להלן פסק דין בנושא מימון טיפולי פוריות: פסק דין 1. בפני תובענה, במסגרתה מבוקש צו עשה כנגד הנתבעים, המורה להם לממן את מלוא עלות טיפולי הפוריות, הנדרשים לתובע לצורך מימוש זכותו להורות; אף אם אלה כולם או חלקם עתידים להתבצע באשת התובע - אשר אינה בעלת אזרחות ישראלית, אינה תושבת המדינה, ואף לא מבוטחת בקופת חולים ישראלית כל שהיא. התובענה הוגשה כנגד הנתבעת 1 - המבטחת את התובע [להלן :"הקופה"] , וכן כנגד הנתבע 2 - שר הבריאות , והנתבעת 3 [להלן:"המדינה"] . טענות התובע 2. א. לטענת התובע, בעיית הפוריות מצויה אצל התובע, אשר הינו תושב ואזרח ישראלי , ועל הקופה לממן את הטיפולים הנדרשים אף לאשתו על מנת שתהרה לו, וזאת כפי שהיא נוהגת עם בני זוג ששניהם בעלי אזרחות ישראלית . מצבו המיוחד של התובע, וכן נסיבותיו האישיות , לא נלקחו בחשבון ע"י הקופה . ב. החלטת הנתבעים למנוע טיפול רפואי, הנדרש לתובע ולאשתו בכדי להקים משפחה , הינה פגומה , פסולה , מפלה, בלתי חוקית ונגועה כמעט בכל פגם מינהלי מוכר. כמו כן, היא חורצת גורלות ופוגעת בזכויות היסוד של התובע, ובפרט בזכות להורות, שהינה זכות יסודית אנושית לה זכאי כל אדם. ההחלטה אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה כנדרש בחוק היסוד . ג. התנהגותם של הנתבעים נגועה בהפלייה ופוגעת בעקרון השיוויון . הסעד המבוקש אינו עומד בסתירה לאמור בנוהל הכתוב מטעם המדינה . ד. קיים חשש כבד לשיקולים זרים ולא ענייניים אשר נשקלו עובר לקבלת ההחלטה לסרב לבקשת התובע. החלטת הקופה מתעלמת במופגן מהנהלים של המדינה, והיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני, על רקע ההשלכות מרחיקות הלכת והנזקים הכבדים הצפויים לתובע אם תיושם. ה. בהליך שהתקיים בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ התנגדה המדינה בתחילה לעמדת התובע, אולם אח"כ הסכימה לדעתו, ניתן פסק דין , ופסק דין זה מחייב גם בהליך דנן . באשר לטענת העדר סמכות עניינית של בית דין זה כלפי המדינה - הטענה לא הועלתה במועד , אולם בכל מקרה נתונה הסמכות לבית הדין , מה גם שהעניין הועבר אליו מבית המשפט העליון, דבר המקנה לו סמכות גם אם לא היתה לו מלכתחילה . טענות הנתבעת 1 - הקופה 3. א. על התובע ואשתו להפנות את טענותיהם כנגד משרד הפנים, לקבלת תשובות ביחס לאשת התובע, אשר אי תושבותה מונעת ממנה ובצדק לקבל טיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994. הקופה אינה חייבת במתן שירות רפואי כל שהוא לאדם אשר אינו עומד בקריטריונים הבסיסיים, באשר הוא אינו תושב ישראל ואינו חבר בקופה. ב. אין חולק כי התובע מבוטח בקופה, וככזה הינו זכאי למלוא השירותים הכלולים בסל הבריאות, לרבות טיפולי הפריון המבוצעים בגופו הוא. אך אשתו אינה מבוטחת בקופה, ולפיכך אינה זכאית לשירות רפואי כל שהוא מבחינת הקופה . הקופה הינה גוף המתוקצב מכח החוק, והיא מחוסרת כל אמצעי גבייה עצמאיים. אין באפשרות הקופה לגבות ממבוטחיה כספים מעבר לקבוע בחוק , ואין חולק כי המדינה (באמצעות המוסד לביטוח לאומי) אינה מתקצבת את הקופה בגין שירותים הניתנים למטופלים אשר אינם מבוטחים בה. במידה ויקבע כי על הקופה לממן את טיפולי הפריון הניתנים לאשת התובע, אזי המדינה תצטרך להקצות תקציב ספציפי בגין מלוא עלות הטיפול באשת התובע. ג. לקופה מוגשות מדי יום מספר רב של בקשות שונות לקבלת תרופות וטיפולים מצילי חיים, כאשר חלק נכבד מבקשות אלו נדחה מפאת היעדר תיקצוב. הענות לתובענה דנן משמעותה הפשוטה היא גזילת כספי משלם המיסים עבור טיפול באדם אשר אינו נוטל חלק במימון מנגנון חוק הבריאות, וזאת בסתירה גמורה לעקרון "עניי עירך קודמים ". אין מדובר במניעת הזכות לבריאות, ולא בהפרת הזכות להורות, אלא רק במניעת הטבה כספית לה זכאים מבוטחי הקופה , המשלמים מיסים כדין. בנוסף, אשת התובע, שהיא תושבת רפיח, זכאית לשירותי רפואה מטעם הרשות הפלשתינאית. כמו כן, אין עסקינן בפגיעה בכבוד האדם או בחירותו , במובן חוק היסוד. ה. הקופה נוהגת ונהגה לפי חוזר משרד הבריאות , הקובע כי כל קופה תישא בעלות טיפולי הפריון המבוצעים בגוף המטופל החבר בה. המדינה תמכה בכך בעבר , אך לפתע שינתה דעתה באופן לולייני , ללא גושפנקא חוקית , ומבלי להקצות תקציב לכך . ו. בקשות דומות הוגשו בעבר ונדחו, וקבלת התובענה דנן תביא להפלייה ולפגיעה בשוויון . ז. אין לקבל את הטענה, לפיה יש להעניק טיפולים לאשת התובע מאחר והתובע "אשם" באי הפריון. "עקרון האשמה " אינו קבוע בחוק , ואין להכניסו בניגוד לעמדת המחוקק. ח. הענקת טיפולי פריון לאשת התובע תחייב גם מימון הטיפולים בזמן ההריון , מאותם נימוקים . ט. הדוגמאות בנושא אם פונדקאית , השתלות ואישפוז יולדת אינן ממין העניין , ואין ללמוד מהן לענייננו . טענות הנתבעים 2 - 3 4. א. על הקופה, במסגרתה מבוטח העותר, לשאת בהוצאות טיפולי ההפריה, אף אם הם מבוצעים בגופה של אשתו . הנוהל נשוא העתירה הינו נוהל ענייני אשר מסדיר את נושא מימון טיפולי הפוריות לבני זוג, המבוטחים בשתי קופות שונות. אין להחיל את הנוהל כאן, מאחר ועסקינן במקרה בעל נסיבות מיוחדות- בו הבעיה הרפואית של אי הפוריות הינה בעיה של התובע, ואילו בת זוגו אינה מבוטחת. על כן, צריכה הקופה בה מבוטח הבעל לשאת בעלות טיפולי הפוריות, אף אם הם עתידים להתבצע בגופה של אשתו . ב. בעבר סברה המדינה אחרת, אך בעקבות עתירה לבג"ץ הוחלט כי לאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה יש להעתר לבקשה. ניתן ללמוד כי ראוי להעתר לבקשה אם נבחן מקרים אחרים; של טיפולי פריון לאם פונדקאית , השתלות ואישפוז יולדת . ג. יש לדחות על הסף את התביעה כנגד המדינה, מאחר והמדינה אינה מעניקה טיפול רפואי. כמו כן , אין לבית דין זה סמכות כלפי המדינה ביחס לסעד שמבקש התובע , ולא סמכות להוסיף שירותים לסל הבריאות . עובדות מוסכמות 5. בישיבה מיום 26.6.06 הסכימו הצדדים אודות העובדות כדלהלן : א. התובע הינו אזרח ישראלי והוא מבוטח אצל הקופה. ב. התובע נישא כדין ועפ"י חוקי מדינת ישראל ביום 24.4.00. ג. אשת התובע אינה אזרחית ישראל , אינה תושבת ישראל , אינה מבוטחת אצל הקופה וכן לא בכל קופה אחרת, וכל שניתן לה עד כה הוא היתר כניסה לישראל כולל לינה . ד. התובע הוא בן 43 שנים וסובל מספירת זרע נמוכה הגורמת לבעיית פריון . ה. על מנת להביא ילדים לעולם על בני הזוג לבצע הפריה חוץ גופית , על דרך של הפריית מבחנה או כל טיפול אחר הכלול בסל הבריאות . ו. הקופה מוכנה ליתן את הטיפול המבוקש בגופה של אשת התובע , תמורת תשלום . 6. בנוסף, הסכימו הצדדים כי אין צורך בקיום מסכת ראיות , וכי ההכרעה תינתן לאור הסיכומים שהוגשו. הפלוגתא 7. הצדדים הסכימו כי הפלוגתא הדורשת הכרעה הינה כדלקמן : האם על הנתבעים לשאת בעלות טיפולי הפרייה לתובע ולאשתו, ככל שהם נוגעים לטיפול בגופה של האישה, לרבות כל פעולה בגוף האישה הנדרשת לשם טיפולי הפרייה? דיון והכרעה 8. תובענה זו הגיעה לפתחו של בית דין זה לאחר שבתחילה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. אמנם, הנתבעים 2, 3 הביעו שם את עמדתם כי הם מוכנים להעתר לעתירת העותר, אך הוברר כי הסעד המבוקש הוא כנגד הקופה, אשר מסרבת להעניקו, ונקבע כי הסמכות לדון בסירובה של הקופה נתונה לבית הדין לעבודה. לפיכך, נמחקה העתירה שם . אך נהיר הוא, כי לאור מחיקת העתירה בבג"ץ לא נקבעו מסמרות ביחס לסירובה של הקופה, וכי אין הדבר מהווה מעשה בי -דין. כמו כן, נהיר כי העתירה בבג"ץ נמחקה, ואין עסקינן במקרה של העברת עניין לבית דין זה לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984 . לפיכך, עלינו לדון בתובענה דנן מראשיתה , לבחון את טענות הצדדים, ולהכריע בהן בהתאם לסמכויות ולכללים אשר בדין. 9. לאור הסכמות הצדדים, השאלה המרכזית אשר יש להדרש לה בכדי להכריע במחלוקת דנן הינה כדלהלן : האם על הקופה לשאת במימון טיפולי ההפריה בגופה של אשת התובע, אשר אינה אזרחית ישראלית, אינה תושבת ישראל, וגם אינה מבוטחת בקופה ? 10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות, מאחר והקופה אינה חייבת לשאת במימון טיפולי ההפריה בגופה של אשת התובע. בנוסף, אין להטיל על הנתבעים 2 - 3 כל חבות בנושא , במסגרת התובענה דנן. להלן יפורטו הנימוקים לדחיית התובענה. 11. דבר החיקוק העיקרי אשר נלך לאורו הינו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן:"חוק ביטוח בריאות"). חוק זה קובע , בין היתר , את השירותים להם זכאים מבוטחי קופות החולים השונות . הן מן החוק עצמו והן מן הפסיקה העניפה הדנה בו עולה, כי תכליתו העיקרית של החוק הינה להבטיח את מתן שירותי הבריאות הטובים ביותר אשר ניתן לספק לתושבי המדינה, במסגרת המשאבים המוקצים לסל הבריאות . מדינת ישראל היא זו האחראית למימון שירותי הבריאות , ואילו קופות החולים מופקדות על מתן השירותים, וזאת בהתאם לסל הבריאות , אשר מפרט את שירותי הבריאות להם זכאים המבוטחים. ראה : בג"ץ 2344/98 מכבי שירות בריאות נ. שר האוצר, פד"י נד (5) 729. 12. הזכות לשירותי בריאות מעוגנת בסעיף 3 לחוק ביטוח בריאות , הקובע בהאי לישנא: "3. הזכות לשירותי בריאות (א) כל תושב זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה, אלא אם כן הוא זכאי להם מכוח חיקוק אחר. (ב) המדינה אחראית למימון סל שירותי הבריאות מהמקורות המנויים בסעיף 13. (ג) קופת חולים אחראית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה. (ד) שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13. (ה) שירותי הבריאות יינתנו תוך שמירה על כבוד האדם, הגנה על הפרטיות ושמירה על הסודיות הרפואית". מעיון בחוק עולה כי אשת התובע אינה עונה לקריטריונים הקבועים בו, מאחר והיא אינה תושבת המדינה ואינה חברה בקופה. עובדות אלה עולות גם מתוך העובדות המוסכמות על הצדדים. למרות האמור לעיל, הסכימה הקופה לבצע טיפולי הפרייה באשת התובע, אך בתנאי שזו תשלם את הוצאות הטיפולים מכיסה. מהאמור לעיל עולה כי יש לדחות את הטענה לפיה הקופה מונעת מהתובע את הזכות להורות, אשר לדידו מהווה זכות יסוד לכל דבר ועניין . גם מבלי להכריע בשאלה מהו המעמד החוקתי של זכות זו, יש לדחות את הטענה, מאחר וזכות זו לא הופרה בנסיבות העניין ע"י הנתבעים. גם מגירסת התובע ומהמסמכים אשר צירף לתביעה עולה, כי הנתבעים לא מנעו מהתובע ומאשתו לבצע את טיפולי ההפרייה , אלא רק נמנעה מהם ההטבה הכספית - לה זכאים מבוטחי הקופה, תושבי מדינת ישראל, הנושאים בנטל המיסים הסוציאלי. 13. התובע והנתבעים 2, 3 טוענים, כי מאחר ובעיית הפריון קשורה לגופו של התובע, על הקופה לממן את טיפולי הפוריות באשת התובע, וזאת להבדיל מסיטואציה בה בעיית הפריון נעוצה באשת התובע, שבמקרה כזה לא תחול חובת המימון על הקופה . טענה זו אין בידי לקבל. "עקרון הסיבתיות", עליו מסתמך התובע , אינו מעוגן בדין , והוא אף מנוגד לו במובנים מסויימים , כפי שעוד יפורט להלן . 14. מעיון בחוזר משרד הבריאות מיום 8.6.95 (סעיף 3 לחוזר) (להלן:"חוזר משרד הבריאות") עולה כי במצב בו זוג זקוק לטיפולי פוריות, וכל אחד מבני הזוג רשום בקופת חולים אחרת, כל קופה תישא בעלות הטיפולים המבוצעים בגוף המטופל החבר בה. גם מעיון במכתב מיום 28.5.03, אותו כתב מנכ"ל משרד הבריאות לבא כוחו של התובע, עולה כי הקופה פעלה כדין. וכך כתב מנכ"ל משרד הבריאות: "קיים נוהל של משרד הבריאות לעניין חלוקת הנטל בין קופות חולים, שעה ששני בני הזוג , העוברים טיפולי הפריה , חברים בקופות שונות . האמור בנוהל זה יפה, בשינויים המחוייבים, גם במקום שאחד מבני הזוג מבוטח עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי ורשום בקופ"ח , ואילו האחר - אינו רשום בכל קופה. במקרה כזה - קופ"ח בה חבר בן הזוג הרשום , תשא בעלויות החלות עליה - לפי כללים אלה , אך לא ביתר העלויות , ואלה האחרונות ימומנו ע"י בני הזוג עצמם. אנו מליטים הנוהל לעיונך . באם עדיין קיימות שאלות, בדבר חבותה של קופת חולים בעניין - בידך לפנות לנציבות קבילות הציבור שלפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי". 15. עינינו הרואות, כי משרד הבריאות הוציא חוזר, אשר ממנו עולה כי כל קופה נושאת בהוצאות טיפולי הפריון המבוצעים בבן זוג המבוטח אצלה . המדינה עצמה פירשה את החוזר בדרך זו , ואף כתבה זאת לתובע במכתב רשמי של מנכ"ל משרד הבריאות . אין זה ברור כיצד ומדוע שינתה המדינה את דעתה ואת עמדתה לאחר מכן . כל שנטען הוא שהמדינה שקלה את הנושא והחליטה לשנות את עמדתה לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה . שינוי זה נעשה אד- הוק , מבלי שהדבר בוצע באורח מסודר ורשמי . למעשה, מהחומר שהובא בפנינו עולה, כי מלבד העמדה שהביעה המדינה בהליך בבג"ץ, אותה הביעה המדינה גם בהליך דנן, לא נעשה דבר כדי לשנות את הנוהל הכתוב הקיים. מכאן, שהנוהל הקיים שונה רק ביחס לתובע דנן; לא ביחס לתובעים אחרים, ולא ביחס לקופות אחרות. אין לקבל דרך שכזו לשנות נוהל כתוב ומסודר, הקיים משנת 1995. הנוהל הקיים , המעוגן בחוזר משרד הבריאות , גובש יחד עם נציגי קופת החולים, והוא פורסם בדרך מסודרת , בחוזר שהופץ אל כל הגורמים המתאימים . היה והמדינה תבקש לשנות נוהל זה , ראוי שהדבר ייעשה באותה דרך בה נקבע הנוהל . היינו, להפגש עם נציגי קופות החולים , לבחון את כל המקרים המתאימים , ואז להגיע למסקנה המתאימה . וגם אז , אם יש צורך בשינוי הנוהל , ייעשה הדבר באמצעות חוזר משרד הבריאות , המתקן את החוזר משנת 95 . שינוי שכזה ראוי שייעשה תוך מחשבה בדבר התקצוב המתאים . שהרי, לא ניתן להטיל על הקופה נטל של מימון נוסף, שעד כה לא היה מוטל עליה, לפחות מזה 11 שנים, מבלי לתקצב זאת בהתאם. בנושא זה יש לקבל את טענת הקופה במלואה. כמובן שאין לאפשר למדינה לקבוע כי על הקופה לממן טיפול בגופה של אשת התובע, תוך הפליית התובע לטובה ביחס למבוטחים אחרים, לאור הנסיבות המיוחדות שלו, מבלי לשנות את הנוהל הקיים . אין למדינה סמכות להתערב ולהורות לקופה להעתר לבקשה של מבוטח כזה או אחר, ובפרט עת העתרות שכזו מנוגדת לנוהל כתוב שהמדינה עצמה פרסמה לאחר שסיכמה אותו עם נציגי הקופות . 16. ראינו אם כן , כי עפ"י הנוהל הקיים והכתוב של המדינה , לפיו נהגו הקופות לפחות מאז שנת 1995 , ועפ"י הפרשנות שנתנה המדינה לנוהל זה , דין התובענה דנן להדחות . כפי שפורט לעיל , מסתמך התובע , בתמיכת המדינה , על "עקרון הסיבתיות", לפיו יש לממן את הטיפולים בגופה של אשת התובע , מאחר והסיבה לאי הפריון נעוצה בתובע (הנתבעת 1 השתמשה במונח "עקרון האשמה" , דא עקא שלעניות דעתנו אין מונח זה מתאים , ויש לבכר את המונח "עקרון הסיבתיות") . מעבר לכך שטענה זו מנוגדת לנוהל הקיים במדינה ובקופות , הרי שאין לה מקום גם לגוף העניין . אין מקום ל"עקרון הסיבתיות" כאשר באים לדון במקרים אשר חל עליהם חוק ביטוח בריאות; כל מבוטח זכאי לקבל את מלוא השירותים הרפואים אותם מעניקה הקופה, ללא כל קשר לשאלה האם הוא גרם לנזקים הרפואיים ברשלנות או בכוונה. כך למשל , אדם אשר מעשן או שותה משקאות אלכוהוליים שנים רבות , ולוקה במחלה הנובעת מכך, יקבל את הטיפול מהקופה אשר בה הוא מבוטח , וזו לא תטען כי הוא "אשם" במחלה . כך גם אדם אשר מתנהג באורח חסר זהירות , ונפגע עקב כך . גם זה וגם זה יקבלו את הטיפול הרפואי המתאים , ובלבד שהם מבוטחים בקופה. הפרשנות התכליתית של חוק ביטוח בריאות אינה סובלת את צמצום הטיפול הרפואי הניתן למבוטח עקב טענה כי הוא אשם במחלה או בפציעה . פרשנות שכזו מנוגדת לתכלית החוק , ואין לקבלה. לפיכך, אין גם לקבל את הצד האחר של "עקרון הסיבתיות", כפי שטוען התובע , ולהעניק טיפול לאדם שאינו מבוטח בקופה , לאור זאת שהטיפול נדרש עקב סיבה הנעוצה באדם אשר מבוטח בקופה . כך למשל , לא נחייב קופה לטפל באדם שאינו מבוטח בה , אם הוא חלה כתוצאה ממעשה או מחדל של אדם אחר אשר מבוטח בקופה . אדם הטוען כי הוא חלה עקב נזקי עישון פסיבי , לאור זאת שאדם אחר עישן לידו , לא יוכל לתבוע את הקופה בה מבוטח אותו מעשן , אלא רק את הקופה בה הוא עצמו מבוטח. נכון כי אשת התובע לא נפגעה ולא חלתה עקב סיבה הנעוצה בתובע , אולם גם היא זקוקה לטיפול עקב סיבה הנעוצה בתובע , בדיוק כמו המעשן הפסיבי. מכאן, שאין לחייב את הקופה לממן טיפולי פוריות לאשת התובע, אשר אינה מבוטחת בקופה, ואין לבחון מהיכן נובעת הסיבה לאי הפריון. 17. הנתבעים 2, 3 העלו טענות, לפיהן יש להקיש למקרה דנן ממקרים של טיפולי הפרייה באם פונדקאית, ממקרים של השתלות, וממקרים של אישפוז יולדת שאינה תושבת ישראל. מנגד, העלתה הקופה טיעונים אשר יש בהם כדי לקעקע טענות אלה. מעיון בטענות הצדדים עולה כי יש לקבל את עמדת הקופה , ונפרט להלן. 18. דוגמת האם הפונדקאית - ראשית יאמר, כי עסקינן בשני מקרים שונים בתכלית; האם הפונדקאית אינה זקוקה לטיפול הרפואי למען עצמה, אלא למען ההורים המיועדים בלבד. שהרי, לאחר לידת התינוק הוא יועבר אל ההורים המיועדים. מכאן, שהאם הפונדקאית מבצעת פעולה עבור ההורים המיועדים, ולא עבור עצמה. על כן, אין מקום להקיש מדוגמת האם הפונדקאית למקרה דנן, מאחר ואשת התובע אינה "חליפה" אלא היא מיועדת להיות האם בעצמה. היינו, אשת התובע אמורה לעבור טיפולים על מנת להרות ,ועל מנת להפוך לאם בעצמה . והנה, על אף שאם פונדקאית אינה עוברת טיפולים למען עצמה , בחוזר מס' 67/96 מיום 8.9.96 אשר הוציא משרד הבריאות נקבע בזו הלשון (ההדגשות אינן במקור): "זכאות האם הנושאת': ('הפונדקאית') זכאית לקבל במסגרת קופת החולים בה היא מבוטחת את כל בדיקות המעקב הדרושות במהלך ההריון, כולל השירותים הרפואיים בגין הלידה וסיבוכיה . מימון הטיפולים והבדיקות הכרוכים בהכנת האם הנושאת לקליטת הביציות המופרות (I.V.F. שלב ב') חל על קופת החולים בה מבוטחת ה'אם המיועדת". כלומר, האם הפונדקאית זכאית למימון של רוב הטיפולים, הבדיקות, והלידה עצמה מקופת החולים בה היא מבוטחת. רק בשלב של הכנת האם הפונדקאית לקליטת הביציות המופרות חלה חובת המימון על קופת החולים בה מבוטחת האם המיועדת . דווקא מדוגמא זו אנו למדים שגם בשעה שהטיפולים נועדו עבור אדם אחר, גם אז רוב רובם ממומנים ע"י הקופה המבטחת את האם הפונדקאית . 19. דוגמת ניתוח השתלה - גם מהדוגמא של ניתוח השתלה לא ניתן להקיש לענייננו. גם כאן , תורם האיבר עובר טיפול אשר נועד למען אדם אחר , ולא למענו, וזאת בניגוד לאשת התובע , אשר אמורה לעבור טיפולי הפרייה כדי להפוך לאם . למרות זאת, מבדיקת הנושא לגופו עולה כי במקרי השתלת איברים מתקצבת המדינה את הקופה בהתאם, ולמעשה המדינה משלמת את העלויות הכרוכות בהוצאת האיבר מגוף התורם, ואילו הקופה של המושתל נושאת רק בעלות ההשתלה בגוף המושתל . לפיכך, דוגמא זו דווקא תומכת בעמדת הקופה במקרה דנן. 20. דוגמת אישפוז יולדת שאינה תושבת ישראל - המדינה העלתה כדוגמא מקרה של אישפוז יולדת שאינה תושבת ישראל ואשר אינה מבוטחת, בעוד שבעלה מבוטח בקופה . לא ניתן להקיש ממקרה זה לענייננו, מאחר והמימון של אישפוז אותה יולדת משולם מכספי ציבור, המשולמים לביטוח הלאומי טרם העברתם לקופה, ולפיכך אין הוא יורד מתקציב הקופה . 21. הקופה טענה כי היה וימומנו טיפולי הפרייה לאשת התובע, הרי שאז יהיה צורך לממן גם את הטיפולים בזמן ההריון. הנתבעים 2, 3 גרסו כי אין חובה לממן את הטיפולים לאשת התובע לאחר שתהרה . אין בידי לקבל את עמדת המדינה בנושא זה . מקובלת עלי טענת הקופה כי אם ינתנו טיפולי הפרייה לאשת התובע , יהיה צורך לממן גם את הטיפולים בזמן ההריון, מאותם נימוקים. שהרי, אם נעניק טיפולי הפרייה לאשת התובע מאחר והטיפולים נחוצים מסיבה הנעוצה בתובע , יהיה צורך לממן את הטיפולים בזמן ההריון , מכיון שגם אז הסיבה להריון נעוצה בתובע . ויותר מכך; בזמן הריונה של אשת התובע יהיה בבטנה עובר שהוא בשר מבשרו של התובע , והווצרו נעוץ בתובע ונובע ממנו . לפיכך, אותו הגיון המחייב לטענת המדינה את מימון טיפולי הפוריות באשת התובע יחייב גם את מימון הטיפולים בזמן הריונה. כך יווצר מצב אשר בו אשת התובע תזכה למימון טיפולים בזמן הריונה , בזמן שאינה מבוטחת בקופה , ואינה תושבת ישראל . לית מאן דפליג כי זו תוצאה אשר אינה רצויה ואינה סבירה. אכן , אין בנימוק זה לבדו די כדי לבסס את דחיית התובענה . דא עקא , יש בו כדי להמחיש את חוסר הסבירות בקבלת טענות התובע . 22. קבלת התובענה תביא גם לפגיעה בעקרון השיוויון , החל על הקופה. אין מחלוקת כי על הקופה חלה חובה לנהוג בשיוויון כלפי מבוטחיה. מכאן, שאין מקום לטענת התובע כי הקופה לא הביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות. יש לזכור כי עסקינן בגוף אשר מבטח מאות אלפי מבוטחים, אשר לכל אחד נסיבות אישיות כאלה ואחרות. על הקופה לנהוג בהתאם לכללים קבועים , ברורים , אחידים ושיוויוניים . לא ניתן לסטות מן הכללים בכל מקרה אשר בו טוען מבוטח לנסיבות אישיות מיוחדות. גם הנסיבות המיוחדות אמורות למצוא תשובה בכללים אשר נקבעו , הן לחיוב והן לשלילה. כל מקרה צריך שיבחן לאור הכללים שנקבעו . היה והכללים קבעו כי יש להתחשב בנסיבות מסויימות - אזי יש כמובן להתחשב בהן. בכל מקרה אחר אין להעתר לבקשת מבוטח להתחשב בנסיבותיו האישיות . הקופה גם הזכירה כי בעבר היא דחתה בקשות זהות , וזאת היא עשתה לאור הנוהל הכתוב שהוציאה המדינה . קבלת התובענה דנן תחייב קבלת בקשות זהות בעתיד , וזאת מבלי שהנוהל הקיים שונה , ומבלי שבוצע תקצוב מתאים . בנוסף, כיצד יוסבר הדבר למבוטחים שבקשות זהות שלהם נדחו בעבר? לית מאן דפליג כי יש להמנע ממצב שכזה. 23. מכל המקובץ עולה, כי פרשנות תכליתית נכונה לחוקים הרלוונטים, כמו גם למסמכים השונים הרלוונטיים, תוביל למסקנה כי הקופה פעלה כדין, וכי בנסיבות העניין לא חלה עליה חובה לשאת במימון טיפולי ההפרייה אשר אמורים להתבצע באשת התובע - אשר אינה מבוטחת בקופה, אינה אזרחית המדינה ואף אינה תושבת ישראל . עולה כי תכלית החוקים והחוזרים הרלוונטים היא להעניק שירותים רפואיים לתושבים בלבד, אשר משלמים מיסים המועברים לביטוח הלאומי. אחר כך, בהתאם לרישומם בקופות החולים השונות, מועבר תקציב אשר מיועד לכסות את השירותים הרפואיים להם זכאי המבוטח. כלומר, במקרה דנן לא משתלמים בגינם של טיפולי אשת התובע מיסי בריאות ודמי חבר, אשר בעזרתם מממנת הקופה את הטיפולים הניתנים לתושבי המדינה . לפיכך, הקופה אינה מחוייבת לממן את הטיפולים שיבוצעו באשת התובע . 24. התובע טען טענות שונות, לפיהן הזכות להורות הינה זכות יסודית וחוקתית, ואין לפגוע בה. בהקשר זה פירטנו כבר כי אין עסקינן במקרה דנן בשלילת הזכות להורות , אלא רק באי מתן מימון , אשר מיועד למבוטחים בקופה. התובע ואשתו יכולים לקבל את טיפולי הפוריות תמורת התשלום המתאים . טיפולי הפוריות המבוצעים בגוף התובע ימומנו ע"י הקופה, וטיפולי הפוריות המבוצעים בגוף אשת התובע ימומנו ע"י בני הזוג עצמם . מעבר לאמור לעיל, לפיו אין פגיעה בזכות להורות , הרי שהזכויות להן טוען התובע אינן מעוגנות בחוקי היסוד , לפחות לא באופן אשר לו טוען התובע . בפרשת עמותת הרופאים למען זכויות אדם נקבע ע"י כבוד הנשיא אהרון ברק בהאי לישנא: "העותרים אינם מבהירים כיצד, בראייתם, מעוגנת "הזכות לביטוח בריאות" בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומה היקף החובה שהיא מטילה על המדינה, ככל שתוכר זכות כזו. אכן, בדומה לזכות לבטחון סוציאלי, ניתן להסכים שהיבטים מסוימים של מוסד ביטוח הבריאות הממלכתי מוגנים בגדר הזכות לכבוד. כן ניתן לעגן זכות סוציאלית לאספקת שירותי בריאות בסיסיים בגדר הזכות לשלמות הגוף, הקבועה בסעיף 4 לחוק היסוד. כך מוסכם, למשל, כי חובתה של המדינה להבטיח, באמצעות שירותי הרפואה שלה, כי יינתן טיפול נאות לאדם הנתון במצוקה גופנית מיידית. כיום מצהיר על כך החוק (סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996); אף קודם לכן היה זה הדין, אשר ביטא את עמדתה המוסרית של החברה הישראלית. ואולם זכות זו, יהא היקפה אשר יהא, אינה מתבטאת בהכרח בזכאות להימנות כמבוטח במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי. ביטוח הבריאות הממלכתי הנו מוסד, שלו תפקיד מרכזי - אך לא בלעדי - בהסדרת שירותי הבריאות הציבוריים במדינה (ראו כרמי, בריאות ומשפט 1635 (כרך ב', 2003); Montgomery, Health Care Law 51 (2nd ed., 2003)). קיומו של ביטוח הבריאות הממלכתי אינו מספק, כשלעצמו, ערובה לכבודם או לשלמות גופם של התושבים, כפי שהעדרו אינו שולל זכויות אלה ממי שאינם תושבים. זהו אך מנגנון - הנושא עלויות ניכרות - שנועד להסדיר את מתן שירותי הבריאות לתושבי המדינה, ומטיל עליהם חבויות בהתאם. אין לראות בעצם שלילת החברות במנגנון זה פגיעה בזכותו של כל אדם לכבוד או לשלמות הגוף". ראה : בג"ץ 494/03 עמותת הרופאים למען זכויות אדם ואח' נ. שר האוצר ואח' פד"י נט (3) 322 , סעיף 18 לפסק הדין (ההדגשות שלי - י.י) . דברים אלה עולים גם מדברים שכתב פרופ' אהרון ברק : "עמדת הביניים אינה מצמצמת את 'כבודו' של האדם ואת 'חירותו' אך לערכים הקשורים במישרין לפגיעות הקלסיות בכבוד האדם ובחירותו. הגנה על 'כבודו' של אדם ועל 'חירותו' אינה רק מניעת פגיעות גוף ונפש, ומניעתה של השפלה והשמצה . עם זאת, אין להרחיב את ההגנה על 'כבודו' של אדם ו'חירותו' לעבר כל זכות אותה ניתן לגזור, מבחינה פילוסופית , מכבוד האדם וחירותו. אין לכלול , על כן , במסגרת 'כבודו' של האדם ו'חירותו' את הזכות לחינוך או לבריאות". ראה : אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, עמ' 416 (1994) (ההדגשות שלי - י.י) . וכן : "בגיבוש המושג החוקתי של כבוד האדם יש להיזהר מצמצום יתר ומהרחבת יתר .... יש להזהר מהרחבת יתר של כבוד האדם. כבוד האדם אינו כל הטוב והיפה שבחיים. כבוד האדם אינו לסה - פר של המאה התשע עשרה . כבוד האדם אינו פרוגרמה סוציאליסטית. כבוד האדם אינו מדינת הרווחה של המאה העשרים . על כן, כבוד האדם אינו כלל זכויות האדם. לא כל זכות אדם, המוכרת בחוקות על דבר זכויות אדם, כלולה בכבוד האדם. כך, למשל, מספר זכויות אדם חברתיות, כגון הזכות לחינוך , להשכלה , לבריאות ולרווחה חברתית הן בוודאי זכויות חשובות ביותר אך דומה שאין הן חלק מכבוד האדם". ראה: שם, עמ' 419 (ההדגשות שלי - י.י.). בנוסף , קבע בית הדין הארצי לעבודה קביעות באותה רוח : "חוק הבריאות, כמו חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995- המעניק גימלאות גבייתיות למבוטחים, בא להבטיח שירותי בריאות לתושבי ישראל, על-פי חובת ביטוח ותשלום דמי ביטוח שנקבעו בחוק. הגימלאות הגבייתיות על-פי חוק הביטוח הלאומי אינן מכסות את כל צרכיו של אדם, אלא את צרכיו המינימליים אשר 'החברה רואה לחובה ולאפשרי לספקם' (דב"ע לג/0-24 חבר - המוסד לביטוח לאומי [5], בעמ' 419). אף מסגרת ביטוח הבריאות על-פי חוק הבריאות אינה באה לכסות את כל השירותים הרפואיים להם נזקק אדם, אלא את אותם שירותים אשר המסגרת החברתית- כלכלית רואה לחובה ולאפשרי לתתם". ראה : דב"ע 97 /5 - 7 מדזיני ואח' נ. קופת חולים הכללית ואח' , פד"ע לג 193 , 203 (סעיף 18 לפסק הדין ) (ההדגשות שלי -י.י). במקרה דנן, מוכנה הקופה להעניק מימון מלא של הטיפול הנדרש בגופו של התובע , אולם אינה מוכנה להעניק מימון זה לגופה של אשת התובע, אשר אינה מבוטחת אצלה. מן האמור בפסיקה ובספרות המשפטית, כפי שפורט לעיל, עולה כי אין בכך משום פגיעה בזכות יסוד כל שהיא של התובע . לא בנקל ניתן לקבוע כך . לו היתה נוסחת קסמים להענקת שירותי בריאות בלא הגבלה, נכון הייתי לקבל תובענה זו, ואף שמח הייתי על התוצאה. דא עקא, שכפי שראינו , אין נוסחת קסמים שכזו. בפנינו סל בריאות , שהיקפו קבוע , ותוכנו מפורט. את גודלו של הסל לא קבעה הקופה , אלא קיבלה אותו כדבר נתון . גם בית דין זה אינו מוסמך במסגרת הליך זה לשנות את היקפו של הסל. מסל זה ניתן להוציא רק את מה שמצוי בו. והשירות הרפואי אותו מבקש התובע עבור רעייתו אינו מצוי בסל זה, דבר העולה עת בוחנים את תוכנו של הסל לאורו של חוק ביטוח בריאות ( התוצאה היתה שונה לו היה קבוע בסל הבריאות כי טיפולי פוריות ינתנו למבוטח או לבן זוגו - אולם אין הדבר כך). ראינו כבר לעיל, כי מסגרת ביטוח הבריאות אינה באה לכסות את כל השירותים הרפואיים להם נזקק אדם , אלא רק את אלה אשר המסגרת החברתית - כלכלית רואה לחובה ולאפשרי לתיתם, במסגרת מגבלות התקציב. למרבה הצער , השירות הרפואי אותו מבקש התובע עבור אשתו אינו כלול בשירותים הרפואיים אשר נקבעו. לאור האמור לעיל , לא ניתן להעתר לתובע דנן. 25. מכל האמור לעיל עולה כי דין התובענה להדחות, בכל הקשור לעתירה לחייב את הקופה לממן את טיפולי הפוריות באשת התובע . העדר סמכות ביחס לנתבעים 2,3 26. באשר לעתירה לחייב את הנתבעים 2 , 3 לממן את הטיפולים ו/או לבטל את ההנחיות שהוציאו, אשר מונעות את מימון הטיפולים - דין עתירה זו להדחות , בהעדר סמכות , והנני מקבל בנושא זה את טענות הנתבעים 2, 3 . ובאשר לעיתוי העלאת הטענה בדבר העדר סמכות עניינית; כלל ידוע הוא כי שומה על בית הדין לבדוק בעצמו אם הסעד המבוקש מצוי בגדר סמכותו העניינית , ולא ינתן סעד לתובע אם אינו בגדר סמכותו העניינית של בית הדין - מבלי קשר לעיתוי העלאת הטענה מצד הנתבע . לפיכך, נדחית טענת התובע בנושא זה , לפיה לא טענו נתבעים 2 , 3 בהזדמנות הראשונה את טענת העדר הסמכות העניינית. 27. צירוף המדינה להליך כגון דא, המתנהל בבית דין זה, אינו מיועד לאפשר מתן סעד כנגדה , אלא רק לשם בירור שאלות עקרוניות המתעוררות . ברוח זו נפסק כדלקמן: "הצירוף של משיבים נוספים יכול וייעשה כדרך שצורפה המדינה כמשיבה לתביעה העיקרית. זאת, לשם בירור השאלות העקרוניות העולות בה ובאופן שיהא בידי כלל המעורבים, מכוח הדין, להתייצב בהליך ולהשמיע דברם בנוגע לבירור תביעתה וזכותה של החולה לקבל את התרופה". ראה: ע"ע 1229/01 - מכבי שירותי בריאות נ' גב' שרה וקסלר , תק-אר 2001(3), 830, סעיף 10 לפסק הדין . על דברים אלה חזר כבוד הנשיא אדלר בפסק דין מאוחר יותר . ראה: ע"ע 1507/02 מכבי שירותי בריאות נ. עדה בן צבי ואח', לט (2004), 112, סעיף 20 לפסק הדין . שהרי , המדינה אינה מעניקה את הטיפול הכלול בסל השירותים , אלא רק קובעת את היקפו . לפיכך , אין סמכות לחייבה בהליך דנן להעניק טיפול כזה או אחר . סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע : "... (ב) לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות". מכאן, שסעיף 54 לחוק ביטוח בריאות אינו מקנה סמכות לבית הדין ביחס למדינה. יש לזכור כי המדינה אינה בגדר מבטחת שיורית , ואין להטיל עליה חובה להעניק שירותים אשר אינם ניתנים בגדר סל הבריאות . בנוסף , לבית דין זה אין סמכות להורות לנתבעים 2 , 3 להוסיף שירות לסל הבריאות , או לשנות החלטות ונהלים על מנת לאפשר מתן שירות , ואין לפרש את סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות כמקנה סמכות שכזו . ונזכיר כי עובר להגשת תובענה זו הגיש התובע עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כנגד שר הבריאות של מדינת ישראל, ואילו הקופה היתה שם משיבה פורמלית בלבד. בפסק הדין אשר מחק את העתירה נקבע כי "הסמכות לדון בערעור כנגד סירובה של קופת חולים ליתן את הטיפול, היא לבית הדין לעבודה". לאור זאת, הוגשה התובענה דנן, תוך שלתובע נהיר שלבית דין זה הסמכות לדון בסירובה של הקופה, אולם אין סמכות לבית דין זה להעניק סעד כנגד שר הבריאות והמדינה . כפי שפורט בפתחו של פסק דין זה , נדחית טענת התובע לפיה קנה בית דין זה סמכות מכח העברת העניין אליו מבית המשפט העליון; העניין לא הועבר מבית המשפט העליון אל בית דין זה , והכל כמפורט שם . 28. לאור האמור לעיל, נדחית התובענה כנגד הנתבעים 2, 3, בהעדר סמכות עניינית . למען הסדר הטוב נבהיר כי גם לו היתה קנויה סמכות עניינית לבית דין זה , היתה נדחית לגופה התובענה כנגד הנתבעים 2, 3, וזאת מכל הנימוקים אשר פורטו לעיל, מאחר ואין הצדקה עניינית להעתר לתובענה , אם מכח חוק ביטוח בריאות ואם מכח כל דין אחר. 29. אין האמור לעיל מונע מנתבעים 2, 3 לפעול על מנת לשנות את המצב הקיים, וזאת על דרך של קביעת נוהל חדש, תוך תקצוב מתאים ותוך שמירה על עקרון השיוויון בין המבוטחים. שהרי, אם נתבעים 2, 3 היו נכונים להעתר לתובענה זו, ברי כי הם סבורים כי יש להעתר לבקשות של מבוטחים נוספים המצויים באותן נסיבות. קביעת נוהל מסודר ושיוויוני תמנע מצב של העתרות התובע דנן , תוך דחיית מבוטחים אחרים שמצבם דומה. אחרית דבר 29. לאור כל האמור לעיל דין התובענה להדחות כנגד כל הנתבעים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות .הריוןמימוןמימון תרופות / טיפוליםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות