בערכיו הריאליים ולפיכך יתווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

40.     נוכח קביעותינו דלעיל, משפוטר התובע ללא הודעה מוקדמת זכאי הוא , בנוסף, לחלף הודעה מוקדמת ובגין רכיב זה על הנתבעת לשלם לו את הסך של 7,000 ₪.

41.     לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע:
א.      פיצויי פיטורין בסך 47,250 ₪;
ב.      פדיון חופשה שנתית בסך 5,600 ₪;
ג.      יתרת דמי הבראה בסך 1,260 ₪.
ד.      חלף הודעה מוקדמת בסך 7,000 ₪.
לכל הסכומים הללו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מ 1.8.05 ועד לסילוק המלא בפועל.

בשים לב להצהרת ב"כ הנתבעת בפתח הדיון המוקדם (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון בפני כב' הרשם שוורץ , כתוארו אז) , כי "אין התנגדות לשחרור כספי התגמולים שנצברו לזכות התובע", הרי ככל שהנתבעת טרם מסרה לתובע מכתב לשחרורם - עליה למסרו לתובע תוך 10 ימים ממועד קבלת פס"ד זה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

42.     לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אילוץ להתפטר

  2. התפטרות בגלל קללות

  3. אישור רפואי להתפטר

  4. התפטרות עוזרת גננת

  5. פיטורים או התפטרות

  6. התפטרות שרים מהכנסת

  7. התפטרות טבח בבית קפה

  8. פיטורים או התפטרות ?

  9. התפטרות עקב גיוס לקבע

  10. התפטרות בגלל מחלת ילד

  11. פיצויים למרות התפטרות

  12. התפטרות בגלל מעבר דירה

  13. התפטרות בלי הודעה מראש

  14. התפטרות בגלל מצב רפואי

  15. התפטרות לאחר מספר ימים

  16. התפטרות עקב החלפת בעלים

  17. האם התובע פוטר או התפטר ?

  18. התפטרות בגלל מצב בטחוני

  19. התפטרות בגלל עומס עבודה

  20. התפטרות אחרי תאונת עבודה

  21. התפטרות לצורך טיפול בילד

  22. התפטרות בגלל מרחק מהעבודה

  23. סעיף 166 התפטרות מהעבודה

  24. התפטרות לאחר הרחקה מעבודה

  25. התפטרות בגלל העברה מתפקיד

  26. התפטרות לרגל העתקת מגורים

  27. התפטרות בגלל הפחתת משכורת

  28. התפטרות עקב חילופי מעבידים

  29. מחלוקת לגבי נסיבות התפטרות

  30. מתי התפטרות נחשבת לפיטורים

  31. התפטרות בגלל מצב בריאות לקוי

  32. התפטרות עובד עקב האשמת שווא

  33. התפטרות עקב מצב בריאותי לקוי

  34. התפטרות בגלל אי הצבה למשמרות

  35. התפטרות בשל ירידה בהיקף עבודה

  36. התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי

  37. התפטרות בגלל מחלה של בן משפחה

  38. התפטרות בדין מפוטר מצב בריאותי

  39. פיטורים או התפטרות מרשות השידור

  40. זכויות עובד שהתפטר לאחר 10 שנים

  41. פיטורים או התפטרות - נטל ההוכחה

  42. התפטרות בגין ירידה בהיקף הפגישות

  43. התפטרות בגלל מעבר דירה להתנחלויות

  44. התפטרות מרצון עקב פגיעה בתנאי העסקה

  45. סירוב לעבודה חלופית עקב מצב בריאותי

  46. התפטרות "מסיבות אישיות" - פיצויים ?

  47. השפלות בעבודה - התפטרות בדין מפוטר ?

  48. התפטרות מרצון עקב ירידה בהיקף העבודה

  49. עבודה חדשה לאחר התפטרות בגלל מצב רפואי

  50. מכתב מהמעסיק לפיו העובד התפטר (כביכול)

  51. התפטרות לאחר הגשת תביעה בבית דין לעבודה

  52. מחלוקת האם התובעת פוטרה או התפטרה מהעבודה

  53. התפטרות עובד בגלל שלא העלו לו את המשכורת

  54. התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים להתנחלויות

  55. ניתוק קשר של עובד עם מקום העבודה - התפטרות ?

  56. התפטרות בגלל שכר נמוך לאחר תקופת עבודה לא רציפה

  57. היעדרות עובד מהעבודה - הפרת משמעת או התפטרות ?

  58. התפטרות עקב אי הצעת עבודה אחרת לאחר הפסד במכרז

  59. האם בנסיבות ההתפטרות, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים

  60. האם התפטר התובע מעבודתו מאחר שלא ביקש לשבצו למשמרות ?

  61. האם פוטרה התובעת מעבודתה כמוכרת בחנות תכשיטים או שמא התפטרה ?

  62. התפטר על מנת לסעוד את אביו החולה, בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים

  63. האם היתה התפטרותה של התובעת לצורך הטיפול באימה – בגדר התפטרות "ללא הצדקה" ?

  64. תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ''ד-1964

  65. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון