האם אי תשלום שעות נוספות הרעה מוחשית בתנאי עבודה ?

התובע טען כי, הוא התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.
לטענתו, במשך תקופת עבודתו נדרש ממנו לעבוד שעות נוספות רבות אך הנתבעת לא שילמה לו את תמורה החוקית המגיעה לו בעדן.

הכלל הוא שהתפטרות מן העבודה, אינה מזכה בפיצויי פיטורים, מלבד באותם מקרים חריגים המנויים בסעיפים שונים בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963.

נקבע שכאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי עבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה בטרם יתפטר מעבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף.

להלן פסק דין בנושא אי תשלום שעות נוספות הרעה מוחשית בתנאי עבודה:

פסק דין

1.      שני התובעים, תושבי הכפר סכנין, הועסקו בירון חנני בע"מ, חברה לתפעול משחטות (להלן: "החברה" ו/או "הנתבעת"). בתביעתם מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצויי פיטורים וזכויות אחרות שהגיעו להם עקב עבודתם בנתבעת וסיומה.

2.      משהעילות בשתי התביעות דומות ונגד אותה הנתבעת, נוהל הדיון בהם במאוחד. (ראה החלטה מיום 18/10/06).

3.      בפנינו העידו התובעים והעד מטעמם - איימן בדארנה. מטעם הנתבעת העיד בעל מניות ומנהל הנתבעת, מר חנני ירון.

רקע עובדתי
4.      הנתבעת הינה חברה העוסקת בתפעול משחטות ברחבי הארץ, ומשרדה הראשי ברמת ישי.

5.      התובע מס' 1, אבו ריא חסן (להלן: "התובע מס' 1"), עבד בשירות הנתבעת, כ- 6 שנים, מיום 7/10/1999 ועד ליום 14/7/05.

6.      התובע מס' 2, ג'נאיים פאדי (להלן: "התובע מס' 2"), עבד בשירות הנתבעת, יותר מ- 6 שנים, מיום 25/3/1998 ועד ליום 21/4/04.

7.      התובעים עבדו בשכר. היקף עבודתם בנתבעת השתנה מדי חודש. שכרם היומי האחרון עמד על סך 146 ₪.

עיקר טענות הצדדים
8.      טענתו העיקרית של התובע מס' 1 הינה, שהוא התפטר מעבודתו בנתבעת עקב אי הענות הנתבעת לדרישתו לתשלום גמול בגין מלוא השעות הנוספות הרבות אותן נדרש לעבוד בשירות הנתבעת. לטענתו הוא התפטר לאחר שפנה פעמים רבות לאחראי מטעם הנתבעת בשם ג'מאל, ובתגובה ג'מאל צעק עליו והודיעו: ש- "זה מה יש וכי אם הדבר לא מוצא חן בעיניו הוא יכול ללכת למקום אחר". התובע הוסיף שגם את המשכורת האחרונה לא הסכימו לשלם לו עד שיחתום על מסמך שהוא התפטר מיוזמתו והדבר הביא אותו לשכור את שירותיו של עו"ד לטפל בעניינו. התובע מס' 1, מבקש לראות בהתפטרותו זו כדין פיטורים ולפסוק לטובתו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ויתרת הזכויותיו הסוציאליות שטרם שולמו לו ע"י הנתבעת.

9.      טענתו העיקרית של התובע מס' 2 הינה שהוא פוטר ע"י הנתבעת וסולק מהעבודה ע"י האחראי מטעמה, מר ג'מאל לאחר שהעז לדרוש ממנו תשלום בגין מלוא השעות הנוספות שהוא נדרש לעבוד בשירות הנתבעת, לטענתו בתגובה לדרישתו הודיעו ג'מאל: "אין לך מה לחפש אצלנו, וזה מה שיש". למחרת ומשהגיע התובע לעבודה, אותו ג'מאל לא נתן לו להיכנס למפעל, וכך אף ג'מאל לא נתן לו להיכנס למפעל, לאחר שהוא בקש לחזר לעבודה בעקבות מכתב ששלח לו מנהל הנתבעת ובו בקשו לחזור לעבודה וכי משהגיע לשער של המפעל, ג'מאל סילק אותו שוב ולא הרשה לו להיכנס למפעל.
התובע מס' 2, מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת עקב פיטוריו אלו וכן יתרת הזכויות הסוציאליות שלא שולמו לו ע"י הנתבעת.

10.      הנתבעת מצידה טענה כי שני התובעים התפטרו מיוזמתם וכי הם הפסיקו להופיע לעבודתם בנתבעת ללא כל הודעה ו/או התרעה מוקדמת. לשיטתה, היא שלחה להם מכתבים וביקשה מהם לחזור לעבודתם, אך הם לא נענו לבקשותיה. לטענת הנתבעת היא אף לא נותרה חייבת להם כל הפרש בגין פדיון חופשה, הבראה ודמי חגים הנתבעים על ידם.
     הנתבעת מבקשת לראות באקט שנקטו התובעים, כהתפטרות אשר אינה מזכה אותם בתשלום פיצויי פיטורים ו/או חלף הודעה מוקדמת.

11.      בדיון המקדמי שהתקיים בשני התיקים ביום 22/3/06, ואשר התנהל בפני כב' הרשם מירון שוורץ (כתוארו אז), נקבע בהסכמת הצדדים כי הפלוגתא בתיקים, נוגעת לאופן לסיום יחסי עובד מעביד, קרי, האם בפיטורים מדובר או בהתפטרות. מעבר לכך הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לשיעור פיצויי הפיטורים והזכויות הנלוות, (למעט רכיב פדיון החגים), להם יהיו זכאים התובעים, ככל שיוחלט שהם פוטרו או התפטרו בדין מפוטרים וכי הם זכאים לפיצויי פיטורים מהנתבעת.

דיון והכרעה
12.     כאמור, התובע מס' 1 טען כי, הוא התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. לטענתו, במשך תקופת עבודתו נדרש ממנו לעבוד שעות נוספות רבות אך הנתבעת לא שילמה לו את תמורה החוקית המגיעה לו בעדן.

13.     הכלל הוא שהתפטרות מן העבודה, אינה מזכה בפיצויי פיטורים, מלבד באותם מקרים חריגים המנויים בסעיפים שונים בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

14.     אחד החריגים לכלל זה מצוי בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אשר קובע באשר לזכאות עובד מתפטר לפיצויי פיטורים כדלקמן:
     "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים."

15.     נטל ההוכחה להראות כי התקיימו בתובע הנסיבות כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע.
(ראה: דב"ע מח 3-159 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ' 290).


אשר לרמת ההוכחה הנדרשת נקבע כי:     
"השאלה, אימתי נקלע עובד למצב, שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות. אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, שלפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים."
(ראה: דב"ע נא/3-203 הרשקו רובין נ' מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ (לא פורסם) סעיף 6 לפסק הדין).

     כמו כן, נקבע שכאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי עבודה או עקב נסיבות שביחסי עבודה בטרם יתפטר מעבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף (ראה: דב"ע לה/3-15 בן צור דרויאנוב - זיגמונס רוסקיס (לא פורסם); דב"ע שן/3-10 חיים - הלהר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238; דב"ע מח/3-174 טלסיס בע"מ נ' רוגל, פד"ע כ בעמ' 421).

     זאת ועוד, בדיון בשאלת הנסיבות שהובילו להתפטרות, יש לזכור שלעניין הזכאות לפיצויי פיטורים "מתגבשת העילה במעשה הפיטורים או ההתפטרות, בצירוף המניע שפעל כך, היינו הנסיבות המודעות שהסבו למעשה את סיום היחסים" (ראה: דב"ע לג/2-3 זילבר נ' גלוביס בע"מ, פד"ע ד, 153 בעמ' 157; דב"ע מב/3-132 להבים בע"מ ואח' נ' פרנסה משה, פד"ע יד 264,269).
     עוד נפסק בהקשר זה:
     "יודגש כי בסעיפים שבחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - החוק), שעניינם התפטרות המזכה בפיצויים (הסעיפים 6, 8 ו- 11), נאמר במפורש שהמדובר הוא בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" האמור באותם הסעיפים, ללמדך שהגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא והוא העיקר - שאותו גורם יהיה בפועל, המניע והמביא לתוצאה" (ראה: דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שוורץ, פד"ע ז 24; דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ פד"ע כז 514).

נסיבות סיום עבודת התובע מס' 1
16.     אודות נסיבות סיום עבודתו בנתבעת, העיד התובע מס' 1, כי:
     " אני דיברתי עם ג'מאל המנהל שלי, וביקשתי שישלמו לי על השעות הנוספות וביקשתי תוספת בשכר, הוא כעס עלי וצעק עלי. זה היה כחודשיים שלושה לפני שהפסקתי לעבוד בנתבעת.
     כאשר הלכתי לברר את התשלום עבור השעות הנוספות עם ג'מאל הוא אמר לי זה מה שיש, לא מוצא חן בעיניך תלך למקום אחר." (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול ש' 15-19).

     לגרסת התובע התעלמות הנתבעת מזכותו לתמורה בגין השעות הנוספות שעבד, לא הייתה נחלתו בלבד, אלא נחלתם של כלל העובדים, וכדבריו בעדותו:
     "לכולם לא שילמו מה שמגיע, העובדים נדרשו לעבוד הרבה שעות לפעמים 12 שעות ולפעמים 13-14 שעות עבודה ביום.
............
     אני יודע שלא משלמים לעובדים האחרים את כל השעות הנוספות מזאת ששמעתי מהעובדים ואפילו ראיתי את התלושים של חלק מהם." (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול ש' 21-22).

אמנם, ובמהלך חקירתו, סיפר התובע על סיבות נוספות שהצדיקו את התפטרותו מלבד אי תשלום מלא בגין השעות הנוספות שעבד:
"למה בסוף הלכת מאותה סיבה?
     מאחר והיחס היה קשה, וההסעה בדרך חזרה הביתה היתה מתעכבת ונאלצנו לחכות שעה שעתיים עד שהיא הגיעה. לפעמים גמרנו את העבודה בשעה שש וההסעה מגיעה בשעה שבע וחצי שמונה". (ראה עמ' 6 לפרוטוקול ש' 23-25).

     כך, במקום אחר במהלך חקירתו העיד התובע מס' 1, שהוא התפטר מעבודתו בגלל היחס הגרוע שקיבל ממנהלי הנתבעת (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול ש' 13).

     בהקשר זה נציין, שבדבריו הנ"ל של התובע מס' 1 הוא מעלה אמנם שורה של תנאי העסקה "לא סבירים" שעמדו ברקע החלטתו להתפטר, אך אין בדברים אלו כדי לגרוע מגרסתו העקבית עליה חזר, שההחלטה הסופית להתפטר התגבשה אצלו, בעקבות אי היענות לדרישתו לתשלום תמורה הולמת, מלאה וכדין בגין מלוא השעות הנוספות אותן נדרש לעבוד בנתבעת.

17.     להוכחת טענתו בדבר אי תשלום גמול השעות הנוספות המגיע לו ע"י הנתבעת במלואו, צירף התובע לתצהירו דף עליו רשם בכתב ידו את שעות העבודה שלו בנתבעת, בחודש עבודתו האחרון, חודש 7/05, וכן מקבץ מתלושי השכר שלו (ראה: נספח "א" לתצהירו).

     מנגד, צירפה הנתבעת לתצהיר מנהלה העתק מכרטיסו האישי של התובע לשנים 2001-2004 (ראה: נספח "ו" לתצהיר) וכן העתק מתדפיס שעון הנוכחות של התובע לחודש 7/05, המקביל לרישום הידני שהציג התובע, בלבד (ראה: נספח "ז" לתצהיר).

18.     השוואת הרישום הידני של התובע מס' 1, עם נתוני כרטיס הנוכחות המודפסים, מעלה שאמנם לא קיימת התאמה מלאה בין שני הרישומים, אך על פניו ברור שגם לפי תדפיס הנוכחות שהתובע אכן עבד כמעט מדי יום שעות נוספות, וכי שעות עבודתו נעו בין 10 ל- 12 שעות ביום.
מכאן וכדי לעמוד על הטענה שהנתבעת לא שילמה לתובע מס' 1, את מלוא התמורה המגיעה לו בגין עבודתו בשעות נוספות בחודש 7/05, היה על הנתבעת לצרף תלוש של חודש זה ו/או כרטיס אישי של התובע לשנת 2005. שני מסמכים אלו לא צורפו, משום מה, לתיק ביה"ד ע"י הנתבעת. זאת ויש לציין כי במהלך שמיעת הראיות הוברר כי התלוש לחודש 7/05, אף לא נמסר לתובע וכי שכר שהגיע לו אף עוכב ע"י הנתבעת, שהתנתה את תשלום השכר בחתימת התובע 2 על מסמך המאשר שהוא התפטר מיוזמתו ועל וויתור שלו על כל טענה כלפי הנתבעת.

19.     במהלך הדיון שהתקיים ביום 29/11/06, וחרף התנגדות מנהל הנתבעת, התרנו לתובע להגיש רישומים ידניים שלטענתו מתעדים את שעות עבודתו בחודשים 2/04-12 ובחודשים 1/05- 5 שסומנו כמוצג ת/2, אך זאת לא לפני שאפשרנו לנתבעת להגיש את רישומיה הממוחשבים כדי לסתור את הרישומים הידניים של התובע 2. אולם ומשיקולים השמורים עם הנתבעת למנהלה, הרישומים הממוחשבים שלה לא הוגשו. עובדה זו כמו גם העובדה שהנתבעת לא טרחה להגיש תלוש שכר 7/05, שבאמצעותו ניתן לבדוק את טענתה שהיא שילמה לתובע 2 את מלוא התמורה בגין השעות הנוספות שעבד בהתאם לכרטיס הנוכחות שהיא הגישה לגבי אותו חודש, עומדות לחובתה של הנתבעת.

20.     לצורך בדיקה מדגמית, עיינו בפירוט שעות העבודה הידניים שרשם התובע ביחס לחודש 3/05 ומצאנו שהוא עבד 23 ימים ובכל יום הוא עבד בין 10- 12 שעות.
     סעיף 2(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "החוק"), הגדיר יום עבודה כיום שאינו עולה על שמונה שעות. לפיכך, ובהתייחס לכמות ימי העבודה באותו חודש, 23 חישוב התמורה בגין שתי השעות הנוספות הראשונות בכל יום הינו בסך של:
46 שעות X 22.82 ₪ = 1,050 ₪ .

בנוסף לסכום הנ"ל על הנתבעת היה לשלם את ערך השעות הנוספות שמעל שתי שעות ביום וכאלו יש הרבה באותו חודש. מהתלוש עולה שערך השעות הנוספות ששולם לתובע בחודש זה הינו בסך של 1,137 ₪ שמכסה את ערך שתי השעות הנוספות הראשונות בלבד ואין בו כדי לכסות את מלוא השעות הנוספות לפי התעריף החוקי.

כך בדיקה והשוואת פרטי רוב חודשי העבודה מראה כי תמורת השעות הנוספות ששולמה בתלוש לא התאימה למה שהגיע לתובע בהתאם לחישוב החוקי.

21.     חרף האמור לעיל, ואף אם תומר שאין לתת לרישומים הידניים שערך התובע את המשקל המתחייב מאי המצאת ראיות מפריכות ביחס אליהם ע"י הנתבעת חרף ההזדמנות שניתנה לה ע"י בית הדין, הרי בדיקה וניתוח של נתוני שעות עבודת התובע מס' 2, בחודש 4/04 שלגביו הגישה הנתבעת את כרטיס הנוכחות הממוחשב, ואילו התובע הגיש את תלוש השכר, מלמדת כי בחודש זה עבד התובע 11 ימים בפועל וכי יום עבודתו ארך 10- 12.40 שעות. פילוג שעות העבודה לכל החודש מראה כי התובע עבד 20 שעות נוספות לפי תעריף של 125%, לפי ערך שעה 22.84 ₪ , ועוד 8.11 שעות לפי תעריף של 150% , ולפי ערך שעה של 27.38 ₪ . סיכום הסכומים מעלה כי לתובע הגיע גמול שעות נוספות בסך של 678.8 ₪, ואילו בתלוש רואים ששולם לו רק מחצית הסכום בערך, סך של 314 ₪ .

     לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שבנתוני השכר המופיעים בכרטיסים האישיים החלקיים של התובעים שהציגה הנתבעת , מופיע ומצויין רק ערך שעה נוספת לפי 125%, 22.80 ₪, ואין כל זכר לערך שעה של 150%, 27.38 ₪, זאת למרות שהוכח שהתובעים עבדו לא מעט שעות שהתמורה בעדן לפי החוק צ"ל לפי תעריף 150%.

22.     הנה כי כן, ועל סמך כל האמור אנו קובעים שאכן הוכח בפנינו שהנתבעת לא שילמה לתובעים את התמורה המלאה שהגיעה להם בהתאם לחוק בגין השעות הנוספות שהם עבדו בפועל והסתפקה בתשלום חלקי בלבד.     
     בעניין זה כבר נקבע בהלכה הפסוקה, שאי תשלום גמול שעות נוספות לעובד על פי השיעורים שנקבעו בחוק מהווה נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו (ראה: עע 300271/98 טפקו ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ נ' מנחם טל פד"ע לה 703; עע 1248/04 שרון שוקר נ' אורן עוזר לא פורסם).
23.     לגרסת התובע הוא העלה את הדרישה שלו לתשלום מלוא הגמול בגין השעות הנוספות שעבד בפני מנהל העבודה שלו בנתבעת, ג'מאל, מולו התנהל בכל הקשור לעבודתו, שכרו ותנאי עבודתו במהלך כל שנות עבודתו הרבות בנתבעת, ולו הוא גם הודיע על כוונתו להתפטר עקב אי היענות לדרישתו, כ- 15 ימים עובר להתפטרותו (ראה עמ' 19 לפרוטוקול ש' 13). מצידה טענה הנתבעת בסיכומיה כי הסמכות היחידה לפטר את התובע מוקנית למר ירון חנני, וכי עובדה זו הובהרה לתובע עם קבלתו לעבודה בנתבעת, עת הוחתם על מסמך כתוב בשפת האם של התובע, בערבית, ומבהיר לו זאת.
לאור זאת טען מנהל הנתבעת שהתובע לא פנה בעניין תשלום השעות הנוספות המגיע לו ולא הודיע על התפטרותו, לגורם הנכון והמוסמך בנתבעת, וזאת בניגוד להנחיה בכתב עליה הוא הוחתם כשהתקבל לעבודה ועל כן יש לראות בו כמי שהתפטר מיוזמתו.

     כבר עתה נציין שאין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בהקשר זה וזאת מהנימוקים שנפרט להלן.

24.     טענתו זו של מנהל הנתבעת, כמו גם עובדת הימצאותו של המסמך בשפה הערבית עליו חתום התובע והמאשר שידוע לו כי הסמכות היחידה לפטרו מהנתבעת, הינה של מנהלה מר חנני- הועלו לראשונה על ידי הנתבעת, במהלך חקירתו הנגדית של התובע ולא לפני כן.

25.     ההצהרה בערבית אליה מפנה הנתבעת אינה נושאת תאריך כלשהוא. התובע מס 1, אמנם אישר את חתימתו עליה, אך מעדות מר חנני עולה שהתובע הוחתם עליה עם קבלתו לעבודה בנתבעת, ע"י המזכירה שאינה קוראת ערבית וזאת יחד עם אסופת מסמכים שהתובע הוחתם עליה כשש שנים לפני התפטרותו. כך שעצם המצאות הצהרה זו אין היא הקובעת, אלא התנהגות הצדדים בפועל במהלך כל שנות העבודה המשותפים.

26.     למעשה טענות הנתבעת שהגורם הנכון והמוסמך כלפי התובע, הינו מר חנני, הופרכה על ידי מר חנני עצמו במכתבו לתובע מתאריך 16/8/05, נספח "א" לתצהירו, ובו הוא אישר את הודעת התובע לגמאל, מנהל העבודה, על התפטרותו. במכתב זה לא העלתה הנתבעת
ולו טענה אחת אודות חוסר סמכותו של ג'מאל לטפל בענייני העובדים והפסקת עבודתם.

27.     יתרה מזאת, בחינת מהות תפקידו של ג'מאל בנתבעת, מעמדו וצורת התנהלותו מול העובדים ובכללם התובעים, מלמדת כי מי שניהל את ענייני העובדים בפועל במפעל הנתבעת, היה ג'מאל ולא ירון חנני כטענת הנתבעת.

בהקשר זה העיד התובע מס'1 חקירתו הנגדית:
"ש. האם אתה יודע שג'מאל לא מוסמך לפטר אותך אלא רק אני מוסמך לעשות זאת ?
ת. לא ידעתי.
     מה שידעתי הוא שג'מאל הוא הכל יכול. ז"א הוא המנהל הראשי/ המרכזי/ עיקרי, והוא זה שמפטר עובד מסוים, והוא מביא עובדים לעבודה במפעל." (ראה עדותו עמ' 8לפרוטוקול ש' 14-18).

ובהמשך הוסיף התובע והשיב:
"ש. שמענו כל הזמן ג'מאל וג'מאל, מה תפקידו של ג'מאל בעבודה?
ת. המנהל הראשי.
הוא מכתיב את סידורי העבודה, הוא יכול לפטר עובד, לקבל עובד, הוא משלם את המשכורות לעובדים.
הסיכום עבור שעות העבודה והשכר נעשה מול ג'מאל.
ש. האם היה מקרה שג'מאל פיטר עובדים אחרים?
ת. כן. את פאדי גנאיים ואיימן בדארנה.
ש. אמרת שעבדת כמעט 6 שנים, האם היה פעם אחד מגע בינך לבין חנני ירון?
ת. לא. גם לא קיבלתי ממנו אף פעם הוראות, אף פעם לא היו דיבורים בינינו, ואף פעם חנני גם לא ביקש ממני להישאר שעות נוספות. רק ג'מאל ביקש ממני להישאר שעות נוספות." (ראה עדותו בעמ' 10-11 לפרוטוקול ש' 28-29 ש' 1-8).

     למעשה, עדותו של התובע מס' 1 בנוגע למהות תפקידו של ג'מאל ולהיקף סמכויותיו נתמכת גם בעדותו של התובע מס' 2 שהעיד שהוא אינו מכיר את ירון חנני וכי ג'מאל הינו הסמכות הקובעת במפעל, לרבות קליטת עובדים, גובה משכורתם, המחלקה בהם יעבדו וכו'. (ראה עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 1-2).

28.     עד התביעה, איימן בדארנה, אישש את טענות התובעים והעיד כי:
"אני לא מכיר את ירון חנני, אני עובד עם ג'מאל, עמאר ו- מוסטפא.
מי שקיבל אותי לעבודה זה ג'מאל ואיתו גם סיכמתי את תנאי העבודה, לגבי שעות, תשלומים. הכל נעשה דרך ג'מאל.
לא סיכמתי עם אף אחד מלבד ג'מאל. (ראה: עמ' 17 לפרוטוקול ש' 27-29 ובעמ' 18 ש' 1-4).

     העד לא פסק להדגיש שוב ושוב כי ג'מאל הוא הדמות הקובעת במפעל בכל עניין הקשור לעובדים מיום קליטתם ולפעמים גיוסם, ועד לפיטוריהם (ראה: עמ' 19 לפרוטוקול ש' 6 וש' 10).

29.     מנגד העיד מנהל הנתבעת מר חנני בחקירתו הנגדית, כי ג'מאל שמש מנהל עבודה ראשי אשר מתוקף תפקידו היה אחראי על העובדים מההיבט של הייצור במפעל, מיקומם בתחנות, ניוד עובדים בין המחלקות, יציאה להפסקות, שעות ההפסקה ונוהלי העבודה. מנהל הנתבעת הדגיש כי ג'מאל אינו מוסמך לקלוט עובדים ו/או לפטרם, אינו קובע שכר ומטבע הדברים אינו מנפיק תלושים. מנהל הנתבעת שב והדגיש כי הסמכות היחידה והבלעדית לפיטורי העובדים נמצאת בידו. (ראה: עמ' 21 לפרוטוקול ש' 26-29 ובעמ' 22 ש' 1-3).

30.     חרף טענותיו אודות תפקידו המצוצם של ג'מאל וטענות התובעים שהוא היה אומר דברה של הנתבעת כלפיהם, הודיע מר חנני שאין בכוונתו להביאו להעיד מטעם הנתבעת וגם כאשר העד זומן ע"י ב"כ התובעים, גם אז הוא לא טרח להתייצב. למעשה הרושם הוא שהנתבעת בחרה לא להציג את כל הנתונים והמידע שהיה ברשותה, ושהיה בו כדי לעזור לגילוי האמת על ידי בית הדין, בנסיבות אלו נראית לנו גרסת התובעים יותר סבירה ואמיתית. גם העובדה שהתובע הוחתם על מסמך שעניינו פיטוריו, מיד עם קבלתו לעבודה נראית תמוהה.
     יתרה מזאת, נוכח העובדה מר חנני לא ניהל את הדין ודברים עם התובע 1, בעניין סיום עבודתו, הרי שעדותו בהקשר זה הינה מפי השמועה, וככזו משקלה פחות ביותר.

בנסיבות אלו, ועל סמך חומר הראיות, השתכנענו כי ג'מאל שהיה מנהל העבודה במפעל טיפל מתוקף תפקידו גם בקביעת תנאי העבודה של הפועלים, קבלתם והפסקת עבודתם במפעל הנתבעת.

31.     על סמך כל האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת התובע מס'1 וקובעים שדרישתו לתשלום גמול בגין מלוא שעות עבודתו הנוספות כמו גם הודעתו על התפטרותו לאור תגובת ג'מאל לדרישתו, דינה כדין הודעה לגורם המוסמך בנתבעת, מה גם שהוכח שגמאל העביר את ההודעה למר חנני מנהל הנתבעת.

32.     מחומר הראיות עולה כי ימים מספר אחרי התפטרותו, פנה התובע מס' 1 באמצעות ב"כ בתאריך 2/8/05, לנתבעת בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים ושאר זכויותיו הסוציאליות.
הנתבעת לא השיבה לב"כ אלא, שלחה ביום 10.8.05, מכתב לתובע עצמו ובקשה ממנו להסביר את סיבת היעדרותו מהעבודה ואף לשקול לחזור לעבודה.
בהמשך, וביום 16/8/05, שלחה הנתבעת לתובע מס' 1, מכתב נוסף בו אישרה את הודעת ההתפטרות שלו, מיוזמתו, לג'מאל וציינה כי משכורת חודש 7/05 מחכה במשרדים שלה. ורק בעקבות מכתב תזכורת נוסף ששלח ב"כ התובע לנתבעת ביום 30/8/05, השיבה לו הנתבעת במכתב מיום 8/9/05 ובו הכחישה את ההרעה המוחשית הנטענת ע"י התובע ובקשה שהתובע יחזור לעבודתו.
התובע מצידו לא הסכים לדרישות הנתבעת לחזור לעבודה ללא קבלת זכויותיו.
     למעשה אין במכתבי הנתבעת מהם עולה שהיא התנתה כל בדיקה של טענות התובע 1 מצידה, בחזרתו לעבודה קודם, כדי לשנות מהקביעה שהתובע התפטר בנסיבות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד בנתבעת, שכן אילו חפצה הנתבעת להסדיר את המחלוקת בינה לבין התובע מס' 1 סביר היה שהיא תבדוק את טענותיו טרם הודיע לה על התפטרותו, ולכל הפחות היה ראוי שהיא תקבע ישיבה עם התובע ובא כוחו,גם אחרי התפטרותו כדי לבדוק את טענותיו, ללבן ולהסדיר את המחלוקת ביניהן. דרישת הנתבעת שהתובע יחזור קודם לעבודתו, נראית בנסיבות העניין כלא סבירה, ומן הפה אל החוץ, ואין לדרוש מהתובע להיענות לה.

33.     לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע מס' 1, אכן התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.

נסיבות סיום עבודת התובע מס' 2
34.     אודות נסיבות סיום עבודתו בנתבעת, העיד התובע מס' 2 כי:
"ב-3 החודשים האחרונים ביקשתי תוספת בגלל שאנחנו עובדים עד שעות מאוחרות, וג'מאל אמר לי שהוא לא רוצה לשלם לי, ושאחכה עד חודש הבא, חיכיתי חודש חודשיים ואח"כ הוא אמר לי עד כאן, אתה לא תחזור יותר לעבודה, הוא זה שפיטר אותי ואפילו לא נתן לי אפשרות להחליף בגדים, למחרת חזרתי אבל ג'מאל לא נתן לי להיכנס לעבודה, 3 פעמים כך, ב - 10/3/04 הייתי צריך לקבל את ההבראה והוא סירב לשלם לי, ואמר לי לך לבית משפט רק שם ניפגש.
כשביקשתי שישלם לי את ההבראה הוא תקף אותי, קילל אותי בצורה גסה "על אימי ואחותי"
באיזה יום הפסקת לעבוד?
ביום האחרון שג'מאל סילק אותי, למיטב זכרוני בחודש 3/04 או משהו כזה." (ראה עמ' 13 לפרוטוקול, ש' מס' 20-29).

משהקשה עליו מנהל הנתבעת בהמשך חקירתו הנגדית, שב התובע מס' 2 והדגיש כי:
"ש. אני מפנה אותך לסע' 7 לתצהירך, ושואל האם את נפגעת במעמדך או לא שילמו לך תוספת על השעות הנוספות לפי בקשתך ותוספת שכר, האם בגלל זה אתה עזבת את העבודה, כי אתה חושב שזה על פי דין, או שג'מאל אמר לך שאתה מפוטר?
ת. אני הפסקתי לעבוד כי ג'מאל פיטר אותי לאחר שביקשתי תוספת שכר עבור כל השעות הנוספות שעבדתי ולא שילמו לי, והוא סירב ואמר שזה מה שיש. המחלוקת עם ג'מאל נמשכה במשך שבוע וכל פעם שדיברתי היה שולח אותי הביתה, וביום האחרון הוא אמר לי שאין לי מה לחזור לעבודה.
ש. האם ג'מאל היה שולח אותך הביתה באמצע היום או בסוף היום?
ת. הוא שלח אותי כשהגעתי בבוקר לעבודה ואמר לי לך הביתה אין לך עבודה כאן. אני החתמתי כרטיס בכניסה בבוקר והוא לקח לי את הכרטיס. למחרת אני חזרתי לעבודה והוא לא נתן לי להיכנס, ולכן לא יכולתי להחתים כרטיס בבוקר." (ראה עמ' 14 לפרוטוקול ש' 14-24).

35.     כך, עפ"י גרסת התובע, הוא סולק מעבודתו בידי ג'מאל, בעקבות דרישותיו החוזרות ונשנות לתשלום גמול השעות הנוספות במלואו בהתאם לחוק. דברי מר ג'מאל, כפי שהוצגו בידי התובע, אינם משתמעים לשתי פנים והם מהווים הודעת פיטורים על כל המשתמע מכך וביתר שאת סילוק התובע מהמפעל כשהגיע לעבודה למחרת ובימים נוספים.

36.     כאמור, ג'מאל לא הובא לעדות בפנינו, הגם שהוא היחיד שיכול היה להפריך את טענות התובע בעניין זה. אי הזמנתו להעיד מטעם הנתבעת עומדת לחובת הנתבעת.

37.     בפרקים הקודמים של פסק הדין, עמדנו בהרחבה, על סמך העדויות שהובאו בפנינו, על מהות תפקידו של ג'מאל ועל היקף סמכויותיו, בכל הנוגע לקבלת העובדים, קביעת תנאי עבודתם וסיום עבודתם במפעל. כך קבענו כי ג'מאל, מתוקף תפקידו, קיבל עובדים חדשים ואף סיים את עבודתם של אחרים. ומשכך אנו דוחים את כל טענות הנתבעת, שהועלו ע"י מנהלה, מר חנני, בעניין חוסר סמכותו של ג'מאל לפטר את התובע מס' 2.

38.     זאת ויש להוסיף כי להבדיל מהתובע מס' 1, הרי התובע נס' 2, מכחיש שהוא חתם על המסמך בערבית שמבהיר כביכול, כי הסמכות לפטר עובד הינה של מר חנני בלבד. (ראה עמ' 14 לפרוטוקול ש' 5-7). הנתבעת אף לא טרחה לסתור את טענת התובע, ולהוכיח, באמצעות עדים מטעמה שנכחו בעת חתימת מסמך זה, כי החתימה על המסמך שייכת לתובע מס' 2.

39.     מצידה טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו. הנתבעת סומכת את טענתה על מכתבים שהיא שלחה לתובע בתאריכים 28/4/04, 5/5/04 ו- 18/5/04 ואשר צורפו כנספחים "א", "ב" ו- "ג" (בהתאמה) לכתב ההגנה מטעמה, לפיהם ביקשה מהתובע, שוב ושוב, לחזור לעבודתו אך ללא מענה.

40.     עת נשאל התובע אודות סיבת סירובו להיענות לדרישת הנתבעת כי יחזור לעבודתו בנתבעת, הוא הכחיש שסירב והעיד כי:
     "אני קיבלתי שני מכתבים וכן חזרתי לעבודה והצגתי את המכתבים לג'מאל ואמרתי שאתם מבקשים ממני לחזור, והוא ענה שהקבלן הוא ששלח את המכתב, ושהוא לא מסכים שאני אחזור לעבודה, חזרתי פעמיים אחרי שני המכתבים, ושג'מאל לא הסכים להכניס אותי למפעל, ג'מאל אמר שהוא זה שמחליט וכי הקבלן אינו יודע כלום בענייני עובדים.
מעולם לא פניתי אליך או לחברה בכתב. רק פניתי לעורך דין אחרי שג'מאל אמר לי שאין לי מה לשבת ולדבר עם הקבלן ירון חנני, כי כך או כך ג'מאל החליט שאני הולך הביתה. (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 26-32).
....................
ש. האם אתה יודע שגם לך וגם באמצעות עוה"ד הצענו שתחזור הביתה?
ת. שלחו לי שני מכתבים אני חזרתי, וג'מאל לא הסכים להכניס אותי למפעל, ולא הסכים לתת לי את הכרטיס לחתום בשעון הנוכחות.
הראיתי לו את המכתבים והוא אמר שזה לא מעניין אותו." (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 4-7).

41.     במהלך חקירתו הנגדית, כאשר נשאל מנהל הנתבעת אודות התנהגותו של ג'מאל, כפי שתיאר בהרחבה התובע מס' 2, הוא השיב באופן מעומעם ומתחמק. מנהל הנתבעת לא ידע להפריך את טענות התובע והסתפק בהטחת אשמות בב"כ התובעים, שלשיטתו "אינו מכיר את העובדות".

42.     בנסיבות אלו, ומשלא נסתרה טענת התובע 2 שג'מאל סילק אותו כאשר נאות לחזור לעבודה בעקבות מכתבי הנתבעת, ומשעדותו בהקשר זה הייתה עקבית, סבירה ומהימנה, אנו קובעים שהתובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו והוכיח כי, נשללה ממנו הזכות להמשיך לעבוד בנתבעת וכי הוא למעשה פוטר על ידה.

     זאת ויש להוסיף שגם עד התביעה, מר בדארנה, תיאר התנהלות דומה של ג'מאל בעניינו, ותמך למעשה בעדות התובעים.

43.     למעלה מן הצורך, וחרף קביעתנו לעיל, גם אם נלך לשיטתה של התובעת לפיה התובע התפטר מעבודתו, כאשר חומר הראיות מעלה כי הסיבה הייתה אי היענות לדרישתו החוזרת ונשנית, לתשלום גמול בגין מלוא השעות הנוספות שנדרש לעבוד, כי אז ניתן לקבוע שגם התובע מס' 2, התפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. למעשה, די לבצע פילוג של שעות עבודתו בחודש 4/04 לפי תדפיס הנוכחות הממוחשב, אל מול הסכום ששולם לו בגין השעות הנוספות בתלוש חודש זה, כדי להיווכח שהנתבעת שילמה לו תשלום חלקי בלבד בגין שעות העבודה הנוספות שלו .

44.     מכל מקום, אנו קובעים כי הנתבעת פיטרה את התובע מס' 2 ביום 21/4/04 וכי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מהנתבעת.

זכאות התובעים לתשלום דמי חגים
45.     כאמור, בדיון המקדמי שהתקיים בשני התיקים, בפני הרשם מירון שוורץ (כתוארו אז) סיכמו הצדדים את גובה הסכומים שתשלם הנתבעת לכל אחד מהם, במידה ויצליחו התובעים להוכיח את נסיבות סיום העסקתם. בנוגע לדמי חגים, התנתה הנתבעת את הסכמתה לתשלום רכיב זה בצירוף רשימת החגים הנטענת ופירוט ימי העבודה לפני ואחרי ימי החג הנטענים.

46.     התובעים אמנם צירפו לסיכומיהם רשימת החגים הנטענת (ראה: נספח "ג" לסיכומים), אך הם לא הראו אילו ימי חג אינם חלים ביום השבת ולא הוכיחו כי עבדו יום לפני החג או לאחריו. אי לכך, אנו קובעים כי התובעים לא הרימו את נטל הראיה בהוכחת זכותם לתשלום דמי חגים ודין תביעתם בהקשר זה להידחות, והיא נדחית בזאת.

זכאות התובע מס' 1 לתשלום פדיון ימי חופש
47.     בסעיף 40 לסיכומיו טען התובע מס' 1 שהוא זכאי לתשלום עבור פדיון ימי חופש בסך 1,460, בגין 10 ימים.
     לעומתו טענה הנתבעת כי, שילמה לו במהלך 4 השנים האחרונות עבור 33 ימי חופשה וכי לא נותרה חייבת לשלם לו מאומה בגין רכיב שכר זה.

48.     בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית זכאי התובע לצבור בגין השנים 2002, 2003 ו- 2004 - 14 ימי חופשה לכל שנה, ובגין שנת 2005 זכאי ל- 16 ימי חופש (לפי החלק היחסי לחודשי עבודתו).
     בהתאם לכרטיסו האישי של התובע בגין השנים 2002- 2004, שולמו לתובע דמי חופשה עבור 29 ימים בלבד . יוער כי, לא הוצג בפנינו כרטיסו האישי של התובע עבור שנת 2005.
     כך, שהנתבעת נותרה חייבת לשלם לתובע פדיון חופשה בגין השנים 2002-2005, עבור כ- 16 ימים. אך משבחר התובע מס' לתבוע בגין רכיב זה עבור 10 ימים בלבד, אנו נפסוק לו את הסכום שנתבע על ידו.

לסיכום
49.     לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתם של התובעים, בחלקה, ומחייבים את הנתבעת לשלם להם את הסכומים כדלקמן:
לתובע מס' 1 חסן אבו ריא - התובע בתיק עב' 4223/05 כדלקמן:
פיצויי פיטורים 16,724 ₪.
פדיון חופשה 1,460 ₪.
סה"כ       18,184 ₪.

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום סיום יחסי עובד מעביד, 14/7/05, ועד התשלום המלא בפועל.

לתובע מס' 2 פאדי ג'נאיים - התובע בתיק עב' 4224/05 כדלקמן:
פיצויי פיטורים 17,137 ₪.
הפרשי פדיון חופשה 876 ₪.
הפרשי דמי הבראה 936 ₪.
חלף הודעה מוקדמת 1,500 ₪.
סה"כ                20,449 ₪.

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום סיום יחסי עובד מעביד, 21/4/04, ועד התשלום המלא בפועל.


50.          תביעת התובעים לדמי חגים נדחית בזאת.

51.     כמו כן, ולאור תוצאת פסק הדין תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪ ועוד מע"מ כחוק, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



רשימת 100 נושאים רלוונטיים נוספים

1. זכויות מוכר מול זכויות בנק
2. תמלוגים על מוזיקה ברדיו גלגל''צ
3. עיכוב פירוק חברה
4. סעיף 119(א) לחוק יישום תכנית ההתנתקות
5. היטל ביוב - סמכות בית המשפט שלום
6. הסכם תיווך ללא כתובת הדירה
7. פגיעה בעמוד שדרה צווארי עקב עבודה מול מחשב
8. אכיפת צו מניעה זכויות יוצרים
9. ביטוח חיים - ניתוח מעקפים
10. פטור מאגרה בשל סכום גבוה
11. תביעה לחייב השתתפות בחובות חברה
12. גזר דין בעבירת סמים
13. אובייקטיביות שופט
14. חשבונית על עבודה שלא בוצעה
15. בקשת רשות ערעור - צו למינוי כונס נכסים
16. שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה
17. הסעת שוהים בלתי חוקיים
18. פוליסות ביטוח חופפות
19. הוצאות בגין אי התייצבות לדיון
20. פיצויים בגין פינוי שוכרים
21. ביטול מכרז עקב הטעייה
22. צירוף חברת ביטוח אמריקאית לתביעה
23. תאונת עבודה אשם תורם
24. ניהול עסק אחסנה ללא רישיון
25. הפרת חוזה רכישת גז
26. גניבת תיק ברחוב
27. תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב
28. סעיף 26 לחוק הערבות
29. זכויות יוצרים על תמונה - פיצוי בסך 10,000 ש''ח
30. ביטוח צלילה ספורטיבית
31. צריכת מים משותפת במשרדים
32. פסוריאזיס בצבא
33. התנגדות לביצוע שטר חוב
34. מבחן הפיקוח והשליטה
35. הסבת קנס
36. עיכוב ביצוע פסק דין אשם תורם
37. ניכוי מס מגורים של עובדים זרים
38. עתירה נגד הסכם בריכת גורדון
39. פגיעה בתנאי שכר מנהלת בית ספר
40. פינוי דירה שכורה בכינוס נכסים
41. הפרת התחייבות של חברת ביטוח
42. מחיקת המילים למוטב בלבד
43. זכאות לתגמולי ביטוח בריאות עקב ניתוח
44. פיטורים משיקולים פוליטיים
45. הסכם שכירות להצבת מתקן סלולרי
46. סמכות מקומית בתביעות עוולות באינטרנט
47. זכויות יוצרים על מאמרים
48. שלילת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
49. דמי חכירה חודשיים בתחנת דלק
50. נהיגה בחוסר זהירות
51. בקשה לביטול מימוש משכנתא
52. תנאים לצו עיכוב יציאה מהארץ
53. פרשנות פוליסת ביטוח
54. פטור מחובת מכרז פומבי
55. דו''ח לא נכון ללא הצדק סביר
56. ניכוי מס בעסק לא אמיתי
57. שיפוי בגין תאונת דרכים
58. שיפוי ביטוח לאומי על גמלת נכות כללית
59. דמי עגינה של כלי שיט בנמל
60. בקשה להטלת עיקול זמני
61. כניסה לשלב הלאומי בקשת פטנט
62. שימוש בכלי רכב אזרחיים כמחסום
63. הפחתת פיצויי הלנת שכר
64. התיישנות תביעת ביטוח 3 שנים
65. אחריות בעל מקרקעין בנזיקין
66. קשר בין שחפת ריאתית לבין ניתוח מעקפים
67. ערעור ביטוח גניבת מכונית
68. התיישנות ביטוח תאונות אישיות בתאונת דרכים
69. דיירות מוגנת מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג
70. רשלנות בנק - אי עריכת ביטוח חיים
71. צבע מתקלף באוטו
72. פיצוי על נזק מעקלים
73. הבטחה מנהלית
74. סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל
75. אי הכרה בדירת מגורים מזכה
76. בחירה בין ביטוח לאומי לבין משרד הביטחון
77. חיוב ביתר על סחורה
78. תעודת ביטוח חובה ללא חותמת
79. סמכות לדון בענייני רכוש של בני הזוג
80. תביעת פיצויים על ליקויי בניה
81. הפרת זכויות יוצרים טלויזיה בכבלים
82. הסכם עם העירייה בנושא ארנונה
83. סתירות בגרסת מבוטח
84. שדידת נהג מונית
85. מהו מס ערך מוסף
86. בריחה מהמשטרה
87. רשיון טוען רבני
88. נהיגה בשלילה - אי ידיעה
89. האם מותר לשלם קנס של אדם אחר
90. מהו מדגם - הגדרת מדגם
91. שחרור אסיר מטעמים רפואיים
92. ערעור על העברת עובד מתפקידו
93. צו הקפאת הליכים לרשות מקומית
94. מינוי עו''ד לכונס נכסים של דירה
95. חוזה הלוואה בכתב בשוק האפור
96. פטור מתשלום מס שבח
97. סעיף 380 לחוק העונשין
98. התליית צו הריסה
99. זכות אישית שאינה ניתנת להעברה
100. דחיית בקשה לדחות תביעה על הסף - מיסוי מקרקעין
ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

פשיטת רגל