סירוב עד להיחקר בבית דין לעבודה

להלן פסק דין בנושא סירוב עד להיחקר בבית דין לעבודה: פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות, על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 14.1.08 (סגנית הנשיא יהודית גלטנר הופמן; עב 2248/06) לפיה יוצא מתיק בית הדין תצהיר מנהל המערערת, וזאת לאחר שסירב להיחקר על תצהירו . 2. העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מהחלטת בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלקמן: א. המשיבים שבערעור הגישו תביעתם בבית הדין האזורי בבאר שבע כנגד המערערת לשכר עבודה עבור התקופה שמ-1.11.05 ועד 9.12.05. (להלן - התקופה שבמחלוקת). לטענתם, באי תשלום שכרם לתקופה האמורה יש לראות משום הרעה מוחשית בתנאי העסקתם, ומשכך, זכאים חלקם, ככל שתקופת עבודתם מצדיקה זאת, גם לפיצויי פיטורים עבור עבודתם אצל המערערת. חלקם מוסיפים עוד ותובעים תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ופדיון דמי הבראה. בעיקרו של דבר טוענת המערערת להגנתה בבית הדין האזורי, כי אין המשיבים זכאים לתשלום שכר עבודה עבור התקופה שבמחלוקת מאחר שבתקופה זו לא עבדו אצלה כי אם אצל צד ג'. אין המשיבים זכאים לפיצויי פיטורים באשר עזבו מרצונם את עבודתם ובחרו לעבוד אצל צד ג' המתחרה עימה. המשיבים אף סרבו לבקשת המערערת כי ימשיכו לעבוד אצלה. ככל שתחויב על ידי בית הדין בתשלום כלשהו למשיבים מבקשת המערערת במסגרת הודעת צד ג' שהגישה לתיק בית הדין האזורי, כי צד ג' הוא שישא בכל סכום שבו תחויב. ב. ביום 11.11.07 קיים בית הדין האזורי דיון ראשון להוכחות בו נחקרו המשיבים בחקירות נגדיות על תצהיריהם. בתום חקירתם, לאחר דיון הנושא 30 עמודי פרוטוקול, ביקש צד ג' לדחות את המשך הדיון, על מנת שיתאפשר לו להגיש תצהיר עדות ראשית לתיק. לפי טענתו לא עלה בידו להגיש את התצהיר קודם לדיון, מסיבות הקשורות בייצוגו. בית הדין נעתר לבקשה, ובנוכחות הצדדים קבע את המשך הדיון ליום 14.1.08. בית הדין מצא כי נכון יהיה לשמוע את חקירת מנהל המערערת באותו מועד יחד עם עדותו של מנהל צד ג', ומטעם זה נדחתה חקירתו הנגדית של מנהל המערערת למועד האמור. ג. סמוך לפני תחילתו של הדיון שנקבע ליום 14.1.08 הוגשה לבית הדין האזורי בקשה לדחות את הדיון, חתומה על ידי בא כוח המערערת, עו"ד דורון עמיר. המערערת נימקה בקשתה בכך, כי לבא כוחה, המטפל אישית בתיק נקבעה נסיעת עבודה דחופה לחו"ל, ובשל כך לא יוכל להתייצב לדיון. בבקשתה ציינה המערערת כי כל הצדדים נתנו הסכמתם לבקשה. ד. בית הדין האזורי דחה את בקשת המערערת לדחיית הדיון, בציינו כי הבקשה לדחיית מועד הדיון התקבלה בשעה 8:45, בעוד שהתיק קבוע לסיום שמיעת הראיות בשעה 9:00. ה. ביום 14.1.08 התייצבה לדיון בבית הדין האזורי עו"ד ענת קדם מטעם המערערת. בפתח הדיון שבה ב"כ המערערת וביקשה מבית הדין האזורי לדחות את הדיון. לדבריה, כפי שנרשמו בפרוטוקול, ניסתה המערערת להגיש את הבקשה יום קודם לכן, אולם עקב תקלה במחשבי המזכירות, לא התקבלה הבקשה. כמו כן טענה כי אינה מכירה את התיק ולא תוכל לחקור את העד מטעם צד ג'. משצוין כי גם מנהל המערערת אמור להיחקר באותו מועד, ומשהתברר כי מנהל המערערת לא התייצב לדיון, דחה בית הדין את הדיון לשעה 11:00 בקבעו כי אין כל עילה לדחייתו למועד אחר. לפי המצוין בהחלטת בית הדין, הצדדים הסכימו על דעתם לדחיית הדיון, ללא קבלת אישור של בית הדין, וזאת אך מספר שעות לפני שהתחיל. בהחלטת בית הדין הודגש כי מנהל המערערת ידע מבעוד מועד על כך שעליו להיחקר באותו מועד. ו. משהגיע מנהל המערערת לדיון, הודיע על בקשתו שלא להיחקר באותו מועד, וזאת עקב מחלה. ובלשונו: "אני חולה עם חום גבוה וצמרמורת. אני יכול להביא תעודה רפואית. אני חולה כבר מיום שבת" (הדיון התקיים ביום ב' בשבוע). ב"כ המערערת בקשה אז כי העד לא ייחקר בשל מחלתו, והוסיפה: "אני מבקשת שגברתי תיתן כל החלטה מבלי שהעד ייחקר". ב"כ צד ג' אז ביקש כי תצהירו של מנהל המערער ימחק. ז. לאחר כל אלה ניתנה החלטת בית הדין מושא ערעור זה בה נקבע כדלקמן: "לאור עמדתה של ב"כ הנתבעת, אשר מסרבת להעמיד את המצהיר לחקירה, והשאירה לשיקול דעת בית הדין מתן החלטה כלשהי בעניין, הרי לאור עמדה זו, תצהיר הנתבעת יוצא מתיק בית הדין, שכן מסרב מנהל הנתבעת להיחקר על תצהירו מחמת מחלה". ב"כ המערערת הודיעה אז כי אינה מבקשת לחקור את המצהירים מטעם צד ג', ובית הדין הורה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב. ו. ו. עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כי סיכומי הצדדים כבר הוגשו לתיק בית הדין. עיקרי הנימוקים שבערעור 3. א. החלטת בית הדין האזורי לפיה נמחק תצהיר עדות ראשית מטעם המערערת, הותירה את המערערת ללא גרסה עובדתית מטעמה, ובכך נפגעה זכותה היסודית של המערערת לדיון הוגן ומלא בכל טענותיה, והותירה אותה חשופה בפני טענות המשיבים. היא אף רוקנה מכל תוכן את הודעת צד ג' אשר הוגשה מטעמה. בכך לא ניתן למערערת יומה בבית הדין. בנסיבות אלה אין כל טעם בהמשך המשפט ו/או בהגשת כתב סיכומים באשר נמנע מן המערערת להציג כל גרסה עובדתית מטעמה. את הפגם, ככל שנמצא כזה בהתנהלות המערערת ניתן היה לרפא באמצעות פסיקת הוצאות משפט. לטענת המערערת יש לתת עדיפות לזכויות המהותיות של הצדדים, על פני "עמידה עיקשת על כללי הפרוצדורה". ב. בית הדין טעה בדחותו את בקשת המערערת, שהוגשה בהסכמת הצדדים לדחות את הדיון. בקשת הדחייה הוגשה לבית הדין עוד יום קודם לדיון אלא שהיא לא התקבלה במזכירות. ג. בהחלטתו הפלה בית הדין את המערערת לרעה באשר ככל שמדובר בצד ג', בית הדין נעתר לבקשתו לדחות את הדיון כשהודיע שאינו ערוך לדיון להוכחות. בית הדין אף חייב אותו בהוצאות בסכום זעום של 750 ש"ח. ד. לגופו של עניין, אין בקבלת הערעור כדי לפגוע במשיבים באשר את שכרם לתקופה שבמחלוקת הם ממילא קיבלו מצד ג'. 4. עיקרי נימוקי המשיבים. א. תביעתם של המשיבים שהוגשה בבית הדין האזורי כנגד המערערת מתנהלת מזה תקופה ארוכה. כל מטרתו של הליך הערעור הינו ניסיון להרוויח זמן ולדחות את הקץ, וכל זאת שעה שמדובר בתביעה לשכר מולן. המשיבים מדגישים, כי כבר הוגשו הסיכומים בבית הדין האזורי וככל שיתקבל הערעור יהיה בכך כדי להחזיר את הגלגל אחורנית. ב. אכן ניתנה הסכמת המשיבים לבקשת הדחייה שהגישה המערערת לבית הדין האזורי, וזאת מטעמים קולגיאליים. אלא שהמערערת טוענת כנגד החלטת בית הדין האזורי להוציא מן התיק את תצהירו של מנהלה, ומצערת העובדה כי נעשה ניסיון לערבב בין הדברים. רק במועד הדיון התברר כי מנהל המערערת חולה והדבר לא הוזכר בשום הזדמנות קודם לכן. ב"כ המערערת שהתייצבה לדיון אף ציינה מפורשות כי היא מבקשת שבית הדין ייתן כל החלטה מבלי שהעד ייחקר. בנסיבות אלו צדק בית הדין האזורי בהחלטתו, וכל זאת במיוחד נוכח הגישה הרווחת שלא לדחות דחיות מיותרות את שמיעת המשפט. 5. צד ג' שלא היה מיוצג לפנינו, לא הגיש טיעונים מטעמו, בין בהתייחס לבקשת רשות ערעור, ובין כהשלמת טיעונים לצורך הדיון בערעור. 6. דיון והכרעה בית דין זה התבקש ליתן למערערת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, שהורתה על הוצאת תצהירו של מנהל המערערת מתיק בית הדין, באופן שלשיטת המערערת פגע בזכויותיה הדיוניות והמהותיות פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה. בטיעוניה לגופה של הבקשה כמו גם בהשלמת הטיעונים לאחר שניתנה רשות ערעור טוענת המערערת גם כנגד החלטת בית הדין קמא שלא לדחות את הדיון שנקבע להוכחות, וכל זאת אף שבבקשת הדחייה כלל לא הוזכרה מחלתו של מנהל המערערת ככזו שבגינה מתבקשת דחיית הדיון, וזו נסמכה אך על נסיעתו הדחופה של בא כוחה לחו"ל. משיוצאת המערערת גם כנגד החלטת בית הדין שלא לדחות את הדיון עקב נסיעת בא כוחה לחו"ל, נקדים מספר דברים ונתייחס לטענותיה אלו, ולו על מנת להעמיד דברים על מכונם, וכל זאת אף שרשות הערעור שניתנה למערערת מתייחסת אך לשאלה בדבר הוצאתו מן התיק של תצהיר העד מטעמה. 7. סמכותו של בית הדין לדחות דיון מעוגנת בהוראת תקנה 48 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. ההחלטה אם לדחות את הדיון לבקשת צד אם לאו, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ובה כרגיל, ערכאת הערעור לא תתערב. בפסק הדין עע 249/07 דימטרי קנטרוביץ - א.ד. תחנות שירותי כ"א בע"מ [(ניתן ביום 10.12.07, טרם פורסם) להלן- פרשת קנטרוביץ] נמצא, בקשר להחלטה בבקשה לדחיית דיון כדברים הבאים: "לכאורה, החלטה פשוטה, בבקשה שאין ספור כמותה מוגשות מדי יום. לאמיתו של דבר היא מחייבת איזון ושיקול בין אינטרסים שונים כבדי משקל: אלו של המבקש, הזכאי לכך שיהיה לו יומו בבית הדין, אלו של הצד שכנגד ואלו של הציבור". על מסגרת השיקולים העומדת בפני השופט בבואו ליתן החלטה בבקשה לדחות דיון נמצא כדברים הבאים בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3136/00 סלימאן סלמאן ואח' נ' ג'ורג' שוקיר: "בקשת דחייה המוגשת לבית המשפט, בין כערכאה ראשונה ובין כערכאת ערעור מחייבת שיקול ואיזון בין אינטרסים שונים: של המבקש, של המשיב ושל הציבור, ולעניין זה הסכמת בעלי הדין אינה בהכרח מועילה, כשם שהתנגדות אחד מבעלי הדין אינה בהכרח מונעת היעתרות לבקשה. האינטרסים של בעלי הדין תלויים בנסיבות העניין במשקל הנימוק המשמש עילה לבקשת הדחייה (מחלה פתאומית בה חלה פרקליטו של בעל דין) ובשלב שבו מוגשת בקשת הדחייה, יחסית לנימוק הדחייה. אינטרס הציבור הוא שמשפטים יתבררו במהירות ראויה, ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית המשפט והארכת תור המשפטים, כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נשוא בקשת הדחייה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המינהלי של בית המשפט ולהאריך את משך בירורו של העניין נשוא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של אינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר" (ההדגשה שלי ר.ר. ראו ע"א 3136/00 סלי מאן כלמאן ואח' נ. ג'ורג' שוקייר, רו"ח פד"י נה(2), 97 בפסקאות 3 ו-4 לפסק הדין וכן ראו 425/98 מ. נקי - מ. פרוש ניתן ביום 29.1.98,וטרם פורסם). 8. ומן הכלל אל הפרט. התנהלות הצדדים כפי שעולה מפרוטוקול הדיון לפני בית הדין האזורי מעלה כי מבחינתם, משניתנה הסכמתם לבקשת המערערת לדחיית הדיון, בית הדין מחויב לה ולא יחרוג ממנה. כך ארע שלא הייתה התייצבות מלאה של הצדדים לדיון, ובית הדין, שבדין לא ראה עצמו כבול לאותה הסכמה, נאלץ לדחות את שעת תחילת הדיון, כך שכל הנוגעים בדבר יתכבדו ויופיעו לדיון שנקבע זה מכבר בתיאום עימם. אף מנהל המערערת שעדותו הייתה צפויה להישמע באותו דיון, לא הופיע לדיון עם באת כוח המערערת, שראתה את תפקידה באותו דיון אך להודיע על הבקשה המוסכמת לדחיית הדיון. התנהלות זו של המערערת כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי ראויה לכל ביקורת. על כך יש להדגיש ולומר, וכבר עמדנו על כך בפרשת קנטרוביץ, כי בהסכמת הצדדים לבקשה לדחיית דיון אין כדי להטות את הכף, ואין בכוחה להכתיב לבית הדין את סדרי עבודתו, ואת לוח הזמנים לשמיעת העניינים המובאים לפניו. אך למותר הוא לציין כי בהסכמה מעין זו אין ביטוי לאינטרס הציבור, אותו חייב בית הדין להביא בחשבון במסגרת שיקוליו. כך, בין אם הבקשה לדחיית הדיון הוגשה יום קודם לדיון שנקבע על ידי בית הדין זה מכבר, ובתאום עם הצדדים ובנוכחותם, ובין אם הוגשה הבקשה רבע שעה לפני השעה המיועדת לתחילתו. הנה כי כן, התנהלות המערערת שבאת כוחה הגיעה לדיון אך כדי להודיע על הבקשה לדחייה, מן הטעם שעורך הדין הבקיא בתיק נאלץ לצאת לחו"ל בנסיעת עבודה דחופה, ראויה לכל ביקורת. נכונה וראויה הייתה החלטתו של בית הדין בנסיבות כפי שנפרשו לפניו בפתח אותו דיון, בדחותו את הבקשה לדחיית הדיון. הוצאת התצהיר מן התיק 9. לראשונה נשמעה טענה אודות מחלתו של מנהל המערערת בבית הדין לאחר שנקרא על ידי בית הדין למתן עדות, בהתאם למה שנקבע עוד חודשים קודם לכן. בהיותו סובל לדבריו מחום גבוה ומצמרמורות, ביקש שלא להיחקר. אפשר אך לתמוה הכיצד לא הוזכרה עובדת מחלתו בבקשת המערערת לדחיית הדיון, והכיצד לא היה בידי מנהל המערערת אישור רפואי אודות המחלה, וזאת שעה שלדבריו הוא חולה מזה שלושה ימים. אפשר שהתשובה לשאלות אלו תימצא באותו "קו התנהלות" של המערערת כאילו ממילא מחויב בית הדין להסכמת הצדדים בדבר דחיית הדין. מכל מקום, ב"כ המערערת הודיעה לבית הדין על בקשתה כי העד לא ייחקר בשל מחלתו, והוסיפה וביקשה "שגברתי תיתן כל החלטה מבלי שהעד ייחקר". בנסיבות אלו, כשביקש ב"כ צד ג' כי בהעדר חקירה ימחק תצהירו של מנהל המערערת מן התיק, ובהעדר כל התנגדות מצד ב"כ המערערת, נראה שלא נותרה לבית הדין כל אפשרות בלתי אם להוציא את התצהיר מן התיק, שהרי השארת התצהיר בתיק, ללא חקירה נגדית, כשהצד שכנגד מתנגד לכך, פוגעת בזכות מהותית שלו . הינה כי כן, בשים לב להתנהלותה של המערערת, ולטיעוני באת כוחה בדיון, אך נכונה הייתה החלטת בית הדין האזורי כפי שניתנה. 10. האם נכון יהיה בנסיבות כמתואר להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי שעל פניו לא נמצא בה טעות משפטית ? זו השאלה העומדת להכרעתנו. לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל החלטה כי בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין יש ליתן למערערת את יומה כך, שיתאפשר לה להביא את תצהירה לפני בית הדין, וכי ועל דרך התנהלותה הבלתי ראויה תחויב בתשלום הוצאות לצדדים כמו גם לאוצר המדינה. החלטתי זו נסמכת על הצטברותם של הנימוקים הבאים: הוצאת תצהירו של מנהל המערערת מן התיק משמעה כי לפני בית הדין האזורי לא יעמדו ראיות מטעמה של המערערת, אלא, ככל שהוצגו כאלה במסגרת חקירתם הנגדית של המשיבים. כך אפשר, שינתן פסק דין כנגד המערערת, בבחינת מעשה בית דין, בלא שבית הדין נזקק לעדות העד מטעמה, וכל זאת, שעה שבסופו של יום הומצאה תעודת מחלה בקשר למחלת העד. האפשרות שינתן כנגד המערערת בנסיבות אלה פסק דין שהוא בבחינת מעשה בית דין, היא רבת משמעות ככל שמדובר בזכויותיה הדיוניות של המערערת. 11. על בחירת האמצעי הראוי והמידתי ביותר בנסיבות דומות, בהן נדחתה בקשתו של צד לדחיית דיון, ועקב כך לא התאפשר לבית הדין לקיים דיון לגופו, עמדתי בהרחבה בפרשת קנטרוביץ. באותו עניין נדחתה בקשתו של תובע לדחיית הדיון עקב שהייתו בחו"ל. משנדחתה הבקשה לדחיית הדיון התייצב בא כוחו לדיון, ומשלא הסכים לקיים את הדיון, כך שבו ביום יחקרו עדי התובע כמו גם עדי הנתבע, נמחקה התביעה. בקשר לנסיבות כפי שנוצרו באותו עניין עמדנו על שלוש האפשרויות העומדות לפני בית הדין לפי הוראת תקנה 49 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, כאשר נבצר ממנו לקיים את הדיון נוכח העדרו של התובע. הראשונה שבהן- דחיית הדיון, האפשרות השנייה - מחיקת התביעה, והאפשרות השלישית - דחייתה של התביעה. בהתייחס לשלוש האפשרויות ובנוגע לבחירה הנכונה והמאוזנת מביניהן כך נקבע שם: "התיחסתי בהרחבה יתרה להחלטתו של בית הדין קמא, שבדין לא נעתר לבקשה לדחית הדיון. משלא נדחה הדיון, ומשבא כוחו של המערער לא אפשר את קיומו בפועל בפני בית הדין קמא, לא נותרה אפשרות אחרת בידי בית הדין אלא לקבל החלטה המסיימת את ההליך שבפניו. בבחרו אפשרות של מחיקת התביעה תחת דחייתה ערך בית הדין איזון ראוי בין האינטרסים השונים. מחד, לא נשללה זכותו של המערער שיהיה לו יומו בבית הדין. כאשר יוכל המערער לשוב ולהגיש תביעתו כנגד המשיבות אם יחפוץ בכך, ומנגד ניתן משקל ראוי לאינטרס הציבור, שלא ישובש המהלך התקין של עבודת בית הדין...". הנה כי כן, ככל שמדובר בתובע שהיעדרותו מן הדיון אינה מאפשרת לקיים את הדיון כהלכתו, ואפילו הייתה התייצבות של בא כוחו, לפני בית הדין עומדת אפשרות למחוק את התביעה, ובכך נמצא איזון ראוי בין האינטרס הציבורי, לבין האפשרות ליתן לו יומו בבית הדין. בהחלטת בית הדין למחוק את התביעה, אין משום מעשה בית דין החוסם את גישתו לבית הדין. בהבדל מן התובע, ככל שמדובר בנתבע הנעדר מן הדיון בנסיבות דומות, ואינו מציג עקב כך את ראיותיו לפני בית הדין- אז עומדת לפני בית הדין האפשרות לדחות את הדיון או ליתן פסק דין על יסוד התביעה, בין על דרך שמיעת ראיות התביעה, ובין על דרך מחיקת כתב ההגנה (תקנות 49 ו-43(א) לתקנות סדרי הדין). אין לפני בית הדין פתרון ביניים הדומה ל "מחיקת תביעה", כפי שנמצא ראוי לפי דעת הרוב בפרשת קנטרוביץ. בסיטואציה כפי שנוצרה לפני בית הדין האזורי במקרה שלפנינו, אומנם הופיעה ב"כ המערערת לדיון ואף מנהל המערערת התייצב לדיון, אלא שהוא סירב לעמוד לחקירה. לפני בית הדין עמדו אך שתי אפשרויות, דחיית הדיון או מתן פסק דין על יסוד ראיות התביעה. השארת תצהירו של מנהל המערערת בתיק בית הדין ללא חקירתו הנגדית לא הייתה אפשרית בנסיבות העניין. הנה כי כן, ככל שמדובר בנתבע, אין לבית הדין אפשרות לבחור בפתרון ביניים שמחד, אינו מצריך דחיית הדיון ויש בו כדי לסיים את ההליך, ומנגד אין בו כדי להוות מעשה בית דין. 12. בנסיבות אלו אני סבורה כי האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי שנפגע נוכח התנהלות המערערת, לבין אינטרס המערערת, שיהיה לה מלוא יומה בבית הדין, מחייב החזרת התצהיר לתיק בית הדין האזורי, ומתן אפשרות לצדדים לחקור את המצהיר על תצהירו, וכל זאת תוך חיוב המערערת בהוצאות משמעותיות נוכח דרך התנהלותה. 13. אשר על כן, לו תשמע דעתי, יתקבל הערעור. תצהירו של מנהל המערערת, מר דניאל בידאני יוחזר לתיק בית הדין האזורי, ובית הדין האזורי יקבע מועד קרוב, ככל שיומנו מאפשר זאת, לחקירתו של מר בידאני על תצהירו. על דרך התנהלותה תחוייב המערערת בהוצאות משפט. באשר להוצאות- בקביעת סכום ההוצאות יש להביא בחשבון את דרך התנהלותה של המערערת עליה עמדתי בהרחבה, כמו גם את העובדה כי כבר הוגשו סיכומי הצדדים לתיק בית הדין, וכי בהשלמת הדיון להוכחות יהיה כדי לחייב את הצדדים לשוב ולהשלים סיכומיהם. בהתחשב בכל האמור, אני סבורה כי על המערערת לשלם הוצאות המשיבים בסך כולל של 6000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, הוצאות צד ג' בסך של 6000 ש"ח, והוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 8000 ש"ח. השופט שמואל צור 1. שותף אני לדברי הביקורת הנוקבים של חברתי השופטת רונית רוזנפלד על התנהלותה של המערערת בבית הדין האזורי. עם זאת, חולק אני על דעתה של חברתי לעניין התוצאה. לדעתי, יש לתת תוקף להחלטת בית הדין האזורי, כפי שניתנה, ולדחות את הערעור תוך חיובה של המערערת בהוצאות. 2. מהלכיה של המערערת בבית הדין האזורי היו בניגוד לכללי היסוד של התנהלות בעל דין בערכאת שיפוט. המערערת, באמצעות באי כוחה ומנהלה, התנהלה בצורה בלתי מתקבלת על הדעת. המערערת התנהגה בחוסר אחריות כלפי בית הדין, כלפי הציבור וכלפי עצמה. המערערת גרמה לשיבוש של ממש בהליך השיפוטי, פשוטו כמשמעו. 3. בית הדין האזורי קבע מועד לשמיעת הוכחות המערערת. המועד נקבע ותואם זמן רב מראש. בית הדין היקצה לדיון זמן שיפוטי מתאים. יום לפני הדיון הגישה המערערת בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון בשל נסיעה דחופה של בא כוחה לחו"ל בענייני עבודה. במועד הדיון התייצבה עורכת דין ממשרד ב"כ המערערת וביקשה לדחות את הדיון משום שאינה מכירה את התיק. בית הדין דחה את הבקשה ונתן למערערת זמן קצר להיערך לדיון. במועד שנקבע הופיע המצהיר מטעם המערערת והודיע שאינו יכול להחקר על תצהירו משום שאינו חש בטוב. לא הוגשה תעודה רפואית. נימוק זה של מחלת המצהיר גם לא הופיע בנימוקי בקשת הדחייה, אף שהמצהיר ציין כי הוא חולה כבר מספר ימים. על פני הדברים, מדובר ב"תרגיל" שנועד להביא לדחיית מועד הדיון, כפי שביקשה המערערת בבקשתה המקורית. בית הדין האזורי, בצדק, לא נפל לפח שהונח בפניו, הורה על הוצאת התצהיר מתיק הדיון והורה לצדדים להגיש סיכום טענות בכתב. סיכום הטענות הוגש לבית הדין, על פי החלטתו. 4. מערכת השיפוט מעניקה שרות לציבור. אחד המשאבים החשובים שמערכת השיפוט מעמידה לרשות הציבור הוא הזמן השיפוטי. משאב זה הוא יקר מפז ועל בעלי הדין לכלכל את צעדיהם בהתאם לזמן המוקצה להם. זמן שיפוטי המוקצה לדיון מסויים בא תמיד על חשבון דיון אחר ועל חשבון בעלי דין אחרים. הזמן השיפוטי אינו נחלתו של בעל הדין. הזמן השיפוטי הוא נחלתו של בית המשפט ושל הציבור. אין צורך לאמר שהציבור בכלל וציבור המתדיינים בפרט, מצפה ממערכת המשפט שתנצל את הזמן השיפוטי ביעילות ובסבירות. האחריות לכך רובצת לפתחה של ערכאת השיפוט. בעל דין המוקצה לו זמן שיפוטי חייב לכבד משאב זה ולעשות כל שביכולתו כדי לנצל את חלון הזמן שהוקצה לו. אכן, אין זה כלל בל יעבור שדיון שנקבע לא יידחה ולא זה המקום לפרט את גדר המקרים הללו. עניין זה מסור בסופו של דבר לשיקול דעת הערכאה הדיונית ומן הראוי שיוגבל למקרים נדירים ומיוחדים. 5. עניינה של המערערת, על פניו, לא נופל לגדר המקרים המיוחדים המצדיקים דחיית הדיון. המערערת התנהגה בענייננו כבעל דין הסבור שהזמן השיפוטי הוא נחלתו שלו. נעשה כאן ניסיון להעמיד את בית הדין בפני עובדה מוגמרת ולכפות עליו - בין השאר בסיוע הסכמת הצדדים האחרים - את דחיית הדיון. ניסיון שכזה מן הראוי שלא יצלח ונכון נהג בית הדין האזורי בהחלטותיו בעניין זה. בעל דין - ובמיוחד, כמו בענייננו, בעל דין מיוצג - המכלכל כך את צעדיו בפרוזדורי ההליך השיפוטי, מן הראוי שישא באחריות למעשיו ואל לו לבוא לערכאת הערעור לבקש על נפשו. 6. זאת ועוד, האחריות לניהול הדיון ולניצול הזמן השיפוטי מסורה לערכאה שעל מידין. בעניינים הכרוכים בניהול הדיון מן הראוי להותיר לערכאה הדיונית מרחב של שיקול דעת. בעניינים מסוג זה מן הראוי שערכאת הערעור תימנע ככל האפשר מהתערבות בהחלטות ערכאת הבירור, למעט במקרים מיוחדים וקיצוניים. עניינה של המערערת - על פניו - אינו מסוג המקרים המצדיק התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית. 7. לפיכך דעתי היא כי דין הערעור להידחות תוך חיובה של המערערת בהוצאות המשיבים וצד ג' בסכום כולל של 5,000 ש"ח. השופט עמירם רבינוביץ אני מצטרף לדעתה של חברתי השופטת רונית רוזנפלד. נציג עובדים מר רן חרמש 1. בדיון משפטי מעורבים שלושה גורמים עיקריים : בית דין, תובע ונתבע (בדיון המשפטי הנוכחי משתתף צד נוסף). על מנת שהליך משפטי יתנהל בדרך הראויה והתכליתית, על כל אחד מגורמים אלה למלא את חלקו. לית מאן דפליג שבמקרה הנוכחי, הנתבע, קרי המערערת, לא עמד בציפיות הנדרשות. 2. לטענת המשיבים, באי תשלום שכרם לתקופה האמורה יש לראות משום הרעה מוחשית בתנאי העסקתם, ומשכך, זכאים חלקם, ככל שתקופת עבודתם מצדיקה זאת, גם לפיצויי פיטורים עבור עבודתם אצל המערערת. חלק מהמשיבים תובעים גם תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ופדיון דמי הבראה. בדיון בנושאים כאלה, משך הדיון הוא קריטי, בין אם בגלל תלותם של נתבעים מסוגם בתמורה לעבודתם כמקור קיום חיוני ובין אם משום שבנסיבות מסוימות, תביעתם כרוכה גם בפיצויי הלנה. בית הדין נוטה להחיש דיונים מסוג זה ככל שניתן וכך אמנם ראוי שייעשה. עם זאת, חייבים תובעים בנושאים המדוברים להקפיד גם הם שלא לתרום את חלקם לדחיות ולהשהיות מצדם של הנתבעים. מרגע שהסכימו התובעים, ולו גם מטעמים קולגיאליים, על דחיית דיון, מאבדים הם את זכותם להתייחסות המיוחדת בגין תוכן תביעתם. 3. בנסיבות אלה, כאשר דחיית ערעור תביא למצב שבו הנתבע אינו זוכה לקבל את יומו, דין טיעוני יעילותו של בית הדין הופך למשני. ולכן, מצטרף אני לדעתה של השופטת רוזנפלד על כל מרכיביה. נציג מעבידים מר בנימין ליברמן דברי כב' השופט שמואל צור בפסק דינו נכוחים ונכונים. עם זאת קשה לי להשלים עם התוצאה הנובעת מפסק דינו שכן בכך למעשה נקבעת גם התוצאה בתביעה לגופא. אינני יודע מי אשם בצורת התנהלותה של המערערת, אך דחיית ערעורה (וקבלת התביעה נגדה) עלולה אולי לזכות את המשיבים בדבר שאין הם זכאים לו, לו ניתן למערערת יומה בבית הדין. אשר על כן אני מצטרף לפסק דינה של כב' השופטת רונית רוזנפלד. סוף דבר על דעת רוב חברי המותב כנגד דעתו החולקת של השופט שמואל צור מתקבל הערעור. תצהירו של מנהל המערערת, מר דניאל בידאני יוחזר לתיק בית הדין האזורי, ובית הדין האזורי יקבע מועד קרוב, ככל שיומנו מאפשר זאת, לחקירתו של מר בידאני על תצהירו. המערערת תשלם הוצאות המשיבים בסך כולל של 6000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, הוצאות צד ג' בסך של 6000 ש"ח, והוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 8000 ש"ח. בית הדין לעבודה