להלן פסק דין בנושא זכויות עובדים זרים ממולדובה: פסק דין 1. עניינו של פסק דין זה תביעות שהגישו התובעים, עובדים זרים ממולדובה, לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר עבודה וזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבניה והעבודות הציבוריות. תביעות שהדיון בהן אוחד. 2. עד שנדרש לפרטי תביעות התובעים, מבקש אני להביא בקצרה את העובדות שהן המסגרת לתביעות נשוא פסק דין זה; והעובדות הן כדלקמן. 3. כמצוין לעיל, התובעים כולם הינם עובדים זרים ממולדובה. 4. הנתבעת 1 הינה חברה לבניין חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים; הנתבעת 2 הינה חברה בע"מ אשר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, סיפקה שירותי קרקע לנתבעת 1. 5. אין חולק כי בין הצדדים, התובעים מחד והנתבעות 1 ו-2 מאידך, התקיימו יחסי עובד מעביד כלהלן. התובע בתיק 1234/07 פונריוק פאבל (להלן: "התובע 1") הועסק בשירותן של הנתבעות 1 ו-2 מחודש יוני 2001 ועד לחודש יוני 2003; התובע בתיק 1885/07 גלובקה גריגורי (להלן: "התובע 2"), הועסק בשירותן של הנתבעות 1 ו-2 מחודש יוני 2001 ועד לחודש אוגוסט 2003; התובע בתיק 2121/07 פופוביצ'י איוון (להלן: "התובע 3") הועסק בשירותן של הנתבעות 1 ו-2 החל מחודש מרץ 2001 ועד לחודש יוני 2003; התובע בתיק 3173/07 פודור פאויוגה (להלן: "התובע 4") הועסק בשירותן של הנתבעות 1 ו-2 החל מחודש יוני 2001 ועד לחודש מאי 2002. 6. בקצירת האומר טוענים התובעים, כי הפסיקו את עבודתם בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, משלא פעלו הנתבעות להארכת תוקף אשרות העבודה שברשותם, תוך שהן חושפות אותם לסיכון של מעצר והרחקה מהארץ. מכאן התביעה לפיצויי פיטורים המתייחסת לתובעים 1 עד 3. עוד טוענים התובעים, כי הם זכאים להפרשי שכר בגין העסקה בשעות נוספות והעסקה בשעות קיץ; ולפיכך הוגשה התביעה להפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר כאמור בכתבי התביעה. בנוסף טענו התובעים, כי במהלך עבודתם בשירות הנתבעות לא יצאו לחופשה בתשלום ולא שולמו להם דמי הבראה. על בסיס האמור תבעו התובעים דמי פדיון חופשה ודמי הבראה, כמפורט בכתבי התביעה. כן טענו התובעים, כי לא שולמו להם דמי חגים כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי, המסדיר את תנאי העסקתם בשירות הנתבעות. לפיכך התבקש בית הדין לחייב את הנתבעות לשלם לתובעים תשלום עבור ימי חג, בסכומים שצוינו בכתבי התביעה. לבסוף טענו התובעים, כי הינם זכאים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן החיסכון לעובדים זרים מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה. 7. למען הסדר הטוב יש להוסיף, כי במסגרת כתבי התביעה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום תוספת דמי כלכלה ותמריץ אי היעדרות. עם זאת הוסכם בין הצדדים, כי ההכרעה ברכיבים אלה תינתן לאחר שיפסוק בית הדין הארצי בעניין, ומשכך אין אני נדרש לדיון בעילות אלה במסגרת פסק דין זה. 8. אין בדעתי בשלב זה להידרש לתשובת הנתבעות לעילות התביעה השונות. זה ייעשה, ככל שיהא צורך בדבר, בעת הדיון בפרטי עילות התביעה. יצוין רק, כי לשיטתן של הנתבעות דין התביעות להידחות מכוח כתבי ויתור שחתמו מקצת התובעים; ולחילופין להידחות לגופן. בנוסף העלו הנתבעות טענת קיזוז. 9. אשר לטענות הנתבעות בכתבי ההגנה לדחיית התביעות על הסף מכוח כתב הויתור, יש לציין כי הטענה נזנחה בשלב הסיכומים. 10. עוד יש לציין, כי בענייננו כתבי הויתור אליהם הפנו הנתבעות במסגרת כתבי ההגנה, אינם עומדים בדרישות שנקבעו בפסיקתו של בית הדין הארצי, כתנאי להכרה בתוקפם. זאת שעה שהעיון בכתבי הויתור מעלה כי אין בהם התייחסות לזכויות הסוציאליות שעליהן כביכול ויתרו התובעים בחתימתם. 11. בנסיבות אלה אין ממש בטענת הנתבעות לעניין דחיית התביעות מכוחו של כתב הויתור עליו הוחתמו התובעים 1 עד 3, ולפיכך מבקש אני לפתוח את הדיון בעילות התביעה השונות, ותחילה בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים. התביעות לתשלום פיצויי פיטורים: 12. אין מחלוקת כי יחסי עובד - מעביד בעניינם של התובעים כולם, הסתיימו ביוזמת התובעים, בהתפטרותם. בהקשר זה טענו התובעים, כי התפטרו על רקע העסקתם ללא אשרות עבודה כדין. עובדה אשר לשיטתם חשפה אותם לסיכון של מאסר וגירוש. בנסיבות אלה טענו התובעים, כי יש לראות את ההתפטרות כפיטורים ולפיכך הם זכאים לתשלום פיצויי פיטורים, כאילו פוטרו. 13. טענה זו בדבר התפטרות מהטעם ולפיו הנתבעות לא דאגו להסדרת העסקתם בישראל כדין - עומדת בניגוד לעובדות אשר עולות מהעדויות שנשמעו במהלך הדיון נשוא פסק דין זה. 14. כך עולה מהעדויות שנשמעו, כי אין כל קשר בין מועד ההתפטרות של כל אחד מהתובעים, לבין המועד שבו פגה כביכול אשרת העבודה של התובע המדובר בישראל. רק לדוגמא, לשיטתו של התובע 2, אשרת העבודה להעסקתו בישראל פגה בחודש ינואר 2002, בעוד שבפועל התפטר התובע 2 רק בחודש אוגוסט 2003. בדומה פגה אשרת העבודה של התובע 3 בחודש מאי 2001, ועל אף האמור התפטר התובע 3 רק בחודש יוני 2003. 15. למותר להוסיף כי בסתירה לטענת ההתפטרות בדין מפוטר, העלו התובעים טענה כי פוטרו. כך בסעיף 51 לתצהירו טען התובע 1, כי בחודש יוני 2003 הודיע לו מנהל הנתבעת, מר לוזון (מוטי), כי לא ניתן לחדש את אשרת העבודה בישראל בעבורו, ועל כן הינו מפוטר. טענה שהיא טענה עובדתית סותרת לטענת ההתפטרות. סתירה שיש בה כדי להטיל ספק לגבי עצם הקשר בין ההתפטרות לבין הטענה כביכול כי ההתפטרות באה בשל אי חידוש אשרות העבודה של התובעים בישראל. 16. עוד יש להוסיף, כי מהעדויות עולה כי בניגוד לטענת התובעים בהליך זה, דאגה הנתבעת להסדרת העסקתם בישראל. כאן מבקש אני להפנות לעדויות התובעים עצמם. 17. בעדותם אישורו התובעים 1 עד 3 כי במהלך תקופת העסקתם בשירות הנתבעות, נערכו ביקורות במקום העבודה. ביקורות אשר במסגרתן נבדקה חוקיות העסקתם של העובדים במקום בישראל ובכלל זה חוקיות העסקת התובעים. בהקשר זה סיפר התובע 2: "ש. אני אומר לך שהייתה ויזה והדבר היחיד שלא הטביעו באותו זמן דרכונים, אבל ויזה הייתה עד סוף שנת 2003. ת. מאיפה אני צריך לדעת, אין שום דבר בדרכון. ש. מי נעצר? ת. איפה נעצר? ש. אמרת שיש עובדים שנעצרו, האם פאבל (התובע 1, הוספה שלי-ט.מ.) נעצר? ת. המשטרה הייתה בבניין, מי שהיה בבניין את כולם אספו ובדקו. ש. ואת מי עצרו? או שלא עצרו אף אחד? ת. לקחו את איוואן פופוביץ וגם את ניקולאי, לא זוכר את שם המשפחה שלו ושם היו עובדים מתורכיה, רומניה וגם סינים. ש. העובדים האחרים לא היו של מוטי, נכון? ת. נדמה לי שאיוון פופוביץ וניקולאי היו עובדים של מוטי, אבל העובדים מתורכיה, רומניה וסין לא היו עובדים של מוטי. ש. כמה זמן פופוביץ נעצר? ת. אני זוכר בדיוק שזה היה ב-10.4.03, בדיוק את השעה אני לא זוכר, אבל אחר כך מוטי החזיר אותו חזרה אחר הצהריים. ש. כלומר פופוביץ נעצר לכמה שעות. ת. אני לא יודע. ש. אותך עצרו? ת. עצרו אותי פה, אבל לא לקחו אותי למשטרה, לא ידוע לי לאן הסיעו את העובדים האחרים. ש. בדקו אותך ולקחו אותך למשטרה? ת. בדקו אותי, אבל לא לקחו אותי למשטרה." עמ' 6 לפרוטוקול מיום 20.12.07 שורה 16 עד עמ' 7 שורה 10. 18. על דברים דומים חזרו יתר התובעים בעדותם (ראה לדוגמא: עדותו של התובע 3, עמ' 25 לפרוטוקול מיום 29.10.08, שורות 2-9, שם מספר התובע 3 על ביקורות שנערכו בחודשים אפריל ומאי 2003, בהן עוכב ושוחרר על ידי מנהל הנתבעת והעד מטעמה, מר מרדכי לוזון). 19. עדויות אלה של התובעים על ביקורות שנערכו באפריל ובמאי 2003 במקומות עבודתם - ביקורות בהן נבדקה חוקיות העסקתם של העובדים במקום והם בכללם, ביקורות אשר לאחריהן המשיכו התובעים בעבודתם בשירות הנתבעות - הן הנותנות כי יש לקבל את גרסת הנתבעות ולפיה הוסדרה העסקתם של התובעים כדין בישראל, לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים. 20. מהמקובץ עולה, כי אין לקבל את טענות התובעים על העסקתם שלא כדין בישראל על ידי הנתבעות, ועל התפטרותם מעבודתם בשירות הנתבעות כביכול, על רקע זה של העסקה שלא כדין. 21. בנסיבות הללו דין התביעה לפיצויי פיטורים ביחס לתובעים כולם - להידחות. התביעה להפרשי שכר: 22. תביעות התובעים להפרשי שכר מורכבות משני ראשים. הראש האחד, טענת התובעים כי שולם להם שכר על בסיס עבודתם בפועל בתעריף אחיד, מבלי לשלם גמול בגין העסקה בשעות נוספות כמתחייב מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951. הראש השני, התעלמות הנתבעות מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין לפיהן יום העבודה לתקופה שמיום 16 ליוני ועד לראש השנה מידי שנה, יהיה בן 7 שעות; ובגינו זכאי העובד לתשלום עבור 8 שעות עבודה. 23. את התביעה להפרשי שכר בשני ראשיה, מבקש אני לברר להלן; ותחילה אדרש לטענת התובעים להפרשי שכר בגין אי תשלום תוספת המתחייבת מהעסקה בשעות נוספות. 24. אקדים ואציין כי התובעים הודו כי אין ברשותם ראיות לביסוס טענתם למתכונת עבודה של כ-250-300 שעות עבודה, כפי שאישר התובע 4 בתצהירו: "שעה שלא נמסרו לי כרטיסי עבודה - אין אני יכול לדעת בהתאם לתלושי השכר אשר ניתנו לי בחודש זה מהו מספר שעות עבודתי בפועל באותם החודשים וזאת בהתאם לעצה משפטית שקיבלתי." (סע' 23 לתצהירו של התובע 4). 25. כך גם חקירתם הנגדית של התובעים מגלה כי אלה אינם יכולים להציג ראיות לשעות עבודתם בפועל. לעניין זה, נחקר התובע 1 והשיב כדלקמן: "ש. מי רשם במשך החודש את שעות העבודה? ת. שלום. מנהל העבודה. ש. והא אמר לך בסוף חודש כמה שעות עבדת? ת. בהתחלה אמר ואחר כך התחילו בעיות ואחר כך שלום שוב התחיל להגיד כמה שעות אבל חוץ מזה אני רשמתי לעצמי כמה שעות עבדתי. ש. איפה רשמת? ת. יש לי רישום על הדף. ש. יש לך את זה? ת. לא. כשאני עברתי מקום זה לא נשמר" פרוטוקול הדיון מיום 20.12.07, בשורות 3-11. 26. עדות דומה לזו של התובע 1, מסרו התובעים 3 ו-4 (ראה: עדות התובע 3, עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 29.10.08, בשורות 22-29, עדות התובע 4, בעמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 29.10.08, בשורות 17-24). 27. כן לא הוכיחו התובעים מתכונת עבודה קבועה שעל בסיסה ניתן לקבוע את זכאותם של התובעים לגמול בגין העסקה בשעות נוספות. כך יש לציין כי: א. בכל כתבי התביעה התובעים טענו לעבודה במסגרת של 6 ימי עבודה שבועיים, ובתצהיריהם סיפרו שעבדו גם בשבתות. ב. בעדותו כפי המובאת להלן, גילה התובע 2 שאינו יכול להעיד על שעת תחילת עבודה קבועה: "ש. בשעה 06:00 בבוקר? ת. זה לא קבוע בשעה 05:00 בבוקר. אני לא זוכר בדיוק. יכול להיות גם בשעה 08:00." ג. בעדותו , מודה התובע 4 כי התובעים גם לא סיימו את עבודתם בשעות קבועות, אלא באופן משתנה בהתאם לעונות השנה. "ש. יכול להיות שהיו ימים שעבדת פחות ? ת. אני לא זוכר בדיוק, יכול להיות מקרה או ימי חורף, לא זוכר בדיוק. עכשיו יום קצר ומחשיך מוקדם יותר, בחורף יכול להיות שסיימנו לעבוד יותר מוקדם, רוב הזמן עד השעה 19:00" עמ' 40 לפרוטוקול הדיון מיום 29.10.08, שורות 21-24. 28. אין כל בסיס ראייתי שיש בו כדי להסביר ולהוכיח את הטענה לפיה הרישום בחלק מתלושי השכר, בנתון המתייחס לרכיב "GLOBAL DIDUCTION", מתייחס לשעות העבודה בפועל של התובע. שהרי אין בידי לקבוע מה היו שעות העבודה של התובעים באף אחד מהחודשים בהם הועסקו בשירות הנתבעת, ואין בידינו כל פירוט לגבי מהות הרכיב של "GLOBAL DIDUCTION" בתלוש השכר. כל יתר הטענות לגבי קשר כביכול בין הנתונים תחת הכותרת " GLOBAL DIDUCTION", למספר שעות העבודה של התובעים בפועל, הן בגדר השערה בלבד. 29. כאן מבקש אני להביא מעדותו של מנהל הנתבעת, מר לוזון, אשר התבקש להתייחס לאזכור של רכיב " GLOBAL DIDUCTION" בחקירתו הנגדית והשיב: "אני לא יכול להסביר, מדובר בתוכנה אנדרומדה, זו תוכנה שהופקה במיוחד להפקת תלושים של עובדים זרים, אין לי מושג. אבל בדיוק כמו שאתה טוען, קיים ב- GLOBAL DIDUCTION" מספרים אחרים, אני לא יודע מה היה שם ומה זה פה" עמ' 53 לפרוטוקול מיום 8.2.09 שורות 7-9. עוד אבקש לציין כי גם לגרסת התובעים הקשר החישובי שכביכול קיים בין מספר שעות העבודה בפועל, לבין התשלום ששולם לתובעים בפועל, המקבל ביטוי ברכיב ה- GLOBAL DIDUCTION איננו בא לידי ביטוי בפועל באופן עקבי בכל תלושי השכר. רק לסבר את האוזן, בתלוש השכר לתובע 1, מר פונריוק פאבל, המתייחס לחודש ינואר 2003, מופיעות הספרות 1004.814. בהתאם לשיטתם של התובעים, הספרות לאחר המספר 100 בענייננו, 4814, אמור לשקף את שעות העבודה בפועל של התובע באותו חודש, דבר שבמובהק איננו נכון. 30. יוצא מכאן כי דינה של התביעה להפרשי שכר, ככל שהיא מתייחסת לגמול בגין העסקה בשעות נוספות מעבר לתחום יום העבודה הרגיל - דינה להידחות ביחס לתובעים כולם. 31. עד לחודש אוגוסט 2004 הנהיג ההסכם הקיבוצי בענף הבניה יום עבודה מקוצר, לתקופה המתחילה ב-16 ליוני כל שנה, ועד לערב ראש השנה של אותה שנה. בהתאם להסדר זה, זכאי היה עובד בענף הבניה לתשלום שכר עבודה של 8 שעות עבור 7 שעות עבודה - בחודשי הקיץ בהם חל הסדר יום העבודה המקוצר. 32. בענייננו, אין חולק כי הנתבעות לא פעלו בהתאם להסכם הקיבוצי בענף הבניה, אשר עניינו יום עבודה מקוצר בתקופת הקיץ (ראה: עדותו של מר לוזון, עמ' 45 לפרוטוקול מיום 8.2.09 שורות 28-29, שם מאשר האחרון כי לא שולמה לתובעים תוספת בגין שעות קיץ, בהתאם להסכם הקיבוצי). 33. משלא שולמה לתובעים התוספת המתחייבת בהסכם הקיבוצי בגין קיצור יום העבודה בתקופת הקיץ, זכאים התובעים לפיצוי בגובה התוספת שנמנעה מהם כדלקמן: א. כאמור בהתאם להסכם הקבוע בהסכם הקיבוצי זכאי העובד בענף הבניה לשכר בחודשי הקיץ של 8 שעות עבודה בגין 7 שעות עבודה בפועל. ב. משלא שולמה לתובעים תוספת כאמור, ההפסד לתובעים מתבטא בגובה שכר שעה ליום בגין כל יום עבודה שעבדו במשרה מלאה של 8 שעות. ג. התובעים כולם עבדו במשרה מלאה. ד. משכך מתבטא ההפסד לתובעים בגובה שכר של שעת עבודה לכל יום עבודה בתקופת הקיץ, התקופה שמיום 16 ליוני של כל שנה ועד לראש השנה מידי שנה. ה. התקופה בגינה זכאים היו התובעים ליום עבודה מקוצר בתקופת הקיץ בשנת 2001, היא מיום 16.6.01 ועד לערב ראש השנה שחל אותה שנה ב- 16.9.01, תקופה שנמשכה סך הכל על פני 78 ימים. ו. התקופה בגינה זכאים היו התובעים ליום עבודה מקוצר בתקופת הקיץ בשנת 2002, היא מיום 16.6.02 ועד לערב ראש השנה שחל באותה שנה ב- 8.9.02, תקופה שנמשכה סך הכל 66 ימים. ז. כאמור בפתח פסק הדין, הפסיקו התובעים 1 ו-3 את עבודתם בנתבעת בתחילת חודש יוני 2003. מכאן שהזכות ליום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ איננו נוגע לתובעים 1ו-3, ביחס להעסקתם בשנת 2003. ח. התובע 4 סיים את עבודתו בחודש מאי 2002, מכאן שהזכות ליום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ איננו נוגע לתובע 4, ביחס לשנים 2002 ואילך. ט. התובע 2 סיים את עבודתו בחודש אוגוסט 2003 ומכאן שהיה זכאי ליום עבודה מקוצר ביחס לתקופה שמיום 16.6.03 ועד ל-1.8.03, סה"כ 40 ימים. י. הפרשי השכר להם זכאים התובעים בגין שלילת הזכות ליום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ, יש לחשב על בסיס שכר המינימום לשעה נכון להיום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, יום מתן פסק הדין. 34. על בסיס העקרונות האמורים לעיל, זכאים התובעים לפיצוי כדלקמן: א. התובע 1, מר פונריוק פאבל - סכום בסך של 2,981 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין בגין שלילת הזכות ליום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ, בשנים 2001, 2002 (סה"כ 144 ימים). ב. התובע 2, מר גולובקה גריגורי - סכום בסך של 3,808 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין בגין שלילת הזכות ליום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ, בשנים 2001, 2002 ו-2003 (סה"כ 184 ימים). ג. התובע 3, מר פופוביצ'י איוון - סכום בסך של 2,981 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין, בגין שלילת הזכות ליום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ בשנים 2001 ו-2002 (סה"כ 144 ימים). ד. התובע 4, מר טודור פאויוגה - סכום בסך של 1,615 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין, בגין שלילת הזכות ליום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ בשנת 2001 (סה"כ 78 ימים). 35. לסיומו של פרק זה, ישלמו הנתבעות לתובעים הפרשי שכר, כמפורט בסעיף 34 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. התביעה לדמי פדיון חופשה: 36. כידוע הזכות לפדיון חופשה נולדת עם סיום יחסי עובד מעביד ומתיישנת בתום שלוש שנים מיום היווצרות עילת התביעה (ראה: דב"ע לה/12-2 עיזבון שמואל נתן כהן נ' אטי רוזנהויסר פד"ע ו 299). 37. בשים לב למועדי סיום עבודתם של התובעים בשירות הנתבעת ובמועד הגשת התביעות נשוא פסק דין זה; לא יכולה להיות מחלוקת כי התקופה שעד למועד התיישנות התביעות לתשלום דמי פדיון חופשה חלפה. 38. עם זאת לטענת התובעים אין מקום לקבלת טענת ההתיישנות, בנימוק כי ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951 היא התיישנות דיונית וטענת ההתיישנות לא עלתה בהזדמנות הראשונה, דהיינו במעמד כתבי ההגנה. 39. לטענה זו של הנתבעת, אין אני שותף. כך יש לציין כי טענת ההתיישנות הועלתה במפורש בכתב ההגנה ביחס לתובע 4, ומקום שהדיון בתביעות אוחד והתובעים מודעים לטענת ההתיישנות, אין מקום לטענה כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. 40. לאור האמור, התביעות לעניין דמי פדיון חופשה - נדחות. התביעות לתשלום דמי הבראה : 41. אין מחלוקת כי התובעים הועסקו למעלה משנת עבודה מלאה בנתבעות, ומשכך הם זכאים לדמי הבראה מכח ההסכם הקיבוצי הכללי שעניינו תשלום קצובת הבראה לכלל העובדים במשק וצו ההרחבה להסכם זה. 42. לטענת התובעים דמי הבראה לא שולמו להם לכל אורך תקופת עבודתם, ומכאן התביעה לתשלום דמי הבראה. 43. לטענת הנתבעות, דין התביעה לדמי הבראה להידחות. בהקשר זה העלו הנתבעות טענה המתייחסת לתובעים כולם, ולפיה על פי ההסכם בין הצדדים השכר השעתי של כל תובע ותובע כולל בתוכו תשלום עבור הזכויות הסוציאליות הנלוות ובפרט הזכות לדמי הבראה. 44. הנתבעות טענו בנוסף, כי ביחס לתובעים 1 ו-2 שולמו דמי הבראה המקבלים ביטוי בתלושי השכר; לתובע 1 בחודש יוני 2003 ולתובע 2 בחודש אוגוסט 2003, בסכום בסך של 757$ ובסך של 754$ בהתאמה. 45. את הטענה לפיה יש לדחות את התביעה לדמי הבראה על בסיס ההסכם בין הצדדים הקובע כי השכר כולל בתוכו את התשלום בגין הזכות הסוציאלית הנלווית לדמי הבראה, יש לדחות. 46. בהקשר זה מבקש אני להפנות לתצהירו של עד הנתבעות, מר לוזון, אשר לפיו התובעים הועסקו בשכר מינימום. כך בסעיף 5 לתצהירו של העד נאמר: "בעניין שעות העבודה, סוכם במפורש עם כל התובעים כי הם יקבלו שכר מינימום הקבוע בחוק, בניכוי הניכויים המוכרים בחוק ובניכוי ניכויי החובה." 47. לפיכך משהועסקו התובעים הן לגרסת הנתבעות, בשכר מינימום - לא ניתן לכלול בשכר השעתי את תמורת הזכות הנלווית לדמי הבראה. 48. עוד יש לציין, כי הטענה לפיה נכללת הזכות לדמי הבראה בשכר השעתי של כל אחד מהתובעים, עומדת בסתירה להתנהגות הנתבעות אשר אליבא לגרסתן, שילמו לתובעים 1 ו-2 דמי הבראה כמפורט בתלוש השכר. 49. הפועל היוצא מהאמור לעיל, כי התובעים זכאים לתשלום דמי הבראה, ככל שתשלום כאמור לא מקבל ביטוי בתלושי השכר שהנפיקו הנתבעות לתובעים. 50. אשר לטענה המתייחסת לתשלום דמי הבראה בפועל לתובעים 1 ו-2. בהקשר זה תלוש השכר של התובע 1, פונריוק פאבל, לחודש יוני 2003 מלמד על תשלום דמי הבראה בסך של 757$, לפי שער של 4.48 ₪ לדולר, שהם שווי ערך ל-3,391 ₪; בדומה תלוש השכר לחודש אוגוסט 2003 של התובע 2, מר גולובקה גריגורי, מציין כי לאחרון שולמו דמי הבראה בסך של 754$ לפי שער של 4.505 שהם שווי ערך ל-3,396 ₪. 51. הרישום בתלושי השכר לא נסתר ולפיכך אין מקום לטענה לפיה תלושי השכר בהם מופיע רכיב דמי הבראה, איננו מלמד על מהות התשלום. 52. מהמקובץ עולה כי על הנתבעות לשלם לתובעים 1 - 3 דמי הבראה כמפורט לעיל. התובע 1, מר פונריוק פאבל - עבד בשירותה של הנתבעת סך הכל 24 חודשים בגינם הוא זכאי לדמי הבראה בהיקף של 11 ימי הבראה - סכום בסך של 3,498 ₪, אשר מתוכם שולם לו סכום בסך של 3,391 ₪. מכאן שנותרה יתרה לתשלום בסכום של 107 ₪. התובע 2, מר גולובקה גריגורי - עבד בשירות הנתבעת סך הכל תקופה של 26 חודשים בגינם הוא זכאי לדמי הבראה בהיקף של 12 ימים בסכום בסך של 3,816 ₪, מתוכם שולם לו סכום בסך של 3,396 ₪ ומכאן שנותרה יתרת לתשלום בסך של 420 ₪. התובע 3, מר פופוביצ'י איוון - זכאי לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו, בהיקף של 11 ימי הבראה, ולפי תעריף של 318 ₪ ליום הבראה - סך הכל 3,498 ₪. התשלומים בהם חוייבו הנתבעות כדמי הבראה, חושבו על בסיס סך יום הבראה, נכון להיום ומשכך ישא סכום החוב הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום. 53. משלא השלים התובע 4 שנה לעבודתו בשירות הנתבעות, דינה של התביעה לתשלום דמי הבראה, ככל שהיא מתייחסת אליו, להידחות. התביעה לתשלום דמי חגים: 54. בכתבי התביעה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעות בתשלום בגין 9 ימי חג בכל שנת עבודה. 55. יאמר מיד, כי לגרסת הנתבעות שולם לתובעים שכר על בסיס שעות עבודה בפועל בהתאם לרישום ודיווח חודשי. 56. כך גם יש לציין כי אין בתצהירי הנתבעות כל התייחסות לדרך בה שולמה לתובעים תמורת ימי חג. 57. בנסיבות הללו ועל אף הסתירה בין האמור בכתבי התביעה, שם טוענים התובעים לתשלום עבור ימי חג על בסיס הטענה כי הנתבעת לא עבדה בחגי ישראל, לבין האמור בעדויות בפני שבהן הובאה גרסה שונה ולפיה עבדו התובעים בפועל בימי החג הנהוגים ביחס ליהודים בישראל - הרי שזכאים התובעים לתשלום עבור ימי חג. 52. לאור העובדה כי התובעים הועסקו במשרה מלאה, זכאים הם לתשלום עבור ימי חג, ככל שאלה לא חלו בשבת, על בסיס שכר המינימום לשעה ויום עבודה בן 8 שעות כדלקמן: א. התובע 1, מר פונריוק פאבל, בגין 14 ימי חג שחלו בתקופה שתחילתה בחודש ספטמבר 2001 ועד לחודש יוני 2003; ואשר לא חלו בשבת. סך הכל 2,318 ₪ (סכום המבוסס על שכר מינימום לשעה, נכון ליום מתן פסק הדין, יום עבודה של 8 שעות, וכאמור לעיל 14 ימי חג). ב. התובע 2, מר גולובקה גריגורי, בגין 14 ימי חג שחלו בתקופה שתחילתה בחודש ספטמבר 2001 ועד לחודש יוני 2003; ואשר לא חלו בשבת. סך הכל 2,318 ₪ (סכום המבוסס על שכר מינימום לשעה, נכון ליום מתן פסק הדין, יום עבודה של 8 שעות, וכאמור לעיל 14 ימי חג). ג. על אף והתובע 3, מר פופוביצ'י, התחיל לעבוד בחודש מרץ 2001, הרי שלא מלאו שלושה חודשי עבודה לעבודתו בשירות הנתבעות עד לתקופת החגים שחלה בחודש אפריל 2001, ומכאן שגם הוא זכאי ל-14 ימי חג בתשלום ביחס לתקופת העסקתו בשירות הנתבעות, בסכום כולל של 2,318 ₪. ד. התובע 4, מר טודור פאויוגה, זכאי ל-8 ימי חג ביחס לתקופת העסקתו שתחילתה בחודש יוני 2001 וסופה בתחילת חודש מאי 2002, סך הכל 1,325 ₪. ה. מאחר והתשלום תמורת ימי החג מבוסס על שכר המינימום נכון להיום, לסכומים שנפסקו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. התביעה לפיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה: 58. בתוספת להסכם הקיבוצי בענף הבניין מיום 21.12.99 נקבע כי: "על עובד זר לא תחול חובת הבטחת פנסיה מקיפה וניכוי שיעורי התשלומים הן על ידי הקבלן והן על ידי העובד... מוסכם בזה כי בפרק הזמן ועד לגיבוש תוכנית פנסיה מיוחדת לעובדים זרים כאמור להלן, יפעלו הצדדים לכינון קרן חסכון כמפורט דלמטה." 59. לטענת הנתבעות, משלא גובשה תוכנית פנסיה לעובדים זרים ולא נקבעו תקנות לכינון קרן חיסכון לטובת אותם עובדים, תביעתם של התובעים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, נעדרת עילה. 60. טענה זו של הנתבעות אין בידי לקבל, שהרי אין מקום כי הנתבעות ייהנו מהעדרה של תוכנית פנסיה לטובת עובדים זרים ולחילופין תקנות לכינון קרן חיסכון לטובתם. 61. בנסיבות הללו זכאים התובעים לפיצוי בגובה שיעור הפרשות המעביד לטובת תוכנית פנסיה ו/או תוכנית חיסכון, על פי הוראות התוספת להסכם הקיבוצי מדצמבר 99'. 62. לאור פסק הדין שניתן לאחרונה בס"ק 18/08, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, תמריץ אי היעדרות ודמי כלכלה נכללים בשכר אותם עובדים בענף הבניה להם משולם שכר מינימום. 63. לפיכך בענייננו, משהועסקו התובעים על בסיס שכר מינימום (כך לטענת הנתבעות), יש לחשב את שיעור הפיצוי לתובעים בשל אי ביצוע הפרשות לתוכנית הפנסיה ו/או תוכנית חיסכון, על בסיס שכר המינימום נכון להיום. 64. בהתאם זכאים התובעים לפיצוי כדלקמן: התובע 1 - בגין תקופת עבודה של 24 חודשים, סכום בסך של 3,696 ₪. התובע 2 - בגין תקופת עבודה של 26 חודשים, סכום בסך של 4,004 ₪. התובע 3 - בגין תקופת עבודה של 27 חודשים, סכום בסך של 4,158 ₪. התובע 4 - בגין תקופת עבודה של 11 חודשים, סכום בסך של 1,396 ₪. 65. משנפסק לתובעים פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרנות הפנסיה ו/או תוכנית חיסכון על בסיס שכר מינימום נכון להיום, יתווספו כאמור לעיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. סיכום ביניים: 66. כאמור לעיל, לא נדרש בית הדין במסגרת פסק דין זה, לדון בזכותם של התובעים לתוספת תמריץ ודמי כלכלה. ככל שעומדים התובעים על הטענה לעניין זכותם לתוספת תמריץ ודמי כלכלה בעקבות פסק הדין שניתן בס"ק 18/08, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הם רשאים להגיש תביעה המסתמכת על פסק הדין הנ"ל, לעניין תוספת התמריץ ודמי הכלכלה. לפיכך הדיון בזכותם של התובעים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה/תוכנית חיסכון, מסיים את החלק המוקדש לדיון בתביעות התובעים על עילותיהן השונות במסגרת פסק דין זה. בשלב זה מבקש אני לפנות לטענת הנתבעות לקיזוז. טענת הקיזוז: 67. במסגרת טענת הקיזוז ביקשו הנתבעות לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובעים את הסכומים המרביים המותרים לניכוי על פי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר ועד מגורים הולמים), תש"ס-2000, זאת בעבור המגורים שהעמידו לרשות התובעים ועלות כרטיסי הטיסה בהן נשאה בעבורם. 68. טענת הקיזוז הועלתה לראשונה במסגרת כתבי ההגנה שהוגשו במסגרת התביעות נשוא פסק הדין. הטענה מתעלמת מניכויים שבוצעו באופן שוטף משכרם של התובעים, תמורת השימוש במגורים ועלות כרטיסי הטיסה. לעניין זה מבקש אני להפנות לעדותו של עד הנתבעת, מר לוזון, אשר מתייחס בעדותו לגמר חשבון שנערך עם התובע 3 וניכויים משכרו בגין הוצאות השכירות ועלות המגורים (ראה: עדותו של מר לוזון, עמ' 47 לפרוטוקול מיום 8.2.09 שורות 24-27). 69. בנסיבות הללו טענת הקיזוז שהועלתה במסגרת ההליך הנוכחי, באה לשנות בדיעבד את ההסדר שהיה קיים בין התובעים לבין הנתבעת במהלך תקופת העבודה, אשר במסגרתו נוכה משכרם של התובעים שיעור ההשתתפות בהם חייבים התובעים תמורת השירותים שהעמידה הנתבעת לרשותם, ובכלל זה עלות המגורים ועלות כרטיסי הטיסה. 70. משכך אין בידי לקבל את טענת הקיזוז ודינה להידחות. סוף דבר: 71. מהמקובץ עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובע 1, התובע בתיק ע"ב 1234/07, מר פונריוק פאבל - הפרשי שכר/פיצוי המתייחסים להעסקה בשעות הקיץ - 2,981 ₪. דמי הבראה - 107 ₪. דמי חגים - 2,318 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 3,696 ₪. לתובע 2, התובע בתיק ע"ב 1885/07, מר גולובקה גריגורי - הפרשי שכר/פיצוי המתייחסים להעסקה בשעות הקיץ - 3,808 ₪. דמי הבראה - 420 ₪. דמי חגים - 2,318 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 4,004 ₪. לתובע 3, התובע בתיק ע"ב 2121/07, מר פופוביצ'י איוון - הפרשי שכר/פיצוי המתייחסים להעסקה בשעות הקיץ - 2,981 ₪. דמי הבראה - 3,498 ₪. דמי חגים - 2,318 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 4,158 ₪. לתובע 4, התובע בתיק ע"ב 3173/07, מר טודור פאויוגה - הפרשי שכר/פיצוי המתייחסים להעסקה בשעות הקיץ - 1,615 ₪. דמי חגים - 1,325 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה - 1,396 ₪. 72. כמפורט בגוף פסק הדין, לסכומים שנפסקו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. כאמור לעיל, רשאים התובעים להגיש תביעה חדשה לדמי כלכלה ותוספת תמריץ, בהסתמכך על פסק הדין שניתן בס"ק 18/08, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה. 73. משהתקבלו התביעות בחלקן, ישלמו הנתבעות יחד ולחוד הוצאות התובעים בסך כולל של 5,000 ₪. 74. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.פיצוייםזכויות עובדיםעובדים זרים