השכר הקובע לפנסיה

להלן פסק דין בנושא השכר הקובע לפנסיה:

פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
ערעור זה עוסק בסוגיית קביעת השכר הקובע לפנסיה של המערער לצורך חישוב השתתפותה של קרן נתיב, כקרן משתתפת, בתשלום הפנסיה למערער בגין תקופת עבודתו במכתשים, שהיא תקופת עבודתו הראשונה. בית הדין האזורי, השופטת חנה בן יוסף ונציג ציבור מר ארז יהודה (נו/6-328) קיבל את טענות קרן מבטחים וקרן נתיב ודחה את טענות המערער בקובעו כי השכר הקובע לפנסיה של המערער הוא השכר שהמערער ביקש לבטחו ובגינו הוא שילם דמי גמולים בתקופת עבודתו האחרונה במפעלי ים המלח. אין זה השכר שהמערער השתכר בפועל בתקופה אחרונה זו.

העובדות
העובדות אינן שנויות במחלוקת. המערער עבד במכתשים בתקופה שבין 7.1965 עד לחודש 6.1978 ובוטח בגין מלוא משרתו במבטחים. החל מ-7.1978 עד 10.1995 עבד המערער במפעלי ים המלח לפי חוזה של עובד בכיר. באוקטובר 1980 הועבר ביטוחם של עובדי מכתשים לקרן נתיב. באוקטובר 1984 הועברו זכויותיו הפנסיוניות של המערער לקרן נתיב בגין תקופת עבודתו במכתשים. באוגוסט 1989, על פי הסכם שנחתם בין הבכירים במפעלי ים המלח למבטחים בוטח המערער בהיקף משרה משוקלל של 26.16% בקרן פנסיית יסוד במבטחים.
מבטחים הינה הקרן המשלמת. נתיב הינה הקרן המשתתפת. לפי חישוב מבטחים שכרו של המערער למשרה מלאה עמד על 18,036.08 ₪. מבטחים - הקרן המשלמת, משלמת למערער פנסיה על בסיס שכר קובע של 4718 ₪ עבור תקופת עבודתו של המערער במפעלי ים המלח, היא התקופה השנייה בה היה לו עם מעסיקתו חוזה בכירים. שכרו הקובע של המערער לפנסיה לתקופת עבודתו במכתשים, היא התקופה הראשונה לעבודתו, עמד על 5359.99₪. בגין התקופה בה עבד המערער במכתשים הוא בוטח על בסיס משרה מלאה. היינו בגין תקופה זו משלמת לו מבטחים פנסיה לפי שכר קובע של 5359.99 ₪.
ועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות קבעה כי זכויותיו של המערער עבור עבודתו בתקופה שמיולי 1965 עד יולי 1978 תישמרנה במבטחים עד לפרישתו לגמלאות. מבטחים ערערה בפני רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל על החלטת ועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות. רשות השיפוט הארצית קבעה בהחלטתה כי על קרן 'נתיב' לשאת בתשלומי הפנסיה בגין תקופת עבודתו של המערער במכתשים בשנים שבין 7.1965 ל- 7.1978. עוד נקבע כי על מבטחים להעביר כספים שהצטברו עבור המערער בגין תקופת עבודתו במכתשים עם הרווחים שהצטברו עבור כספים אלה לידי קרן נתיב.
בפני ועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות התנהל הליך נוסף בעניין השיטה לפיה תחושב גמלתו של המערער. המערער טען כי יש לחשב את גמלתו ממבטחים על פי ממוצעים רב שנתיים ולא לפי שיטת שלוש השנים האחרונות כפי שנהגה מבטחים. לפי ההסכם חישוב הפנסיה נעשה על פי ממוצע שיעורי השכר במשך כל תקופת חברותו בקרן לרבות התקופה שקדמה להיותו בכיר. בהחלטה מיום 18.3.1996 החליטה ועדת הערעורים לענייני זכויות כי שכרו הקובע של המערער לצרכי פנסיה יחושב לפי שיטת ממוצעי השכר ולא לפי שיטת שלוש השנים האחרונות.

ההליכים בבית הדין האזורי
בבית הדין האזורי הוגשה תביעה על ידי מבטחים לבטל את החלטת ועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות בעניינו של המערער. מבטחים טענה כי ההחלטה סותרת את תקנון הקרן וכי יש לחשב את השכר הקובע לפנסיה לפי תקנון הקרן. עוד נטען כי אין בהסכם כדי לשנות את שיטת החישוב לאור הוראת תקנה 9 לתקנות רציפות הזכויות. עוד נטען כי בהתאם לתקנה 9(ב) לתקנות רציפות הזכויות הואיל ושכרו של המערער לפי תקנות הקרן המשתתפת, היא קרן נתיב, גבוה מהשכר הקובע לפי תקנות הקרן המשלמת, קרן מבטחים, יש לחשב את השכר הקובע בגין תקופת חברותו בקרן נתיב לפי התקנון של קרן נתיב.
המערער טען כי יש להשאיר את החלטת ועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות על כנה. לפי החלטה זו יש לעשות את חישוב השכר לפנסיה לפי ממוצע שיעורי השכר שהשתכר בגין עבודתו במפעלי ים המלח. משבוטח המערער בתקופת עבודתו במכתשים בהיקף משרה מלאה יש לחשב את השכר הקובע לאותה תקופה לפי משרה מלאה על בסיס השכר שהשתכר כבכיר במפעלי ים המלח, היינו, שכר של 18036.05 ₪ ולא כפי שחישבה קרן מבטחים.
המערער הגיש תביעה שכנגד בבית הדין האזורי. תביעתו היא לחייב את מבטחים לשלם את גימלתו בהשתתפות קרן נתיב עבור תקופת עבודתו במכתשים על בסיס שכר קובע של 18036.05 ₪ בתוספת פיצויי הלנה וריבית. מבטחים טענה כי הסכם הבכירים עם מפעלי ים המלח קובע את השכר לצורך הגמלה לתקופת עבודתו במפעלי ים המלח. בהסכם זה נקבע כי הוראותיו תגברנה על הוראות התקנון של מבטחים.
המערער טוען כי הפרשנות הנכונה של תקנות הבטחת רציפות זכויות פנסיה היא, שאם המשכורת הקובעת בקרן המשלמת גבוהה יותר מאשר זו שבקרן המשתתפת יש לחשב את גמלתו על בסיס המשכורת הגבוהה יותר. לטענתו, לפי תקנה 9 לתקנות הבטחת רציפות זכויות הפנסיה נקבע שכרו לפי תקנות הקרן המשלמת, היינו, מבטחים מאחר ושכרו לפי תקנות הקרן המשלמת גבוה משכרו לפי הקרן המשתתפת, נתיב. המערער מפנה להוראות תקנה 13(א)(2) לתקנות מבטחים הקובעת כי השכר הקובע מחושב לפי משרה מלאה. בתקופת עבודתו במכתשים בוטח המערער לפי היקף של משרה מלאה ולכן יש לחשב את גמלתו למשרה מלאה לפי השכר האחרון ועל בסיס אותו שכר יש לחשב את גמלתו לתקופת עבודתו במפעלי ים המלח, אלא שלתקופה זו יש לחשב השכר על פי היקף משרה חלקית. המערער טען כי לעניין תקופת עבודתו של המערער במפעלי ים המלח משולם חלקה של מבטחים לפי חישוב נכון, לפי היקף משרה ממוצע של 26.16%.
מבטחים טענה כי אין לייחס חשיבות להיקף משרתו של המערער אלא לשיעור השכר ממנו הועברו דמי גמולים. לטענתה בהסכם שנכרת עם המערער לגבי השכר הקובע לפנסיה בגין תקופת עבודתו במפעלי ים המלח נקבע כי הוראותיו גוברות על תקנות מבטחים. המערער הוא שקבע בהסכם המיוחד שנחתם עמו את שיעור השכר המבוטח. חישוב השכר הקובע לפנסיה צריך להיעשות בהתאם להגדרת השכר לפיה הועברו דמי הגמולים. מכאן שהשכר הקובע לפנסיה הינו 4718.24 ₪. אין לקבל את טענת המערער כי הוא קבע את שיעור ההפרשה למבטחים מתוך משרה של 26.16% ואילו חישוב הפנסיה צירך להיעשות על בסיס מלוא השכר. המערער היה מבוטח בפנסיית יסוד. אין הוא יכול להסתמך על תקנה 13 לתקנות פנסיה מקיפה. אשר לטענת המערער לפיה מבטחים התייחסה לשכר של משרה מלאה בשיעור 18036.08 ₪ טוענת מבטחים כי מדובר בחישוב חשבונאי שאין לו כל משמעות לעניין הביטוח בקרן הפנסיה.
עמדת נתיב היא כי אין כל רלבנטיות להיקף המשרה לצורך חישוב השכר הקובע לעניין תשלום פנסיה אלא יש להתחשב בשכר המבוטח ממנו שולמו דמי הגמולים לקרן הפנסיה. השכר הקובע לפנסיה הוא השכר ממנו הועברו דמי הגמולים. שכרו הקובע של המערער לא נקבע על פי שכרו בפועל או על פי היקף משרתו אלא בהתאם לדמי הגמולים שהועברו בגין השכר המבוטח בפועל. קיים קשר בין תשלום דמי הגמולים לבין השכר הקובע לפנסיה. השכר המבוטח בפועל אינו השכר המלא. המערער במודע קבע את גובה השכר שהוא מבקש לבטח בביטוח פנסיוני. על בסיס השכר המבוטח השתלמו דמי הגמולים. אין זה סביר לדרוש כי קרן פנסיה תשלם פנסיה על בסיס שכר הגבוה פי ארבעה מהשכר הקובע לפנסיה שהעובד ביטח את עצמו. העובד שילם דמי גמולים מחלקיות המשרה שבחר לשלם בגינה דמי גמולים.
הוסכם על הצדדים כי המחלוקת שנותרה היא לגבי התביעה שכנגד בלבד, היינו, לגבי תביעתו של המערער.

המוסכמות כפי שאלו סוכמו על ידי הצדדים:

  1. פסק הדין של רשות השיפוט הארצית הוא פסק דין חלוט.
  2. דמי הגמולים שהועברו בתקופת עבודתו של המערער היו בשיעור 26.16% (בכפוף לפלוגתא האם ה"שיעור" הוא מתוך שיעור השכר כטענת מבטחים או שיעור חלקי משרה כטענת המערער.)
  3. ההסכם החל על היחסים בין הצדדים הוא ההסכם בין מפעלי ים המלח למבטחים מ- 7.8.89 (נספח ב' לתביעה).
  4. מבטחים היא הקרן המשלמת ו'נתיב' היא הקרן המשתתפת.
  5. הזכויות המשולמות למערער מעבודתו במפעלי ים המלח אינן שנויות במחלוקת.


הפלוגתאות:

  1. האם כטענת מבטחים - שיעור השכר ממנו הועברו דמי הגמולים בגין עבודת המערער במפעלי ים - המלח לצורך תקנות 'מבטחים' ותקנות רציפות זכויות, זהו השכר הקובע של המערער ב'מבטחים', או שמא כטענת המערער השכר הקובע לפנסיה, לגבי התקופה שבה עבד ב'מכתשים' ושולם עבורו ממשרה מלאה, צריך להיות מתורגם ביחס שבין משרה מלאה לחלקי המשרה שיש לו במבטחים.
  2. האם הועברו ל'מבטחים' דמי גמולים בגין חלקי משרה כטענת התובעת, או שהעוברו ל'מבטחים' תגמולים כספיים שאינם קשורים להשתכרותו במפעלי ים- -המלח?
  3. מהו השכר הקובע לצורך השתתפותה של הנתבעת מס' 2 כקרן משתתפת: האם כטענת הנתבעת מס' 2 - השכר הקובע הוא על בסיס דמי הגמולים שנתקבלו, או שמא כטענת הנתבע מס' 1 (התובע שכנגד) - כנאמר בפלוגתא מס' 1?
  4. איזו חלופה בסעיף 9 לתקנות רציפות זכויות חלה בעניינו של הנתבע מס' 1?



פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי קיבל את טענת מבטחים לפיה גובה השכר המהווה בסיס לגמלה הוא השכר שבוטח, היינו, בשיעור 26.16% משכרו. בית הדין ציין כי המערער, שהיה עובד בכיר במפעלי ים המלח, הגיע להסכמה עם 'מבטחים' באשר לשיעור השכר המבוטח. כך נקבע בהסכם מיוחד לעובדים בכירים במפעלי ים-המלח. משלב זה נחשב הוא כמי שקבע את גובה השכר הקובע לפנסיה שהינו בשיעור של 26.16%. בית הדין דחה את הטענה כי לצורך חישוב הפנסיה יש לחשב את היקף משרתו במלואה.
בית הדין קבע כי הדין עם מבטחים. נכונה טענתה של מבטחים שאילו טענת המערער היתה מתקבלת הרי בהתאם להוראת בסעיף 21(ב') לתקנות, לא היה המערער צובר תקופת אכשרה משבחר להיות מבוטח בפחות משליש משרה. אלא שלמערער היה הסכם מיוחד בו הוא בחר לקבוע את שיעור השכר הקובע לצורך הפרשות למבטחים .
בית הדין מתייחס לחישוב מבטחים שצורף לתיק בית הדין. זוהי טבלה בה צויין שכרו האחרון של המערער בשיעור 18036.08 ₪ ועל בסיס שכר זה נעשה חישוב ההפרשות ואף חישוב ממוצע השכר לתקופת ביטוחו. אין בטבלה זו כדי להצביע על כך כי מבטחים קיבלה את העמדה שיש לחשב את הגמלה על בסיס היקף משרה מלא.
השכר המהווה בסיס לגימלה הוא השכר ממנו ביקש המערער להיות מבוטח בקרן הפנסיה לפי בחירתו. באופן מודע ויתר המערער על ביטוח ממלוא שכרו. לכן אין כל הצדקה לחשב את זכותו לפנסיה לפי השכר למשרה מלאה בתקופת עבודתו במפעלי ים המלח בהתייחס לתשלומי הקרן המשתתפת, כטענת המערער.
בית הדין קבע כי המערער זכאי לחישוב שכרו בגין התקופה שבעדה משלמת הקרן המשתתפת, נתיב, לפי תקנות אותה קרן ובהתאם לשכר ממנו שולמו דמי הגמולים.

טענות הצדדים בפנינו
עיקר טענתו של המערער הינו כי עבור הזכויות הפנסיוניות שצבר בתקופת עבודתו במכתשים, תקופת עבודתו הראשונה, ואשר הועברו לידי קרן נתיב, הקרן המשתתפת, יש לשלם לו פנסיה המחושבת לפי השכר המלא במשרה מלאה כאשר השכר הקובע לפנסיה הוא השכר שהשתכר במפעלי ים המלח, מקום עבודתו האחרון, היינו 18036.05 ש"ח. לגבי תקופת עבודתו במפעלי ים המלח שכרו מחושב לפי היקף משרה של 26.16%. נסכם. טענתו היא כי בגין תקופת עבודתו במכתשים, בה עבד במשרה מלאה ובוטח בביטוח פנסיוני על בסיס משרה מלאה, יש לחשב את הפנסיה למשרה מלאה על פי שכרו האחרון במפעלי ים המלח. לטענתו אם כן שכרו הקובע לפנסיה הוא 18,036.05 ₪ בגין משרה מלאה לתקופת מכתשים. אמנם במפעלי ים המלח עבד המערער בחצי משרה אך למרות זאת לטענתו של המערער על הקרן המשלמת לחשב את הפנסיה לפי שכר מלא בהיקף של משרה מלאה מכיוון שבתקופה מושא המחלוקת בה עבד במכתשים עבד ובוטח בגין משרה מלאה. יש לבחור בקרן שמבטחת בשכר הגבוה יותר עבור משרה מלאה. טוען המערער שאם לא תאמר כן הוא יקבל בגין עבודתו במכתשים פנסיה בשיעור של כ- 30% משכרו בקרן המשלמת, מבטחים, בעוד שהוא עבד במכתשים במשרה מלאה והפריש להבטחת זכויותיו הפנסיוניות משכר של משרה מלאה. לחלופין טוען המערער כי הוא יקבל פנסיה עבור כ- 1/3 מהתקופה, כלומר עבור כ- 4 שנים בעוד שהוא עבד במכתשים 13 שנים ובוטח בכל תקופת עבודתו במכתשים לפי משרה מלאה.
טענתו של המערער אם כן היא כי כיוון שהשכר שהשתכר במפעלי ים המלח ובוטח במבטחים גבוה בהרבה מהשכר במשרה מלאה בתקופת עבודתו במכתשים, בה היה מבוטח בקרן נתיב, יש ליתן לו פנסיה לפי שכר מלא במשרה מלאה שבוטח במבטחים. המערער מדגים את טענתו:
לדוגמא: חבר בקרנות הפנסיה, שצבר וותק פנסיוני מעל 10 שנים בקרן המשתתפת, אשר שכרו הקובע לפנסיה בקרן המשלמת הוא 10000 ₪, בעוד שכרו בקרן המשתתפת הוא 5000 ₪, תשלם לו הקרן המשלמת פנסיה על בסיס 10000 ₪, גם עבור התקופה שבה הוא היה חבר בקרן המשתתפת.
חבר כנ"ל, שבקרן המשתתפת היה מבוטח במשרה מלאה ומשכורתו למשרה מלאה היתה 5000 ₪ ובקרן המשלמת היה מבוטח בחצי שמרה, עקב כך שהוא עבד בחצי משרה ומשכורתו לחצי משרה היתה 5000 ₪, יקבל פנסיה מהקרן המשלמת המחושבת לפי 10000 ₪ בגין חברותו בקרן המשתתפת ולפי 5000 ₪ בקרן המשלמת, שכן שכרו למשרה מלאה בקרן המשתתפת, על בסיס שכרו בקרן המשלמת לחצי משרה, הוא 10000 ₪ וזאת למרות ששכרו המבוטח בקרן המשתתפת עמד על 5000 ₪.

עוד טוען המערער כי אילו רצתה מבטחים לבטח שלא על בסיס קריטריונים של שכר מלא ומשרה מלאה יכלה לקבוע בהסכם לעובדים בכירים פרמיה מסוימת שלא תפחת מסכום מינימלי או לקבוע הסדר אחר לחישוב השכר הקובע לפנסיה. כדוגמא להסדר אחר מפנה המערער להסכם פנסיה מקיפה בתעשיה, מיום 4.6.1979 הקובע כי השכר הקובע לפנסיה יחושב לפי היחס שבין השכר המבוטח לשכר הממוצע במשק. בנוסף, טוען המערער כי אילו עבד המערער בחלק מהתקופה כעובד רגיל במפעלי ים המלח ובחלק אחר כעובד בכיר, שכרו הקובע לפנסיה היה מחושב לפי מלוא שכרו כעובד בכיר. טענה נוספת הינה כי השכר מוגדר בהסכם עובדים בכירים ככל רכיבי השכר של העובד הבכיר לצורך פיצויי פיטורים. שיעור השכר הוא חלק מהשכר ממנו עוברים דמי גמולים לקרן פנסיה. מהגדרות אלה מבקש המערער ללמוד תימוכין לטענתו כי כל השכר שהשתכר העובד בפועל מבוטח בביטוח פנסיוני לפי שיעור השכר ולכן יש לחשב את הפנסיה לפי מלוא השכר עבור משרה מלאה.
כן טוען המערער כי תקופת האכשרה המזכה בפנסיית זיקנה, לפי תקנה 6 בפרק ב' להסדר לרציפות זכויות הפנסיה, הינה חברות של 10 שנים שצבר החבר בקרן או בקרנות. אם החבר צבר תקופת אכשרה באחת הקרנות זה מהווה תנאי מספיק לזכאות בפנסיית זיקנה ואין הוא חייב לצבור תקופת אכשרה לכל קרן פנסיונית בנפרד. משכך לפי הטענה גם אילולא חל עליו ההסכם המיוחד שנחתם בין מבטחים למפעלי ים המלח והוא היה עובד במפעלי ים המלח במשרה חלקית שהיא פחות מהיקף של 1/3 משרה, הוא היה עדיין זכאי לפנסיה בגין תקופת עבודתו במפעלי ים המלח מכיוון שצבר תקופת אכשרה בגין עבודתו במכתשים.
מבטחים ונתיב תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי וחזרו על טענותיהן בבית הדין האזורי.

המנגנון לחישוב השכר הקובע לפנסיה בגין תקופת עבודתו של המערער במכתשים
הצדדים אינם חלוקים על העובדות. המחלוקת היא משפטית. השאלה המשפטית היא כיצד יחושב השכר הקובע לפנסיה עבור זכויותיו הפנסיוניות של המערער בקרן נתיב בתקופה בה עבד המערער במכתשים בהתאם להסדר רציפות זכויות פנסיה בין הקרנות - האם זכויותיו הפנסיוניות תחושבנה לפי השכר הקובע בקרן נתיב או לפי השכר הקובע במבטחים. על מנת ליתן מענה לשאלה זו נדרשים אנו לפרשנות ההסכם לעובדים בכירים שנחתם בין מפעלי ים המלח למבטחים ביום 7.8.1989. הסכם הבכירים דן במנגנון לקביעת הביטוח הפנסיוני עבור עובדים בכירים. לאחר שנעמוד על ההסכם ותכליתו נקבע מהו השכר הקובע לפי הסכם הבכירים ונוכל לקבוע, על פי סעיף 9 להסדר רציפות זכויות הפנסיה בין הקרנות האם השכר הקובע יחושב לפי תקנות הקרן המשתתפת - נתיב או הקרן המשלמת - מבטחים. הסכם עובדים בכירים עוסק בחישוב התשלומים שיועברו למבטחים עבור עובדים בכירים וחישוב הפנסיה שלהם. טוען המערער כי השכר הקובע לחישוב זכויותיו הפנסיוניות הינו פונקציה של היקף המשרה ושל מלוא השכר שהשתכר בפועל. אין בידינו לקבל טענה זו של המערער.
משהמערער לא חלק על החישוב של מבטחים לעניין השכר הקובע לתקופה בה עבד כעובד בכיר במפעלי ים המלח הרי שהוא גם לא חולק על פרשנותה של מבטחים בעניין אופן החישוב של השכר הקובע כבלתי תלוי בהיקף המשרה או בשכר שהשתכר העובד בפועל אלא רק כתלוי בחלק של השכר שבחר העובד בעצמו ובמודע לבטח בביטוח פנסיוני. ולו רק מטעם זה אין לקבל את טענת המערער לפיה המנגנון לחישוב שכר קובע לפי הסכם בכירים שונה בתקופה בה עבד המערער כבכיר לעומת השוואת גובה השכר הקובע בין הקרנות ביחס לתקופה בה עבד המערער במכתשים.
ודוק. התשלומים לפנסיה לפי הסכם עובדים בכירים נעשים על בסיס שיעור השכר. העובד קובע את שיעור השכר. בפרק ההגדרות להסכם מוגדר המונח "שיעור השכר" כדלקמן:
שיעור השכר - אותו חלק מ"השכר" ממנו יועברו תשלומים לקרן הפנסיה כמצויין להלן כפי ששיעור זה ישתנה בהתאם להוראות שלהלן. השיעור האמור יהיה נקוב ב- % מ"השכר".

סעיף 2.2 להסכם עובדים בכירים קובע:
המונחים שהוגדרו במפורש בהסכם זה יבואו במקום המונחים המופיעים בתקנות

היינו, העובד קובע את שיעור השכר לפי נספח א' להסכם. ההסכם מגדיר מהו "שכר" אך אינו מגדיר מהו "שכר קובע" לצורך הביטוח הפנסיוני. אנו לומדים על השכר הקובע מסעיפים 4 ו-6 להסכם הבכירים.
סעיף 4 שכותרתו תשלומים לקרן הפנסיה קובע:
4.1     תשלומים לקרן הפנסיה עבור העובדים הבכירים לגבי התקופה המתחילה במועד ההצטרפות יהיו משיעור השכר, כפי שיקבע על ידי העובד הבכיר בהודעת העובד הבכיר שתימסר למבטחים.
לדוגמא: אם השכר הוא 2000 ₪ לחודש ושיעור השכר הנקוב בהודעת העובד הבכיר הוא 40%, יבוצעו התשלומים לקרן הפנסיה מ- 800 ₪.
4.2      על אף האמור בס"ק 4.1 לעיל - לא יהא שיעור השכר לגבי עובד בכיר ותיק פחות מ- 25% מהשכר ולגבי עובד בכיר אחר פחות מ- 33.3% מהשכר.

במהלך התקופה בה חל על המערער הסכם זה יכול היה המערער להגדיל את שיעור השכר וכתוצאה מכך להגדיל את ה"שכר" לצורך גימלתו, היינו להגדיל את הסכומים המשולמים לפנסיה (סעיף 5 להסכם).

סעיף 6.1. להסכם קובע כי חישוב סכום הפנסיה ותשלומה לעובד ייעשו על פי ההסכם:
עובד בכיר שיצטרף להסדר ייחשב כחבר בקרן לכל צורך ועניין, בעל זכות חברות בקרן וכל הנובע מזכות זו בכפוף להוראות הסכם זה בענין תשלומים לקרן הפנסיה ותשלומים לעובד הבכיר. למען הסר ספק מובהר בזאת כי האמור לעיל לא יפטור עובד בכיר מחובותיו לקרן פנסיה מכח התקנות ובלבד שחובות אלה אינם מתייחסים ואינם קשורים עם קביעת השכר ושיעורי השכר מהם משולמים תשלומים לקרן הפנסיה ו/או עם חישוב סכום הפנסיה ותשלומה לעובד.

סעיף 6.2. להסכם קובע כי חישוב השכר הקובע לפנסיה יעשה לפי שיטת ממוצע שיעורי השכר במשך כל תקופת חברותו של העובד בקרן לרבות התקופה שקדמה להיותו בכיר, לפי השכר הקובע:
חישוב הפנסיה שתשולם לעובד הבכיר תיעשה בהתאם להוראות התקנות וכאילו שילם אותו עובד בכיר תשלומים ממלוא השכר הקובע שלו כשסכום הפנסיה המתקבל מביצוע האמור יוכפל בשיעור השכר (כהגדרתו לעיל) השווה לממוצע שיעורי השכר של אותו עובד בכיר במשך כל תקופת חברותו בקרן לרבות תקופת החברות שקדמה להיותו עובד בכיר. דוגמא היפוטטית לחישוב הנ"ל מצורפת להסכם זה כנספח "ד" המהווה חלק בלתי נפרד הימנו.

סעיף 8.2 להסכם קובע כי הוראות הסכם זה גוברות על תקנות מבטחים:
בכל מקרה של סתירה בין הוראות התקנות והוראות הסכם זה תיגברנה הוראות הסכם זה.

הנה כי כן נעשה הסדר פנסיוני בהסכם השונה מהקבוע בתקנות מבטחים. הוסכם בין הצדדים כי הסדר זה גובר על הקבוע בתקנות. השכר הקובע לפנסיה אינו השכר שהשתכר העובד הבכיר בפועל. השכר הקובע לפנסיה הוא תוצאה של מכפלת השכר המלא שהשתכר העובד בפועל בשיעור השכר. לפי הגדרת "שיעור השכר" בסעיף ההגדרות, סעיף 4.1 להסכם, וסעיף 6.2 להסכם הקובע כי "חישוב הפנסיה שתשולם לעובד הבכיר תיעשה בהתאם להוראות התקנות וכאילו שילם אותו עובד בכיר תשלומים ממלוא השכר הקובע שלו", שיעור השכר מתוך השכר המלא ממנו הועברו דמי הגמולים מהווה השכר הקובע לפנסיה. העובד אם כן בוחר את השכר הקובע שיבוטח בביטוח פנסיוני ובהתאם לכך מפריש דמי גמולים. בהתאם להסדר זה יכול העובד לבחור שכר קובע מינימלי של 25% מהשכר שהשתכר בפועל ולשלם דמי גמולים נמוכים, היינו, לא דמי גמולים ממלוא שכרו. מהשכר הקובע שהמערער בחר בו הופרשו על ידי העובד, המערער, דמי גמולים בשיעור של 5.5% ועל ידי המעביד 6%. ההסדר הפנסיוני אינו מבוסס על שכר קובע לפי היקף המשרה שעבד העובד הבכיר בפועל. היקף המשרה כלל אינו רלבנטי לחישוב השכר הקובע אלא זה מחושב לפי בחירת העובד. בא כוח מבטחים הסביר את חישוב השכר הקובע במסמך המכונה "חישוב מבטחים". לפי הסברו מבטחים הסכימה לראות את החישוב כמקשה אחת. מהטבלה עולה לדוגמא כי בחודש האחרון לעבודתו של המערער במפעלי ים המלח שכרו היה 18036.05 ש"ח. חלק השכר שממנו נעשתה ההפרשה באותו חודש היה 35%, היינו, השכר לצרכי הפרשות לקרן היה בחודש זה 6312.62 ש"ח. ממנו הופרשו בפועל על ידי המעביד 378.75 ש"ח. אלו הם דמי גמולים בשיעור 6% מהשכר שבוטח בקרן הפנסיה באותו חודש.
השכר הקובע לפנסיה ששימש בסיס להפרשות אינו אם כן ההשתכרות בפועל באותו חודש אחרון. הטבלה פירטה זאת לגבי עבודתו של המערער במפעלי ים המלח. לפי סעיף 6.2 להסכם חושב השיעור הממוצע של חלק השכר ממנו הועברו דמי גמולים. שיעור זה, המוסכם גם על המערער, הינו 26.16%.

תכליתו של הסכם העובדים הבכירים
מהי תכלית הסכם הבכירים. מהי תכלית כריתתו כאשר קיימות תקנות פנסיית יסוד של מבטחים אשר מסדירות את שיעור השכר לצורך פנסיה. תכלית ההסכם היא להתאים תוכנית פנסיונית לעובדים הבכירים המשתכרים משכורת גבוהה. מחד תכליתו של הביטוח הפנסיוני, כחלק מעקרונות הביטחון הסוציאלי, היא להבטיח את זכויותיו הפנסיוניות של אדם לעת זיקנתו לצורך דאגה לרווחתו ושמירה על רמת החיים שהיתה לעובד ערב פרישתו. הפנסיה נועדה לגבור על אי הודאות והסיכון באבדן הביטחון הכלכלי עם הפרישה (ראו עע 276/99 זאב שולר - עיריית באר שבע - טרם פורסם; עע 600029/97 משה אליאב ואח' - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ - טרם פורסם; בג"ץ 5580/94 יהודה מירוז נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(1) 252; דב"ע לד/ 3-7 מ"י - מרדכי ביטמן, פד"ע ה, 421, 428; וראו מאמרו של נחמיה גוטמן, "ביטוח קצבה בקופת גמל זכויות וחובות עקב סיום יחסי עובד-מעביד", ספר בר-ניב, תל אביב, תשמ"ז-1987, עמוד 121).
ההסכם לעובדים בכירים מאפשר גמישות לעובד בקביעת השכר הקובע לביטוח הפנסיוני. הדבר נעשה מאחר והמשכורת של העובדים הבכירים גבוהה. הצדדים להסכם לקחו בחשבון את השינויים והתמורות העוברים על המשק וההשלכות העלולות להיות לכך בביטוח הפנסיוני. השכר הגבוה של העובדים הבכירים מפחית את החשש לביטחון לעת זקנה. מתוך נקודת מבט זו איפשרו הצדדים הסדר ביטוח פנסיוני גמיש המאפשר לעובד הבכיר לבחור את תקרת השכר הקובע על בסיסו ישולם דמי גמולים לפנסיה. היינו, משכורת גבוהה וחופש בחירה איזה חלק ממנה לבטח.
בשוקלו שיקולים אלה קיבל על עצמו המערער את ההסדר הפנסיוני הקבוע בהסכם הבכירים.
אכן ההסכם מצביע על תכלית זו. התשלומים לפנסיה שהועברו למבטחים עבור עובדים בכירים שולמו במתכונת שונה משאר העובדים. כך עולה מהסעיפים הכלליים שבתחילת ההסכם:
הואיל:
(א))      וביום 5.1.1969 נחתם הסכם הצטרפות לקרן פנסית יסוד של מבטחים לגבי עובדים במפעלי ים המלח.
(ב)      ולגבי עובדים בכירים הועברו תשלומים שונים לקרן הפנסיה מאלה המתחייבים מהאמור בס"ק (א) לעיל;
(ג)          וברצון הצדדים לקבוע את הדרכים לחישוב התשלומים שיועברו למבטחים עבור עובדים בכירים ולחישוב הפנסיה שתשולם להם.

העובד בוחר את תקרת השכר בגינה הוא מבקש להיות מבוטח. כלפי קרן הפנסיה יחשב שיעור שכר זה כשכרו המלא של העובד. היינו, העובד בוחר את השכר הקובע לפנסיה. לפי תקנות קרן פנסיית יסוד במבטחים לא היה באפשרותו של העובד לבטח עצמו בביטוח פנסיוני בשיעור של פחות משליש משרה על מנת לצבור תקופת אכשרה.

הסדר רציפות זכויות לפנסיה בין הקרנות
בין מבטחים, הקרן המשלמת לנתיב, הקרן המשתתפת, קיים הסדר להבטחת רציפות זכויות הפנסיה לפי תקנות הבטחת רציפות זכויות פנסיה בין קרנות הפנסיה של ההסתדרות. פרק ב' של ההסדר להבטחת רציפות זכויות הפנסיה עניינו ברציפות הזכויות לפנסיית זיקנה. תקנה 9 להסדר להבטחת רציפות זכויות הפנסיה קובעת:
א.      הקרן המשלמת תחשב את השכר הקובע לחישוב הפנסיה של החבר לפנסית זיקנה על פי תקנותיה.
ב.      למרות האמור בס"ק א לעיל אם השכר הקובע של החבר לפי תקנות הקרן המשתתפת גבוה מהשכר הקובע לפי תקנות הקרן המשלמת יחושב השכר הקובע בגין תקופת החברות בקרן המשתתפת לפי השכר הקובע כמוגדר בתקנותיה של הקרן המשתתפת.
ג.     למרות האמור בס"ק א לעיל אם השכר הקובע של החבר לפי תקנות הקרן המשלמת גבוה מהשכר הקובע של חבר בקרן המשתתפת לפי תקנותיה יחושב השכר הקובע בגין תקופת החברות בקרן המשתתפת כדלקמן:
1.      אם החבר צבר וותק פנסיוני מזכה בקרן המשתתפת של פחות מ- 10 שנים יחושב השכר הקובע כמוגדר בתקנותיה של הקרן המשלמת אך לא יותר מהשכר המירבי הנהוג לגבי עובדים באותו מקצוע או דירוג אליו השתייך החבר בקרן המשתתפת.
     במקרים בהם לא ידוע הדירוג או המקצוע אליו השתייך החבר יקבע השכר המירבי של החבר בקרן המשתתפת לפי השכר הקובע של החבר על פי תקנות הקרן המשתתפת כשהוא צמוד לשינויים בשכר הממוצע במשק.
2.      אם החבר צבר וותק פנסיוני מזכה בקרן המשתתפת מעל 10 שנים ייקבע השכר הקובע בקרן המשתתפת על פי השכר הקובע של החבר בקרן המשלמת, אך לא יותר מהשכר המירבי הנהוג בקרן המשתתפת.
ד.     היה עובד החבר בקרן המשתתפת, על פי חוזה מיוחד, ייחשב שכרו הקובע לפנסית זיקנה בקרן המשתתפת על-פי השכר המוגדר בחוזה המיוחד.

לפי סעיף 9 להסדר רציפות הזכויות על כל קרן לערוך חישוב של השכר הקובע לפנסיה לפי תקנונה. אם השכר הקובע לפנסיה של הקרן המשלמת גבוה מהשכר הקובע של הקרן המשתתפת, חישוב השכר הקובע ייעשה בהתאם לתקנון הקרן המשלמת. מאידך אם השכר הקובע לפי הקרן המשתתפת גבוה מהשכר הקובע לפי הקרן המשלמת, יחושב השכר הקובע לגבי תקופת החברות בקרן המשתתפת, לפי תקנות הקרן המשתתפת. ההסדר לרציפות זכויות מפנה לחישוב "'השכר הקובע". "השכר הקובע" כאמור אינו השכר שהשתכר העובד בפועל אלא השכר המבוטח בביטוח פנסיוני.
תכלית ההסדר לרציפות זכויות לפנסיה להגן על החברים בקרנות הפנסיה החתומות על ההסכם ולאפשר ניידות בין הקרנות. אם חבר בקרן פנסיה עובר מקרן פנסיה אחת לאחרת החתומה על ההסדר, המעבר בין הקרנות הינו מעבר עם גרירת הותק שצבר החבר בקרן הקודמת. החבר אינו מצטרף לקרן החדשה כחבר חדש (דב"ע נד/ 15-6 גנאדי דוניבסקי - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ - לא פורסם). הסדר זה משקף את ההתפתחות הטבעית והרגילה של שכר עבודה לפיה אם עובד נשאר באותו מקום עבודה הוא בדרך כלל מתפתח, מתקדם, ושכרו עולה. אם הוא עובר לקרן אחרת הרי במעבר בין הקרנות וביחסים שבין הקרן המשלמת לקרן המשתתפת ההסדר מבקש למנוע פגיעה בשכרו של העובד, נמנעת פגיעה בשכרו הקובע של העובד לצורך חישוב זכויותיו הפנסיוניות.

חישוב השכר הקובע על פי הסכם הבכירים והסדר רציפות זכויות לפנסיה
השכר הקובע לפנסיה בקרן נתיב המהווה בסיס לחישוב הפנסיה של המערער בגין עבודתו במכתשים הוא 5359.99 ₪. המערער לא חלק על נכונות החישוב של קרן נתיב לגבי השכר הקובע בתקופת עבודתו במכתשים. השכר הקובע שהמערער בחר לבטח בביטוח פנסיוני במבטחים בתקופת עבודתו במפעלי ים המלח לפי חוזה בכירים הינו, על פי חישוב מבטחים, בסך 4718 ₪. המערער לא חלק על חישוב השכר הקובע לעניין תקופת ביטוחו במבטחים כעובד בכיר במפעלי ים המלח. המערער חלק על חישוב השכר הקובע לפנסיה בהשוואה בין הקרנות לעניין תקופת ביטוחו במכתשים. המערער טען כי מכיוון שבתקופת עבודתו במכתשים הוא בוטח על פי משרה מלאה ושכרו הקובע לפנסיה היה השכר שהוא השתכר בפועל מעבודתו במשרה מלאה הרי, מאחר והופרשו דמי גמולים לפנסיה בתקופה זו על פי שיעור שכר של משרה מלאה, יש לחשב את שכרו הקובע בתקופה זו לפי ההשתכרות הגבוהה ביותר בעבודה במשרה מלאה בתקופות הביטוח הפנסיוני בשתי הקרנות. לטענתו השתכרותו במשרה מלאה בתקופה בה היה עובד בכיר במפעלי ים המלח גבוהה בהרבה מהשתכרותו במשרה מלאה בתקופת עבודתו במכתשים ולכן לפי הסדר רציפות הזכויות יש לחשב את זכויותיו הפנסיוניות לפי החישוב של ביטוח פנסיוני מלא במבטחים על פי מלוא השכר שמשתכר עובד בכיר במשרה מלאה.
כאמור המערער לא חלק על חישוב השכר הקובע לעניין תקופת ביטוחו במבטחים כעובד בכיר בים המלח. משכך אין מחלוקת לגבי השיטה לחישוב השכר הקובע לפי הוראות הסכם הבכירים ולפי הפרשנות הראויה להסכם. מכיוון שהשכר הקובע לפי הסכם הבכירים ולפי תכליתו אינו נקבע לפי היקף המשרה או לפי ההשתכרות בפועל אלא לפי שיעור השכר שבחר העובד לבטח בביטוח פנסיוני, אין לקבל את טענת המערער לפיה, בהתאם להסכם עובדים בכירים, יש לחשב את השכר הקובע לפי ההשתכרות בפועל. אין לקבל את טענת המערער כי המנגנון לחישוב השכר הקובע לפי הסכם עובדים בכירים עבור זכויותיו הפנסיוניות בתקופה בה עבד במכתשים שונה מהמנגנון לחישוב השכר הקובע באותו הסכם בכירים עבור התקופה בה עבד במפעלי ים המלח. טענות המערער בעניין זה נדחות.
ההבדל בין השכר בגינו בוטח המערער בתקופת עבודתו במכתשים והזכויות הפנסיוניות העומדות לזכותו בגין תקופה זו בקרן נתיב לבין השכר הקובע שביטח המערער במבטחים בתקופת עבודתו כעובד בכיר במפעלי ים המלח אינו משקף התפתחות טבעית ורגילה של שכר. בענייננו קיים מעבר חד משכר של עובד מן השורה שלא נחשב כעובד בכיר ואשר מלוא משכורתו במכתשים בוטחה, לשכר של עובד בכיר במפעלי ים המלח אשר היה באפשרותו לקבוע את שיעור השכר שיבוטח בביטוח פנסיוני. אין זו התפתחות טבעית של השכר מכיוון שמדובר במעמד שונה ולא רק במעבר בין מקומות עבודה שונים.
אין הבדל משמעותי בין השכר הקובע בגינו בוטח המערער בתקופה בה הוא בוטח במבטחים לבין השכר הקובע עבור התקופה בה הוא עבד כעובד בכיר במפעלי ים המלח. זאת מאחר ובגין עבודתו במפעלי ים המלח הוא לא בוטח בגין מלוא שכרו. הוא בחר לבטח חלק משכרו. השכר בו בחר להוות בסיס להפרשות הוא הבסיס להשוואה גם לעניין רציפות זכויותיו. בתקופת העבודה במכתשים היתה למערער בקרן נתיב מערכת שונה של ביטוח פנסיוני. אילו בחר המערער לבטח את מלוא משכורתו במפעלי ים המלח בביטוח פנסיוני ולשלם דמי גמולים גבוהים יותר היו הבדלים משמעותיים בשכר הקובע בין שתי הקרנות.
הסדר הרציפות נועד למנוע נגיסה ופגיעה בזכויות העמית עקב המעבר בין הקרנות. הסדר הרציפות לא נועד לקבוע שכר קובע שלא בוטח בביטוח פנסיוני. רוב שכרו של המערער במפעלי ים המלח לא בוטח בביטוח פנסיוני ולא הופרשו עבורו דמי גמולים. תחולת הסדר רציפות זכויות לפנסיה חל רק על השכר שבוטח בביטוח פנסיוני. אין זה סביר לקבוע כי שכרו הקובע של העובד עבור זכויות פנסיוניות שנצברו בתקופה בה עבד במכתשים הוא השכר המלא שמשתכר עובד בכיר שהוא גבוה פי ארבע מהשכר הקובע שבוטח בפועל וששולמו בגינו דמי גמולים. זכויותיו של המערער במעבר בין הקרנות לא נפגעו.
אשר על כן השכר הקובע של המערער בקרן המשתתפת גבוה מהשכר הקובע של המערער בקרן המשלמת. כדין קבע בית הדין האזורי כי על פי סעיף 9(ב) להסדר רציפות זכויות, שכרו הקובע של המערער בגין התקופה בה צבורות לו זכויות פנסיוניות בקרן נתיב יחושב לפי תקנות הקרן המשתתפת, קרן נתיב.

הערעור נדחה. משמדובר בגמלה אין צו להוצאות.
השופט עמירם רבינוביץ
אני מצטרף לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק אוסוסקין.
השופטת אורלי סלע
אני מצטרפת לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק אוסוסקין.

נציגת ציבור גברת אמירה גלין
אני מצטרפת לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק אוסוסקין

נציג ציבור מר רן חרמש
אני מצטרף לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק אוסוסקין

סוף דבר -
הערעור נדחה כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק אוסוסקין. אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שלילת פנסיה

  2. הצעת חוק הפנסיה

  3. השכר הקובע לפנסיה

  4. חוק אזרחים ותיקים

  5. עורך דין דיני פנסיה

  6. הגדלת פנסיה שוטרים

  7. השכר המבוטח לפנסיה

  8. הנחות לאזרחים ותיקים

  9. עדכון פנסיה למבוטחים

  10. זכות גרושה בכספי פנסיה

  11. הצעת חוק פנסיה ממלכתית

  12. פנסיית נכות לעובד שפוטר

  13. זכויות פנסיה של פרופסור

  14. אי העברת כספי פנסיה במועד

  15. נהיגה עם פנס קדמי מקולקל

  16. הרשות למען אזרחים ותיקים

  17. תביעה לתשלום פנסיה רפואית

  18. ביטול עיקול זמני על פנסיה

  19. הפסדי פנסיה לנפגעים קטינים

  20. זכויות פנסיה בעל מניה באגד

  21. האם פנסיה חלק מהרכוש המשותף

  22. הצעת חוק הפנסיה, התש"ס-2000

  23. זכויות גרושה בפנסיה של בעלה

  24. פנסיית אלמנת פנסיונר במבטחים

  25. הפרשה לפנסיה במקום עבודה חדש

  26. זכאות לצירוף זכויות פנסיוניות

  27. הפרשה לפנסיה - משכורת גלובלית

  28. הפרשות לפנסיה ע"י מעסיק האחרון

  29. פיצוי בגין הפסדי פנסיה לקטינים

  30. שלילת פיצויים פיטורים כספי פנסיה

  31. הגדלת המשכורת הקובעת לצורך פנסיה

  32. זכויות גרושה לפנסיה של בעל שנפטר

  33. תביעה לתשלום דמי גמולים לפנסיה (6%)

  34. הפסד פנסיית נכות - תביעה נגד המעביד

  35. תביעה לשלם את הפער בין הפנסיה המוקדמת

  36. ניכוי כספי פנסיה מתגמולי ביטוח תאונת דרכים

  37. תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה), התשנ''א-1991

  38. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון