פיטורי עובדת בהריון פחות מחצי שנה

התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כארבעה חודשים, ופוטרה מעבודתה זו בהיותה בהריון.
הנתבעת טענה כי פיטורי התובעת לא נבעו מההריון אלא נעשו בשל כך שהתובעת לא התאימה לתפקידה.

להלן פסק דין בנושא פיטורי עובדת בהריון פחות מחצי שנה:

פ ס ק ד י ן


1.     התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כארבעה חודשים, ופוטרה מעבודתה זו בהיותה בהריון. המחלוקת העיקרית בתובענה שבפנינו היא בשאלה אם פיטוריה האמורים של התובעת היו גם עקב ההריון.

התובעת טוענת שאכן כך היה, ולפיכך - היא זכאית לסעדים השונים שהיא תבעה על סמך זאת (פיצוי על הפסד שכר, פיצויי פיטורים וכד' וכן פיצוי על נזק בלתי ממוני).

הנתבעת טוענת כי פיטורי התובעת לא נבעו מההריון אלא נעשו בשל כך שהתובעת לא התאימה לתפקידה.

2.     נסיונות להביא לפשרה בין הצדדים - לא עלו יפה. לאחר הדיון המוקדם היו הצדדים בישיבת גישור, אך לא התפשרו. בתחילת ישיבת ההוכחות, נכשלנו גם אנו בנסיון לפשר.

3.     בישיבת ההוכחות שמענו את עדותה של התובעת ושל העדים הבאים מצד הנתבעת:
     גב' סיגל מאירי, עובדת בקו הייצור של הנתבעת (שתיקרא להלן: "סיגל").
     גב' ויויאנה רות גולדשטיין קסנר, עובדת בקו הייצור של הנתבעת (שתיקרא להלן: "ויוי").
     גב' עפרה ברגשטיין, מנהלת רכש, תפעול ואחראית על כח האדם בנתבעת (שתיקרא להלן: "עפרה").
     מר עוזי רייס, מנהל התפעול הטכני בנתבעת (שייקרא להלן: "עוזי").
מר אבנר רייס, מנכ"ל הנתבעת (שייקרא להלן: "אבנר").

מספר הערות בטרם קביעת העובדות

4.     בטרם נפרט את העובדות, נעיר כי בקביעת העובדות התחשבנו גם בכך שחלק מהראיות שהומצא מטעם הנתבעת, לא התיישב עם חלק אחר של הראיות מטעם הנתבעת.

בסעיפים שלהלן נביא מספר דוגמאות לאי-ההתאמה של העדויות, בנושאים שונים.

5.     בענין ידיעת הנתבעת על ההריון של התובעת -

א.     עוזי הצהיר בתצהירו (סעיפים 15 ו-16) כי הוא החל לחפש מחליף לתובעת עוד לפני שידע שהתובעת בהריון וכי נודע לו על ההריון רק תוך כדי התהליך. זו גם עמדתה של הנתבעת, כפי שהובעה בדיון המוקדם.

ב.     למרות זאת, אבנר, בעדותו (שו' 12 עד 18 בעמ' 24 לפרוטוקול), אמר:
"אני שמעתי על ההריון שלה כבר מהימים הראשונים שהיא היתה. ... הסתובבו שמועות, רכילות כזו.
... כולם מקושרים לכולם וכולם מעבירים שמועות. הבן שלה אצל הבת שלי וכולם יודעים. ...".

ג.     רק לאחר שאבנר הבין (מהתגובות באולם) שעדותו זו אינה מתיישבת עם העדויות האחרות, הוא ניסה להמעיט בענין מודעותו להריון וציין שמדובר ב"הרגשה" ולא ב"ידיעה" ושיכול להיות שלאחרים לא היה מושג.

6.     בענין המועד שבו התחיל עוזי לחפש מחליף לתובעת -

א.     עוזי העיד כי הוא החל לחפש מחליף לתובעת עוד לפני שנודע לו שהתובעת בהריון, וכי התובעת הודיעה לו שהיא בהריון, רק לאחר שהיא ראתה אותו מראיין מועמדות להחליף אותה.

ב.     על פי הראיות (ועל כך עוד ידובר להלן) הנתבעת אינה יכולה לחלוק על כך שביום 12/2/06 היא כבר ידעה על כך שהתובעת בהריון. לפיכך, אם גרסתו האמורה של עוזי נכונה, ברור שאותם ראיונות היו לכל המאוחר ביום 12/2/06.

     עוזי העיד שהמרואיינות הגיעו בעקבות מודעה בעתון (שו' 5 בעמ' 21 לפרוטוקול). בתום הדיון, הסכימו ב"כ הצדדים שהנתבעת תגיש ראיה בכתב לגבי מועד פרסום המודעה האמורה. הנתבעת אכן הגישה תצלום של המודעה מהעיתון. מתצלום זה עולה כי המודעה פורסמה ביום 17/2/06. משמע - המודעה פורסמה 5 ימים לאחר המועד שלגביו כבר לא יכול להיות חולק שהנתבעת (כולל עוזי) ידעה על ההריון של התובעת, ומכאן ברור שהראיונות היו רק לאחר מודעותו של עוזי להריון, ולא לפני כן, כך שברור שגרסתו של עוזי על כך שהוא ידע על ההריון רק במהלך הראיונות, אינה נכונה.

(לענין המועד של 12/2/06 כמועד שבו כבר ברור שהנתבעת (כולל עוזי) ידעה על ההריון, נבהיר כי אנו יודעים זאת (גם) על סמך העובדה שעוזי העיד כי הוא אמר למי שהיה מנהל משאבי אנוש של הנתבעת, מר אמנון עבאדי (חתנו של אבנר וגיסה של עפרה), לברר עם ההסתדרות בקשר לאפשרות לפטר את התובעת, בשל היות התובעת בהריון. בירור זה נעשה לכל המאוחר ביום 12/2/06, שכן הנתבעת הגישה לנו תצלום של המכתב שהתקבל אצלה ממועצת הפועלים בקצרין, שבו הודגש שהגבלת הפיטורים של עובדת בהריון היא רק לאחר צבירת ותק של 6 חודשים במקום העבודה. מסמך זה נשלח אל הנתבעת, ממועצת הפועלים, ביום 12/2/06, כך שלא יכול להיות חולק על כך שעוזי ידע על ההריון לכל המאוחר ביום 12/2/06).

7.     בענין הטענות על הפרות המשמעת מצד התובעת -

א.     על פי תצהירה של עפרה, התובעת הספיקה רבות במהלך יום עבודתה. במהלך "כל היום" היא "היתה מדברת בטלפון וגם בסלולרי" (סעיף 6 לתצהירה של עפרה). היא דיברה בטלפון (בשניהם?) "ללא הפסקה" (סעיף 14 לתצהיר). בנוסף, במשך היום באו לבקר אותה "בעלה ובחורים אחרים" והיא יצאה לדבר עמם בחוץ או שהכניסה אותם למפעל (סעיף 6 האמור). במקביל לשיחות הטלפוניות שנמשכו כל היום, ולארוח של האורחים השונים שבאו במשך היום, התובעת גם נרדמה בכל מקום שבו היא ישבה (סעיף 18 לתצהיר).

     בתחילת חקירתה הנגדית, היתה עפרה עקבית. היא לא חזרה בה מייחוס כל הפעולות האמורות לתובעת, במקביל.

כך, בין השאר, העידה עפרה (שו' 4 עד 19 בעמ' 14 לפרוטוקול):
"בעלה בא לבקר אותה הרבה, לפחות פעמיים ביום, כל יום. ... הוא תמיד היה נכנס למפעל. ... היו גם בחורים אחרים שהגיעו לבקר ... היא עזבה הכל והלכה אליהם. היא היתה מכינה להם קפה. ...
את הדיבורים שלה בטלפון ראיתי בעיניים וראיתי גם בקו הטלפון. היא דיברה מהקו של המפעל. ...
היא ישבה במעבדה או בקו, מורידה את הראש ונרדמת. ככה כל הזמן. ... אני לא הערתי אותה, היא ישנה כל כך טוב.".

     נעיר כי למרות שכמצוטט לעיל, התובעת "ישנה כל כך טוב", היא הצליחה - לגרסת עפרה - להתעורר בעצמה להסעה חזרה מהמפעל (שו' 5 בעמ' 15 לפרוטוקול). עפרה לא הסבירה את הפלא הזה.

     רק לאחר שב"כ התובעת הביע את פליאתו על כך שהתובעת הצליחה במקביל גם לישון, גם לדבר בטלפונים וגם לקבל אורחים, הביעה עפרה הסתייגות מסויימת מהפרזותיה הקודמות, והעידה (שם, שו' 26):
"זה לא שכל הזמן היא ישנה. היא ישנה, עשתה טלפונים וקיבלה אורחים.".

     והסתייגות נוספת נרשמה בהמשך (עמ' 15 לפרוטוקול שו' 20 עד 23):
"... כל הזמן ראינו אותה עם הטלפון. נכון שזה כל הזמן שהיא לא ישנה בו ולא יצאה בו.
נכון שבעלה היה מגיע פעמיים ביום, והיו באים בחורים והיא הכניסה אותם למפעל ונכון שהיא הכינה להם קפה ונכון שבשאר הזמן היא דיברה בטלפון וישנה ...".

     מכאן, שגרסתה המקורית של עפרה על הצלחתה של התובעת לישון כל הזמן ובמקביל לדבר בטלפונים כל הזמן, ויחד עם זה לקבל אורחים שבאו במשך היום - כבר לא נותרה כפי שהיא, ובתום החקירה הנגדית הגרסה היתה על כך שבמשך כל היום התובעת עשתה אחד משלושת הדברים; שינה, שיחה בטלפון וקבלת אורחים.

     אולם, גם אם רק הגרסה הסופית של עפרה נכונה - אין בכך סבירות שכן לפי זה, התובעת כלל לא עבדה. ההנחה שהתובעת כלל לא עבדה, אינה מתיישבת עם עדויותיהם של סיגל, של ויוי ושל עוזי.

ב.     גם עוזי (הדוד של עפרה) לא התייחס ברצינות לעדותה של עפרה. עוזי אמר, בין השאר (שו' 22 בעמ' 18 לפרוטוקול):
"עזוב אותי מעפרה, אני מדבר מה שאני אומר.".

          וכן (שו' 14 עד 22 בעמ' 17 לפרוטוקול):
"לא ראיתי אותה נרדמת. ראיתי אותה מנמנת. אני לא עפרה. ראיתי אותה מנמנמת ... הערתי לה על כך ... אחרי שהערתי לה, היא בד"כ קמה, עשתה מה שהיה צריך, ככה עד הפעם הבאה ... הפעם הבאה היתה אחרי כמה ימים. בימים שבאמצע היא היתה ערנית. ...".

     גרסה זו של עוזי, סבירה הרבה יותר מזו של עפרה. על פי גרסתו של עוזי התובעת היתה לעתים מנמנמת בעבודה, ואז עוזי העיר לה, והדבר השפיע עליה למשך כמה ימים, שבהם היא תפקדה בערנות. מכל מקום, גרסתו של עוזי שונה לחלוטין מזו של עפרה.

     גם בקשר לביקורי האורחים יש הבדל בין גרסתו של עוזי לבין גרסתה של עפרה. עוזי העיד (שו' 1 בעמ' 18 לפרוטוקול) כי הוא ראה את בעלה של התובעת מגיע לבקר 5-4 פעמים בתקופת העבודה (לעומת "פעמיים ביום" כגרסת עפרה).

     לפי גרסת עוזי (שם, בשו' 4) - אותו "נוהג" נפסק כשהנתבעת עברה למפעל החדש (המעבר למפעל החדש היה כנראה בתחילת דצמבר 2005 (ראו עדותה של עפרה בשו' 22 של עמ' 14 לפרוטוקול).

     נראה כי עוזי - שהיה הממונה על התובעת בעבודתה - כלל לא הוטרד מאותם ביקורים נטענים. גם במהלך עדותו הוא נזקק להערת ביניים מאת אבנר כדי להיזכר בביקוריו של בעלה של התובעת (ראו שו' 27 בעמ' 17 לפרוטוקול).

     אבנר העיד כי היה במפעל פעם ביום, "כחצי שעה שעה" (שו' 28-27 בעמ' 22 לפרוטוקול). זה לא מנע ממנו להעיד עדות שהתקרבה לזו של עפרה בתיאור העיסוקים של התובעת (שו' 32-31 בעמ' 22 לפרוטוקול):
"ראיתי שהוא כל הזמן מדברת בטלפון. ראיתי שהחבר שלה כל הזמן מחוץ למפעל. הבעל שלה.".

     גם אבנר, מיתן לאחר מכן את גרסתו. והעיד כי בעלה של התובעת לא היה "כל" הזמן במפעל אלא שאבנר ראה אותו 80% מהפעמים (שו' 1 בעמ' 23 לפרוטוקול).

     גרסתו של אבנר סבירה בערך כמו גרסתה של עפרה, אך היא מבוססת, לכאורה, על ביקור של 60-30 דקות ביום, כך שמשקל הגרסה נמוך אף יותר.

8.     מה שהבאנו בסעיפים 7-5 לעיל היו דוגמאות בלבד. ניתן למצוא אי-התאמות נוספות. כל אלה, כאמור, הביאו אותנו לייחס לגרסת התובעת מהימנות רבה יותר מאשר לגרסאות של עדי הנתבעת, וכאמור לעיל - התחשבנו בכך בעת שקבענו את העובדות שתפורטנה להלן.




אלה העובדות

9.     לנתבעת יש מפעל לייצור מוצרי קוסמטיקה באזור התעשיה "בני יהודה" ב רמת הגולן.

10.     לתובעת יש תואר אקדמי בביולוגיה. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת כלבורנטית במעבדה של המפעל, ביום 26/10/05.

     בין תפקידיה של התובעת היה גם התפקיד של ביקורת איכות של המוצרים. בנוסף, היה על התובעת, כשהדבר נדרש על ידי הנתבעת - לעבוד בקו הייצור, בעבודות ייצור.

     בהתאם למוסכם בין הצדדים, היה על התובעת לעבוד 6 ימים בשבוע. יום עבודה היה אמור להתחיל בשעה 7:30, אך בעתות של לחץ בעבודה - הוא היה אמור להתחיל כבר בשעה 6:00 או אף לפני כן. ימי העבודה בימי א'-ה' היו אמורים להסתיים בשעה 16:00, ובימי ו' - בשעה 13:00.

11.     בתחילת עבודתה, התובעת למדה את העבודה ובהמשך - ביצעה את המוטל עליה. אין חולק שבשבועות הראשונים לעבודתה, היא אכן ביצעה את המוטל עליה.

12.      התובעת הרתה, כנראה, זמן קצר לפני תחילת העבודה. (בסופו של דבר התובעת ילדה ביום 28/6/06, כך שסביר להניח שההריון החל סמוך לתחילת אוקטובר 2005). עם זאת, בתחילת העבודה, התובעת לא ידעה שהיא בהריון. הדבר נודע לה רק לאחר מכן.

בשל הבעייתיות בגרסת עדי הנתבעת, כפי שתואר לעיל, לא הוברר מתי בדיוק ידעו אנשי הנתבעת על ההריון, אך לדעתנו ניתן לקבוע במידה רבה של סבירות, שהן אבנר, הן עוזי והן עפרה, ידעו על כך שהתובעת בהריון כבר בסוף חודש ינואר או בתחילת חודש פברואר 2006.


13.     בתחילת פברואר 2006 נכנס לתפקידו אצל הנתבעת מנהל משאבי אנוש חדש, מר אמנון עבאדי (שייקרא להלן: "אמנון"). אמנון הוא, כאמור, חתנו של אבנר וגיסהּ של עפרה. אשתו של אמנון, רותם (שהיא, כמובן, בתו של אבנר), היא הגננת בגן שבו למד בנה של התובעת, יהונתן. מעדותו של אבנר (בטרם שינה אותה), ניתן ללמוד כי גם לענין זה היתה השלכה על הידיעה בענין ההריון, כך שניתן לשער שאמנון היה מודע לכך שהתובעת בהריון מייד עם תחילת עבודתו כמנהל משאבי אנוש.

14.     התובעת לא חשה בטוב במהלך ההריון (או לפחות בתחילתו). התובעת סבלה מבחילות ומסחרחורות. היא גם היתה עייפה מאד.

סיגל וויוי עבדו עם התובעת כשהיא עבדה בקו הייצור. הם הבחינו כי היא עייפה ומתקשה לתפקד בשל עייפותה. גם עוזי, שהיה ממונה על התובעת, הבחין כי התובעת עייפה ואף מנמנמת. עוזי העיר לה על כך.

15.     מדי פעם היו לעוזי טענות כלפי אופן העבודה של התובעת בביצוע בקרת איכות. עוזי הצליח להביא 2 דפים של טופס בקרת איכות שלגביו היו לעוזי טענות על מילוי חסר של הטופס. האחד - מיום 16/11/05, והשני - מיום 9/12/05 (טופס נוסף מיום 9/12/05 הובא לשם השוואה - ולגביו אין לעוזי טענות).

לתובעת היו תשובות על טרוניותיו של עוזי בענין מילוי אותם שני טפסים (האפשרות שהיו טפסים נוספים שבהן מולא החסר). אין לנו אפשרות לקבוע אם הערותיו של עוזי היו מוצדקות.

מכל מקום, אנו יוצאים מתוך הנחה שאכן, אופן מילוי 2 טפסים של בקרת איכות, לא השביע את רצונו של עוזי, ושהדבר היה ביום 16/11/05 וביום 9/12/05.

על פי התרשמותנו מעדותו של עוזי, לא היה כל קשר בין אותן תלונות של עוזי לבין ההחלטה לפטר את התובעת למעלה מחודשיים לאחר אותו חסר נטען במילוי הטפסים.

16.     מדי פעם התובעת אחרה לעבודתה או יצאה במהלך העבודה; ביום 5/1/06, התובעת יצאה מהעבודה (לאחר החתמת כרטיס העובד שלה) בשעה 11:42, וחזרה לעבודה (ושוב החתימה את כרטיס העובד שלה) בשעה 12:57.

ביום 8/1/08, הודיעו לתובעת במהלך יום העבודה, כי יהונתן בנה - חולה. התובעת יצאה מהעבודה בשעה 12:57. יציאתה של התובעת היתה בידיעת עפרה (אשר ממילא יושבת במקום שבו היא רואה את היוצאים והנכנסים אל המפעל).

בשל מחלת בנה, התובעת לא חזרה לעבודה עד יום 16/1/06. במהלך אותה תקופה, היתה התובעת בקשר עם אנשי הנתבעת, והיה לה ברור כי הם יודעים שהיא אינה מגיעה לעבודה בשל מחלתו של יהונתן. היתה זו הפעם הראשונה שבה התובעת נעדרה מהעבודה בשל מחלתו של יהונתן, והיא לא היתה מודעת לכך שהיא אמורה להביא אישור מחלה.

לאחר שהתובעת חזרה לעבודה, ועפרה אמרה לה שעליה להביא אישור מחלה, פנתה התובעת לרופאו של יהונתן וקיבלה ממנו, ביום 1/2/06, אישור על המחלה של בנה, מיום 9/1/06 עד יום 15/1/06. התובעת המציאה את האישור לנתבעת.

17.     כאמור כבר לעיל, התובעת לא חשה בטוב בעת ההריון, והיא סבלה (גם) מעייפות. התובעת התקשתה לעמוד בשעות העבודה שהיא נדרשה לעבוד בהן. התובעת פנתה, בתחילת פברואר 2006 לעוזי ולאמנון וביקשה מהם להקל את תנאי העבודה ולהפחית ממספר שעות העבודה. התובעת העדיפה לעבוד פחות בקו הייצור ויותר בעבודות מעבדה.

18.     לאחר מכן, היו עוד ארועים (שאותם נפרט להלן) שלאחריהם פוטרה התובעת. כאמור כבר לעיל, המחלוקת העיקרית בין הצדדים, היא בשאלת הסיבה לפיטורי התובעת. בעוד שהתובעת גורסת שפיטוריה נעשו בשל ההריון, הרי שהנתבעת טוענת שלהריון כלל לא היה קשר לפיטורים, והפיטורים נעשו בשל אי-התאמת התובעת לעבודה, אי-התאמה שהתבטאה בהפרות משמעת ובעבודה לקויה.

בטרם נפרט את המשך הארועים, נתעכב קמעה על המחלוקת העיקרית הזו.

לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו, הגענו למסקנה שיש סבירות רבה יותר בגרסה שלפיה לענין ההריון של התובעת היה משקל מכריע בשיקולי הנתבעת לפטר את התובעת, מאשר בגרסה שאומרת שלהריון לא היה כל משקל או שמשקלו היה מועט.

מסקנתנו האמורה מבוססת גם על כל אלה:

א.     עצם העובדה שהנתבעת נזקקה להסתמך על גרסאות בלתי נכונות הן בענין מודעותה להריון של התובעת (גרסתו של עוזי) והן בענין הפרות המשמעת הנטענות (גרסתה המופרכת של עפרה וגרסתו התומכת של אבנר) - מוכיחה בעינינו כי לנתבעת היה אינטרס להסתיר את האמת בשני עניינים מרכזיים אלה. הנתבעת ביקשה להעצים את משקל הפרות המשמעת הנטענות, וביקשה לדחות את המועד שבו היא היתה מודעת להריון, בתקוה שבכך היא תוכל לשכנע שההחלטה על הפיטורים נעשתה בלא קשר להריון, וכביכול - בשל אי-ההתאמה (כולל הפרות המשמעת). אולם, כפי שפירטנו בסעיפים 7-5 לעיל - בשני עניינים מרכזיים אלה - הנתבעת נסמכה על גרסאות שלפחות בחלקן היו בלתי נכונות. נסיונות ההסתרה של הנתבעת, מחזקים את המסקנה שהאמת מצויה דווקא במקום שאותו הנתבעת ניסתה להסתיר.

ב.     ככל שמדובר בטענה של עוזי בדבר ליקויים בעבודתה של התובעת כמבקרת איכות, אזי אף שייתכן שיש ממש בטענה זו (הטפסים החסרים) - הרי שכבר קבענו לעיל, על סמך עדותו של עוזי עצמו, שאין כל קשר בין אותם שני טפסים בלתי ממולאים כראוי, לבין ההחלטה על הפיטורים למעלה מחודשיים לאחר מכן.

ג.     ככל שמדובר בטענות בדבר "ארוח" של בעלה של התובעת ואולי אף אורחים נוספים, ובענין שיחות טלפון במהלך העבודה, הרי שהראיות שהנתבעת הביאה בענין זה - סתרו זו את זו, כפי שהדגמנו לעיל, ומכל מקום - בענין הביקורים, עדותו של עוזי היתה שה"נוהג" פסק כבר עם המעבר למקום החדש (כנראה בתחילת דצמבר 2005), כך שלא ניתן לקבל את הטענה שזה מה שהביא את הנתבעת להחלטה על פיטורי התובעת במהלך פברואר 2006.

ד.     ככל שמדובר על העדרותה של התובעת בזמן מחלתו של בנה, הרי שכבר קבענו כי ההעדרות נעשתה בידיעתה של הנתבעת. מכל מקום, התובעת חזרה לעבודה כבר ביום 16/1/06, ואז לא דובר עמה על ההעדרות כהפרת משמעת (למעט הנחייתה של עפרה בענין אישור המחלה שאכן הומצא). השיחה שבה הוזכרה ההיעדרות כהפרת משמעת, באה רק ביום 7/2/06, וכפי שיפורט להלן - היא נועדה, לדעתנו, רק לשם יצירת מסמך של סיכום שיחה, שיעיד על אותה שיחה ושיאפשר לנתבעת לנסות לטעון שהפיטורים באו בשל הפרות משמעת שלא תוקנו (כפי שאכן הנתבעת ניסתה לעשות בתובענה זו).

ה.     המסמך של סיכום השיחה מיום 7/2/06, כולל גם התייחסות לא נכונה לשעות העבודה המוסכמות. למרות שסוכם שבתקופות שבהן אין לחץ התובעת אמורה להתחיל את העבודה בשעה 7:30, נטען באותו מסמך כי על התובעת היה להגיע לעבודה תמיד עד השעה 6:30. העלאת טענה בלתי נכונה על מה שסוכם, כדי להציג כביכול שהיתה הפרת משמעת - מחזקת את ההנחה שהנתבעת ניסתה לייצר "הפרות משמעת" יש מאין, במטרה לבסס לאחר מכן את פיטורי התובעת על אותן הפרות.

ו.     ככל שמדובר על הרדמותה, כביכול, של התובעת במהלך העבודה, הרי שכבר הראינו כי גרסתה של עפרה בענין זה - מופרכת. עם זאת, קבענו (בהסתמך גם על עדויותיהם של עוזי, של סיגל ושל ויוי), שהתובעת אכן היתה עייפה באותם חודשים של תחילת ההריון. עייפות זו אכן הקשתה על התובעת לעמוד במטלות, ולפיכך היא ביקשה להקל עליה. אם אותה עייפות תרמה להחלטה על פיטורי התובעת, הרי שברור כי יש קשר ישיר בין ההריון (שגרם לעייפות) לבין הפיטורים.

19.     ייתכן שהיו לנתבעת (במיוחד לעוזי) השגות שונות על אופן העבודה של התובעת. אולם, ברור לנו כי אלמלא ההריון של התובעת, והחשש שמא התובעת תצבור כבר ותק של 6 חודשים ואז תהיה הגבלה קשה על אפשרות פיטוריה - לא היתה הנתבעת מפטרת את התובעת, לפחות לא במועד שבו פיטרה אותה (הנתבעת עצמה טוענת שמבין 500-300 אנשים שהיא העסיקה היא פיטרה עד כה רק 3 עובדים (ובהם - התובעת ואמנון).

20.     בהתאם לקביעתנו על הקשר בין ההריון לבין הפיטורים, נביא להלן את המשך השתלשלות הארועים.

21.     עוזי ואמנון (ואולי גם אבנר ועפרה) לא היו מרוצים מכך שהתובעת מבקשת להקל עליה. הם ידעו שהתובעת בהריון וידעו כי יכולה להיות בעייתיות בפיטורי עובדת בהריון.

     בשלב הראשון, הוחלט להביא לכך שיהיה מסמך שבו יתועדו, כביכול, הפרות משמעת מצד התובעת.

     אמנון היה אחראי לאותו מסמך. אמנון כלל לא ידע אז כי בעבר (כחודשיים לפני כן) היתה לעוזי טענה כנגד אופן מילויים של 2 טפסים של בקרת איכות. אמנון הזמין את התובעת לשיחה, ביום 7/2/06, וטען בפניה כי היא מפרה משמעת בכך שהיא מאחרת לעבודה, בכך שהיא משוחחת בטלפון בעת שהיא עובדת בקו הייצור ובכך שהיא נעדרת מהעבודה ללא היתר. לאחר השיחה כתב אמנון לתובעת מכתב של "סיכום שיחה". המכתב אינו מזכיר כלל אפשרות של פיטורים, ויש בו - כביכול - סיכום תמים של שיחה בענין הפרות משמעת בעבודה, עם ציפיה - כביכול - ל"המשך עבודה פוריה". כבר צויין על ידינו לעיל שהמכתב מייחס לתובעת הפרת משמעת בכך שהיא אינה מגיעה לעבודה בשעה 6:30, אף שברור שלא זו היתה השעה שבה היה עליה להגיע. המכתב אינו כולל כל אזכור של טענה בענין חסר במילוי טפסים, בענין ביקורים של בעלה של התובעת ושל אורחים אחרים ובענין הרדמות במהלך העבודה. (טענות אלה, עלו רק במהלך ההתדיינות בתובענה).

22.     כעת, לאחר שהיה קיים מסמך, היתה הנתבעת יכולה להתקדם בהליכי הפיטורים.

     ביום 12/2/06 או זמן מה לפני כן, פנה אמנון (בהנחייתו של עוזי) אל מועצת הפועלים בקצרין, כדי לברר שם אם אכן יש מגבלות על פיטורי התובעת. איש האיגוד המקצועי, מר מני ביטון, מצא כי בספר או בחוברת נרשם שההגבלה היא לגבי עובדת המועסקת לפחות ששה חודשים באותו מקום עבודה. בראש העמוד נרשם "חוקים" והכותרת היתה "זכויות אשה עובדת הרה ויולדת". מר ביטון שלח את המכתב לאמנון, בפקסימיליה, ביום 12/2/06.


23.     התובעת, אשר לא זכתה לכך שבקשתה להקלה עליה תיענה בחיוב, פנתה לרופא הנשים שלה, וקיבלה ממנו, ביום 12/2/06, אישור על כך שהיא בהריון, בשבוע ה-20 (כלומר - בחודש החמישי להריון). הרופא ציין בכתב ידו על גבי האישור, כך:
"בשל מצבה הרפואי, ממליץ להימנע מעבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות, ובכל מקרה לא יותר מ-8 שעות עבודה ביום.".

24.     ביום 17/2/06, כאמור לעיל, פרסמה הנתבעת מודעה בעיתון המקומי, בה חיפשה מועמדים להחליף את התובעת בעבודתה כלבורנטית. הנתבעת לא הודיעה לתובעת על כך שהיא מפרסמת את המודעה.

25.     באותה עת היתה התובעת מועמדת לחברות בקיבוץ מיצר. היא פנתה למזכירות הקיבוץ וביקשה עצה כיצד להצליח בכך שהנתבעת תקל מעליה את הנטל. המזכירות הפנתה את התובעת אל עו"ד מאיר אלוני.

     ביום 19/2/06, פנה עו"ד אלוני במכתב אל אמנון, בו נטען כי הנתבעת מקשיחה את תנאי עבודתה של התובעת מאז שנודע לנתבעת על ההריון. עו"ד אלוני ביקש כי הנתבעת תאפשר את המשך העסקתה של התובעת עד אחרי חופשת הלידה.

     אמנון השיב על המכתב במכתב מטעמו, מיום 20/2/06, שבו נטען כי התובעת אינה עומדת בדרישות שסוכמו עם תחילת העבודה, ושלאור זאת - היא נקראה "לשיחות הבהרה" שלא שיפרו את המצב.

26.     בו ביום, ביום 20/2/06, מסר אמנון לתובעת מכתב פיטורים, שבו הודיע לתובעת על הפסקת העבודה החל מיום 25/2/06. במכתב הפיטורים נכתב כי הפיטורים הם בשל אי-עמידתה של התובעת בתנאי העבודה שסוכמו עם תחילת העבודה ובשל כך שהתובעת לא שינתה את דרכה גם לאחר שיחות שהיו עמה. (בפועל, התובעת קיבלה שכר עד יום 27/2/06).

27.     למחרת, ביום 21/2/06, שלח עו"ד אלוני מכתב אל אמנון ובו טען כי הפיטורין אינם כדין, נוכח הריונה של התובעת.

28.     אמנון השיב במכתב מטעמו, מיום 22/2/06, שבו טען כי הפיטורים היו כדין, בהתייעצות עם מר מני ביטון ממועצת הפועלים. אמנון צירף למכתבו את המסמך שמר ביטון שלח אליו. למסמך זה התייחס אמנון כ"חוק 'זכויות אישה עובדת הרה ויולדת", והביע את בטחונו שעו"ד אלוני מכיר את החוק הזה.
     
29.     שכרה של התובעת היה בסך 25 ₪ לשעה. שכרה החודשי הממוצע של התובעת, בלא גמול שעות נוספות, בחודשים שמנובמבר 2005 עד ינואר 2006 היה בסך 4,153 ₪. על פי ההסכמה בין הצדדים, סכום זה ישמש בסיס לחישובים של רכיבי התביעה.

האם התובעת פוטרה שלא כדין ?

30.     סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (שייקרא להלן: "חוק שוויון ההזדמנויות"), קובע - בין השאר - כך:
     "לא יפלה מעביד בין עובדיו... מחמת ... הריון... בכל אחד מאלה:
(1)      ...
(5)      פיטורים ...

31.     סעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות עוסק בשאלת נטל ההוכחה. בסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות, נאמר:
"(א)      בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
(1)      ...
(2)      לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.".

     בענייננו, קבענו לעיל כי אלמלא ההריון - התובעת לא היתה מפוטרת (לפחות לא במועד שבו היא פוטרה). מכאן, שהתובעת הוכיחה שלא התנהגותה גרמה לפיטוריה (במועד שבו נעשו). על כן, בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות - הנטל עובר אל הנתבעת להוכיח שהיא לא פיטרה את התובעת בשל ההריון.

32.     אולם, לדעתנו, אף אם נטל ההוכחה כולו היה מוטל על התובעת, הרי שבהתאם לעובדות שקבענו לעיל, שלפיהן ההריון היה השיקול המכריע בהחלטת הנתבעת לפטר את התובעת, הרי שלדעתנו היה מוכח שהנתבעת הפרה את סעיף 2(א)(5) לחוק שוויון ההזדמנויות, אף אם הנטל כולו היה מוטל על התובעת. קל וחומר שיש לראות את הפרת סעיף 2(א)(5) לחוק שוויון ההזדמנויות כמוכחת, כאשר מביאים בחשבון שעל הנתבעת היה מוטל להוכיח שהיא לא הפרה אותו.

33.     נעיר כי ההגנה מפני פיטורים העומדת לעובדת על פי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, אינה חלה על התובעת, באשר התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כ-4 חודשים בלבד. אולם, אין בכך כדי לקבוע שהנתבעת לא הפרה גם את חוק עבודת נשים. בסעיף 10 לחוק עבודת נשים, נאמר:
"(א)      עובדת שהיא בחודש החמישי להריונה תודיע על כך למעבידה, ומשעשתה כן, או משנודע על כך למעביד בדרך אחרת, לא יעבידנה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית מהחודש החמישי להריון ואילך, אף אם היה רשאי או הותר לעשות זאת על פי חוק שעות עבודה ומנוחה ...
(ב)      על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי מעביד להעביד עובדת בהריון, בשעות נוספות או במנוחה השבועית, אם העובדת הסכימה לכך בכתב ומסרה למעבידה אישור רפואי של רופא מומחה ביילוד ובגינקולוגיה, כי אין מניעה להעבידה בשעות נוספות או במנוחה השבועית, ובכפוף לתנאי האישור.".

     בענייננו, בתחילת חודש פברואר 2006 התובעת היתה כבר בחודש החמישי להריונה. הנתבעת ידעה על כך. התובעת ביקשה מהנתבעת להקל עליה. הנתבעת היתה מודעת לעייפותה של התובעת. ויחד עם זאת - התובעת הועסקה מעל 8 שעות ביום, גם בחודש פברואר 2006, וזאת לא רק בהעדר הסכמה מצדה בכתב ובהעדר אישור מרופא, אלא תוך מודעות להתנגדות של התובעת, ובניגוד לאישור מרופא הנשים של התובעת שביקש שלא להעסיקנה יותר מ-8 שעות ביום.      עם זאת, האמור בסעיף זה לגבי הפרת סעיף 10 לחוק עבודת נשים הינו בגדר אמרת אגב בלבד, שכן התובעת אינה עותרת לקבוע שהנתבעת הפרה את חוק עבודת נשים.

34.     מכל מקום, מסקנתנו היא - כאמור - שפיטורי התובעת היו בניגוד לסעיף 2(א)(5) לחוק שוויון ההזדמנויות, כך שהם היו שלא כדין.

הסעדים שהתובעת זכאית להם כתוצאה מאי-חוקיותם של פיטוריה

35.     בדב"ע מח/8-3 <> קופל - וייס-ארלוביץ, פד"ע כ 57, 59, נפסק, בין השאר, כך:
"פיטורים בניגוד לחוק מגן בטלים מעיקרם. לכן היתה העובדת זכאית להמשיך בעבודתה, ומשחדל המעביד להעסיקה, זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהיתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, כלומר עד יום הלידה. כמו כן, חייב המערער לשלם לעובדת 75% משכרה, עבור תקופה של 12 שבועות לאחר הלידה, כפיצוי על התשלום שהיתה מקבלת באותה תקופה מהמוסד לביטוח לאומי, לו המשיכה לעבוד עד ליום הלידה.".

36.     להלכה המצוטטת לעיל - יש תחולה גם בעניינה של התובעת. נוסיף עוד הערות על כך:

א.     כיום - שלא כפי שהיה המצב בעת שנפסק פסק הדין שחלקו צוטט לעיל, שיעור דמי הלידה הוא 100% מהשכר ולא רק 75% מהשכר. (ראו סעיף 53(א) לחוק הביטוח הלאומי <> [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. (נעיר עוד כי כיום משך זמן הזכאות לדמי לידה הוא 14 שבועות, אלא שבעת שהתובעת ילדה - תקופת דמי הלידה היתה עדיין בת 12 שבועות בלבד).

ב.     כיום     - שלא כפי שהיה המצב בעת שנפסק פסק הדין שחלקו צוטט לעיל, יש הגבלה נוספת על פיטורים. ההגבלה הרלוונטית היא על פיטורים לאחר תום חופשת הלידה, לפי סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים, האוסר על פיטורים בלא היתר, גם לאחר חופשת הלידה.

ג.     אף שהתובעת אינה זכאית להגנה מפני פיטורים האמורה בחוק עבודת נשים משום שפיטוריה היו בטרם מלאו שישה חודשים לעבודתה בנתבעת, הרי שאלמלא היתה הנתבעת מפרה את הוראת סעיף 2(א)(5) לחוק שוויון ההזדמנויות, הרי שהתובעת היתה זכאית לעבוד עד ליום הלידה ועוד תקופה של 45 ימים מתום חופשת הלידה בהם היה על הנתבעת לאפשר לתובעת לעבוד, ובהם לא היתה נמנית תקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים.


37.     התוצאה מהאמור בסעיפים 35 ו-36 לעיל, היא שהתובעת זכאית לפיצוי בגובה שכר העבודה לתקופה שמיום 28/2/06 (התובעת, כאמור, קיבלה שכר עד ליום 27/2/06) ועד יום הלידה (28/6/06), וכן לתקופה שמלמחרת יום הלידה ועד תום 12 שבועות מיום זה (כלומר - עד יום 21/9/06), בגין הפסד דמי לידה בגובה השכר, וכן לתקופה של 45 ימים מיום 21/9/06 (כלומר- עד יום 5/11/06), בגין התקופה שבה היה על הנתבעת לאפשר את עבודת התובעת. אם התובעת היתה מועסקת עד יום 5/11/06 (45 ימים לאחר תום חופשת הלידה), הרי שבאותה עת, היה לה ותק של מעט למעלה משנה במקום עבודתה, ובהתאם לסעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, היתה התובעת זכאית להודעה מוקדמת בת 14 ימים, כלומר - עד יום 19/11/06.

     על כן, התובעת זכאית לפיצוי בגובה השכר לתקופה שמיום 28/2/06 ועד יום 19/11/06, שהם 8 חודשים ו-20 ימים.

     מאחר ששכרה של התובעת לצרכי חישובי רכיבי התביעה עומד על סך של 4,153 ₪, הרי שהפיצוי בגין הפסד השכר לתקופה האמורה עומד על סך של 35,993 ₪.

מאחר שמדובר בפיצוי על הפסד תשלום חודשי במשך 8 חודשים ו-20 ימים, נכון יהיה, לדעתנו, לשערך אותו החל מאמצעה של אותה תקופה, כך שהסכום האמור לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/7/06 ועד התשלום בפועל.

38.     מעבר לכך, התובעת היתה זכאית באותה עת לפיצויי פיטורים, בגין תקופת עבודה בת שנה אחת ו-10 ימים (בהנחה שהנתבעת היתה מוותרת על העבודה בפועל לתקופת ההודעה המוקדמת).

     סכום פיצויי הפיטורים בעבור אותה תקופה עומד על סך של 5,537 ₪, אלא שהתובעת עתרה לקבל ברכיב זה רק סך של 4,675 ₪, ולא נפסוק לה מעבר לכך. סכום זה אמור לשאת הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/11/06.

39.     לטענת התובעת - יש לפצות אותה גם בגין הפסד הזכאות לפדיון חופשה, אלא שלדעתנו אין מקום לקבוע פיצוי כזה, מאחר שאילו היתה התובעת עובדת בפועל - אין מניעה שהנתבעת היתה דואגת לכך שהתובעת תצא לחופשה בפועל, ואז התובעת לא היתה מקבלת מעבר לשכרה בגין אותה תקופה, ושכרה כבר הובא בחשבון הפיצוי שנזכר לעיל.

40.     בנוסף לפיצוי על הנזקים הממוניים - זכאית התובעת לפיצוי גם ללא הוכחת נזק, וזאת לפי חוק שוויון ההזדמנויות.

     בסעיף 10(א) לחוק שוויון ההזדמנויות, נקבע:
לבית-הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי -
(1)      לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין ...".

     התובעת עתרה לקבל פיצוי על נזק בלתי ממוני, בסך של 30,000 ₪.

     כשאנו מביאים בחשבון את הפגיעה בתובעת, אשר בשל הפרת חוק שוויון ההזדמנויות נותרה בלא עבודה כשהיא בחודש החמישי להריונה, כשאנו מביאים בחשבון שכפי הנראה הנתבעת הפרה גם את סעיף 10 לחוק עבודת נשים באופן העסקת התובעת בחודש פברואר 2006, וכשאנו מביאים בחשבון את העובדה שבהתנהגותה של הנתבעת היה חוסר תום לב, הן בעצם הפיטורים כדי לנסות להתחמק מהמגבלה שלפי חוק עבודת נשים, והן בכך שהנתבעת נסמכה בתובענה זו, בין השאר, על עדויות בלתי נכונות - דעתנו היא שאכן מוצדק לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום שהתובעת עתרה לו ברכיב זה, כלומר - סך של 30,000 ₪.

נעיר כי בפסיקת סכום זה, הודרכנו גם על ידי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 627/06 מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ (טרם פורסם, פס"ד מיום 16/3/08). בפסה"ד האמור, קבע ביה"ד הארצי פיצוי שלא בעד נזק ממוני בסך 25,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות (בנוסף לפיצוי בסכום זהה שנפסק בגין הפרת חוק עבודת נשים), אך שם היה מדובר בעובדת שמעבידתה נהגה עמה בצורה הוגנת יותר מאשר הנתבעת נהגה עם התובעת כאן.

     בפסק הדין האמור (ע"ע 627/06 הנ"ל), דובר על עובדת אשר מעבידתה העדיפה להמשיך להעסיק את מי שבאה להחליף את אותה עובדת בעת ששהתה בשמירת הריון ובחופשת לידה, אלא שהמעבידה שם - בניגוד לנתבעת אשר בפני - לא פיטרה את התובעת בעת שהיתה בהריון, ואף שילמה לה בעבור כל התקופה המוגנת מפני פיטורים. חטאה של אותה מעבידה היה בכך שהיא לא איפשרה לעובדת לעבוד בפועל בתקופת הגבלת הפיטורים אשר לאחר חופשת הלידה.

     כשאנו מביאים בחשבון את ההבדלים הניכרים בין הענין שנדון בע"ע 627/06 הנ"ל לבין עניינה של התובעת שבפנינו, אנו סבורים שנכון לחייב את הנתבעת כאן בסכום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות ושלא בעד נזק ממוני, בסכום העולה על מה שנפסק בע"ע 627/06 הנ"ל, והסכום שהתובעת עתרה לקבל - נראה לנו הולם.


לסיכום

41.     אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובעת פוטרה שלא כדין, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות, בכך שפיטוריה נעשו עקב הריונה.

בשל כך, על הנתבעת לשלם לתובעת את האמור להלן:

א.     פיצוי בעד הפסד שכר (בתקופה שעד הלידה, בתקופה בת 45 ימים לאחר תום חופשת הלידה ובתקופת ההודעה המוקדמת) ובעד הפסד דמי לידה - בסך של 35,993 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/7/06 ועד התשלום בפועל.

ב.     פיצוי בעד הפסד פיצויי פיטורים בסך 4,675 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/11/06.

ג.     פיצוי שלא בעד נזק ממוני בסך 30,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/08, אם לא ישולמו לפני כן.

ד.     הוצאות המשפט (חלק יחסי של אגרת בית הדין), בסך 707 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 27/6/06, עד התשלום בפועל.

ה.     שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/08, אם לא ישולמו לפני כן.

42.     כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שינוי תפקיד בהריון

  2. פיטורי סייעת בהריון

  3. פיטורי מזכירה בהריון

  4. הקטנת היקף משרה בהריון

  5. פיטורים של אישה בהריון

  6. הודעה על טיפולי פוריות

  7. פיטורים בהריון ללא היתר

  8. פיטורי עובדת קבלן בהריון

  9. פיטורי עובדת שנכנסה להריון

  10. חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954

  11. פיטורים בהריון - משפט משווה

  12. פיטורים בהריון לפני חצי שנה

  13. הודעה על הריון לאחר פיטורים

  14. פיטורים בהריון אחרי 4 חודשים

  15. כתב אישום בגין פיטורים בהריון

  16. היעדרות עקב הריון ולידת בת זוג

  17. ניסיון לעקוף את חוק עבודת נשים

  18. מימון טיפולי פוריות

  19. גמדות עובר - אכונדרופלזיה הריון

  20. פיטורים בהריון משירות קבע בצבא

  21. פיטורים בהריון לאחר 5 ימים בלבד

  22. סירוב עובדת בהריון לחזור לעבודה

  23. שינוי יחס לרעה כלפי עובדת בהריון

  24. פיטורים שלא כדין של עובדת בהריון

  25. פיטורי עובדת בהריון פחות מחצי שנה

  26. פיטורי עובדת בהריון ללא קבלת היתר

  27. אי הצעת עבודה חלופית לעובדת בהריון

  28. אישור רטרואקטיבי לפטר עובדת בהריון

  29. ערעור על החלטת הממונה על עבודת נשים

  30. זכאות לסיוע בטיפולי הפריה חוץ גופית

  31. היעדרות עובד עקב הריון ולידת בת זוג

  32. פיטורים מיד לאחר גילוי הריון למעסיק

  33. פיטורים של אישה בהריון לפני 6 חודשים

  34. ביטול קבלה לעבודה עקב הודעה על הריון

  35. עובדת בהריון זכאית לשוב למקום עבודתה

  36. ערעור על היתר פיטורים של עובדת בהריון

  37. היתר לפיטורי עובדת בהריון לפני פיטורים

  38. אישור פיטורים בהריון עקב קשיים כלכליים

  39. ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים

  40. הפסקת עבודה בסמוך ומיד לאחר שנודע על הריון

  41. תקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל''ח-1978

  42. פיטורים מחמת הריון או ניסיון גניבה מהמעביד ?

  43. אי ידיעת המעסיק כי העובדת בהריון לפני פיטורים

  44. ערעור המערערים על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים

  45. אישור שר העבודה והרווחה לפני פיטורי אישה בהריון

  46. תקנות עבודת נשים (הצגת תמצית החוק), תשי''ח-1958

  47. תביעת פיצויים בשיעור 150% משכרה בגין פיטורים בהריון

  48. תקנות עבודת נשים (תנאים לעבודת לילה), התשמ''ו-1986

  49. פיטורי עובדת בהריון אחרי 6 חודשים ללא אישור הממונה

  50. פיטורי אישה בהריון ממקום עבודה המעסיק פחות מ-6 עובדים

  51. עבדה כחודש בסוכנות ביטוח ופוטרה לאחר שהודיעה שהיא בהריון

  52. מה דין פיטורי אישה, אשר הריונה הנו אחד מהשיקולים לפטרה ?

  53. תקנות עבודת נשים (חובת מסירת הודעות למעביד), התשמ''ט-1988

  54. הועסקה כעורכת דין שכירה במשך ארבעה חודשים, עד לפיטוריה בהריון

  55. תקנות עבודת נשים (היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון), התשנ''א-1990

  56. תקנות עבודת נשים (הודעה על שהייה במקלט לנשים מוכות), התשס''א-2000

  57. תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס''א-2001

  58. חוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, התשס"ח-2008

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון