ביקורת שיפוטית על חופש אקדמי

ערכאה שיפוטית לא מתערבת בשיקולים של קידום אקדמי. עם זאת ברי שאין לאמר שערכאה שיפוטית לא תתערב בשום מקרה בעניינים אקדמיים, מינויים, קידום וכיוצא באלו.

ביקורת שיפוטית קיימת מקום שנטענת טענה של אי תקינות פעולת הגוף המחליט לגבי הערכאה השיפוטית.

ההתערבות היא אותה התערבות שמתערבת ערכאה שיפוטית בשיקול דעתו של המינהל. לא יתכן מצב בו לא תהא כל ביקורת שיפוטית על פעילות זו. אך הביקורת מצטמצמת לתקינות הפעלת שיקול הדעת.

גישת בית המשפט היא כי "החופש האקדמי" אינו מילת קסם הדוחה מלפניה את הגשמתם של עיקרי הצדק הטבעי ומימוש זכויות שבדין, כשם ש"ביטחון המדינה" ו"הסדר הציבורי" אינם שוללים תחולתם של ערכי יסוד.

תכליתו של החופש האקדמי אינה למנוע את זכות העיון מאדם הרואה עצמו נפגע מהחלטתה של ועדה אקדמית. בה במידה, לא נועד החופש האקדמי ליתן היתר לקיומם של דיונים חסויים, נסתרים מעין כל. אף אין מטרתו למנוע את זכות הטיעון מהעובד, או את קיומה של הביקורת השיפוטית על החלטות.


להלן פסק דין בנושא ביקורת שיפוטית על חופש אקדמי:


פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
המערערת, הגברת תהילה לסמן (גרוס), עתרה לסעדים הצהרתיים. בקשותיה נדחו על ידי המותב בראשות השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור מר רייכנשטיין וגברת שרה דורון בתיק עב 920539/97. הגברת תהילה לסמן (גרוס) עתרה להצהרה לפיה חל עליה ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 30.5.1979 שנכרת בין הנהלת הטכניון להסתדרות הכללית בכל הנוגע לתנאי עבודתה ופרישתה. כן היא מבקשת להצהיר כי היא היתה עובדת קבועה לכל המאוחר מיום 31.7.1988, שפיטוריה בטלים בהיותם מנוגדים להסכם הקיבוצי האמור ובוצעו בחוסר תום לב. תביעה נוספת של הגברת תהילה לסמן (גרוס) היא תביעה באשר לזכויותיה הכספיות וזו התבררה בנפרד.
בית הדין האזורי דחה את התביעות לפסקי דין הצהרתיים. הליכים אחרים התקיימו באשר לזכויותיה הכספיות.

העובדות
הגברת תהילה לסמן (גרוס) היא כימאית במקצועה. היא עבדה במשך תקופה ארוכה בשני המוסדות המשיבים לסירוגין. חלק מתקופה זו היא עבדה על עבודת הדוקטורט. בתקופה זו ובתקופה של הפוסט דוקטורט היא שימשה גם כאסיסטנטית ומדריכה. נפרט את התקופות:
1. בתקופה 1977-1988 עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) בטכניון ככימאית במחקרים שמומנו על ידי קרנות שונות. בתקופה זו היא דורגה בדירוג המהנדסים.
בתוך תקופה זו, בשנים 1979-1982 עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) כמדריכה ואסיסטנטית בפקולטה לכימיה. בתום תקופה זו קיבלה הגברת תהילה לסמן (גרוס) פיצויי פיטורים.
הגברת תהילה לסמן (גרוס) קיבלה דוקטורט בסוף שנת 1986.
בתקופה 1987-1988 היתה הגברת תהילה לסמן (גרוס) פוסטדוקטורנטית בפקולטה לכימיה בטכניון תוך שהיא קיבלה מלגות השתלמות. בתקופה זו עסקה הגברת תהילה לסמן (גרוס) במחקר וכן בניהול היחידה לנוער שוחר מדע. בסיומה של תקופה זו קיבלה הגברת תהילה לסמן (גרוס) פיצויי פיטורין.

2. בתקופה 1988-15.6.1996
אף תקופה זו מתחלקת לשניים - הראשונה 8.1988-31.7.1994 והשנייה 1.8.1994-15.6.1996.

התקופה שבין 8.1988-31.7.1994
ביום 12.6.1988 פנתה פרופסור שולמית אקשטיין ז"ל, מי שכיהנה אותה עת כראש המחלקה להוראת המדעים בטכניון, אל מר איתן מורג, ראש מחלקת משאבי אנוש במוסד הטכניון, בבקשה להעסיק את הגברת תהילה לסמן (גרוס) כ"עמית מחקר". פנייה זו של פרופסור שולמית אקשטיין אושרה על ידי המשנה לנשיא הטכניון וזאת בתנאי שיהא המשך תקציב למימון המשרה. בפנייה ציינה פרופסור שולמית אקשטיין כי "ברצוני להעסיק כמרכז פרוייקט עמית מחקר בדרגה המקבילה למרצה. המועמדת הנה ד"ר תהילה לסמן, שהינה מילגאית בפקולטה לכימיה.... המשרה תהיה על חשבון תקציב .... ותקופת המינוי היא שנה החל מ-1.8.88". הגברת תהילה לסמן (גרוס) חתמה על מינויה כ"עמית מחקר". ככזו היה על הגברת תהילה לסמן (גרוס) לחתום מחדש בכל שנה על המינוי.


התקופה שבין 1.8.1994-15.6.1996
ביום 25.12.1994 הוחלט בישיבת הועדה המכינה היחידתית כי הפרוייקט בו עבדה המערערת לא שייך למחלקה. משהמערערת לא השתייכה ליחידה כלשהי לא ניתן היה להאריך את מינויה. על פי התקנות האקדמיות ניתן לשהות במינוי של עמית מחקר עד לשש שנים. בסיום תקופה זו לא היה לגברת תהילה לסמן (גרוס) שיוך אקדמי כנדרש בתקנות לגבי עמית מחקר. עם זאת המשיכה הגברת תהילה לסמן (גרוס) לעבוד כעמית מחקר בתקופה זו של כשנתיים נוספות.

3. בתקופה 16.6.1996-1.3.1998
הגברת תהילה לסמן (גרוס) הגישה את מועמדותה במכרז פנימי למשרת מרכזת מדעית ביחידה לפעולות נוער. היא נבחרה במכרז זה. ביום 16.6.1996 החלה הגברת תהילה לסמן (גרוס) לעבוד בטכניון כמרכזת מדעית ביחידה לפעולות נוער לתקופת ניסיון של שנה. התפקיד, כמתואר בתנאי המכרז, הוא ניהול המסלול הטכניוני ופרויקט המעבדה הניידת וניהול מחנה המחקר הבינלאומי. הכישורים שנדרשו למשרה זו במכרז היו השכלה אקדמית בתחום המדעים, יכולת וניסיון בניהול פרוייקטים חינוכיים ושליטה מלאה בשפות העברית והאנגלית. כחודשיים לאחר שנת הניסיון הוארכה תקופת הניסיון בחצי שנה נוספת. בסיומה, לאחר שנה ומחצה של ניסיון, פוטרה הגברת תהילה לסמן (גרוס) בגין ביקורת על כישוריה הניהוליים. בית הדין האזורי ציין כי בעת שהגברת תהילה לסמן (גרוס) הגישה את הצעתה למכרז היא לא ציינה כי עד למכרז היא ביצעה תפקיד זהה וכי לדעתה לא היה מקום לעריכת המכרז.

פרטי התביעה לסעדים הצהרתיים
הגברת תהילה לסמן (גרוס) עתרה לסעד הצהרתי לפיו על תנאי עבודתה ופרישתה חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 30.5.1979 בין הנהלת הטכניון להסתדרות הכללית. כן עתרה לסעד הצהרתי לפיו היא היתה לעובדת קבועה לכל המאוחר מיום 31.7.1988.
עוד התבקש סעד הצהרתי נוסף לפיו פיטוריה לא היו כדין ודינם להתבטל. זאת מאחר והם נגדו את הוראות ההסכם הקיבוצי ובוצעו בחוסר תום לב. הגברת תהילה לסמן (גרוס) הגישה תביעה נפרדת לסעד כספי.

טעוני הגברת תהילה לסמן (גרוס)
הגברת תהילה לסמן (גרוס) טוענת כי היא עבדה 21 שנים בשני המוסדות המשיבים ביחד, בטכניון ובמוסד הטכניון, שהוא לטענתה אורגן של הטכניון. אין להבחין בין השניים למרות רישומם כאישיות משפטית נפרדת. על כן ולאור הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד, יש לראותה כעובדת קבועה. העברתה מהטכניון למוסד הטכניון באה לטענתה לבטל את העסקתה כעמית מחקר וליתן לה קביעות. לטענתה היא עבדה הלכה למעשה כל העת בטכניון והממונים עליה היו אנשי הטכניון.
עוד טוענת הגברת תהילה לסמן (גרוס) כי בשנים 1993-1996 היא ניהלה את היחידה לנוער שוחר מדע, יחידה טכניונית בה לא קיימים כלל עמיתי מחקר. לטענתה של הגברת תהילה לסמן (גרוס) הוטעה ועד המהנדסים באשר לפיטוריה. הסיבה לפיטורין כל כולה נבעה מלחץ שהפעיל הממונה עליה, פרופסור אלטוס. המניע היה החשש של פרופסור אלטוס שהגברת תהילה לסמן (גרוס) תתפוס את מקומו בתפקיד. הוא זה שנתן בידה המלצות חמות על כישוריה כולל כישוריה הניהוליים.
אשר לזכויות הפנסייה, אלו צריכות להיות רציפות.

טענות המשיבים, הטכניון ומוסד הטכניון
המשיבים טוענים כי הגברת תהילה לסמן (גרוס) לא היתה בשנים 1977-1988 זכאית להיחשב כעובדת קבועה. היא היתה דוקטורנטית ופוסט דוקטורנטית וככזו היא לא היתה זכאית לקביעות. כך היה להוציא שנתיים בם היא הועסקה כמהנדסת במוסד הטכניון. בטכניון היא לא הועסקה כמהנדסת. לא די בתואר זה שקיבלה מהטכניון על מנת לראותה כמהנדסת שהוראות ההסכם הקיבוצי חלות עליה. הטענה היא שכאשר הגברת תהילה לסמן (גרוס) כונתה "עמית מחקר" היא עסקה הלכה למעשה במחקר.
אשר לשאלה אם מדובר בשני מוסדות שונים טוענים המשיבים כי שניהם, הטכניון ומוסד הטכניון, מהווים שתי אישיויות משפטיות נפרדות. הגברת תהילה לסמן (גרוס) התקבלה למוסד הטכניון כעמית מחקר, וככזו היא היתה חברה בסגל האקדמי. על כן לא חל עליה ההסכם הקיבוצי. הפרויקט בו עסקה הגברת תהילה לסמן (גרוס) בא למשוך בני נוער למדע. אופיו של התפקיד היה אקדמי ועל כן היא מונתה כעמית מחקר. מינוי זה חודש אחת לשנה בהסכמתה. היא לא הלינה על מינוי זה ואף ניצלה את ההטבות הקשורות למינוי. כעמית מחקר הצטרפה הגברת תהילה לסמן (גרוס) לקרן הפנסיה "תשורה". בחודש יוני, 1996 נותקו יחסי עובד-מעביד בינה לבין מוסד הטכניון. בטכניון היה תפקידה תפקיד חדש עם מטלות חדשות. זה היה תפקיד ניהולי שנוצר בעת שנעשה בטכניון רה-ארגון של היחידה לנוער שוחר מדע בממון קבוע מתקציבו השוטף של הטכניון.

עמדת ההסתדרות
ההסתדרות טענה כי הגברת תהילה לסמן (גרוס) היתה עובדת הטכניון וחל עליה סעיף 6 להסכם הקיבוצי המיוחד. לפי סעיף זה תקופת הניסיון הינה של שנים עשר חודשים עם אפשרות להארכה בשלושה חודשים נוספים. עוד טוענת ההסתדרות כי אין זה לגיטימי לגרום לכך שאדם ישהה שמונה שנים במעמד של עובד זמני.
אשר לתקופת הניסיון טוענת ההסתדרות כי לא היה מקום להאריך את התקופה מעבר לשנת ניסיון אחת בעוד חצי שנה. ניתן, על פי ההסכם הקיבוצי, להאריכה בשלושה חודשים בלבד בהסכמת ועד העובדים ובכפוף להנמקה של הממונה או ראש אגף כוח אדם. דרוש אם כן שיהא נימוק סביר להארכה, שהדבר יעשה בעצה אחת עם ועד העובדים ובמקרים יוצאי דופן בלבד. מכאן די, לעמדת ההסתדרות, בחלוף הזמן על מנת להסיק שהעובד עבר בהצלחה את תקופת הניסיון.

פסיקתו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי הגיע למסקנה שהגברת תהילה לסמן (גרוס) לא הפכה לעובדת קבועה של מי מהמשיבים, הטכניון או מוסד הטכניון, בין השנים 1977-1988. בתקופה 1988-15.6.1996 עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) כעמית מחקר. אי לכך לא חלו עליה הוראות ההסכם הקיבוצי. היא היתה חברת הסגל האקדמי. הדבר היה ידוע לגברת תהילה לסמן (גרוס). השופטת עפרה ורבנר קבעה:
איננו סבורים כי ידיעת הזכויות והחובות וכן ניצול ההטבות השונות הניתנות ל"עמית מחקר" ואשר אינן ניתנות למהנדס המסווג כעובד מנהלי, מחד גיסא והעלאת טענות כנגד הסיווג לאחר שנים לא מבוטלות, כאשר הסיווג אינו עולה בקנה אחד עם רצון התובעת לקביעות מאידך גיסא, עולים בקנה אחד עם עקרון תום הלב.
אין המדובר בעובדת אשר לא ידעה את ההבדלים בין הסיווגים השונים של העובדים בטכניון ובמוסד הטכניון למחקר ופיתוח ואשר לא היתה מודעת ליתרונות אל מול החסרונות שבסיווגה, בסיווג של "עמית מחקר" וכי ידעה שהחיסרון בסיווג זה הינו בהעדר קביעות.

בית הדין האזורי לא קיבל את טענתה של הגברת תהילה לסמן (גרוס) לפיה היא לא עסקה אותה עת במחקר ולא ראתה את עצמה כעובדת במחקר. כן ציין בית הדין כי לבד מפרופסור אקשטיין לא ידע איש במדוייק במה עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) וכולם הסתמכו על דיווחי פרופסור אקשטיין כדיווח מהימן. הפיקוח של מחלקת משאבי אנוש על "עמית מחקר" מסתכמת בקבלת כתב המינוי ואישור תקציבי. בית הדין קבע כעובדה שמיום 1.8.1988, עת מונתה הגברת תהילה לסמן (גרוס) כ"עמית מחקר", ועד ליום 31.7.1994, תאם המינוי את עבודתה בפועל, היינו הגברת תהילה לסמן (גרוס) עבדה אכן כ"עמית מחקר".
בתקופה 31.7.1994 עד 15.6.1996 עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) שנתיים נוספות בתפקיד "עמית מחקר" , לאחר שש שנים קודם לכן עסקה בתפקיד זה.
לפי התקנות האקדמיות יש, לאחר שש שנים בתפקיד זה ועל מנת לאפשר המשך העסקה בתפקיד זה, להיוועץ עם הועדה המכינה היחידתית. בית הדין קבע כי בתקופה זו הגברת תהילה לסמן (גרוס) לא היתה שייכת עוד ליחידה האקדמית אך לאור שביעות הרצון ממנה והרצון להמשיך להעסיקה הועסקה הגברת תהילה לסמן (גרוס) שנתיים נוספות כ"עמית מחקר".
אשר לתקופה מ-16.6.1996 עד לפיטוריה קיבל בית הדין את גרסת הטכניון ומוסד הטכניון לפיה תפקידה של המערערת בתקופה זו היה שונה מזה שביצעה קודם לכן הן בהיקפו, הן במהותו והן בדרך מימונו. פרופסור ברמן ריכז את הפעילות הקדם אקדמית של הטכניון לרבות פעולות הנוער בשנים 1990-1997. לפי עדותו נדרשה הגברת תהילה לסמן (גרוס) להגיש את מועמדותה למכרז ולעבור תקופת ניסיון משום שהתפקיד היה רחב יותר במהותו. על כך העידו פרופסור ברמן והגברת קנטי, ראש אגף משאבי אנוש בטכניון בתקופה הרלבנטית לתביעה.

לאור כל האמור דחה בית הדין האזורי את תביעתה של הגברת תהילה לסמן (גרוס) לסעדים הצהרתיים.

שאלת הזכאות לקביעות בתקופה 1977-1988
נזכיר בקצרה. בתקופה זו עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) במחקרים שונים ככימאית. מחקרים אלו מומנו על ידי קרנות מחקר שונות. בצד המחקר המדעי בכימיה היא הועסקה כמדריכה ואסיסטנטית בפקולטה לכימיה. כל זאת עשתה הגברת תהילה לסמן (גרוס) תוך שהיא עבדה על תיזה לדוקטורט. בשנת 1982 קיבלה הגברת תהילה לסמן (גרוס) פיצויי פיטורין. את הדוקטורט היא קיבלה בשלהי שנת 1986. לאחר מכן היא עבדה כפוסט דוקטורנטית. החל מפברואר 1979 הסתיים מימון קרנות המחקר. הגברת תהילה לסמן (גרוס) עברה לטכניון והיתה לחברה בסגל האקדמי. בחלק מהתקופה עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) כאסיסטנט מחקר ובחלקו כמדריכה ועוזרת הוראה. היא הוגדרה כ"מדריך" או "מדריך משתלם". ככזו השתייכה הגברת תהילה לסמן (גרוס) לסגל ההוראה שאף הוא סגל אקדמי.
נציין כאן כי ההסכם הקיבוצי קובע שמהנדס, היינו, מי שמצוי בדרוג המהנדסים, מוגדר כ"עובד" "להוציא חבר סגל אקדמי". על כן שאלת הקביעות אינה רלוונטית לתקופות בן עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) כחברת הסגל האקדמי.


קביעות באקדמיה
לקביעות בסגל האקדמי, הן בהוראה אקדמית והן במחקר אקדמי, כללים משלה. מדובר במיומנות אקדמית שנמצאת בתחום המומחיות של המוסד האקדמי. לכל מוסד אקדמי כללים משלו. לכל מוסד אקדמי קריטריונים אקדמיים לקביעת הדרוג האקדמי. זהו החופש האקדמי. חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 קובע, בסעיף 15 שכותרתו חופש פעולה:
מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו.

החופש האקדמי חל על קביעת תוכנית הלימודים, על החומר הנלמד, על נושאי מחקר כמו גם על מינויים אקדמיים. עמד על כך השופט חיים כהן בבג"צ מס' 175/71 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נגד שר החינוך והתרבות ומשרד החינוך והתרבות:
"החופש האקדמי" נתון למוסד של מדע, והוא החופש "לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים..... כטוב בעיניו", ועניניו האקדמיים והמינהליים כוללים "קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית. חינוכית או משקית אחרת" (סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958). קביעת תכנית המחקר וההוראה היא, על-כן, רשות היחיד של המוסד, וכן נקיטת כל פעולה מדעית וחינוכית אחרת - ומי שמתיימר להטיל על המוסד סנקציה כל שהיא בשל קביעת תכנית מחקר או הוראה זו או אחרת או בשל נקיטת פעולה מדעית או חינוכית פלונית, פוגע בחופש האקדמי.
..... סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה אינו מחדש חוק חדש ויוצר חופש אקדמי שלא היה קיים גם קודם לכן, אלא הוא מביא, לגבי המוסדות שהוא דן בהם, את אותו העקרון הקונסטיטוציוני שאמרתי לידי ביטוי חקיקתי.

השופטת נילי ארד הדגישה, בעניין קיסר (עע 001185/04 ברע 1157/04 אוניברסיטת בר-אילן - ד"ר צמח קיסר וחיים שטרן ואחרים - טרם פורסם) את מהותו וחשיבותו של החופש האקדמי:

החופש האקדמי הוא מאבני הרֹאשָה של המחקר האקדמי ומוסדותיו, כמוהו כעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, חופש הדעה והמצפון וחופש הדיבור והביטוי.

הנשיא צבי בר ניב התייחס להיקפו של החופש האקדמי (דב"ע מב/63-3 ד"ר אילן רחום - האוניברסיטה העברית בירושלים פד"ע יג, 412, 417):
"חופש אקדמי" שני פנים לו: הפן האחד - במישור היחסים של המוסד להשכלה גבוהה לבין הרשות, כפי שזה מוצא את ביטויו בסעיף 15לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, היינו היותו "בן-חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו", לרבות "מינוי מורים והעלאתם בדרגה". "חופש" זה פועל במישור המשפט הפומבי ולא במישור זכויות הפרט - זכויות המורה ביחסיו עם המוסד להשכלה גבוהה. הפן השני פועל במישור היחסים שבין המוסד להשכלה גבוהה לבין חבר הסגל, בכל הנוגע לפעולות הוראה ומחקר. ישירות אין פן זה עומד לדיון. במסגרת "חופש הפעולה" שחוק המועצה להשכלה גבוהה מבטיח למוסד להשכלה גבוהה בא, כאמור, גם "מינוי מורים והעלאתם בדרגה". בקביעת "נורמות" בעניינים אלה אין לפרט מעמד, כך שלטענותיו של המערער נגד ה"תקנות והתקנונים" - הקיפוח שבהם עת מדובר בחברי סגל שטרם הגיעו לדרגה של "מרצה בכיר" - אין מקום מבחינת המשפט, ומבחינה זאת לא היה מקום לטענת המערער כי נפגע החופש האקדמי. רק בעקיפין, יש "מעמד" לפרט בכל הנוגע לנורמות בעניין "מינוי מורים והעלאתם בדרגה" שנקבעו על-ידי המוסד להשכלה גבוהה, וזה במידה שאלה הפכו ל"תנאי מכללא" של חוזה העבודה האישי או לחלק מהסכם קיבוצי שחל עליו.

השופט עמירם רבינוביץ ציין כי
שיקולים אקדמיים הם אכן בתחום סמכותם הלגיטימית של המנגנונים באוניברסיטה המופקדים על הנושאים המקצועיים, קרי: הסנט, הועדה לאישור מינויים וכיו"ב.

הבאתי כל אלה על מנת להצביע על ההבדל בין בחינת המעמד של עובד בדרך כלל למעמדו של עובד באקדמיה. זה האחרון נקבע על פי רמתו המקצועית של האקדמאי בדרכים הנקבעים על ידי המוסד האקדמי. מתייחס לכך סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) ה'תשל"ג-1973:
חוזה למתן ציונים
חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט

ערכאה שיפוטית לא מתערבת בשיקולים של קידום אקדמי. עם זאת ברי שאין לאמר שערכאה שיפוטית לא תתערב בשום מקרה בעניינים אקדמיים, מינויים, קידום וכיוצא באלו. ביקורת שיפוטית קיימת מקום שנטענת טענה של אי תקינות פעולת הגוף המחליט לגבי הערכאה השיפוטית. ההתערבות היא אותה התערבות שמתערבת ערכאה שיפוטית בשיקול דעתו של המינהל. לא יתכן מצב בו לא תהא כל ביקורת שיפוטית על פעילות זו. אך הביקורת מצטמצמת לתקינות הפעלת שיקול הדעת. עמד על כך השופט אהרן ברק (עא 838/87 רחל שני ואחרים נגד אוניברסיטת תל-אביב ופרופסור פול וקסלר, יו"ר החוג לבלשנות אנגלית, פ"ד מב(2), 380, 382):
... כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא, שבית המשפט לא יתערב בשיקול-דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול-דעת מקצועי, כמו במקרה שלפנינו, שבו השאלה הרלוואנטית היא, מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה לקבלתן של החלטות אלו או אחרות. אכן, סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול-דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקול-דעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה.

והשופטת נילי ארד ציינה בעניין קיסר הנ"ל:
... "החופש האקדמי" אינו מילת קסם הדוחה מלפניה את הגשמתם של עיקרי הצדק הטבעי ומימוש זכויות שבדין, כשם ש"ביטחון המדינה" ו"הסדר הציבורי" אינם שוללים תחולתם של ערכי יסוד (בג"ץ 680/88 שניצר ואח' נ' הצנזור הצבאי הראשי ואח', פ"ד מב(4) 617, 628). ברי, שתכליתו של החופש האקדמי אינה למנוע את זכות העיון מאדם הרואה עצמו נפגע מהחלטתה של ועדה אקדמית. בה במידה, לא נועד החופש האקדמי ליתן היתר לקיומם של דיונים חסויים, נסתרים מעין כל. אף אין מטרתו למנוע את זכות הטיעון מהעובד, או את קיומה של הביקורת השיפוטית על החלטותיה, ....

סעיף 33 לחוק החוזים כמו גם סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, קובעים שיקול דעת מלא למוסד האקדמי בתחום ההערכה המקצועית. מעבר לזה עליהם לנהוג לפי כללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי בהגינות ובתום לב.
קבלת קביעות בעבודה המתמשכת במשך תקופה ארוכה חשובה לביטחון התעסוקתי של העובד. במספר מקרים עמדתי על כך שהעסקה לתקופות ארוכות בעבודה הנחשבת ל"זמנית" פוגעת בהגנה שמשפט העבודה נותן לעובדים. דרך זה מסיר את הגנת משפט העבודה בחלקו הגדול מהעובד. כך סברתי כי אין זה לגיטימי להעסיק עובד לפי חוזים לתקופות קצובות כאשר חוזים אלו מתחדשים מעת לעת במשך שנים. בעניין מכון ויצמן למדע (דב"ע נו/15-4 מועצת פועלי רחובות - מכון ויצמן למדע, פד"ע ל, 163) נדון עניינה של עובדת מחקר אשר חוזה לתקופה קצובה נכרת עמה מעת לעת מחדש עד שלבסוף פוטרה לאחר כשבע עשרה שנים. משכך לא היתה לה כל הגנה בפני הפיטורין (ראו עע 189/00 אילנה לוינגר - מדינת ישראל - לא פורסם; תב"ע נג/212-3 רות בליץ - האוניברסיטה העברית בירושלים - לא פורסם). מעבר לכך דעת הרוב סברה שהדבר היה ראוי וזו ההלכה. אין זה המקרה שלפנינו. הדבר שונה כשמדובר באקדמיה. הגברת תהילה לסמן (גרוס) החלה את דרכה כדוקטורנטית. בתקופת העבודה על התיזה לדוקטורט היא עבדה כאסיסטנטית ומדריכה. תקופה זו וכן תקופת הפוסט דוקטורט היא תקופת לימודים והשתלמות. ידיעה שיפוטית היא שבמוסדות מחקר נהוג שדוקטורנטים עובדים כאסיסטנטים ומדריכי הוראה. משנת 1988 עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) כ"עמית מחקר". בית הדין האזורי קבע עובדתית כי התיאור של "עמית מחקר" תאם את סוג העבודה שביצעה הגברת תהילה לסמן (גרוס). מלבד ניהול היחידה לנוער שוחר מדע היא גם עבדה כרכזת פעילויות בכימיה, הרצתה והדריכה במעבדה בפרוייקט המסלול הטכניוני. זהו פרוייקט לנוער שעיקרו עבודות תלמידי בתי הספר במעבדות לפיסיקה וכימיה. פרוייקט זה היווה שירות לטכניון (עדות פרופסור שולמית אקשטיין). בית הדין האזורי קבע כי בפועל העבודה היתה כשל עמית מחקר. כך בהכנת חוברות לימוד והדרכה למחקרים מדעיים, כך בעצם ההדרכה. משכך הסיק בית הדין שמאז 1988 עד לסוף יולי, 1994 עבדה הגברת תהילה לסמן (גרוס) הלכה למעשה כעמית מחקר. עמדנו על כך כי קידום במסלול אקדמי שבשלב מסויים עלול להביא לקביעות תלוי בגוף האקדמי, בכלליו ובשיקול דעתו. הגברת תהילה לסמן (גרוס) לא הראתה כל נימוק המצדיק התערבות בשיקול דעת זה.
לאחר שש שנות עבודה כעמית מחקר לא הסכימו הגורמים בטכניון להמשיך ולהעסיק את הגברת תהילה לסמן (גרוס) כ"עמית מחקר". זאת מאחר והיא לא השתייכה ליחידה אקדמית ספציפית. תקנה 197 לתקנות האקדמאיות החלות על עמית מחקר קובעת:
סגל מחקר מינוי וחידוש זמני
עמית מחקר או עמית מחקר בכיר יתמנה לפרק זמן קצוב, שלא יעלה על 3 שנים.
המינוי של סגל מחקר טכניוני ניתן לחידוש ע"י המנל"א לאחר התייעצות עם ראש היחידה בתנאי, שמשך השירות הכולל באותה דרגה לא יעלה על 6 שנים.

תקנה 209.2 קובעת:
המינוי של סגל מחקר המועסק במסגרת מוסד הטכניון למו"פ, ניתן לחידוש ע"י המנל"א לאחר התיעצות עם ראש היחידה ובאישור המנל"ם. הוועדה המכינה של הסנט תבדוק כל תיק של עמית מחקר בכיר או 'עמית מחקר' פעם ב- 6 שנים, אם במשך הזמן הזה לא היה כל דיון בהעלאתו בדרגה. הבדיקה תתנהל על סמך קורות חיים ורשימת פרסומים מעודכנים ועל סמך התייעצות בוועדה המכינה היחידתית והתיעצות עם המנל"מ שיוזמן לישיבת הועדה המכינה של הסנט.

הממונים על הגברת תהילה לסמן (גרוס) היו שבעי רצון ממנה. ברם המסלול של עמית מחקר הוא מסלול ללא קביעות. לא היה לגברת תהילה לסמן (גרוס) שיוך ליחידה אקדמית. אין מקום להתערב בשיקולים אלו, שהם כאמור במסגרת החופש האקדמי. בית הדין האזורי מציין כי בתקופה 8.1994 עד 6.1996 ידעו המשיבים על בעיתיות המשך העסקתה של הגברת תהילה לסמן (גרוס) כעמית מחקר אך הם ראו בכך תקופת מעבר עד להקמת יחידה חדשה בטכניון.
לאחר תקופה זו עברה הגברת תהילה לסמן (גרוס) מכרז פנימי לתפקיד "מרכזת מדעית ביחידה לפעולות נוער". כן ניהלה הגברת תהילה לסמן (גרוס) בתקופה זו פרוייקטים נוספים, כפי שעולה ממכתבה של פרופסור אקשטיין. בתקופה זו חלו על המערערת הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד באשר היא דורגה בדירוג המהנדסים. תפקיד זה שונה במסלול הקביעות ותנאי השכר מתפקידיה הקודמים של הגברת תהילה לסמן (גרוס). על פי ההסכם הקיבוצי תקופת הניסיון היא לשנה עם אפשרות הארכה לעוד שלושה חודשים. בעניינה של הגברת תהילה לסמן (גרוס) הוארכה תקופת הניסיון בעוד ששה חודשים. הודעה על כך ניתנה לה חודשיים לאחר תום תקופת הניסיון. בכך יש פגם. פיטוריה של הגברת תהילה לסמן (גרוס) לאחר תקופת ניסיון של שנה וחצי חרגו מהוראות ההסכם הקיבוצי. ברם לא הוכח לפני בית הדין האזורי כי השיקולים לסיום העבודה היו שלא כדין. הפיטורין לאחר תקופה זו היו, לפי קביעת בית הדין, בגין ביקורת על כישוריה הניהוליים של הגברת תהילה לסמן (גרוס). מדובר בהודעה מאוחרת על הארכת תקופת הניסיון. אנו סבורים כי בגין פגם זה של הארכת תקופת הניסיון לשנה ומחצה זכאית הגברת תהילה לסמן (גרוס) לפיצוי של חודש שכר נוסף, וכך אנו קובעים.

סיכומו של דבר הערעור באשר לקביעות האקדמית נדחה. הערעור באשר לטענה כי נפל פגם בדרך הארכת תקופת הניסיון דינה להתקבל. מדובר בהארכה של תקופת הניסיון מעבר ללגיטימי על פי ההסכם הקיבוצי. הגברת תהילה לסמן (גרוס) זכאית למשכורת של חודש נוסף כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום יחסי העבודה.
לאור הנסיבות אין צו להוצאות.







הנשיא סטיב אדלר

[1] מקובלת עלי מסקנת חברתי סגנית הנשיא, המנומקת היטב, כי יש לדחות את הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בסוגית קביעות במסלול המחקר של הסגל האקדמי. כמו כן, מסכים אני למסקנתה בסוגית הקביעות במסלול הניהולי.
בנוסף, מקובלת עלי קביעת סגנית הנשיא, כי יש לחייב את הטכניון לשלם למערערת פיצוי בשווי שכר חודש אחד. זאת, בגין הפגם שנפל בהארכת תקופת הניסיון של המערערת בחצי שנה נוספת בתפקיד מרכזת מדעית ביחידה לפעולות נוער. עם זאת, ברצוני להוסיף דברים מספר משלי.

העובדות הצריכות לעניין, בתמצית:

[2] בתקופה שבין 1977 ועד 1986 היתה המערערת סטודנטית לקבלת תואר דוקטור, תוך שהיא עבדה בעבודות המיועדות לסטודנטים, כגון: אסיסטנט, מדריכה, עוזרת הוראה ועובדת מחקר. היא קבלה תואר דוקטור בסוף שנת 1986. לאחר מכן היתה פוסט-דוקטורנטית בשנים 1987 עד 1988.
אין בכך כדי להעניק למערערת זכויות לקביעות או להמשך עבודה בטכניון כ"עמית מחקר" מכוח התקנון האקדמי. המערערת השתייכה בתקופה זו לסגל הזוטר של הסגל האקדמי, אולם עבודתה לא העניקה לה זכויות לקביעות אקדמית.

[3] החל משנת 1988 ועד לשנת 1996, כשמונה שנים, עבדה המערערת כ"עמית מחקר", תפקיד שההסכם הקיבוצי אינו חל עליו. בית הדין קמא קבע, כי היא עסקה בפועל בעבודות מחקר. עבודה של עמית מחקר נחשבת כעבודה במסלול האקדמי של הטכניון. על פי התקנון האקדמי של הטכניון ניתן להעסיק "עמית מחקר" לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הארכה לשלוש שנים נוספות. לאחר העסקת המערערת שש שנים החליטה המחלקה בה עסקה, כי לא ניתן להאריך את עבודתה במינוי של "עמית מחקר". עם זאת, היא המשיכה לעבוד בעבודה זו שלא במסגרת המחלקה או הכללים הרגילים.
עבודה כזו אינה מעניקה קביעות במסלול האקדמי.

[4] משנת 1996 ועד 1998 הועסקה המערערת כמרכזת מדעית ביחידה לפעולות נוער. מדובר בתפקיד ניהולי. היא הועסקה שנה אחת בתקופת ניסיון אשר הוארכה בחצי שנה נוספת שבסיומה פוטרה. בית הדין האזורי קבע, כי המערערת פוטרה מעבודת הניהול שלה משיקולים עניינים, בגין ביקורת על כישוריה הניהוליים. עבודתה של המערערת בתפקיד מרכזת היתה עבודה ניהולית, שיכולה היתה להעניק לה קביעות לו המשיכה בתפקיד וסיימה את תקופת הניסיון בהצלחה. אולם, הנהלת הטכניון החליטה באיחור של כחודשיים להאריך את החוזה בחצי שנה. בתקופה ניסיון זאת החליטה, שלא להמשיך את עבודתה של המערערת כמרכזת, היא פוטרה, וודאי שלא קיבלה קביעות במסלול הניהולי עליו חל ההסכם קיבוצי של עובדים מנהליים.

אין המערערת זכאית ל"קביעות" במסלול האקדמי -

[5] מקובלים עלי דברי סגנית הנשיא, המנומקים היטב, כי "ערכאה שיפוטית לא מתערבת בשיקולים של קידום אקדמי" ומסקנתה, כי יש ליישם דברים אלה במקרה דנן.
כמו כן, מקובלת עלי עמדתה, כי ייתכנו מקרים בהם יתערב בית הדין בהליך של מינויים אקדמיים, כגון במקרה שלא נמסר פרוטוקול ועדת המינויים למועמדים שנכשלו או שלא הועברו בזדון מכתבי המלצה לועדת המינויים.
עם זאת יצוין מיד, כי המקרה שלפנינו אינו מתקרב לסוג המקרים הנדירים בהם יתערב בית הדין בשיקול דעתו של מוסד להשכלה גבוהה בעניין הענקת קביעות. למעשה, המערערת לא היתה במסלול של הענקת קביעות אקדמית כאשר עבדה כ"עמית מחקר" וודאי שלא היתה במסלול של הענקת קביעות אקדמית כאשר עבדה כמרכזת בתפקיד ניהולי. בעת פיטוריה המערערת לא היתה שייכת לסגל האקדמי.



המערערת זכאית לפיצוי השווה לשכר חודש אחד בגין הפגם בהארכת תקופת הניסיון -

[6] חברתי סגנית הנשיא בדעה, כי הארכת תקופת הניסיון בעבודתה כמרכזת מדעית העניקה לה זכות לפיצוי של שכר חודש אחד ואמרה: "... בגין פגם זה של הארכת תקופת הניסיון לשנה ומחצה זכאית הגברת תחילה לסמן (גרוס) לפיצוי של חודש שכר נוסף...". לדידי יש להבהיר, כי הפגם בהתנהגות הטכניון לא היה עצם הארכת תקופת הניסיון מעבר לקבוע בהסכם הקיבוצי ובמכרז, אלא הדרך בה נעשתה, חודשיים לאחר תום תקופת הניסיון.
אכן, לאור נסיבות המקרה, הדעת אינה נוחה מהדרך בה הוארכה תקופת הניסיון, שלא בהתאם לפרוצדורה הקבועה בהסכם הקיבוצי ותנאי המכרז.
עם זאת, לכאורה מדובר באי-סדר שבא לסייע למערערת ולא בהפרת חוזה. שני הצדדים הסכימו להארכת תקופת הניסיון לצורך הענקת קביעות בתפקיד ותוצאה זו עדיפה על הפסקת עבודתה של המערערת. בנסיבות הללו אין לחייב את הטכניון לשלם למערערת פיצויים גבוהים אלא פיצוי צנוע, כפי שקבעה חברתי סגנית הנשיא.

[7] בית דין זה דן בסוגיה של הארכת תקופת ניסיון מעבר לתקופה שנקבעה בהסכמים קיבוציים או בתקשי"ר כאשר המעסיק לא היה מוכן להעניק לעובד קביעות והוסכם להמשיך את תקופת הניסיון. במקרים הללו נדחו תביעות העובדים לקבלת קביעות. זאת, בנימוק שההסדר של הארכת תקופת הניסיון, אף אם אינו קבוע בהוראות ההסכמים הקיבוציים והתקשי"ר, היטיב בסופו של דבר עם העובדים ומנע מהם אפשרות של פיטורים. בעניין אפרים ענתבי קבע בית הדין:

"מאחר והארכת תקופת הניסיון ייתכן ותהיה לטובת העובד, אין כל היגיון לכך שימנעו בעד העובד להסכים להארכת תקופת הניסיון לפרק זמן קצוב, אף באין הוראה חוזית המאפשרת זאת.
תנאי להארכת תקופת ניסיון הוא הסכמה להארכת התקופה, והשאלה היא אם הסכים העובד (המשיב) להארכת התקופה" [1]
עמד על כך סגן הנשיא אליאסוף בעניין חנה קופרמן:

""תקופת ניסיון" ו"קביעות" בעבודה לאחר תקופת הניסיון, הם מושגים אשר תכנם נקבע בהסכם אישי או בהסכם קיבוצי (דב"ע מב3-49/ יפית דייג - פטרולגז חב' הגז הישראלית 1969 בע"מ, פד"ע יד 85, 90; דב"ע מט3-123/ בנימין פנקס - ישקר בע"מ­ נהריה, פד"ע כא 343, 347 - 348). עם זאת, "מעביד ועובד רשאים להאריך את תקופת הניסיון, אף אם נקבע בהסכם קיבוצי שתוענק לעובד קביעות בתום תקופה מסוימת, שכן הדבר יכול להיות לטובת העובד, משום שבא במקום פיטורים" (דב"ע מח3-50/ אבי ברכה - מגן דוד אדום בישראל, פד"ע כ 253, 257)." [2]

ובעניין אדם שוב [3] ציינתי:

"לו מנענו מעובד וממעסיק להאריך בהסכם את תקופת הניסיון, מעסיקים רבים היו מפסיקים את עבודתם של עובדים בסיום תקופת הניסיון. הארכת תקופת הניסיון, שהיא, למעשה, הארכת התקופה לפני הענקת קביעות, פועלת במקרים רבים לטובת העובדים, שכן במקום לפטר העובד מסכים המעסיק להאריך את תקופת הניסיון. הארכת תקופת העבודה לפני הענקת קביעות מתקיימת במקרים רבים, משום שהמעסיק אינו מוכן מסיבות שונות להעניק לעובד קביעות והיה מפטר אותו במקום להעניק לו קביעות. זה הטעם לפסיקה בה נקבע, כי המעסיק והעובד רשאים להאריך בהסכמה את תקופת הניסיון, אף אם נקבע בהסכם קיבוצי שתוענק לעובד קביעות בתום תקופת הניסיון, שכן הדבר יכול לפעול לטובת העובד.
... ככל שהעובד מעדיף הארכת תקופת הניסיון על פני החשש מפיטורים יש ליתן תוקף להסכמתו להאריך את תקופת הניסיון."

דברים אלה נכונים הם אף לענייננו, לגבי הארכת תקופת הניסיון מעבר לקבוע בהסכם הקיבוצי ובתנאי המכרז.


השופט רבינוביץ

אני מסכים לפסק דינה של חברתי, סגנית הנשיא השופטת ברק, ולהערות הנשיא אדלר.
ברצוני להדגיש, כי פסיקת הפיצוי בגובה חודש משכורת אחד אינה נקייה מספקות, ולכאורה לפי חוות דעת הנשיא אין מקום לפיצוי כלל בהעדר הפרה. אם בכלל יש מקום לפיצוי, אזי הוא מוצדק במידת מה רק בגלל מתן ההודעה המאוחרת על הארכת תקופת הניסיון ,כפי שציינה חברתי, סגנית הנשיא.



נציג ציבור מר שלום חבשוש

אני מסכים לפסק דינה של סגנית הנשיא ולהערותיו של הנשיא בנדון.


נציג צבור מר ראובן מרחב

אני מסכים לפסק דינה של סגנית הנשיא ולהערותיו של הנשיא.




סוף דבר


הערעור באשר לקביעות האקדמית נדחה כאמור בפסק דינם של סגנית הנשיא אלישבע ברק - אוסוסקין והנשיא סטיב אדלר. לאור הפגם שנפל בדרך הארכת תקופת הניסיון, זכאית המערערת למשכורת של חודש נוסף כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום יחסי העבודה. אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. השכלה גבוהה חינם

  2. מימון השכלה גבוהה אקדמית

  3. הכרה בתואר מחו''ל - לטביה

  4. רישום למוסדות להשכלה גבוהה

  5. עידוד ההשכלה הגבוהה בישראל

  6. ביטול מינוי נשיא אוניברסיטה

  7. ביקורת שיפוטית על חופש אקדמי

  8. תואר במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה

  9. חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958

  10. פיקוח על שלוחות של אוניברסיטאות זרות

  11. הצעת חוק לעידוד ההשכלה הגבוהה בישראל

  12. הכרה בתואר במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה

  13. אי חידוש מינוי לתפקיד עמית הוראה באוניברסיטה

  14. תקנות המועצה להשכלה גבוהה (תקציב), תשל''ו-1975

  15. חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 4), תשל"ה-1975

  16. תנאי קבלה מועדפים למוסדות להשכלה גבוהה לשכבות מצוקה

  17. כללי המועצה להשכלה גבוהה (תארים מוכרים), תשכ"ד-1964

  18. כללי המועצה להשכלה גבוהה (הכרה במוסדות), תשכ"ד-1964

  19. הודעה על החלטת האקדמיה ללשון העברית בענין הכללים בנטיית השם

  20. הכרה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי משפט בחוץ לארץ

  21. כללי המועצה להשכלה גבוהה (ביטול הכרה במוסד מוכר), התשמ"ח-1988

  22. תקנות חובת המכרזים (התקשרויות של מוסד להשכלה גבוהה), התש''ע-2010

  23. כללי המועצה להשכלה גבוהה (אופן פרסום מוסד בעל רשיון), התשנ"ט-1999

  24. כללי המועצה להשכלה גבוהה (הסמכת מוסד להענקת תואר מוכר), תשכ"ד-1964

  25. כללי המועצה להשכלה גבוהה (היתר לפתוח ולקיים מוסד להשכלה גבוהה), תשל"ג - 1972

  26. תקנות המועצה להשכלה גבוהה (תיאומים בענין קבלת עובדים ומינוייהם), תשל''ו - 1975

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון