הארכת חוזה בכירים

להלן פסק דין בנושא הארכת חוזה בכירים:

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ

1.     זהו ערעור לאחר קבלת רשות על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (בש"א 825/06 בתיק עיקרי עב 007868/06; השופטת חגית שגיא ונציג הציבור מר שמואל עציון) אשר קיבל את בקשת המשיב לסעד זמני והורה על ביטול החלטת המערערים שלא להאריך את חוזה הבכירים שלו.

2.     העובדות הנוגעות לעניין הנדון כפי שקבע בית הדין האזורי הן אלה :

"א.     המבקש (הוא המשיב בערעור - ע.ר.) עבד בשירות המדינה במשך 26 שנים ומילא שורה של תפקידים באגף המכס והמע"מ. התפקיד האחרון אותו מלא המבקש היה ממונה אזורי מע"מ ת"א-יפו איזור 1 ו- 2.

ב.     המבקש הועסק בשירות המדינה בכתב מינוי מיום 1/2/83. ביום 2/1/03 בוטל כתב המינוי של המבקש, בהסכמת הצדדים, ונחתם עמו חוזה מיוחד להעסקת עובד על פי תקנה1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך-1960 ולפי פסקה 16.414 לתקשי"ר (להלן: חוזה הבכירים) אשר חל מיום 12/6/02 (רטרואקטיבית) לתקופה של 4 שנים - עד ליום 11/6/06 .

ג.     בתחילת חודש 4/05 הגיע ליחידת המשמעת של נציבות שירות המדינה דיווח מאת משטרת ישראל בדבר חקירה פלילית המתנהלת נגד המבקש, בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות לפי חוק המע"מ.

ד.     ביום 11/4/05 הוזמן המבקש להעביר טענותיו בכתב במסגרת הליך שימוע לבחינת השעייתו משירות המדינה על ידי נציב שירות המדינה, בהתאם לסעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג- 1963.

ה.     ביום 2/5/05 החליט מנהל רשות המיסים, מר איתן רוב, על השעייתו של המבקש בהתאם לסמכותו על פי סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג- 1963.
     המבקש הגיש בקשה לבית הדין לסעד זמני, נגד השעייתו, אולם בקשתו נדחתה (בש"א 5405/05, כב' השופטת מאירי). המבקש הושעה מיום 3/5/05 עד ליום 1/6/05.

ו.     ביום 24/5/05 התקבלו בנציבות שירות המדינה טיעוני המבקש במסגרת הליך השימוע בפני נציב שירות המדינה, ובהם נתבקש גם שימוע בעל פה.

ז.     ביום 29/5/05 התקיים למבקש שימוע בעל פה אצל סגן נציב שירות המדינה לענייני משמעת, דאז, מר יורם צלקובניק. במסגרת השימוע נתן המבקש את הסכמתו לשהות בחופשה במשך 30 יום עד להחלטת נציב שירות המדינה בעניינו.

ח.     ביום 31/5/05 החליט נציב שירות המדינה שלא להשעות את המבקש מתפקידו אלא להעבירו לתפקיד אחר. ההחלטה על העברת המבקש מתפקידו לתפקיד אחר הוארכה מעת לעת בהתאם להתפתחויות החקירה המשטרתית נגד המבקש.

ט.     ביום 29/3/06 הוגש כתב אישום נגד המבקש, בבית משפט השלום בתל אביב (ת.פ. 2928/06 ).

י.     באותו יום נשלח למבקש מכתב להעברת טיעונים במסגרת הליך שימוע לבחינת השעייתו בהתאם לסעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) בגין כתב האישום שהוגש נגדו.

יא.     לאחר קבלת טיעוני המבקש בכתב וקיום שימוע בעל פה ביום 26/4/06 בפני מר אסף רוזנברג, ממונה בכיר באגף המשמעת, החליט נציב שירות המדינה ביום 4/5/06 להשעות את המבקש משירות המדינה עד לתום ההליכים נגדו או עד למועד סיום חוזה העסקתו או עד להחלטה אחרת.

יב.     ביום 10/5/06 הודיע מר יעקב ברגר, המשנה לנציב שירות המדינה, בכתב למבקש, כי נשקלת האפשרות שלא להאריך את חוזה ההעסקה עמו, שעתיד היה להסתיים, כאמור, ביום 11/6/06. באותו מכתב הוזמן המבקש להביא טיעונים בכתב באותו עניין.
     לאחר הודעה זו הוחלפו מכתבים שונים בין המבקש לבין נציבות שירות המדינה .

יג.     ביום 25/7/06 הודיע מר יעקב ברגר, המשנה לנציב שירות המדינה, למבקש בכתב, כי הוחלט שלא לחדש עמו את חוזה ההעסקה, אשר הסתיים ביום 11/6/06 והודע לו כי הוא זכאי לגמלה בהתאם לחוזה ההעסקה עמו ולתשלום בגין 3 חודשי הודעה מוקדמת. באותו מכתב, נאמר בין היתר:

"בנסיבות העניין לנוכח כתב האישום שהוגש נגדך, והשעייתך משירות המדינה עד תום ההליכים כאמור לעיל, ולאחר שלא ניצלת את ההזדמנות שניתנה לך להביא טיעונים בכתב לעניין זה, החלטנו לא לחדש את חוזה העסקה עימך אשר הסתיים ביום 11.6.2006".


3.     בעקבות החלטה זו הגיש המשיב בקשה לצו מניעה זמני וצו עשה זמני המורה למערערת מס' 1 (להלן - המדינה) לא להמשיך בהליכי אי חידוש חוזה הבכירים שלו והמורה לה להחזירו לעבודתו ברשות המיסים.

4.     לא נשמעו ראיות בתיק, וההחלטה ניתנה על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת בכתב וסיכומי הצדדים.

5.     בית הדין האזורי קבע, כי השאלה הטעונה הכרעה היא:

"האם רשאי/מוסמך נציב שירות המדינה שלא לחדש חוזה בכירים שהגיע לסיומו עם עובד אשר הוגש נגדו כתב אישום והאישום טרם הסתיים".


6.     בית הדין השיב על שאלה זו בשלילה על בסיס הנסיבות הקיימות מהנימוקים הבאים שאלה תמציתם:

א.     המדינה רשאית שלא להאריך את חוזה הבכירים עם העובד מטעמים ענייניים בלבד. מלשון סעיף 4 לחוזה הבכירים עולה, כי ככלל יוארך חוזה העסקתו של עובד המועסק בחוזה בכירים, וכי רק בהתקיימן של נסיבות חורגות, רשאי נציב שירות המדינה (להלן גם - הנציב) שלא לחדש את החוזה עם העובד.

ב.     אי חידוש חוזה הבכירים משמעו - הפסקת עבודה.

ג.     נציב שירות המדינה החליט שלא להאריך את חוזה הבכירים שנחתם עם המשיב בשל הגשת כתב האישום נגדו. במילים אחרות בשל עבירת משמעת.

ד.     על פי סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק המשמעת או החוק) עובד מדינה לא יפוטר בשל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין למשמעת. חוק המשמעת חל גם על המשיב מכוח סעיף 1 לחוק המגדיר עובד מדינה גם כעובד על פי חוזה מיוחד.

ה.     בנסיבות הקיימות, אי חידוש חוזה העבודה עם המשיב כמוהו כפיטורים. פירושו של דבר, שהמשיב פוטר בלא שהורשע בדין, וזאת בניגוד לסעיף 68 לחוק המשמעת ולסעיף 82.331 לתקשי"ר.

ו.     הדרך בה הלך נציב שירות המדינה פגעה בחזקת החפות.

ז.     אין להתעלם מטענת המשיב לחפותו המוחלטת, וכי סירובו לשתף פעולה עם גורמים בכירים אשר בצעו פעולות שונות בניגוד לחוק, היא שהובילה אותם גורמים להזרים מידע כוזב נגדו למשטרה.

ח.     ההחלטה שלא להאריך את חוזה ההעסקה של המשיב היא בלתי סבירה.

7.     המדינה טענה בבקשת רשות הערעור שהגישה לבית דין זה טענות אלה שזו תמציתן:

א.     חוזה הבכירים נועד לאפשר גמישות ניהולית בהעסקת עובד בתפקיד בכיר. לא יעלה על הדעת שמצבו של עובד בחוזה בכירים שהוגש נגדו כתב אישום, יהיה טוב יותר ממעמדו של עובד בחוזה בכירים שמבקשים להפסיק את עבודתו שלא מחמת הגשת כתב אישום.

ב.     קביעת בית הדין האזורי לפיה, אי חידוש חוזה בכירים כמוהו כפיטורים, ולכן אי חידוש החוזה כפופה לסעיף 68 לחוק המשמעת, סותרת את הפסיקה של בית דין זה, לפיה סיום של חוזה עבודה לתקופה קצובה, אין רואים אותה כפיטורים.

ג.     גם הקביעה, לפיה אי חידוש חוזה העבודה עם עובד, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, מבלי להמתין לתוצאות ההליך הפלילי אינה סבירה- סותרת את ההלכות הקיימות.

ד.     חזרתו לעבודה של עובד, שתלויות ועומדות נגדו האשמות פליליות עלולה לפגוע באמון הציבור לגבי מינוים של עובדי ציבור. מאידך, זיכויו של המשיב עשוי להביא להחזרתו לעבודה.

8.     המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, תוך הדגשת העוול שנגרם לו עקב שלילת מקור פרנסתו בשל דברים של מה בכך ("זוטות") המוכחשים על ידו, ושלא באו לעולם אלא בשל אי הסכמתו להליכים בלתי חוקיים שנקטו בכירים ממנו.

9.     אין מחלוקת שעל פי הפסיקה, בנסיבות מתאימות אין רואים כפיטורים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה שפג תוקפו.

10.     אני גם מסכים, כי אי הארכת חוזה עבודה עקב הגשת כתב אישום בנסיבות מתאימות איננה בלתי סבירה. השאלה היא האם אי הארכת החוזה במקרה הנוכחי היא אכן בלתי סבירה.

11.     בית הדין האזורי סבר, שההחלטה לא להאריך את חוזה ההעסקה היא בלתי סבירה, בשל הפגיעה בחזקת החפות, שהרי המשיב הוא בחזקת זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו, ובשל הוראת סעיף 68 לחוק המשמעת שאינה מאפשרת פיטורים של עובד מדינה בעבירת משמעת, אלא על פי פסק דין של בית הדין למשמעת.

12.     תמיכה לכאורה בפרשנות זו של בית הדין האזורי מצויה בסעיף 4 לחוזה הבכירים שזו לשונו:


"תוקף החוזה הוא ל- 4 שנים, מיום 12/6/2002 עד יום 11/6/2006 ויוארך בתום תקופה זו לתקופה נוספת של עד 4 שנים כל פעם - לאחר המלצת הממונה הישיר ואישור נציב שירות המדינה או עד שימלאו לעובד 65 שנים, הכל לפי התאריך המוקדם יותר, אלא אם כן הודיע אחד הצדדים למשנהו על אי רצונו בהארכה, שלושה חודשים לפני תום התקופה.

א.     על אף האמור בסעיף 4 לעיל, רשאי נציב שירות המדינה או מי שהוסמך על ידיו לעניין סעיף זה להפסיק את שירותו של העובד בכל עת על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב שלושה חודשים מראש או על ידי תשלום משכורת של שלושה חודשים, לפי בחירת הנציב. עובד יוכל לפנות באמצעות נציב שירות המדינה לוועדת השירות בטענה שהפסקת עבודתו היא שרירותית או נובעת משיקולים פוליטיים. בסעיף זה הפסקת עבודה על ידי המעסיק - לרבות אי חידוש החוזה בתום תוקפו" (ההדגשה הוספה-ע.ר.).


על פי סעיף זה אי חידוש חוזה הבכירים בתום תוקפו כמוה כהפסקת עבודה על ידי המעסיק, קרי - פיטורים.
אם אי חידוש חוזה הבכירים בתום תוקפו מהווה פיטורים, אזי אין לו תוקף אלא על פי פסק דין של בית הדין למשמעת כשם שמורה סעיף 68 לחוק המשמעת שזו לשונו:

"עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הנסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ולא על פי פיטורים מחמת הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, ופיטורים בשתי נסיבות אלה לא ייראו כאמצעי משמעת לענין סעיף 62".


13.     חברי, השופט פליטמן סובר, כי אומד דעתם של הצדדים בסעיף 4 לחוזה הבכירים הייתה להתוות את דרך הפעולה של המשיב כנגד הנציב ככל שיסבור שהפסקת העבודה או אי חידוש חוזה העסקתו נובעים מטעמים שרירותיים ומשיקולים פוליטיים, אך לא את אכיפת יחסי עובד ומעביד. לדידו של חברי, סעיף 68 לחוק המשמעת ראוי להתפרש פרשנות תכליתית כשלעצמו ולא על פי קונסטרוקציה משפטית מתוך חוזה העסקה לאור אומד דעת צדדיו שהייתה אחרת לגמרי.

14.     פירושו של חברי אכן תואם יותר את לשון הכתוב מפירושי. יחד עם זה, איני משוכנע שיש לתחום את האמירה בסעיף 4 להסכם הבכירים, לפיה אי חידוש חוזה העבודה בתום תוקפו תחשב כהפסקת העבודה על ידי המעסיק, רק לאותם שני מקרים המנויים בו - הפסקת עבודה שרירותית או שיקולים פוליטיים.
     האמירה יכולה גם להתפרש כאמירה כללית שתחול גם על הפסקת עבודה מנימוק אחר כמו עבירת משמעת. הדברים אינם חדים וחלקים, אך אני מעדיף את הפירוש הרחב, שאינו סותר בהכרח את לשון הסעיף ומביא לתוצאה שלדידי צודקת יותר בעיקר משום שמדובר בעובד שעבד למעלה מעשרים שנה בכתב מינוי.

15.     המשיב פוטר בשל הגשת כתב האישום נגדו. העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הם מעשים המהווים עבירת משמעת כהגדרתה בסעיף 17 לחוק המשמעת, שזו לשונו:

"17.     עובד מדינה שעשה בישראל או בחוץ לארץ אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:

  1.      עשה מעשה, או התנהג, באופן שפגע במשמעת שירות המדינה;
  2.      לא קיים את המוטל עליו כעובד המדינה על פי נוהג, חוק או תקנה, או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשמל בקיום המוטל עליו כאמור;
  3.      התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירו המדינה;
  4.      התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו;
  5.      השיג את מינויו בשירות המדינה במסירת ידיעה כוזבת או בהעלמת עובדה הנוגעת לענין, או בשימוש באיומים או בכוח או באמצעים פסולים אחרים;
  6.      הורשע על עבירה שיש עמה קלון".



חוק המשמעת חל גם על עובד מדינה המועסק בחוזה עבודה מיוחד (סעיף 1 לחוק המשמעת). אמור מעתה, פיטורי המשיב לא נעשו על פי הוראת סעיף 68 לחוק המשמעת החל עליו כעובד מדינה המועסק בחוזה מיוחד, ולכן כאמור אין להם תוקף.

16.     מסקנה זו לא מקובלת על המדינה הסוברת כי אי חידוש חוזה הבכירים אינו פיטורים. המדינה סומכת את טיעונה זה על בג"צ 7542/05 פורטמן ואח' נ' שר התחבורה ואח' (טרם פורסם; ניתן ביום 11.2.07, להלן - פס"ד פורטמן) ועל בג"צ 6299/03 דוד ממן נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון, כרך ל"ז, 531 (להלן - פס"ד ממן).

17.     אכן, בהתאם לשני פסקי דין אלה, אי חידוש חוזה עבודה מיוחד בתום תוקפו אין לפרשו כפיטורים. ברם, במקרה הנוכחי קיימת הוראה בסעיף 4(א) לחוזה הבכירים שניתן לפרשה גם אחרת.
     אין אנו יודעים אם הוראה זו קיימת בחוזים שנתפרשו בפס"ד ממן ובפס"ד פורטמן. מכל מקום נתון זה של העדר ידיעה כאמור מאפשר לנו לאבחן בין מקרה זה שלנו למקרים הנזכרים בשני פסקי הדין ממן ופורטמן ולהגיע למסקנה שונה, לפיה אכן במקרה שלנו אי חידוש חוזה הבכירים בתום תוקפו מהווה פיטורים האסורים על פי סעיף 68 לחוק המשמעת.

18.     לא למותר לציין, כי נסיבותיו של מקרה זה הנדון בפנינו שונות מהנסיבות הנזכרות בשני פסקי הדין הנ"ל.
     במקרה דנא עבד המשיב כ - 20 שנה על פי כתב מינוי ורק בשנים האחרונות עבד על פי חוזה בכירים, בו ויתר על זכויותיו על פי כתב המינוי. לעומתו העובד בפס"ד ממן עבד שנים ספורות בלבד ועל פי חוזה מיוחד בלבד ומעולם לא קיבל כתב מינוי. נתונים אלה יש להביא בחשבון, כאשר שוקלים את צדקת הפיטורים במקרה זה.

בית המשפט העליון ראה את מעשי העובד בפס"ד פורטמן בחומרה בגלל ההשלכות שיכולות היו לצמוח מהם במלחמה בתאונות הדרכים. אין זה המקרה שבפנינו. בפס"ד פורטמן הורשע העובד בבית הדין למשמעת על פי עסקת טיעון. במקרה דנן טרם נדון עניינו של המשיב.

כל הנתונים הללו נוגסים בבסיס ההשוואה בין המקרה דנא לפסקי הדין הנ"ל ויש להביאם בחשבון, כאשר שוקלים האם אכן בלתי סביר לא להאריך את חוזה הבכירים של המשיב במקרה זה.

20.     גם את טענותיה האחרות של המדינה יש לדחות.

     טענת המדינה לפיה מצבו של עובד בחוזה בכירים שהוגש נגדו כתב אישום, בכל הקשור לזכות לא לחדש את חוזה העבודה שלו, טוב יותר ממצבו של עובד בחוזה בכירים, שמבקשים לא לחדש את חוזה עבודתו בשל סיבה אחרת, היא מבחינה מסוימת נכונה. ברם, מסקנה זו נכונה גם לגבי כל עובד, לרבות עובד על פי כתב מינוי, שמבקשים לפטר אותו על רקע של עבירת משמעת, ואין תוקף לפיטוריו ללא החלטה מתאימה של בית הדין למשמעת. הליך זה אינו קיים לגבי פיטורים מכל סיבה אחרת.

21.     גם את טענת המדינה, לפיה לא יעלה על הדעת להמשיך בהעסקת עובד שהוגש נגדו כתב אישום מבחינת האקלים הציבורי דינה להידחות. ראשית, זו גזירת סעיף 68 לחוק המשמעת. שנית, כנגד השיקול של "האקלים הציבורי" יש להביא בחשבון את זכותו של העובד להינות מחזקת החפות ושלא תינקט נגדו סנקציה של פיטורים בטרם התבררה אשמתו. גם אם סעיף 68 לחוק המשמעת לא חל במקרה זה, לא כל הגשת כתב אישום בהכרח מחייבת הרחקת הנאשם ממקום עבודתו. הכל תלוי בנסיבות. שלישית, קיים הליך של השעייה שנועד למקרים מעין אלה, והליך זה הוא כלל האיזון שקבע החוק בין שני שיקולים נוגדים אלה - שמירה על אמון הציבור בשירות הציבורי ושמירה על זכויותיו של עובד המדינה.

22.     לא למותר לציין, כי מדובר בעובד ותיק שלטענתו ההתנכלות כלפיו נובעת מסירובו לשתף פעולה עם גורמים בכירים במערכת המיסוי, במעשים שלכאורה אינם בגדר המותר.

23.     לאחר כתיבת דברים אלה קראתי את דעת חברתי, השופטת, לאה גליקסמן, ובעקבותיה ברצוני להוסיף דברים אלה:

גם אם שגיתי בקביעתי לפיה, אי חידוש חוזה הבכירים במקרה זה כמוהו כפיטורים המנוגדים לסעיף 68 לחוק המשמעת, מעדיף אני את התוצאה אליה הגיעה חברתי, השופטת גליקסמן, לפיה עניינו של המשיב יוחזר לבית הדין האזורי כדי לבחון בהליך העיקרי את אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי הנציב ואת סבירות החלטתו, כאשר לדעתי הסעד הזמני צריך להישאר על כנו עד להכרעה בהליך העיקרי או עד להחלטה אחרת של בית הדין האזורי, ככל שימצא לנכון לבחון מחדש עניין מתן הסעד הזמני.

24.     לסיכום - לו דעתי נשמעה - הסעד הזמני ישאר על כנו עד להכרעת המחלוקת בהליך העיקרי או עד להחלטה אחרת של בית הדין האזורי. התיק יוחזר להמשך הדיון בהליך העיקרי על פי הקווים שהתוותה השופטת גליקסמן כאמור בסעיף 4 לחוות דעתה וכאמור בסעיף 23 לעיל. אין צו להוצאות.

השופט יגאל פליטמן


1.     לאחר ששקלה בדבר הגיעה המדינה לכלל מסקנה, כי בידה ראיות מספיקות להוכחת אשמתו של המשיב בביצוע עבירות פליליות של הפרת חובת סודיות, הפרת אמונים, פגיעה בפרטיות, קבלת דבר במירמה, ניסיון לקבל דבר במירמה; וכל זאת בגין מעשים שביצע המשיב במסגרת עבודתו. לאור זאת הוגש על ידה כתב אשום כנגדו לבית המשפט השלום בתל אביב ובו שלושה אישומים שונים.
האם בנסיבות אלה, עליהן אין חולק, יש להתערב בשיקול דעתה של המדינה, שלא להאריך את חוזה הבכירים לתקופה קצובה שנחתם בינה לבין המשיב? או שיש לכפות עליה להאריך תוקף אותו הסכם נוכח הוראת סעיף 4א שבו והוראת סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת) - זוהי בתמצית השאלה הניצבת בפנינו.

2.     על פני הדברים בנסיבות האמורות שלדעת המדינה הצדיקו הגשת כתב האישום, לא רק שאין להתערב בשיקול דעתה שלא להאריך את חוזה הבכירים עם המשיב; אלא היה מקום להתערב בשיקול דעתה לו החליטה החלטה הפוכה, להאריך את חוזה העסקתו חרף היותה סבורה, כי הוא ביצע את העבירות הפליליות המיוחסות לו בכתב האישום .

     כתב האישום והארכת חוזה הבכירים, הם במקרה שלפנינו, שני צדדיה של אותו מטבע, ושיקול מעשיו הפלילים של המשיב, מבחינת המדינה, לגבי המשך העסקתו על ידה אחר תום חוזה העסקתו, חייב להיות שיקול רלבנטי שצריך להישקל על ידה.

     על פי שיקול זה, על פני הדברים ובנסיבות הלכאוריות של המקרה שלפנינו של בקשה לסעד זמני, כשמערכת עובדות מוסכמת כאמור מהווה את תשתיתה העובדתית - אין להתערב בהחלטה שלא להאריך תוקף חוזה הבכירים של המשיב.

3.     בסעיף 4א לחוזה העסקת המשיב נכתב לעניינו כך:

"על אף האמור בסעיף 4, רשאי נציב שירות המדינה להפסיק את שירותו של העובד בכל עת. עובד יוכל לפנות באמצעות נציב שירות המדינה לוועדת השירות בטענה, שהפסקת עבודתו היא שרירותית או נובעת משיקולים פוליטיים. בסעיף זה הפסקת עבודה על-ידי המעסיק - לרבות אי חידוש החוזה בתום תוקפו".

     אומד דעת הצדדים באותו סעיף היה להתוות את דרך הפעולה של המשיב כנגד הנציב, ככל שיסבור שהפסקת עבודתו או אי חידוש חוזה העסקתו נובעים מטעמים שרירותיים ומשיקולים פוליטיים. אומד דעת הצדדים בסעיף זה לא היה, כי אי הארכת חוזה הבכירים מצד המדינה משיקולים שעל פניהם נראים עניינים ומוצדקים, תוצאתו תהא דווקא, אכיפת יחסי עובד ומעביד על המדינה מכוח סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת) כאילו מדובר בפיטורים על עבירת משמעת.

4.     סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), שעניינו "פיטורים על עבירת משמעת על פי פסק דין", ראוי להתפרש פרשנות תכלית כשלעצמו וככל חוק אחר, ולא על פי קונסטרוקציה משפטית מתוך חוזה העסקה לאור אומד דעת צדדיו, שתכליתה הייתה אחרת לגמרי.

5.     באשר לפרשנות סעיף 68 לחוק המשמעת נאמר לעניינו ברור ומפורש בבג"ץ פורטמן כי:

"חוזה הבכירים נועד, בין היתר, למקרים בהם נתקל שירות המדינה בגיוס עובדים בכירים טובים לתפקידים חיוניים, אשר השכר המשולם עבורם במגזר הפרטי גבוה מזה הניתן ככלל בשירות המדינה (ראו עניין מזרחי). על מנת לעודד עובדים אלו לעבור לשירות המדינה או להישאר בו, ניתנים להם חוזים מיוחדים המעניקים תנאים עדיפים על פני התנאים הרגילים בשירות המדינה. העובדים המועסקים בהתאם לחוזים אלו אינם עובדים קבועים, והחוזה שלהם מוגבל לתקופה מסוימת, אשר לאחריה מחליט מנכ"ל המשרד הרלוונטי, בכפוף לאישור נציבות שירות המדינה, אם להאריך את החוזה לתקופה נוספת. נראה כי הגבלת החוזה המיוחד לתקופה מסוימת אשר לאחריה נדרש אישור להארכת החוזה נועדה, בדומה לתקופת הניסיון, להעריך את עבודתו של המועסק תחת חוזה זה, את התאמתו והצלחתו בתפקיד ובשירות המדינה, וזאת בהתחשב בשכר הגבוה המשולם לעובד זה. למעשה, על העובד להצדיק את העסקתו בחוזה מיוחד כל תקופה מסוימת. לפיכך בסיומה של תקופה, יש לבחון את כל השיקולים הרלוונטיים להמשך העסקתו של אותו עובד, כולל היבטים משמעתיים, תפקודיים, צרכי התפקיד וכדומה. החלטה שלא להאריך את חוזה התעסוקה המיוחד, אף אם הסיבה המרכזית או היחידה להחלטה זו הינה עבירת משמעת שביצע העובד, אינה בגדר אמצעי משמעת, כי אם בגדר ההחלטה הנדרשת ממנכ"ל המשרד ומנציבות שירות המדינה בתום תקופת החוזה, כאשר הם סבורים שהעסקתו של אותו עובד בשירות המדינה תת חוזה מיוחד אינה מצדיקה את עצמה ואת המחיר הגבוה אותו משלם שירות המדינה עבור אותו עובד לפיכך, אין לראות מראש בהחלטה זו מקבילה לפיטורים כמשמעותם בסעיף 68 לחוק המשמעות."


6.     לאור האמור ובנסיבותיו של המקרה שלפנינו, גם לאור הוראת סעיף 4א לחוזה הבכירים שנחתם עם העובד וגם לאור סעיף 68 לחוק המשמעת - אין לאכוף על המדינה להאריך את חוזה העסקתו.

7.     יפה עשה חברי השופט רבינוביץ, שמצא, כי פירושי באשר לחלות סעיף 68 לחוק המשמעת, שלא מכוח הסכם ההעסקה שבין הצדדים - "אכן תואם יותר את לשון הכתוב" מפירושו. כדי להדגים זאת, יובא המקרה של עובד, שחתם על הסכם העסקה לתקופה קצובה כמשיב, ומעל בכספים והודה בכך ובגין זאת הוגש נגדו כתב אישום. לפי פירוש חברי במקרה זה, יהא מקום לאכוף על המדינה לחתום עימו חוזה על המשך העסקתו חרף הילכת פורטמן. והרי אין בין המקרה האמור למקרה המשיב כל הבדל, משנמצאו ראיות מספיקות לדעת פרקליטות המדינה להעמדתו לדין בגין עבירות כתב האישום שהוגש כנגדו. ומשכך הם הדברים, תוצאת פרשנות חברי - בלתי מתקבלת על דעתי.

8.     באמור לא סגי, אין לשלול מראש את האפשרות שחרף היות המדינה סבורה לעת הזאת, כי המשיב ביצע במסגרת עבודתו עבירות פליליות שהצדיקו אי הארכת חוזה העסקתו, אפשר שבסופו של דבר הוא יימצא זכאי בדינו באופן שראוי יהיה לקבוע, כי לא היה מקום מלכתחילה שלא להאריך את חוזה העסקתו או שבית הדין האזורי יגיע למסקנה זו בדיון בתיק העיקרי.
     בנסיבות אלה ולמען לא ייגרם למשיב נזק בלתי הדיר מתבקשת "הצהרת גור אריה" מאת המדינה לאמור, שככל שיפסק כך - חוזה עבודתו של המשיב יוארך רטרואקטיבית ממועד אי חידושו על כל המשתמע מכך לגבי זכאויותיו ולא יטען שאין להחזירו לתפקידו הקודם.

9.     משהצדדים בהליך של הסעד הזמני, שתכליתו דיון בשאלת הסעד עד להכרעה בהליך העיקרי, ביקשו כי בית הדין קמא יכריע בו על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת ובית הדין קמא עשה כן, אזי לבוא ולומר בדיעבד כי כבר בשלב הדיון המקדמי וחרף הסכמת הצדדים לגבי אופן ההכרעה בו היה על בית הדין לבחון את השאלות שמעלה חברתי, השופטת גליקסמן, לעניין בחינת הפעלת שיקול דעת הנציב - לא נראה ראוי בעיני. שאלות אלה ראוי להן להתברר בהקדם במסגרת ההליך העיקרי. והרי אם נלך לשיטת חברתי אזי יקויים דיון זמני על פי הנחיותיה בעניין סבירות החלטת הנציב ולאחר מכן יקויים דיון עיקרי באותן שאלות. בכך יתארך ויסורבל הדיון שלא לצורך. אם יוחלט על איחוד ההליכים הזמני והעיקרי אין כל סיבה שבינתיים דעתי לעניין הסעד הזמני תשאר בעינה נוכח מסקנת חברתי הסוברת כמותי כי דין ערעור המדינה לעניין תחולת סעיף 68 לחוק המשמעת על המקרה הנדון להתקבל.

10.     לסיכום - אם דעתי תשמע, ערעור המדינה יתקבל בכפוף להצהרת "גור אריה". ככל שלא תנתן הצהרה שכזאת תוך 30 יום יובא העניין בפנינו לבחינה נוספת של ההחלטה.

השופטת לאה גליקסמן

1.     המקרה הנדון בפנינו מצריך הכרעה בשתי שאלות: האחת - האם חל סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק המשמעת) האוסר פיטורים של עובד מדינה בשל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית דין למשמעת, או על יסוד הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, על החלטת נציב שירות המדינה (להלן - הנציב) שלא להאריך את חוזה ההעסקה עם המשיב? השנייה - ככל שסעיף 68 לחוק המשמעת לא חל, האם נפל פגם (חוסר סבירות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי וכו') בהחלטת הנציב שלא להאריך את חוזה ההעסקה של המשיב?



2.     תחולת סעיף 68 לחוק המשמעת:
א.     במחלוקת שנפלה בין חברי בעניין תחולת סעיף 68 לחוק המשמעת על המקרה הנדון, מקובלת עלי עמדתו של חברי, השופט פליטמן. אכן, על פי סעיף 4(א) להסכם ההעסקה הצדדים ראו את אי הארכת חוזה ההעסקה כשקול לפיטורים של העובד. אולם, קביעה זו של הצדדים בהסכם ההעסקה אינה מחילה אוטומאטית את הוראת סעיף 68 לחוק המשמעת על החלטה שלא להאריך את חוזה ההעסקה של המשיב. יש לבחון את תחולת סעיף 68 לחוק המשמעת על הסיטואציה של אי הארכת הסכם ההעסקה עם המשיב בשני מישורים: האחד - מישור פרשנותו של חוק המשמעת כשלעצמו; השני - מישור פרשנות הסכם ההעסקה בין הצדדים.
ב.     במישור פרשנות הוראת סעיף 68 לחוק המשמעת, אין רלוונטיות לעובדה כי הצדדים קבעו כי אי הארכת הסכם ההעסקה שקולה לפיטורים. במישור זה, יש לבחון האם על פי פירושו הנכון של סעיף 68 לחוק המשמעת, יש לראות החלטה על אי הארכת הסכם העסקה של עובד המועסק במסגרת חוזה בכירים כשקולה לפיטורים, כמשמעותם בסעיף 68 לחוק המשמעת. בעניין זה קבע בית המשפט העליון בבג"צ פורטמן [בג"צ 7542/05 פורטמן ואח' נ' שר התחבורה; טרם פורסם, 11.2.2007] באופן ברור וחד משמעי כי אין לראות בהחלטה שלא להאריך את חוזה הבכירים של עובד כמקבילה לפיטורים כמשמעותם בסעיף 68 לחוק המשמעת. לנוכח קביעה זו של בית המשפט העליון, סעיף 68 לחוק המשמעת לא חל על החלטה שלא להאריך את הסכם הבכירים עם המשיב.
ג.     באשר למישור פרשנות הסכם ההעסקה: בהסכם ההעסקה נקבע כי בכל מקרה של הפסקת ההעסקה, לרבות אי חידוש החוזה בתום תוקפו, רשאי העובד לפנות לוועדת השירות בטענה שהפסקת עבודתו היא שרירותית או נובעת משיקולים פוליטיים. מכאן, כי ההגנה שהוענקה למשיב כנגד החלטת הנציב שלא לחדש את הסכם ההעסקה עמו היא ההליך בפני וועדת השירות. לדעתי, לא ניתן להסיק מהסכם ההעסקה כי הצדדים הסכימו כי במקרה של החלטת הנציב שלא להאריך את הסכם ההעסקה מחמת עבירת משמעת יחול ההסדר שבסעיף 68 לחוק המשמעת במקום ההסדר שנקבע בהסכם ההעסקה. מכאן, כי אין תחולה לסעיף 68 לחוק המשמעת גם על פי הוראות הסכם ההעסקה של המשיב.
ד.     כללו של דבר: בהעדר תחולה לסעיף 68 לחוק המשמעת מכוח החוק עצמו או מכוח הסכמת הצדדים בהסכם ההעסקה על החלטה שלא לחדש את הסכם ההעסקה של המשיב עם תום תוקפו, הנציב היה רשאי להחליט שלא להאריך את הסכם ההעסקה של המשיב, גם בטרם ניתן פסק דין של בית הדין למשמעת.

3.     האם נפל פגם בהחלטת נציב שירות המדינה שלא להאריך את הסכם ההעסקה עם המשיב?
א.     בית הדין האזורי קבע כי החלטת נציב שירות המדינה שלא להאריך את הסכם ההעסקה עם המשיב אינה סבירה, וזאת לנוכח הפגיעה בחזקת החפות. כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, בית הדין הכריע בעניין זה ללא שמיעת ראיות, על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת בכתב וסיכומי הצדדים.
ב.      אין בידי לקבל את מסקנת בית הדין האזורי לפיה חזקת החפות כשלעצמה, מחייבת את ביטולה של ההחלטה שלא להאריך את הסכם ההעסקה של המשיב. גם לעניין זה התייחס בית המשפט העליון בבג"צ פורטמן (בסעיף 23 לפסק הדין) וקבע כי לצורך קבלת ההחלטה המינהלית לעניין המינוי או הפסקת כהונה, די בראיות מינהליות משכנעות, ולאו דוקא בראיות קבילות לצורך משפט פלילי או אזרחי, כאשר ככל שפגיעתה של ההחלטה המינהלית קשה יותר, יש להתבסס על משקל נתונים כבד יותר בקבלתה. בית המשפט העליון אף ציטט בהסכמה את פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441, 464-465 (1993) לפיה:
עניין לנו בפעולה שלטונית של הפסקת כהונה. לשם ביסוסה של פעולה זו אין צורך בהרשעה פלילית. חזקת החפות - העומדת לכל נאשם - אינה מונעת הפסקת כהונתו של נושא משרה שלטונית, ובלבד שבפני הרשות השלטונית המחליטה מצויה ראיה, אשר בשים לב לנסיבותיה היא כזו "אשר של אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה" ....

לאור האמור, אין בחזקת החפות, כשלעצמה, כדי להביא לביטול ההחלטה שלא להאריך את הסכם ההעסקה של המשיב. עם זאת, חזקת החפות מהווה שיקול כבד משקל שעל הנציב לשקול בהחלטתו אם להאריך את הסכם ההעסקה עם המשיב.

ג.     אין בידי לקבל גם את מסקנתו של חברי, השופט פליטמן, כי בנסיבות המקרה הנדון אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הנציב שלא להאריך את חוזה הבכירים של המשיב, וכי היה מקום להתערב בשיקול דעתו אילו ההחלטה הייתה הפוכה. לדעתי, אין בפנינו תשתית עובדתית המאפשרת להגיע למסקנה זו או אחרת. כאמור, בית דין הכריע בהליך ללא שמיעת ראיות הצדדים, על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת, וצמצם את הדיון לשאלה המשפטית - האם רשאי/מוסמך נציב שירות המדינה שלא לחדש חוזה בכירים שהגיע לסיומו עם עובד אשר הוגש נגדו כתב אישום והאישום טרם הסתיים". כפועל יוצא מכך, בית הדין האזורי לא בחן את אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי הנציב, ובכלל זה: משקל הראיות המינהליות אשר שימשו בסיס להחלטת נציב שירות המדינה; האם נבחנו כראוי טענות המשיב בעניין התנכלות כלפיו הנובעת מסירובו לשתף פעולה עם גורמים בכירים במערכת המיסוי במעשים שלכאורה אינם בגדר המותר; האם נערך למשיב שימוע והאם נפלו פגמים בהליך השימוע; האם נציב שירות המדינה שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים ואיזן כראוי בין מכלול השיקולים הנוגדים (פגיעה באמון הציבור במינויים של עובדי ציבור; חזקת החפות העומדת למשיב; וותקו של המשיב בעבודה; חומרת העבירות בגינן הוגש כתב אישום; סוג המשרה בה מועסק המשיב; האם ניתן לבחור בחלופה פוגעת פחות - העברה לתפקיד אחר או השעייה; וכיו"ב). משבית הדין האזורי לא בחן שאלות אלה ולא הכריע בהן, אין בפנינו תשתית עובדתית המאפשרת להגיע למסקנה בשאלה אם נפל פגם באופן הפעלת שיקול דעתו של הנציב.

4.     סוף דבר: לו דעתי תישמע, יתקבל ערעור המדינה הן לעניין תחולת סעיף 68 לחוק המשמעת על המקרה הנדון והן לעניין מסקנת בית הדין האזורי כי חזקת החפות כשלעצמה מחייבת את ביטולה של החלטת נציב שירות המדינה שלא להאריך את הסכם ההעסקה עם המשיב. עניינו של המשיב יוחזר לבית הדין האזורי, אשר יבחן את אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי הנציב ואת סבירות החלטתו. בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, לנוכח העובדה שבית הדין האזורי טרם בחן את אופן הפעלת שיקול הדעת של הנציב בשל מסלול הדיון שהותווה, נראה לי כי יש להותיר את הסעד הזמני על כנו עד להכרעה בהליך העיקרי או עד להחלטה אחרת של בית הדין האזורי, ככל שבית הדין האזורי ימצא לנכון לבחון מחדש עניין מתן סעד זמני על יסוד הראיות שיהיו בפניו.

נציג מעבידים, מר בנימין ליברמן

כאשר קראתי לראשונה את פסקי דינם של כב' השופטים חברי למותב ירדתי לעומק ההרגשה של המצאות בין הפטיש לסדן שכן טובים ונכוחים היו בעיני כל השלושה.
במבט שני ולאחר התעלמות מכוונת מהנסיבות הקשורות למקרה שלפנינו (כוונתי לאירועים ולחיכוכים ברשות המסים), וזאת בגלל הכלל "שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו ע"ב), החלטתי להצטרף לפסק דינו של כבוד השופט פליטמן, ואנמק את החלטתי.
לדעתי מתייתר הדיון בענין חלותו של סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת) וזאת מכיוון שסעיף 4 לחוזה הבכירים עליו חתם המבקש הוא ברור. תוקף החוזה הוא לארבע שנים ובהגיעו לסיומו החוזה מתחדש אלא אם כן "הודיע אחד הצדדים למשנהו על אי רצונו בהארכה, שלושה חודשים לפני תום התקופה". לכן היתה המדינה רשאית להודיע למבקש על אי רצונה בהארכת החוזה מבלי לפרט כלל את הנימוקים להחלטתה.
האפשרות של פניה לנציבות על פי סעיף קטן א' היא רק במקרה של הפסקת העבודה בתקופת החוזה או כאשר העובד סבור שאי חידוש החוזה נובע משיקולים פוליטיים (טיעון שלא הועלה כלל) או שהחלטת הנציבות היא שרירותית. כדי לקבוע אם ההחלטה היא שרירותית אם לאו, יספיק כל נימוק שהוא, כל עוד שאינו תלוש מהמציאות, כגון שתפוקת העובד פחתה, שהוא אינו פועל בשיתוף פעולה עם הממונים עליו או הכפופים לו וכיוצא באלה נימוקים שמעביד רשאי לשקול אותם בקידום עובד או בקבלת עובד חדש לעבודה כגון רוטציה או האפשרות לקבל עובד אחר בשכר נמוך יותר. בחתימתו על חוזה הבכירים על היתרונות שבצדו, ויתר המשיב על חלק מהזכויות שיש לעובד מן המנין בשירות המדינה ואם עתה חוזה זה קם עליו לרועץ, אין לו אלא להלין על עצמו.
בתום תקופת החוזה אין לעובד כל זכות מוקנית למקום עבודתו ועליו מוטלת ההוכחה שחוזהו לא הוארך בשרירות או מסיבות פוליטיות.
כאמור בבג"ץ פורטמן "על העובד להצדיק את העסקתו בחוזה מיוחד כל תקופה מסוימת" (ההדגשה שלי).
אשר על כן הגעתי גם אני למסקנה שאין לאכוף על המדינה להאריך את חוזה ההעסקה ויש לקבל את ערעור המדינה. אין לדעתי טעם להחזיר את התיק לבית הדין קמא לבדיקת שקול דעתו של נציב שרות המדינה. ברור שהנציב לא היה הגורם המכריע בקבלת ההחלטה ואין מקום להיכנס לחקירת מניעיו כשלמעשה כל שעליו להראות שלא פעל מתוך שרירות לב כשהגשת התביעה נגד המבקש היא בבחינת דבר המדבר בעד עצמו.
פקפוקי באשר לתוצאה אליה הגעתי נבעו מהחשש שמא אכן התביעה שהוגשה נגד המבקש מחוסרת בסיס ו"נתפרה" לו על ידי חורשי רעתו וגם כאשר ימצא חף וזכאי לא יוכל לחזור לעבודתו. הפתרון הטוב ביותר לחשש זה הוא בהתניית קבלת הערעור בקבלת הצהרת "גור אריה" מצד המדינה, המאזנת במידה סבירה בין האינטרסים של הצדדים.

נציג עובדים, מר אבישי ספיר

אני מצטרף לאמור בסעיפים 8 ו - 10 לפסק דינו של השופט פליטמן.

סוף דבר

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט יגאל פליטמן לאמור : ערעור המדינה מתקבל בכפוף להצהרת "גור אריה".
ככל שלא תנתן הצהרה שכזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למדינה יובא העניין בפנינו לבחינה נוספת של ההחלטה.
בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תניות בחוזה

  2. אומד דעת הצדדים

  3. תנאי מתלה בחוזה

  4. חוזה למראית עין

  5. חוזה כריתת עצים

  6. סכום שקרי בחוזה

  7. קיום חוזה בקירוב

  8. חוזה תכנון תב''ע

  9. חוזה עבודות גינון

  10. שימור בעלות בחוזה

  11. חוזה בנייה פאושלי

  12. חוזה ללא מועד סיום

  13. חוזה להקמת מערכות

  14. הארכת חוזה בכירים

  15. עורך דין חוזה נדל"ן

  16. סעיף 25 לחוק החוזים

  17. סעיף 61 לחוק החוזים

  18. סעיף 31 לחוק החוזים

  19. חוזה לרכישת טחנת קמח

  20. עורך דין מומחה לחוזים

  21. הקטנת הנזק בדיני חוזים

  22. חוזה עם חברת ספנות זרה

  23. חוזה זיכיון להפעלת מכונה

  24. הפרה צפויה של חוזה מסחרי

  25. סעיף 9 לחוק החוזים תרופות

  26. חוזה עם ההורים למראית עין

  27. סעיף 10 לחוק החוזים תרופות

  28. חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974

  29. חוזים מפוצלים - עסקה מפוצלת

  30. חוזה לא חוקי עם רשות ציבורית

  31. האם הבטחה מנהלית מהווה חוזה ?

  32. ויתור על זכויות עובדים בחוזה

  33. הגבלת תקופת חוזה בעת מבצע מכירה

  34. חוזים פאושלים לביצוע עבודות פיתוח

  35. חתימה על חוזה כראיה לגמירות דעת

  36. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973

  37. מתי מתחילה תקופת ההתיישנות של חוזה

  38. הגבלת חופש העיסוק של עובד מכוח חוזה

  39. ערעור בגלגול שלישי על פסק דין מחוזי

  40. האם ''סיכום עקרונות'' מהווה חוזה מחייב

  41. תביעה לביטול חוזה מכר וייפוי הכוח הנוטריוני לנאמן

  42. פיצוי בגין הפסקת עבודות חוזה פרוגרמה עם משרד השיכון

  43. סוגיית חוזה קבלנות הוסדרה באופן חלקי בחוק חוזה קבלנות

  44. חוק יישום חוזה השלום בין מדינת ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית, התשנ"ה-1995

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון