שלילת רשיון נהיגה עד תום ההליכים - סעיף 46 לפקודת התעבורה

להלן החלטה בנושא שלילת רשיון עד תום ההליכים: החלטה בקשה על פי סע' 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), לפסול את המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לגמר ההליכים ואף מעבר לתקופה של 6 חודשים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת הריגה על פי סע' 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, וכן עבירות נהיגה בשכרות, גרימת חבלה לאדם ולרכוש ואי ציות לתמרור (קו הפרדה רצוף) על פי סע' 62(3), 62(2), 38(2)(3) ו-22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה זו. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 15.12.06 בשעה 02:00 או בסמוך לכך, נהג המשיב כשהוא שיכור ברכב פרטי מסוג קרייזלר בכביש 204, מכיוון דימונה לכיוון ירוחם, כשלצדו ישב חברו יגאל בוסקילה ז"ל (להלן: "המנוח"). בהגיע המשיב לק"מ ה-156 בכביש, סטה המשיב מנתיב נסיעתו, חצה קו הפרדה רצוף שהפריד בין נתיב נסיעתו לבין נתיב הנסיעה בכיוון הנגדי והתנגש עם חזית רכב הקרייזלר בחזית רכב מסוג רנו שהגיע מהכיוון הנגדי. עקב תאונה זו נפגע המנוח אנושות ומותו נקבע בסמוך לאחר מכן. המשיב נחבל קשות עקב התאונה, נהג הרכב המעורב נחבל גם הוא קשות וטופל במשך 4 ימים ביחידה לטיפול נמרץ, בהמשך נזקק לחודשי אשפוז ושיקום ממושכים. על פי האמור בכתב האישום, המשיב נהג בפזיזות, כאשר נהג תחת השפעת אלכוהול ובמצב של שכרות, מצב שמנע ממנו את השליטה ברכבו, כשהוא יודע שכתוצאה מכך הוא צפוי לגרום לתאונה בה יקופחו חיי אדם, המשיב גרם למות המנוח ולפציעת הנהג המעורב. טענות הצדדים ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולצורך בקשה זו אינו חולק כי המשיב היה שיכור בעת התאונה. עם זאת, טוען ב"כ המשיב, כי לגרסתו של המשיב, הרכב המעורב סטה לנתיב שלו, ועל מנת למנוע התנגשות הוא סטה לנתיב הנגדי. לטענתו, מימינו של המשיב היה מדרון ולכן בלית ברירה וכדי למנוע התנגשות סטה לנתיב הנגדי. לפיכך לטענתו, בשלב זה, מדובר בגרסה מול גרסה. עוד טוען ב"כ המשיב כי אין מקום לשלול עתה את רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים נגדו לאור השיהוי הרב שחלף מאז קרות התאונה ביום 15.12.2006, בעיקר כשהמשיב נוהג מאז סיום הפסילה המנהלית (ביום 12.5.06) ועד עתה. לטענתו, לא היתה כל הצדקה לשיהוי בהגשת כתב האישום. כן צויין כי עברו התעבורתי כולל ברובו הרשעות בעבירות קלות. לבסוף, ביקש ב"כ המשיב להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, שעדיין מקבל טיפולים בבי"ח סורוקה בגין פציעתו בתאונה, והוא זקוק לרישיון נהיגה כדי להגיע מביתו בירוחם לביה"ח. כן צויין כי המשיב גרוש,ילדיו בהחזקתו והוא זקוק לרכב על מנת להסיעם. לטענת ב"כ המבקשת, סע' 46ב לפקודת התעבורה (תיקון שנכנס לתוקפו ביום 1.8.07), קובע חזקת מסוכנות ומטיל על המשיב את נטל הפרכת החזקה. לעניין השיהוי טען ב"כ המבקשת, כי מדובר בשיהוי של 3.5 חודשים בלבד מאז הסתיימה הפסילה המנהלית ועד להגשת כתב האישום. השיהוי נגרם תחילה בשל הקושי בהשלמת החקירה בהיות כל המעורבים פצועים, חודשיים נוספים חלפו עד שהתברר כי הסנגור אינו מבקש שימוע ואזי הוגש כתב האישום ביום 3.9.07. לטענת ב"כ המבקשת, אין בשיהוי משקל כנגד המסוכנות הרבה הצפויה מהמשיב, לאור נסיבות התאונה, ולאור עברו התעבורתי, אשר כולל 11 הרשעות בעבירות של מהירות, עקיפה, הסעת נוסעים ללא חגורה, נסיעה ללא רישיון, אי ציות לתמרור עצור ומהירות בדרך שאינה עירונית. כן נטען כי עובדתית לא קיים מדרון בצד ימין של נתיב נסיעת המשיב ועל כן לא היתה כל מניעה לסטות ימינה אם היה צורך בכך. דיון עיינתי בחומר החקירה ולא מצאתי כי קיימת חולשה בעוצמתן. טענת המשיב כי נאלץ לסטות למסלול הנגדי באשר הרכב המעורב סטה למסלולו, הינה טענת הגנה שיש להוכיחה. עובדה היא כי המשיב נמצא במסלול הנגדי מתנגש ברכב המעורב וכך גרם למות המנוח ופציעתו שלו ושל הנהג השני. יתר על כן טענה זו אינה הגיונית, הדעת נותנת שאילו נאלץ המשיב לסטות ממסלולו הרי שהסטייה הייתה ימינה לשולי הדרך ולא שמאלה למסלול הנגדי. צילומי מקום התאונה מלמדים כי לא קיים מדרון בצד ימין ולא הייתה כל מניעה לסטות ימינה. סע' 46ב לפקודת התעבורה (תיקון שנכנס לתוקפו ביום 1.8.07) חל על הליכים פליליים שכתב האישום בהם הוגש לאחר יום תחילתו, כפי שקרה בנדון דידן : (א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו. (ב)בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. בבש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל, מיום 29.10.07 (פורסם באתר נקבע: "בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר כי מדובר בפסילה "אוטומטית", אשר מטרתה "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז - 2007, ה"ח 129). אמור מעתה, כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה." בנוסף לחזקת המסוכנת הנשקפת מן המשיב, יש להתחשב גם בעברו התעבורתי. במקרה דנן למשיב 11 הרשעות תעבורה קודמות, מתוכן שתי הרשעות בעבירות של מהירות, שתי עבירות של אי ציות לתמרורים, עבירה של הסעת נוסעים ללא חגורה, עבירה של עקיפה/סטיה לעקיפה בצומת, עבירה של חנייה במקום המיועד לנכה, וארבע עבירות הקשורות לביטוח ולרישיונות. ככלל, כדי שביהמ"ש יעתר לבקשת פסילה המוגשת בשיהוי, מוטל על התביעה לשכנע את ביהמ"ש הן בכך שבנסיבות העניין הייתה לשיהוי הצדקה מיוחדת, כגון שהחקירה הייתה מורכבת ומסובכת מהרגיל, והן בכך שמסוכנותו של הנהג במקרה הנתון היא כה גדולה עד שיש בה כדי להכריע את הכף באיזון השיקולים (בש"פ 6298/00 אברג'יל נ. מדינת ישראל). במקרה דנן, מנסיבות המקרה כמתואר לעיל, ברור על פניו כי מסוכנותו של המשיב לציבור היא גדולה. המשיב נהג בהיותו שיכור, במצב זה לא שלט ברכב, סטה לנתיב הנגדי, גרם לתאונה בה מצא המנוח את מותו ושני הנהגים נפצעו קשה. מאידך, השיהוי בהגשת כתב אישום אינו ארוך והנימוק לו מניח את הדעת. באיזון בין השניים גובר השיקול של מסוכנות המשיב והאינטרס הציבורי שבמניעת המשך נהיגתו. לאור חומרת העברה הנמצאת ברף העליון של עברות התעבורה, מצאתי כי יש מקום לפסול את רישיונו של המשיב אף לתקופה שמעבר ל-6 חודשים ועד תום ההליכים נגדו. לעניין זה אני יוצאת מתוך הנחה כי המשפט לא יימשך זמן רב מעבר ל-6 חודשים. ניתן יהא לשוב לביהמ"ש בבקשה לעיון חוזר עם שינוי נסיבות או בהתאם להתקדמות ההליכים בתיק. אשר על כן אני מורה על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים נגדו.משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגהפקודת התעבורה