ערעור על העברת עובד מתפקידו

להלן פסק דין בנושא ערעור על העברת עובד מתפקידו: פסק דין השופטת נילי ארד 1. בית הדין האזורי בחיפה (סגנית השופט הראשי איטה קציר ונציגי ציבור מר אבי לב וגב' כרמלה גרודסקי; עב 1736/00) קיבל את תביעתו של המשיב 1 מר אמיל קוגן (להלן: מר קוגן) נגד המערערת (להלן: חברת חשמל או החברה) תוך שהורה, בעיקרו של דבר ולענייננו, על החזרת מר קוגן לתפקיד מפקח בו שימש עובר לפיטוריו ותשלום פיצוי בגין זכויות כספיות שנשללו ממנו עקב העברתו מתפקידו, בתקופה שלפני הפיטורים. כנגד פסיקתו של בית הדין האזורי מוסב ערעור זה. רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים 2. מר קוגן, מהנדס בעל תואר שני, עובד קבוע בחברת החשמל, הוסמך במאי 1993 לשמש בתפקיד מפקח במרכז הפיקוח על קווי חלוקת מתח גבוה, הפועל 24 שעות ביממה, ובו מועסקים בתורנות חמישה מפקחים (להלן: מרכז הפיקוח). במהלך שנת 1996 החלו חיכוכים בין מר קוגן לבין הממונים עליו, שהלכו ותכפו, עד אשר הביאו בסופו של דבר להחלטה על פיטוריו מהחברה. מחמת חשיבות הדברים לענייננו נעמוד להלן על עיקרי הדברים, כפי שמצאו ביטויים בפסק הדין שבערעור. 3. בחודש יולי 1996, בעקבות נטישת קורס מקצועי, משלא נענתה דרישתו להסעה מביתו והצגת אישור מחלה להצדקת ההיעדרות מהקורס, הפנה הממונה הישיר על מר קוגן, מר יוסף קון (להלן: מר קון), תלונה לסגן מנהל מחוז הצפון בחברה, מר משה חכם (להלן: מר חכם), בה התבקש לטפל בנושא מן הטעם ש"הגיע הזמן שמר קוגן יבין שקיימת הירארכיה ניהולית בחברה וחלים עליו חובות כגון דיווח אמת כאשר מתבקש לכך ובכלל חובת התנהגות מכובדת כלפי מנהליו בכל רמה". במכתב נזיפה מיום 23.7.1996 ששלח מר חכם למשיב נאמר כך: "בדיווח שקיבלנו ממנהל המחלקה שלך, בהצטברות של אירועים רבים על אופן התנהגותך והתייחסותך להנהלה, נוכחנו כי אינך מקיים משמעת בעבודה ואינך מקיים את הוראות הממונים עליך. בדיון שהתקיים עם ב"כ ועד העובדים, אנו רואים בנ"ל כתופעות חריגות שאינן הולמות עובד בחברה. הוסכם, איפוא, להביע לך הפעם אזהרה חמורה לאי הישנות מקרים דומים בעתיד. עם הישנות מקרים דומים, תשקל אפשרות העברתך ממחלקתך או כל אמצעי משמעתי אחר העומד לרשותנו" (להלן: מכתב הנזיפה). במאמר מוסגר יצוין, כי במכתב הנזיפה שהוגש לבית הדין האזורי נעשה שינוי בכתב יד בתאריך המכתב, באופן שתחת שנת 1996 נכתב 1997. 4. במהלך שנת 1997, לאחר פרישת מפקחים מעבודתם, התגלעו חיכוכים בין מר קוגן ובין הממונה הישיר עליו, מר קון, על רקע חילופי המשמרות בין המפקחים. במהלך חודש יוני 1997 כתבו הממונים על ההשגחה והאחזקה במחוז הצפון בחברה מכתבים למר קון, בהם התלוננו על תפקודו של מר קוגן. מכתבי תלונה אלה הוכנסו לתיקו האישי של מר קוגן, ללא ידיעתו ומבלי שהתבקשה תגובתו לאמור בהם. ביום 29.6.1997 הוגשה תלונה נוספת למר חכם בהתייחס לשיבושים באספקת החשמל שאירעו יומיים קודם לכן באזור התעשייה תפן, בעת שמר קוגן היה בעמדת הפיקוח. יום לאחר מכן התלונן מר קון בפני מר חכם על תפקודו של מר קוגן ועל הפרות משמעת שביצע. לבקשתו של מר חכם הוקמה ועדה לבדיקת האירוע בו שובשה אספקת החשמל באזור התעשייה תפן. על חברי הוועדה נמנו: יו"ר ועד המהנדסים במחוז הצפון, מר יעקב חי (להלן: מר חי), יו"ר ארגון העובדים במרחב צפון מר עמוס אדן (להלן: מר אדן), מר חכם ונציגים נוספים מטעם ההנהלה (להלן גם: הוועדה). במהלך דיוני הוועדה הועבר מר קוגן ממרכז הפיקוח לעבודה במשמרות ב"בית המלאכה" של החברה. בסיום דיוניה, ביום 13.7.1997, הגיעה הוועדה למסקנה, בניגוד לדעתו של סגן מנהל מחוז הצפון, מר חכם, כי אין ראיות לכך שמר קוגן פעל בניגוד לנוהלי העבודה והוראות הבטיחות. הוועדה קבעה כי יש להחזיר את מר קוגן לעבודה סדירה במשמרות בחדר הפיקוח. חרף זאת לא הוחזר מר קוגן לעבודה סדירה כמפקח. בתגובה דרש יו"ר ארגון העובדים במרחב צפון, מר אדן, ממר חכם להחזיר את מר קוגן לעבודה סדירה, בהסתמך על דעת רוב חברי הוועדה. לבסוף, לאחר תקופה של כחצי שנה, הוחזר מר קוגן לעבודה במשמרות סדירות בעבודתו כמפקח. 5. תלונות על התנהלותו של מר קוגן עלו פעם נוספת במהלך שנת 1999. ביום 5.9.1999 הודיע מר קון למר חכם על החלטתו לקנוס את מר קוגן ולשלול ממנו שכר עידוד עבור חודש ספטמבר, לאחר שתפקד שלא כנדרש ממפקח במספר אירועים, עליהם עמד במכתבו. סכסוך נוסף פרץ בין מר קוגן לחבריו לעבודה ביום 19.9.1999, ערב יום הכיפורים, כאשר בעת שהיה מפקח תורן סרב מר קוגן לבקשתו של מר קון לארגן הסעה לאחד העובדים שהתקשה להגיע לעמדת הפיקוח, בטענה שאין זה תפקידו, כי אם תפקידה של מזכירת המחלקה. בתצהירו טען מר קון כי "סירובו של קוגן לטפל בעניין פעוט זה וגילוי יחס מזלזל כלפי הממונה, יחס שלווה בקללות ונאצות כלפי בעת שיחתנו, ויחס בלתי חברי כלפי חבריו למשמרת, היה חוליה נוספת בשרשרת האירועים הקשים שחווינו עם קוגן עד זרא". 6. על רקע אירועים אלה, כפי שהובאו לפני בית הדין האזורי, התקיים ביום 12.12.1999, דיון בהמלצתו של מר קון להעביר את מר קוגן ממרכז הפיקוח. בדיון בו השתתפו מר חכם, מר קון, מר חי - יו"ר ועד המהנדסים במחוז הצפון, ומר ילין, נציג ועד המהנדסים, לא התקבלה החלטה אופרטיבית. במסמך שערך מר קון בתאריך 28.12.99 לסיכום הדברים, התייחס מר קון לארבעה גורמים בעייתיים בהתנהלותו של מר קוגן: מתן השירות, יחסי האנוש, בעיות משמעת ו"ראש קטן / בריחה מאחריות", ובלשון הכתוב: "כאשר קיבלתי וקידמתי את מר קוגן לתפקיד של מפקח מחוזי הייתי גא בכך שמחוז הצפון הוא הראשון שהפעיל מהנדס כמפקח מחוזי. תמיד האמנתי שמהנדס זה לא רק מקצוע.... מהנדס צריך לחשוב בגדול, לנתח את הנעשה ולקבל את ההחלטות ואת האחריות הנדרשת ממנו כחלק מתפקידו. מהנדס צריך להיות אמין, בעל יוזמה, להפגין ביטחון ובטיחות, להפעיל 'ראש גדול', לתת שירות ותמיכה לכל אלה איתם ומולם הוא עובד. מיותר להזכיר שהוא צריך להיות ממושמע, לקיים את הנהלים / הוראות ולכבד את המנהלים. חלק מהתכונות הנ"ל ואולי גם אחרות חסרות למר קוגן. אני משוכנע שעובד שאין לו את התכונות הנדרשות לתפקיד מרכזי כמו מפקח מחוזי לא יכול להמשיך בתפקידו". 7. הסכסוכים בין מר קוגן לממונים עליו לא פסקו והגיעו לשיא נוסף באירוע מיום 18.1.2000. היה זה יום סערה, והשירות המטאורולוגי דיווח כי סופת גשמים משמעותית עומדת לפקוד את צפון המדינה. עקב כך צפתה החברה תקלות רבות באספקת החשמל. אותו יום שובץ מר קוגן לעבודה במשמרת הבוקר. סמוך לשעה 11:00 ביקש מר קוגן ממר קון לתגבר את חדר הפיקוח במפקח נוסף. לטענת מר קוגן לא נענה מר קון לבקשה, אך משהחמיר מזג האוויר הורה למפקח ששובץ למשמרת הערב להקדים ולהתחיל את משמרתו בשעה 13:00 במקום בשעה 15:00. לטענת מר קון גילה מר קוגן בהתנהגותו זו "סימני לחץ" ובלשונו: מר קוגן "דרש בצורה ממש היסטרית לתגבר לאלתר את הפיקוח במפקחים נוספים". למחרת היום, 19.1.2000, במהלך עבודתו במשמרת ערב, התפתח סכסוך נוסף בין מר קוגן לממונה עליו, מר קון. לטענת מר קוגן, מחמת שצפה תקלות רבות הציע למר קון כי במשמרת הערב יעבדו שני מפקחים. מר קון סירב להצעה, ולאחר מספר דקות נדרש מר קוגן להגיע למשרדו של מר חכם לשם בירור. מר קון טען בתצהירו כי מר קוגן "נכנס ללחץ לא מוצדק, הלחיץ את הנהלת המחלקה ללא צורך וללא הצדקה" ובתגובה לדבריו אלה קילל אותו מר קוגן ועזב את חדרו. עקב כך הגיש מר קון תלונה למר חכם בה כתב, בין היתר כך: "ברצוני לציין שהחל בשעות אחר הצהריים ועד היום בבוקר תפקדו כל עובדי המחלקה בצורה בלתי רגילה, במסירות מוחלטת למערכת ודאגה ללקוחות. לא מקובל עלי שהדאגה העיקרית של מר קוגן תהיה לאוכל ולעזרה וזאת לפי הערכתו ולא לפי הערכת ההנהלה... מכיוון שזה לא פעם ראשונה שמר קוגן מתנהג לא כפי שמצפים ממנו, אבקש לטפל בנושא". בו ביום זומן מר קוגן למר חכם, שהודיעו על העברתו לתפקיד אחר, של תפעול הרשת. שבוע לאחר מכן הומצאו למשיב תלונותיו של מר קון נגדו. מר חי, יו"ר ועד המהנדסים במחוז הצפון, התנגד להחלטת ההעברה ולבקשתו התקיים בירור במשרדו של מר חכם ביום 30.1.2000, בו נטל חלק גם מר קוגן. בטיעונו הכתוב טען מר קוגן כי לא קיבל כל הסבר לכישלון שיוחס לו בטיפול המקצועי שנתן במסגרת משמרתו ביום 18.1.2000. על כך הוסיף מר קוגן במכתב מיום 8.2.2000, בו כפר בטענת מר קון לפיה הוא מתייחס בזלזול ובגסות לאנשים עמם הוא בא במגע במסגרת עבודתו, תוך שטען כי "מלבד רדיפה עיוורת, איני מעלה על דעתי סיבה נוספת להאשמותיו חסרות [ה]בסיס של מר קון יוסף". 8. מר חכם טען בתצהירו כי העברת מר קוגן מתפקידו בוצעה בהסכמת מר קוגן ועל דעת מר חי, יו"ר ועד המהנדסים, וכן על דעתו של נציג עובדי המשמרות מטעם ארגון העובדים (להלן: מר זוהר). מר קון אישר בתצהירו כי ההעברה בוצעה על דעתו של מר חי. מנגד, העיד מר חי בבית הדין האזורי שלא נתן הסכמתו להעברת מר קוגן מתפקידו, ואף לא ניתנה הסכמת ארגון העובדים לצעד זה. יצוין, כי באותו שלב הפסיק מר חכם מגעיו עם יו"ר ועד המהנדסים, מר חי, לרבות בעניינו של מר קוגן, מחמת סכסוך שפרץ בין ועד המהנדסים לבין ארגון עובדי החברה. 9. מר קוגן פנה פעמים מספר, בכתב ובעל-פה, למר חכם ולמר קון, בדרישה להחזירו לתפקידו הקודם כמפקח. משלא נענו פניותיו הודיע מר קוגן למזכירתו של מר קון ביום 14.2.2000 כי בכוונתו לחזור למשמרות בתפקידו כמפקח, החל מיום 17.2.2000. בתגובה לכך הורה מר חכם למר קון שלא לשלם למשיב שכר אם יתייצב למשמרת על דעת עצמו. ואכן, בהתאם להבטחתו התייצב מר קוגן במרכז הפיקוח. משחזר והתייצב גם ביום 21 בפברואר 2000 נתן מר חכם מכתב פיטורים למשיב בזו הלשון: "הואיל ואין בדעת ההנהלה להוסיף להעסיקך בעבודה בחברה, ניתנה לך בזה הודעת פיטורין. עבודתך תסתיים ביום 21.2.00 בגמר יום העבודה" (להלן: החלטת הפיטורים). 10. בקשה שהגיש מר קוגן לבית הדין האזורי כנגד פיטוריו נענתה בהחלטתו של בית הדין קמא, אשר הורה על ביטול החלטת הפיטורים ועל החזרתו המיידית של מר קוגן לעבודה סדירה בחברת החשמל, על פי שיבוץ העבודה שהוסכם על הצדדים לפני האירועים שהתרחשו ביום 21.2.2000 (בש"א 1448/00, החלטה מיום 13.4.2000). לפי החלטת בית הדין הוחזר מר קוגן לעבודה במשמרות ב"בית המלאכה". בדיון מיום 8.12.2000 נתנה חברת החשמל "הצהרת גור אריה" לפיה ישמר מקומו של מר קוגן במרכז הפיקוח, במידה ותתקבל תביעתו להחזירו לעבודה כמפקח. פסק דינו של בית הדין האזורי 11. 11. בית הדין סקר בפירוט רב את תוכן התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך ואת העדויות ששמע, ובהתייחס למסכת היחסים בין מר קוגן לחברה קבע, בין היתר כך: הסכמתו של מר זוהר, נציג עובדי המשמרות מטעם ארגון העובדים, להעברתו של מר קוגן מתפקידו, ככל שניתנה, "הייתה ללא סמכות כלל" כיוון ש"על פי תקנון הבחירות של ארגון העובדים בחברת החשמל, אזי מר זוהר לא נבחר כנציג יחודי של עובדי המשמרת אלא כנציג הפועלים בלבד בארגון העובדים"; למשיב לא ניתנה זכות טיעון, אלא "מר קון ומר חכם החליטו על העברתו מתפקיד ופיטוריו מהעבודה בלי ליידע את התובע [מר קוגן] מראש על הכוונה לכך, מבלי להביא לידיעתו את הסיבות לצעדים הללו ומבלי לתת לו את זכות הטיעון לפני קבלת ההחלטה על ההעברה ואח"כ הפיטורים"; נדחתה טענת חברת החשמל, כי תפקיד המפקח אותו מילא מר קוגן מהווה "משרת אמון", מה גם שבינתיים סיים מר קון את תפקידו ותחתיו בא מר סרג'יו דיכטר, עמו לא היו למשיב "עימותים מקצועיים או אישיים"; על פי חוקת העבודה של חברת החשמל רשאית החברה עקב צורכי עבודה להעביר עובד מתפקיד אחד למשנהו בהסכמה עם ועד העובדים, ואילו במקרה שלפנינו לא ניתנה הסכמת הוועד להעברתו של מר קוגן מתפקיד מפקח לתפקיד אליו הועבר בבית המלאכה; מר חי, יו"ר ועד המהנדסים, לא נתן הסכמתו לפיטורי מר קוגן, אלא "היה מוכן לבדוק את האפשרות של העברתו של התובע [מר קוגן] לעבוד במקום אחר בתנאי שתנאי השכר של התובע לא יפגעו"; בית הדין הוסיף והתייחס בהרחבה למאבק שהתנהל החל מינואר 2000 בין ועד המהנדסים בחברת החשמל לבין יו"ר ארגון עובדי החברה במחוז צפון, מר אדן. סכסוך זה, לטעמו של בית הדין האזורי, היה קשור "קשר אמיץ" לפרשת פיטוריו של מר קוגן. בית הדין מצא כי הסכסוך גרם לכך "שהמהנדסים איבדו את הגנת ארגון העובדים"; ראשי ארגון העובדים "הצהירו בגלוי כי ידאגו לפיטורי מהנדסים"; מר קוגן "היה בגדר 'הסנונית הראשונה שבישרה את בוא האביב' הוא היה הראשון ש'זכה' לקבל הודעת פיטורין... כשההזדמנות לכך נפלה לידיו של מר חכם 'כפרי בשל' והתובע [מר קוגן לפנינו] פוטר על אתר"; בהמשך פוטרו מעבודתם 26 מהנדסים נוספים, בפרק זמן של ארבעה ימים, בין ה-25 ל-28 בפברואר 2000, פיטורים שבוטלו במסגרת דיונים שהתקיימו בבית הדין לעבודה, כאשר "כמעט כולם חזרו לעבודתם בנתבעת [חברת החשמל] - פרט לבודדים שהספיקו להיקלט מיד במקום עבודה אחר". בסיכומו של דבר הורה בית הדין לחברת החשמל להחזיר באופן מיידי את מר קוגן לעבודתו כמפקח במרכז הפיקוח. לאור הנזק שנגרם למשיב כתוצאה מהעברתו מתפקיד מפקח הורה בית הדין לצדדים לנסות ולהגיע בתוך 45 יום להסכמה ביניהם בדבר שיעור הפיצוי שישולם למשיב, שאם לא כן יהיה מר קוגן רשאי לפנות לבית הדין בבקשה להמשך דיון בשאלת ההפסדים הכספיים שנגרמו לו. הערעור - דיון והכרעה 12. בערעורה לא מחתה עוד חברת החשמל כנגד ביטול החלטת הפיטורים, ובלשון בא כוחה לפנינו: "אנו 'נטשנו' את נושא הפיטורים ומתעסקים רק בנושא העברה [מתפקיד]". במצב דברים זה, ולאחר ששטחו טיעוניהם לפנינו בהרחבה ניכרת, בכתב ובעל-פה, נענו הצדדים להמלצתנו לפיה ימשיך מר קוגן למלא תפקיד מפקח במרכז הפיקוח, כדי שניתן יהיה להתרשם מעבודתו ולנסות לפתוח "דף חדש" במערך היחסים בינו לבין הממונים עליו בחברה. אביב חלף, קיץ נאסף והגשם שב, וכל העת הזו המשיך מר קוגן בביצוע תפקידו כמפקח במרכז הפיקוח. בישיבות תזכורת שהתקיימו במהלך התקופה מסרו הצדדים - מר קוגן, החברה ונציגי ועד העובדים - דיווח שוטף לבית דין זה, ממנו הובהר כי לא נשמעו עוד טענות נגד תפקודו של מר קוגן כמפקח במרכז הפיקוח. עם זאת, התקיים כל העת "מתח גבוה" בין הצדדים. לטענת החברה התנהג מר קוגן היטב כיוון שידע כי הוא נמצא תחת "עינו של בית הדין". מר קוגן מצידו הביע תרעומת עזה על הימצאו "בבחינה מתמדת" שלא לצורך, ולא נטש את טענת ההתנכלות, טענה שהוכחשה על ידי החברה. מגעים לפשרה שקיימו הצדדים, בהמלצתנו, עלו בסופו של דבר על שרטון, ומשכך הגיעה העת להכרעתנו בסכסוך, כמבואר מטה. 13. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי הכרעתו של בית הדין האזורי בה חייב את חברת החשמל להחזיר את מר קוגן לתפקידו המקורי כמפקח במרכז הפיקוח ולפצותו בגין ההפסדים שנגרמו לו בתקופה בה הועבר ממרכז הפיקוח בדין יסודה, ובהעדר טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה יש להותיר על כנה את פסיקתו בנדון זה. 14. 14. בכל כתבי הטענות שהגישה חברת החשמל בערעור לא נשמעה עוד טענה בנוגע לתפקודו של מר קוגן מאז הוחזר לעבודתו כמפקח, על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. יתרה מכך. מר קון, עמו התעמת מר קוגן טרם פיטוריו, שוב אינו משמש כאחראי על המפקחים. מחליפו, מנהל מחלקת התפעול מר סרג'יו דיכטר, אישר בפנינו בישיבה שהתקיימה ביום 23.6.2005 כי "... המצב השתפר, כלומר יש רגיעה מסוימת ביחסי העבודה, אין תלונות לגבי תפקודו ולגבי התנהגותו [של מר קוגן]". עם זאת, ומשעלו על שרטון מגעי הצדדים לפשרה, הביע מר דיכטר חשש כי השיפור ביחסי העבודה עם מר קוגן נובע מהליך הערעור התלוי ועומד. חשש זה נותר בינתיים בגדר השערה בלבד. משכך, ונוכח העובדה שהלכה למעשה מבצע מר קוגן את תפקידו כמפקח במרכז הפיקוח לשביעות רצון הממונים עליו, איננו מוצאים לנכון להתערב בסעד אותו העניק בית הדין האזורי בפסק דינו. 15. חברי הנשיא אדלר גורס, כי "לא היה מקום לבטל את החלטת החברה בדבר העברת מר קוגן לתפקיד אחר". נתתי דעתי לטעמיו ואיני יכולה להסכים להם. ואבאר בקצירת האומר. הגם שלא נשמעו טענות כנגד מקצועיותו של מר קוגן, לוותה עבודתו במרכז הפיקוח בסכסוכים עם הממונים עליו, כאשר אלה מייחסים לו הפרת משמעת בוטה ואילו מר קוגן מצידו טוען לרדיפת שווא נגדו. כעולה מחומר הראיות, טענות כנגד התנהגותו הועלו על הכתב הוכנסו לתיקו האישי של מר קוגן בלא ידיעתו ומבלי שהתבקשה תגובתו להן; ואילו האירוע האחרון של הפרת משמעת, בו התייצב מר קוגן לעבודתו במרכז הפיקוח למרות ההחלטה על העברתו מתפקידו, גרר את החלטת הפיטורים אותה ביטל בית הדין האזורי, ושעליה אין חברת החשמל מערערת עוד. אשר להסכמתו כביכול של מר זוהר "לניודו של מר קוגן" הנזכרת בחוות דעתו של חברי הנשיא אדלר, הרי שכפי שקבע בית הדין האזורי, מר זוהר היה נציג עובדי המשמרות מטעם ארגון העובדים, והסכמתו, ככל שניתנה, "הייתה ללא סמכות כלל". אכן, אין נדרשת הסכמה פוזיטיבית של נציגות העובדים לניוד עובד בחברה מתפקיד לתפקיד, אולם ככל שנסתייע בהסכמת נציגות העובדים כתימוכין להחלטת ההנהלה, תהא זו הנציגות המוסמכת על פי התקנון. משכך הוא, דעתי היא כי אין להתערב בהכרעתו של בית הדין האזורי, אשר שמע את העדים והתרשם מהם, לפיה העברתו של מר קוגן מתפקידו נעשתה שלא כדין, כדי כך שהתחייבה השבתו לתפקידו במרכז הפיקוח. זאת ועוד. הכרעה זו עמדה במבחן המעשה, בתקופה הממושכת בה הועסק מר קוגן בפועל כמפקח ועד היום. 16. טרם נעילה, ובשים לב לטיעוני הצדדים בערעור, רואים אנו לנכון לעמוד על הכרעותיו של בית הדין האזורי באשר למעורבותה של נציגות העובדים בסכסוך מושא הערעור, השלכותיה ונפקותה לענייננו. 17. אין מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה הסכסוך שפרץ בחברה בין ארגון העובדים לבין ועד המהנדסים קשור "קשר אמיץ" להחלטה לפטר את מר קוגן. כמבואר לעיל, שאבה החלטת הפיטורים עיקר חיותה ממסכת עימותים מתמשכת אליה נקלע מר קוגן, שלא בטובתו, בגינה החליטו מנהליו על פיטוריו לאלתר. החלטה זו עומדת לעצמה, במנותק ממערכת היחסים הפנימית ששררה באותה עת בין ארגון העובדים לבין ועד המהנדסים, אשר מצאה פתרונה בפסיקתו של בית דין זה (סק (ארצי) 2/03 הסתדרות המהנדסים האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל - מרכז השלטון המקומי, ניתן ביום 8.9.2005). 18. ערעורה של חברת החשמל כנגד קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה יש לקבל את הסכמת ועד העובדים בחברה להעברת עובד מתפקידו, בדין יסודו. בפסיקתו בנדון זה סמך בית הדין על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה בפרשת ועד המהנדסים, בדבר נוהג המחייב קבלת הסכמת הוועד לא רק בעת קידום עובדים אלא גם כאשר נשקלת העברת עובד מתפקידו (עב (אזורי חיפה) 3270/01 ועד המהנדסים בחברת החשמל מרחב צפון - חברת החשמל בע"מ, ניתן ביום 21.9.2003). אלא שאותה פרשה הוכרעה בפסק דין בערעור שהוגש לבית דין זה, בו ניתן תוקף להסכם פשרה במסגרתו הותוותה מערכת היחסים בין החברה, ועד העובדים הכללי וועד המהנדסים. בסעיף 6 להסכם הפשרה נקבע כי "הסדר זה יבוא במקום פסק דינו של בית הדין האזורי וכל הקביעות שבפסק הדין המתייחסות לחברה - בטלות ומבוטלות מבלי שיש בכך כדי לגרוע מעמדות הצדדים" (עע (ארצי) 426/03, 1021/04 חברת החשמל לישראל בע"מ - ועד המהנדסים בחברת החשמל מרחב צפון, ניתן ביום 13.9.2004). יצוין, כי פסק דינו של בית הדין האזורי מושא ערעור זה ניתן לאחר מתן תוקף להסכם הפשרה בערעור בפרשת ועד המהנדסים בבית דין זה, כמבואר לעיל. משכך הוא, נשמט הבסיס מקביעותיו של בית הדין האזורי, ככל שהן נוגעות ליחסי הנהלת חברת החשמל ונציגויות העובדים בה. סוף דבר 19. לשיטתי, יש לדחות את ערעורה של חברת החשמל בנוגע להעברתו של מר קוגן מתפקידו. אם תתקבל דעתי, כי אז תהא זו תוצאת הכרעתנו בערעור: א. מר קוגן ימשיך בעבודתו בחברה, בתפקידו במרכז הפיקוח על קווי חלוקה למתח גבוה. בכך אין כדי למנוע מחברת החשמל לנקוט כלפי מר קוגן בהליכי משמעת, או בהליכים אחרים, אם וככל שיעלה הצורך בכך, הכל בכפוף להוראות הדין ובמסגרת התקנון, הסמכות הניהולית, כללי ההתנהגות, והמשמעת הנוהגים בחברה. ב. התיק מוחזר לבית הדין האזורי, כדי שידון בכל ההקדם בתביעתו של מר קוגן לפיצוי בגין ההפסדים הכספיים שנגרמו לו בתקופה בה הועבר מעבודתו במרכז הפיקוח, אלא אם כן יודיעו הצדדים לבית הדין האזורי כי הגיעו להסכמה ביניהם בנדון זה. ג. כמבואר בסעיפים 17 ו-18 לעיל, מתבטלות הקביעות והמסקנות בפסק הדין אשר עניינן ביחסי חברת החשמל עם ועד העובדים וועד המהנדסים, וביחסים שבין נציגות העובדים לבין עצמה. ד. בתוך שלושים יום מהיום תשלם חברת החשמל למר קוגן שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 10,000 ש"ח. לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנשיא סטיב אדלר עיינתי בחוות דעתה של חברתי השופטת ארד ולהלן עמדתי. מצטרף אני למסקנת חברתי, כי לא נדרשת הסכמת ארגון עובדי חברת החשמל לשם קבלת החלטה בדבר ניוד עובד החברה מתפקיד לתפקיד. מקובלת על דעתי אף קביעתה כי פיטוריו של מר קוגן ביום 21.2.2000 לא היו חלק מהמאבק בין ארגון עובדי חברת החשמל לבין ועד המהנדסים בחברה. לא כן באשר לתוצאת הדברים לפיה יש להותיר על כנה את קביעתו של בית הדין האזורי בדבר החזרתו של מר קוגן לתפקיד מפקח במרכז הפיקוח. בעניין זה אין דעתי כדעת חברתי, ואלה טעמי: העובדות הצריכות להנמקת עמדתי: [2] רקע הדברים והסכסוך המתמשך שהביא בסופו של יום לפיטוריו של מר קוגן מעבודתו בחברת החשמל תוארו בהרחבה בעמדתה של השופטת ארד. אעמוד בקצרה על הנסיבות הנחוצות להבהרת עמדתי. סגן מנהל מחוז הצפון בחברת החשמל, מר משה חכם, הודיע למר קוגן ביום 19.1.2000 על העברתו מתפקיד מפקח במרכז הפיקוח על קווי חלוקת מתח גבוה בחברת החשמל לתפקיד אחר, של תפעול הרשת. ההחלטה על העברתו של מר קוגן לתפקיד אחר התקבלה על רקע סכסוך מתמשך בינו לבין הממונים עליו ובכלל זה מנהלו הישיר, מר יוסף קון, שהיה באותה עת מנהל מחלקת תפעול רשת במחוז הצפון. בין היתר, נשלחו למר קון במהלך חודשים יוני-יולי 1997 מכתבי תלונה מטעם הממונים על ההשגחה והאחזקה במחוז הצפון (עובדי שטח) בעניין תפקודו של מר קוגן. ביום 30.1.2000 ובעקבות דרישתו של יו"ר ועד המהנדסים במחוז הצפון, התקיים במשרדו של מר חכם בירור בעניין ההחלטה להעביר את מר קוגן לתפקיד אחר. בבירור השתתפו מר חכם, מר קוגן ומר יעקב חי, יו"ר ועד המהנדסים במחוז הצפון. עובר לקיום הבירור, העלה מר קוגן על הכתב את טיעוניו בעניין תלונותיו של מר קון כנגדו ובעניין העברתו לתפקיד אחר. בירור זה לא הניב הסכמה בסוגית ניודו של מר קוגן. מר חכם ומר קון טענו כל העת, כי ניודו של מר קוגן נעשה על דעתם של מר יעקב חי ומר שמואל זוהר, נציג עובדי המשמרות מטעם ארגון עובדי חברת החשמל. מר קוגן פנה למזכירותיהם של מר קון ומר חכם מספר פעמים בבקשה לשוב לתפקידו כמפקח. משלא נענו פניותיו, הודיע מר קוגן למזכירתו של מר קון ביום 14.2.2000 כי החליט, על דעת עצמו, לשוב לעבודה במשמרות כמפקח החל מיום 17.2.2000. מר חכם הורה למר קון שלא לשלם למר קוגן שכר אם יתייצב לעבודה בפיקוח על דעת עצמו ובניגוד להוראות ההנהלה. נאמן לדברו, התייצב מר קוגן לעבודה במרכז הפיקוח בשתי משמרות שונות, ביום 17.2.200 וביום 21.2.2000. בעקבות כך, זומן מר קוגן למשרדו של מר חכם בצהרי יום ה - 21.2.2000, שם נמסר לו מכתב פיטורים בתוקף מיידי. קביעותיו של בית הדין האזורי: [3] בפסק דינו מיום 13.1.2005 קיבל בית הדין האזורי את עתירתו של מר קוגן לביטול פיטוריו והחזרתו לאלתר לתפקיד מפקח במכרז הפיקוח. זאת, לאחר שמאז 19.1.2000 מר קוגן לא עבד בחדר הפיקוח . בפתח הדיון בערעור, הודיע בא כח חברת החשמל לבית הדין, כי החברה אינה עומדת עוד על הדיון בשאלת תוקף פיטוריו של מר קוגן והיא מבקשת למקד את הדיון בשאלת תוקף ההחלטה של החברה להעבירו לתפקיד אחר. במהלך הדיון בפנינו, ובמסגרת המאמצים שננקטו לשם הבאת הצדדים לידי פשרה, נאותה חברת החשמל להשיב את מר קוגן לתפקידו כמפקח לתקופת מה, לשם בחינה מחודשת של מערך היחסים בין הצדדים. ממועד זה, דיווחו הצדדים לבית הדין מעת לעת על תפקודו של מר קוגן במרכז הפיקוח. בסופו של דבר, כשלו המגעים בין הצדדים וחברת החשמל ביקשה את הכרעתנו בשאלת תוקף ההחלטה על העברתו של מר קוגן לתפקיד אחר. הכרעה: [4] ההחלטה על העברתו של מר קוגן לתפקיד אחר של תפעול רשת באה, כאמור, על רקע סכסוך מתמשך בינו לבין הממונים עליו והצטברותן של תלונות רבות אודות הפרות משמעת, הפרת נהלים, תפקוד שאינו משביע רצון, אי קיום הוראות הממונים עליו ובריחה מאחריות. זאת, לצד תלונות של עובדי שטח באשר לתפקודו. על רקע הפרות משמעת אלה והצטברותן של תלונות כנגד מר קוגן לאורך תקופת זמן ארוכה, ניתן לומר, איפוא, שהחלטת הממונים להעבירו לתפקיד אחר עומדת באמות מידה של סבירות. משהתקבלה ההחלטה על העברתו לתפקיד אחר, אין ספק כי מר קוגן ביצע הפרת משמעת חמורה שעה שהחליט על דעת עצמו ובניגוד להוראות הממונים עליו להתייצב לעבודה במכרז הפיקוח. תופעה מעין זו אין לה מקום במסגרת יחסי עבודה תקינים. לשם שמירה על מרקם יחסי העבודה ותפקודו התקין של מקום העבודה, נודעת חשיבות נודעת לשמירה על המשמעת במקום העבודה וקיום הוראות הממונים. כפי שעולה מחומר הראיות, מר שמואל זוהר, נציג עובדי המשמרות מטעם ארגון העובדים במחוז הצפון נתן הסכמתו לניודו של מר קוגן. הנהלת החברה אף קיימה הידברות עם נציגי ועד המהנדסים בעניין העברת מר קוגן לתפקיד אחר ובעניין החלטתו לחזור למרכז הפיקוח בניגוד להוראות הממונים עליו. במצב דברים זה, החלטת הממונים בדבר העברתו של מר קוגן מתפקידו היא בת-תוקף והוא אינו רשאי להחליט על דעת עצמו לשוב לתפקידו הקודם. קיומה של הירארכיה ניהולית נדרשת לשם תפקודו השוטף והיעיל של מקום העבודה והעובדים אינם רשאים ליטול לידיהם את מושכות הניהול ולפעול בניגוד להוראות הממונים עליהם. לאור האמור, סבורני כי לא היה מקום לבטל את החלטת הנהלת החברה בדבר העברת מר קוגן לתפקיד אחר. הסכמת בעלי הדין לעשות ליישוב הסכסוך בפשרה, ומשקלה בהכרעת הדין: [5] כאמור, בית הדין האזורי הורה על השבתו של מר קוגן למרכז הפיקוח בניגוד לעמדתה של חברת החשמל. בעת הניסיון להביא את הצדדים לסיום הסכסוך בערעור בפשרה, שובץ מר קוגן במרכז הפיקוח ל"תקופת ניסיון", אולם חברת החשמל לא ויתרה על עמדתה העקרונית כי ההחלטה על ניודו הינה בת תוקף ומוצדקת. תוצאת הדיון אליבא דחברתי במקרה זה נגזרה, בסופו של דבר, מהסכמת חברת החשמל להשיב את מר קוגן לעבודה במרכז הפיקוח בתקופת הערעור לתקופת ניסיון, מכך שהלכה למעשה מר קוגן ביצע את תפקידו בתקופה זו ללא תלונות חריגות, ומאחר ומר קון אינו משמש כיום כאחראי על המפקחים במרכז הפיקוח. אלא, שמחליפו של מר קון, מר סרג'יו דיכטר, אינו משוכנע שמר קוגן ימשיך לשמור על כללי המשמעת לאחר שתוסר מעליו "חרב" בית הדין. זאת ועוד, הרקע להעברתו של מר קוגן לתפקיד אחר לא התמצה בסכסוך בינו לבין מר קון. מדובר בסכסוך רב שנים, בו היו מעורבים גם מר חכם והנהלת החברה במחוזה הצפוני. בישיבה האחרונה שהתקיימה בפנינו במסגרת הערעור, הודיע בא כח החברה, כי "הנסיון לא עלה יפה" [חזרתו של מר קוגן למרכז הפיקוח - ס.א] והחברה עמדה על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין השבתו של מר קוגן לתפקידו. מכל מקום, אין מקום להיתלות בהסכמת הנהלת החברה לנסות ליישב את הסכסוך בפשרה ולפרשה כויתור על עמדתה העקרונית. נוכח חומרת הפרות המשמעת מצדו של מר קוגן דעתי היא, שאין לבטל את החלטת הנהלת החברה בדבר העברתו לתפקיד אחר. סוף דבר: [6] משעה שנאלצנו להכריע בתובענה, עלינו לעשות כן על יסוד עובדות המקרה, טיעוני הצדדים ועמדותיהם בפנינו. בהעדר הסכמה, עמדתה של חברת החשמל היתה ועודנה, כי אין להחזיר את מר קוגן לעבודה במרכז הפיקוח. כאמור, נוכח הפרות המשמעת, הצטברות התלונות הרבות בעניינו של מר קוגן והחלטתו להתייצב במרכז הפיקוח בניגוד להוראות הממונים עליו, אין מקום לבטל את ההחלטה על העברתו לתפקיד אחר. אוסיף עם זאת, כי יפה פעלו בעלי הדין בניסיון ליישב את הסכסוך בדרכי שלום ותוך שיתוף נציגות העובדים. סבורני, כי גם בשלב זה יש מקום לבוא לידי הסכמות שיהיו לרצון כלל הצדדים לסכסוך. טוב יעשו הנהלת החברה, מר קוגן ונציגי העובדים אם ימשיכו, אפוא, את ההידברות ביניהם חרף מתן פסק דיננו בערעור. סיכומו של דבר, לו תשמע דעתי, תהא תוצאת הדברים כדלקמן: הערעור יתקבל באופן בו חברת החשמל אינה מחוייבת להחזיר את מר קוגן לתפקידו כמפקח במרכז הפיקוח, אלא אם תבחר לעשות כן בשל תפקודו במרכז הפיקוח או משיקולים אחרים. מר קוגן יתייצב לתפקידו בהתאם להוראות הנהלת החברה. מר קוגן ישלם לחברת החשמל הוצאות משפט ושכ"ט בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. השופטת ורדה וירט-ליבנה אני מצטרפת לדעתה של השופטת ארד. נציג עובדים, מר רן חרמש אני מצטרף לדעתו של הנשיא. נציג מעבידים, מר הלל דודאי אני מצטרף לדעתו של הנשיא. סוף דבר: הערעור מתקבל, כאמור בפסק דינו של הנשיא אדלר, כנגד דעתן החולקת של השופטת ארד והשופטת וירט-ליבנה, ותוצאת הדברים היא זו: העברתו של מר קוגן מתפקידו כמפקח במרכז הפיקוח בדין יסודה. חברת חשמל אינה חייבת בתשלום פיצוי למר קוגן בשל העברתו מתפקידו במרכז הפיקוח. חברת החשמל אינה מחוייבת להחזיר את מר קוגן לתפקידו כמפקח במרכז הפיקוח, אלא אם תבחר לעשות כן בשל תפקודו במרכז הפיקוח או משיקולים אחרים. מר קוגן ישלם לחברת חשמל שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ש"ח. העברת תפקיד בעבודהערעור