שימוש בפלאפון בזמן נהיגה

בית המשפט ציין כי ישנה אפשרות "טכנית" להבחין בנהג, המצמיד פלאפון לאוזנו ומשתמש בו לצורך ניהול שיחה. נוסף לכך קבע בית המשפט, כי השוטר שראה שימוש בפלאפון בזמן נהיגה הותיר רושם חיובי "לא רק כשוטר מקצועי אלא כשוטר אמין", אשר הבחין בוודאות, לדבריו, בעבירת שימוש בפלאפון בזמן נהיגה, שלא כדין, ממרחק קצר. להלן פסק דין בנושא שימוש בפלאפון בזמן נהיגה: פסק - דין 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 10.1.07, בתיק ת' 10962/06 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינו, בביצוע עבירה של שימוש בפלאפון שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. המדובר בעבירה של ברירת משפט. המערער בחר להישפט תחת תשלום הקנס הקבוע לעבירה, בסך 500₪. מכל מקום, בית משפט קמא השית על המערער קנס כספי בשיעור של 750₪, העולה בסך של 250₪ על הקנס המקורי. טענות הצדדים 2. ב"כ המערער טען, שלא היה מקום לקבוע, כי גרסתו של השוטר הנה גרסה אמינה. המערער מאמין בצדקת גרסתו, כי לא דיבר במכשיר הפלאפון שלו כלל, ומוכן להעמיד עצמו לבדיקה בפוליגרף. ב"כ המערער טען עוד, כי בית משפט קמא לא נתן כל משקל לפלט שיחות הפלאפון, אשר היה ברשותו, וכי לא נתן משקל לתגובתו של המערער, עת נרשם הדו"ח על ידי השוטר, כלהלן: "לא דיברתי בפלאפון". ב"כ המערער חלק עוד על האמינות, אשר בחר בית המשפט לייחס לגרסתו של השוטר, בקובעו כי השוטר יכול היה להבחין בצבע המכשיר, עת יצא המערער מרכבו. ככלל הלין ב"כ המערער על נטייתם של שופטים ליתן אמון מלא בגרסתם של שוטרים, ובייחוד אמורים הדברים כאשר גרסתו של נאשם ניצבת אל מול גרסתו של השוטר, ואין אחריהן עוד. על כן ביקש ב"כ המערער לקבל הערעור ולחילופין ביקש, באם יידחה הערעור, לבטל הסכום, אשר הוסיף בית המשפט על הקנס המקורי, בסך 250₪. 3. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לטענתו, המדובר בערעור על ממצאי המהימנות, אשר קבע בית משפט קמא. כידוע, ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בממצאים מעין אלה, שכן בית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים שלפניו ושקל גרסאותיהם של הצדדים. במקרה דנן, נחקר השוטר על גרסתו ובית משפט קמא בחר להעדיף גרסתו של השוטר, אשר אינו מכיר המערער ואין לחשוד בכוונותיו. באשר לגובה הקנס ציין ב"כ המשיבה, כי בית המשפט אינו מחויב לקנס המקורי, עת בוחר נאשם לנהל הוכחות, ובאפשרותו לפסוק כל סכום אחר. דיון 4. הערעור דנן נסוב בעיקרו על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא וממצאי המהימנות. הערכאה הדיונית קובעת ממצאיה השונים בהתבסס על חומר הראיות המונח לפניה וכן בהסתמך על התרשמותה מן העדים, המופיעים בפניה. מלאכת ההערכה והניתוח נתונה לשופט היושב לדין בשל מקצועיותו, ניסיון חייו המשפטי והכללי, וכן שכלו הישר. אכן, במקרים בהם ניצבת גרסה אחת אל מול רעותה ואלה בלבד, מלאכת ההכרעה הופכת קשה יותר, אך יש לסמוך על חושיו ואבחנותיו של השופט המלומד, כי ישכיל להעדיף גרסה אחת על פני האחרת, באופן שישרת מטרות המשפט, האמת והצדק, הגם שלפניו גרסאות שונות בתכלית זו מזו. 5. גם במקרה דנן ניצבת מחד עדותו של שוטר, המוחזק כנציגו של החוק, נטול כל אינטרס אישי, המעיד באובייקטיביות אודות הנקלט בחושיו, כשם שהדבר מתועד בדו"ח הכתוב, המהווה מאוחר יותר כתב אישום. משכך, נוטים בתי המשפט להאמין לשוטר, האמון על שמירת החוק והגנת הציבור, ולהעדיף גרסתו על פני גרסתו של הנאשם, אשר נצפה על ידי השוטר שעה שהפר החוק. ואולם, חשוב לזכור, כי הנחה זו ניתנת לסתירה. השוטר, ככל האדם, יכול לטעות ולקבוע ממצאים בהתאם להשקפותיו, רגשותיו ותפיסתו האישית, וזאת בניגוד למצב הדברים האובייקטיבי בשטח. בגורמים שכאלה יש כדי להטיל ספק באמיתות גרסתו וקביעותיו של השוטר. מאידך, נתפס הנאשם כבעל אינטרס מובהק בתוצאות המשפט. הגם שמוחזק הנאשם כחף מפשע עד אשר תוכח אשמתו, אין להתעלם מן העובדה, שלנאשם אינטרס ברור לחמוק מעולו של החוק והמשפט, ומכאן נטייתו האפשרית שלא להודות בעבירה שביצע או להציג את "האמת" שלו באור שונה מהאמת האובייקטיבית. גם הנחה זו ניתנת לסתירה, כמובן. קיימים גם קיימים אנשים ישרים ושומרי חוק, הממעטים לבצע עבירות, ואם טעו וביצעו עבירה, הם אינם מהססים להודות בזאת או לאשר קיומן של עובדות, אשר יש בהן כדי להרשיעם בעבירות שביצעו. על כן, כמובן, אין מקום לקביעה א-פריורית, כי שוטר לעולם צודק ונאשם לעולם משקר. מכאן, תפקידו של בית המשפט לבחון מידת הסבירות וההיגיון שבגרסאותיהם הנוגדות של נציג החוק והנאשם, מידת הוכחת טענותיהם, וברושם שמותירים הצדדים בשעת התייצבותם לדוכן העדים ועמידתם בחקירה נגדית בעיקר. 6. במקרה דנן קבע בית משפט קמא, כי ניסיונו מלמד על קיומה של האפשרות ה"טכנית" להבחין בנהג, המצמיד פלאפון לאוזנו ומשתמש בו לצורך ניהול שיחה. נוסף לכך קבע בית המשפט, כי השוטר הותיר רושם חיובי "לא רק כשוטר מקצועי אלא כשוטר אמין", אשר הבחין בוודאות, לדבריו, בעבירת שימוש במכשיר הפלאפון, שלא כדין, ממרחק קצר. בית משפט קמא קבע עוד, כי בפלט השיחות של חברת "פלאפון" (נ/1, נ/2), אשר הציג המערער, אין כדי להצביע על חפותו, מה עוד שעבירת השימוש אינה באה לידי ביטוי בניהולה של שיחה דווקא. 7. הנה כי כן, לפניי קביעות עובדתיות מוצקות, אשר אין אפשרות להתערב בהן. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור לא תיטה בדרך כלל להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ובייחוד כאשר אלה נקבעו לאחר שנשמעו ראיות בנדון. התערבותה של ערכאת הערעור מצטמצמת למקרים חריגים ביותר, כאשר בית משפט קמא קבע ממצאים הלוקים בטעות יסודית או בסתירות היורדות לשורשו של עניין, כך שממצאים אלה אינם עומדים במבחן ההיגיון ואינם מעוגנים בחומר הראיות. בהתאם, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאי מהימנות, אשר קבעה הערכאה הדיונית, אלא אם חוסר מהימנותה של העדות הספציפית ברור על פניו (ראו למשל ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(2) 408). לאור האמור, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. 8. ובאשר לערעור על התוספת לקנס המקורי, בסך 250₪, אזי כפי שציין ב"כ המשיבה, בית משפט קמא לא היה במקרה זה כבול לקנס המקורי, הקבוע לעבירה. משביקש המערער להישפט ועניינו הובא בפני הערכאה הדיונית, אזי היה עליו להבין, כי המשיבה יכולה להעלות טענות שונות לעניין העונש וכן בכוחה לחשוף, בין היתר, עברו התעבורתי. 9. סיכומם של דברים - כפי שהוסבר, אין מנוס מדחיית הערעור, על שתי חלופותיו. אם טרם שילם המערער הקנס, אשר הושת עליו, עליו לשלמו עד יום 15.6.07.משפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגה