אין חולק כי ההסכם הקיבוצי בענף הבניה חל גם על עובדים זרים. השאלה המתעוררת בפנינו היא האם הוראות ההסכם הקיבוצי חלות גם על אלה מבין העובדים הזרים ששכרם משולם על בסיס של שעת עבודה או רק על אלה המועסקים על בסיס יומי או חודשי ? להלן פסק דין בנושא הסכם קיבוצי בענף הבניין - עובדים זרים: פסק דין השופט שמואל צור 1. המערער הינו עובד זר (להלן- העובד), אשר הגיע לישראל מרומניה על מנת לעבוד כפועל בניין אצל המשיבה מס' 1, חברת בניה י.שומרוני בע"מ (להלן - המעסיקה). המשיבה מס' 2 - חברת ש.כ. מאגרי אנוש בע"מ, הינה חברת כוח אדם, אשר עוסקת, בין השאר, בתיווך ובהבאת עובדים זרים לעבודה בשירות קבלני בניין בישראל (להלן- חברת כח האדם). חברת כח האדם גייסה ברומניה את העובד עבור המעסיקה. תנאי העסקתו של העובד ושכרו סוכמו עימו עוד בהיותו ברומניה, במהלך מפגש שהתקיים עם נציג חברת כח האדם. המערער הגיע לישראל והועסק אצל המעסיקה מיום 19.11.01 ועד 21.4.03, מועד בו התפטר. 2. בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגיש העובד נגד המעסיקה ונגד חברת כח האדם, בה תבע זכויות שונות בקשר לתקופת עבודתו אצל המעסיקה. המערער תבע דמי הבראה, פדיון חופשה, ימי חגים, תמריץ אי העדרות, דמי כלכלה, שכר חודש אפריל והחזר ניכויים שונים משכרו. אשר לשכר, בבית הדין האזורי טען העובד כי קיבל בפועל שכר נמוך מזה שסוכם עימו, ועל כן התפטר מן העבודה. בית הדין האזורי (השופטת הראשית עליה פוגל ונציגי הציבור מר פוקס ומר שור; עב 6605/03) דן בשאלה זו וקבע כי, בהתאם להסכם, העובד היה זכאי לתמורה של 3.5 דולר ברוטו לשעה. כן נקבע, כי הוסכם עם העובד שעבור עבודה בשעות נוספות הוא יקבל 4.37 דולר לשעה. בית הדין קבע כי, לפי תלושי השכר, קיבל העובד את השכר המגיע לו. 3. שני מרכיבים בתביעתו של העובד היו לדמי כלכלה ולתמריץ על אי העדרות. תביעה זו התבססה על ההסכם הקיבוצי וצווי ההרחבה בענף הבניה. בקשר לכך התעוררה השאלה האם ההסכם הקיבוצי חל על העובד בהיותו עובד ששכרו משלם על בסיס שעת עבודה (להלן - עובד שעתי) . בית הדין האזורי קבע כי העובד הועסק כעובד שעתי ובמעמדו זה הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות עליו. לפיכך התביעה לדמי כלכלה ולתמריץ אי- העדרות נדחתה. 4. אשר לתביעת העובד להחזר ניכויים שנעשו משכרו, קבע בית הדין כי הוסכם עם העובד כי משכרו ינוכו סכומים מסוימים עבור מגורים, הוצאות הסעה לטיפולים רפואיים, לשדה התעופה ועוד. בית הדין קבע כי העובד קיבל את כל "סל השירותים" הזה ולכן הניכויים משכרו היו מוצדקים. בנוסף דחה בית הדין את תביעת העובד לדמי חגים. 5. לאור הודעת המעסיקה כי העובד זכאי לפדיון חופשה ולדמי הבראה, קיבל בית הדין את תביעתו ברכיבים אלה ופסק לעובד פדיון חופשה (2,192 ש"ח) ודמי הבראה (1,806 ש"ח). כמו כן, חייב בית הדין את המעסיקה לשלם לעובד יתרת חוב בסך של 1,292 ש"ח שנותרה משכר חודש אפריל 2003. עם זאת, קבע בית הדין כי מהסכום האמור היתה רשאית המעסיקה לנכות את דמי ההודעה מוקדמת בסך 3,340 ש"ח ובכך היתרה שנותרה לזכות העובד עמדה על 1,950 ש"ח. מאחר וכל תביעות העובד נדחו, חייב אותו בית הדין לשלם למעסיקה שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח. 6. בערעור שהגיש העובד הוא משיג, בעיקר, על קביעת בית הדין האזורי כי היה עובד שעתי ובשל כך ההסכם הקיבוצי בענף בנייה לא חל עליו. בהקשר זה טוען העובד כי הוא לא הודה שהועסק כעובד שעתי. לטענתו, הוא מועסק על בסיס חדשי ובדומה לעובד ישראלי. לטענתו, מדינת ישראל מחייבת את המעסיקים בענף הבנייה להעסיק עובדים זרים לפחות 230 שעות בחודש, דבר המצביע על מתכונת העסקה חדשית, כך שההתייחסות אליו כאל עובד שעתי מקפחת. כן טוען העובד כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי תשלום עבור הוצאות כלכלה אינו חל על עובדים שעתיים. 7. מוסיף העובד וטוען כי לא היתה הצדקה לנכות משכרו ניכויים שלא כדין. לטענתו לא יתכן מצב בו עם חתימת ההסכם, מסכים עובד ליצירת חוב עתידי, כלפי מעסיק, ללא כל בטחון שאמנם ייווצר חוב בעתיד. לטענת העובד, טעה בית הדין האזורי בכך שלא בדק אם אכן המעסיקה הוכיחה את ההוצאות שהוצאו על ידה אלא הסתפק בקביעה כי העובד הודה כי קיבל את מלוא סל השירותים, עובדה שלטענתו אינה נכונה. כן טוען העובד כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי הניכויים עבור מגורים והוצאות נלוות נעשו כדין. לטענתו, המעסיקה לא הוכיחה בעלות על המגורים או חוזה שכירות ולפיכך לא היתה רשאית לנכות דבר עבור הוצאות הדיור לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991 והתקנות שהותקנו על פיו, אלא רק עבור הוצאת מחיה. עוד טוען העובד כי היה על בית הדין לנמק מדוע העדיף את גרסת המעסיקה על פני גרסתו ביחס לקיזוז דמי ההודעה מוקדמת. 8. במקביל לערעור העובד, הגישו המעסיקה וחברת כח האדם (להלן - המשיבות) בקשה לחיוב העובד בהפקדת ערבון כספי להבטחת תשלום ההוצאות בו חויב בפסק הדין של בית הדין האזורי. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 17.12.06, תוך חיוב המשיבות בהוצאות העובד בסכום של 2,500 ש"ח (הרשמת לאה גליקסמן; בש"א 885/06). המשיבות הגישו ערעור על החלטת הרשמת (עא"ח 51/06) ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצועה (בש"א 947/06). לטענת המשיבות החלטת הרשמת סותרת הלכה פסוקה בדבר הקריטריונים להפקדת ערבון, של - אי תשלום הוצאות משפט ואי המצאת מענו של העובד בחוץ לארץ (ע"ע 1064/00 דניאל קיניאנגו'י ואח' - אוליציקי עבודות עפר בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 29.8.00). המערערות טוענות כי חויבו בהוצאות בבקשה בסכום גבוה למדי, בשים לב שבקשתן הוגשה על בסיס ההלכה הקיימת. עוד טוענות המערערות כי קיים קושי רב לגבות את ההוצאות המשפטיות מהעובד המתגורר בחו"ל והוא מתקשה לשלם את ההוצאות שנפסקו לטובתן בבית הדין האזורי. הדיון בערעור על החלטת הרשמת אוחד עם הדיון בערעור עצמו (החלטת השופט רבינוביץ מיום 28.1.07). 9. חברת כוח האדם תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו ומוסיפה: א. בהסכם הקיבוצי בענף הבניה ועבודות ציבוריות מיום 9.4.68 (להלן- ההסכם הקיבוצי) קיימת הגדרה ברורה מיהו "עובד" וזו אינה כוללת "עובד שעתי" (סעיפים 2 ו- 3(ב)). לטענתה, גם בתוספת להסכם הקיבוצי משנת 2000 (להלן - תוספת תש"ס) אין שינוי לעניין זה. ב. גם אם יקבע כי ההסכם הקיבוצי חל על העובד, הוא לא זכאי לדמי כלכלה ומענק אי היעדרות, שכן תשלומים עבור רכיבים אלה כלולים בטבלאות השכר בהסכם תש"ס ואלה שולמו לו. לטענתה, לחילופין, אם ייקבע שתוספות אלה לא כלולות בטבלאות השכר, העובד לא זכאי להן לאחר סיום עבודתו, שכן מדובר בזכויות נילוות. ג. הניכויים משכרו של העובד היו ברורים ומפורטים ונעשו בשל חוב קצוב, ממשי ובלתי שנוי במחלוקת בין הצדדים. בהסכם ההתקשרות נתן העובד את הסכמתו בכתב לנכות סכום קבוע וקצוב של עד 15$ עבור סל שירותים והוצאות מגורים. מדובר במעין ביטוח שקנה העובד עבור סל שירותים רחב, כגון - הסעות לשדה התעופה, מוצרי היגיינה, הסעות בעת קבלת טיפול רפואי כולל מתורגמן ועוד. בכל מקרה, כך נטען, גובה הניכוי לא עלה על 25% מן השכר כמתאפשר לפי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958. 10. המעסיקה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי ומוסיפה: א. הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניה לא חלות על העובד בשל העובדה ששכרו שולם על בסיס שעות עבודה ולכן אין הוא נחשב ל"עובד יומי" או "עובד חודשי". בעניין זה המעסיקה מפנה לסעיף התחולה של ההסכם הקיבוצי, הקובע כי "עובד" הינו עובד יומי, חודשי וקבלני, הגדרה אשר אינה כוללת עובד שעתי (סעיפים 2 ו- 3(ב) לפרק א' בהסכם הקיבוצי). ב. ההבחנה בין עובד שעתי לעובד יומי הינה לגיטימית בכל הענפים בכלל ובענף הבנייה בפרט. ג. את הגדרת "עובד זר" בסעיף 7.1.1 לתוספת תש"ס יש לבחון על רקע הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 68. בהעדר הגדרה למונח "עובד" בתוספת תש"ס, אין ללמוד כי המונח "עובד זר" כולל "עובד שעתי", בניגוד לאמור בהסכם הקיבוצי. ד. בהתאם להסכם הקיבוצי ולתוספת תש"ס, דמי כלכלה ומענק אי היעדרות כלולים בטבלאות השכר. לפיכך, מאחר והעובד קיבל שכר ברוטו הגבוה משכר המינימום, הרי שאין הוא זכאי לקבל רכיבים אלה שכבר שולמו לו מכח ההסכם הקיבוצי ותוספת תש"ס. 11. התאחדות הקבלנים תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי וטוענת כי ההסכם הקיבוצי ותוספת תש"ס, חלים על עובדים יומיים, חודשיים וקבלנים בכלל ועל עובדים זרים בפרט, אין הם חלים על עובדים שעתיים (פרק ג', סעיף 1(א), סעיף 6). מוסיפה ההתאחדות וטוענת: א. לפי תוספת תש"ס, השכר אותו מקבל העובד כולל בתוכו תמריץ על אי היעדרות ותוספת 2,000 ₪ (כלכלה). תוספות אלה מהווות חלק בלתי נפרד מטבלת השכר ולפיכך העובד לא זכאי לקבל רכיבים אלה מעבר למה ששולם לו. ב. תשלום תמריץ אי היעדרות אינו חל על עובד שעתי, מאחר והסעיף הדן בעניין חל במפורש רק על העובדים השעתיים (4 ג' לפרק גק להסכם 1968). ג. מעבר לכך, עובד חודשי הוא עובד אשר בינו לבין מעבידו קיימת מחויבות לעבודה חודשית קבועה והעובד מקבל תמריץ על מנת לקיים את חובתו. לעומתו, עובד שעתי אינו מחויב לעבוד חודש מלא והמעסיק לא חייב להעסיקו חודש מלא ועל כן אין סיבה לתת לו תמריץ על אי היעדרות. ד. אף אחד מן ההסכמים הקיבוציים, לרבות אלה משנת 1973 ומשנת 1986 לא קבעו את זכותו של עובד שעתי לדמי כלכלה. דמי הכלכלה נקבעים לפי ימי עבודה בפועל. מאחר וזמן העבודה של עובד שעתי נמדד בשעות, אין משמעות לתשלום כלכלה לעובד כזה. 12. עמותת "קו לעובד" טוענת כי ההסכם הקיבוצי בענף הבניה חל גם על עובדים שעתיים. מוסיפה העמותה וטוענת: א. רוב עובדי הבניין (ישראלים, פלסטינים ומהגרי עבודה) מועסקים על בסיס שעתי ומיעוטם הם "מנהלי עבודה" ישראלים. הפועלים הפשוטים מקבלים שכר המחושב על פי תעריף שעתי. פרשנות לפיה ההסכם הקיבוצי אינו חל על עובדים שעתיים מביאה לתוצאה אבסורדית לפיה ההסכם הקיבוצי, שהוא פרי משא ומתן בין ארגוני עובדים ומעבידים, יחול על מספר קטן בלבד של עובדים בענף הבניה (בעלי המשרות הבכירות) ולא על רוב העובדים הפשוטים. ב. הפרשנות לפיה הביטוי "עובד יומי" כולל בתוכו "עובד שעתי" מקובלת במשפט העבודה הקיבוצי. מספר רב של הסכמים קיבוציים קובעים במפורש כי "עובד שעתי" דינו כדין "עובד יומי" או "עובד חודשי", לדוגמה - ההסכם הקיבוצי הכללי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין ארגון חברות לאספקת שירותי משאבי אנוש בישראל מגדיר, בסעיף 2 להסכם, את הביטוי "עובד יומי" כעובד ששכרו מחושב על בסיס יומי או שעתי. ג. מרבית דברי החקיקה הישראלים לא נוהגים להבחין בין עובד "חודשי" "יומי" או "שעתי" ואין בהם התייחסות מפורשת לביטוי "עובד שעתי". עובדה זו אינה מלמדת שכוונת המחוקק היתה להוציא את ה"עובד שעתי" מן הכלל. ההבחנה המקובלת היא בין "עובד במשכורת", היינו - עובד המקבל שכר על בסיס חודשי, לבין "עובד בשכר" שהוא כל מי שאינו "עובד במשכורת", לרבות עובד המקבל שכר על בסיס "יומי", "שעתי" או "קבלני". ד. נוהל מקובל בין עובדים ומעסיקים בענף הבניין מזה שנים ארוכות, הוא לראות את ההסכם הקיבוצי כחל על כלל העובדים בענף הבניין, ללא קשר לשאלה כיצד מחושב שכרם. הדבר מצא חיזוק בפסקי הדין הרבים בהם נקבע כי ההסכם הקיבוצי חל גם על העובד ששכרו מחושב על בסיס שעה. ה. מהוראות שונות בהסכם הקיבוצי ניתן ללמוד כי ההסכם מתייחס, בנסיבות שונות, לחישוב שכרו של העובד על בסיס שעתי, דבר המצביע על ההכרה במעמד זה של העובד. ו. אין מקום לטעון כי עובד זר המועסק שעות רבות בחודש - אף מעבר להיקף של משרה מלאה "רגילה" - הוא "עובד שעתי". טיעון זה נגוע בחוסר תום לב ונועד לעקוף את תחולת ההסכם הקיבוצי על פי פרשנות דווקנית. ז. שכרם של העובדים הזרים מחושב על בסיס שעה, זאת לאור שכרם הנמוך ולאור השעות הארוכות בהם הם מועסקים. זאת, להבדיל מבעלי משרות רמות דרג המשתכרים "שכר גלובלי", הכולל שעות נוספות. אין מקום לשלם ל"פועלים פשוטים" "שכר גלובלי", שכן בתוספת השעות הנוספות ייפול שכרם אל מתחת למינימום המותר על פי החוק. מסיבה זו נוהגים לחשב את שכרם של פועלי הבנין הזרים על בסיס שעתי באופן שהם יוכלו לזכות לתמורה על עבודה ב"שעות נוספות", ככל שהם זכאים לתשלום זה על פי דין. ח. בתוספת תש"ס נקבע במפורש שכל הזכויות הסוציאליות חלות גם על העובדים הזרים, מבלי להבחין בין עובד זר "יומי" או "חודשי". אין בהגדרת "עובד זר" כל הגבלה באשר לעובדים ששכרם מחושב לפי תעריף זה או אחר (סעיף 7.1.1.). מן התוספת ניתן ללמוד שכאשר התכוונו הצדדים שלא להחיל הסדר מסוים על העובדים הזרים, נעשה הדבר במפורש (סעיף 7.8 לתוספת תש"ס). 13. לטענת הסתדרות העובדים הכללית החדשה, חוקי העבודה וההסכמים הקיבוציים חלים על העובדים הזרים מכוח היותם עובדים. החלה שיוויונית של הסכמים אלה נובעת מתפיסת העולם לפיה עובד הוא עובד, ללא קשר למקום הולדתו אלא למקום עבודתו. לטענתה, שיוויון החוקים נובע מההכרה שאם יועסקו העובדים הזרים בתנאים נחותים מאלה של העובדים הישראלים, יפגע הדבר בעובדים הישראלים, שכן עלות עבודתם של העובדים הזרים תהיה זולה יותר. בקשר לכך מוסיפה ההסתדרות וטוענת: א. פרשנותו התכליתית של ההסכם הקיבוצי בענף הבניה מחייבת החלתו גם על עובד המועסק על בסיס "שעתי", בין אם הוא עובד זר ובין אם הוא עובד ישראלי. תכליתו של ההסכם הקיבוצי הינה להיטיב עם העובדים ולהחיל עליהם את פירותיו . ב. הגישה לפיה ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה אינו חל על "עובדים שעתיים" עומדת בניגוד לתכליתו של משפט העבודה הקיבוצי ובניגוד לערכים של צדק, סבירות ושיוויון; זאת במיוחד לאור ההבהרה שהוספה בתוספת תש"ס (סעיף 1.8 לפרק ג' לתוספת). ג. בשוק העבודה הישראלי עמדת המיקוח של העובד היומי או השעתי - במיוחד של העובד הזר - נחותה ואין באפשרותו לנהל משא ומתן אמיתי אל מול המעסיק לגבי תנאי עבודתו. בנסיבות אלה זכויות העובדים הזרים מכוח הסכמים קיבוציים וצווי ההרחבה הינן בגדר זכויות "נורמטיביות" הניתנות לויתור רק על ידי הצדדים, ואין לראות את העובד הזר כמי שויתר עליהן. ד. ההבחנה בין עובד "שעתי" לבין עובד "יומי" או "קבלני" לא חודדה, שכן עובד "שעתי" נכלל בהגדרות הקיימות. כך, למשל, עובד "קבלני" על פי סעיף 18 ההסכם הקיבוצי, הוא "עובד על פי כמויות". ה. אין לערב בין טכניקת החישוב לבין המהות. העובדה שהמעסיק כתב בחוזה העבודה כי עובד הוא "שעתי" והוא משלם לו שכר על בסיס זה, אינה קובעת כי העובד הוא במעמד "שעתי". "מעמדו" של העובד אין בו כדי לגרוע מזכותו לקבל את המגיע לו, כמו לכלל העובדים בענף הבנייה. דיון והכרעה תחולת ההסכם הקיבוצי 14. אין חולק כי ההסכם הקיבוצי בענף הבניה חל גם על עובדים זרים. השאלה המתעוררת בפנינו היא האם הוראות ההסכם הקיבוצי חלות גם על אלה מבין העובדים הזרים ששכרם משולם על בסיס של שעת עבודה או רק על אלה המועסקים על בסיס יומי או חודשי. בחינת העניין מביאה אותנו למסקנה כי הוראות ההסכם הקיבוצי חלות על כלל העובדים המועסקים בענף הבניה, לרבות על אלה המועסקים על בסיס שעת עבודה. 15. הסכם העבודה הקיבוצי הכללי לעובדים בענף הבניה ועבודות הציבוריות (מספר 1255/68), נחתם ביום 9.4.68 בין המרכז הארצי של ארגוני הקבלנים והבונים בישראל והסתדרות פועלי הבניין ונועד להסדיר את מכלול זכויותיהם של העובדים בענף הבנייה (להלן- ההסכם הקיבוצי). על ההסכם הקיבוצי ניתן צו הרחבה מיום 1.5.69 בו נקבע - "...תחולתן של ההוראות ההסכם הקיבוצי הכללי ...יחולו ... על כל העובדים בענפי הבנין והעבודות הציבוריות ומעבידיהם, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם." (י"פ 2273, תשל"ז, עמ' 354) סעיף 2 להסכם הקיבוצי מגדיר "עובד" כך: "עובד" - כל מנהל עבודה, עובד מקצועי, בלתי מקצועי, חניך ונער עובד, העובד לפי תעריף שכר - עבודה יומי, חודשי וקבלני והנמצא במסגרת טפולה של הסתדרות פועלי הבנין". מהאמור עולה כי "עובד" מוגדר כעובד יומי, חודשי או קבלני. המושג "עובד שעתי" לא נזכר בהסכם הקיבוצי. האם לפי זה ניתן להסיק כי כוונת הצדדים היתה להוציא עובדים שעתיים - בין אם הם עובדים זרים ובין אם הם עובדים ישראלים - מתחולתו של ההסכם הקיבוצי? לדעתי התשובה על כך שלילית. ההסכם הקיבוצי הוא משנת 1968. על פי טיבו ומהותו, נועד ההסכם הקיבוצי לחול על כלל ציבור העובדים בענף הבניה. איננו יודעים מה היתה מציאות ההעסקה של פועלי בניין לפי כ - 40 שנה אך ברור הוא שאין בהסכם הקיבוצי כל אינדיקציה לכך שהוא מתכוון להוציא מכלל תחולתו קבוצה זו או אחרת של עובדים. מדובר בהסכם קיבוצי כללי אשר הוחל עליו צו הרחבה מכח החוק ולגבי הסכם שכזה יש להפעיל כללי פרשנות גמישים אשר יצלחו את מרחק השנים מאז נחתם ויתנו תוקף להסדריו גם במציאות משתנה. 16. מעבר לכך, הסכם קיבוצי, מעצם טיבו, הוא מסמך נורמטיבי. במיוחד נכונים הדברים ביחס להסכם קיבוצי כללי. ההסכם נערך בין נציגי המעסיקים לנציגי העובדים והוא נועד לחול על כלל העובדים המועסקים אצל כלל המעסיקים. לא ניתן לפרש הסכם קיבוצי כללי באופן המאפשר למעסיק מסויים להוציא מגדר תחולתו עובד או קבוצת עובדים על ידי העסקתו על בסיס שעת עבודה. אפשרות זו אינה עולה בקנה אחד עם הכוונה המשתמעת של הצדדים להסכם הקיבוצי להחיל את הוראותיו על כלל ציבור המועסקים בענף הבניה (ראו סטיב אדלר, הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום, ספר בר-ניר, תשמ"ז, עמוד 17). 17. גם אם היינו מגיעים למסקנה כי ההסכם הקיבוצי משנת 1968, על פי לשונו ותכליתו, מוציא מגדר תחולתו עובדים "שעתיים", הרי בא הסכם תש"ס וקובע במפורש כי הוא יחול על "עובד זר" המוגדר בסעיף 7.1.1. שבו כך: "בהסכם זה - "עובד זר" הינו עובד בענף הבניה והעבודות הציבוריות, שאיננו אזרח ישראלי או תושב בה או עובד שמקום מגוריו הקבוע הינו בתחום שטחי עזה ויהודה ושומרון...". ובסעיף 2.1.2 להסכם תש"ס נאמר במפורש - "מוסכם בזה כי ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.4.68 על כל נספחיו עובר לחתימת תוספת תש"ס מתוקן בזאת באופן שהיקפו ותחולתו יורחבו ויכללו גם כל עובד זר כהגדרתו מתוספת זו ובהתאם להוראות תוספת זאת, תוך תקופת תוקפה של התוספת כאמור". הוראות אלה מלמדות על כוונה להחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על כל עובד זר באשר הוא, בלי קשר למעמדו או לטכניקת תשלום שכרו. אכן, ניתן לטעון ש"עובד זר" מוגדר בסעיף 7.1.1. להסכם תש"ס כ"עובד" והגדרה זו יש לפרשה בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי הכללי מ- 1968, אך טענה שכזו היא טכנית ונוגדת את לשון הסכם תש"ס ותכליתו. לא יכול להיות ספק שהסכם תש"ס נועד להחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניה על כלל העובדים הזרים המועסקים בישראל, בלי קשר למעמדם כעובדים חודשיים, יומיים או שעתיים. 18. כוונה זו עולה גם מנוסחו של צו ההרחבה שצוטט בסעיף 15 לעיל. צו ההרחבה מרחיב את תחולתו של ההסכם הקיבוצי על "כל העובדים בענפי הבנין והעבודות הציבוריות" והוא מחריג, במפורש, רק אותם עובדים לגביהם קיימים הסכמים קיבוציים מיוחדים. צו ההרחבה מנוסח בלשון כללית, הוא חל על כלל העובדים ואין הוא מבחין בין מעמד זה או אחר של עובדים. מכאן שגם אם היינו מגיעים למסקנה כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על העובדים "שעתיים" הרי אין ספק שהוא חל עליהם מכח צו ההרחבה. 19. בבואנו לפרש הוראות בהסכם קיבוצי, ניתן לתת את הדעת לכך שחוקים מתחום משפט העבודה המגן אינם מבחינים בין עובד שעתי לעובד רגיל. כך, חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 חל על כל סוגי העובדים ואינו מבחין ביניהם בשל שיטת תשלום זו או אחרת וכך חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 מגדיר "שכר עבודה" ככולל את כל התשלומים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו. לא בכדי נמנע המחוקק הישראלי להבחין בין עובד ששכרו משולם על בסיס חודשי, יומי או שעתי. 20. שכרו של המערער - כמו שכרם של חבריו הפועלים הזרים - מחושב אמנם על בסיס של שעת עבודה, אך אין חולק כי הוא הובא לישראל כדין על מנת לעבוד בה בהיקף מלא ולא לעבודה חלקית או מזדמנת. כך היה למעשה לאורך כל תקופת העסקתו של המערער בישראל. מכאן שבאופן אמיתי המערער וחבריו הם עובדים במשרה מלאה על בסיס חודשי ודרך חישוב שכרם על בסיס של שעות עבודה אינה גורעת ממעמדם זה. זאת ועוד, אין כל הצדקה עניינית להוצאתם של העובדים הזרים המועסקים על בסיס שעתי מגדר כלל העובדים הזרים בישראל ובפועל להפלותם לרעה ביחס לכלל חברי קבוצה זו. 21. לסיכום נקודה זו יש לקבוע כי ההסכם הקיבוצי בענף הבניה, על תוספותיו - לרבות הסכם תש"ס - חל על העובד ומכוחו הוא זכאי לדמי כלכלה ותמריץ על אי העדרות מן העבודה. 22. משעה שנקבע כי ההסכם הקיבוצי חל על המערער במעמדו כעובד שעתי, יש מקום להיזקק לטענות החילופיות של המעסיקה כי אין הוא זכאי לתוספת אי העדרות ודמי כלכלה מן הטעם שתשלומים אלה נכללים בטבלאות השכר לפי תוספת תש"ס, כך שהם שולמו לו בפועל. שאלה זו לא נדונה בבית הדין האזורי אך הצדדים התייחסו אליה בטענותיהם בפנינו. שאלה זו אינה ברורה כלל ועיקר ולא יהיה זה מן הראוי שאנו נתייחס אליה בטרם היא לובנה כראוי בבית הדין האזורי. לפיכך סבורים אנו שנכון יהיה להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לבירור שאלה זו. הניכויים משכרו של המערער 23. העובד טוען כי לא היתה הצדקה לנכות משכרו ניכויים שלא כדין. לטענתו, היה על בית הדין האזורי לבדוק אם אכן המעסיקה הוכיחה את ההוצאות שהוצאו על ידה בפועל ולא להסתפק בהודאה כי העובד קיבל את כל סל השירותים. עוד טוען העובד כי לא היה מקום לנכות משכרו הוצאות על דיור בסכומים שנוכו. 24. עיון בתלושי השכר מעלה כי משכרו של העובד נוכו מדי חודש סכום של 164 $ בממוצע (הוצאות השוות לסכום של 779 ש"ח) עבור ביטוח רפואי, כרטיס טיסה וויזה עבודה, ציוד אישי ובטיחותי, מוצרי היגיינה, הוצאות למגורים והוצאות אחרות. הסכום האמור נוכה, כטענת מנהל חברת כח אדם בהתאם לאמור בסעיף 8.1 להסכם העבודה האישי עם העובד עוד לפני הגעתו לישראל (נספח ב' לתצהירו). 25. בתוספת תש"ס להסכם הקיבוצי בענף הבניה נקבע כי הקבלן יתקשר עם העובד הזר בחוזה עבודה בכתב ובחוזה יפורטו בין השאר רשימת הניכויים משכר עבודה. בסעיף 4 לתוספת תש"ס מוזכרות הוצאות שונות אותן יוכל הקבלן לנכות משכר העובד, תוך חובת אזכורם בחוזה העבודה. מדובר, בין השאר, בהוצאות של כרטיסי טיסה, מגורים, ביטוח רפואי, וביטוחים אחרים. הוצאות אלה מפורטות גם בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים ) תש"ס - 2000 (להלן- התקנות) ובתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחות תנאים הוגנים)(שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב- 2001. 26. העובד העיד כי מלכתחילה נוכו משכרו 42 $ עבור כרטיס טיסה וכן 154 $ עבור הוצאות מגורים וכי בהמשך הסכום ירד ל - 100$. כן העיד העובד כי גר ארבעה חודשים באזור התעשיה של פתח תקוה (עמודים 5 ו- 7 לפרוטוקול מיום 13.10.03). בכתב התביעה נטען כי בתחילת העסקתו של העובד על ידי המעסיקה הוא התגורר בקרוואן, בתנאים ירודים במשך 6 חודשים ולאחר מכן הועבר לדירת מגורים (סעיפים 9 ו- 10). במהלך העסקתו עבד העובד באתרי בניה שונים של המעסיקה בתל-אביב, במודיעין ובפתח תקוה (סעיפים 13-15 לכתב התביעה). 27. תקנה 2 לתקנות קובעת את הניכוי המירבי המותר משכרו של עובד זר כהחזר הוצאות המעביד למגורים הולמים באזור המרכז בסכום של 260 ש"ח לחודש. עיון בתלושי השכר מעלה כי עבור הוצאות דיור נוכה סכום של 91 $ (בשווי 424 ש"ח) ועבור ביטוח רפואי סכום של 9 $ (בשווי 41.9 ש"ח) וסך הכל נוכו משכר העובד עבור הוצאות שונות כ- 166 $ (בשווי כ- 774 ש"ח). מנתונים אלה עולה כי משכרו של העובד נוכו תשלומים עבור מגורים בסכום העולה על המותר בניכוי (424 ש"ח לעומת 260 ש"ח המותרים בניכוי) ולכן זכאי העובד להחזר הניכוי משכרו העולה על המותר לפי התקנות. 28. תקנה 5 קובעת כי סך כל הניכויים המותרים לביצוע משכרו החודשי של העובד, לא יעלה על 25% משכרו החודשי. הוראה זו מתייחסת למכלול הניכויים המותרים משכרו של העובד והיא אינה שוללת את החובה לעמוד בדרישת התקנות לגבי תקרת הניכוי הנוגעת לכל אחד מפרוטי הניכוי. לכן, גם אם גובה הניכוי הכולל משכרו של העובד לא עלה על 25% משכרו, זכאי הוא שהניכוי עבור מגורים לא יעלה על זה הקבוע בתקנות. הודעה מוקדמת 29. מעבר לנדרש נציין, כי לא מצאנו טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי ביחס לחיובו של העובד לשלם למעסיקה דמי הודעה מוקדמת. זאת מאחר ולא היה חולק על כך שהעובד עזב את מקום עבודתו ללא כל התראה מוקדמת. העובד העיד כי עזב את מקום עבודתו מאחר ולא קיבל את הכסף שהובטח לו וכי לא התלונן על כך בטרם עזיבתו (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 13.10.03). עא"ח 51/06 30. המשיבות מערערות על החלטת רשמת בית דין זה, מיום 17.12.07, בה נדחתה בקשתן לחיוב העובד בהפקדת ערבון, תוך חיובן בהוצאות בסכום של 2,500 ש"ח. ברקע הבקשה עומד חיובו של העובד בבית הדין האזורי לשלם למשיבות הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח. 31. לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטענות המשיבות, נחה דעתנו כי החלטת הרשמת בדין יסודה, וכי דין הערעור להידחות. חיובו של בעל דין בהפקדת ערובה כתנאי לקיומו של הליך משפטי פוגע בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד. עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת, אלא בזכות שיש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, בהם האינטרס של בעל דין שכנגד שלא להיות מוטרד ללא סוף, או לא לצאת בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. תכלית החיוב בערובה הינו מניעת תביעות סרק והשיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בהליך. השיקול המשני הוא יכולת גביית ההוצאות מבעל הדין כנגדו מכוונת הבקשה (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר - saint peter in gallicantu, ניתן ביום 6.7.03). החיוב בערובה נועד לכיסוי הוצאות עתידיות של בעל דין אשר נגדו מכוון הערעור, למקרה שהערעור ידחה והוא לא נועד לאכוף חיובי עבר. בהחלטתה קבעה הרשמת, בין היתר, כי היה על המשיבות להגיש את בקשתן בשלב מוקדם יותר של ההליך ולא לאחר שהעובד הגיש את סיכום טענותיו ונשא בהוצאות הכרוכות בכך ולאחר שיתר המתייצבים בהליך הגישו את ניירות עמדה. בנוסף, התחשבה הרשמת בהתחייבות העובד לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו, ככל שתידחה בקשתו לעיכוב ביצוע שהגיש לבית הדין האזורי. בנסיבות אלה צדקה הרשמת בהחלטתה שלא לחייב את העובד בתשלום ערובה למשיבות ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק להתערב בה, כמו גם בשיעור ההוצאות שנפסקו לחובת המשיבות בגין דחיית בקשתן. 32. סוף דבר - מתקבל ערעור העובד בכל הנוגע לתחולת ההסכם הקיבוצי בענף הבניה. אנו קובעים כי "עובד" שעתי בא אף הוא בגדר הוראות ההסכם הקיבוצי ותוספת תש"ס; בהתאם, חלות הוראות ההסכם הקיבוצי ותוספת תש"ס על העובד - המערער ומכוחם הוא זכאי לתוספת אי העדרות ודמי כלכלה לתקופת עבודתו אצל המעסיקה. השאלה אם רכיבים אלה שולמו לעובד במסגרת השכר השוטף ששולם לו מוחזרת לדיון בבית הדין האזורי כאמור בסעיף 22 לעיל. חיוב העובד בהוצאות בבית הדין האזורי מתבטל. הערעור על החלטת הרשמת מתבטל. המשיבות יישאו בהוצאות העובד בערעור זה בסכום של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.חוזההסכם קיבוציעובדים זריםבניין