להלן החלטה בנושא סעד זמני בעניין רשימת לקוחות וסוד מסחרי: החלטה בפני בית הדין בקשה דחופה למתן סעדים זמניים לפיהם עד להכרעה בתביעה העיקרית ימנע הנתבע 1 (להלן: "דרור") לעבוד אצל הנתבעת 2 חב' וריפון ישראל בע"מ (להלן: "וריפון"), והיא תימנע מהעסקתו וכמו כן כי על מר דרור לקיים התחייבויותיו שבהסכם עמו, למסור למבקשת חברת סוויטש תקשורת בע"מ (להלן: "סוויטש"), פרטים מלאים על תוכן המידע הנוגע ללקוחותיה או לסודותיה המסחריים הנמצאים ברשותו וכן את שמות צדדים שלישיים להם העביר את המידע וכי יפקיד מסמכים אלה בבית הדין. עוד בקשה סוויטש מבית הדין כי יתן סעד הצהרתי לפיו כל שימוש שייעשה על ידי וריפון במידע של סוויטש ושיתקבל באמצעות מר דרור לרבות העברתו לגורם שלישי הוא בלתי חוקי ואסור. וכן, ליתן כל סעד אחר כפי שיראה לו מתאים ונכון בנסיבות העניין. מר שלומי דרור ווריפון ישראל בע"מ (להלן: "המשיבים"), מיוצגים יחדיו. שניהם טענו כי מדובר בבקשה המהווה חלק ממסע נקמה במר דרור וכי אין ממש בטענות בדבר הפרת הסכם, סודות מקצועיים, סודות מסחריים, ו/או גרם הפרת חוזה. כתבי הטענות של הצדדים בבקשה, היו במשנה סדורה, לרבות המסמכים שצורפו והתצהירים. בתאריך 4.3.09 ובתאריך 8.3.09 התקיימו דיונים במעמד הצדדים ונחקרו העדים. הצדדים הגישו סיכומיהם המלומדים בכתב. נקדים ונאמר כי מדובר בסעד זמני ואשר על כן כל מה שנכתב בהחלטה זו הוא לכאורה בלבד וכעולה ממה שנשמע בפנינו בהליך הזמני בלבד, אותו קיימנו במהירות האפשרית. כמו כן לנוכח הסוגיות המהותיות העולות בתיק בדבר סודות מסחריים והפסדים כספיים מצאנו כי יש ליתן את ההחלטה בזריזות כשהיא כתובה בקליפת אגוז בנקודות המהותיות. העובדות מר דרור עבד בסוויטש מיום 1.8.99 עד 5.2.09 בתפקיד של סוכן מכירות ואף כמנהל מכירות במחוז ירושלים. מיום 5.2.09 החל מר דרור לעבוד בחב' וריפון כסוכן מכירות למכירת המסופים וכן כל המוצרים האחרים של וריפון בין היתר באזור ירושלים. תפקידו במבקשת היה לאתר לקוחות פוטנציאליים להציג להם את המוצרים של סוויטש השירותים והפתרונות שלה ולשכנע את הלקוחות לקבל את מסופי ושירותי סוויטש. המשיב עבד באזורים שונים בארץ אך עיקר פעילותו היה באזור ירושלים שם השיג את מרבית לקוחות סוויטש (תצהיר מר רן סעיף 18 תצהיר דרור סעיף 2,5). עיקר פעילות סוויטש היא בתחום השכרת מסופים לבתי עסק לסליקה של כרטיסי אשראי. תחום זה הינו גם תחום הפעילות העסקית של וריפון ושל חברה מתחרה נוספת חברת כספיט (תגובת המשיבים לבקשה). כמו כן קיימים בשוק זה גורמים נוספים שעיסוקם במסירת מסופים במתן שירות כמו חברות כרטיסי אשראי לאומי קארד, ויזה כאל, וישראכרט אשר משווקות את המסופים של שלושת הספקים. אין מחלוקת כי לסוויטש יש מס' מוצרים מצומצם ביחס לוריפון וכי לוריפון שוק מוצרים גדול יותר הכולל את השוק של סוויטש ודברים נוספים. (תצהיר גנדלמן סעיפים 9-10 ועדות מר רן). לחב' וריפון עוד שני סוכנים בירושלים פרט למר דרור. במהלך השנים היה מעבר של עובדים מוריפון לסוויטש וכן נותן שירות שנתן שירות לסוויטש ווריפון באזור אילת. המחלוקת האם יש הסכם עבודה בין סוויטש לדרור והאם יש בהתנהגותו כדי להוות הפרה של ההסכם והאם יש באמור בהסכם מגבלות על חופש העיסוק שיש לקיים. האם יש במידע שבידו, רשימת הלקוחות, הנחות, אופן התמחור של כספו-מיני ומוצרים עתידיים, ככל שיש, משום סודות מסחריים שיש בגינם הצדקה לשלול את חופש העיסוק. האם גרמה וריפון להפרת חוזה שבין סוויטש לדרור ואם כן מה הסעד שיש ליתן נגדה. בנוסף קיימות השאלות המצויות בהליך זמני כגון: נזק כספי מיידי או נזק אחר מיידי בלתי הפיך, שיהוי, נקיון כפיים ומאזן הנוחות אף בהם נדון מטה. הכרעת הדין 1. נקדים ונאמר כי לכאורה על פי מה שהוצג בפנינו היה הסכם עבודה בין סוויטש לדרור. יש חשיבות אם חתימתו על ההסכם אמיתית או שמא לא חתם על ההסכם וזאת מהטעם שמר דרור אמנם לא הכחיש כי נספח ז' לתצהירו אשר צורף לתגובת המשיבים לבקשה מהווה השתקפות של המוסכם בין הצדדים אולם עמד על כך כי לא מדובר בחתימתו. לא הוכח להנחת דעתנו כי החוזה נחתם אף לא לכאורה ולכן יוצאים אנו מהנחה כי החוזה חל על הצדדים כחוזה שלא נחתם. המשמעות מבחינת הדין היא כי הגבלת חופש העיסוק מחייבת חוזה חתום. יחד עם זאת, יהיה לנגד עינינו המצב העובדתי בו הודה מר דרור כי היה ער למגבלות הללו שחלו עליו. נדון בהן לגופן כאילו חלו בין סוויטש לדרור. 2. בסעיף 16 לנספח ז' מפורטות ההתחייבויות לסודיות ומסירת אינפורמציה. "16. סודיות ומסירת אינפורמציה 16.1 16.1 העובד מצהיר ומאשר בזאת כי ידוע לו שכל ידיעה, מידע, חומר, מסמך ו/או נתון שנמסרו... ו/או יגיעו לידיעתו... , קשריה לקוחותיה... מוצריה... - הינם בבחינת סודות מקצועיים ומסחריים של החברה אשר גילויים יסב לחברה נזקים והפסדים. 16.2 16.2 העובד מתחייב כי במהלך כל תקופת העסקתו בחברה ולאחריה ישמור בסוד ולא יגלה ... לשום אדם או גוף כל מידע... האמור לעיל לא יחול לגבי מידע שהינו בבחינת נחלת הכלל". (דגש שלי ש.ש.) עולה מההתחייבות כי בחוזה נכתב שכל מידע הוא סוד מסחרי או עסקי. אמירה זו גורפת ואנו נבדוק את שאלת הסוד המסחרי או העסקי לא על פי אמירה גורפת זו אלא על פי הפסיקה. בנוסף, נאמר כי הוא מתחייב לא לגלות כל מידע פרט למידע שהוא "נחלת הכלל". נסקור מטה איזה מתוך המידעים שלגביהם מבקשת המבקשת לראותם כמידע סודי הוא למעשה מידע המצוי בנחלת הכלל ואשר אינו כלול בחובה המפורטת בחוזה. 3. כמו כן נאמר בנספח ז' בסעיף 18 בפרק איסור תחרות כי "18. איסור תחרות. 18.1. 18.1. משך שנה מיום שהעובד חדל להיות עובד החברה... מתחייב העובד שלא לעסוק, בין במישרין בין בעקיפין... בעיסוק ו/או בעסק ו/או בפעילות מתחרה לפעילות של החברה, לרבות בחברות העוסקות בכרטיסי אשראי ו/או בכרטיסים חכמים, אלא אם כן יקבל לכך את אישור החברה מראש ובכתב. 18.2. 18.2. כמו כן לא יעשה העובד שימוש כלשהו בידע ספציפי שרכש במהלך עבודתו בחברה, בקשרים מסחריים שפיתח עם לקוחותיה, סוכניה או ספקיה אלא במסגרת עבודתו בחברה ולצרכי עבודתו בחברה בלבד. 18.3. 18.3. ההגבלה לעיל תחול בכל תחומי ישראל לרבות בשטחים המוחזקים על ידה. 18.4. 18.4. העובד מצהיר ומאשר כי ידוע לו כי הסכמתו להטלת המגבלה דלעיל היתה בין השיקולים אשר הניעו את החברה לקבלו לעבודה במסגרתה". תקופת השנה המגבילה את העובד מגבילה אותו באופן מאד גורף. עניין חברות כרטיסי האשראי מופיע בהסכם אולם לא הועלה על ידי המבקשת ורק כאשר הועלה על ידי המשיבה אישר מר רן כי אף חברות כרטיסי האשראי הן גורם בשוק אף כי הפחית מערכן. מנגד רואים אנו כי בהסכם כן כלל אותם. נאמר כי האיסור לעבוד בנפח שוק כה גדול ורחב הינו איסור גורף כך גם לגבי כל שטחי מדינת ישראל. אולם אנו נדון באופן ספציפי בנושאים שעלו בפנינו ובמרחב הגיאוגרפי של ירושלים שהוא לטעמנו עיקר העניין וגם מהטעם שסבורים אנו כי איסור בכל שטחי מדינת ישראל הוא איסור גורף ולא מידתי. תצהיר דרור מפרט בסעיף 2 בו את עמדתו: "תנאי העסקתי קבלו בטוי במסמך שכותרתו "חוזה עבודה אישי" "חוזה העבודה" העתק חוזה העבודה מצ"ב נספח ז'" וכן בדבריו בעמ' 26 שורה 5, שם אומר: "ת. נספח ז' משקף את תנאי העסקתי לא חתום". 4. מצאנו אם כן כי יש הסכם בין מר דרור לסוויטש אשר יש בו התחייבות של מר דרור שלא למסור מידע וסודות מקצועיים ולא לעשות שימוש בקשרים מסחריים ובידע ספציפי. 5. האם יש בידי דרור סודות כאלה והאם עשה בהם שימוש? 6. בית הדין הארצי בפסק הדין ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ. פודליין בע"מ (להלן: "פס"ד הר זהב") פסק כי כאשר בוחנים רשימת לקוחות כסוד מסחרי יש לשקול סודיותה, וכן היקף התחרות בין המעביד הקודם לחדש, פלח השוק או המוצר, תנאי העסקאות והטיפול בלקוח, היקף הידע של העובד, הענף נשוא העניין, השקעת המעסיק הקודם ברכישת לקוחות וחיסכון המעביד החדש. 7. המבקשת טענה כי יש מספר תחומים שהם סודות מקצועיים ואלו הם: א. רשימת לקוחות שמר דרור השיג למבקשת לגבי פרטי כל לקוח (כתובת, מוצר, צרכים, מחיר, מועד ההסכם). ב. ההנחות שהמבקשת מסוגלת להעניק ללקוחותיה. ג. אופן התמחור של אפליקציית כספו-מיני ההופך את שיווקה למשתלם ביותר. ד. מוצרים עתידיים שבכוונת המבקשת להחדיר לשוק בחודשים הקרובים. 8. מהכלל אל הפרט, מצאנו, ממה שהוכח בפנינו לכאורה, כי רשימת הלקוחות אינה סודית. מר רן אמנם ציין כי הקפיד לשומרה סודית אולם מהעדויות שבפנינו כולל שלו עולה כי הרשימה נחשפה לעובדים רבים במבקשת וכי מידי חודש הועברה למר דרור רשימה שעל פיה חישב עמלותיו. הוא לא נתבקש להחזיר את הרשימה למעביד ולדבריו זרק אותה בסוף כל חודש. (פרו' עמ' 29 שו' 18-24) "כן, בתחילת עבודתי במבקשת קבלתי את הרשימות לידי כדי לבדוק אם הכל בסדר, לאחר שבדקתי כמה פעמים ראיתי שמזכרון שהושמטו לקוחות שהבאתי למבקשת, ניסו שלא לשלם לי את העמלה בגנם התחלתי לנהל רשימה שבה אני בודק מול הדוחות שקבלתי מהמבקשת מה ישולם לי ומה לא ולהוסיף את התוספות שהוספתי. כל חודש לאחר שבדקתי את הרשימה וזה נמצא במסמכים הסודיים, הייתי משליך את הרשימה הידנית שבצעתי. מר רן טען שיש בידי מחברות, וזה לא נכון, היו לי רשימות של החודש האחרון שצלמתי אותם כי עוד לא קבלתי את התשלום". ובהמשך (פרו' עמ' 31 שו' 15-9) "ש. בסעיף 31 לתצהירך הצהרת שמידי חודש הועברה אליך רשימת הלקוחות בהם טפלת ובסעיף 11 לתצהיר הצהרת שרשימה זו עברה מידי חודש לאנשים שונים בהם גם גורמים בהנהלת החשבונות של המבקשת, לאיזה עוד אנשים מלבד הנה"ח עברה הרשימה שלך מדי חודש בחודשו. ת. יש פה שני דברים שונים, רשימת הלקוחות פה מתייחסת המבקשת רשימה שהייתי מקבל לחישוב משכורתי, לאחר שחשבתי את משכורתי הגשתי את הרשימה עם תוספת של תיקונים למר טל שוורצבום שהוא מנהל המכירות וממנו עברה הרשימה להנה"ח לחישוב השכר, זו לא היתה רשימה סודית, לא היה כתוב עליה ולא צוין בפני". בנוסף הוכח בפנינו לכאורה ממה ששמענו בהליך זמני זה כי כל אחד יכול לראות אצל כל לקוח מכשיר של איזה חברה מותקן ויכול לדעת בשיחת טלפון או בביקור מה התנאים שמקבל כל לקוח מהמבקשת. (פרו' עמ' 50 שור' 11-25) "ש. בסעיף 30 לתצהירך ציינת שלו המשיבה 2 הייתה מעוניינת למפות את כל רשימת הלקוחות בירושלים, היא הייתה יכולה לשלוח את סוכניה לעבור מדלת לדלת בבתי העסק בירושלים ולבדוק באיזה מסוף עושה בית העסק שימוש, גם ציינת שהבדיקה הזו הייתה אורכת לכל היותר ימי עבודה בודדים בגלל שלמבקשת יש רק 1,800 לקוחות בירושלים, האם זו הטענה. ת. לא, אם אתה עובר מעסק לעסק אתה בקלות מזהה את סוג המכשיר שיש לבתי העסק, מנסיון שעשינו באירוע מאוד ספציפי שמר רן מכיר את זה, והוא התקשר אלי באופן אישי שהחלטתי לעשות מבצע ולהכות אותו במסופים, עשיתי את זה על נקלה, בקלות רבה מאוד, זה היה לפני שנתיים, קצת פחות. יחד עם זאת, שער מה המשמעות לעבור את כל החנויות בירושלים בצעידה ברגל ולהתעכב ולדעת איזה מכשיר יש. ש. כדי לאתר את כל לקוחות המבקשת בירושלים צריך לעבור רחוב רחוב, בית עסק בית עסק, להיכנס, לנהל שיחה קצרה עם הלקוח, או להסתכל במכשיר ולעמוד על צרכיו. ת. לא בהכרח, במרבית בתי העסק המכשיר נמצא על הדלפק, אתה מזהה ויוצא החוצה. ש. חוץ מאיתור המכשיר הספציפי צריך להיכנס לכל עסק בירושלים. ת. להיכנס פיזית כן, לפעמים אפשר לראות מחלון הראווה, אני חי את השוק ואני מזהה את זה בקלות בחלקי דקות." יש לציין כי עניין זה עלה גם בתצהירו של מר גנדלמן ועדותו איששה את התצהיר והיתה קוהרנטית לה. ב"כ המבקשת לא הצליח לסתור את עדות מר גנדלמן לכל אורכה. לפיכך מצב עובדתי זה ביחס למבחני פס"ד הר זהב מצביע על העדר סודיות של הרשימה ומכל מקום לא עוגנה סודיות זו במהלכים מיוחדים מטעם המבקשת. בפסק דין בעניין תנובה נאמר כי כדי שרשימת לקוחות תהא סוד מסחרי המגיעה כדי זכות קניינית של בעליה עליו להוכיח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה וכן שיוכח כי קיים ערך מוסף לקבלת רשימה מן המוכן. לטעמנו מעדות מר גנדלמן עולה שהזיהוי קל וזמין וכי ניתן לאתר את הלקוחות גם אם לא את כל הלקוחות בזמן קצר ובעבודה שאיננה דורשת מאמץ מיוחד, מכל מקום לא מיוחד ביחס לרשימת לקוחות מוכנה. יש לאבחן את עניינינו מפס"ד ע"ע 86/08 שחל טלרפואה בע"מ נ. רוני תובל שכן בעניינו הרשימה אינה סוד מסחרי ולכל היותר מהווה מידע עיסקי. הקלות בה ניתן לאתר מכשיר בהתבוננות בבית העסק כמוה כמעט כשיטוט אקראי בדפי זהב כדברי פס"ד שחל. עוד הקושי בהשגת הלקוחות של המבקשת קטן אם בכלל. נכון כי לשם מציאת כל הלקוחות ברשימה מלאה דרושה "עבודת רגליים" אולם ככלל מציאת הלקוחות קלה וזמינה לכל סוכן לאו דוקא למר דרור לנוכח הזיהוי הספציפי של כל מסוף. בנוסף ניתן לברר זאת בשיחת טלפון ולחלק מהחברות בענף יש פרסום של חלק מהלקוחות באתר האינטרנט שלהם, החשוף לכולי עלמא. לא מתקיימים איפא שני תנאים להיות רשימת הלקוחות סוד מסחרי. 9. המבקשת טענה כי גם פרטי כל לקוח ולקוח, הכתובת, הצרכים, מחיר ומועד ההסכם, מהווים מידע חסוי וסודי (צורף לקובץ הסודי שהוגש לבית הדין). מצאנו כי גם בעניין זה הוכח לכאורה שבשיחת טלפון אפשר לברר פרטים אלה עם כל בעל עסק כך שלמעשה מדובר במידע הזמין ואשר הינו בידיעת הכלל ואיננו יכול להיקרא סוד מסחרי על פי הפסיקה. 10. מבחן נוסף הוא היקף התחרות בין המבקשת לוריפון. העדות של מר רן שתמכה בתצהיר ובעדות מר גנדלמן הצביעו ברורות כי וריפון עוסקת בייצור המסוף והאפליקציות שלו ואילו סוויטש נכון למועד הגשת הבקשה טרם יצאה עם מוצר שלה ומוצריה נרכשים. עוד הובהר, לכאורה כי יש פלח שוק אחד חופף במקצת והוא המסופים הפשוטים ללא אפליקציות מיוחדות. התברר כי לוריפון אפליקציות רבות במסוף כמו שעון נוכחות, עיצוב גרפי וכד' שאין כלל לסוויטש. עוד נטען ולא הוכחש ע"י מר רן כי וריפון עוסקת בתחומים רחבים בהרבה מסוויטש. מכל מקום ברור היה כי בנישה של כספו-מיני יש לסוויטש יתרון מוחלט ווריפון אינה עוסקת בנתח שוק זה משיקוליה ולמעשה השוק כולו של סוויטש בלבד. (עמ' 15 שו' 26 -15 לפרו') מסקנתנו היא כי במבחן אותו פלח שוק או ידע יש לכל אחת מהם פלח נוסף שאינו של החברה השניה ואין נשוא הליך זה הנתח הבלעדי. מהעולה ברור כי מבחני הפסיקה לא היו רואים את שתי החברות כמתחרות בדיוק נמרץ על אותו פלח שוק, ההיפך הוכח כי יש יתרון יחסי לכל אחת מהם בפלחים נוספים וכי גם בעניין המסופים יש וריאציות שונות לוריפון הנותנות לה עדיפות בלי כל קשר למעברו של מר דרור לעבודה אצלה. לכן, גם מבחן זה אינו מתקיים. יחד עם זאת אצל סוויטש עניין המסוף הוא העיקרי ואילו אצל וריפון אינו יחיד. במקרה זה עלינו להרחיב מבט אל נוכח טענת וריפון כי בשוק עוד לפחות שלושה שחקנים, חברות האשראי אשר מידי פעם בוחרות לשווק מסוף אחר לפי שיקוליהן. כלומר וריפון אינה מתחרה יחידה וגם לא בנתח יחידני. גם מבחן זה אינו מתקיים בעניינינו. 11. עוד אומר פס"ד הר זהב כי יש לבדוק את תנאי העסקאות עם הלקוח, הדיסקרטיות שלהן והטיפול לו זוכה הלקוח. הוכח לכאורה בפנינו כי תנאי העסקאות אינם סודיים ומר רן נאלץ להודות כי אין לו כל דרך למנוע מהלקוח לספר לסוכן אחר מהם תנאי שכירות המסוף או העיסקה איתו או מועד תום החוזה או המחיר. בנסיבות אלה לא מתקיים תנאי נדרש זה. 12. נקבע בפס"ד ע"א 90/46/96 בן ברוך נ. תנובה כי רשימת לקוחות ולענייננו גם תנאי מכירה או השכרה או שימוש, יהוו סוד מסחרי אם דרוש מאמץ מיוחד להשיגם וכשיש ערך מוסף לקבלת רשימה מן המוכן, לא מצאנו כי דרוש מאמץ מיוחד אף לא לאחד מהעניינים המנויים לעיל גם לא למחיר, להנחה ואף לא לעניין אפליקציית כספו מיני שהובהר כי היא בבלעדיות של סוויטש למרות שלוריפון יש כזו מבחירה עסקית של וריפון. 13. הוכח כי יש חשיבות לקשר ולהרגל שיש ללקוח עם הסוכן והקשר הטוב שיש עימו. עניין זה בא לביטוי בעמדת שני הצדדים ומופיע גם בסעיף 18.2 להסכם בדבר העניין של קשרים מסחריים עם לקוחות. אולם התברר כי לוריפון יש עוד שני סוכנים בירושלים וכי מר דרור אינו סוכן יחיד ואף לא ראשון בירושלים. דהיינו יש לוריפון מערך סוכנים בירושלים עוד לפני שמר דרור עזב את סוויטש ואין וריפון מסתמכת רק על הקשר שיש למר דרור עם לקוחות בירושלים לשיווק מוצריה באזור זה. מצאנו כי רק במבחן זה הוכח במקצת, לכאורה, שיש חשיבות לקשר של הלקוחות עם מר דרור. 14. בעניין זה יודגש כי גם הוכח לכאורה כי בתכוף לעזיבת דרור את סוויטש פנה ישירות ללקוחות סוויטש להעבירם לוריפון. במקרה אחד הורם הנטל לכאורה ע"י המבקשת לפעולה ישירה של מר דרור אל מול לקוח סוויטש, מנגד במקרה אחר חזר בו מר רן מעניין החזרת הקופה הרושמת ומסעיף 48 לתצהירו (עמ' 17 שו' 13-10) ובכך נפגמה אמינות טענותיו כנגד מר דרור. המקרה המיוחס לדרור הוא הצעת חב' וריפון עליה מתנוסס כתב יד מר דרור לכאורה (נספח טו') מר דרור לא הכחיש זאת בעדותו (עמ' 44 לפרו' שו' 28-27). אם כן מבחינת סוכנים יש לוריפון סוכנים בירושלים ולכן אין במעבר העובד מסוויטש לוריפון יצירת בלעדיות על מאגר הלקוחות הירושלמים וסיכון עסקיה של סוויטש. אולם מבחינת מר דרור הוכח כי ההשקעה של סוויטש בעבודת הרגליים של דרור ויצירת קשריו עם לקוחות, מנוצלת על ידו מיידית לטובת וריפון על חשבון השקעה שהשקיעה סוויטש בהפיכתם ללקןחותיה. בעניין זה מחוייב העובד בחובת תום לב מוגברת כלפי מעבידו הקודם, וגם בסעיף 18.2 לנספח ז' בדבר אי שימוש בקשריו המסחריים עם לקוחות המבקשת. עניין זה הודגש ע"י בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בעניין בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח') שם נקבע כי על עובד מוטלת חובה הנגזרת מיחסי עובד מעביד ויחסי האמון ביניהם לקיים חוזה בתום לב ושלא לנצל סודות עסקיים של מעביד לצרכיו או לצרכי זולתו. הוכח כי מר דרור מקבל עמלות גם מוריפון ועל כן בפניה ישירה ללקוחות סוויטש שהוא היה הסוכן מטעמה אל מולם, יש משום השימוש לצרכיו בעבודת הרגליים שנעשתה עבור סוויטש בעת עבודתו בה ושימוש במידע עיסקי גם אם אינו סוד מסחרי. כמו כן בחקירתו הנגדית אישר מר דרור כי פנה אל עוד שני לקוחות כאלה (עמ' 40 שו' 15-3). השימוש במידע העיסקי אף הוא צריך להיות כפוף לאותה חובת תום הלב עליה מדבר פס"ד יבין פלסט. אף אם אינו מידע קונפידנציאלי כדברי פס"ד ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ. כרמקס בע"מ ואח'. מאחר ומתקיים תנאי זה והאמור גם אינו עולה בקנה אחד עם רוח הסכם העסקתו והתנאים בו שמר דרור הודה בהם מצאנו כי יש לקבל חלקית את הבקשה ולקבוע כי מר דרור לא יהיה סוכן בירושלים. השאלה מה אורך התקופה תידון להלן. 15. אורך התקופה צריך להיבדק במידתיות ובסבירות הראויה. יש לבחון זאת גם בכפוף למאזן הנוחות הקבוע כמבחן לכל סעד ביניים לא רק לעניין חופש העיסוק. ההגבלה שאנו נטיל על מר דרור אינה נובעת מהגבלת חופש העיסוק אלא מעניין חובת תום הלב ויחסי האמון המיוחדים בין עובד ומעביד והחוזה המוסכם לפחות בעל פה ביניהם. זאת נעשה מאחר ולתניה המגבילה את חופש העיסוק בחוזה אין לתת משקל רב אלא אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. מצאנו כי החוזה מתייחס לתקופה של שנה . אולם לא הוכחה בפנינו חתימת מר דרור כל צורכה. הלכה היא כי הגבלת חופש העיסוק שהיא זכות יסוד יכול שתיעשה רק בחוזה חתום. כאמור חתימה זו נותרה בהליך הזמני בספק ולא הוכחה כל צורכה. (ע"ע 1045/00 אריה נצר ואח' נ. אס . ג'י.די. הנדסה בע"מ). כאמור בהתייחס לקיום החוזה בתום לב נבחן מהי התקופה הראויה. הוכח כי מדובר בשוק דינאמי המשתנה כל הזמן. נוספות אפליקציות שונות למכשירים ותנאי התשלום והמבצעים משתנים כל הזמן. למעשה הצעה היום תהא שונה מזו של מחר. גם דינמיות הענף תילקח בחשבון לצורך שיקול הפעלת הגבלת חופש העיסוק והזמן. מצאנו כי די בחודשים ספורים, שלושה לכל היותר, בעניין מניעתו של מר דרור מלפנות ללקוחות המבקשת בירושלים בלבד שמולם הוא היה הסוכן. (פרו' עמ' 14 שו' 25-20). 16. תימוכין להגבלת פעולתו של מר דרור לשלשה חודשים נמצא גם בטענת המבקשת כי היא שוקדת בימים אלו על מוצר חדש אליו נחשף מר דרור ויש לה חשש כי וריפון באמצעות מר דרור תשווק מוצר מקביל בירושלים לפניה תוך שימוש ברשימה המוכרת למר דרור. לדברי מר רן החידוש יצא תוך שלושה ארבעה חודשים. בעניין זה של חשיפתו של מר דרור למידע על מוצר חדש חלקו הצדדים ולמעשה סתר מר רן את תצהירו בדבר חשיפתו של מר דרור למוצרים העתידיים ולנזק הפוטנציאלי (פרו' עמ' 13 שו' 15-11). אולם יישב את הסתירה לכאורה (עמ' 20 שו' 18-15). מכל מקום סבורים אנו כי היתה חשיפה מסוימת של מר דרור למוצרים החדשים שכן הוא אישר שצרכי השטח הועברו למבקשת על ידי הסוכנים. 17. מנגד מצאנו כי במילא מדובר בשוק דינאמי ומשתנה. ביחס למידע שעלול להיות בידי מר דרור ואנו סבורים כי כן נחשף לו, יש מקום להגביל את היותו סוכן בירושלים לשלושה חודשים ממועד הגשת הבקשה דהיינו עד 24.5.09. כך ניתן יהיה לאפשר מחד לסוויטש להחדיר את המוצר הנטען כחדש וכסודי (זה הנספח בגינו הוצא מהקובץ הסודי שהוגש לבית הדין), לשוק הירושלמי ע"י סוכנים אחרים של סוויטש כשמר דרור מנוע מלפנות ללקוחות להם נתן הוא את השירות. 18. בכך פועלים אנו על פי פסק הדין הדורש לאזן בין הנזק למבקשת לבין הנזק למר דרור ועל פי מבחני מאזן הנוחות לפיהם אין לשבור את מטה לחמו של מר דרור שכן יהיה זה סעד בלתי מידתי כלל ומנגד יש לשמור על השקעה שנעשתה ע"י סוויטש במוצר חדש הנמצא בידיעת מר דרור ובהחדרתו למאגר הלקוחות מולם עבד מר דרור תוך הגבלה לתחום הגיאוגרפי של ירושלים בלבד. (ע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ.אגארד בע"מ). 19. אין בכך להגביל סוכנים אחרים של וריפון להמשיך לפעול בירושלים ואין בכך לפגוע במר דרור אשר רשאי לעבוד בוריפון אולם תקופה קצרה לא בירושלים אל מול לקוחות אצלם היה סוכן בסוויטש וגם לא לגבי במוצר המתחרה החדש שיש בכוונת סוויטש להוציא אל מול אותם לקוחות. 20. יודגש כי ההגבלה היא רק מול לקוחות סוויטש שדרור היה סוכן אצלם, רק בירושלים ורק לגבי יישומים ישנים וחדשים של סוויטש וזאת עד 24.5.09 בלבד. 21. טענה נוספת שהעלתה המבקשת היא כי מר דרור רכש ידע ומיומנות בחברתה. עניין זה לא הוכח ולכן טענה זו נדחית. ההיפך, הוכח כי מר דרור הגיע לחברה עם ידע. לכן גם אם היה בימי השתלמות אין לזקוף את הכשרתו לסוויטש ודין טענה זו להידחות. יתר על כן הוכח כי סוכנים של וריפון עברו לסוויטש פעמיים לפחות והיא לא ראתה בכך קושי או פסול וגם באילת סוכן אחד שיווק את מוצרי שתי החברות במקביל (פרו' עמ' 15 סיפא עמ' 16 שו' 12-1). כלומר המיומנות אינה רכש שהוא פועל יוצא של עבודה בסוויטש דווקא או בכלל, מר דרור עסק בשיווק גם בחו"ל עוד קודם לעבודתו במבקשת (פרו' עמ' 27 שו' 26, עמ' 28 שו' 8-1). לכן אין בעניין זה הפסד למבקשת ומאזן הנוחות פועל לטובת מר דרור. 22. מכל האמור לעיל עולה כי המבקשת לא הוכיחה את סודיות המידע הנטען על ידה והגבלתו של מר דרור נובעת מהחוזה בין הצדדים, מבחינתנו בעל פה ומתום הלב המוגבר הנובע מחוזה עבודה. לא נעלמה מנגד עינינו הזדמנות קודמת בה מנעה המבקשת ממר דרור לעבור לעבוד במקום אחר (חב' לאומיצ'ק) וכי במענה לשאלה "הוא צריך להיות מובטל? ענה מר רן "ת. הוא יכול למכור קרח לאסקימוסים, הוא יכול למכור גם מוצרים אחרים, לא רק מסופים. יש לו כישורים לכך, הוא לא צריך לעבור למתחרה ישיר עם רשימת הלקוחות שלי". מתשובתו של מר רן ברור כי אין מדובר רק בשאלה של מידע סודי אלא בתחרות. על פי הפסיקה לא די בתחרות להגביל את חופש העיסוק ולכן פרט להגבלה המצומצמת נדחית כל התביעה ונדחים כל הסעדים שנתבקשו כנגד מר דרור. 23. סוגיה נוספת שעלתה היא גרם הפרת חוזה ע"י וריפון בהעסקת מר דרור. לא מצאנו כי חברת וריפון פנתה למר דרור כדי להעסיקו. ההיפך מר גנדלמן ציין כי מר דרור החל לעבוד אצלו ביום שהוא סיים אצל המבקשת ואז עבר הכשרה. עוד ציין מר גנדלמן כי עם קבלת מכתב המבקשת פנה לייעוץ משפטי אשר אישר את העסקתו (עמ' 48 שו' 24, עד עמ' 49 שו' 6). עוד ציין כי אינו יודע אם יש הסכם תקף או לא אולם קיבל אישור מטעם עורך דינו. כלומר פנייתו של מר רן נלקחה בחשבון, נבדקה ולא התעלמו ממנה. בכך יש לראות פעולות זהירות מספקות שנקטה וריפון בעניין זה. מהעדויות עלה כי מר דרור ועוד עובד הם אלה שפנו לוריפון מיוזמתם (עמ' 40 שו' 27-25, עמ' 41 שו' 2-1). כמו כן עולה כי הקשר עם וריפון היה לאחר הגשת מכתב ההתפטרות. עוד ציין מר דרור כי נקרא על ידי מר רן לשיחה בה אויים בעניין המעבר. בעילה הנטענת כנגד וריפון הנטל על המבקשת להוכיח לכאורה כי וריפון פעלה לסיכול החוזה בינה לבין דרור. אולם הוכח כי לא היתה יוזמה של וריפון וכי הקשר אתה נעשה לאחר הודעת ההתפטרות. וכי בדקה את טענות המבקשת מול ייעוץ משפטי טרם העסקת מר דרור. לפיכך הטענה בדבר גרם הפרת חוזה לא הוכחה לכאורה. בעניין זה נדגיש כי מר דרור ציין שכבר היתה פעם קודמת בה לא איפשרו לו לעבור וכי דבריו : "ת. כי קויתי שאולי יניחו לי לנפשי אחרי פעם שעברה ניסיתי להתפטר ולא הניחו לי לנפשי. לא משנה מה הייתי רושם אני רואה שלא מניחים לי לנפשי". תימוכין נוספים לכך שלא מדובר בגרם הפרת חוזה היא התופעה של זליגת עובדים מחברה לחברה בין כל השחקנים בשוק. גם סוויטש וריפון וכספיט וגם עובדי חברות האשראי. זליגה זו של עובדים מחברה לחברה היא תהליך מצוי גם בין וריפון למבקשת וגם בחברות האשראי המפיצות את המסופים. משהתופעה קיימת אין לזקוף עוולה זו לוריפון ולפחות לא הוכחה לכאורה העילה נגדה. גם העובדה שמר רן שלח מכתב התראה לוריפון אין בה כדי לשלול ממנה את שיקול הדעת בקשר להעסקת עובד הפונה מיוזמתו. המשיבה הוכיחה כי מר רן היה ער לכך שלחברתו עברו אנשי וריפון (עמ' 16 לפרו'). במשק תחרותי אין למנוע מעובד להקים עסק, לרבות עסק מתחרה, ואין למנוע מחברה המתחרה כפי שציינו בשטח מצומצם ולא בלעדי להעסיק עובד כזה. יש לאפשר התניידות של עובד למעסיק שמיטיב את תנאיו או ליתן לעובד את החופש לנוע במשק החופשי כרצונו. 24. בעניין נקיון הכפיים עלינו לציין כי גם עדות מר רן וגם עדות מר דרור לא היו קוהרנטיות ונתגלו בהן אי דיוקים עד כדי סתירות אולם בדקנו כל עניין לגופו. מנגד עדות מר גנדלמן היתה עיקבית ובכך היה לתמוך בגרסת וריפון ומר דרור אשר חלק ניכר מגרסתם אושרה גם בחקירתו הנגדית של מר רן. בשל קוצר הזמן צמצמנו יריעה זו בהחלטתנו שכן חוסר נקיון הכפיים ההדדי וספיקות המהימנות בעדותם של מר רן ומר דרור "מתקזזים" לעניין מתן הסעד הזמני וממילא נדרשנו למבחנים חשובים לא פחות בעניינים המהותיים אותם סקרנו לעיל. כמו כן מצאנו כי משמדובר בסעד זמני הרי כשיש בידינו די כדי לפסוק ללא עניין זה עדיף כך על מנת שהתיק העיקרי אם וככל שיתנהל לא יהיה תלוי באמירותינו אלה. 25. בנוסף, סעד זמני כעיקרון יינתן ע"י בית הדין כעניין של מדיניות במשורה, בפרט כשהסעד הזמני מתייחס בעצם לעיקר הסעד בתביעה העיקרית. 26. לסיום יש להדגיש את אמירתו של בית המשפט העליון בע"א 6601/96 AES System Inc. ואח' נ' סער ואח' (פדי נד(3) 850): "26. מבחן הסבירות או המידתיות מבקש להבטיח כי ההגנה על "האינטרסים הלגיטימיים" של המעביד לא תחרוג מעבר לנדרש. בעניין זה יש לבחון את היקפה של ההגבלה מבחינת הזמן, המקום וסוג הפעילות. השאלה בכל מקרה הינה, אם מועדה, תחומה וסוגה של ההגבלה אינם חורגים מעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המעביד. עמד על כך הנשיא אדלר בפרשת צק פוינט [29], בציינו: "במסגרת האיזון השיפוטי, על בתי הדין ליישם את מבחן הסבירות והמידתיות, היינו - עליהם לבחון האם ההגבלה על חופש העיסוק עומדת במבחן הסבירות בנסיבות המקרה. בהקשר זה, יש ליתן את הדעת לסבירות תקופת ההגבלה, לרבות הצורך לשמור על הסודות המסחריים השייכים למעסיק הקודם, להיקפה ולתחומה הגיאוגרפי... כמו כן יש לבחון את מידת הפגיעה בעובד וכן את מידת הפגיעה במעסיק הקודם. ... יש לציין, כי מבחן הסבירות הינו מבחן רחב, הכולל הגנה על אינטרסים רבים ושונים של המעסיק. אולם, האינטרס המוגן, בדרך כלל, הוא הסודות המסחריים השייכים לו" (שם, בעמ' 311-310). ... סיכום ביניים 31. 31. בטרם אעבור לנסיבותיו המיוחדות של הערעור שלפנינו, מן הראוי שאסכם את עיקרי דבריי. את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגעת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים, של המעביד אינה מוחלטת. היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי תחרות כשלעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה". בית המשפט מצביע על כך שתקנת הציבור טומנת בתוכה גם את הצורך של משק חי ודינמי להתפתח הן במישור חופש הפרט להתקדם כעובד והן את התחרות הקיימת בשוק חופשי בין חבריו כשהתוכן הנורמטיבי ל"תקנת הציבור" הוא לקיחה בחשבון של מכלול האינטרסים והמשקלות שיש ליתן להם והכל במידתיות כלפי כל הצדדים תוך שמירה על יכולתו של עובד להתפרנס למחייתו בכבוד. 27. סוף דבר, מצאנו כי המצג שהוצג ע"י המבקשת בבקשה היה חסר ולא כלל את כל המידע המהותי אשר יש בכך לפגוע במאזן הנוחות ובמתן סעד ביניים. הסתירות שעלו בחקירת מר רן ביחס לתצהירו ועדותו שתמכה בגרסת מר גנדלמן איששה את גרסת וריפון. אולם מששמענו את הצדדים ואת עדות מר דרור שאף היא לא היתה רהוטה ודי מתחמקת מצאנו כי יש להיעתר לבקשה, אם כי בצמצום רב ולדחות את מרביתה. פוסקים אנו כי מר דרור רשאי להמשיך לעבוד אצל וריפון בכל הארץ ובכל מה שיוטל עליו לעשות. פסיקתנו מגבילה פעילותו אך ורק בירושלים ואך ורק בפניה ישירה שלו ללקוחות סוויטש שדרור היה הסוכן שטיפל בהם. מגבלה זו היא לגבי יישומים ישנים וחדשים של סוויטש אולם עד 24.5.09 בלבד. אין בכך להגביל את וריפון לפעול בירושלים באמצעות סוכניה האחרים בכל תחומי פעילותה או להגבילה בכל פעילות אחרת לרבות העסקת מר דרור בכל תפקיד פרט למסגרת המצומצמת אותה הגדרנו. כל שאר הסעדים שנתבקשו ע"י המבקשת נדחים. כך נדחית גם הבקשה נגד וריפון אותה מצאנו חסרת עילה או תשתית כלל. בנסיבות אלו בעניין התביעה נגד דרור משניתן סעד חלקי ומצומצם בלבד ונוכח הקושי שהערימה עליו המבקשת תשלם המבקשת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. בתביעה נגד וריפון שנדחתה כולה תשלם המבקשת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 15 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. סעד זמניסוד מסחרירשימת לקוחות (סוד מסחרי)לקוחות