סמכות עניינית - הסכמים קיבוציים

האם לבית הדין לעבודה יש סמכות עניינית לדון בהסכמים קיבוציים ? סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969, מגדיר את סמכותו העניינית של בית הדין לדון באופן ייחודי בנושאים קיבוציים, בנוסח כדלקמן: "בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל עניין אחר הנובע מהם או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". נדרשים 2 תנאים מצטברים על מנת שבית הדין יקנה סמכות: האחד - הלגיטימציה של הצדדים כ"מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד" ה"עילה", כפי שהנה מוגדרת, באופן כללי, בסיפת הסעיף. בפסיקה נקבע כי כאשר מוגשת תביעה "אמיתית" על ידי ארגון עובדים במטרה לחייב מעסיק לקיים הסכם קיבוצי, והמעסיק מסכים לקיים את ההסכם אך אינו רשאי לעשות כן בשל פעולה שלטונית - קמה לבית הדין סמכות לדון בתקיפה עקיפה של הפעולה השלטונית בנוסף נקבע כי אין לפרש את המונח "צדדים להסכם קיבוצי כללי" פרוש "מילולי ודווקני", אלא לקבוע את הסמכות על פי העניין - האם לפנינו סכסוך שעיקרו בתחום העבודה והביטחון הסוציאלי. להלן פסק דין בנושא סמכות עניינית - הסכמים קיבוציים: פסק דין פתיח ורקע עובדתי 1. עניינו של הסכסוך הקיבוצי שבפנינו בקיצוץ תקציבי שביצע משרד החינוך בתקציב השכר של החינוך העל יסודי, לטענת המבקש בניגוד להסכמות קיבוציות שהושגו בין הצדדים. 2. מטעם המבקש העיד מר רן ארז, יו"ר המבקש. מטעם המשיב העיד מר ציון שבת, מנהל אגף בכיר, כוח אדם בהוראה, במשרד החינוך. 3. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מכתבי הטענות: א. המבקש הנו ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות (להלן - "ארגון המורים"). ב. ביום 28.5.03 נחתם הסכם קיבוצי בין ארגון המורים לבין מדינת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות (נספח א(1) לבקשה; להלן - "הסכם 2003"). בין היתר נקבע בהסכם זה כי: "3. על אף האמור בהסכמים הקיבוציים הקיימים בין הצדדים, מוסכם, כי מתוך הכספים האמורים להיות מועברים אל ארגון המורים על פי אותם הסכמים, במהלך שנת הכספים 2003, ינוכה, באופן חד פעמי, סך של 15 מליון ₪, במטרה לאפשר צמצום של הקיצוץ בשעות ההוראה בשנת הלימודים התשס"ד, בהיקף של 9000 ש"ש... הסכם 2003 יושם במלואו באופן שהוחזרו בשנת הלימודים התשס"ד 9000 ש"ש בחינוך העל יסודי אשר תוכנן קיצוצן טרם לכן, ונוכו 15 מיליון ₪ מהסכומים המגיעים למבקש מהמדינה. ג. ביום 28.5.03, ולטענת המבקש כחלק מהסכם 2003 שנחתם באותו יום, הוציאה שרת החינוך דאז הגב' לימור לבנת מכתב ליו"ר ארגון המורים (נספח א(2) לבקשה; להלן - "מכתב ההתחייבות"), בו נכתב כדלקמן: "הנדון: פיטורים בגין קיצוצים בתקציב בהמשך להסכם שנכרת היום עם ארגון המורים, הריני להודיעך כי אין בכוונת משרד החינוך לקצץ שעות לימוד לקראת שנת הלימודים התשס"ה (2004 - 2005), בעניין שבנדון. אם יושת קיצוץ בתקציב משרד החינוך לקראת שנת הלימודים התשס"ה, יפעל המשרד, ככל יכולתו, שלא לקצץ שעות מסעיפי תקציב השכר לבעלויות בחינוך העל יסודי (שכ"ל)". ד. ביום 15.9.03 החליטה ממשלת ישראל להשית קיצוץ ייעודי של 150 מיליון ₪ בתקציב החינוך העל יסודי לשנת 2004 (נספח ד' לכתב התשובה; קיצוץ זה חייב, לפי המסמכים שהוצגו בפנינו, קיצוץ של כ - 1000 משרות הוראה). המבקש הבהיר כי במסגרת בקשה זו אינו מעלה טענות כלשהן כנגד קיצוץ זה, "וזאת בין היתר נוכח העובדה שדובר - לטענת משרד החינוך - בקיצוץ שבוצע על יסוד החלטת ממשלה וכנגד עמדת שרת החינוך ומשרד החינוך" (סעיף 19 לבקשה, עמ' 7 לפרוטוקול). עם זאת, הוגשה בגין קיצוץ זה, ביום 4.1.04, הודעה על סכסוך עבודה (נ/1). ה. ביום 28.4.04 הודיע משרד החינוך למבקש כי בנוסף לקיצוץ הייעודי עליו החליטה הממשלה כמפורט לעיל, הושת על משרד החינוך קיצוץ גלובלי בהיקף של 760 מיליון ₪. כתוצאה מכך, נאלץ המשרד לבצע קיצוץ נוסף בתקציב השכר של החינוך העל יסודי בשנת הלימודים תשס"ה, באופן שיופחתו 6,000 שעות לימוד שבועיות בחטיבה העליונה (מכתב סמנכ"ל משרד החינוך הגב' לאה רוזנברג, נספח ב' לבקשה; קיצוץ זה חייב, לפי המסמכים שהוצגו בפנינו, קיצוץ של כ - 300 משרות הוראה נוספות). ו. לאחר קבלת ההודעה לעיל, פנה המבקש לשרת החינוך, הלין על הקיצוץ המתוכנן, הבהיר כי הנו עומד בסתירה למכתב ההתחייבות, ודרש כי יושב הסכום של 15 מיליון ₪ ששילם ארגון המורים מכוח הסכם 2003 (נספח ה' לבקשה). במקביל לכך פתח ארגון המורים - הן בשל הקיצוץ הרוחבי והן בשל הקיצוץ הייעודי, היינו בשל קיצוץ כולל של כ - 1300 משרות הוראה - בעיצומים (עמ' 9 לפרוטוקול). המדינה ומרכז השלטון המקומי פנו לבית הדין הארצי לעבודה וביקשו צווי מניעה זמניים כנגד עיצומים אלה (עס"ק 1006/04; פרוטוקול אחד הדיונים במסגרת הליך זה הוגש כמוצג נ/2). בהמלצת בית הדין הארצי הוקפאו הצעדים הארגוניים והצדדים פנו למשא ומתן (פרוטוקולים מישיבות המו"מ הרבות הוגשו כנספח ד' לתצהיר מר שבת). ז. ביום 19.7.04 - תוך כדי שהמו"מ בין הצדדים בעיצומו - הגיש המבקש את הבקשה שבפנינו. במסגרת הבקשה טען כי הקיצוץ הרוחבי שבוצע על ידי משרד החינוך מהווה הפרה בוטה של מכתב ההתחייבות, הפליה לרעה של החינוך העל יסודי לעומת החינוך היסודי, ופעולה מטעמים "תמוהים" וללא דיון ממשי בהצעותיו החלופיות של ארגון המורים. הסעד המבוקש הנו חיוב משרד החינוך להשיב לארגון המורים את הסך של 15 מיליון ₪ שנוכו ממנו מכוח הסכם 2003. המשיב טען כי בניגוד לסעיף 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט - 1969 (להלן - "התקנות"), המבקש לא טרח להמציא לו - או לפרקליטות - את הבקשה, והוא למד עליה בפועל רק מספר חודשים לאחר מכן. ב"כ המבקש התחייב בתגובה לכך להודיע לבית הדין מתי נמסרה בקשת הצד למשיב (עמ' 15 לפרוטוקול), אך לא הגיש כל הודעה כאמור ואף לא התייחס לכך בסיכומיו. יש לפיכך להניח כי בקשת הצד אכן נמסרה למשיב בפועל רק לאחר החלטת בית הדין שהורתה על כך ביום 27.9.04. ח. ביום 19.8.04 נחתם בין ארגון המורים לבין מדינת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות הסכם קיבוצי נוסף (להלן - "הסכם 2004"; נספח ג' לכתב התשובה), בו נקבע כדלקמן: "3. מתוך מטרה לצמצם את הקיצוץ בשעות ההוראה בשנת הלימודים התשס"ה, הגיעו הצדדים להסכמות המפורטות להלן: (א) (א) מתוך הכספים אשר להם זכאי ארגון המורים... ינוכה ולא יועבר לארגון המורים, באופן חד פעמי, סך של 1.8 מליון ₪, המהווים חלק מהכספים אשר היו אמורים להיות מועברים עבור שנת 2003, וכן סך של 0.7 מליון ₪, המהווים חלק מהכספים אשר היו אמורים להיות מועברים עבור 2004. (ב) (ב) בגין שנת הלימודים התשס"ה, לשנה אחת בלבד, לא יבוצעו לגבי עובדי ההוראה תשלום מענקי השתלמות והחזר שכר לימוד... כמו כן לא ישולם, בגין שנת הלימודים התשס"ה, לשנה אחת בלבד, החזר דמי נסיעה לצורך השתלמות...". מהראיות עלה כי הצדדים הגיעו במועד זה להסכמה כוללת, שהתייחסה במשותף הן לקיצוץ הרוחבי של 30 מיליון ₪ והן לקיצוץ הייעודי של 150 מיליון ₪. לפי ההסכמה, משרד החינוך "תרם" סך של 30 מיליון ₪ ממקור תקציבי פנימי ("תקציב גידול טבעי"), ארגון המורים "תרם" אף הוא סך של 30 מיליון ₪ כמפורט בהסכם הקיבוצי שצוטט לעיל, ובנוסף אישר משרד האוצר להגדיל את מכסת הפורשים בפרישה מוקדמת ל - 400 עובדי הוראה בחינוך העל יסודי (עמ' 10, עמ' 20, נ/4, נ/5). סך הכול פתרה לפיכך הסכמה זו לא רק את הקיצוץ הרוחבי של 30 מיליון ₪ עליו נמסר ביום 28.4.04, אלא גם חלק מהקיצוץ הייעודי עליו החליטה הממשלה ביום 15.9.03. העדויות שנשמעו בפנינו 4. מר רן ארז טען בתצהירו כי ארגון המורים לא היה מסכים לחתום על הסכם 2003, ולנכות מהסכומים המגיעים לו סך של 15 מיליון ₪, לולא "נכלל בגדרו" מכתב ההתחייבות (סעיף 5 לתצהירו). מר ארז הבהיר כי הסכם 2003 הנו "הסדר חסר תקדים", במסגרתו הסכימו המורים לממן בעצמם - באמצעות ויתור על כספים המגיעים להם - את תקציב שעות הלימוד שקוצצו, על מנת למנוע את קיצוצן ופיטורי מורים כתוצאה מכך. עם זאת הסכימו לעשות זאת רק ככל שהדבר לא יישנה, ולכן הסכימה שרת החינוך להתחייב כי תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי שקיצוץ נוסף לא יושת בשנת הלימודים שלאחר מכן. 5. מר ארז הדגיש כי מכתב ההתחייבות היווה חלק בלתי נפרד מההסכמות הקיבוציות, כאשר שרת החינוך היא שעמדה בראש הצוות אשר ניהל את המשא ומתן מול המבקש מטעם משרד החינוך, וחתמה על מכתב ההתחייבות במעמד חתימת הסכם 2003 וכחלק בלתי נפרד ממנו. לדבריו, "הסיבה להפרדה בין המסמכים היתה נעוצה ברצון לחזק את ההתחייבות הכלולה במכתב, כך שתינתן על ידי שרת החינוך - בכבודה ובעצמה - ולא רק על ידי הפקידים החתומים על ההסכם הקיבוצי" (סעיף 19(ד) לתצהירו). בחקירתו הנגדית הסביר בקשר לכך - "... כאשר הודפס ההסכם אמרו לשרת החינוך - את לא רשאית לחתום על ההסכם עם ההתחייבות הזאת ותוציאי זאת במכתב נלווה. אנחנו ראינו זאת כחלק מההסכמות שהובילו לחתימת ההסכם, והוא הופרד מההסכם רק בגלל בעיה טכנית שהשרה לא מוסמכת להתחייב בהסכם קיבוצי" (עמ' 11). 6. לגישתו של מר ארז, משרד החינוך הפר את מכתב ההתחייבות בכך שיזם בעצמו קיצוץ נוסף בתקציב החינוך העל יסודי, וכתוצאה מכך נשמט היסוד להסכמת ארגון המורים והוא זכאי להשבת הכספים שנוכו ממנו בסך 15 מיליון ₪. לחלופין, הוא זכאי להשבת הכספים שנוכו ממנו בשנת 2004 מכוח הסכם 2004, בסך 30 מיליון ₪ (סעיף 7 לתצהירו; ב"כ המשיבה הודיעה מיידית - פרוטוקול מיום 20.7.05 - כי היא מתנגדת להרחבת חזית זו, והמבקש אכן לא חזר על כך בסיכומיו). 7. מר ארז הסביר בקשר לחתימת הסכם 2004 כי "לאחר שכלו כל הקיצין, ובמטרה למנוע פיטורים ודאיים של מאות מורים, פעל ארגון המורים לצמצום הנזק שנבע מהפרת ההתחייבות של משרד החינוך" (סעיף 52 לתצהירו). צמצום הנזק בא לידי ביטוי בחתימת הסכם 2004, במסגרתו ויתר ארגון המורים פעם נוספת על כספי מורים, הפעם בהיקף של 30 מיליון ₪, כדי לצמצם את היקפי הקיצוץ בשעות הלימוד והפיטורים. בחקירתו הנגדית אישר כי ארגון המורים הסכים "לתרום" 2.5 מליון ₪ נוספים, כנגד "תרומה" מקבילה מצד המדינה, אך בסופו של דבר לא היה צורך בכך (עמ' 13). מר ארז הדגיש כי הסכם 2004 נחתם לאחר הגשת הבקשה נשוא הליך זה, כאשר במהלך המו"מ היה ברור לנציגי משרד החינוך - הסמנכ"ל מר מנחם כהן והחשב מר מוטי מרוז - כי הוגש הליך משפטי, וכן היה ברור כי ככל שלא תושג הסכמה בנוגע לדרישת החזר הכספים (והסכמה כזו לא הושגה) - ההליך המשפטי יימשך גם לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי. לא בכדי לא כולל הסכם 2004 כל ויתור מצד המבקש על ההליך המשפטי. 8. מר ציון שבת, מנהל אגף בכיר כוח אדם בהוראה במשרד החינוך, ציין בתצהירו כי היה שותף למשא ומתן טרם חתימת הסכם 2003 וטרם חתימת הסכם 2004. לטענתו, מכתב ההתחייבות לא היה חלק מהסכם 2003 אלא "הצהרת כוונות נפרדת, לעתיד לבוא" (סעיף 2 לתצהירו), כאשר שרת החינוך כלל אינה מוסמכת להתחייב התחייבויות תקציביות ולכן לא התיימרה לעשות כן. עוד טען כי ה"תמורה" לויתורו של ארגון המורים על סך של 15 מיליון ₪ ניתנה לו במלואה, בכך שהוחזרו לתקציב 9000 שעות לימוד בשנת הלימודים תשס"ד. 9. מר שבת הסביר כי נוכח המצב הכלכלי הקשה נכפו קיצוצים על משרדי הממשלה השונים ומשרד החינוך ביניהם, כאשר 86% מתקציב המשרד מיועדים ל"שעות הוראה" (היינו שכר המורים) ולכן לכל קיצוץ השפעה ישירה על המורים. מר שבת טען כי לאחר החלטת הממשלה מיום 15.9.03 עשה משרד החינוך מאמץ להחיל את הקיצוץ לא רק על שעות הוראה אלא גם על סעיפי תקציב אחרים וכתוצאה מכך הקיצוץ בפועל בשעות הוראה עמד על 100 מיליון ₪ ולא 150 מיליון ₪ כפי שהוחלט מלכתחילה. במקביל לכך הושת על המשרד קיצוץ רוחבי בסך של 760 מיליון ₪ נוספים שהמשרד היה צריך להחליט איך יבוצע; לדבריו, נעשו "מיטב המאמצים" (סעיף 6 לתצהירו) לקצץ בסעיפים תקציביים שאינם פוגעים בשעות הוראה, ובסופו של דבר הושת על החינוך העל יסודי קיצוץ נוסף בסך של 30 מיליון ₪ בלבד, היינו פחות מ - 4% מהקיצוץ הרוחבי. קיצוץ מקביל בסך כ - 100 מיליון ₪ הושת על החינוך היסודי, תוך שהסתדרות המורים הסכימה לממנו באמצעות הקפאת תשלומים עבור שעות השתלמות וויתור על תמריצים. 10. בחקירתו הנגדית אישר מר שבת כי בחלוקה לשנתונים (9 כיתות בחינוך היסודי לעומת 3 כיתות בחינוך העל יסודי), ובהתחשב בקיצוץ הייעודי והקיצוץ הרוחבי יחדיו, הקיצוץ המקורי שתוכנן בחינוך היסודי עמד על 10 מיליון ₪ לשנתון ובחינוך העל יסודי על 60 מיליון ₪ לשנתון (עמ' 19; יודגש, עם זאת, כי חל שינוי בנתונים אלו לאחר ההסכמה שהושגה ביום 19.8.04 כמפורט לעיל). מר שבת אישר בחקירתו הנגדית כי למשרד החינוך היתה התחייבות כלפי ארגון המורים "שקיצוץ עתידי יהיה בבחינת מוצא אחרון ורק בלית ברירה" (עמ' 21), כאשר "ייתכן שאם לא היה את מכתב ההתחייבות היו מקצצים יותר מ - 4%" (עמ' 19). עם זאת אישר כי לא הסכימו לדון בהצעות ארגון המורים שלא היו קשורות בשכר המורים, דוגמת פיטורי עובדים שאינם מורים או סגירת סמינרים, כאשר לדבריו זו ההנחיה שהתקבלה מבית הדין הארצי (עמ' 21). בסופו של דבר "מצא" המשרד "מקור תקציבי פנימי (גידול טבעי)", כאשר "מייד הצענו את המקור הזה לבטל את הקיצוץ של 30 מיליון ₪ וכך גם נעשה בסופו של דבר" (עמ' 20). 11. מהפרוטוקולים שהוגשו לתיק בית הדין (נספח ד' לתצהיר מר שבת) עלה כי במהלך ישיבת מו"מ מיום 13.7.04 ציין מר ארז - "אני מבקש לעדכן שאנחנו מגישים תביעה לבית הדין על החזר של 15 מיליון שארגון המורים "תרם" בשנה שעברה למערכת וזאת מאחר והשרה לא עמדה בהתחייבותה לעשות כל מאמץ למנוע פיטורי מורים". תשובת סמנכ"ל משרד החינוך, לפי הפרוטוקול, היתה - "למשרד אין טענות כנגד ארגון המורים על כך שהוא הולך לבית הדין. אולם מאחר ואיננו יודעים מה תהיה תוצאת תביעה זו איננו יכולים כעת להתחייב על תקציב כלשהו לפתרון הבעיות. נציין שלא ידענו על תביעה זו והארגון הפתיע אותנו בהודעתו". 12. לדברי מר שבת, הובן כי התביעה תוגש רק ככל שהצדדים לא יגיעו להסכם; בפועל הושגה הסכמה - כחודש לאחר חילופי הדברים שפורטו לעיל - ונכרת הסכם 2004, כאשר בכך נפתרו כל המחלוקות לרבות הטענות שהועלו בעניין מכתב ההתחייבות. בחקירתו הנגדית הדגיש כי ארגון המורים לא הודיע - בכל התקופה שעד חתימת הסכם 2004 וכן במעמד החתימה - כי הוגשה על ידו תביעה משפטית, והמשרד אף לא קיבל עותק מהבקשה. עוד הדגיש כי אם היו יודעים שארגון המורים עומד על דרישת ההחזר של 15 מיליון ₪ ו/או כי הגיש תביעה משפטית בקשר לכך, הסכם 2004 לא יכול היה להיחתם או להתממש "כי נצטרך מקור כספי לאותם 15 מיליון ₪" (עמ' 23). הכרעה 13. המחלוקות בהן עלינו להכריע במסגרת הליך זה הן המחלוקות כדלקמן: א. סמכותו העניינית של בית דין זה לדון בבקשה, נוכח טענת המשיב כי המדינה אינה מעסיק בחינוך העל יסודי ולפיכך לא ניתן להגיש נגדה בקשת צד בסכסוך קיבוצי בבית דין זה. ב. האם מכתב ההתחייבות מהווה חלק מההסכם הקיבוצי. ג. משמעותו המשפטית של מכתב ההתחייבות, והאם הופר. ד. ככל שהופר - מהו הסעד לו זכאי המבקש כתוצאה מכך, והאם יש יסוד לדרישתו להחזר הסך של 15 מיליון ₪. ה. משמעות חתימתו של הסכם 2004 לאחר הגשתו של הליך זה, והאם יש לראות בו ויתור מצד המבקש על טענותיו. להלן נדון במחלוקות אלו, אחת לאחת. סמכותו של בית דין זה לדון בסכסוך 14. המדינה טענה כי סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים קיבוציים נובעת מסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, המגדיר סמכות לדון "בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד...". לגישת המדינה, אין חולק כי אינה המעסיקה של המורים בחינוך העל יסודי, ולכן גם אם הנה חתומה על ההסכם הקיבוצי נשוא ההליך - לא ניתן להגיש נגדה בקשת צד בסכסוך קיבוצי במסגרת בית דין זה. 15. המבקש טען כי על בית הדין לפרש את סמכותו בכל הנוגע לסכסוכים קיבוציים באופן מרחיב, מתוך מגמה לפתור את הסכסוך לגופו ככל הניתן ולא "לטאטאו מתחת השטיח". עוד טען כי סעיף 24(א)(2) חל גם אם התובע או הנתבע אינם צדדים להסכם קיבוצי בפועל, אך לכך אין רלוונטיות בענייננו שכן טענת המדינה היא כי כלל אינה יכולה להיות צד להסכם קיבוצי מול המבקש. 16. לאחר שקילת טענות הצדדים, אנו מקבלים את עמדת המבקש בסוגיית הסמכות. להלן נימוקינו לכך: א. סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969, מגדיר את סמכותו העניינית של בית הדין לדון באופן ייחודי בנושאים קיבוציים, בנוסח כדלקמן: "בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי אחר או בכל עניין אחר הנובע מהם או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין". מלשון הסעיף עולה כי נדרשים שני תנאים מצטברים על מנת שבית הדין יקנה סמכות: האחד - הלגיטימציה של הצדדים כ"מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד" (ועל כך המחלוקת במקרה שלפנינו), והשני - ה"עילה", כפי שהנה מוגדרת, באופן כללי, בסיפת הסעיף. ב. בפסיקה נקבע כי כאשר מוגשת תביעה "אמיתית" על ידי ארגון עובדים במטרה לחייב מעסיק לקיים הסכם קיבוצי, והמעסיק מסכים לקיים את ההסכם אך אינו רשאי לעשות כן בשל פעולה שלטונית - קמה לבית הדין סמכות לדון בתקיפה עקיפה של הפעולה השלטונית (ס"ק 5/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - התאחדות התעשיינים בישראל, מיום 16.7.03; עתירה לבג"צ נדחתה - בג"צ 6871/03, פ"ד נח(2) 943). עוד נקבע באותו עניין כי "בבואנו להכריע בשאלת סמכותנו העניינית, המבחן לו נייחס את המשקל הגדול ביותר הוא נושא הסכסוך האמיתי בין הצדדים". בנוסף נקבע כי אין לפרש את המונח "צדדים להסכם קיבוצי כללי" (בענייננו - "צדדים להסכם קיבוצי מיוחד") פרוש "מילולי ודווקני", אלא לקבוע את הסמכות על פי העניין - האם לפנינו סכסוך שעיקרו בתחום העבודה והביטחון הסוציאלי. ג. במקרה שלפנינו, גם אם המדינה אינה מעסיקתם של המורים בחינוך העל יסודי מבחינה פורמאלית - מר ארז טען ולא נסתר כי היא "אחראית עליהם. היא מתקצבת אותם ומפקחת עליהם, ונותנת להם רישיון הוראה ומפקחת על טיב עבודתם ומפטרת אותם אם זה פיטורים פדגוגיים" (עמ' 12). בנוסף לכך המדינה היתה צד להסכם 2003 ולהסכם 2004, כאשר מכתב ההתחייבות נכתב על ידי שרת החינוך - כפי שיפורט להלן - כחלק מההסכמות הקיבוציות שהושגו בין הצדדים טרם חתימת הסכם 2003. עלה מהראיות כי המדינה אף הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד ארגון המורים וזו נדונה בבית הדין הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, ובהתאם למדיניות שפורטה לעיל, אנו סבורים כי יש סמכות עניינית לבית דין זה לדון בסכסוך. מכתב ההתחייבות - תוכנו, משמעותו המשפטית, והאם הנו חלק מההסכם הקיבוצי 17. לאחר שקילת טענות הצדדים וכלל הראיות, מקובלת עלינו טענת המבקש כי מכתב ההתחייבות נחתם באותו מעמד בו נחתם הסכם 2003, וכחלק מההסכמות הקיבוציות שהושגו אותה עת. הדבר עולה הן מתאריכיהם הזהים של שני המסמכים, הן מעדותו של מר ארז בקשר לכך, והן מהציון - בפתח מכתב ההתחייבות - כי ניתן "בהמשך להסכם שנכרת היום עם ארגון המורים". אמנם נכון, כי הסכם 2003 מתייחס לשנת הלימודים תשס"ד, ומכתב ההתחייבות מתייחס לשנת הלימודים תשס"ה, אך מקובל עלינו הסברו של מר ארז בקשר לכך, כי לא הסכימו לחתום על הסכם 2003 ככל שלא יובטח שייעשה מאמץ ממשי שהמורים לא ייאלצו לממן בעצמם גם בשנה שלאחר מכן את הקיצוץ בתקציבו של משרד החינוך. 18. אנו קובעים לפיכך כי מכתב ההתחייבות ניתן כחלק מההסכמות הקיבוציות שהושגו במעמד חתימת הסכם 2003, אם כי מבחינה משפטית אינו מהווה נספח להסכם הקיבוצי או חלק ממנו. העובדה כי אינו נספח או חלק מההסכם הקיבוצי עולה הן מזהות הגורם שחתם עליו (שרת החינוך, ולא מי שמוסמך לחתום על הסכמים קיבוציים מטעם המדינה), והן מכך שלא צוין - לא במכתב עצמו ולא בהסכם הקיבוצי - כי יש לראות במכתב משום נספח או חלק מההסכם. מר ארז אף אישר כי הוסבר טרם חתימת המסמכים כי שרת החינוך אינה יכולה לתת התחייבות מעין זו כחלק מההסכם הקיבוצי, ולכן הועברה למסמך נפרד. עם זאת, גם אם אין מדובר בחלק מההסכם הקיבוצי מבחינה פורמאלית - או במסמך משפטי בעל מעמד של הסכם קיבוצי - אנו עדיין סבורים כי יש להתייחס אליו כאל חלק מההסכמות הקיבוציות שהושגו באותו משא ומתן, כאשר יש לראות בהתחייבות לא כהתחייבות אישית של השרה אלא כהתחייבות של משרד החינוך, שיש לה תוקף משפטי מסוים (גם אם לא כשל הסכם קיבוצי). 19. שאלה נפרדת הינה מהו התוקף המשפטי "המסוים" שיש לתת למכתב מעין זה, והאם הנו אכיף. לטענת המבקש, מדובר ב"חיוב השתדלות" המוכר כהתחייבות חוזית אכיפה לכל דבר, ובלשונו של בית המשפט העליון - "חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט בכל האמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה" (ע"א 7664/00 אברהם רובינשטיין ושות' נ. עיריית חולון, פ"ד נו(4) 117). במשפט האזרחי, ככל שהמתחייב ב"חיוב השתדלות" אינו נוקט בכל האמצעים הנדרשים להשגת המטרה - הוא ייחשב כמפר הסכם, והנפגע יהיה זכאי לפיצוי בגין כך (ע"א 679/82 עיריית נתניה נ. מלון צוקים בע"מ ואח', תק-על 88(2) 634, ע"א 1691/04 שירותי בנזין וסיכה בישראל בע"מ נ. עיריית הרצליה, תק-על 2005(1) 1082). איננו סבורים כי ניתן להחיל את הפסיקה לעיל על דיני העבודה הקיבוציים באופן אוטומטי, ויש לשקול בקשר לכך גם שיקולים נוספים (וראו, כדוגמא, את הפסיקה הדנה בתוקף המשפטי שיש לתת להסדרים קיבוציים - עס"ק 400017/98 בנק לפיתוח התעשייה בע"מ - חווה קוזלובסקי, פד"ע לה 536; עס"ק 1002/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - שירותי בריאות כללית, מיום 13.9.05). במסגרת הליך זה, ונוכח המסקנות אליהן הגענו כמפורט להלן, לא מצאנו לנכון לקבוע מסמרות לגבי התוקף המשפטי המדויק שיש לתת למכתב התחייבות מעין זה, בכלל וכאשר הנו ניתן על ידי מי שאינו מוסמך מטעם המדינה להתחייב בהסכם קיבוצי בפרט. 20. נותר לדון בתוכנו של מכתב ההתחייבות. אין חולק כי אין מדובר בהתחייבות קשיחה כי לא יבוצע קיצוץ נוסף כלשהו בתקציב שעות הלימוד בתקציב העל יסודי, שכן היה ברור לצדדים שהמדינה אינה יכולה לקחת על עצמה התחייבות מעין זו ככלל, וכי שרת החינוך כפרט כלל אינה מוסמכת להחליט בעצמה על גובה הקיצוצים בתקציב משרדה. ההתחייבות מתייחסת לפיכך אך ורק לשיקול הדעת שתפעיל השרה בחלוקת התקציב של משרדה בשנת הלימודים התשס"ה, ואינה מתייחסת לקיצוצים תקציביים שיוטלו על משרד החינוך בהחלטות ממשלה. 21. באשר לתוכן ההתחייבות - זו זהירה ומוגבלת כפי העולה מלשון המכתב, וכוללת שני חלקים - הראשון, הצהרה כי משרד החינוך אינו מתכוון - נכון למועד מתן ההתחייבות וככל שהדבר תלוי בשיקול דעתו לגבי דרך חלוקת "עוגת התקציב" שלו - לקצץ שעות לימוד בחינוך העל יסודי בשנת הלימודים תשס"ה. החלק השני, שרלוונטי לענייננו, מתייחס להחלטה עתידית שתיכפה על משרד החינוך בדבר קיצוץ בתקציבו, כאשר במקרה כזה ההתחייבות הנה "לפעול ככל יכולתו" של המשרד על מנת שלא להחיל את הקיצוץ גם על שעות לימוד בחינוך העל יסודי. היינו, הצדדים צפו מראש כי קיימת אפשרות שיושת קיצוץ רוחבי על משרד החינוך לפי החלטת ממשלה, ובמקרה כזה לא כבלו את ידי משרד החינוך שלא לבצע כלל קיצוץ בחינוך העל יסודי, אלא המשרד לקח על עצמו במקרה כזה "לפעול ככל יכולתו" בקשר לכך. האם מכתב ההתחייבות הופר 22. המבקש טוען כי משרד החינוך הפר את התחייבותו, ולא "פעל ככל יכולתו" על מנת למנוע את הקיצוץ בתקציב העל יסודי. נהפוך הוא - לגישת המבקש, משרד החינוך לא שקל חלופות נוספות כלשהן, סירב לדון בהצעות החלופיות שהעלה ארגון המורים (כפי שאישר מר שבת בעדותו), וכפי הנראה "סימן" מלכתחילה את הכספים הזמינים שהיו בקופת המורים לצורך השתלמויות ותמריצים כדרך הקלה ביותר לביצוע הקיצוץ (וכראיה - כי אלו הכספים שקוצצו גם בחינוך היסודי, הגם שלגביו לא בוצע במקביל קיצוץ ייעודי, והגם שלגביו לא היה מכתב התחייבות). 23. המשיב כופר באמור לעיל, וטוען כי מלכתחילה נעשה מאמץ מירבי לקצץ את המינימום האפשרי, כפי שהעיד מר שבת ולא נסתר. עוד טען כי המבקש ובית הדין אינם אמורים לשים את שיקול דעתם תחת שיקול דעתו של הגורם המוסמך, קל וחומר בנושאים תקציביים. ממילא, בסופו של דבר, במסגרת הסכם 2004, "מצא" משרד החינוך מקור תקציבי פנימי ("גידול טבעי") בו השתמש לצורך ביטול מלוא הקיצוץ של 30 מיליון ₪, כך שלמעשה תרומת ארגון המורים לא היתה לצורך ביטול קיצוץ זה אלא לצורך ביטול חלק מהקיצוץ הייעודי בסך 150 מיליון ₪ שהטילה הממשלה. 24. לאחר שקילת הטענות, מקובלת עלינו עמדת המשיב, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי ההתחייבות המצומצמת שנטל על עצמו משרד החינוך, "לפעול ככל יכולתו" על מנת שלא יושת קיצוץ נוסף בחינוך העל יסודי, הופרה. יש לזכור כי הושת על משרד החינוך, במסגרת תקציב המדינה לשנת 2004, קיצוץ רוחבי של 760 מיליון ₪ בנוסף לקיצוץ הייעודי שהושת קודם לכן על החינוך העל יסודי, כאשר מר שבת העיד ולא נסתר כי 86% מתקציב המשרד מופנה לשכר מורים, וממילא חלק מהקיצוץ שהוטל עליו חייב היה לבוא לידי ביטוי גם בשכרם של המורים בחינוך העל יסודי (בפרט כאשר משרד החינוך מחויב לנהוג בשוויון כלפי כלל הגורמים שעלולים להיפגע מהקיצוצים). 25. המבקש טען לחוסר סבירות ו/או להפליה תוך השוואה מתמטית לקיצוץ שהוטל אותה שנה על החינוך היסודי, אך אין אלו דברים שיכולים להימדד באופן מתמטי או טכני, ואף אין בהכרח זהות בצרכיהם של החינוך היסודי והעל יסודי. עוד טען לחוסר סבירות מעצם כך שלא נשקלו הצעות חלופיות, אך מהראיות לא עלה כי לא נשקלו הצעות חלופיות כלל, אלא רק כי המשרד סירב לדון מול המבקש בנושאים שאינם קשורים בעובדים המיוצגים על ידו. אמנם נכון, כי מצופה היה מהמשיב להציג ראיות מפורטות יותר לגבי הדרך בה הגיע למסקנה כי יש הכרח לבצע את הקיצוץ הרוחבי הנוסף, ואילו חלופות שקל טרם לכן, אך בהתחשב באמור להלן - לא מצאנו כי יש לכך משמעות מעשית כלשהי. 26. הסיבה כי אין עוד משמעות מעשית לדרך קבלת ההחלטה על הקיצוץ הרוחבי של 30 מיליון ₪ היא כי בסופו של דבר, לאחר הגשתו של הליך זה, הושגה הסכמה כוללת בין הצדדים במסגרתה חזר בו המשיב מכוונתו לבצע קיצוץ נוסף של 30 מיליון ₪ בתקציב החינוך העל יסודי, על ידי כך ש"מצא" מקור תקציבי ש"כיסה" סכום זה באופן מלא. בסופו של דבר, לפיכך, המשיב לא רק קיים באופן מלא אחר התחייבותו ל"מאמץ", אלא גם הצליח - במסגרת המו"מ המשותף - להשיג את התוצאה, בכך שלא הושת קיצוץ נוסף על המורים בחינוך העל יסודי מעבר לקיצוץ הייעודי שהטילה הממשלה. הסעד המבוקש 27. גם אם נניח כי המבקש היה מוכיח כי מכתב ההתחייבות אכיף מבחינה משפטית וכי הופר, השאלה היא האם נובעת מכך זכאות לסעד המבוקש על ידו - החזר הסך של 15 מיליון ₪ שנוכה מארגון המורים מכוח הסכם 2003. המבקש לא התייחס כלל בסיכומיו לשאלה זו, אלא ביצע "קפיצה לוגית" אוטומטית מטענתו כי מכתב ההתחייבות הופר לדרישת ההחזר של 15 מיליון ₪. עם זאת, מהוראות הסכם 2003 עולה כי הסך של 15 מיליון ₪ לא ניתן כלל ועיקר כנגד ההתחייבות שהתייחסה לשנת תשס"ה, אלא בהתייחס לשנת תשס"ד, ועל מנת לבטל קיצוץ של 9000 ש"ש שתוכנן להתבצע בשנה זו. מהראיות עלה כי הקיצוץ שאמור היה להתבצע בשנת תשס"ד אכן בוטל במלואו בזכות התשלום של 15 מיליון ₪, כך שהמטרה לשמה הסכים ארגון המורים לשלם סכום זה הושגה במלואה. 28. המבקש אינו זכאי לפיכך לסעד המבוקש על ידו, וזאת גם אם היה מצליח בכל שאר טענותיו. לכל היותר יכול היה לנסות ולטעון כי הנו זכאי להחזר הסך של 30 מיליון ₪ ששולם על ידו במסגרת הסכם 2004, אך הוא לא טען זאת, וממילא לא יכול היה לטעון זאת בהתחשב בכך שחתם על הסכם 2004, והסכים להעמיד לטובת המאמץ המשותף את הסך של 30 מיליון ₪, לאחר הגשת תביעה זו וכאשר כל העובדות והטענות ידועות לו. השלכות חתימתו של הסכם 2004 29. מעבר לכל האמור לעיל, אנו סבורים כי ראוי היה כי המבקש - מכוח חובת תום הלב - ימחק הליך זה לאחר חתימת הסכם 2004, ולא יעמוד על המשך ההתדיינות בו. זאת, שכן הסכם 2004 - ושאר ההסכמות שהושגו בין הצדדים ביום 19.8.04 ופורטו לעיל - פתרו באופן מלא את הסכסוך בין הצדדים בכל הנוגע לקיצוץ הרוחבי והקיצוץ הייעודי שתוכנו בתקציב 2004, לאחר מאמץ משותף להשיג תקציבים מכל מקור אפשרי, והמבקש מנוע לפיכך - לאחר שחתם על הסכם זה - להמשיך בטענות שהועלו על ידו טרם חתימת ההסכם, ולדרוש החזר כספי שמשמעותו פגיעה אנושה בתכלית הכלכלית של ההסכם. 30. לא נשמט מעינינו כי המבקש לא נדרש במפורש במסגרת הסכם 2004 למחוק את הבקשה שבפנינו, אך זאת מהטעם שהפר את הוראות התקנות, לא מסר את בקשת הצד למשיב במועד, הסתפק בהערת אגב המזהירה מפני הגשת ההליך למעלה מחודש טרם חתימת ההסכם, ולא אמר מילה על כך שההליך הוגש במהלך המו"מ שקדם לחתימת ההסכם או במעמד החתימה. התנהגות זו, שהינה מחוסרת תום לב בעינינו, מנעה מהמשיב לדרוש את מחיקתו של הליך זה כתנאי לחתימת הסכם 2004, ולכן אין לקבל את טענת המבקש כי ההסכם לא מנע בעדו במפורש להמשיך בהליך. סיכום 31. סוף דבר - הבקשה נדחית. הגם שאנו סבורים כי לא ראוי היה לעמוד על המשך הבירור בה, וכמקובל בסכסוכים קיבוציים - אין צו להוצאות. חוזהסמכות ענייניתהסכם קיבוצי