עדכון תעריפי רופאים בוועדות רפואיות

להלן פסק דין בנושא עדכון תעריפי רופאים בוועדות רפואיות:

פסק דין

לפנינו בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, אשר הוגשה מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן - הר"י ו/או המבקשת) להצהיר שמדינת ישראל (להלן - המשיבה) מחויבת לבצע את הוראות ההסכם שנחתם ביום 27/02/1995 בין הצדדים, בנושא עדכון התעריפים בגין השתתפות רופאים בוועדות רפואיות, על פי המנגנון שנקבע בהסכם הנ"ל.

כפועל יוצא מכך, עותרת המבקשת לחייב את המשיבה לעדכן את התעריפים בגין ועדות רפואיות על פי המנגנון הקבוע בהסכם הנ"ל, רטרואקטיבית על פי תוספת היוקר בינואר 2003 ועל פי הסכם השכר הקיבוצי מחודש יולי 2000. כמו כן, עותרת המבקשת לחייב את המשיבה להורות על עדכון רשימת בעלי התפקידים שהוסכם שיקבלו תעריף של "מנהל מחלקה" ולהצהיר כי עיכוב ההליכים לביצועו של ההסכם מיום 27/02/1995 הנ"ל הוא הפרה של הסכם קיבוצי והתנהגות בחוסר תום לב.

הרקע לבקשה

1. המבקשת היא ארגון העובדים היציג של הרופאים בישראל וככזו היא צד להסכמים קיבוציים המסדירים, בין היתר, את תנאי עבודתם ושכרם של הרופאים.

2. ביום 27/2/1995 נחתם בין המבקשת מחד והמשיבה מאידך, שיוצגה על ידי הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, הסכם שמטרתו להסדיר את נושא עבודת הרופאים בוועדות רפואיות לרבות ועדות של משרד הבריאות, משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי, בתי משפט, בתי דין לעבודה וכל וועדה רפואית ציבורית אחרת, נספח ת/1 לבקשה (להלן - הסכם 95'). בהסכם 95' נקבע, בין היתר, מנגנון לעדכון התעריפים המשולמים לרופאים החברים בועדות הרפואיות הנ"ל (להלן - התעריפים). בהתאם למנגנון שנקבע, יעודכנו התעריפים במועדי תוספת היוקר במשק, ועל פי כללי תוספת היוקר במשק, ובמועדי ובשיעורי תשלום תוספות השכר לרופאים על פי הסכמי השכר בשירות הציבורי.

3. הסכם 95' הוגש לרישום על ידי המשיבה, בהתאם להוראות חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן- חוק הסכמים קיבוצים) , כהסכם קיבוצי ומספרו 581/95.

4. אין חולק כי עד לחודש פברואר 1999 עודכנו התעריפים על פי תוספת היוקר במשק בהתאם להסכם 95'. ביולי 2000 נחתם הסכם קיבוצי שעסק, בין היתר, בשכר הרופאים ועדכון התעריפים בוועדות הרפואיות, אך התעריפים לא עודכנו על פי ההסכם הנ"ל וגם לא על פי תוספת היוקר ששולמה בחודש ינואר 2003. בין לבין, ביקשה הר"י, שבנוסף לעדכון התעריפים, כאמור, תעודכן הגדרת המונח "מנהל מחלקה" המופיעה בהסכם 95. החל מיום 15/10/2001 התנהלו מגעים ומשא ומתן בין המבקשת לבין נציגי המשיבה לביצוע עדכון התעריפים ומתן תעריף מנהל מחלקה לרופאים בעלי תפקידים ניהוליים שונים. ביום 13/5/2002 התקיימה פגישה בין נציגי המבקשת והמשיבה שבה הגיעו הצדדים להסכמה בכל הנקודות השנויות במחלוקת ביניהם, אך הסכמה זו לא עוגנה בהסכם בכתב. בין הצדדים התקיימו מספר פגישות נוספות, כאשר הסכסוך מושא הדיון שבכאן החל למעשה, עם הודעתם של נציגי המשיבה למבקשת, במסגרת פגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 15/01/2003, שלממונה על השכר אין סמכות להגיע להסכם בנושא התעריפים לרופאים חברי הוועדות הרפואיות. על כן, ומשעמדה המשיבה בסירובה להתחייב להוציא לפועל את הסכם 95', בטענה של חוסר סמכות, הוגשה ביום 14/12/2003 הבקשה שבפנינו. למען שלמות התמונה נציין כי חרף האמור לעיל, עדכנה המשיבה את התעריפים באופן חד צדדי בשיעור של 16% רטרואקטיבית מיום 1/1/2005.

טענות המבקשת

5. המבקשת טוענת שהסכם 95' הינו הסכם קיבוצי כהגדרתו על פי סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, ובתור שכזה הינו מחייב את הצדדים אשר חתמו עליו. המבקשת טוענת שהתנאים לקיומו של הסכם קיבוצי האמורים בסעיף 1 הנ"ל, מתקיימים הואיל והמבקשת היא הארגון היציג של הרופאים בישראל, והמשיבה, באמצעות הממונה על השכר, היא צד להסכמים קיבוציים הנחתמים עם המבקשת. בעוד שלגבי תוכנו של ההסכם, הרי הינו עוסק בתנאי העבודה והשכר של הרופאים בוועדות הרפואיות. זאת ועוד. מאז חתימת הצדדים על הסכם 95' בשנת 1995 ולאורך השנים שלאחר מכן ראו הצדדים את ההסכם וניהלו משא ומתן קיבוצי ליישומו כהסכם קיבוצי, והמשיבה אף הגישה אותו לרישום אצל הממונה על יחסי העבודה. יתרה על כן, עדכון תעריפי הרופאים בוועדות הרפואיות וקביעת המנגנון של עדכון התעריפים נעשו תמיד ולכל הפחות משנת 1977, באמצעות מו"מ קיבוצי בין המבקשת לבין הממונה על השכר כנציג המשיבה. בעניין זה סומכת ידה המבקשת על ת/20, אשר הינו מכתב הודעה מיום 3/5/1984 מאת הממונה על השכר אל סגן החשב הכללי בנושא עדכון התעריפים. וכן על זיכרון דברים מיום 10/12/1977. הווה אומר, מזה קרוב ל-30 שנה ראו הצדדים את נושא קביעת התשלום עבור עבודת הרופאים בוועדות הרפואיות ומנגנון עדכונו כנושא למו"מ קיבוצי ולהסכמים והסדרים קיבוציים בין המשיבה לבין המבקשת כארגון היציג של הרופאים.

6. המבקשת טוענת שבין הרופאים המכהנים בוועדות הרפואיות לבין המשיבה מתקיימים יחסי עובד-מעביד. זאת, בין השאר בהסתמך על כך שהתשלום לרופאים עבור השתתפות בוועדות רפואיות נעשה באמצעות תלוש שכר ולגבי רופאים עובדי המדינה אף כחלק מהמשכורת השוטפת (ת/21). ותשלום זה מהווה חלק מדו"ח עלויות השכר שמפיקה יחידת הממונה על השכר של המשיבה(ת/22). כמו כן, הוכח מעדותו של המשנה לממונה על השכר שהשתתפות של רופאי מדינה בוועדה רפואית היא עבודה נוספת במסגרת עבודתם בשירות המדינה.

7. בנסיבות אלה, משההסכם הוגש לרישום על ידי המשיבה עצמה, וכשלאורך עשרות שנים ראו הצדדים את נושא התעריפים בוועדות הרפואיות כנושא להסכם קיבוצי וכשהתשלום לרופאים נעשה כחלק משכרם הרגיל, טוענת המבקשת שחל היפוך נטלי הוכחה, בדומה למצב של "הודאה והדחה", ואל כתפי המשיבה עובר הנטל להוכיח כי הסכם 95' אינו הסכם קיבוצי. נטל זה, לשיטת המבקשת, לא הורם.

8. טענה נוספת שמעלה המבקשת הינה כי התנהלותה של המשיבה בכל הנוגע להסכם 95' ולקביעת התעריפים נגועה בחוסר תום לב קיצוני. לגרסת המבקשת, פעלה המשיבה באופן כוחני וחד צדדי והתעלמה מקיומם של הסכמים חתומים בינה לבין המבקשת ומקיומו של משא ומתן קיבוצי משך למעלה משנתיים, וקבעה את עדכון התעריפים באופן חד-צדדי. זאת, אף מבלי שנתנה הודעה כדין על ביטולו של הסכם 95' או קיבלה סעד הצהרתי המכריז על בטלותו, כטענתה. לפיכך, סבורה המבקשת כי המשיבה הפרה את חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים, חובה המקבלת משנה תוקף עת עסקינן ביחסי עבודה וביחסי עבודה קיבוציים, בפרט.

טענות המשיבה

9. המשיבה טוענת כי הסכם 95', עליו נסמכת בקשת המבקשת, איננו מהווה הסכם קיבוצי ועל כן לא קמה לבית הדין סמכות עניינית לדון בתובענה. בפני בית הדין הסכם הנחזה להיות הסכם קיבוצי, ואף הוגש לרישום כהסכם קיבוצי מיוחד, אך אין אותו הסכם מהווה "הסכם קיבוצי" במשמעות החוק, והסיבה לכך - הקבוצה אליה מתייחס הסכם 95', היינו הרופאים המכהנים בועדות רפואיות, איננה קבוצת עובדים. המשיבה טוענת שבין המדינה לבין הרופאים המכהנים בוועדות רפואיות לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד. לפיכך, הסכם 95' אינו מהווה הסכם קיבוצי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים. המשיבה מוסיפה וטוענת שנטל הראיה להוכחת קיומם של יחסי עובד -מעביד בין הרופאים חברי וועדות רפואיות לבין המדינה, מוטל על כתפי המבקשת, בהיותה "המוציא מחברו", אלא שהמבקשת לא הרימה נטל זה.

10. למעלה מהצורך, טוענת המשיבה שהובאו ראיות למכביר בפני בית הדין בכדי להוכיח את היפוכו של דבר, דהיינו, שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין המדינה לבין הרופאים המשמשים חברים בוועדות רפואיות. המשיבה מונה, לשם כך, בין השאר, את הראיות כדלקמן:

מחוקים שונים המסדירים את עבודת הרופאים בוועדות הרפואיות עולה כי רופאים אלה מהווים "גופים חיצוניים" לגוף מקבל השירות כגון המוסד לביטוח לאומי, ולא עובדיו של גוף זה. מקום העבודה הקבוע של הרופאים המכהנים בוועדות אינו זהה בהכרח למקום בו הם מעניקים את שירותם לוועדה הרפואית. השתתפותו של הרופא בוועדה רפואית אינה מהווה חלק מעבודתו במקום העבודה הרגיל ועל פי התקשי"ר הינה בגדר עבודה פרטית ולפיכך טעונה היתר לעבודה פרטית (סעיף 42.4320 לתקשי"ר). בטבלת התפקוד של הרופאים המפורטת בפרק 23 לתקשי"ר ומכילה רשימה של כל תפקידי הרופאים ומתח הדרגות הנלווה אליהם, לא נמצא תפקיד של חבר בוועדה רפואית. התשלום עבור השתתפות בוועדות הרפואיות אינו כולל בחובו מרכיב של זכויות סוציאליות כלשהן, ולכן אין לראות בו "שכר עבודה". בהקשר זה, טוענת המשיבה שלעובדת התשלום בגין השתתפות בוועדות הרפואיות באמצעות תלוש השכר של הרופאים עובדי המדינה, אין בה, כשלעצמה, בכדי לבסס, יחסי עובד-מעביד בין המדינה לרופאים. מה גם, שתשלום זה נעשה רק לעובדים אשר הינם עובדי מדינה ולא לכל רופא החבר בוועדה רפואית (כגון רופא המועסק באחת מקופות החולים). ואף זאת מטעמי נוחות בלבד, כפי שנעשה הדבר לגבי תשלום עבור הרצאות שנותנים הרופאים, שהם מרכיב "שירות" נוסף לעבודתו של הרופא עובד המדינה ואשר אינו הופך אותו למרכיב בהסכם השכר הקיבוצי. מה עוד, שמדובר ברכיב בתלוש השכר שאינו משמש בסיס לשום דבר ועניין כגון לזכויות בגין פנסיה, ערך שעה, הפרשות לקרנות וכו'.

11. לפיכך, טוענת המשיבה שהסכם 95' אינו מהווה הסכם קיבוצי ונחתם על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר בטעות ובחוסר סמכות, וגם הגשתו לרישום כהסכם קיבוצי נעשתה בשגגה. זאת, מאחר והממונה על השכר מופקד על זכויות ותנאי עבודה של עובדים, בעוד שהרופאים החברים בוועדות הרפואיות, אינם בגדר "עובדים" אלא נותני שירות למשיבה.

פעולה של רשות מנהלית שנעשתה בחוסר סמכות בטלה מעיקרה (VOID) ואין ליתן לה תוקף כלשהו. לפיכך, נעדר גם הממונה על השכר סמכות לנהל משא ומתן עם המבקשת בנושא יישום עדכון התעריפים. עוד טוענת המשיבה, שמסמך אינו הופך להיות הסכם קיבוצי רק משום שכך התייחסו אליו הצדדים וכך הוא נרשם. יש לבחון את טיבו של ההסכם על פי הקריטריונים שקבע המחוקק בחוק הסכמים קיבוציים. הסכם 95' אינו עומד בקריטריונים אלה מאחר ואינו עוסק "בענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלה" (סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים).

12. באשר לטענות המבקשת בדבר חוסר תום ליבה של המשיב, טוענת המשיבה שהתנהגותה לאחר ההודעה על בטלות ההסכם בשנת 2003, מעידה דווקא על תום ליבה של המדינה. שכן, למרות היותו של הסכם 95' בטל מעיקרו, יישמה המשיבה את תוצאות המו"מ שהתנהל בין הצדדים ועדכנה את תעריפי התשלום לרופאים ואף בשיעור גבוה מזה שסוכם עם המבקשת, רטרואקטיבית מיום 1/1/2005. והפעם, באמצעות בעל הסמכות לאשר את עדכון התעריפים, דהיינו, החשב הכללי במשרד האוצר. מכאן אנו למדים שההודעה על בטלות ההסכם לא נועדה לאפשר למשיבה התחמקות מהתחייבויותיה אלא הייתה פעולה מחויבת המציאות עקב חוסר סמכותו של מי שחתם על הסכם 95' וניהל את המו"מ לביצועו.

13. לגבי טענות המבקשת בעניין ועדות הגזזת, טוענת המשיבה שנושא וועדות הגזזת אינו מהווה חלק מהבקשה הנדונה, ולא ניתן לדון ולהכריע בה במסגרת הליך זה.

לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה שאין בפני בית הדין הסכם קיבוצי ולפיכך בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה זו ויש לדחות אותה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בה, ולחלופין - לדחותה לגופה.

דיון והכרעה

14. לב המחלוקת בין הצדדים נסוב, אם כן, בשאלה האם הסכם 95' הינו הסכם קיבוצי כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים, כטענת המבקשת, ולפיכך יש להיעתר לבקשתה ולהצהיר כי המשיבה מחויבת לפעול על פי ההסכם וליישמו לעניין עדכון תעריפי הרופאים בוועדות הרפואיות. או שמא, כטענת המשיבה, הסכם 95' איננו הסכם קיבוצי ועל כן נעדר בית הדין דכאן סמכות עניינית להידרש לבקשה ודינה סילוק על הסף.

15. הלכה היא, והיא ותיקה, כי דרך המלך בבתי הדין לעבודה בכלל, ובסכסוכים קיבוציים בפרט, אינה סילוק על הסף אלא דיון לגופו של עניין.

לעניין דחייה או מחיקה על הסף של הליך בסכסוך קיבוצי, נאמר ב-דב"ע מג/3-4 ההסתדרות הכללית ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע י"ד, 71, 76-75:

"עניין דחיה או מחיקה על הסף של הליך בסכסוך קיבוצי: המצוי ביחסי עבודה יאמר, שזאת דרך אינה נאותה, אינה טובה ואינה מועילה. סכסוך קיבוצי צריך שיטפלו בו, צריך שהוא ישמש נושא למשא ומתן ובשלב סופי צריך שיפסקו בו לכאן או לכאן. בסכסוך ש'מחקת על הסף', לא עשית דבר - הוא יצוף בהזדמנות ראשונה ואולי בצורה חריפה יותר".

על כן:

"אין זה מקרה שבתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי, לא תימצא זכר ל"מחיקה על הסף" ול"דחייה על הסף", באשר ברור שאין להעלות על הדעת שסכסוך עבודה קיבוצי שעניינו מימוש זכויות יבוא לקיצו וימצא פתרונו על ידי "מחיקה על הסף" או על ידי "דחייה על הסף", מבלי שיתקיים דיון לגופו של עניין ולצדדים תהיה הרגשה שעניינם זכה לדיון כזה" (עס"ק 400094/97 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(41), 48 והאסמכתאות שם).

16. יחד עם זאת, התנאי ליישום ההלכות הנ"ל הינו כי ישנו לפני בית הדין "סכסוך קיבוצי", דהיינו - סכסוך שנתמלאו לגביו התנאים אשר בסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, שהוא מקור סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לדון בסכסוכים קיבוציים.

17. לפיכך, נתונה לבית הדין הסמכות לבדוק ולקבוע אם הסכם קיבוצי אשר הוגש לרישום ואף נרשם, הוא אכן "הסכם קיבוצי" כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, ולבדוק אם אכן 'סכסוך קיבוצי' לפניו, בטרם ידון לגופו של עניין. בית הדין יבחן, אף מיוזמתו הוא, אם ההסכם אשר בפניו הוא "הסכם קיבוצי", וזאת בשל משמעותו ונפקותו המיוחדת של ההסכם הקיבוצי, אשר עליהם נעמוד בהמשך. מקל וחומר לא ימנע בית דין זה טענה, כי מה שמתיימר להיות "הסכם קיבוצי" אינו כזה (דב"ע מח/4-4 ההסתדרות הרפואית ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פד"ע י"ט, 268, 270-271).

18. על פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, התנאים לפתיחת הליך ב"סכסוך קיבוצי" הינם:

"בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז - 1957, בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, בין כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק
הסכמים קיבוציים), ובין כמשמעותו בסעיף 37א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז - 1957 או בכל עניין אחר הנובע ממנו או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין".

הווה אומר, על פי סעיף 24(א)(2) ניתן לפתוח הליך ב"סכסוך קיבוצי", שעניינו הסכם קיבוצי, בהתמלא שני תנאים מצטברים. התנאי האחד מתייחס לזהותם של אלה היכולים להגיש תובענה מכוחו - "הצד לסכסוך הוא מי שיכול להיות צד להסכם קיבוצי", והאחר, מגדיר את מהות התובענה אותה ניתן להגיש - הסכסוך הוא בין השאר, בעניין "קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או בכל עניין אחר הנובע ממנו או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין".

בענייננו - איננו דנים כאן בעניין תחולתו, פירושו או הפרתו של כל דין (דב"ע שם /11-4ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' לאוביט, פד"ע י"ב, 169) כאמור בסיפא לסעיף 24(א)(2), הנ"ל. לצורך העניין שבפנינו עלינו לפנות לרישא של סעיף 24(א)(2) ולבחון מה יסודותיו, ואלו הם: תובענה ; זהות הצדדים: מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד. העילה: עניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי כהגדרתו בסעיף האמור.

19. על כך שהתקיים התנאי הראשון להתדיינות מכוח סע' 24(א)(2) לחוק בית הדין, דהיינו שהצדדים כשירים להיות צד להסכם קיבוצי, לא היה חולק. אין מחלוקת בין הצדדים כי הר"י היא הארגון היציג של הרופאים בישראל, וככזו יכולה היא להיות צד להסכמים קיבוצים ולהליכים קיבוציים בפני בתי הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה. אף אין חולק כי הר"י מייצג ויכול לייצג את ציבור הרופאים המכהנים בוועדות רפואיות ציבוריות. המחלוקת בין הצדדים נסובה על קיומו של התנאי השני להפיכתו של ההליך ל"סכסוך קיבוצי", דהיינו: מהות הסכסוך.

20. הסכם קיבוצי הינו הסדר חוזי בעל מעמד מיוחד במשפט. ההסכם הקיבוצי קרוב יותר לקודקס חוקים, מאשר לחוזה מצוי, אם כי "קודקס" זה מקורו במשפט האוטונומי. מעמד זה בא להסכם הקיבוצי מכוח החוק. יש בו למעשה משום אצילת סמכויות על ידי המחוקק לארגוני עובדים ולארגוני מעבידים לקבוע נורמות משפטיות, ועשייתו למקור של זכויות וחובות במסגרת משפט העבודה האוטונומי. ככזה מטיל הוא חובות ומעניק זכויות מעבר לצדדים להסכם ואף על עובדים אשר אינם נמנים על חבריו של הארגון המהווה צד להסכם, ואפילו לא הסכימו או אף התנגדו שהארגון ייצגם. משאצל המחוקק סמכויות "חקיקה" לארגונים קבע, ומן ההכרח היה שיקבע, סייגים. הסייגים הם בשני מישורים: במישור הענייני ובמישור הפרסונאלי. המחוקק קבע סייג ענייני להסכמים קיבוציים, קבע ותחם את העניינים שיכולים להוות נושא להסדר בהסכם קיבוצי, וקבע ותחם את הפרטים אותם אפשר לחייב באותו הסדר. נורמות שמחוץ לתחום הענייני שיועד להסכם קיבוצי, ונורמות המתיימרות לחייב אלה שאינם במסגרת המיועדת, אינן תופסות (דב"ע לג/7-2; לג/56-3 מדינת ישראל נ' וילהלם רוזנבלט, פד"ע ה' 42, 48).

משכך, העובדה שהר"י היא הארגון היציג של הרופאים חברי הוועדות הרפואיות והיא מוסמכת לייצגם, אינה יכולה לשנות לענייננו, מן הטעם שאת מהותו של הסכם קיבוצי ועל מי הוא חל קובע החוק, הוא חוק הסכמים קיבוציים. בדומה, "העובדה כי מסמך הוגש לרישום ואף נרשם כ"הסכם קיבוצי", אינו ראיה מכרעת כי הוא אכן "הסכם קיבוצי" כמשמעותו בדין", בשאלה זו קובע, כאמור, חוק הסכמים קיבוציים בלבד (דב"ע נב/9-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' מדינת ישראל, פד"ע כה, 171).

21. על כן, וכמצוות סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין, עלינו לפנות לחוק ההסכמים הקיבוציים על מנת לענות על השאלה האם הסכם 95', נשוא הבקשה דנן, הינו אכן "הסכם קיבוצי".

הסכם קיבוצי מוגדר בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, כדלקמן:

"הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעביד או ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים שנעשה והוגש לרישום לפי חוק זה, בענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלה".

סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע:

"הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה, סיום עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם (להלן - הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין..".

מהאמור בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, הקובע כי הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה "יראו אותן כחוזה עבודה" בין המעביד לבין העובד, ומעצם מהותו של הסכם קיבוצי, היינו בבואו, בתחום הנורמטיבי, לשמש תחליף לחוזה עבודה אינדיבידואלי, עולה ברורות שהכלל הוא, שבחלק הנורמטיבי מטיל ההסכם הקיבוצי חובות ומעניק זכויות ביחסים שבין עובד לבין מעבידו, וכי כל אשר אינו יכול להוות חלק מחוזה עבודה בין שניים, אינו יכול להיכלל בחלק הנורמטיבי של הסכם קיבוצי. לשון אחר, יחסים חוזיים הנקבעים בין שניים שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד, אינם "חוזה עבודה" במשמעות סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, ואינם בתחום הנורמטיבי של הסכם קיבוצי (דב"ע מד/27-4 הסתדרות המורים בישראל נ' מרכז השלטון המקומי, פד"ע י"ח 123).

משילובם של סעיפים 1 ו-19 לחוק הסכמים קיבוצים, ומהיותו של ההסכם הקיבוצי תחליף לחוזה העבודה האינדיבידואלי, עולה ברורות שהכלל הוא שבחלק הנורמטיבי מטיל ההסכם הקיבוצי חובות ומעניק זכויות ביחסים שבין עובד למעבידו בלבד.

22. לפיכך, ועל מנת להכריע בשאלה האם הסכם 95' הינו הסכם קיבוצי, עלינו להידרש, מן ההכרח, לשאלה האם הרופאים המכהנים בוועדות רפואיות ציבוריות הינם עובדים של המשיבה או שהם בעלי מעמד אחר.

בפתח הדברים נבהיר, כי העובדה שחלק מהרופאים המכהנים בוועדות רפואיות, מקבלים את שכרם במסגרת תלוש השכר, אין בה די על מנת לקבוע כי במעמדם כחברים בוועדות הרפואיות הינם עובדי המשיבה. קבלת שכר ואף פיצוי פיטורים, פנסיה וחופשה אינה מעידה על קיום יחסי עובד מעביד. כך, ובין היתר, חיילים, שופטים וחברי כנסת מקבלים שכר, זכויות פנסיה, חופשה שנתית וכדו' מבלי שמעמדם יהיה מעמד של "עובד".

הלכה פסוקה ומושרשת היא כי התשובה לשאלה, אם אדם הוא עובד או בעל מעמד אחר, היא מסקנה משפטית הנובעת ממערכת עובדתית מסוימת. ההכרעה בדבר מעמדו של אדם מהו, כוללת בחובה, מן ההכרח, שאלות מעורבות של עובדה ומשפט גם יחד. על בית הדין לבדוק את נסיבות המקרה כהווייתן ואת מסכת היחסים שניהלו הצדדים בפועל משך כל תקופת ההעסקה, על פי המבחנים שפותחו בפסיקה. ודוק, הכינוי אשר הצדדים נתנו לקשר ביניהם אין בו כדי לקבוע את טיב היחס המשפטי הקיים ביניהם, באשר יחסי עובד מעביד הם עניין הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם (בג"צ 6194/97 שלמה נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה ו - 3 אח' נגד בית הדין הארצי לעבודה, תקדין עליון, כרך 99 (3)).

אם לא די בכך, הגישה הרווחת כיום הינה כי המושג "עובד" הינו מושג מורכב, הכולל בחובו מבחנים שונים, להם יש ליתן משקל שונה על פי נסיבות המקרה הנדונות. עם פריצת "האוניברסאליות" של המושג "עובד", הוא כבר איננו נושא עימו מובן אחד ויחיד, החל בכל חלקי משפט העבודה, ואף איננו יפה לכל המצבים ולכל החוקים (דנג"צ 4601/95, סרוסי נ' בית הדין לעבודה, פ"ד, נב (4), 817). בהתאם לכך, שאלת מעמדו של "נבחר" ו/או "בעל התפקיד על פי דין" לא זכתה לתשובה חד משמעית בפסיקה אלא השאלה מורכבת והדעות בה חלוקות. בהתאם להלכה שהייתה נקוטה בידי בית הדין מזה שנים, נושאי תפקיד מכוח חוק אינם עובדים לצורך משפט העבודה. כך, ובין היתר, נקבע, קביעה אשר יש בה כדי להשליך לענייננו זה, כי נציג ציבור בבית הדין לשכירות אינו במעמד של "עובד" (דב"ע לה3-19/ אלבינגר - מדינת ישראל, פד"ע ו, 415). עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר של בית הדין, אשר הורתה בבית המשפט העליון, מצאנו מגמה ברורה "לראות בנושאי משרה מכוח הדין כעובדים 'דו מהותיים' של הגוף בו הם פועלים" (דנג"צ 4601/95 לעיל), אם כי, רק לאחרונה קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כי יש להותיר את ההכרעה בדבר היותם של המשרתים בשירות קבע עובדי מדינה או בעלי מעמד אחר, להכרעתו של המחוקק (בג"צ 1375/06 אניל גדרה נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', לא פורסם, ניתן ביום 24/10/2006).
עינינו הרואות, כי שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, אינה יכולה להתברר במסגרת הליך של סכסוך קיבוצי, גם משום שהיא מצריכה הבאת ראיות מפורטות. פעולה שאינה מתאימה בדרך כלל למסגרת של הליך בסכסוך קיבוצי, שמעצם מהותו נועד להכריע ב"סכסוכים משפטיים" וגם משום היותו של בעל מעמד על פי דין "עובד", הינה הכרעה משפטית ועובדתית סבוכה אשר איננה מתאימה לטיב וסוג הסעדים המבוקשים במסגרת הליך זה. יש לציין כי הדיון בשאלה "בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד" יוחד בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה לסכסוך היחיד (ר' לעניין זה עס"ק 29/06 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות ואח', לא פורסם, ניתן ביום 25/02/2007).

23. נוסיף ונטעים כי סמכויות של בית הדין בגדרי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה הנ"ל מופעלות בדרך של הענקת סעד הצהרתי, כבענייננו זה, או סעד אופרטיבי מסוג צו-עשה. "בית הדין לעבודה לא יימנע מליתן סעד הצהרתי, עת יהיה בכך כדי לסייע לקידום יחסי עבודה תקינים ולהבטחת זכויותיו של צד ליחסים אלה" (דב"ע לה/8-4 רשות הנמלים לישראל נ' הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית ואח', פד"ע ז', 143). עם זאת, סעד הצהרתי לא ניתן כדבר שבשגרה, והוא מן הסעדים שבשיקול דעתו של בית משפט לתיתם או שלא לתיתם. בכלל זה, על בית הדין לשקול מכלול רחב של שיקולים אם לתת את הסעד ההצהרתי אם לאו. בבואו לשקול נסיבות לעניין מתן סעד הצהרתי, יביא בית הדין לעבודה בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה בכלל, ובמשפט העבודה הקיבוצי בפרט, הן למתן פסק דין הצהרתי והן לסירוב לתיתו (דב"ע לד/4-3 סלמאן סלמאן נ' ההסתדרות הכללית, פד"ע ה, 449).

בהליך זה אין בית הדין חייב לפסוק סופית בשאלת מעמדם של חברי וועדות רפואיות. העתירה היא למתן סעד הצהרתי. תנאי למתן פסק דין הצהרתי הוא, שהמצב שעליו מבקשים להצהיר הוא ברור וחד משמעי. מקובל כי סעד הצהרתי יינתן בכל מקרה בו הוכיח התובע, ראשית, כי בידו הזכות או כי קיים המצב עליו מבקש הוא להצהיר. הצהרה שתשתיתה הראיתית מעורפלת ויש סיכוי נמוך לאכיפתה לא תינתן, ולעניין זה גם בסכסוך קיבוצי לא יינתן סעד הצהרתי המושתת על מצב שאינו ברור די צורכו.

היותם של חברי ועדות רפואיות עובדי המשיבה מוטלת בספק ממשי. ודי באותו ספק כדי להניא את בית הדין מליתן פסק דין הצהרתי, באשר על מצב שאינו ברור דיו, לא ישתית בית הדין זה הצהרה שעליה ייבנו יחסי עבודה קיבוציים (דב"ע לה/8-4 לעיל; עס"ק 400012/98 ההסתדרות הכללית החדשה של העובדים נ' מועצה אזורית מטה יהודה, עבודה ארצי, כרך לג(19),23 והאסמכתאות שם). לפיכך, לטעמנו, מתן סעד הצהרתי בנסיבות המקרה דנן, אינו הדרך המשפטית הנכונה להכריע בסכסוך שהתגלע בין המבקשת לבין המשיבה בעניין מנגנון קביעת תעריפי הרופאים המכהנים בוועדות רפואיות.

סוף דבר

24. לאור כל האמור והמבואר לעיל בפסק דיננו, ותוך שלא נעלמה מעיננו ההלכה הנהוגה בבית הדין באשר לסילוקן של תובענות הנדונות בדרך של סכסוך קיבוצי, אנו סבורים כי התובענה אינה מתאימה להתברר בהליך של סכסוך קיבוצי, ואנו מורים על מחיקתה.

25. אין צו להוצאות.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. משכורת רופא מרדים

  2. אחריות רופא משפחה

  3. תאונת דרכים של רופא

  4. תאונת עבודה של רופא

  5. פיטורי עובד באסף הרופא

  6. בדיקת תלונות על רופאים

  7. תאונת דרכים רופא משפחה

  8. הקלטת בדיקת רופא מומחה

  9. תאונת עבודה של רופא פרטי

  10. חסיון ועדת משמעת רופאים

  11. פגיעה בעצב ע"י רופא מרדים

  12. היקף חובתו של רופא המשפחה

  13. תקנות הרופאים, תשל''ז-1976

  14. זימון רופא עובד ציבור לעדות

  15. התפטרות בהוראת רופא תעסוקתי

  16. פיטורים באישור רופא תעסוקתי

  17. פסילת מסמך שאינו ערוך ע''י רופא

  18. הגבלת הרמת משאות לפי רופא תעסוקתי

  19. עדכון תעריפי רופאים בוועדות רפואיות

  20. אישור רופא תעסוקתי - פיצויי פיטורים

  21. עבודה בחצי משרה בהוראת רופא תעסוקתי

  22. פקודת הרופאים (נוסח חדש), תשל"ז-1976

  23. סכסוך אישי עם רופא שיושב בועדה רפואית

  24. תקנות הרופאים (מתן מרשם), התשמ''א-1981

  25. מינוי רופא תעסוקתי מטעם בית הדין לעבודה

  26. תקנות הרופאים (בחינת רישוי), התשמ''ח-1988

  27. צו הרופאים (שימוש בהגדר "מנתח"), תשל"ח-1977

  28. אישור רופא תעסוקתי לאיסור הליכה ועמידה ממושכת

  29. צו הרופאים (שימוש בהגדר "אורתופד"), תש"ם-1980

  30. תקנות הרופאים (בחינה לקראת סטאז'), התשמ''ח-1988

  31. צו הרופאים (אגרות רשיון והיתר זמני), התשמ"ד-1983

  32. תקנות הרופאים (סדרי דיון בועדה רפואית), תשל''ו-1976

  33. תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל''ג-1973

  34. תקנות הרופאים (תנאים למתן פטור מחובת בחינה), התשמ''ח-1988

  35. תקנות הרופאים (ערעור בפני בית המשפט העליון), התשמ''ב-1982

  36. קביעת רופא המוסד לביטוח לאומי גוברת על קביעת רופא בית משפט

  37. תקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות), התשס''א-2001

  38. תקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות) (הוראת שעה), התשס''ח-2008

  39. שאלות ותשובות


משפט מסחרי
דיני מקרקעין
דיני נזיקין
דיני ביטוח
דיני עבודה
דיני מיסים
פשיטת רגל
דיני בנקאות
קניין רוחני
דיני תעבורה
משפט פלילי
דיני משפחה
משפט מנהלי
הגנת הצרכן
סדרי דין









רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון