בית הדין לעבודה פסק כי לא שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד וכי ככל שהתובעת ביצעה עבודה במסגרת הנתבעת, הרי שאין מדובר אלא בעזרה משפחתית. וודאי שלא בעבודה סדירה המאפיינת יחסים שבין עובד ומעביד. להלן פסק דין בנושא יחסי עובד מעביד או עזרה משפחתית: פסק דין רקע כללי 1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. להלן תמצית העובדות הצריכות להכרעה 2. הנתבעת הינה תאגיד, אשר הוקם ביום 5.12.85 ועיסוקו בתחום הפרזול לנגרות. הנתבעת סיימה פעילותה בסוף שנת 2006. בעלי המניות של הנתבעת היו בעלה של התובעת - מר יצחק שהרבני (להלן: "מר שהרבני") ומר אריה כהן (להלן: "מר כהן"), כאשר חלוקת המניות ביניהם היתה 50%-50%. מר כהן ומר שהרבני אף כיהנו כדירקטורים בנתבעת (ראה - נספח א' לתצהיר מר כהן: תמצית רישום רשם החברות. במהלך תקופת פעילותה של הנתבעת התקיימה חלוקת תפקידים בין מר כהן לבין מר שהרבני, כך שמר שהרבני עסק בעיקר בנושאי ה"פנים" של הנתבעת (הנהלת חשבונות, טיפול בעובדים והכנת המשכורות) ואילו מר כהן עסק בעיקר בקשר עם הספקים. מר שהרבני (אשר טיפל כאמור במשכורות העובדים) דיווח על אשתו (התובעת) כעל עובדת הנתבעת לרשויות המס ולביטוח הלאומי ואף היה אחראי על הפקת תלושי שכר עבורה ע"י הנתבעת וזאת, משך תקופה של 14 שנים ו-9 חודשים; קרי - החל מחודש 4/92 ועד לתום פעילותה של הנתבעת (ראה - נספח נ/1; נספח א'-ב' לתצהיר התובעת). בתלושי השכר של התובעת אף דווח כי התובעת מועסקת במשרה מלאה, 8 שעות ליום, ללא היעדרויות. המחלוקת העיקרית בתיק זה נוגעת לשאלה - האם תלושי השכר הללו אכן הופקו בגין עבודה בפועל שביצעה התובעת או שמא מדובר ב"פיקציה" לה אחראי מר שהרבני. "פיקציה" שנועדה לאפשר לתובעת ליהנות מזכויות בביטוח הלאומי ולהביא להפחתה בנטל המס המוטל על בני הזוג שהרבני, עקב פיצול מלאכותי של שכרו של מר שהרבני באמצעות תשלום חלק משכרו לאשתו. 3. יצוין כבר כאן כי מר שהרבני (מטעמים השמורים עימו) לא נקרא מטעם התובעת ליתן עדות, אולם בדיון שהתקיים ביום 2.10.08, בו נכח, הוא השיב לשאלת ביה"ד תוך שהוא מודה בעובדה שהוא (מר שהרבני) עבד בהיקף זהה לזה בו עבד מר כהן, אולם קיבל משכורת נמוכה מזו של מר כהן. לדבריו, היתה הסכמה בינו לבין מר כהן לפיה, הוא (מר שהרבני) יקבל משכורת נמוכה משל מר כהן ואילו אשתו (התובעת) תקבל "משכורת שניה" (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 23-25). במהלך הדיון הנ"ל הודתה התובעת גם בכך שצירוף "שכרה" לשכרו של בעלה, מר שהרבני היה שווה לשכר ששולם למר כהן (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול ש' 2-4; כן ראה - נספחים ג-ה לתצהיר מר כהן: טפסי 106 של מר כהן, של התובעת ושל מר שהרבני), כאשר מטפסי 106 שהוצגו לביה"ד עולה כי "הסדר" זה הביא להפחתה בנטל המס של בני הזוג שהרבני בהשוואה לזה שהוטל על מר כהן, כך למשל: א. בשנת המס 2005 קיבל מר שהרבני משכורת חייבת במס בסך של 384,507 ש"ח, אשתו התובעת (הגב' שהרבני) קיבלה "שכר" בסך 41,850 ש"ח (סה"כ יחד 426,357 ש"ח) ואילו מר כהן קיבל בגין שנה זו שכר בסך של 427,045 ש"ח. בהתאם לכך המס ששילם מר כהן בשנת 2005 עמד על סך של 135,639 ש"ח, ואילו המס המצטבר ששילמו בני הזוג שהרבני בשנה זו עמד על סך של 117,685 ש"ח. ב. בשנת המס 2004 קיבל מר שהרבני משכורת חייבת במס בסך של 565,362 ש"ח, אשתו התובעת (הגב' שהרבני) קיבלה "שכר" בסך 40,200 ש"ח (סה"כ יחד 605,562 ש"ח) ואילו מר כהן קיבל בגין שנה זו שכר בסך של 605,976 ש"ח. בהתאם לכך המס ששילם מר כהן בשנת 2004 עמד על סך של 240,658 ש"ח ואילו המס המצטבר ששילמו בני הזוג שהרבני בשנה זו עמד על סך של 220,756 ש"ח. ג. בשנת המס 2003 קיבל מר שהרבני משכורת חייבת במס בסך של 567,297 ש"ח, אשתו התובעת (הגב' שהרבני) קיבלה "שכר" בסך 40,200 ש"ח (סה"כ יחד 607,497 ש"ח) ואילו מר כהן קיבל בגין שנה זו שכר בסך של 607,625 ש"ח. בהתאם לכך המס ששילם מר כהן בשנת 2003 עמד על סך של 254,259 ש"ח ואילו המס המצטבר ששילמו בני הזוג שהרבני בשנה זו עמד על סך של 247,679 ש"ח. עוד יאמר - כי מהראיות עולה ש"שכרה" של התובעת (שעמד על שכר המינימום) לא נקבע בעקבות משא ומתן שנוהל עם התובעת, כאשר התובעת מצידה אף לא היתה מעורבת בקביעת "שכרה" (ראה - עמ' 18 לפרוטוקול ש' 9-13). 4. ביום 30.11.06 נמסר לתובעת מכתב הנושא את הכותרת: "מכתב פיטורים - הפסקת עבודה" אשר נחתם על-ידי בעלה של התובעת (מר שהרבני) (ראה - עמ' 16 לפרוטוקול ש' 14-15). יצוין כי על אף שבתלושי השכר של התובעת דווח על כך שהתובעת הועסקה בנתבעת מאז 4/92 ועד 30.12.06 הרי שבמכתב הפיטורים נכתב כך: "בעקבות שינוי מבני בחברת כהן את שהרבני בע"מ ועקב פירוק החברה מרצון הננו להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו החל מיום 31.12.06. אנו מודים לך על תקופת עבודתך הקצרה שביצעת במסירות ובנאמנות על הצד הטוב ביותר. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך." (ראה - נספח ז' לתצהיר התובעת, ההדגשה הוספה) 5. לקראת סוף שנת 2006 החליטו מר שהרבני ומר כהן על פירוקה של הנתבעת מרצון, על העברת השימוש במבנה המצוי בבעלותה לחברה אחרת שהיתה בבעלותם ועל חלוקת פעילות הנתבעת. בהסכם זה נקבע כי עובדי הנתבעת יפוטרו ביום 31.12.06. מאחר ושכרם של מר כהן ושל מר שהרבני היה מעבר לתקרת השכר הפטורה ממס לצורך פיצויי פיטורים הגיעו השניים להסכמה לפיה, כל אחד מהם יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בסכום שווה שיקבע על פי תקרת השכר הפטורה ממס לבעלי שליטה (כ-10,000 ש"ח לכל שנת עבודה) (ראה - סע' 8 לתצהיר מר כהן). בהתאם להחלטה דלעיל כונסו בחודש 11/06 כל עובדי הנתבעת לשם קבלת מכתבי פיטורים. התובעת לא נכחה בכינוס זה ולא קיבלה לידיה את מכתב הפיטורים יחד עם כל עובדי הנתבעת (ראה - עמ' 17 לפרוטוקול ש' 1-4). הכרעה 6. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו למסקנה כי לא שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד וכי ככל שהתובעת ביצעה עבודה במסגרת הנתבעת, הרי שאין מדובר אלא בעזרה משפחתית. וודאי שלא בעבודה סדירה המאפיינת יחסים שבין עובד ומעביד. כמו כן, הגענו למסקנה כי תלושי השכר שהופקו לתובעת אכן היו פיקטיביים והם לא שיקפו את היקף "עבודתה" של התובעת. משמע - תלושים אלה לא שיקפו את העובדה ש"עבודתה" של התובעת התמצתה לכל היותר בעזרה משפחתית בהיקף מצומצם ביותר. מהראיות ניתן ללמוד כי הפקת התלושים עבור התובעת נועדה למעשה לזכות את בני הזוג שהרבני בזכויות שאינן המגיעות להם מרשויות המס והביטוח הלאומי. להלן הטעמים שהביאונו למסקנה זו: א. ראשית יאמר - כי על אף שבתלושי השכר ובטפסי 106 דווח לרשויות על "עבודתה" של התובעת באופן סדיר ובהיקף של משרה מלאה (8 שעות ביום, 186 שעות בחודש), הרי שמעדותה של התובעת בביה"ד עולה כי דיווח זה לא שיקף את המציאות כהווייתה. במסגרת תצהירה העידה התובעת כי היא "עבדה" בהיקף משתנה. בחקירתה הנגדית בביה"ד העידה כי היא שימשה כמעין "סותמת חורים" (ראה - עמ' 17 לפרוטוקול ש' 5-8, ש' 14-18; כן ראה - נספח ד' לתצהיר התובעת ונספחים ג-ה לתצהיר מר כהן). התובעת אף הודתה כי על אף שבתלושי השכר נרשם כי היא עבדה 6 ימים בשבוע, הרי שבפועל היא לא עבדה בימי ו'. משעומתה התובעת עם העובדה כי תלושי שכרה אינם משקפים לא את ימי עבודתה ולא את שעות עבודתה החודשיות, היא התקשתה ליתן הסבר לכך ובלשון הפרוטוקול: "ש. למה בנספח ד' כתוב שעבדת 186 שעות חודשיות בכל חודש? ת. זה היה משתנה. לא יודעת להגיד. ש. עבדת 6 ימים בשבוע? ת. לא. ימי שישי וערבי חג לא עבדתי. ש. למה כתוב בנספח ד' [תלושי שכר] שעבדת 6 ימים בשבוע? ת. לא יודעת לענות. בימי שישי הגעתי לעיתים רחוקות אם פקידה לא הגיעה, בעיקר בסוף חודש, אם היה צריך להפקיד צ'קים." (ראה - עמ' 17 לפרוטוקול ש' 25-26, עמ' 18 ש' 1-5) ב. התובעת התבקשה שוב ושוב בחקירתה הנגדית לפרט להיקף עבודתה המדויק בנתבעת, אך ניסתה לחמוק ממתן תשובה ברורה לשאלה זו ובלשון הפרוטוקול: "ש. כמה שעות עבדת בחודש? ת. כשהייתי מחכה בבנק הייתי עובדת. אני לא זוכרת. ... לשאלת ביה"ד - כמה שעות בחודש ישבת על תרגומים [עבור הנתבעת]? ת. לא יכולה לנקוב בזמן." (ראה - עמ' 17 לפרוטוקול ש' 23-24; עמ' 21 ש' 24-25) ג. התובעת התבקשה לפרט מה היתה בדיוק ה"עבודה" אותה התבקשה לבצע עבור הנתבעת ואשר בגינה דווח עליה כאמור כ"עובדת" במשרה מלאה, כאשר גם מתשובותיה בענין זה ניתן היה ללמוד כי לכל היותר נתנה התובעת "עזרה משפחתית" לנתבעת ולא - מעבר לכך: כך למשל, העידה כי עבודתה כללה, בין השאר, טיפול בצ'קים דחויים ותרגום מסמכים וזאת, בשים לב לכך שהמתרגמת שהועסקה בנתבעת עבדה לדבריה, רק אחת לשבוע. התובעת לא צירפה לתצהירה ולו מסמך אחד אותו תרגמה, לא פירטה עבור אלו גורמים ספציפיים נדרשה לעשות עבודות תרגום ואף לא ידעה ליתן תשובה לשאלת ביה"ד - כמה שעות בחודש בממוצע נדרשה לבצע עבודות תרגום עבור הנתבעת. זאת, שעה שלא היתה מחלוקת על כך שהנתבעת העסיקה עובדת אשר תפקידה היה לתרגם מסמכים עבור הנתבעת. התובעת התבקשה לפרט אף את פשר העבודה שביצעה לדבריה, שכללה "טיפול בצ'קים דחויים" ובהקשר זה העידה לאמור: "אני קיבלתי צ'קים ודו"ח שיצא מהמחשב. מיינתי את הצ'קים לפי סדר רץ ובדקתי בכספת. סדרתי אותם בסדר כרונולוגי וצירפתי לצ'קים שכבר היו." (ראה - עמ' 19 לפרוטוקול ש' 4-5) לכשעצמנו, מתקשים אנו להבין מדוע טיפול זה בצ'קים הדחויים מצריך שעות עבודה רבות כפי שניסתה התובעת להציג בפני ביה"ד והרשויות. לא למותר לציין, כי ה"טיפול" הנטען בצ'קים הדחויים לא הופקד רק בידי התובעת וזאת, כעולה מעדותם של עדי התובעת: כך למשל, העידה העדה מטעמה - הגב' שרון עמיר, אשר עבדה בנתבעת בשנים 2005-2006 כי בדיקת הצ'קים הדחויים מול הדוחות נעשתה על ידה (ע"י הגב' עמיר) וכי היא זו שערכה את הדוחות בענין הצ'קים הדחויים ואף טיפלה בהפקדתם בבנק (ראה - עמ' 15 לפרוטוקול ש' 16-26). אין לחשוד בעדה זו, שהעידה כאמור מטעם התובעת, כי היא חפצה ברעתה של התובעת, בשים לב לכך שבתחילת עדותה הודתה כי במועד מתן העדות היא הועסקה על ידי מר שהרבני. עוד יוער - כי גם במסגרת תצהיר העדות הראשית של התובעת היא לא טענה כי היא טיפלה בהפקדתם של הצ'קים הדחויים והיא הסתפקה בתצהירה באמירות כלליות ביותר ביחס לתוכן "עבודתה" אשר כללה לדבריה: "בין השאר טיפול בצ'קים דחויים ותרגום מסמכים... מכתבים, פקסים ומיילים בימים בהם המתרגמת לא עבדה אצל הנתבעת" (ראה - סע' 5 לתצהיר התובעת). ד. ערים אנו לעדותם של העדים הנוספים שהעידו מטעם התובעת, אשר בקשו לתמוך בגרסתה, לפיה היא (התובעת) שימשה כעובדת הנתבעת. דא עקא, שאנו לא שוכנענו מעדותם כאמור, ונפרט: § § העד, מר משה גינזברג - מנהל נגריה בקיבוץ סעד, העיד כי התובעת היתה עונה לו פעמים רבות לטלפון במהלך השנים עת שהתקשר לנתבעת על מנת למסור הזמנות. עם זאת, מר גינזברג אף העיד על יחסי הידידות השוררים בינו לבין התובעת ובעלה ועל הקשרים העסקיים שהוא מנהל עם מר שהרבני מזה כ-25 שנה (ראה - עמ' 10 לפרוטוקול ש' 19-24). מכאן - שסביר להניח שעד זה אינו אדיש לתוצאות התביעה. § § העד, מר יגאל הכשטיין - אשר עבד בנתבעת כסוכן נוסע וכמחסנאי בין השנים 1990-2005, העיד כי התובעת ענתה לו פעמים רבות לטלפון עת שהתקשר לנתבעת. מר הכשטיין העיד בחקירתו הנגדית על קיומו של סכסוך מר בינו לבין מר כהן וכן הודה כי במועד מתן עדותו הוא שימש כעובד של מר שהרבני (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 9-10, ש' 15-16, ש' 19-25; עמ' 13 ש' 1-4). מכאן - שאף ביחס לעד זה אין לומר כי מדובר בעדות אובייקטיבית. מעבר לכך ולגופה של העדות יאמר - כי עדות העדים הללו אינה מתיישבת עם עדות התובעת, אשר העידה כי מרבית עבודתה הנטענת התבצעה בביתה ולא במשרדי הנתבעת, שם כביכול ענתה לטלפונים של העדים פעמים רבות (ראה - עמ' 11 לפרוטוקול ש' 10-14). § § העדה, מר שירי נוח - אשר עבדה כפקידת הנהלת חשבונות אצל הנתבעת מחודש 10/01 עד חודש 1/05 העידה על חפיפה שביצעה לה התובעת. דא עקא, שאף אם נקבל את דברי העדה הזו כדברי אמת, הרי שעולה מהם כי חפיפה זו התמצתה בתקופה קצרה ביותר של כחודש ימים. עובדה העולה בקנה אחד עם מסקנתנו כי כל שעשתה התובעת בנתבעת משך התקופה הממושכת מושא המחלוקת היה מתן עזרה משפחתית מעת לעת ולא - מעבר לכך (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול ש' 15-20). הגב' נוח אף ציינה בחקירתה הנגדית כי העבודה שביצעה התובעת מביתה מולה ומול מר שהרבני התמצתה "בדיבור" על הצ'קים הדחויים (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול ש' 21-24). זאת ועוד אחרת. העדה מטעם התובעת - הגב' שירי נוח העידה גם כי נוכחותם של העובדים נרשמה מדי בוקר על-ידי מר שהרבני ביומן נוכחות. דא עקא, שיומן הנוכחות המתעד את ימי העבודה של התובעת לא הוצג לביה"ד (ראה - עמ' 15לפרוטוקול ש' 3-4). § § לבסוף יאמר - כי גם העדה, הגב' שרון עמיר (אותה הזכרנו לעיל) אשר עבדה כמזכירה אצל הנתבעת בשנים 2005-2006, העידה כי כל שעשתה התובעת היה מתן מידע מביתה בנוגע לצ'ק דחוי חסר או צ'ק דחוי שלא תוייק, כאשר את כל היתר הפעולות הקשורות בעריכת הדווח, רישום והפקדה של הצ'קים הדחויים, ביצעה הגב' עמיר בעצמה (ראה - עמ' 15 לפרוטוקול ש' 16-26). ה. תמיכה נוספת למסקנה לפיה, לא שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד ניתן למצוא בעובדה שהתובעת לא היתה שותפה כלל לקביעת תנאי עבודתה ובלשון הפרוטוקול לאמור: "ש. מול מי סגרת את תנאי העבודה שלך? ת. לא סגרתי על תנאי עבודה. הם שאלו אם אני יכולה לבוא לעזור ובאתי. ש. איך סגרתם את השכר? ת. השכר נסגר בין בעלי לבין מר כהן. אני לא הייתי מעורבת בנושא השכר. ש. לך לא היה חלק בקביעת הסכום שתקבלי? ת. לא. ש. למה זה נקבע כשכר מינימום? ת. לפי מה שהבנתי בין שני השותפים בחברה שאני ארגיש שאני נותנת משהו הם קבעו שכר מינימום. בעלי לא רצה לפגוע בעסק ואני קיבלתי שכר נמוך. " (ראה - עמ' 18 לפרוטוקול ש' 8-16) גרסה זו של התובעת, לפיה היא לא היתה מעורבת בקביעת ה"שכר", אינה מתיישבת כאמור עם טענתה ביחס למעמדה כעובדת. מעבר לכך, יאמר כי בניגוד לגרסת התובעת, הרושם העולה מהראיות הוא כי נושא תשלום ה"שכר" והפקת תלושי שכר עבורה לא היה ידוע כלל למר כהן, אשר לא טיפל בנושא שכרם של העובדים ואף לא יכול היה ללמוד עליו מעיון במאזני החברה, שאינם נוקבים בשמות העובדים. 7. על העובדה שתלושי השכר של התובעת אינם משקפים עבודה בפועל ועל ההסדר הפיקטיבי במסגרתם הופקו ניתן ללמוד אף מהעובדה כי צירוף שכרה של התובעת ושל מר שהרבני היה שווה לשכר ששולם למר כהן. זאת, שעה שמר כהן ומר שהרבני נטלו חלק שווה בניהול ובבעלות על הנתבעת. כפי שציינו לעיל, המטרה בדיווח מלאכותי זה, כפי שעולה מהנתונים, היתה - חסכון בנטל המס וצבירת זכויות מול המל"ל. 8. מעבר לדרוש יאמר - כי אף לו סברנו כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד - וכאמור לא זו היא מסקנתנו - הרי שלא היה בכך כדי להועיל לתובעת ולזכותה בתשלום פיצויי פיטורים. זאת, נוכח העובדה שהתובעת לא השכילה להוכיח סדירות ורציפות בעבודתה ואף לא השכילה להוכיח כי תלושי השכר עליהם התבססה משקפים את המציאות כהווייתה ביחס להיקף העסקתה ורציפותה. ההיפך הוא הנכון - מעדות התובעת עולה, כי מתלושי השכר אין ללמוד דבר ביחס להיקף עבודתה, סדירותה ורציפותה. סוף דבר 9. לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי במקרה דנן, לא שררו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ומכאן - שאנו דוחים את התביעה. נוכח החשד לביצוע עבירות בכל הנוגע להפקת תלושי שכר פיקטיביים ודיווח פיקטיבי לרשויות המס והמל"ל, הרי שהעתק מפסק דין זה יועבר למנהל בתי המשפט (בהתאם להודעתו מיום 17.9.07). 10. מאחר וסבורים אנו כי תביעה זו הוגשה בחוסר תום לב על בסיס מצג פיקטיבי שהוצג לרשויות המס, תוך נסיון של התובעת ושל מר שהרבני ליהנות מהטבות מס ואף מזכויות עודפות בניגוד להסכם שבין מר שהרבני לבין הנתבעת ומר כהן ולנוכח היקף ההליכים שהתנהלו בתיק זה, סבורים אנו כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הולמות. אי לכך, אנו מחייבים את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למר כהן (בהתאם להסכמה שניתנה במסגרת הבקשה להגשת הגנה נגזרת בעמ' 6 לפרוטוקול ש' 5-6) בסך של "ח"י אלפים שקלים" (18,000 ש"ח) בצירוף מע"מ, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה. העסקת קרובי משפחהיחסי עובד מעביד