הגדלת המשכורת הקובעת לצורך פנסיה

להלן פסק דין בנושא הגדלת המשכורת הקובעת לצורך פנסיה: פסק -דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם כדן יחיד; עב 300061/98) אשר דחה את תביעת מר סביר להגדלת משכורתו הקובעת לצורך פנסיה, אולם קיבל את תביעתו כי יש להצמיד את הפנסיה לפי הטבלה מאוגוסט 1981. מר סביר ערער על אופן חישוב משכורתו הקובעת לצורך פנסיה ומענק הפרישה שלו. ואילו המערערת עיריית אשדוד (להלן: "העירייה") ערערה על טבלת השכר הקובעת לצורך חישוב ההצמדה של הפרשי הפנסיה והמענק פרישה של מר סביר. א. רקע 2. המערער (להלן: "מר סביר") עבד בעיריית אשדוד משנת 1961 עד לשנת 1981. לגבי השנים 1981-1986 התנהלו הליכים משפטיים שונים שבסופם ניתן פסק דין המצהיר, כי פיטוריו של המערער חלים מיום 25.8.1981. במהלך השנים ניהל מר סביר הליכים משפטיים רבים ביניהם הליכים משמעתיים, כאשר התביעה מושא הערעור שבפנינו החלה להתנהל בשנת 1988. 3. בית הדין האזורי בבאר שבע תיאר היטב את הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים, לכן נביאם בלשונו: "1. התובע עבד בשירות הנתבעת עד ליום 25.8.81. 2. בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות לעניין תפקידי התובע וזכויותיו והוסכם בין הצדדים להעביר את הנושא שבמחלוקת לבוררות. 3. ביום 21.7.78 ניתן פסק הבוררות בעניין תפקידי התובע, זכויותיו וחובותיו (להלן: "פסק הבוררות"). 4. התובע הגיש שתי תביעות לבית הדין האזורי לעבודה במסגרתם תבע, בין היתר, אישור פסק הבוררות שניתן בחודש 7/78 וכן תביעה למימוש זכויותיו העולות מאותו פסק הבוררות. פסק הבוררות המגדיר את תפקידי התובע אושר בהסכמת הצדדים ביום 18.12.79 על ידי כבוד הרשם צוקר וחלקו השני של פסק הבוררות לעניין זכויות התובע אושר על ידי פסק הבוררות ביום 21.7.81 על ידי כבוד השופט רבי. 5. ביום 2.10.79 הגיש התובע לבית הדין האזורי, תביעה כספית כנגד הנתבעת שעילתה זכויות לתקופה שקדמה לפסק הבוררות (תב"ע לט/345-3). כעבור שנה, ביום 14.2.80 הגיש התובע תביעה נוספת לעניין זכויותיו לאחר מתן פסק הבוררות (תב"ע מא/12-2) שתי התביעות נסמכו על פסק הבוררות. במהלך הדיון בתובענות נטען, כי לבית הדין האזורי אין סמכות עניינית לדון בתביעות הכספיות כנגד הנתבעת מכיוון שעילת התביעה של התובע איננה נובעת מיחסי עובד ומעביד אלא מפסק הבוררות. לפיכך, בהחלטה מיום 10.12.91 הועברו שתי התביעות לבית משפט השלום באשדוד ואוחדו במסגרת ת.א. 385/84 אריה סביר נ' עיריית אשדוד. 6. בטרם נשמע ההליך בבית משפט השלום, הורשע המשיב בבית הדין האזורי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות וניתן גזר דין בהליך המשמעתי, בו הוחלט להכריז על פיטורי המשיב החל מיום 25.8.81, היום בו הפסיק לעבוד במבקשת. כמו-כן החליט בית הדין למשמעת, לאשר למערער קצבת פרישה ומענק בעד תקופת עבודתו בפועל במבקשת, דהיינו עד ליום 25.8.81, כאשר נקבע, כי קצבת הפרישה והמענק ישולמו לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל - 1970. הערעורים של המשיב ושל המבקשת על החלטת בית הדין למשמעת, נדחו בבית המשפט העליון בפס"ד שניתן ביום 29.1.86 (ער"מ 1/86 וער"מ 2/86). 7. משרתו של התובע כמנחה לחינוך נוער וחברה בוטלה על -ידי החלטת מועצת העירייה מיום 11.1.81 "בתיקון סמנטי" להחלטת מועצת העירייה ביום 4.7.79 . 8. בבית משפט השלום, אליו העביר בית הדין האזורי את תביעותיו של התובע, ביקש התובע בחודש פברואר 87 לתקן את תביעתו, עקב הזמן שחלף מאז הוגשו התביעות הראשונות והצורך למצות את התביעות. בית המשפט החליט שלא לאפשר תיקון כתב התביעה. בית המשפט הוסיף, כי בפני התובע פתוחה הדרך לפנות לבית משפט המוסמך, בו יוכל להגיש תביעתו כשהיא מתייחסת למועדים משנת 1981 ועד היום (מדובר בהחלטה במסגרת הבקשה לתקן את התביעה שהוגשה בפברואר 87). 9. ביום 9.10.88 הגיש התובע תביעה בבית הדין האזורי בבאר שבע (תב"ע מט/61-3). בכתב התביעה הנ"ל תבע התובע שכר עבודה ותשלומים אחרים המתייחסים לתקופה שמחודש אוקטובר 1980 עד לחודש ינואר 1986, וממועד זה ואילך תבע זכויות לפנסיה. לחילופין, נתבעו התביעות לזכויות השונות עד ליום 25.8.81 (מועד כניסת פיטורי התובע לתוקף על פי החלטת בית הדין למשמעת), וממועד זה ואילך נתבעו זכויות לפנסיה. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן בקשה לדחייה על הסף של התביעות המתייחסות לתקופה שלפני 19.10.81 (היינו מאוקטובר 80) וכן לתביעות המתייחסות לתקופה שלאחר יום 25.8.81 (מועד בו נותקו יחסי עובד ומעביד), מחמת התיישנות ואי רלוונטיות התביעות לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 23.1.97 קיבל בית הדין את עמדת הנתבעת, וקבע: "א. דין התביעות הכספיות (למעט התביעה לפנסיה ומענק פרישה) המפורטות בכתב התביעה שהוגש לבית הדין ביום 9.10.88 - דינן להידחות על הסף. ב. התביעות לתשלום פנסיה ומענק פרישה לתקופת עבודתו של המשיב עד ליום 25.8.81 (כמפורט בסעיף 16 עמוד 16 לכתב התביעה), ידונו בבית דין זה. אמנם המבקשת טוענת בכתב הגנתה, כי כל הזכויות שולמו למשיב אולם בית הדין לא מצא כל עילה לדחות על הסף תביעותיו בעילה זו." יצויין, כי הנימוק העיקרי לדחיה על הסף היה, כי אין ליתן יד להגשת תביעה בעילה זהה בגין אותם סעדים לבית דין זה, כאשר חלק מהסעדים ולתקופה מוגדרת, מתבררים בבית משפט השלום באשדוד, ואין לפצל תביעות באותם סעדים לתקופות שונות הנובעות מאותה עילה. כן ציין בית הדין, כי העילה האמיתית העומדת בבסיס התביעה שנדחתה נובעת מהפרת "פסק הבוררות" משנת 1978, עילה אשר הסעדים הועברו לדיון בבית משפט השלום בגין חוסר סמכותו העניינית של בית דין זה. 10. על החלטת בית דין מיום 23.1.97 הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אולם ערעור זה נדחה בפסק דין (דב"ע נז/174-3 מיום 13.9.98 ). 11. לאחר דחיית הערעור, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה המקורי שהוגש ביום 9.10.98 (בש"א 2321/98) בכל הנוגע לרכיבי "המשכורת הקובעת" לעניין תביעתו לתשלום פנסיה ומענק פרישה. התובע ביקש לעדכן את בסיס "המשכורת הקובעת" שפירט בכתב התביעה המקורי, לאור טבלה בדבר המשכורת הכוללת של עובדי הוראה מיום 1.10.81 וכן תבע השלמת שכר בשיעור 7% לרבות השלמת שכר בגין המעבר מדירוג האחיד לדירוג ההוראה בשיעור 35.6%. מדובר בעילות אשר לא נכללו ברכיבי "המשכורת הקובעת" בכתב התביעה המקורי (סעיף 21, 32 ו-50 (4) (5) לכתב התביעה המתוקן) ... בהחלטה מיום 5.8.99 נענה בית הדין לבקשת התובע לתקן כתב התביעה תוך ציון כי אין בתיקון כדי לפגוע בטענת ההתיישנות. 12. להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 3.10.99 ניתן פסק דין בבית משפט השלום באשדוד בת.א. 385/84. בפסק הדין הנ"ל, נידחו תביעות התובע נגד הנתבעת שעילתם בפסק הבוררות", למעט התביעה לדמי פיצול. כן נקבע בפסק הדין, כי התובע אינו זכאי לגמול כלשהו בגין התקופה שבין מועד "פסק הבוררות" ליום פיטוריו, וכי התובע הפר את הסכם הבוררות בריש גלי (נספח ו' לבקשה). בפסק הדין נדחו תביעות התובע בגין גמול עבודה בשעות נוספות לרבות דמי כלכלה בגין אותן שעות, גמול עבודה בשעות נוספות בשל תפקידים חריגים. דמי שתייה, אשל, אחזקת רכב, דמי חניה וקצובת נסיעות. כאמור התביעה לדמי פיצול התקבלה. 13. ערעור התובע שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"ע 1254/99), נדחה ביום 19.6.02 תוך שבית המשפט מוסיף ודוחה את ערעור התובע בגין קצבת ביגוד, אחזקת טלפון, תוספת גמול השכלה לבעלי תפקידים מיוחדים, תוספת גמול ספרות מקצועית, הפחתת שכר, שעות נוספות גלובאליות ורגילות, החזר הוצאות רכב וקצובת ק"מ והוצאות נסיעה. והותרה על כנה, ההחלטה לעניין זכותו של התובע לתשלום דמי פיצול בשיעור של 12.5.%. 14. ביום 21.12.98 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בו ביקש לקבוע כי הינו זכאי לתשלומי פנסיה ומענק פרישה, על יסוד רכיבים הכוללים דמי הבראה, גמול פיצול, גמול שעות נוספות, גמול ניהול השלמות שכר, קצובת ספרות מקצועית, תוספת גמול השכלה ושכר רגיל על-פי ותק של 24 שנים. ב. סלע המחלוקת 4. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת הופמן) דחה על הסף ביום 7.8.00 חלק מן המחלוקת, כך שהמחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה: חישוב שיעור המשכורת הקובעת לצורך חישוב תשלומי פנסיה להן זכאי מר סביר לרבות תשלום מענק הפרישה וההפרשים הנתבעים על ידו, כאשר אין לכלול בתביעה הנוכחית רכיבי "המשכורת הקובעת" אשר מר סביר תבע מכח פסק הבוררות, שכן תביעתו זו נדחתה על יד בית משפט השלום במסגרת תביעתו על פי פסק הבוררות. 5. הסוגיות עליהן נסוב הערעור שפנינו הן כדלקמן: א. מהו הוותק שיש להתחשב בו לצורך חישוב הפנסיה של מר סביר? ב. מהי משכורתו הקובעת של מר סביר לעניין הפנסיה ומענק פרישה: האם רכיב דמי הפיצול מהווה רכיב פנסיוני? האם הופחת שכרו של מר סביר ב-7% ואם כן, האם מר סביר זכאי להכליל בשכרו הקובע "השלמת שכר בשיעור 7% ? האם מר סביר זכאי להשלמה בגין הפחתת תוספת מאמץ ושכר עידוד שהופסקו, לטענתו מ-7/74 בשיעור של 35.6 %? האם מר סביר מנוע מלטעון את הטענות בגין הפחתות בשל שיהוי או התיישנות? על סמך אילו רכיבים יש לחשב את 20% גמול הניהול? ג. האם העירייה חישבה את אחוזי הפנסיה להם זכאי מר סביר כדין, בהתאם להוראות חוק הגמלאות וההסכמים הקיבוציים החלים על יחסי העבודה בין הצדדים? ד. האם, יש להתבסס על טבלת השכר מיום 1.10.81 (נספח כב לכתב התביעה המתוקן) לעניין חישוב משכורתו הקובעת של מר סביר לעניין פנסיה ומענק פרישה? ה. מהו האופן שיש לחשב את מענק הפרישה לו זכאי מר סביר, לפי חוק הגימלאות, ההסכמים הקיבוציים והנהוג בעיריית אשדוד? ו. האם מר סביר זכאי לקבל פיצוי הלנה בגין הפרשי מענק פרישה וקצבת פנסיה, האם התיישנה עילה זו ו/או זכאית העירייה לביטולן או הפחתתן של פיצויי ההלנה? ג. פסק דינו של בית הדין האזורי: 6. בית הדין האזורי קבע שהסכמים הקיבוציים שחלים הם הסכם קיבוצי כללי מיום 17.6.74, הסכם קיבוצי כללי מיום 29.7.79 וכן פרוטוקול ועדת הגמלאות שהינו הסכם בין וועד עובדי העירייה להנהלת העירייה. לאורם בחן בית הדין האזורי את הסוגיות שבמחלוקת ופסק כדלקמן: א. תקופת העבודה הקובעת לצורך פנסיה היא מ- 11.62 עד ליום 25.8.81, כלומר 18 שנים ו-8 חודשים. ב. השכר הקובע אינו כולל את דמי פיצול משום שמי שקיבל גמול ניהול לא זכאי להכליל את דמי הפיצול כרכיב פנסיוני ותוספת זו שולמה רק לעובדים שלאורך כל השנים עבדו במשרה מפוצלת. בנוסף לכך נפסק, כי אין להוסיף למערער לשכרו בשל הפחתת השכר ב-7% בשנת 66 כי רכיב זה התיישן. כמו-כן מר סביר אינו זכאי לתוספת השלמת שכר במעבר מדירוג לדירוג בנוסף לדמי הניהול - כי גמול הניהול יכול להוות השלמה במעבר מדירוג לדירוג. גמול הניהול שהינו רכיב הכלול בשכר הקובע לצורך פנסיה, יחושב לפי שכר משולב ללא תוספת מאמץ ושכר עידוד על סמך מכתבו של מר סביר נ/1. לעניין הוותק הצה"לי בית הדין האזורי הבהיר, כי הוא נחשב לצורך חישוב אחוזי פנסיה, אך אינו נחשב לצורך חישוב השכר הקובע לעניין פנסיה. השכר הקובע: יחושב על בסיס שכר משולב + גמול ניהול בשווי 20% מהשכר המשולב + דמי הבראה חודשיים. ג. אחוזי הפנסיה חושבו כדלקמן: 18.8*2 +4% בגין בריאות לקויה = 41.666% בית הדין האזורי קבע שהגדלה של 4% בפנסיה בשל בריאות לקויה הייתה מספקת לאור הנתונים שהוצגו בפני המומחה במועד הרלבנטי אשר לא כללו אישורים המתייחסים לבן, לא כללו אישורים על אחוזי הנכות הנטענים של מר סביר ובהתחשב בעובדה שבאותה עת אשתו עדין עבדה והתפרנסה. בנוסף יש להבחין בין עידוד פרישה מרצון ופיטורי צמצום לפיטורים בבית דין למשמעת, בו אין חובה להגדיל למערער את הוותק ו/או להעלות דרגה. ו/או להוסיף זכאות של 1.5% פנסיה לכל שנה מעל 10 שנות העבודה הראשונות. ד. טבלת השכר הקובעת - בית הדין האזורי קיבל את טענתו של מר סביר, כי טבלת השכר הקובעת לצורך חישוב הפנסיה ומענק הפרישה היא הטבלה מיום 1.10.81. זאת על סמך פסק הדין של בית הדין למשמעת אשר פסק, כי הקצבה והמענק ישולמו בערכים מעודכנים ליום מתן פסק הדין. מאחר והעירייה לא הציגה טבלה מאוגוסט 1981 הרי הטבלה מאוקטובר 1981 אותה הציג מר סביר תהיה טבלת השכר הקובעת. התובע יקבל בהתאם לטבלה המיטיבה עימו מבין הטבלאות אוקטובר 1981 והטבלה מינואר 1986. ה. מענק פרישה - אין חובה להכפיל את המענק למי שפוטר מטעמי משמעת בדומה להכפלת המענק לעובדים שפוטרו בפיטורי צמצום. לכן מענק הפרישה יחושב על בסיס (שכר משולב על-פי טבלה מחודש 10/81 על-פי וותק השנה ה-22 + 20% גמול ניהול+ 12.5% דמי פיצול +דמי הבראה חודשיים)*18.66*1/24. ו. התביעה לפיצויי הלנה הוגשה ב-9.10.88 בטענה שהעירייה מלינה את מענק הפרישה מיום 1.3.86 משכך לאור הוראות חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 התיישנה התביעה לפיצויי הלנה. מה גם שהיתה בין הצדדים מחלוקת משפטית כנה לעניין המועד הקובע. ד. טענות הצדדים 7. ב"כ מר סביר פרש בפנינו שורה ארוכה של טענות לעניין התוספות שצריכות להיכלל במשכורת הקובעת, הוותק ואחוזי הפנסיה המגיעים למערער, כמו-כן העלה מר סביר שורה ארוכה של טענות לגבי אופן התנהלות ההליך וההוצאות הגבוהות שנפסקו לו בבית הדין האזורי כדלקמן: א. לטענתו מועד תחילת עבודתו של התובע לצורך חישוב וותק הוא בשנת 1961 ולא בסוף שנת 1962 שכן סביר עבד שתי עונות כמציל. ב. ב"כ התובע טוען, כי לאחר שבית המשפט השלום פסק והמחוזי אישר שהתובע היה זכאי לתשלום דמי פיצול, הרי יש להוסיף רכיב זה לחישוב המשכורת הקובעת לצורך פנסיה. ג. אין להפחית לעובד משכרו במעבר מסולם דירוג אחד למשנהו. שכרו הכולל של מר סביר הופחת במעבר מתפקיד לתפקיד, כי יש להבחין בין תוספת מאמץ ועידוד ששולמו לו קודם לבין גמול ניהול שקיבל בשל תפקידו החדש. בנוסף לכך גמול הניהול נמוך מתוספת המאמץ והעידוד. ד. לחלופין גמול הניהול היה למעשה תחליף לתוספת מאמץ לכן אין לשלול ממר סביר את דמי הפיצול כתוספת לשכר הקובע לצורך פנסיה. ה. המערער טוען כי מעבר ל-4% תוספת שקיבל בגין המצב הבריאותי שלו ושל בני משפחתו יש להוסיף לו אחוזים נוספים לפנסיה. הטעמים לכך: ראשית, אשתו שעבדה בעבר כרופאה היום חולה בסרטן. שנית, המחלה בה לוקה בנו. את הביטוי רשאי להגדיל בתקנות יש לפרש כחייב להגדיל שאם לא כן התקנות יוצרות אפליה בין אנשים שונים שפרשו באותו מועד. עוד טוען ב"כ מר סביר כי אין להבחין בין פיטורים בבית הדין למשמעת לבין פיטורים מחמת התייעלות לצורך מענק פרישה מאחר והתובע הפסיד את תפקידו מלכתחילה בשל התייעלות. ו. לשיטתו התובע זכאי לדרגה נוספת מכוח הסכמים קיבוציים שלא הוגשו לבית הדין האזורי. ז. בנוסף מעלה ב"כ מר סביר שלל טענות בדבר האופן בו התנהל ההליך כגון: גישת בית הדין למערער, אי זימון עדים, העדים שהעידו, הוצאת מר סביר מהאולם, מניעת דחייה של הדיון, אי מתן מנוחה סבירה למערער בזמן חקירת העדים. תיאום עדויות מטעם העירייה, הדחת עדים ושיבוש הליכי משפט. ח. פסק הדין האזורי אינו בר ביצוע מאחר ופסק הדין הוא הצהרתי וכולל עקרונות לחישוב אבל לא סכומים כספיים מוגדרים. ט. פסק הדין של בית הדין האזורי פוגע בזכויות מוקנות של מר סביר שמשולמות לו ללא ערעור או מחלוקת. כי משכורתו הקובעת לצורך מענק פרישה ופנסיה לפי פסק הדין היא על בסיס השכר המשולב בטבלה בעוד שלפני קבלת פסק הדין כלל השכר תוספת שהייה 10%, גמול השכלה, כוננות על 20%, ספרות מקצועית, תוספת גמול השכלה ותוספת גמול ספרות. י. מר סביר טוען שהטבלה הקובעת לצורך חישוב השכר היא מאוקטובר 1981 וזאת משום שטבלה זו קרובה למועד בו נקבע שפוטר. 8. בא כוח העירייה טוען שלאחר 17 שנים של התדיינות והוצאות משפט רבות הגיע הזמן לשים קץ להליך. א. קביעתו של בית הדין קמא לעניין תאריך תחילת העבודה הוא ממצא עובדתי המבוסס על מכתב של מר פרידון מיום 12.3.86 שכותרתו "וותק בעבודה" וממנו עולה, כי בשנים 1961-1962 עת החל מר סביר לעבוד במשרה מלאה הוא עבד סה"כ פחות מחודש ימים כמציל. ב. מר סביר אינו זכאי לתוספת פיצול כרכיב פנסיוני גם אם רכיב זה נכלל בהסכם 93-96, שכן ההסכם לא חל על מר סביר שהופרש בשנת 1981. לפי ההסכם הקיבוצי אליו מפנה מר סביר מיום 29.7.79 נספח יב' לתצהירו ובעמוד 21 לפרוטוקול הוא מסתמך על סעיף, שמקנה את גמול הפיצול רק למדריכים שאינם מנהלים ואילו הוא היה מנהל וקיבל דמי ניהול. כמו-כן לפי סעיף 27(כב) לחוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות דמי פיצול מהווים תוספת מותנית, כך גם לפי סעיף 36 להסכם הקיבוצי של עובדי הוראה וחינוך בסעיף ז'. מר סביר גם לא הצליח להוכיח, כי קיים בעירייה נוהג לשלם דמי פיצול כחלק מהפנסיה. העירייה נהגה לשלם את דמי הפיצול רק למי שעבד כל השנים מפוצל ואילו מר סביר עבד רק שלוש שנים מפוצל. ג. כן טען ב"כ העירייה שלא היה מקום להשלים את שכרו של מר סביר בשל מעבר מדירוג אחיד לדירוג הוראה שכן שכרו הכולל של מר סביר עלה כתוצאה מהמעבר. ד. לעניין הטענה של מר סביר שלא היה זכאי לדמי ניהול, סביר קיבל מדי חודש תלוש ויכול היה לדעת ממנו אילו תוספות בחזקתו כבר בשנת 1974 , אם חשב ששכרו הופחת שלא כדין היה עליו להתלונן על הפחתה במועד הרלבנטי ולא כעת. הטענה שפסק הדין האזורי פוגע בתוספות המשולמות לו כיום נטענה לראשונה בערעור לכן דינה להידחות. ה. בתגובה לטענה כי יש להגדיל את הוותק, חוק שירות המדינה גמלאות קובע כי הפנסיה תשולם עבור שנות העבודה בפועל. הבקשה להגדיל את הוותק על סמך סעיף 100 לחוק הגמלאות מהווה הרחבת חזית ולא הופיעה במש/19. הגדלת וותק על בסיס מצב בריאותי אינה חובה של הרשות אלא רשות, עת הוגשה הבקשה התובע לא הביא די נתונים על מנת לבססה כגון: נתונים על מחלת בנו ו/או אישור על דרגת הנכות שלו. ב"כ העירייה יוסיף ויטען כי יש הגיון לתמרץ אנשים בפיטורי התייעלות באמצעות מתן הטבות וזאת על מנת להגיע להסכמה עם וועד העובדים, וזה לא דומה למקרה של מר סביר שעבודתו הופסקה על-ידי בית הדין למשמעת. ו. לעניין הוספת הדרגה טענה זו מהווה הרחבת חזית, בנוסף לא ברור האם מר סביר מתכוון להסכם מ-1966 או מ-1980 ובשל מועד פרישתו לא ברור האם ההסכם משנת 1980 חל על מר סביר גם אם ההסכם חל, לא נאמר בו שהקידום אוטומטי. ז. העירייה בערעור מטעמה, מערערת על טבלאות השכר לצורך חישוב השכר הפנסיוני של סביר. לטענתה יש להסתמך על הטבלאות מיום מתן פסק הדין בבית הדין למשמעת משנת 1985 ולא ממועד הפיטורין בשנת 1981. ח. לגישת בא כוח העירייה אין מקום לדון בטענות שהתיישנו לפני לפחות 13 שנה כמו מענק פרישה חד פעמי, מה גם שמענק הפרישה שולם למערער במלואו לפי סעיף 22 לחוק הגמלאות. ט. בא כוח העירייה פירט לגבי כל אחת מהטענות הדיוניות מדוע היא שגויה. ה. הדיון בפנינו 9. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 19.5.05 הצענו לבאי כוח הצדדים כי: "העירייה תוותר על תשלום ההוצאות שהושתו על המערער, הן בבית משפט שלום באשדוד והן בבית הדין האזורי לעבודה. משכך יבוטלו הליכי ההוצאה לפועל. העירייה מסכימה לקבל את טבלת 81 ולעדכן אותה לפי העדכונים באותם השנים עד שנת 86 ונבדוק האם זה יותר מההצמדה ששילמנו. אם זה לא יותר, נשאיר את אותה הצמדה ולא נתבע החזר. העירייה תבחן את האפשרות להגדיל את אחוזי הפנסיה של מר סביר מכוח סעיף 100 לחוק הגימלאות, עקב מצב בריאותו ונכותו של מר סביר. שני הצדדים יחזרו בהם מהערעורים ובכך תסתיימנה כל התביעות ההדדיות בין הצדדים בקשר לתקופת העבודה מושא תיק זה וסיומה, כולל בקשר לגימלאות. העירייה מתחייבת לעשות תחשיב לאור הצעת הפשרה האמורה. העירייה תמסור לבא כוח מר סביר, את התחשיב תוך 30 יום. הצדדים יבחנו ביחד את התחשיב ואת המוסכם ביניהם ויודיעו לבית הדין את עמדתם תוך 60 יום." באת כוח העירייה הגישה תחשיב מטעמה אולם בא כוח המערער חלק עליו, לכן ביקש פסק דין בערעור שבפנינו. ו. דיון והכרעה: 10. להלן אבחן את טענות הצדדים ראשון ראשון ואחרון אחרון. 11. וותק - מועד תחילת העסקתו של מר סביר בחודש 11.62. עת התחיל לעבוד בעירייה במשרה מלאה, כאמור מועד תחילת העסקה הינה קביעה עובדתית שקבע בית הדין האזורי על סמך התרשמותו באופן ישיר מהעדים וערכאת הערעור תיטה לא להתערב בה. במקרה שבפנינו בית הדין האזורי קבע כי היתממותו של מר סביר לעניין מועד תחילת העסקתו בחקירה הנגדית אינה מקובלת על בית הדין. גם לגופו של עניין צדק בית הדין האזורי, שכן על פי ההסכמים הקיבוציים (נספח 16 לתצהיר מר סביר מיום 26.12.02) תקופת עבודה של פחות מארבעה חודשים אינה נמנית לצורך וותק. ואילו מטופס שמילא מר סביר בכתב ידו עם תחילת עבודתו בעירייה עולה, כי תקופת עבודתו של מר סביר כמציל בשתי עונות הרחצה גם יחד אינה מגיעה ל-4 חודשים. (כך גם עולה מנספחים א' ו-ט"ו לתצהיר מנהל כוח אדם , מר ראובן פרידון). תאריך סיום העבודה הוא ביום 25.8.81 בהתאם למועד שקבע בית הדין למשמעת כמועד סיום העסקה, החלטת בית הדין למשמעת אושרה על-ידי בית המשפט העליון. לפיכך הוותק של מר סביר הינו 18 שנים ו-שמונה חודשים כפי שקבע בית הדין האזורי. 12. דמי פיצול - לפי ההסכם הקיבוצי החל על מר סביר מיום 29 ביולי 1979 (נספח יב' לתצהיר מר סביר פרק יג'): לגמול פיצול יהיו זכאים רק מי שאינם מועסקים בתפקידי ניהול ופיקוח, ואילו מר סביר מילא תפקיד ניהולי וקיבל גמול ניהול, לכן אינו זכאי שדמי הפיצול יחושבו לו כרכיב קובע לפנסיה. אמנם בית משפט השלום בתא 385/04 פסק למערער תוספת שכר של דמי פיצול אולם לאור העובדה שרכיב זה לא נכלל בשכר מנהלים לפי הסכם הקיבוצי מר סביר אינו זכאי שרכיב זה יהיה כלול במשכורתו הקובעת לצורך פנסיה, מה גם שהנימוק היחידי עליו התבסס בית משפט השלום כאשר אישר את תשלום דמי הפיצול מיום 21.7.78 עד ליום 25.8.81 היה על סמך הסכמת בא כוח העירייה במובלע. 13. הפחתה של 7% - אין להוסיף למערער לשכרו בשל הפחתת השכר ב-7% בשנת 66 כי רכיב זה התיישן. וזאת בשל חלוף השנים וקביעתו של בית הדין האזורי כי "גרסתו של מר סביר כי הדבר נודע לו רק בדיעבד אינה מהימנה על בית הדין." 14. תוספת מאמץ ושכר עידוד - ראשית, רכיב זה בתביעתו של מר סביר התיישן זה מכבר. שנית, ערכאת הערעור איננה מתערב בקביעות עובדתיות של בית הדין קמא אשר מבוססות על התרשמות ישירה מהעדויות. ובסוגיה זו בית הדין האזורי פסק, כי גרסתו של מר סביר כי סבר כל העת שהוא מקבל השלמה לדירוג האחיד (תוספת מאמץ ושכר עידוד) "אינה מהימנה על בית הדין". שלישית, גם לגופו של עניין מר סביר אינו זכאי לתוספת השלמת שכר במעבר מדירוג לדירוג בנוסף לדמי הניהול, שכן גרסתו שלא ידע אינה מתיישבת עם מכתבו מיוני 74 (נ/1) בו הוא מציין כי במשך חמש שנים הוא פונה בבקשה לתקן את דמי הניהול. 15. גמול הניהול - יחושב לפי שכר משולב ללא תוספת מאמץ ושכר עידוד על סמך מכתבו של מר סביר נ/1 מיום 27.10.74 ממנו עולה, כי מר סביר קיבל גמול ניהול ולא תוספת מאמץ. הטענה לפיה בתחילה לא עבד כמנהל אלא עבד כמנחה הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית ועומדת בסתירה לסעיף 6.4 לתצהירו ומכתביו בהזדמנויות אחרות, אי לכך נדחתה. 16. אני דוחה את כל בקשותיו של מר סביר להגדיל את המשכורת הקובעת, אולם ככל שקביעת בית הדין האזורי לגבי אופן החישוב הפחיתה מהמשכורת הקובעת שקיבל מר סביר מהעירייה עד להגשת התביעה לבית הדין האזורי, למיטב הבנתי לא לכך כיוון בית הדין האזורי והמשכורת הקובעת הקודמת תיוותר על כנה. 17. אחוזי הפנסיה - סעיף 100 לחוק (שירות המדינה גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן - "החוק") וסעיף 85.140 לאותו החוק נוקטים בלשון רשאי כך שהם מאפשרים לעירייה להגדיל לעובד הפורש את הוותק, אך אינם מחייבים במקרים בהם העובד פוטר בבית דין למשמעת. ראוי להעניק יותר זכויות לעובד שמפוטר בפיטורי צמצום, לעומת עובד שמפוטר בבית הדין למשמעת. לעניין הטענה העובדתית שהמערער פוטר בפיטורי צמצום ולא בפיטורי משמעת, מחלוקת זו כבר הוכרעה בבתי המשפט בשנת 1986. יצוין, כי לתובע הגדילו את אחוזי הפנסיה ב-4%, מכוח סעיף 100 לחוק. העירייה הפעילה את שיקול דעתה כדין, בהתחשב בעובדה שהמועד הקובע הוא המועד בו הוועדה בחנה את נתוניו. כלומר יש לבחון את מצבה הבריאותי של אשתו באותו מועד ולא מצבה הבריאותי היום לאחר חלוף שני עשורים. המסמכים הקובעים הם המסמכים שמר סביר הציג באותה עת בפני הוועדה. מר סביר לא הציג באותו מועד אישורים על מצבו הרפואי של בנו ולא הציג אישור על אחוזי הנכות שלו להם טען. 18. דרגה נוספת מכוח הסכם קיבוצי - לא ניתן לאחר 25 שנים של הליכים משפטיים בכל הערכאות, בערכאת הערעור להרחיב חזית ולטעון מכוח הסכם קיבוצי לדרגה נוספת וזאת לאור עיקרון סופיות הדיון המשפטי. 19. הטבלה הקובעת - על סמך קביעתו של בית הדין למשמעת יש לשלם הסכומים הרלבנטיים ממועד הפרישה שנקבע באוגוסט 1981 מעודכנים ליום פסק הדין כלומר, בתוספת הפרשי הצמדה עד ליום 23.12.85. לכן הטבלה הקובעת היא מאוגוסט 1981, המועד בו בית הדין למשמעת קבע כמועד בו מר סביר פרש לפנסיה. בית הדין האזורי קבע שהטבלה של אוקטובר 1981 היא הטבלה הקובעת מאחר שזו הטבלה שהציג מר סביר והעירייה לא הציגה את הנתונים של חודש אוגוסט 1981. משכך העירייה תבצע חישוביה על -פי הטבלה מאוקטובר 1981 כפי שקבע בית הדין האזורי. 20. טענות לגבי אי בהירות פסק הדין ולגבי אופן החישוב של הטבלאות - בית הדין האזורי רשאי לקבוע בפסק דינו את עקרונות החישוב לפיהם המעביד שהנתונים מצויים בידו יחשב את הפנסיה. במהלך הדיון בפנינו ניסינו להביא את הצדדים לדרך חישוב מוסכמת , אולם הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם ועל כן: העירייה תערוך את החישוב על פי הקבוע בפסק הדין. היה ומר סביר יסבור, כי העירייה לא יישמה את פסק הדין של בית הדין האזורי נכונה הוא רשאי להגיש תביעה ליישום פסק הדין. 21. טענות דיוניות - אנו דוחים את הטענות הדיוניות שהעלה מר סביר. בית דין של ערעור לא יתערב באופן ניהול הדיון בבית הדין האזורי. מהפרוטוקולים התרשמנו כי בית הדין האזורי איפשר למערער למצות את יומו בבית הדין ולהעלות אף מעבר לנדרש את כל טענותיו והוא התייחס אליהן אחת לאחת בפסק הדין. 22. ההוצאות - בית הדין האזורי חייב את מר סביר בהוצאות בגובה 15,000 ₪ וזאת לאור אופן ניהול התביעה על ידו. לא מצאנו שיש מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי כאשר ההליך נמשך שבע עשרה שנים. אולם על מנת להקל עם מר סביר, הגם שערעורו נדחה ברובו לא נחייבו בהוצאות המשיבה בערעור זה. 23. סוף דבר - הערעורים נדחים מטעמיו של בית הדין האזורי בפסק דינו המקיף והמנומק היטב. למעט ההבהרה, כי משכורתו הקובעת של מר סביר לא תפחת מן המשכורת שהייתה לו עובר להגשת התביעה בבית הדין האזורי. אין צו להוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו. פנסיהמשכורתהשכר הקובע / משכורת קובעת