שלילה ל 30 יום

להלן החלטה בנושא שלילה ל 30 יום: החלטה לפני ערר על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין) בב"ש 932/07 מיום 4.7.07, לפיה דחה את בקשת העורר להשיב לו את רשיון הנהיגה שנשלל ממנו מינהלית למשך 30 יום. הערר ורקעו 1. העורר נתפס נוהג ברכב במהירות לכאורה של 55 קמ"ש מעל למהירות המותרת במקום נסיעתו. (עבירה על פי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה. יום האירוע היה 29.6.07. רשיון הנהיגה שלו נשלל מינהלית, לאחר שימוע בפני פקד דולה, למשך 30 יום. כתב האישום הוגש כנגדו, ונקבע בו תאריך לדיון. ביום 1.7.07 הגיש העורר בקשה לביטול פסילה מינימלית מכח סעיף 48 לפקודת התעבורה התשכ"א-1961. דיון בבקשה התקיים ביום 4.7.07 ובו ביום ניתנה ההחלטה נשוא הערר כמפורט ברישא. דיון 2. בבקשתו פירט העורר את נימוקיו כדלקמן: "המבקש הינו בעל רשיון נהיגה מזה 18 שנים. המבקש נוהג רכב לעיתים תכופות ולא הורשע בעבירה חמורה כלשהי. המבקש מכחיש, כי נהג במהירות המצויינת בדו"ח. המבקש הנו נשוי ואב לילדים, אדם המיושב בדעתו, בעל עסק בתחום העץ שרשיון הנהיגה נחוץ וחיוני לו לשם ביצוע עבודתו, מה גם שהנו מכחיש מכל וכל את המיוחס לו. המבקש פנה לשוטרת שעצרה אותו בגין העבירה לכאורה, הסביר לה את האבסורד שבקביעתה אולם זו תחת תשובה עניינית מילאה פיה מים. סעיף 48 לפקודת התעבורה קובע, כי: "בית המשפט... רשאי לבטל את הפסילה... אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור". בנסיבות המתוארות ונוכח העובדה שמדובר בנהג בעל ותק נהיגה רב ביותר נהג בעל עבר תעבורתי קל הרי שאין בהמשך נהיגתו משום סכנה לציבור." בדיון נשוא הערר, ב"כ המשיבה התנגד, והציג לפני בית המשפט אתה רישום הפלילי של העורר הרלוונטי לעבירות תנועה, והפנה תשומת לב בית המשפט לכך שזו עבירת מהירות שישית של העורר. עולה מדברי המבקש כי מדובר בעבר לא מכביד, דהיינו 11 הרשעות במשך תקופה של 18 שנות נהיגה. העורר כפר באשמתו, והסביר כי לא יתכן שנהג במהירות כה גבוהה שכן השוטרת עצרה אותו בו במקום, והואיל והוא היה בנתיב לפניה ימינה, לא יתכן שאדם ייכנס לצומת במהירות כה גבוהה. בית המשפט החליט כדלקמן: "מדובר לכאורה בעבירת מהירות. לכאורה על פי חומר הראיות בו עיינתי ישנן ראיות לאשמה והשוטרת המפעילה עבדה על בסיס מדריך ההפעלה. המבקש נוהג משנת 1990, עבירה אחרונה ב-2007 (נוסע לא חגור), שאינה רלוונטית לבקשה בפני. עבירת מהירות אחרונה ב-1996. מדובר לכאורה במהירות של 55 קמ"ש מעל המותר בדרך עירונית. מאחר ומדובר במהירות גבוהה, על אף הרקורד הנקי בשנים האחרונות נראה לי כי יש מקום לתקופת צינון שכן מהמהירות ניתן להסיק על המסוכנות. לפיכך, דוחה הבקשה." 3. העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בדחותו את הבקשה בנימוק שיש צורך "בתקופת צינון", שהרי לא היו נפגעים כתוצאה מהעבירה, שאותה הוא מכחיש, ובטחון הציבור לא נפגע. כמו כן הדגיש כי העבירה המשמעותית האחרונה של העורר בוצעה בשנת 1996. ב"כ המשיבה טוענת כי די, בשלב זה, בראיות לכאורה, ואלה מצויות בתיק החקירה הכולל צילום ביצוע העבירה. מדובר בנסיעה בחושך, בדרך עירונית תוך סיכון עוברי אורח שעברו במקום. המיתווה הנורמטיבי סעיף 47 לפקודת התעבורה שכותרתו: "פסילה על ידי קצין משטרה", קובע: "(ב)... היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג ארעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רשיון הנהיגה שלו". סעיף (6) לתוספת הרביעית לפקודה המתייחס למהירות, קובע: "(6) עבירה לפי תקנה 54(א)(1) עד (4) ו-(ה) לתקנות לגבי מהירות העולה ביותר מ-30 קמ"ש מעל המהירות המירבית המותרת בדרך עירונית ולגבי מהירות העולה ביותר מ-40 קמ"ש מעל המהירות המירבית המותרת בדרך שאינה דרך עירונית ובדרך מהירה;" הרואה עצמו נפגע מהחלטה בדבר פסילה מנהלית, רשאי לבקש ביטול הפסילה, כקבוע בסעיף 48 לפקודת התעבורה כדלקמן: "מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור." 4. ב"כ המשיבה מפנה לבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל, שם קובע כב' השופט י' קדמי, כדלקמן: "סמכות הפסילה המינהלית מיועדת, בין היתר, להבטיח את יעילותם של התמרורים המוצבים בדרך להסדרת התנועה; ובהקשר זה, יש משקל נכבד לעברו התעבורתי של הנהג החשוד. תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיסה. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה." בפרשה זו היה מדובר בתאונת דרכים בה נחבל רוכב אופנוע, ורשיונו של העורר נשלל מינהלית ל-60 יום. בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2683(2002) (להלן: "פרשת זינגר"), נסע העורר בכביש בינעירוני במהירות של 153 קמ"ש, כשהמהירות המותרת הינה 90 קמ"ש. רשיונו נשלל מינהלית ל-60 יום, וערר על הפסילה נדחה. בערר לבית המשפט העליון טען כי הערכאות הקודמות טעו בסירובן לבחון את הראיות לגופן, וכי מהירותו היתה למעשה 74 קמ"ש. כב' השופטת א' פרוקצ'יה דחתה אתה ערר, וקבעה: "בחנתי את נסיבות הענין, ולא מצאתי ממש בערר זה. סעיף 47(ב) לפקודת התעבורה מסמיך שוטר לפסול נהג מהחזקת רשיון לתקופה של 30 ימים אם היה לו יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית לפקודה, שעבירות מהירות מופרזת מסוג זו המיוחסת לעורר כלולה בה. שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי או שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור. (השווה ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל (תק' על' 200(3) 2245; בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח(215 ,(5). לענין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(145 (3; בש"פ 513/88, מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב (331 (3). וכן: "נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך." (שם, 2684) ולבסוף: "נוכח הסיכון הרב הטמון מנהיגתו של העורר במהירות העולה במידה משמעותית על המותר, ולאור עברו התעבורתי הכולל הרשעה בנהיגה במהירות מופרזת, איני רואה לנכון לקצר את תקופת הפסילה שנקבעה." (שם, 2683) אשר לטענה בעניין תקופת הצינון, הרי שמדובר בביטוי שהפסיקה עושה בו שימוש בנסיבות כאלה של פסילה מינהלית ביום ביצוע העבירה. כך התייחס לכך כב' השופט קדמי בבש"פ 5928/96 הנ"ל. כב' השופטת א' חיות מתייחסת לתקופה זו בבש"פ 4744/06 יחיאל יהושע נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 4146, בציינה: "אשר לטענה כי תקופת הפסילה שחלפה הינה מספקת בתור תקופת "צינון" צדק בית משפט קמא בקביעתו כי הפסילה טרם הרשעה אינה אקט עונשי וכל מטרתה למנוע סכנה מיידית הנשקפת לציבור מנהיגת הנאשם (ראו בש"פ 8450/02 זינגר נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3) 2683(2002) וע"פ 4613/04 מלכה נ' מדינת ישראל תק-על 2004(2) 2447 (2004)". (שם, פסקה 5) מפרשת זינגר עולה כי נהיגה במהירות גבוהה מהווה סכנה לבטחון הציבור. כך נפסק בערכאות המבררות. ראו למשל: א. בע"פ (מחוזי חי') 1422/04 - אלכס משה נ' מדינת ישראל, תק-מח 2004(2), 6539 (כב' השופט א' שיף), 23.6.04): "נמדד העורר נוהג ברכבו בכביש 6 במהירות של 161.3 קמ"ש, בשעה שהמהירות המירבית המותרת בכביש זה, הנה 110 קמ"ש. מהירות נהיגת העורר נמדדה באמצעות מכשיר IL 5000 VASCAR." בית המשפט דחה אתה ערר על ההחלטה שלא לבטל את הפסילה המינהלית למשך 30 יום. ב. ב"ש (תע' נתניה) 273/07 זועבי אחמד נ' משטרת ישראל, תק-של 2007(2) כב' השופטת ר' רז) (7.6.07). המבקש נהג ברכב במהירות של 148 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת 90 קמ"ש. בקשתו של המבקש לביטול הפסילה המינהלית ל-30 נדחתה. ג. ב"ש (תע' חדרה) 864/06 לוי אברהם נ' מדינת ישראל, תקשל 2006 (3) (כב' השופט מ' מסארווה) (7.8.06). המבקש נהג במהירות של 41 קמ"ש מעל המותר ולחובתו 14 הרשעות קודמות. בקשתו לביטול הפסילה ל-60 יום נדחתה. ד. ב"ש (תע' חדרה) 707/08 צפריר ערן נ' מדינת ישראל תק-של 2006(2) 26525 (כב' השופט מ' מסארווה) (15.5.08). המבקש נסע במהירות של 157.9 קמ"ש במקום שהמהירות המותרת הינה 90 קמ"ש. בקשתו לביטול הפסילה ל-30 יום נדחתה. הסניגור המלומד מפנה לבש"פ 7399/00 לחמי שמואל נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3), 2245, אולם אין בכך סיוע שכן המחלוקת שם היתה האם יש ראיות לכאורה לנסיבות התאונה, שעה שבמקרה הנדון מהווה מד המהירות ראיה לכאורה הנחוצה לצורך פריט (6) לתוספת הרביעית, והשאלה שמעלה הסניגור לעניין אי אפשרות נהיגה במהירות שנתפס בגינה, תידון מן הסתם במהלך המשפט, ולא בשלב המינהלי נשוא ערר זה. (ראו והשוו, פרשת משה אלכס, הנ"ל). הנה כי כן, לא מצאתי מתום בהחלטת בית המשפט, באשר הפסילה אותה אישר בהחלטתו לא חרגה ממתחם הסבירות. לאור האמור, הערר נדחה בזאת.משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה