ריח אלכוהול מהפה - נהיגה בשכרות

בהתייחסו להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות טען הסנגור, כי המערערת נטלה אמנם לגימה או שתיים מבקבוק הבירה, ברם ריח האלכוהול החריף שנדף הימנה בקע מבגדיה לאחר שהבירה נשפכה עליה. להלן פסק דין בנושא ריח אלכוהול מהפה: פסק - דין 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת בדימוס ר' זוכוביצקי, סגנית הנשיא), מיום 4.11.07, בתיק תד 2693/05 - במסגרתו הורשעה המערערת, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינה, בביצוען של העבירות הבאות: נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") בקשר עם סעיף 39(א) וסעיף 38(1) לפקודה וכן בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה" או "התקנות"); חוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; גרימת תאונה וחבלות, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וכן אי מסירת פרטים, לפי תקנה 145(ג) לתקנות. על המערערת הושתו העונשים הבאים: 60 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, אשר לא ירוצו אלא אם תעבור המערערת, תוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, עבירה של נהיגה תחת פסילה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול או שתסרב לבדיקת אלכוהול; שנתיים פסילה בפועל בניכוי 2 חודשי פסילה מנהלית וכן 12 חודשי פסילה על תנאי, אשר לא ירוצו אלא אם תעבור המערערת, תוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, עבירות של נהיגה בשכרות, תסרב ליתן בדיקת שכרות, תהא קשורה בתאונות פגע וברח, או תעבור עבירה של אי מסירת פרטים לאחר התאונה. פרטי האישום בעניינה של המערערת ­2. ביום 18.5.05 בסמוך לשעה 24:00 נהגה המערערת אוטובוס זעיר פרטי ונסעה בדרך ללא מוצא ברחוב הגלבוע שבמבשרת ציון (להלן: "התאונה הראשונה"). המערערת נהגה בחוסר זהירות כאשר פגעה ברכב חונה במקום. המערערת המשיכה בנסיעה לרחוב הסנונית, שם סטתה מנתיב נסיעתה, עלתה על מדרכה ופגעה בעמוד תאורה (להלן: "התאונה השנייה"). 3. בנסיבות אלה נהגה המערערת ברכב כשהיא שיכורה ובלא שיש ברשותה ביטוח בתוקף. כן נהגה המערערת בחוסר זהירות, הבא לידי ביטוי בכך שלא נתנה דעתה לנעשה בדרך, סטתה מנתיב נסיעתה תוך גרימת הפרעה וסיכון וכן גרמה לתאונת דרכים, בה ניזוקו הרכבים המעורבים וכן ניזוק רכוש. המערערת עזבה את המקום בלא שהשאירה פרטיה בכתב על גבי הרכב הניזוק ובלא שהודיעה על התאונה כנדרש ועל פי דין. על כן הואשמה המערערת בעבירות של נהיגה בשכרות, חוסר זהירות, גרימת תאונה וחבלות, נהיגה ללא ביטוח בתוקף וכן אי מסירת פרטים. הכרעת דינו של בית משפט קמא 4. בפתח הכרעת דינו ציין בית המשפט, כי החליט לזכות המערערת מעבירה של נהיגה ללא ביטוח תקף לאחר שלא הוצגו ראיות מטעמה של המשיבה לביצועה של העבירה ומאחר שבסיכומי הצדדים נזנחה אשמה זו. כן החליט בית המשפט לזכות המערערת מחמת הספק מגרימתה של התאונה השנייה, אשר ארעה ברחוב הסנונית, בשל נהיגה בשכרות. בית המשפט הורה על הרשעתה של המערערת בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, גרימת תאונת דרכים בה ניזוק רכב וכן באי השארת פרטים לאחר התאונה. 5. בית המשפט פרש תחילה ­הממצאים עליהם אין כל חולק. כך הסביר, כי המערערת נהגה ביום 18.5.05 בסמוך לשעה 24:00, באוטובוס זעיר פרטי ברחוב הסנונית שבמבשרת. אז סטתה המערערת מנתיבה שמאלה, עלתה על המדרכה, התנגשה בעמוד תאורה וגרמה לתאונת דרכים - בה ניזוק רכבה והמשיכה בנסיעתה. עוד קבע בית המשפט, בהמשך לאמור, כי בטרם נהגה שתתה המערערת מבקבוק בירה ונדף ממנה ריח של אלכוהול. בבדיקת ינשוף שנערכה למערערת כ-12 שעות לאחר התאונה לא נמצאו עקבות אלכוהול. 6. המשיבה טענה, כי המערערת נהגה כשהיא תחת השפעת אלכוהול, בשל שתיית בקבוק בירה אחד לפחות וכי בדיקת המאפיינים שנערכה למערערת, זמן קצר לאחר התאונה, מלמדת שהמערערת הייתה שיכורה. משכך, לטענת המשיבה, גרמה המערערת לשתי תאונות דרכים ברכבה: האחת, ברחוב הגלבוע שבמבשרת ציון, רחוב ללא מוצא - שם פגעה המערערת, כנטען, ברכבו של קובי דנון; השנייה - גבי התרחשותה אין כל חולק, ברחוב הסנונית - בו סטתה המערערת בחוסר זהירות וללא סיבה מוצדקת שמאלה, עלתה על המדרכה והתנגשה בעמוד תאורה. המערערת טענה מנגד, כי לא הייתה שיכורה. בסמוך לתחילת נסיעתה קנתה המערערת בקבוק בירה ופתחה אותו. היא הספיקה לשתות כמה לגימות במהלך הנסיעה ובעת שהתרחשה התאונה ברחוב הסנונית נשבר בקבוק הבירה, הבירה נשפכה על בגדיה ומשכך גם נדף ממנה ריח חריף של אלכוהול. המערערת ציינה, כי הייתה בהלם לאחר שהתנגשה בעמוד התאורה ולכן לא הייתה יציבה. התאונה ברחוב הסנונית התרחשה אמנם, אך המערערת סטתה מנתיבה לאחר שרכב שהופיע מולה נסע במהירות, לטענתה. רחוב הסנונית, לדבריה, הנו רחוב צר ולא היה מקום למעבר שני רכבים בו. על כן, סטתה המערערת במהירות שמאלה במטרה למנוע התנגשות חזיתית כך שפגעה בעמוד תאורה ובקיר. התאונה ברחוב הגלבוע לא התרחשה כלל, לטענתה, שהרי המערערת לא נסעה כלל ברחוב הגלבוע אשר אינו מוביל לביתה. 7. בית המשפט בחן נסיבות שתיית האלכוהול, לאור גרסאותיה השונות של המערערת בנדון. תחילה טענה המערערת, ביום התאונה, ממש בשעות שלפנות בוקר - אז נערך גם טופס בדיקת המאפיינים, כי שתתה בקבוק בירה אשר סוגו אינו ידוע לה, בשעה 21:00 בערב, בהיותה מחוץ לעיר. בהודעה שמסרה כ-12 שעות לאחר האירוע טענה, שקנתה את הבירה בקיוסק במבשרת ושתתה בסביבות השעה 23:00 בעוד בעדותה בבית המשפט טענה המערערת, שקנתה את בקבוק הבירה בקיוסק דקות מספר לפני שעת חצות. בית המשפט קיבל גרסתה הראשונית של המערערת בדבר שתיית הבירה בשעה 21:00 בערב בהיותה מחוץ לעיר. הרי המערערת סיפרה, שאמורה הייתה לקבל סכום כסף מאדם במסמיה, בשעה 19:00 בערב, אך אותו אדם לא הגיע ולדבריה רימה אותה. בנסיבות אלה ומאחר שהייתה עצבנית לדבריה, שתתה. בשל כך קבע בית המשפט, שאין לקבל דבריה כי שתתה בסמוך לחצות הלילה רק בהגיעה לאזור מגוריה וכי סביר יותר ששתתה בשעה 21:00, עוד בהיותה מחוץ לעיר. 8. השאלה היא, האם נהגה המערערת כשהיא שיכורה? - המערערת עברה בדיקת מאפיינים (ת/9) בשעה 02:15 בלילה. היא ציינה אז ששתתה בקבוק בירה שלם וכי לא זכרה להיכן נסעה. המערערת לא הייתה יציבה בעמידתה או בהליכתה, לא הייתה מסוגלת ללכת מרחק של שני צעדים ישר, החטיאה אפה הן באצבע יד ימין והן באצבע יד שמאל ומפיה נדף ריח אלכוהול חריף. הבוחן ציין, בהערותיו שבבדיקת המאפיינים, כי המערערת נראתה שיכורה "בצורה גבוהה" וכי קשה לה לתפקד פיזית. בעדותו הוסיף הבוחן, כי המערערת התנדנדה וצריכה הייתה להישען על קיר כדי לעמוד על רגליה. פנחס ראובן, תושב רחוב הגלבוע שבמבשרת ציון (להלן: "פנחס"), אשר חש בתנועות רכב חשודות ברחוב, העיד אף הוא, כי המערערת הייתה מעורפלת ולא הגיבה כאשר פנה אליה. התנהגותה הייתה יוצאת דופן וחשודה לדידו, ומשכך קרא למשטרה למקום האירוע. השוטר, אשר הגיב לקריאה העיד, כי המערערת עמדה מחוץ לרכב ומיררה בבכי. לאור האמור קבע בית המשפט, בהתבסס על בדיקת המאפיינים, כי המערערת נהגה תחת השפעת אלכוהול, חרף ממצאיה של בדיקת הינשוף, אשר לא העלו עקבות של אלכוהול בגופה של המערערת. בית המשפט הדגיש, כי בדיקת המאפיינים (המעלה סימנים להשפעה של אלכוהול על הנבדק) ובדיקת הינשוף (המתעדת ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק) הנן בדיקות חלופיות ודי באחת מהן כדי לבסס קביעה בדבר נהיגה בשכרות. בית המשפט דחה גרסתה של המערערת, כי מצבה הפיזי המעורער בשעת בדיקת המאפיינים נבע מהתנגשותה החזיתית בעמוד. 9. התאונה ברחוב הגלבוע - פנחס, תושב רחוב הגלבוע כאמור, קרא למשטרה למקום האירוע. לדבריו, בסמוך לשעת חצות שמע רכב נוסע קדימה ואחורה. פנחס, המודע לכך שהמדובר ברחוב ללא מוצא, וכי רכבים מתקשים ביציאה ממנו, יצא את ביתו במטרה לסייע לנהג הרכב לתמרן. כשירד לרחוב הבחין ברכב המתאים לתיאור רכבה של המערערת וכן זיהה כי הייתה זו נהגת במושב ההגה. פנחס יצר קשר עם המשטרה ומסר מספר רישוי התואם במדויק למספר רכבה של המערערת. בית המשפט קבע, בהתבסס על האמור, כי היה זה רכבה של המערערת וכי זו זוהתה בוודאות במקום האירוע. בית המשפט דחה בהתאם גרסתה של המערערת, כי לא הייתה כלל ברחוב הגלבוע, אשר אינו מצוי בדרך לביתה. בית המשפט לא התעלם מן העובדה, שפנחס לא זיהה את המערערת באולם בית המשפט אך קבע, כי פנחס ראה את המערערת במועד האירוע, כשהיא בתוך רכבה, בשעת לילה מאוחרת וכי חלף זמן רב ממועד התרחשות האירוע ועד למתן עדותו. 10. אם כך, האם הייתה זו המערערת שפגעה ברכבו של קובי דנון? - בית המשפט הבהיר, כי לא היו עדים להתרחשותה של התאונה האמורה. בוחן התנועה לא יכול היה לקשור פוזיטיבית רכבה של המערערת לתאונה הראשונה שארעה ברחוב הגלבוע בשל התאונה השנייה שארעה ברחוב הסנונית - במהלכה התנגשה המערערת בעמוד וגרמה לטשטוש עקבות של נזקים קודמים ברכבה. פנחס העיד, כי המערערת נסעה קדימה ואחורה בהילוך איטי, כאשר בנסיעתה אחורנית פגעה בגדר אך לא בלמה רכבה. פנחס, אשר נבהל מהתנהגותה של המערערת, נכנס לביתו לקחת את נשקו מחשש לפעילות חבלנית וכשיצא שוב לרחוב הבחין, כי המערערת שינתה מיקומה. אז חשש שהמערערת תפגע ברכבים במקום. פנחס שב לביתו לאחר שאשתו קראה לו וכשיצא בשנית (עם מכשיר פלאפון) כבר לא הייתה המערערת במקום. אשתו קראה לו והוא נכנס חזרה לביתו על מנת לקחת את מכשיר הפלאפון. קובי דנון, בעל הרכב הניזוק, העיד, כי עובר לאירוע לא היה רכבו פגוע. צילומי נזקיו של הרכב (ת/6) מגלים בטמבון הרכב סימני צבע שחור ולבן. הצבע הלבן תואם צבע רכבה של המערערת בעוד צבע הטמבון ברכבו של דנון הנו שחור. 11. בית המשפט פרש קשת הראיות הנסיבתיות, הניצבות לחובתה של המערערת כלהלן: המערערת נמצאה בקרבת רכבו של דנון בסמוך למועד התרחשות הנזק ברכבו; כשהחנה דנון רכבו בערב האירוע לא הייתה כל פגיעה ברכב; הנזק מתאים לאפשרות שרכבה של המערערת הוא שגרם לו (לאור צבעי הרכבים) וכן עדותו של פנחס בדבר אופן נהיגתה המרושל של המערערת וקשיי התמרון ברחוב. מצירוף כלל הראיות הנסיבתיות כאמור עלתה, לדידו של בית המשפט, אפשרות ברורה אחת בלבד, והיא: המערערת פגעה ברכבו של דנון וגרמה לתאונת דרכים בה ניזוק הרכב בלא שהשאירה פרטים. 12. התאונה השנייה ברחוב הסנונית - בית המשפט ראה לנכון, כשם שצוין בראשיתם של דברים, לזכות המערערת מאחריות לתאונה האמורה. בית המשפט קבע, כי אין חולק בדבר התרחשותה של התאונה ברם יש להורות על זיכוייה של המערערת מחמת הספק מאחריות לגרימתה. בית המשפט לא שלל גרסתה של המערערת, הן בהודעתה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט, כי סטתה שמאלה לכיוונו של עמוד התאורה והקיר במודע כדי לחמוק מרכב שהגיע במהירות מולה. בית המשפט קבע לעניין זה, כי אין המדובר בגרסה בלתי סבירה לאור תיאוריה של המערערת, כי המדובר ברחוב צר בו רכבים, החונים משני צידיו. גזר דינו של בית משפט קמא 13. בית המשפט התייחס תחילה לעברה התעבורתי של המערערת, בציינו כי המערערת נוהגת משנת 1983 וכי לחובתה 34 הרשעות קודמות, ביניהן: נסיעה ברמזור אדום, אי ציות לתמרור "עצור", אי ציות לתמרור "האט" ו"תן זכות קדימה", עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף, פנייה במקום אסור, נהיגה שלא בכיוון החץ, הפרעה לתנועה, שימוש בפלאפון שלא כדין ועוד. 14. בית המשפט נדרש עוד לתסקיר שירות המבחן בעניינה של המערערת - בו צוין, כי המערערת בת 46 שנים, גרושה ואם חד הורית לשני ילדים. בנה משרת שירות סדיר בצבא בעוד בתה הנה תלמידת תיכון. המערערת מתקיימת מקצבת מזונות, וכן ביצוע שליחויות והובלות באמצעות רכבה. למערערת עבר פלילי והיא מוכרת לשירות המבחן, באשר טופלה על ידו מספר פעמים בעבר, אך ללא הצלחה. עוד צוין, כי המערערת הייתה מכורה בעבר לאלכוהול ולא ברור מה מצבה נכון למועד עריכת התסקיר. המערערת לא קיבלה אחריות למעשיה - לרבות אירוע התאונה וראתה עצמה כקורבן הנרדף על ידי הרשויות. גבולות המותר והאסור, כשם שצוין בתסקיר המבחן, מטושטשים אצל המערערת והיא משתמשת לעיתים במניפולציות על מנת להשיג מטרותיה ולשם יצירת אמפתיה. שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינה של המערערת אך ציין, כי כליאתה עלולה לגרום להתדרדרותה וכי פסילתה מלנהוג עלולה לפגוע קשות במטה לחמה לאור עיסוקה בהובלות. 15. בית המשפט השית על המערערת, חרף נסיבותיה הקשות, שנתיים פסילה בפועל כעונש הפסילה המינימאלי המתחייב בגין עבירה של נהיגה בשכרות, וזאת בשל העובדה שהמערערת נהגה "בשכרות גבוהה", פגעה ברכב ועזבה המקום בלא להשאיר פרטים. בית המשפט קיבל דיווחים סותרים אודות מקורות פרנסתה וקיומה של המערערת, כאשר שירות המבחן ובתה של המערערת מסרו שהמערערת מקבלת דמי מזונות מגרושה ועוסקת בהובלות בעוד בחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות צוין, כי המערערת אינה עובדת מזה כשלוש שנים אלא לומדת הדרכת טיולים ומשתכרת מקצבת הכנסה. בית המשפט למד מן האמור, בהתאם לחוות דעתו של שירות המבחן, כי המערערת משתמשת במניפולציות כדי ליצור אמפתיה להשגת מאווייה וכדי לחמוק מעונש בגין עבירותיה. בית המשפט קבע כי לא ייתן יד לגישתה הקורבנית של המערערת וכי יבחן מעשיה באופן אובייקטיבי ועל פי עובדות שהוכחו. על כן ומשמצא בית המשפט, כי המדובר בנהגת מועדת לפורענות, הורה שלא לחרוג מעונש הפסילה המינימאלי האמור. 16. בית המשפט נמנע מעונש מאסר בפועל של ממש בעניינה של המערערת בשל נטייתה לעבריינות, מחמת היעדר יציבות נפשית ובשל האינטרס שבשמירה על לכידותה של המשפחה תוך מניעת התדרדרותה של המערערת. חרף האמור השית בית המשפט על המערערת 60 ימי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, וזאת בשל התנהגותה החמורה וחסרת האחריות. עוד ציין בית המשפט, כי יש לבכר האינטרס הציבורי שבהענשה, הרתעה ומניעת סיכון לעוברי דרך על פני האינטרס האישי של המערערת ונסיבותיה הקשות. בית המשפט נמנע מהטלת קנס כספי, בנוסף לרכיבי הענישה האמורים, בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה של המערערת. טענות המערערת 17. בהתייחסו להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות טען הסנגור, כי המערערת נטלה אמנם לגימה או שתיים מבקבוק הבירה, ברם ריח האלכוהול החריף שנדף הימנה בקע מבגדיה לאחר שהבירה נשפכה עליה. במצב דברים זה, היה על בית משפט קמא לקבל גרסתה של המערערת, הנתמכת בבדיקת הינשוף שנערכה לה. על כן, לא היה מקום לקבוע דבר הרשעתה של המערערת בהסתמך על בדיקת המאפיינים בלבד וכאשר המערערת הסבירה, כי חוסר יציבותה אז נבע ממצבה הפיסי והנפשי הרעוע בשל מעורבותה בתאונה. בית משפט קמא לא יכול היה לקבוע קביעות וודאיות לאור הסבריה של המערערת, ומשכך יש לזכותה מביצוע עבירה זו של נהיגה בשכרות. עוד ביקש הסנגור לזכות מרשתו מהרשעתה בעבירה של גרימת תאונה ואי השארת פרטים. שגה בית משפט קמא כאשר הרשיע המערערת בעבירות אלה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד. הרי פנחס לא זיהה המערערת ברכבה וכשחזר לביתו ויצא בשנית כבר לא ראה הרכב במקום. נוסף לאמור, אין כל ראיה לפגיעת רכבה של מרשתו דווקא ברכבו של דנון וגם בוחן התנועה לא הצליח לקבוע ממצאים חד משמעיים לעניין זה. משכך, ובהיעדר עדים נוספים לאירוע, לא היה מקום להרשיע את המערערת בעבירות הללו. 18. לחילופין, ביקש ב"כ המערערת את ערכאת הערעור להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא משום שרכיביו אינם מבטאים לדידו כל התחשבות בקשייה של המערערת ובמצבה האישי. בית המשפט לא נתן כל משקל, לדבריו, למצבה האישי של מרשתו, אם חד הורית המפרנסת את שני ילדיה מעיסוקה בהובלת נוסעים וציוד. פסילת רישיונה של המערערת תביא לפגיעה אנושה במשפחתה, כשם שציין גם שירות המבחן בתסקיר שערך בעניינה של המערערת. עוד טען ב"כ המערערת, כי לא היה מקום להטיל על מרשתו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות שהרי גם בעונש שכזה יהא כדי למנוע בעדה לפרנס את משפחתה במהלך תקופת ריצויו. תגובת המשיבה 19. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור, על שני חלקיו. בהידרשו להכרעת הדין טען, שאין כל ספק בשאלת שכרותה של המערערת וכל מי שהסתכל עליה יכול היה לדעת כן בבירור. השוטר, אשר הוזמן למקום האירוע, העיד כי המערערת לא יכולה הייתה לעמוד בכוחות עצמה, וכי הייתה צריכה להישען על קיר לבל תיפול. המערערת נכשלה קשות בבדיקת המאפיינים, באופן המוביל למסקנה כי הייתה, אותה העת, ב"דרגה גבוהה" כלשונו של שכרות. הרשעתה של המערערת בתאונה הראשונה מבוססת על עדותו של עד ראיה ומעוגנת היטב בממצאים עובדתיים, אשר אין כל מקום להתערב בם. ב"כ המשיבה טען גם, כי אין להתערב ברכיבי גזר דינו של בית משפט קמא שהרי למערערת עבר תעבורתי מכביד, היא לא נטלה אחריות למעשיה, גרמה לתאונה ובעקבותיה לנזקים לרכב, וכן לא השאירה פרטיה לבעלי הרכב הניזוק. לאור האמור, לדידו של ב"כ המשיבה, המדובר בעונש מאוזן ואין כל מקום להתערב בו. דיון 20. עיון בטענות הצדדים שלערעור, בחינת ההליך בבית משפט קמא וכן בדיקת חומר הראיות הקיים מביא למסקנה, כי דין הערעור על הכרעת הדין - להידחות. ב"כ המערערת מבקש למעשה מערכאת הערעור להתערב בממצאיו העובדתיים במובהק של בית משפט קמא וכן בממצאי המהימנות שקבע. אין זה רצוי ככלל, כעניין שבמדיניות, שערכאת הערעור תעשה מחדש, כדרך של שגרה, מלאכתה של הערכאה הראשונה (ראו ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנם והפקות ואח' נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 250). התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית של השופט בערכאה הראשונה, מן העדים המעידים לפניו, מהווה מרכיב מכריע בהליך חריצת הדין ושומה על בית המשפט שלערעור לייחס חשיבות רבה לממצאיו אילו של השופט. ואולם, אין להפוך יתרונה האמור של הערכאה הראשונה, בהתרשמותה הישירה מן העדים, לכלי משוריין שכן בכך תפגע יכולתה ואף חובתה של ערכאת הערעור להפעיל ביקורת שיפוטית נאותה על החלטותיה של הערכאה הקודמת וכל זאת למען מטרה כללית ומשותפת, והיא: השאיפה להגיע לחקר האמת ולהוציא החלטות שיפוטית שבדין יסודן (ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 265, 267). על כן, תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, כמו בממצאי המהימנות שקבעה, רק במקרים יוצאים מן הכלל (ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 2, 20), אם ראתה למשל כי הערכאה הדיונית לא נתנה דעתה לסתירות בעדויות היורדות לשורשו של עניין או כי נוכחה שהערכאה הדיונית התעלמה מגורמים רלבנטיים להערכת משקלה של העדות (ראו למשל ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690, 695; ע"פ 504/76 טוז נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 393). במקרה דנן, בחן בית משפט קמא, בהכרעת דין מפורטת ומסודרת, חומר העדויות והראיות שבנמצא ולאחר שערך ניתוח זהיר וברור, הסיק מסקנותיו כמוצג לעיל. לא שוכנעתי, בניגוד לדברי ב"כ המערערת בנדון, כי נפלו בקביעותיו של בית המשפט טעויות היורדות לשורשו של עניין, המחייבות בתיקון לבל ייגרם עוול למערערת, ולא מצאתי באיזו מטענותיו של ב"כ המערערת, לעניין הכרעת הדין, משום הצדקה מיוחדת להתערבות בממצאיו של בית משפט קמא. להלן אבאר דבריי. 21. ב"כ המערערת טען כאמור, כי אין במבחן המאפיינים לבדו כדי לשקף מצב שכרותה של המערערת כאשר בדיקת הינשוף לא אישרה כן ולאור הסבריה של המערערת, כי הייתה במצב נפשי קשה אותה העת בשל מעורבותה בתאונה השנייה שברחוב הסנונית. תקנה 169ב(ג) לתקנות התעבורה, שעניינה "איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל למידה הקבועה" גורסת, כי "יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה". התקנה האמורה, כשם שנקבע בפסיקה, אינה קובעת דבר בלעדיותן של בדיקות מדעיות לצורך הוכחת השכרות ואינה מחריגה את מי שהוא שיכור אליבא דכולי עלמא, לאור הראיות המובאות בנדון בפני בית המשפט. כך למשל, נהג מטושטש, הנוהג בזיגזג ימינה ושמאלה, אינו מסוגל לעמוד על רגליו ומפיו נודף ריח אלכוהול חזק יוגדר כנהג שיכור אף בהיעדרה של הוכחה מדעית בנדון, שהרי מהתנהגותו החיצונית הבולטת והברורה עולות ראיות מעל לכל ספק סביר בדבר הוכחת שכרותו (ראו ר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 463; רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר המשפטי "נבו"). בנסיבות המקרה שלפנינו, לא הצליחה המערערת לשלוט בתנועותיה כלל. היא התנדנדה, כשם שהעיד השוטר, לא יכולה הייתה לעמוד על רגליה מבלי להישען על הקיר, לא תפקדה פיזית, לא הצליחה ללכת מרחק של שני צעדים בקו ישר ומפיה נדף ריח של אלכוהול (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 2). עיון בטופס בדיקת המאפיינים (ת/9) מורה עוד, כי המערערת לא יכולה הייתה לומר לשוטר מהיכן להיכן נסעה כנדרש ולא ציינה, במועד בו ניתנה לה ההזדמנות לכך, כי הייתה מעורבת בתאונת דרכים וכי גופה שרוי בטראומה בשל כך. השוטר סיכם הדוח בציינו, כי המערערת נראית במצב "שכרות גבוהה" וכן שב וציין, כי אינה מסוגלת לתפקד פיזית. ברי, כי המערערת לא הייתה מסוגלת לתפקד או אף לשתף פעולה עם השוטר, אשר ערך את בדיקת המאפיינים, בשל שכרותה הברורה. ריח האלכוהול החזק, אשר נדף מפיה של המערערת ולאו מבגדיה כטענת בא-כוחה, נוסף למצבה הפיסי הרעוע מוביל למסקנת שכרותה אותה העת ונהיגתה בשכרות, מעבר לכל ספק סביר כנדרש. 22. יש לדחות, בהמשך לאמור, טענותיו של ב"כ המערערת גם בדבר הרשעתה בגרימתה של התאונה ברחוב הגלבוע. אכן, המערערת הורשעה בדבר גרימתה של התאונה האמורה בהתבסס על מכלול של ראיות נסיבתיות, ברם היה באלה כדי לבסס מסקנת ההרשעה כמסקנה אחת ויחידה כנדרש, כך שלא נפל כל פגם בקביעתו זו של בית משפט קמא (ע"פ 346/02 אגבריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 828; ע"פ 363/83 אלחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(4) 773). הרי פנחס מסר פרטיה המזהים של המערערת, מספר רישוי רכבה, סוג הרכב וצבעו וכן ציין, כי זיהה נהגת ברכב. פנחס ציין חששותיו מפני פגיעה ברכבים חונים במקום בשל נהיגתה הרשלנית של המערערת, אשר נסעה קדימה ואחורה ללא כל שליטה. רכבו של דנון, רכב המאזדה, לא היה פגוע בטרם נכנסה המערערת לרחוב הגלבוע, כשם שהעיד גם דנון עצמו, וכאשר יצא פנחס את ביתו בפעם האחרונה לרחוב ראה נזקיו של רכב המאזדה בעוד רכבה של המערערת כבר לא היה במקום. בוחן המשטרה הוסיף, לעניין זה, כי ברכב המאזדה השחור פגע רכב שצבעו לבן, כצבע רכבה של המערערת. כל אלה מבססים היטב מסקנתו של בית משפט קמא בדבר מעורבותה של המערערת דווקא בתאונה האמורה ואין בטענותיו של בא-כוחה כדי להטיל ספק סביר כנדרש במסקנה זו. אשר על כן, וכשם שצוין בתחילה, דין הערעור על הכרעת הדין - להידחות. 23. היש מקום להתערב ברכיבי גזר דינו של בית משפט קמא, ככל שנוגע הדבר לעניינה של המערערת? - להלן אבחן רכיבי הענישה השונים. ב"כ המערערת ביקש להפחית מעונש הפסילה, אשר נקבע לפרק של שנתיים ימים בטענה, שעונש כזה ימיט אסון כלכלי על ילדיה של המערערת, הסמוכים על שולחנה, ובאין מקור פרנסה אחר. רף הפסילה הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה הנו רף הפסילה המינימאלי ואין לחרוג הימנו לקולא, אלא בהינתן נסיבות מיוחדות, נדירות וכבדות משקל המחייבות בכך (ראו ע"פ 30523/06 מדינת ישראל נ' נשפיץ; ע"פ 40101/07 מדינת ישראל נ' מנדיל; ע"פ 9897/05 (י-ם) קרבלו נ' מדינת ישראל - פורסמו באתר המשפטי "נבו"). איני מקל ראש אמנם בנסיבותיה הקשות של המערערת, אך אין באלה כדי לשמש היתר או תירוץ לביצועה של אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה, עבירת נהיגה בשכרות, המעמידה בסכנה של ממש ביטחונם של המשתמשים בדרכים ושלמות רכושם (רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל; ע"פ (י-ם) קרבלו נ' מדינת ישראל; רע"פ 25/04 סויסה נ' מדינת ישראל, וכיו"ב). דווקא המערערת, כאם לשני ילדים התלויים בה וכמפרנסת יחידה, לטענתה לפחות, צריכה הייתה לראות לנגד עיניה הסכנה שבהתנהגותה ולהימנע מביצועה של עבירה כזו בפרט, המסכנת לא רק את הסובבים אותה אלא גם את בני ביתה. על כן, יש להותיר עונש פסילת המינימום על כנו. ב"כ המערערת טען, בהמשך לאמור, כי גם עונש עבודות השירות יביא להרעה של ממש במצבה של המערערת. אין חולק, כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו שפיר וכי היא מתמודדת בכוחות עצמה כמעט עם נטל פרנסת ילדיה וסיפוק כל צרכם. אשר על כן, ובהתחשב בחומרת מעשיה של המערערת, הריני להורות על ריצוי עבודות שירות למשך חודש (תחת חודשיים שנקבעו בבית משפט קמא). 24. סיכומם של דברים - הרשעתה של המערערת עומדת בעינה. המערערת תתייצב ביום 17.8.08 בשעה 09:00 במרכז הקליטה וההצבה בפני המפקח על עבודות השירות ברמלה, כמצוין במכתב הממונה על עבודות השירות מיום 22.8.07, לצורך ריצוי חודש ימים של עבודות שירות. עונש הפסילה לפרק זמן של שנתיים עומד בעינו. המערערת תפקיד רישיונה עד יום 17.8.08 ולא יאוחר מכך. על המערערת יושתו 6 חודשי מאסר על תנאי (כשם שנקבע בגזר דינו של בית משפט קמא), אשר לא ירוצו אלא אם תוך 3 שנים ממועד מתן פסק דין זה (וזאת בשל עיכוב ביצוע גזר הדין) תנהג המערערת תחת השפעת אלכוהול או תסרב לבדיקת אלכוהול או תנהג כשהיא תחת פסילה. כן יושתו על המערערת 12 חודשי פסילה על תנאי (כשם שנקבע בגזר דינו של בית משפט קמא), אשר לא ירוצו אלא אם תוך 3 שנים ממועד מתן פסק דין זה (וזאת בשל עיכוב ביצוע גזר הדין) תנהג המערערת בשכרות, תסרב ליתן בדיקת שכרות, תהא קשורה בתאונות של פגע וברח או תעבור עבירה של א מסירת פרטים לאחר תאונה.משפט תעבורהשכרותמשקאות משכרים / אלכוהול