תמרור ב-37

בית המשפט ציין כי תמרור ב-37 הנו תמרור "עצור", המחייב בעצירה מלאה של הרכב, ולאו במתן זכות קדימה בלבד, כנטען במסגרת כתב האישום.

להלן פסק דין בנושא תמרור ב-37:

פסק - דין

פתח - דבר
1.     ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 31.12.06, בתיק ת"ד 2607/06 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינו, בביצוען של העבירות הבאות: גרימת נזק לרכוש או אדם, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה, וכן אי מתן זכות קדימה, עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
על המערער הושתו העונשים הבאים: 6 חודשי פסילה בפועל ו-3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.
עובדות כתב האישום
2.     ביום 3.2.06, בשעה 12:00, כמתואר בכתב האישום, נהג המערער רכבו ברחוב "הגיא" לכיוון צומת רחוב "החלוץ" בירושלים - בו מוצב תמרור ב-37, בכיוון נסיעת המערער. בהגיעו לצומת נהג המערער ברשלנות, כאשר נכנס לצומת בפנייה שמאלה ופגע במכוניתה של המתלוננת, אשר נכנסה לצומת מימין לכיוון נסיעת המערער. המערער לא ציית להוראות התמרור, לא עצר ולא נתן זכות קדימה לרכבה של המתלוננת, כנטען במסגרת כתב האישום, ובזאת גרם לתאונת דרכים - בעטיה נחבלה המתלוננת בגופה וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.
     יש לציין, כי תמרור ב-37 הנו תמרור "עצור", המחייב בעצירה מלאה של הרכב, ולאו במתן זכות קדימה בלבד, כנטען במסגרת כתב האישום.
הכרעת דינו של בית משפט קמא
3.     בית משפט קמא קבע, בפתח הכרעת דינו, כי המדובר בצומת בעייתי. לרח' "הגיא" שתי זרועות, המתחברות לרח' "החלוץ", כאשר כל זרוע הנה חד סטרית. באמצעות הזרוע האחת פונים מרח' "החלוץ" לרח' "הגיא" ואילו באמצעות הזרוע השנייה פונים מרח' "הגיא" לרח' "החלוץ". המערער ניצב בפני תמרור "עצור", כך שזכות הקדימה הייתה של המתלוננת.
במועד התאונה נסעה המתלוננת, ברח' "החלוץ", במהירות נמוכה מאוד. לדבריה, מוכר לה המקום היטב, ואין כל אפשרות לנסוע בו מהר מדי. בייחוד אמורים הדברים, לאור תנאי מזג האוויר הקשים, אשר שררו במועד התאונה, שכן היה זה יום גשום והראות בדרכים הייתה קשה. בעוד נסעה המתלוננת ברח' "החלוץ" כאמור, יצא המערער מרח' "הגיא" כדי לפנות שמאלה, אז פגע בחזית רכבו הקדמית-ימנית בדלת השמאלית שברכבה של המתלוננת.
הבוחן המשטרתי, אשר הגיע למקום התאונה, קבע, כי היה בכוחו של המערער לראות רכבה של המתלוננת, והמערער לא ראה הרכב בשל חוסר תשומת לב. המהנדס המומחה מטעמו של המערער קבע, בניגוד לכך, כי ייתכן שהמערער לא יכול היה לראות רכבה של המתלוננת, עת יצא מן הצומת. בית משפט קמא נתן אמון מלא בעדותה של המתלוננת, וקבע, כי די בה כדי לבסס דבר הרשעתו של המערער. משנדרש לפרטי עדותה של המתלוננת, הפנה לעדותה - במהלכה ציינה, מפורשות, כי ראתה המערער עומד ברכבו, והמערער מסתכל הישר לפנים. משראתה המערער במצב עצירה, סברה שהמערער ממתין ומשכך המשיכה בנסיעתה. בית המשפט מצא, כי אילו היה בכוחה של המתלוננת לראות המערער, אזי היה בכוחו של המערער לראותה גם כן, ובמצב דברים זה אין כל הסבר לעובדה, שהמערער לא שם ליבו לרכבה של המתלוננת, עד לשלב הפגיעה בה. בית המשפט העדיף חוות דעתו של הבוחן המשטרתי על פני זו של המומחה מטעם ההגנה. הרי המומחה חישב התאונה במרחק של 20 מטרים מן הצומת, כך שלא ברור, כיצד פגע רכבו של הנאשם בדלתות רכבה של המתלוננת. המומחה היה ער לבעייתיות שבדבר וניסה לטעון, בתשובה לכך, כי ייתכן שהמתלוננת ניסתה לעקוף רכבו של המערער - טענה שלא הועלתה ואינה הגיונית לאור גרסתו של המערער, כי לא ראה רכבה של המתלוננת עד אשר פגע בו.
טענות המערער לערעור
4.     ב"כ המערער טען, ככל שנוגע הדבר להכרעת דינו של בית משפט קמא, כי שגה בית המשפט עת לא נתן המשקל הראוי לעובדה, שמדובר בצומת בעייתי. עוד טען, כי לא היה מקום להעדיף חוות דעתו של הבוחן המשטרתי על פני זו של המומחה. הבוחן המשטרתי, כנטען על ידי ב"כ המערער, לא ידע היכן התרחשה התאונה, וערך תרשים התאונה במעמד המתלוננת בלבד, בלא שזימן המערער בסברו, כי המערער הנו נהג חדש וחסר ניסיון. בעובדה זו, לדידו של ב"כ המערער, יש כדי לכרסם במהימנות מלאכתו ומסקנותיו של הבוחן המשטרתי. בהתייחס לגרסתה של המתלוננת טען ב"כ המערער, כי היא נסעה במהירות של למעלה מ- 44.3 קמ"ש, כך שהייתה מחוץ לשדה הראייה של המערער. נוסף לכך, בגרסתה של המתלוננת נפלו מספר סתירות ככל שנוגע הדבר לקיומם של עצים וכלי רכב חונים בצד הכביש בו נסעה. בהמשך הביע תמיהתו, הכיצד יכולה הייתה המתלוננת לראות, להיכן הופנה מבטו של המערער בתנאי מזג אוויר קשים כשהיו וכשבחוץ גשם זלעפות.
5.     ובהתייחס לגזר הדין טען ב"כ המערער, כי היה על בית המשפט להתחשב בעובדה שבצומת בעייתי עסקינן. בתנאים אלה, לא היה מקום להשית על המערער כפל עונש מזה המינימאלי הקבוע בחוק, וניתן היה להסתפק בעונש הפסילה המינימאלי. המדובר בעונש חמור אל נוכח הפגיעה הקלה, והעובדה, שאביו של המערער הסדיר העניין הכספי עם המתלוננת.
תגובת המשיבה
6.     ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור, על שני היבטיו. בהתייחס להכרעת הדין ציין ב"כ המשיבה, כי היה בכוחו של המערער לראות המתלוננת, בשדה ראיה של 25 מטרים לפחות (לאחר הפחתה בשיעור של 30% מקביעתו של הבוחן), חרף קיומם של עצים באזור (כשם שניתן לראות בתמונות 7 ו-8). המערער, בסופו של דבר, הבחין במתלוננת אך בשלב "ההתנגשות", כשם שטען בהודעתו במשטרה, והדבר מלמד על עצם היותו רשלן. ככל שנוגע הדבר לטענות ב"כ המערער באשר לעבודתו של הבוחן המשטרתי, אשר ערך תרשים התאונה במעמד המתלוננת בלבד, אזי הדבר נעשה באקראי וללא תכנון מוקדם, כך שלא הייתה כל כוונה להתעלם מן המערער. יתר על כן, הרי המערער אמר בעצמו, בבית המשפט, כי לא ראה את המתלוננת או מהיכן הגיעה (כך שלא היה בכוחו לשפוך אור על הנסיבות). מעבר לאמור, בית משפט קמא התייחס ליתר טענותיו של המערער ונימק דבר דחייתן. כך למשל העדיף בית משפט קמא גרסתו של הבוחן המשטרתי, כי כלי הרכב אינם מאטים מהירות תנועתם אך בשל מעברם על פסי האטה (בניגוד לגרסת המומחה), וכן דחה גרסתו של המומחה מטעמו של המערער, לדבר מקום התרחשות התאונה, לאור מיקום פגיעת רכבו של המערער ברכבה של המתלוננת.
7.     באשר לגזר הדין טען ב"כ המשיבה, כי אין המדובר בעונש חמור, אלא בעונש ראוי, בנסיבות בהן יש להרתיע המערער. מכל מקום, אין המדובר בחומרה כזו, המחייבת בהתערבותה של ערכאת הערעור.
דיון
8.     דין הערעור, ככל שנוגע הדבר להכרעת דינו של בית משפט קמא, להידחות.
בית משפט קמא הרשיע המערער על בסיסם של ממצאים מעוגנים היטב בחומר הראיות, אשר היה לפניו. איני רואה גם מקום להתערב בהעדפת מסקנותיו של הבוחן המשטרתי על פני גרסת המומחה מטעמו של המערער, ככל שנוגע הדבר לשדה הראיה באזור התאונה. בית המשפט שמע העדים, הקביל גרסאותיהם וניתח מסקנותיהם לאור עדותה של המתלוננת, באשר למתרחש בפועל. בית המשפט דחה גרסתו של המומחה מטעם המערער לאור פגמים ברורים שנפלו בה - עמם לא יכול היה המומחה עצמו להתמודד, וקיבל בדין גרסתו של הבוחן המשטרתי. גם תמונות 7 ו-8, אשר הוצגו בבית משפט קמא, מלמדות בבירור, כי ניתן היה להיווכח בכלי הרכב, המגיעים מימין כיוון נסיעתו של המערער, שדה הראייה אף הולך וגדל עם התקרב המערער לצומת, ומשכך היה על המערער לראות המתלוננת בתנאים הקיימים - בהתאם לחוות דעתו של הבוחן המשטרתי. יתרה מזאת, משנוכח המבקש, כי הוא נוהג בעיצומו של יום גשום, כאשר העצים בצידה של הדרך מגבילים את הראות למה שמתרחש ברחוב "החלוץ", ולאור האפשרות להגעת רכב מימין הדרך, היה עליו לנקוט משנה זהירות בנהיגתו בטרם נכנס לצומת.
מסקנותיו של בית משפט קמא באשר למיקום התאונה ראויות אף הן. הרי אילו נתקבלה גרסתו של המומחה מטעמו של המערער, בדבר התרחשות התאונה מרחק של 20 מטרים מן הצומת, אזי הפגיעה ברכבה של המתלוננת הייתה צריכה להיות בחלקו האחורי ולאו בצידו.
מן האמור עולה, כי מסקנותיו של בית משפט קמא הנן מבוססות ויציבות, כך שאין כל מקום, כפי שצוין בתחילה, להתערב בהכרעת דינו.
9.     ככל שנוגע הדבר לגזר הדין, אשר הושת על המערער, אזי גם לדידי, בדומה לעמדתו של ב"כ המערער, אין בנסיבות התאונה כדי להחמיר בעונשו, יתר על המידה, ולהכפיל תקופת הפסילה בפועל, הקבועה בחוק. יתרה מזאת, בית משפט קמא ציין, כי מדובר בצומת בעייתי, וב"כ התביעה לא ביקש להחמיר בעונש הפסילה, בבית משפט קמא, מעבר לפסילת המינימום.
10.     סיכומם של דברים - דין הערעור על הכרעת הדין להידחות, בעוד יש לקבל הערעור על גזר הדין בחלקו. אי לכך, תעמוד תקופת הפסילה בפועל על 3 חודשים חלף 6 החודשים, אשר הושתו על המערער. המערער יפקיד את רישיונו עד יום 3.6.07.
יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון