מהם המבחנים לבחינת יחסי עובד מעביד ?

מהם המבחנים לבחינת יחסי עובד מעביד: המבחן הנוהג לקיומם של יחסי עובד ומעביד הנו "המבחן המעורב". מבחן זה כולל מספר מבחני משנה, שהמרכזי שבהם הוא מבחן ההשתלבות בעבודה. במסגרת מבחני המשנה יובררו: אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; הכפיפות; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס ההכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ומס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי כלי עבודה משך ההתקשרות תקופת התמשכות הקשר, יש בה כדי לחזק את האלמנטים של תלות אישית ומחויבות המועסק, ולהעיד על קיומם של יחסי עובד מעביד. גובה השכר להלן פסק דין בנושא יחסי עובד מעביד - מבחנים: פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציג הציבור מר יום טוב; עב 301397/97). בפסק דינו, קבע בית הדין האזורי, כי בין גב' קרסנטי - היא המשיבה בעע 1466/04 (להלן - גב' קרסנטי), לבין תדיראן בע"מ - היא המערערת בעע 1466/04 (להלן - תדיראן), התקיימו יחסי עובד ומעביד. בהתאם לקביעה זו, ולאחר שהכריע באשר לאורך תקופת עבודתה של גב' קרסנטי ומשכורתה הקובעת, פסק לה סכומים שונים בגין עבודתה בתדיראן. על הקביעה שנתקיימו יחסי עובד ומעביד, ועל הזכויות השונות שנפסקו לגב' קרסנטי, מערערת תדיראן. מנגד, עומד ערעורה של גב' קרסנטי, על שתביעתה לא נתקבלה במלואה. הרקע העובדתי 2. גב' קרסנטי ביצעה במשך שנים עבודות כתבנות באנגלית בחטיבת האלקטרוניקה בתדיראן. בין היתר, היתה גב' קרסנטי מדפיסה באנגלית מפרטים טכניים, מכרזים, הצעות מחיר, הוראות עבודה והוראות הפעלה. עבודתה של גב' קרסנטי נעשתה על בסיס של שעות, תמורת תשלום כנגד חשבונית מס, על פי תעריף מוסכם. אין חולק על כך, שגב' קרסנטי היתה רשומה כעוסק מורשה בע"מ ושילמה ביטוח לאומי בעצמה. 3. בהתאם למ?ס?מ?ת שקבעו הצדדים בבית הדין האזורי, נפסקה ההתקשרות ביניהם בינואר 1991. לאחר מכן, החלה התקשרות נוספת החל מחודש 7/91 שנפסקה באותו החודש, ח?דשה בחודש 10/91 ונסתיימה בחודש 11/91. אשר למועד תחילת ההתקשרות, היו הצדדים חלוקים. גב' קרסנטי טענה, כי החלה לעבוד עבור תדיראן מחודש נובמבר 1974. תדיראן טענה, כי תחילת תקופת ההתקשרות בין הצדדים היתה מחודש דצמבר 1986 ואילך, בלבד. 4. ביום 01.01.97 הגישה גב' קרסנטי בבית הדין האזורי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות, המגיעות לה לטענתה, בגין עבודתה בתדיראן לאורך כל אותם שנים. 5. לטענתה, במשך תקופת עבודתה הארוכה בתדיראן, התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וסיו?גה כספקית עצמאית נעשה באופן מלאכותי, המבקש להפחית את עלות העסקתה. עוד נטען, כי בתחילת תקופת העסקתה, היתה מדווחת על שעות עבודתה. אולם, בהמשך היתה מגיעה לתדיראן כל יום, החתימה כרטיס נוכחות ואף נשארה שעות רבות אחרי שעות העבודה; עבודתה נעשתה על אותו שולחן עבודה; היה לה אותו מספר טלפון, צג מחשב ומקלדת. על כן, ומשלא היתה לה עבודה אחרת, פרט למספר שולי לחלוטין של עבודות, הרי שיש לראות בה עובדת לכל דבר ועניין בתדיראן. 6. מנגד, טענה תדיראן, כי גב' קרסנטי מעולם לא היתה עובדת שלה, אלא נתנה לה שירותים, כמו גם לגורמים אחרים, על בסיס קבלנות. לטענתה, השירות ניתן על פי צרכים; גב' קרסנטי נהנתה מחופש מלא; לא השתלבה במערך הארגוני בתדיראן; לא היתה מחויבת בסדרי העבודה; לא דיווחה על היעדרויות; קבעה לעצמה את אופן ביצוע העבודה, מועדי חופשות ואורכן. עוד נטען, כי גב' קרסנטי היתה מודעת למעמדה כעצמאית, ולא העלתה כל טענה לשינוי מעמדה במשך כל אותם שנים, ואף לאחריהן. עוד טענה תדיראן טענת התיישנות באשר לזכויות שונות, ככל שייפסקו לזכותה של גב' קרסנטי, ואף הגישה תביעה שכנגד להחזרי שכר. 7. בבית הדין האזורי היו הצדדים חלוקים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, כמו גם באשר למועד תחילת עבודתה של גב' קרסנטי, רציפות עבודתה, גובה הכנסתה החודשית וממוצע השעות שעבדה בחודש. ההליכים בבית הדין האזורי התנהלו במשך מספר שנים, בשל דחיות מרובות של הדיונים ומחדלים שנבעו גם מהתנהלות באי כוחה של גב' קרסנטי. פסיקתו של בית הדין האזורי 8. בית הדין האזורי בחן את טענות הצדדים ולאחר שהתרשם מן העדויות וכלל חומר הראיות שהיה בפניו, קבע כי הוכח קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. זאת, הגם שבפסק דינו התייחס בית הדין האזורי לכך, שקביעה זו באה לאחר קיומם של ספקות באשר למעמדה של גב' קרסנטי. בסופו של יום, קובע בית הדין האזורי כי לאחר ששקל את כלל הנסיבות וטענות הצדדים, ועל פי הפסיקה הנוהגת, הוכח בפניו שהתקיימו יחסי עובד ומעביד. בהתאם לקביעה זו, ולאחר שהכריע באשר לאורך תקופת עבודתה של גב' קרסנטי ומשכורתה הקובעת, פסק לה סכומים שונים בגין עבודתה בתדיראן. כמו כן, נפסק כי על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על עובדי תדיראן. הערעורים בפנינו 9. תדיראן הגישה לבית דין זה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (עע 1466/04) כנגד קביעתו שהתקיימו יחסי עובד ומעביד, ועל הסכומים שנפסקו לזכות גב' קרסנטי לאור קביעה זו. 10. גב' קרסנטי הגישה ערעור שכנגד (עע 1466.1/04) ובו טענה כנגד ניכוי כלל ההוצאות שניכתה במשך השנים משכרה הקובע. בערעור עצמאי שהגישה (עע 1468/04) טענה, כי בית הדין האזורי טעה עת נמנע מלפסוק לזכותה הפרשי הצמדה וריבית בגין הסכומים שנפסקו לטובתה. עוד טענה כנגד הקביעה, כי חלה הפסקה ברציפות עבודתה, על שנדחו חלק מתביעותיה לרכיבים שונים, ועל שלא נפסקו לה הוצאות משפט. בעלה של גב' קרסנטי הודיענו שבא כוחו כבר איננו מייצגו, ולפיכך התייצבו גב' קרסנטי ובעלה לדיון בפנינו, בעצמם. לדיון השני שהתקיים בערעורים הופיע בא כוחה החדש של גב' קרסנטי, עו"ד אמיר כהן. 11. במהלך הדיונים בבית דין זה, עלתה מחלוקת באשר ליישומו בפועל של פסק דינו של בית הדין האזורי. בא כוחה של תדיראן אישר בפני בית הדין, כי סכום הקרן שנפסק לגב' קרסנטי שולם במלואו. אולם, משלא נפסקו הפרשי הצמדה וריבית בפסק דינו של בית הדין האזורי, פנה בא כוחה של גב' קרסנטי בבקשה לתיקון פסק הדין, ובית הדין נעתר לבקשה. בהתאם, הורה בית הדין האזורי לתדיראן לשלם לזכות גב' קרסנטי הפרשי הצמדה וריבית על התשלומים שנפסקו לזכותה בפסק הדין. בכך, פטורים אנו מלהידרש ולדון בטענה שהעלתה גב' קרסנטי בערעורה ביחס לאי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים שנפסקו לטובתה. עוד נמצא במהלך הדיונים בבית דין זה, כי עם תשלומם של הפרשי ההצמדה והריבית, ומשלא הומצא לידי תדיראן טופס פטור ממס הכנסה, נוכה מס במקור בגובה מירבי. על כך קובלת גב' קרסנטי, שפנתה באמצעות בא כוחה להוצאה לפועל לשם קבלת החזר הכספים ממס הכנסה, ובכך נוספה חזית נוספת של מחלוקת בין הצדדים. בענין זה הגישה תדיראן בקשה להשלמת מסמכים בתיק, על מנת להבהיר כי תדיראן שילמה את מלוא הסכום שנפסק לגב' קרסנטי, בניכויים המתחייבים על פי דין, ומשלא הומצא לה אישור פקיד שומה. 12. לאור המורכבות העולה מן התיק, ולאחר שבחנו את כלל החומר המצוי בו, הצענו לצדדים לחזור בהם מן הערעורים בלא צו להוצאות, כמו גם הצעות שונות נוספות לפשרה. משלא נתקבלה הסכמת הצדדים לכל פשרה מוצעת, נדרשים אנו להכנס בעובי הקורה ולדון בערעורים גופם. דיון והכרעה 13. השאלה המרכזית שלפנינו היא האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. ההכרעה בשאלה זו תיעשה על פי "מכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר את התמונה הכוללת והשלמה" (דב"ע מח/137-3 תמר אדר - פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ 60), והכל לאור המבחנים הקבועים בפסיקה העניפה בתחום זה. נקדים ונאמר, כי לאחר בחינת כלל החומר שהיה בפנינו, תוך יישום המבחנים הקבועים בפסיקה, הגענו לכלל מסקנה, כי גב' קרסנטי עמדה בנטל להוכיח כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד. זאת, על פי הפסיקה הנוהגת בדבר קביעת הסטטוס של עובד. בכך, מצטרפים אנו למסקנתו של בית הדין האזורי, כי מעמדה של גב' קרסנטי כעובדת של תדיראן אכן מעורר ספקות, והוא מן המקרים הגבוליים. אולם, מכלול הסממנים שנקבעו בפסיקת בית הדין לעבודה, מובילים בסופו של יום למסקנה כי אכן נתקיימו יחסי עובד ומעביד. על כך, נפרט ונרחיב כדלהלן. 14. המבחן הנוהג לקיומם של יחסי עובד ומעביד הנו "המבחן המעורב". מבחן זה כולל מספר מבחני משנה, שהמרכזי שבהם הוא מבחן ההשתלבות בעבודה. במסגרת מבחני המשנה יובררו אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; הכפיפות; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס ההכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ומס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, כבר נפסק כי המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה הוא מבחן ההשתלבות, וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב. כך, בבואו של בית הדין להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד נדרש הוא לשקלל את מבחני המשנה, תוך מתן משקל לכל אחד מהם, על פי נסיבות המקרה. (ראה עע 300256/98 אורי אייזיק - תה"ל - תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817) מבחן ההשתלבות 15. למבחן ההשתלבות שני פנים. האחד חיובי, והשני שלילי. במסגרת הפן החיובי יש לבחון, האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה, והאם מהווה הוא חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואיננו "גורם חיצוני" (ראה דב"ע לד/181-0 קוואסמה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 234, 240). לאחר שבחנו את העובדות, נסיבות העניין וכלל חומר הראיות שהיה בפנינו ובפני בית הדין האזורי, סבורים אנו כי הפן החיובי של מבחן ההשתלבות התקיים: אמנם, אין מחלוקת, כי בתחילה היתה גב' קרסנטי מדווחת על שעות עבודתה מהבית, ולא מגיעה לתדיראן. אולם, מאותו מועד בו החלה גב' קרסנטי להגיע למפעל בתדיראן, ובמשך מספר רב של שנים, ישבה במקום קבוע, היה לה אותו שולחן עבודה, מספר טלפון, צג מחשב ומקלדת. כך, בהתאם לאמור בתצהירה ובעדותה בבית הדין האזורי, כמו גם בעדותה גב' קלי פרלי, אשר עבדה בחטיבת האלקטרוניקה כמזכירה במשרד האחראי לניהול המשרד. גב' קרסנטי אף סיפקה שירות הדפסה באנגלית שהיה זהה במהותו לזה שסיפקה עובדת נוספת שעבדה באופן קבוע באותו מחלקה. אמנם, מחקירתה הנגדית עולה, כי היא היתה היחידה שעשתה את עבודות ההדפסה באנגלית, אולם אין חולק על כך שתדיראן העסיקה עובדת נוספת שעסקה בעבודות הדפסה דומות, בעברית. בעניין זה, מקובלים עלינו דבריו של בית הדין האזורי, לפיהם לא הוכחה טענתה של גב' קרסנטי, כי החתימה כרטיס נוכחות. אולם, סבורים אנו כי בנסיבות העניין, אין בכך כדי לפגום בקביעה, כי התקיים הפן החיובי במבחן ההשתלבות. אשר לעובדה שבתחילת תקופת ההתקשרות נעשתה העבודה מביתה של גב' קרסנטי, נציין כי כבר נפסק שהעובדה שאדם ביצע את עיקר העבודה מביתו, אינה קובעת ואינה מונעת את סיווג היחסים שבין הצדדים כיחסי עובד ומעביד (ראה דב"ע לט/114-3 אגוד המפרסמים בישראל - חוה פרוסט, פד"ע יא 144; דב"ע מח/137-3 תמר אדר - פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ 60; דב"ע נב/158-3 רות יאיר - אהרון גליברמן, פד"ע כה 31). 16. אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, יש לבחון האם למבצע העבודה עסק משלו, בנוסף לביצוע העבודה אצל נותן העבודה. כלומר שהוא "איננו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני" (דב"ע מה/82-3 הרשליקוביץ - פז-גז, פד"ע יז 97, 101). שני המאפיינים העיקריים לקיומו של עסק עצמאי הם סיכוי לרווח וסיכון להפסד ונשיאה בעול ההשקעות באמצעי הייצור. במקרה שבפנינו, פעלה גב' קרסנטי, על פני הדברים, כגורם חיצוני, בעל עסק משלו. כך למשל, נשאה בהוצאות מסוימות בקשר לעבודתה ולא היתה מוגבלת מליתן שירותים לאחרים. אולם, אנו סבורים כי לא די בעובדות אלו כדי לשלול את קיומם של יחסי עובד ומעביד. מה גם, שמן העדויות והמסמכים המצויים בתיק עולה כי מספר המקומות האחרים בהם עבדה גב' קרסנטי היה שולי. יתירה מזאת, עבודתה של גב' קרסנטי נעשתה תוך שימוש קבוע בכלי העבודה של תדיראן, בחצריה, בתקופה הרלבנטית. (בעניין זה ראה עע 300267/98 יוסף טויטו - מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(20), 32). בפסק הדין בעניין סמי בן חמו - המכון לפריון העבודה והייצור, נדון מקרה, בו אדם ניהל עסק פרטי משלו, הנפרד מעבודתו במכון לפריון העבודה, אולם זהה במהותו לעבודה במכון; העבודה במסגרת העסק הפרטי נוהלה ונעשתה בנפרד, בביתו של אותו אדם; ואילו עבודתו במכון נעשתה תוך השתלבות מלאה במפעלי החברה. בנסיבות אלו הוכרה האפשרות, לפיה אדם יכול להיות בו זמנית עובד שכיר אצל מעסיק אחד ועצמאי בעסק משלו (עע 1162/01 סמי בן חמו - המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח 433). מבחן הפיקוח וכפיפות 17. במסגרת מבחן משנה זה יש לבחון, באיזו מידה נתון נותן העבודה לפיקוח וכפוף ארגונית למעביד. בהתאם לעדותה של גב' קרסנטי, תוכן עבודתה נקבע על פי צרכי המפעל, נעשתה במשרדיו, בעוד מר שמעון גואל, מנהל המחלקה, היה זה שמאשר את החשבוניות שהגישה כל חודש. מנגד, טענה תדיראן, כי גב' קרסנטי קבעה לעצמה את אופן ביצוע העבודה, מועדי חופשותיה, ולא היתה מוגבלת מליתן שירותים דומים לגורמים אחרים, כפי שעשתה בפועל. כלי עבודה 18. גב' קרסנטי העידה, כי בתחילת שנות השמונים, עת החלו בתדיראן לעבוד עם מחשבים, החלה לעבוד במשרדי המפעל. שם, טענה, עבדה עם אותם אותו שולחן עבודה, מספר טלפון, צג מחשב ומקלדת. משך ההתקשרות 19. בהתאם לפסיקת בית דין זה ובית המשפט העליון, תקופת התמשכות הקשר, יש בה כדי לחזק את האלמנטים של תלות אישית ומחויבות המועסק, ולהעיד על קיומם של יחסי עובד מעביד. (בג"צ 5168/93 שמואל מור - בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נ(4) 628; עע 3000274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל, פד"ע לו 625). אמנם, עבודתה של גב' קרסנטי לא היתה רצופה לחלוטין, אולם גם תדיראן מודה בהודעת הערעור שלה כי "מערכת הקשרים בינה לבין המשיבה החלה בסוף שנת 1974 ונמשכה לסירוגין כ- 16 שנה עד לסיומה בחודש מרץ 1990." משך ההתקשרות הארוך שבין הצדדים מחזק את המסקנה, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. דרך תשלום השכר 20. שכרה של גב' קרסנטי שולם לה בהתאם לחשבוניות מס שהגישה. כמו כן, היתה גב' קרסנטי רשומה כעוסק מורשה בע"מ ושילמה ביטוח לאומי בעצמה. ניתן עוד לומר, כי במשך שנות עבודתה הרבות התייחסו הצדדים לשירותים אותם נתנה גב' קרסנטי כאל עבודת קבלנות. אולם, בנסיבות העניין סבורים אנו, כי בכך לא די. לעתים תכופות עדים אנו לתופעה בה עובדים ראו עצמם במשך שנים כקבלנים עצמאים; המעסיק סבר בתום לב, כי הוא מעסיק קבלן עצמאי; וגם ההתחייבויות ביניהם נשאו אופי של התקשרות חיצונית. אולם, ברבים מהמקרים נושאת מערכת הקשרים הזו כותרת אחת, בעוד המציאות מצביעה על סיווג שונה לעבודה שנעשתה. (בענין זה ראה הרחבה בעע 300267/98 יוסף טויטו - מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ, פד"ע לז 354) לפיכך, בהתאם להלכה היסודית, לפיה הכינוי שנתנו הצדדים ליחסים ביניהם אינו יוצר סטטוס, ומאחר ואין אנו סבורים כי זהו ממן המקרים החריגים בהם פועל עובד בחוסר תום לב, או מתוך ויתור מודע ומובהק על זכויות קוגנטיות, הרי שאין בנסיבות העניין, כדי לשלול אם קיום יחסי עובד ומעביד. גובה השכר 21. תדיראן טענה, כי גב' קרסנטי נהנתה מתמורה גבוהה יותר מזו שקיבלה עובדת במעמדה. בעניין זה הוצגו בבית הדין האזורי נתוני שכרה של עובדת, הדומה במעמדה לגב' קרסנטי, לשם השוואה. לפי נתונים אלה, ובהתאם לחישוב שכרה של אותה עובדת לשעה, תוך התאמה לממוצע שעות עבודתה של גב' קרסנטי, נראה כי השכר הקובע שהיתה אמורה גב' קרסנטי לקבל, אילו היתה עובדת, היה נמוך בהרבה מזה שקיבלה בפועל. בעניין זה סבורים אנו, כי טענה זו טובה לצורך הדיון בקביעת השכר הקובע שנקבע לגב' קרסנטי, אולם אין די בה להכריע את הכף בשאלה, האם נתקיימו יחסי עובד ומעביד. תקופת ההתקשרות 22. הצדדים היו חלוקים באשר לתאריך תחילת ההתקשרות, רציפותה ואורכה בסך הכל, עד לניתוק היחסים ביניהם. עיון בתצהירים שהוגשו בבית הדין האזורי, בפרוטוקולי הדיונים ובכלל טענות הצדדים, אינו מוביל לתשובה חד משמעית באשר למועד תחילת עבודתה של גב' קרסנטי עם תדיראן. אולם, לכל הפחות הוכח, כי המועד ממנו החלה גב' קרסנטי לעבוד בחצריה של תדיראן אירע לאחר מחצית שנת 1982. כך קבע גם בית הדין האזורי, וקביעה זו מקובלת עלינו. כלומר, מאז מחצית שנת 1982 ועד לשנת 1990 (עת ה?פסקה עבודתה לראשונה) היו הצדדים קשורים בקשרי עבודה רצופים, בהם השתלבה גב' קרסנטי בעסקה של תדיראן, ונטלה חלק במערכה הארגוני. אגב קביעה זו, ולאחר שהדבר נתקבל על תדיראן במהלך ההליך בבית הדין האזורי, הכיר בית הדין האזורי בחודש נובמבר 1974 כמועד בו החלה גב' קרסנטי לעבוד עבור תדיראן, מבית?. בית הדין האזורי אף התחשב במועד זה לצורך פסיקת פיצויי הפיטורים שנפסקו לגב' קרסנטי. סיכום - קיומם של יחסי עובד ומעביד 23. לסיכום כל האמור לעיל, הרי שאיזון כלל הסממנים והעובדות במקרה שבפנינו מובילים למסקנה, כי גב' קרסנטי היתה עובדת של תדיראן. בקביעה זו לקחנו בחשבון את השתלבותה של גב' קרסנטי במפעל; העובדה שהיתה עובדת בחצרי המעסיקה, תוך שהיא עושה שימוש של קבע בכלי העבודה, ככל העובדים, כפיפותה לגורמים האחראים בתדיראן; העובדה שבתקופה הרלבנטית היתה עובדת נוספת בתדיראן שעשתה בפועל עבודה השווה במהותה לעבודתה של גב' קרסנטי; ומשך ההתקשרות הארוך. כל אלו הכריעו את הכף, על אף שעל פני הדברים פעלו הצדדים כמי שהתקשרו התקשרות חיצונית של קבלן עצמאי ומקבל שירותים. בין אם באמצעות הזמנת המסגרת שהיתה מוציאה תדיראן, החשבוניות שהוציאה גב' קרסנטי ודרך תשלום שכרה. התביעות הכספיות 24.משדחינו את טענותיה של תדיראן כנגד קיומם של יחסי עובד ומעביד, נבוא ונדון ביתר הטענות העולות מן הערעורים. יצויין, כי מאחר שתביעתה של גב' קרסנטי הוגשה לבית הדין האזורי ביום 01.01.97, ממילא, ככלל, רכיבי תביעתה יכולים להיבחן אך לתקופה שמ- 02.01.90 ואילך. 25. ראשית נציין, כי מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה ההתקשרות בין הצדדים הופסקה בחודש מרץ 1990, לאחר שניתנה לגב' קרסנטי הודעה בעניין. לאחר תקופה זו חודשה עבודתה באופן לא רצוף. קביעתו זו של בית הדין האזורי נעשתה תוך ניתוח כלל העדויות והטענות שהועלו בפניו, ולא מצאנו שנפלה בה טעות של ממש, המצדיקה את התערבותנו. 26. כמו כן, סבורים אנו כי דין טענתה של גב' קרסנטי כנגד ניכויים של 15% משכרה, בשל הוצאות שביצעה במהלך השנים - להידחות. קביעת שיעור ההוצאות שביצעה גב' קרסנטי נעשה בהתאם לדו"ח השנתי שהגישה למס הכנסה, ועל כן מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, אשר נעשתה לצורך התאמת הכנסתה הגבוהה של גב' קרסנטי כ"עצמאית" לשכר שהיה מגיע לה, אילו היתה "עובדת" כל אותם שנים. 27. טוענת תדיראן, כי חישובו של השכר הקובע שיש לחשב לגב' קרסנטי לאור הקביעה, לפיה התקיימו יחסי עובד ומעביד, צריך להיעשות לאור השכר שקיבלה עובדת במעמדה. 28. השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה של גב' קרסנטי נעשה בהתאם לשכר החודשי הממוצע בשנת עבודתה האחרונה, ונקבע על סך של 1,788.85 ₪. בהתאם לשכר זה חושבו לה פיצויי הפיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות, תוך התאמה לסכומים נמוכים יותר שעתרה להם בתביעתה. על כך קובלת תדיראן וטוענת, כי היה על בית הדין האזורי לחשב את שכרה הקובע של גב' קרסנטי לצורך חישוב זכויותיה לפי שכר השעה הממוצע במכפלת מספר השעות הממוצע שעבדה בחודש, שהוא סך של 635 ₪ לחודש, ולא יותר. לחלופין, קובלת תדיראן על חישוב שכרה החודשי הממוצע של גב' קרסנטי, וטוענת שהוא עומד לכל היותר על 1,357.02 ₪. אשר לחישוב הזכויות המגיעות לגב' קרסנטי כפועל יוצא מקביעת מעמדה כ"עובדת" של תדיראן, הרי שהכלל הוא שבמקום בו בית הדין מוצא כי היחסים האמיתיים שבין הצדדים הם יחסי עובד ומעביד, כך ש"עצמאי" מוגדר בדיעבד כ"עובד", הרי שאין לדרוש מן העובד את השבת הכספים שקיבל במסגרת שכרו הגבוה, כ"עצמאי". לכלל זה ישנם חריגים, ובהם המקרים בהם שולמה ל"עצמאי" תמורה גבוהה משמעותית משכר עובד, בעל תפקיד זהה לזה של מי שהוגדר כ"עצמאי"; משנקבע במפורש בחוזה העבודה שאם ייקבע בדיעבד שהוא עובד, תיעשה השבה; וכאשר העובד דורש להיות במעמד של עצמאי. (עע 300256/98 אורי אייזיק - תה"ל תכנון המים לישראל, פד"ע לו 817). בהתאם לפסיקה זו, סבורים אנו כי אין לדרוש מגב' קרסנטי את השבת הכספים, הגבוהים מהשכר שקיבלה עובדת במעמדה. אולם, משנקבע, כי היתה עובדת, היא זכאית לזכויות על פי השכר שהיתה מקבלת כעובדת שכירה של תדיראן, אותם יש לחשב על בסיס השכר שהיה משתלם אילו הוגדרה כעובדת מלכתחילה. בהקשר זה מקובלת עלינו טענתה של תדיראן, כי יש לחשב את השכר שהיתה גב' קרסנטי אמורה לקבל כ"עובדת" תוך התאמה של השכר שקיבלה עובדת במעמדה, באותה תקופה. לאחר שעיינו בכלל החומר שהוגש בבית הדין האזורי, ובטענותיה של תדיראן באשר לתעריף השעה של עובדת נוספת שעשתה עבודה הדומה במהותה לעבודתה של גב' קרסנטי, הרי שמצאנו, כי שכרה הקובע של גב' קרסנטי צריך לעמוד על 635 ₪ בחודש. בהתאם לשכר זה, יש לחשב את כלל הזכויות הסוציאליות שנפסקו לזכותה בבית הדין האזורי. יצויין, כי חישובו של בית הדין האזורי, לפי ממוצע שעות עבודתה בחודש של גב' קרסנטי והתעריף שקיבלה לשעה, מוביל לסכום הקרוב לסכום שלעיל. זאת, על אף שבסופו של דבר בחר בית הדין האזורי לחשב את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת של גב' קרסנטי לפי שכרה החודשי הממוצע, אשר עמד על סך של 1,788.85 ₪, וקביעה זו של בית הדין האזורי אינה מקובלת עלינו. סיכומו של דבר, שכרה הקובע של גב' קרסנטי יעמוד על 635 ₪ בחודש, ולפיו יחושבו הזכויות המגיעות לה בגין עבודתה בתדיראן. פיצויי הפיטורים 29. פיצויי הפיטורים להם זכאית גב' קרסנטי יחושבו לפי שכרה הקובע בגובה 635 ₪ במכפלת מספר שנות עבודתה - 15 שנים ו- 5 חודשים (שמחודש נובמבר 1974 ועד למרץ 1990), ויעמדו על סך 9,789.6 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.04.90. ככל שגב' קרסנטי קיבלה סכום הגבוה מסכום זה, בהתאם לפסק דינו של בית הדין האזורי, יושבו ההפרשים לתדיראן. דמי הודעה מוקדמת 30. תדיראן טוענת, כי מאחר וגב' קרסנטי ידעה עוד בחודש ינואר 1990 על הפסקתה העתידית של עבודתה, לא היה מקום לחייבה במתן הודעה מוקדמת של חודשיים, בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים. דין טענה זו להידחות. בית הדין האזורי נתן דעתו לטענתה של תדיראן, ופסק כי תדיראן לא הציגה כל עדות של גורם שמסר לגב' קרסנטי הודעה על הפסקת ההתקשרות עמה ועיתוייה. על כן, פסק בית הדין האזורי, לאחר שניתח את העדויות שהובאו באשר לסגירת המחלקה, כי לא הוכח בפניו מתי נמסרה לגב' קרסנטי הודעה על הפסקת ההתקשרות. לפיכך, ובשל חובתו של צד להסכם עבודה ליתן הודעה מדויקת בדבר סיום התקשרות, זכאית גב' קרסנטי להודעה מוקדמת. קביעתו זו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו, משלא מצאנו בה טעות של ממש או פגם המצדיק את התערבותנו בה. על כן, תהא גב' קרסנטי זכאית לדמי הודעה מוקדמת בגובה שני חודשים, ויעמדו על סך של 1,270 ₪ (שהם מכפלת השכר הקובע בשניים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.12.90. ההפרשות למבטחים 31. גב' קרסנטי טענה, כי על פי סעיף 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, על המעביד להעביר למבטחים את ההפרשים לא יאוחר מ- 30 יום לאחר המועד שבו רואים את השכר כמולן. עילת התביעה בגין אי ההפקדות למבטחים עבור חודש נובמבר 1989 קמה ביום 09.01.90. רק ביום זה הייתה יכולה גב' קרסנטי לדעת, כי תדיראן לא מילאה את חובתה, ומאותו מועד נולדה העילה. בענין זה מקובלת עלינו טענתה של תדיראן, לפיה טענתה כאמור של גב' קרסנטי מבוססת על הנחה משוערת, כי תדיראן העבירה את הניכוי לקרן מבטחים רק לקראת הימים האחרונים שמתיר החוק, ולכן העילה בגין ההפרשה עבור חודשים נובמבר- דצמבר 1989 קמה רק ב- 09.01.90. על כן, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה גב' קרסנטי זכאית להפרשות למבטחים אך עבור 12 החודשים שמינואר 1990. חופשה 32. אשר לחופשה, פסק בית הדין האזורי לגב' קרסנטי 22 ימי חופשה, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד ולחלקיות עבודתה. טוענת גב' קרסנטי, כי היא זכאית ל- 25 ימי חופשה בכל שנה, מכח ההסכם הקיבוצי, אשר אינו מתייחס לחלקיות משרתו של עובד, ולא לפי חוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 המתייחס למספר ימי העבודה בפועל בשנה. בעניין זה מקובלת עלינו טענתה של גב' קרסנטי, לפיה היא זכאית ל- 25 ימי חופשה בהתאם להסכם הקיבוצי. אולם, יודגש כי חישובם של המספר המירבי של ימי החופשה הקבועים בהסכם הקיבוצי, ייעשה בהתאם להיקף העסקתה החלקי. קרי, ימי החופשה שגב' קרסנטי זכאית להם הם 25 X 28.86 [שווי יום חופשה, כנגזרת משכרה הקובע] = 721.5 ₪. יוצא איפוא, שערעורה של גב' קרסנטי מתקבל באופן שתהא זכאית ל- 25 ימי חופשה, שהם 721.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.12.91. ימי חג 33. עוד נטען בפי גב' קרסנטי, כי בית הדין האזורי צריך היה לפסוק לה תשלום עבור 10 ימי חג, כפי שקבוע בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ולא 8.8 ימי חג בלבד, בהתאם לימי עבודתה בפועל. תדיראן מצידה, טענה כי מלכתחילה לא היה מקום להחיל על גב' קרסנטי את ההסכם הקיבוצי, משחל הוא על עובדים חודשיים, בעוד האחרונה הועסקה כעובדת יומית. כמו כן, משלא הוכחה כל פגיעה בהשתכרות גב' קרסנטי עקב ימי החג, אין מקום לקבל את טענתה. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בהסכם הקיבוצי ובפסק דינו של בית הדין האזורי, סבורים אנו כי גב' קרסנטי איננה זכאית לקבל דמי חגים מכוחו של ההסכם הקיבוצי המיוחד. סעיף 42 להסכם הקיבוצי מקנה לעובד זכות לקבל תשלום מלא עבור ימי החגים. מתוכנו של הסעיף ניתן לעמוד על תכליתו, לפיה עובד יהא זכאי לתשלום שכרו באופן מלא, על אף שנגרעו ממנו ימי עבודה עקב ימי חג שחלו באותו חודש. מחומר הראיות, ומקביעותיו של בית הדין האזורי, עולה כי היקף העסקתה של גב' קרסנטי היה קטן, כך שבשלוש השנים האחרונות לעבודתה עבדה רק 339 ימי עבודה. מכאן, בהיקף העסקה שכזה לא ניתן ללמוד, ולא הוכח בבית הדין האזורי, שנגרעו מגב' קרסנטי ימי עבודה באופן שפגע בהשתכרותה. לפיכך, סבורים אנו כי דין ערעורה של תדיראן באשר לפסיקת דמי החגים לגב' קרסנטי - להתקבל. הבראה 34. אשר לדמי הבראה, קובע ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, כי עובד זכאי להשתתפות בהחזר הוצאה על ששהה בבית הבראה. משלא הוכח בפני בית הדין האזורי, כי גב' קרסנטי הוציאה את הוצאה זו בפועל, דחה את רכיב תביעתה זה. כמו כן, נתקבלה טענתה של תדיראן, כי באותה עת בה עבדה גב' קרסנטי בתדיראן, לא חלה הוראת צו ההרחבה הכללי, לפיה קיימת זכות פדיון של דמי ההבראה לשנתיים האחרונות. גב' קרסנטי מבקשת כי נקבע, כי די בכך שהוכיחה כי אכן יצאה לחופשה בפועל על מנת להיות זכאית לדמי הבראה. בעניין זה מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי, כי משלא הובאה בפניו הוכחה על הוצאה שה?צאה לצורך חופשה, אין מקום להיענות לרכיב תביעה זה. נסיעות 35. בית הדין האזורי דחה את רכיב תביעתה זה של גב' קרסנטי, מן הטעם שלא הוכח בפניו החזר הוצאה בגין נסיעות, מתי אלו התבצעו ומה היה ערכן. כמו כן, משידעה גב' קרסנטי על קיומם של ההסעות לתדיראן, אשר הגיעו גם לקרבת המושב בו התגוררה, לא היה מקום לקבל את תביעתה בעניין. לא מצאנו בטענותיה של גב' קרסנטי בערעור כדי לשנות מפסיקתו של בית הדין האזורי, כאמור, משלא נפלה בה טעות. משכורת י"ג 36. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של גב' קרסנטי לתשלום משכורת י"ג, מאחר שבחודשים ינואר, פברואר ומרץ 1990 לא קמה לה זכאות על פי ההסכם הקיבוצי, משלא הושלמה שנת עבודה. כך גם באשר לחודשים שלאחריהם, עד לחודש נובמבר 1991. לפיכך, ומשהתיישנה תביעתה אשר לתקופה שקדמה לינואר 1990, נדחתה תביעתה ברכיב זה. בעניין זה מקובלת עלינו טענתה של תדיראן, כי בהתאם להסכם הקיבוצי עובד זכאי לקבל משכורת י"ג עבור שנת עבודתו השניה ואילך. משנותקו יחסי העבודה בין הצדדים בחודש מרץ 1990, הרי שבתקופה שלאחרי חודש זה לא זכאית גב' קרסנטי למשכורת י"ג. בעניין זה יצויין, כי בבית הדין האזורי נתקבלה טענתה של תדיראן בדבר הרחבת חזית, בכל הנוגע לטענתה של גב' קרסנטי, לפיה עבדה ברציפות עד לחודש מרץ 1990, בעוד הודע לה שהמחלקה נסגרה "ושבינתיים" אין עוד עבודה עבורה. תוספות שכר והחזר ביטוח לאומי 37. תביעתה של גב' קרסנטי לתוספות שכר שונות והחזר ביטוח לאומי נדחתה, משלא הוכחה, ומשנמצא כי הזכות להחזר ביטוח לאומי בוטל בהסכם קיבוצי מאוחר יותר. טוענת גב' קרסנטי בערעורה, כי החזר ביטוח לאומי לא בוטל במסגרת ההסכם הקיבוצי המאוחר, אלא אוחד עם תוספות נוספות, ונקרא בשם "תוספת קשר". בעניין זה סבורים אנו, כי דין הערעור להידחות. תביעתה של גב' קרסנטי באשר לתוספות השכר נערכה בדרך של הערכה בלבד, ואף לא בוצעה על ידה. לפיכך, ומשלא הוכחה בפני בית הדין האזורי הזכאות לרכיב זה, הגם שמן הראוי היה להוכיחו בדרך מדויקת - סבורים אף אנו, כי דין רכיב זה להידחות. 38. אשר לטענותיה של גב' קרסנטי כנגד ניכוי המס במקור שביצעה תדיראן בסכומים שהועברו לה בגין פסק דינו של בית הדין האזורי, הרי שאין זה המקום לדון בטענות מסוג זה. בענין זה שבים אנו ומבהירים לגב' קרסנטי, כי פניה לשלטונות המס יכול ותסייע לה לקבל את הסכומים המגיעים לה בגין טופס הפטור שנתבקשה להמציא לידי תדיראן. בהתאם, גם לא מצאנו מקום להידרש לבקשת תדיראן באותו עניין. סיכום 39. ערעורה של גב' קרסנטי נדחה ברובו, לרבות טענותיה באשר להפרשות למבטחים, פרט לערעור על ימי החופשה להם היא זכאית בשווי 721.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.12.91. ערעורה של תדיראן מתקבל באופן חלקי, כך שגב' קרסנטי תהא זכאית לסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 9,789.6 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.04.90. ב. הודעה מוקדמת בסך 1,270 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.12.90. ככל שגב' קרסנטי קיבלה סכומים הגבוהים מאלו שפסקנו לעיל, תשיב את ההפרשים לתדיראן, תוך 90 יום מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן יתווספו לסכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד שבו שולמו סכומים אלה לגב' קרסנטי ועד להשבתם בפועל לתדיראן. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. שאלות משפטיותיחסי עובד מעביד