גניבה ממעביד

האם גניבה ממעביד מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים אוטומטית ? ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה. עם זאת, שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר, חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור. בבואו להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים על בית הדין לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת הימנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו הפסולים, השפעת המעשים הללו על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל ומשך תקופת עבודתו. משך תקופת העבודה משליכה מחד על עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד במקרה של שלילת פיצויי הפיטורים ומאידך גם על קביעת עוצמתה של הפרת האמון מצד העובד, שהינה רבה יותר ככל שמערכת היחסים ממושכת יותר. המטרה אשר עומדת מאחורי הכלל המשפטי בדבר שלילת פיצוי פיטורים, הינה הגנה על המעביד, על העובדים האחרים ועל מקום העבודה מפני התנהגות מזיקה של עובד. מטרה זו מוגשמת באמצעות ענישה מרתיעה - שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם. האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים, בחלקם או במלואם, בנסיבות המתאימות הוסדרה בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963. בהקשר זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי "עניינים אלה של שלילת פיצויי פיטורים מעובד בשל נסיבות פיטוריו הוסדרו בחוק והמחוקק גילה את דעתו בנידון, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: ה"שלילה" כולה או מקצתה, אפשרית רק מכוח הסכם קיבוצי (ס' 16) או על פי שיקול דעתו של בית-המשפט כשהוא מונחה על פי כללים של הסכם קיבוצי (ס' 17). להלן פסק דין בנושא גניבה ממעביד: פסק - הדין 1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה בגינם, לתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים ולשיחרור כספי ביטוח מנהלים. 2. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום המיחשוב העסקי ומעניקה שירותים בתחום זה לגופים ממשלתיים, רשויות מקומיות, קופות חולים וחברות גדולות במשק. 3. התובע הועסק אצל הנתבעת כטכנאי שטח בשירותי בריאות כללית מחוז תל-אביב, במסגרת שירותי מיקור חוץ, החל מיום 9.5.04 (תחילה תחת שמה הקודם של הנתבעת) ועד לפיטוריו ביום 25.7.05. התובע פוטר ללא תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 4. התובע טוען כי פוטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת לפיטורים. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת לפיטורים, נוכח ממצאי חקירה פנימית והודאתו שלו כי סחר ללא אישור בראשי דיו משומשים השייכים לשירותי בריאות כללית (להלן: "הקופה"), למטרות רווח אישי. ההליך והעדויות 5. התביעה הוגשה תחילה גם כנגד מר גיא קפלושניק, סמנכ"ל מיקור חוץ בנתבעת וכללה גם רכיב של הוצאת לשון הרע. בהחלטת כב' הרשמת ולך מיום 30.08.06 נמחק רכיב לשון הרע מהתביעה ובהחלטה של כב' הרשמת גילצר מיום 20.12.06 הוחלט, לבקשת התובע, על דחיית התביעה כנגד מר גיא קפלושניק, ללא צו להוצאות. 6. התובע הגיש תביעה בעילת לשון הרע בבית משפט השלום בגין האירועים נשוא תביעה זו שבפנינו. 7. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו ותצהירו של מר גולן חג'ג, מי שביקש מהתובע להשיג עבורו את ראשי הדיו הריקים. כן העידו מטעמו 7 מנהלות אדמיניסטרטיביות במרפאות הקופה: הגב' מלכה ששון, הגב' ליסקה פיילר, הגב' עטרה וייס, הגב' לוסי בורנשטיין, הגב' ציפורה שבשביץ, הגב' סימה לוי והגב' אסתר מנדה. הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית של מר גיא קפלושניק, סמנכ"ל מיקור חוץ בנתבעת ומי שהיה הממונה הישיר על התובע; של מר שלום כהן, מנהל הכספים של הנתבעת ושל מר יבגני קלוץ, מנהל יחידת המיחשוב בקופה. כל העדים נחקרו בפנינו. עמדת התובע 8. התובע העיד כי ביום 25.7.05 פיטרה אותו הנתבעת בעל פה, בתואנה כי מחקירה שנעשתה בקופה עלה החשד כי היה מעורב בגניבה של ראשי דיו ריקים. הנתבעת ביקשה ממנו לחתום על מסמך בו נתבקש להודות בביצוע הגניבה וכי איננו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת עם פיטוריו. לטענתו, ממצאי החקירה הנטענת מעולם לא גולו ולא הומצאו לו ולכן סירב לחתום על המסמך. 9. לעדות התובע, ביום 1.8.05 שלחה לו הנתבעת מכתב שכותרתו "סיום עבודה", בו נטען כי הודה בפני מנהלו הישיר, מר קפלושניק, שבמסגרת עבודתו במשרדי הקופה היה מעורב בגניבת ציוד שבבעלותם ובמכירתו לצדדים שלישיים. 10. לעדותו, ביום 4.8.05 הזמינה אותו הנתבעת למשרדיה על מנת לבצע גמר חשבון ובהגיעו למשרדיה הופתע לגלות כי הנתבעת החליטה לשלול ממנו את משכורתו האחרונה (חודש יולי 05'). עוד נאמר לו כי אם ברצונו לקבל משכורת זו, יהא עליו לחתום על כתב שיפוי בו יודה בביצוע הגניבה. התובע טען כי סירב לחתום על מסמך שכזה ולכן נתבקש לעזוב את שטח משרדי הנתבעת. משהבינה הנתבעת כי הפעילה כלפיו לחץ אסור ופסול, שילמה לו את שכר עבודתו במלואו. 11. התובע טען כי מעולם לא גנב ראשי דיו ריקים מהקופה כפי שנטען כנגדו. לטענתו, קיבל אישור בעל פה שגובה לאחר פיטוריו באישורים בכתב מאת המנהלים האדמינסטרטיביים של מרפאות הקופה, לאסוף את ראשי הדיו שהמרפאות כבר לא רצו או כבר זרקו לפח האשפה כפסולת. 12. התובע טען עוד כי ביום 25.7.05 הפיץ מר גיא קפלושניק, שהיה מנהלו הישיר בנתבעת, תכתובת בדואר אלקטרוני שמוענה לארבעה נושאי תפקידים בנתבעת, בו נכתב כי התובע נתפס בגניבה ולכן פוטר. לטענת התובע, פרסום שקרי זה לפיו פוטר עקב גניבה הגיע אף ליתר עובדי החברה, אשר החלו לדבר על כך במסדרונות החברה. לטענתו, הדברים שנאמרו עליו על ידי מר גיא קפלושניק, כאילו נתפס בגניבה ולכן פוטר בשקר יסודם; כי אין במעשים שיוחסו לו כל אמת ולא היה כלל מקום לפטרו בנסיבות אלו. לטענת התובע, ראשי הדיו הריקים נלקחו באישור בעליהם, הקופה, באמצעות מנהלות המרפאות, לאחר שאלו יועדו להיזרק או כבר נזרקו לפח האשפה. לכן, אין במעשה זה משום גניבה או גניבה ממעביד. עמדת הנתבעת 13. בתצהירו של מר גיא קפלושניק מתוארת השתלשלות העניינים שהובילה את הנתבעת להחלטה לפטר את התובע: בעקבות הודעה טלפונית שקיבל מנהל יחידת המחשוב מאחת ממרפאות הקופה, על פיה ראשי הדיו הריקים מוכנים לאיסוף של טכנאי, התעורר אצל מנהל יחידת המחשוב החשד כי גורם כלשהו בקופה סוחר ללא אישורו בציוד השייך לקופה, למטרות רווח אישי. בעקבות החשד שהתעורר ערך מנהל יחידת המחשוב בדיקה פנימית בקופה, אשר העלתה כי התובע ועובד נוסף של הנתבעת נטלו ללא אישור מהגורמים המוסמכים לכך ראשי דיו משומשים ממרפאות הקופה, השייכים לה. נוכח ממצאי הבדיקה, נקראו ביום 25.7.05 התובע ועובד נוסף של הנתבעת לשיחת בירור שהתקיימה במשרדו של מנהל יחידת המחשוב, בנוכחותו ובנוכחות התובע. בשיחה הודה התובע בפה מלא, כמו גם העובד הנוסף של הנתבעת, כי נטל את מיכלי הדיו ללא אישור. משהודה התובע בפניהם בביצוע המעשים המיוחסים לו, החליט מר קפלושניק לפטרו לאלתר והודעה מתאימה נמסרה לו בו ביום, הן בעל פה והן בכתב. באותו מעמד הובהר לתובע כי התנהגותו מהווה הפרת משמעת חמורה השוללת זכאות לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת והתובע לא הלין על כך, אלא שבהודעת הפיטורים מיום 25.7.05 שנמסרה לתובע נעשה בשוגג ובהיסח הדעת שימוש בנוסח הסטנדרטי הקיים אצל הנתבעת, מבלי שהותאם לנסיבות החמורות שהביאו לפיטוריו. עם היוודע הטעות ומבלי לגרוע מתוקפה של ההודעה מיום 25.7.05, נוסחה הודעת פיטורים חדשה וזו נשלחה לתובע ביום 1.8.05 בדואר רשום. 14. מר קפלושניק העיד כי בהסכם שנקשר בין הנתבעת לבין הקופה אשר מכוחו סופקו שירותי מיקור החוץ, התחייבה הנתבעת להעביר מיד כל עובד מטעמה על פי דרישת הקופה וברור בנסיבות העניין, כי הנתבעת נדרשה לעשות כן על ידי הקופה לאלתר. משהונחה בפניו תשתית עובדתית המאששת מעורבותו של התובע במעשים המיוחסים לו, קיבל מר קפלושניק כדין ההחלטה על פיטורי התובע לאלתר משורות הנתבעת. 15. מר קפלושניק הוסיף והעיד כי כאשר הגיע התובע למשרדי הנתבעת כדי להחזיר את הרכב והציוד שהעמידה הנתבעת לרשותו, הוא נתבקש, כנהוג אצל הנתבעת, לחתום על אישור סיום יחסי עבודה, אולם התובע "הפך את עורו" וסירב לחתום על מסמך זה. לעדותו, חרף ההזדמנויות שניתנו לתובע, הן בשיחה שקיים עם מנהל הכספים של הנתבעת והן בשיחה שקיים עימו לכפר על מעשיו ולהשיב לקופה את ראשי הדיו שלקח, או את הכספים שקיבל ממכירתם, לא השכיל התובע לנצל הזדמנויות אלה וסירב, שלא כדין, להשיבם. התנהגותו זו אף החריפה את מעשיו. 16. מר קפלושניק הוסיף עוד כי משהודה התובע בפניו ובפני מנהל יחידת המחשוב במעשים המיוחסים לו, שקלו תחילה, לפנים משורת הדין, שלא להגיש כנגדו תלונה במשטרה ולהותיר את הפרשה בין כותלי המעורבים בפרשה, אולם לאור סירובו של התובע להצעה להשיב את ראשי הדיו או את הכספים שקיבל ממכירתם לקופה - לא הותיר התובע כל ברירה ותלונה מתאימה הוגשה למשטרה על ידי הקופה. הכרעה 17. המטרה אשר עומדת מאחורי הכלל המשפטי בדבר שלילת פיצוי פיטורים, הינה הגנה על המעביד, על העובדים האחרים ועל מקום העבודה מפני התנהגות מזיקה של עובד. מטרה זו מוגשמת באמצעות ענישה מרתיעה - שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם. האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים, בחלקם או במלואם, בנסיבות המתאימות הוסדרה בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963. בהקשר זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי "עניינים אלה [של שלילת פיצויי פיטורים מעובד בשל נסיבות פיטוריו] הוסדרו בחוק והמחוקק גילה את דעתו בנידון, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: ה"שלילה" כולה או מקצתה, אפשרית רק מכוח הסכם קיבוצי (ס' 16) או על פי שיקול דעתו של בית-המשפט ('רשאי בית-המשפט לקבוע ....') כשהוא מונחה על פי כללים של הסכם קיבוצי (ס' 17).." (ר' דב"ע ל"ח/23-3איבון אהרון נ' בנק ירושלים לפיתוח משכנתאות בע"מ עבודה ארצי כרך י"א 219). 18. התובע לא טען לקיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים או לקיומו של הסכם קיבוצי הכולל הוראות בעניין משמעת החל על המספר הגדול ביותר של העובדים בענף בו הועסק. על כן לא ניתן להפעיל את הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים (ר' דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ - ניסים יוסף פד"ע ב', 215 וכן, בג"צ 623/87 שרה שלפי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מב (3), 148). משכך, רשאי בית-הדין להניח שהמדובר בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי וכפועל יוצא מכך לקבוע, מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, האם פיטוריו של התובע היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויי פיטורים או קבלת פיצויים חלקיים בלבד. בבוא בית הדין להכריע בסוגיה זו, הוא יונחה על ידי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים, כאמור בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים. כבר נקבע כי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים הינו הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון"). על פי הוראות סעיף 53 לתקנון עובד שגנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה יהיה צפוי לאחד מאלו: "א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". עוד נקבע בתקנון כי הישנות עבירה על הוראותיו תגרום להחמרת האחריות האמורה (ר' ס' 55 (1) לתקנון). 19. על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר אופן יישומו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, לאור הוראות סעיף 53 לתקנון, עמד בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון (עבודה ארצי ל"ג (7) 28): "ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה. עם זאת, שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר, חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור". 20. השיקולים שצריכים להנחות את בית הדין אמורים להיגזר מתכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים מחד ומהתכלית שבשלילתם מאידך. אשר לתכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים נפסק כי היא נועדה, בין היתר, להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה אחר ( ר' ע"א 300274/96 שאול צדקא נ' מ"י, תק-אר 2001 (3) 947). אשר לתכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים הרי שזו נועדה להביא להענשת העובד בגין עבירת משמעת חמורה ולהרתיע עובדים אחרים מפני ביצוע מעשים דומים. במקרים מסויימים שלילת פיצויי הפיטורים נועדה לאפשר למעביד להיפרע על הנזקים שגרם לו העובד מתוך כספי הפיצויים שנצברו בקופת גמל. 21. בבואו להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים על בית הדין לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת הימנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו הפסולים, השפעת המעשים הללו על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל ומשך תקופת עבודתו. משך תקופת העבודה משליכה מחד על עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד במקרה של שלילת פיצויי הפיטורים ומאידך גם על קביעת עוצמתה של הפרת האמון מצד העובד, שהינה רבה יותר ככל שמערכת היחסים ממושכת יותר. כמו כן יש להביא בחשבון נתונים כמו סכום פיצויי הפיטורים שיוותר בידי העובד למחיה לאחר הפעלת הסנקציה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים וזאת, ביחס לתקופת עבודתו וביחס לתקופת העבודה הצפויה העומדת בפניו. כמו כן לנסיבותיו האישיות של העובד לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת השתכרותו העתידית. 22. נבחן להלן את עניינו של התובע בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל. 23. התובע ניסה להוכיח, בעדותן של המנהלות האדמיניסטרטיביות של מרפאות הקופה, כי כל שנטל היה בגדר אשפה שנזרקה לפח, בין אם בשטח המרפאה ובין אם במיכל האשפה (ה"צפרדע") מחוצה לה. דהיינו, ציוד שלא היה בו עוד כל צורך או כל ערך כלכלי לבעליו, הקופה. 24. אכן, אין חולק כי במועד בו נטל התובע את ראשי הדיו הריקים, לא היתה מדיניות של איסוף ראשי הדיו והקופה לא הפיקה בפועל תועלת כלכלית מהם. קביעה עובדתית כאמור עולה גם מסעיף 9 לפסק הדין שניתן בבית דין זה בעניינו של אולג ביטבינקין, העובד הנוסף שנטל יחד עם התובע את ראשי הדיו (ד"מ (ת"א) 4158/06 אולג ביטבינקין נ' וואן שילוב מערכות בע"מ, מפי כב' השופטת יהלום, ניתן ביום 24.12.07). 25. אלא שלא כמו הקופה, שרק בחלוף זמן נערכה לאיסוף ראשי הדיו להפקת תועלת כלכלית מהם, התובע הקדים וזיהה קודם לכן פוטנציאל כלכלי - עיסקי בראשי הדיו המשומשים: " ש. בתור איש מקצוע, אתה ער לעובדה שאפשר לעשות שימוש מסחרי בטונרים האלה? ת. גיליתי את זה יותר מאוחר. לא ידעתי בהתחלה שיש בטונרים שימוש חוזר. ש. לקחת את הטונרים כדי לעשות טובה לחבר שלך? ת. כן. ש. ואם היה מסתבר לך שהוא יכל להפוך את זה מטונר לכסף אתה היית אומר לו לבריאות? ת. לא נכון. ש. ז"א זה לא יהיה מופרך לומר שאם הפיילוט היה מצליח היית דורש את חלקך. הוא העיד שהוא איש עסקים. נכון שהוא עשה את זה בשביל כסף? ת. נכון. ש. תהיה מספיק הגון להודות שלו היית רואה שאכן הביזנס הזה מניב כספים היית דורש את חלקך ולא היית מסכים לעשות זאת בהתנדבות? ת. לא יודע מה היה קורה אם. ש. היית ממשיך להביא לו 30, 40 טונרים מבלי לקבל תמורה? ת. אני לא יודע מה היה קורה אם. הוא זרק אותם. ש. אתה ציפית שהוא יצליח למלאת את הטונרים ולתרגם את זה לכסף והיית מקבל את חלקך? ת. לא ציפיתי לשום דבר. נתתי לו את הטונרים שיבדוק, שיראה. ש. למה נתת לו 30, 40 לדבריו. היית מביא לו 2, 3,4? ת. צריך למלאת את הטונרים האלה, לא בכל ניסיון זה מצליח. ש. הוא אמר שזה היה רעיון שלך להביא 30, 40? ת. לא ספרתי לו כמות. אספתי וזה מה שיצא שהיה שם. ש. למה 30, 40? ת. זה מה שאספתי וזה מה שהבאתי לו." (עמ' 37 לפרו', ש' 20-22; עמ' 38 ש' 32-36; עמ' 39 ש' 1-25. ההדגשה אינה במקור). דהיינו, גם לעדותו של התובע עצמו, המניע הפועל לנטילת ראשי הדיו הריקים היה כלכלי, אם כי לדבריו, נעשה הדבר בשלב הראשון רק ברמה של בדיקת הפונטציאל העסקי. אין ספק איפוא כי התובע התכוון להפיק רווח כספי אישי מנטילת ראשי הדיו, אף אם בפועל לא התממשה כוונה זו, או לא התממשה במלואה כמצופה על ידו. 26. לעדות התובע, הוא הגיע למרפאות על מנת לקחת את ראשי הדיו הריקים בשעות עבודתו: " ש. אתה היית נוהג להגיע למרפאה ולקחת טונרים - כמה פעמים בשבוע. מתי התחלת לקחת טונרים? ת. משהו כמו חודש לפני סיום העבודה. ש. באיזה תדירות? ת. כשהייתי מגיע למרפאה שואל אם זרקו את הטונר לפח אם אמרו לי שכן אז אספתי ואם לא - אז לא. ש. נכון שבזמן שאספת את הטונרים מהפח זה היה בזמן עבודתך - נכון? ת. כן. זה לוקח 2 שניות. זה היה בשעות העבודה" לצורך כך עשה גם שימוש ברכב הנתבעת, הרכב שהועמד לרשותו לצרכי עבודתו: "ש. כשאתה מסיע את הטונרים אתה שם ברכב החברה שקבלת כדי לעבוד עבור החברה? ת. זה רכב שקבלתי כרכב צמוד. אני יכול גם ללכת איתו לקניות בערב. ש. למה לא באת לאסוף טונרים אחרי שעות העבודה? ת. אני נמצא במרפאה. למה אני צריך לבוא אחרי העבודה? ש. נראה לך הגיוני שאתה עושה משהו למטרה פרטית תבוא בזמנך הפרטי? ת. אנחנו לא מדברים על עבודה שעשיתי שעה וחצי. זה עניין של שניה." (עמ' 36 לפרו' ש' 28-34; עמ' 39 ש' 36; עמ' 40 ש' 1-11. ההדגשות אינן במקור). 27. מעדויות המנהלות האדמניסטרטיביות עלה כי לעיתים הגיע התובע לאסוף את ראשי הדיו גם כאשר לא בא בקריאה לתיקון תקלה, אלא באופן מיוחד לצורך מטרה זו. שוב, יש לזכור, מדובר היה בשעות העבודה הרגילות של התובע, שבגינם קיבל שכר עבודה מהנתבעת. בחלק מהמרפאות אף הוכנו ראשי הדיו הריקים מראש עבורו, לפי בקשתו: "ש.ת. את האישור בעל פה נתתי לעופר עוד בזמן שעבד. הוא בא וביקש מכולם שבמקום שנזרוק לפח אז נזרוק לפח מרכזי עם ניילון כדי שלא ילכלך". (עמ' 20 ש' 18-22, עדותה של הגב' ציפורה שבשביץ. ההדגשה אינה במקור). התובע ניסה אמנם להכחיש זאת בעדותו: " ש. חלק אספו במיוחד בשבילך את הטונרים, כך שמענו? ת. לא אספו במיוחד בשבילי. יש להם פח שהם זורקים את זה לפי הנוהל שלהם. הפח יכול להיות גם מתחת לרגליים של הפקידה שיושבת שם. ש. ולכן גם הכינו עבורך את הטונרים, כך העידו חלק מהבנות? ת. לא הכינו לי. ברגע שהגעתי למרפאה שאלתי את המנהלת אם יש טונרים שזרקו לפח וענתה לי שכן אז אספתי. היו מקרים שגם יצאתי החוצה לאסוף אותם כשאמרו לי שעובדת משק זרקה אותם החוצה לפח." (עמ' 36 לפרו' ש' 36, עמ' 37 ש' 1-2 וכן עמ' 37 ש' 9-13), אולם איננו מקבלים את גרסתו, שסתרה באופן חזיתי את גרסתה של הגב' שבשביץ שהיא שהיתה מהימנה עלינו. 28. המנהלות האדמניסטרטיביות אשר פעלו בתום-לב ומתוך אמון מלא כי מדובר בחפץ שאין בו כל שימוש, אכן אישרו לתובע ליטול את ראשי הדיו הריקים, או לא הביעו כל התנגדות לכך. יחד עם זאת, עלה בבירור מעדותן כי לו ידעו שהמדובר בדבר בעל ערך מסחרי כלשהו, היו פונות לקבל אישור לכך מהממונים עליהם. כך למשל העידה הגב' מלכה ששון: "ש.לפני שנתת את האישור לעופר היית צריכה לבקש אישור? ת. היום כשאני מסתכלת אחורנית אולי הייתי צריכה לבקש אישור מהממונים עלי. עשיתי את זה מתוך אינסטינקט שלא ראיתי דבר חריג בעניין הזה. חשבתי שאם אני זורקת משהו לאשפה ובן אדם מרים מהאשפה לא חשבתי שזה דבר חריג". (עמ' 5 שורה 27-31). וכן הגב' שבשביץ: "ש. את נתת את האישור בתמימות? ת. מבחינתי זה היה זבל. ש. אם היית יודעת בדיעבד ? ת. לא הייתי עושה זאת. ש. אם היית יודעת שזה שווה כסף, אם היית יודעת שהוא עושה מזה מסחר? ת. לא הייתי עושה זאת.רק כשקבלתי את הצו להתייצב לעדות כאן הבנתי שיש לזה השלכות של כסף. ש. אם היית יודעת בזמן אמת ממי היית מבקשת אישור? ת. מפורת". (עמ' 19 שורה 32-36, עמ' 20 שורה 1-8). 29. גיא קפלושניק, יבגני קלוץ ושלום כהן העידו כולם שתובע הודה בפניהם שמכר את ראשי הדיו המשומשים תמורת כסף. מר שלום כהן השיב בחקירתו הנגדית כי המדובר בסכום שנע בין 5,000 ל- 10,000 ₪ (עמ' 47 ש' 17-18). אף התמליל שהוגש מחזק את המסקנה כי התובע אישר, הגם ב"חצי פה", דבר הפקת רווח כספי כלשהו מאיסוף ראשי הדיו הריקים (עמ' 7 ו- 10 לתמליל). 30. אף אם נקבל את טענת התובע כי במועד נטילת ראשי הדיו המשומשים היו הם עבור הקופה בגדר אשפה ולכן לא מדובר ב"גניבה" כמשמעותה בדין הפלילי ואף אם נקבל את גרסתו כי פעולותיו לא הניבו לו רווח גדול, אלא אך סכומים פעוטים, אם בכלל, אין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיו. התובע מצא "סדק" שבו, כך קיווה, יוכל להפיק תועלת כספית אישית במסגרת עבודתו, בלא היתר לכך ממעסיקתו. 31. וכך נשאל והשיב מר קפלושניק: ש. האם אי פעם אמרת לתובע טרם פיטוריו שחרף העובדה שהטונרים הריקים נזרקים לפח אסור לו לקחת אותם לרשותו? ת. טרם המקרה, לא, הגיוני שאדם מן הישוב ידע לא לעשות את זה". (עמ' 61 ש' 15-17). הדברים הם בבחינת המובן מאליו והתובע, כך התרשמנו, ידע היטב משמעות מעשיו. לו אכן סבר התובע שמדובר באשפה, כזו הנמצאת ברשות הרבים, לא היה חש כל צורך ולא היה רואה כל טעם לבקש רשות לנטילתה. עצם בקשת הרשות מהמנהלות האדמניסטרטיביות של המרפאות מעידה, כשלעצמה, על ידיעתו של התובע כי מדובר ברכוש השייך לאחר (הקופה) והוא בעל ערך כלכלי כלשהו. בחירתו של התובע לבקש את הרשות מהמנהלות האדמניסטרטיביות של המרפאות דוקא - לא היתה מקרית. התובע ידע כי המנהלות לא היו מודעות לערך הכלכלי הטמון בראשי הדיו. פניה למר קלוץ, מנהל יחידת המחשוב של הקופה היתה מעלה תהיות ושמא אף רצון של הקופה לנצל את רכושה היא לצורך חסכון על ידי מחזור ראשי הדיו (כפי שאכן קרה בסופו של דבר). פנייה איפוא למר קלוץ היתה שומטת את הקרקע מתחת לתוכניתו של התובע והוא כמובן לא רצה בכך. 32. יתרה מכך, התובע לא ביקש וממילא גם לא קיבל היתר להפקת "רווח משני" מעבודתו מהגורם שממנו היה צריך לבקש היתר כאמור, דהיינו ממעסיקתו. לעניין זה יש לזכור כי למעסיק זכויות בדין גם ב"תוצרי לוואי" מעבודת המועסק אצלו (כך למשל, בדיני קניין רוחני - אמצאת שירות). התובע מצא דרך, על חשבון זמן עבודתו ותוך שימוש בכלי העבודה שהועמדו לרשותו על ידי המעביד, לעשות לטובת עצמו. בבחינת "עסק זעיר" במקום העבודה, שלא בידיעת המעביד ושלא באישורו. 33. בית הדין הארצי לעבודה וכך בית המשפט העליון עמדו על יחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך. ההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה, המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים (עע ארצי 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', תק - אר 2003 (4), 236). וכדבריה של כב' סגנית הנשיא (בדימוס), השופטת ברק : "יחסי עובד ומעביד הם יחסים קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרס של עצמו, אלאל גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו...". (ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ נ' מ"י ואח', תק -אר 2003 (4), 62, סעיף 32 לפסק דינה. ההדגשה אינה במקור). אין כל ספק כי במעשיו הפר התובע את חובת האמון המוגברת בה חב לנתבעת מעסיקתו. 34. יוטעם כי מעשיו של התובע אף הסבו נזק תדמיתי לנתבעת ביחסיה עם לקוח גדול וחשוב, הקופה (סעיף 14.2 לתצהירו של מר קפלושניק). כמו כן, בהיותה של הנתבעת נותנת שרותי מחשוב לגופים וחברות גדולים אחרים במשק, הפגיעה היתה אף עלולה לגרום נזק נוסף. 35. לטעמנו, גם היקף הרווח הכספי אותו ציפה התובע להפיק, או אף הפיק בפועל מ"עיסקו" הזעיר הוא נתון שיש להביאו בחשבון לעניין שלילת פיצויי הפיטורים. 36. בנוסף יש לשקול את העובדה שמדובר בעובד צעיר שהועסק תקופה קצרה (מעט יותר משנה) וסכום הפיצויים שצבר אינו מהווה מקור הסתמכות משמעותי לעתיד, לו או למשפחתו. 37. כל אלו הביאונו למסקנה כי יש מקום לשלול את הזכאות לפיצויי פיטורים במלואם. 38. ערים אנו לכך כי התוצאה אליה הגענו שונה מהתוצאה אליה הגיעה כב' השופטת יהלום בעניין אולג ביטבינקין. אנו ערים גם לקושי שבכך. עם זאת סברנו כי יש ליתן משקל מוגבר לחובות תום הלב וההגינות שביחסי העבודה, חובות אשר למרבה הצער התובע הפר ברגל גסה. 39. כפועל יוצא ממסקנתנו דלעיל, זכאית היתה הנתבעת לשלול גם תשלום הודעה מוקדמת לתובע שכן על פי הפסיקה ניתן לשלול דמי הודעה מוקדמת שעה שסיום יחסי עבודה היה בנסיבות בהן העובד פוטר בשל מעשים המצדיקים את הפסקת עבודתו לאלתר (ראה עע 199/99 אליהו תורג'מן נ' אריק חביב, פד"ע ל"ה 405. ר.בן ישראל, דיני עבודה, כרך ב' עמ' 719-720). סוף דבר 40.. התביעה נדחית. 41. התובע ישא בשכר טרחת עורך דין לטובת הנתבעת בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל לנתבעת. 42. התובע ישא במישרין בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה. גניבה ממעביד