קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשעה או לזיכוי.

"ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או את חפותו של הנאשם.

מהותה של הראיה לכאורה היא איפוא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה.

על כן, השאלה שהשופט צריך לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולו המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.


להלן החלטה בנושא ראיות לכאורה - מעצר עד תום ההליכים:

החלטה

לפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב מואשם בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; חבלה חמורה ופציעה. הצדדים חלוקים בראש ובראשונה על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר ואפשרות לשחרר את המשיב בחלופה.


1. תאור האירוע בכתב האישום
על-פי כתב האישום, האירוע התרחש כאשר המשיב נהג ברכב אחרי רכב ללימוד נהיגה מסוג סקודה (להלן: "רכב הלימוד"). ברכב הלימוד נהג תלמיד לנהיגה בשם אורן אלגלי (להלן: "אלגלי"), כשלצידו מורה הנהיגה עמיר הרפז (להלן: הרפז או מורה הנהיגה) ומאחור יושב תלמיד נוסף בשם אורן מוטולה (להלן: "מוטולה"). על פי התיאור בכתב האישום, רכב הלימוד הגיע לצומת הרחובות בן גוריון וארלוזורוב בהרצליה ועצר בצומת המרומזרת ברמזור אדום. הרכב בו נהג המשיב, מסוג מיצובישי (להלן: המיצובישי או רכבו של המשיב), עמד ברמזור מאחורי רכב הלימוד, עם המשיב ברכב היו אחיו ואשתו. כאשר התחלף הרמזור לירוק החלו רכב הלימוד והמשיב בנסיעה ופניה שמאלה, כשלפתע כבה מנוע רכב הלימוד. אלגלי, התלמיד, התניע את רכב הלימוד והמשיך בפניה שמאלה לרחוב ארלוזורוב. אולם, כך התיאור בכתב האישום, כאשר כבה מנוע רכב הלימוד, לא המתין המשיב, אלא סטה עם רכבו לנתיב הימני, על מנת לעקוף את רכב הלימוד מימין.

באותה עת נהגה בנתיב הימני סופיה ביילין ברכב מסוג דיהטסו (להלן: הדיהטסו או רכבה של סופיה). כאשר סטה המשיב לנתיב הימני פגע רכבו של המשיב ברכבה של סופיה, ורכבה של סופיה נהדף למרכז הצומת. המשיב לא עצר בעקבות הפגיעה ברכבה של סופיה אלא המשיך בנהיגה בעקבות רכב הלימוד והחל לנגח ולפגוע באמצעות רכבו, בחלקו האחורי של רכב הלימוד. מורה הנהיגה הורה לאלגלי לעצור בצד הדרך. המשיב יצא מרכבו שבר באמצעות מרפקו את שמשת רכב הלימוד ותקף את אלגלי ע"י כך שאחז בגרונו וניסה לחונקו. מורה הנהיגה יצא מיד מהרכב וניסה לשוחח עם המשיב, ואז המשיב פנה לעברו, ומורה הנהיגה החל להימלט. המשיב השיג את מורה הנהיגה, הפילו לרצפה והחל לבעוט במורה הנהיגה בכל חלקי גופו. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למורה הנהיגה ולאלגלי חבלות חמורות והם נזקקו לטיפול רפואי.


2. טענות הצדדים
בא-כוח המבקשת, המאשימה, סבור כי קיימות ראיות לכאורה, המקימות עילת מעצר עד תום ההליכים. בראש ובראשונה מתבססות הראיות על עדות המעורבים בפרשה: עדויותיהם של מורה הנהיגה ותלמידיו, אלגלי ומוטולה, נהגת הדיהטסו, סופיה ביילין ועדותו של שוטר, רס"ל ניר פלד (להלן: רס"ל פלד), שהגיע למקום באקראי, רכוב על אופנוע, היה עד להתרחשות ואף עצר את המשיב במהלך תקיפתו את מורה הנהיגה. לעדויות אלו יש להוסיף תעודות רפואיות, תצלומי הנפגעים והמכוניות המעורבות ואף את אמרת המשיב עצמו בעת מעצרו ע"י רס"ל פלד. לטענת ב"כ המבקשת, עו"ד גורן, יש בכל אלו ראיות לכאורה. אשר לעילת מעצר, טוען ב"כ המבקשת לעילת מעצר של מסוכנות הנובעת מהאלימות הפורצת בשל עיכוב קל בשימוש בדרך, של רכב לימוד, ומביאה את המשיב להתקף אלימות קשה. עברו הפלילי של המשיב, מחזק, לדעת ב"כ התביעה עילה זו. בנסיבות אלו של מסוכנות קיצונית, סבור ב"כ המבקשת כי אין מקום לשחרור המשיב בחלופת מעצר.

ב"כ המשיב, עו"ד ירום הלוי, טוען כי אין ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למרשו בכתב האישום וטוען לסתירות בין העדויות. ב"כ המשיב מאשר כי אכן רכבו של המשיב עמד מאחורי רכב הלימוד, כאשר מנועו של רכב הלימוד כבה. לדבריו, הנאשם סטה לימין כדי לא לפגוע ברכב הלימוד. לטענתו, רכב הדהיטסו התנגש ברכבו של המשיב כתוצאה מסטיה זו לנתיב הנסיעה של רכב הדהיטסו, כאשר בעקבות פגיעה זו פגע רכבו של המשיב ברכב הלימוד. אז עצר רכב הלימוד בצד ורכבו של המשיב עצר אחריו. ב"כ המשיב אף מאשר כי המשיב שבר את שמשת רכב הלימוד, אך לדבריו, המשיב לא פגע בתלמיד אלגלי אלא רק צעק עליו. ב"כ המשיב מאשר עוד כי מורה הנהיגה יצא מהרכב, אך לדבריו, המשיב לא הפיל את מורה הנהיגה, אלא זה האחרון מעד ונפל. אז, מאשר ב"כ המשיב כי המשיב בעט בכתפו של מורה הנהיגה.

עוד טוען ב"כ המשיב, כי תיאור המקרה אינו מבסס כלל ועיקר עבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה. לדבריו, כל האירוע היה כאשר שתי המכוניות עמדו בצד, כאשר עד לאותו שלב מדובר היה בתאונה שנבעה מכך שמנוע רכב הלימוד כבה. על כן לדבריו, לא מתקיים היסוד העובדתי של סיכון בנתיב תחבורה, ולדבריו לא מתקיים גם היסוד הנפשי של כוונה מיוחדת לפגוע. לטענתו, איש מהאנשים שהיו ברכב הלימוד לא מסר בהודעתו כי רכבו של המשיב התנגש בכוונה ברכב הלימוד. לדבריו, לו המשיב היה מתנגש בכוונה ברכב הלימוד, חזקה על האנשים ברכב הלימוד שהיו חשים בכך. לדבריו, גם מתמונות רכב הלימוד נראה, כי אין לו פגיעות בחלקו האחורי, פגיעות שהיו צריכות להיות קיימות לו הנטען בכתב האישום היה נכון.

ב"כ המשיב מוסיף וטוען, כי התעודות הרפואיות והתמונות של מורה הנהיגה והתלמיד אלגלי אינן מבססות חבלה חמורה אלא חבלות קלות בלבד.

אשר לעילת מעצר, טוען ב"כ המשיב ראשית כי לאור חולשתן של הראיות לכאורה אין מקום להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עוד טוען ב"כ המשיב, כי אין מדובר באדם מסוכן. לדבריו, עברו הפלילי של המשיב בעבירות אלימות נוגע לתקופה בה היה קטין. לדבריו, בשל נכויות מסוימות של אשת המשיב הוא מתפקד כהורה העיקרי לשתי בנותיהם, וגם מסיבה זו אין להורות על מעצרו.

לאור כל האמור טען ב"כ המשיב, כי יש לשחרר את מרשו בחלופת מעצר ואף הציע חלופות כאמור.


3. ראיות לכאורה
מקום שמתבקש בית-המשפט להורות על מעצרו של אדם, יהא עליו לבחון האם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי, אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת המשיב כנדרש במשפט פלילי. זאת, במובחן מהשאלה האם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח לכאורה את אשמת המשיב מעבר לספק הסביר (ראו למשל: בש"פ 9877/03 מדינת ישראל נ' שי עקירו תקדין עליון 2003(4), 252 ,עמ' 253). ב"כ המשיב מסכים כי יש ראיות לכאורה לחלק מהמעשים (שבירת החלון של רכב הלימוד ותקיפת מורה הנהיגה שמעד), אך הסתירות והתמיהות העולות מהעדויות פוגעות, לטענתו, במידה ניכרת בראיות לכאורה. לדבריו, גם אם ניתן לאמר כי קיימות ראיות לכאורה בנסיבות אלו הרי הן חלשות ביותר, ויש לקחת זאת בחשבון לעניין החלופה.

מעיון בתיק החקירה עולה, כי בניגוד לדברי ב"כ המשיב קיימות ראיות לכאורה, לכל סעיפי האישום המיוחסים למשיב. אפתח בעדותו של רס"ל פלד, שהגיע למקום באקראי בהיותו בפעילות מבצעית על קטנוע משטרתי. בדו"ח הפעולה מיום 4.7.07 מתאר רס"ל פלד את ההתרחשות:
"הבחנתי ברכב מסוג סקודה כחולה, רכב "ל" פונה שמאלה מרח' בן גוריון לארלוזורוב ומאחוריו הבחנתי ברכב מסוג מיצובישי כחולה [רכבו של המשיב - מ.א.ג.] המנגח אותו בעצמה מאחור תוך כדי פניה ותוך כדי שהסקודה משלימה את הפנייה ומתחילה לנסוע על ארלוזורוב לכיוון מזרח ממשיכה המיצובישי לנגח אותה מאחור באופן שנראה מכוון... בשלב זה [לאחר שהרכבים נעצרו - מ.א.ג.] הבחנתי בנהג של המיצובישי [המשיב - מ.א.ג.] יוצא במהירות מרכבו כשהוא נראה אחוז טירוף, רץ לכיוון חלון נהג הסקודה נעמד בסמוך אליו ובעצמה רבה מכניס את מרפקו לתוך חלון הרכב.. ומנפץ אותו.. ומכניס את ידו דרך החלון השבור... לאחר מכן ראיתי מדלת הנוסע יוצא אדם מבוגר [מורה הנהיגה -מ.א.ג] והבחנתי בחשוד רץ לכיוונו וכשהבחנתי באדם שוכב על הקרקע ראיתי את החשוד מניף את ידיו לעברו ובועט בו בעוצמה מספר פעמים כשבעיטה אחת פוגעת לו בכתפו..."

רס"ל פלד ממשיך ומתאר כי אף לאחר שעצר את המשיב, ניסה המשיב לחזור ולתקוף את מורה הנהיגה, ולשאלתו של השוטר מדוע תקף את האיש, השיב לו המשיב "מה אתה לא יודע מה הוא עשה לי בכביש, חתך אותי, כל אחד היה מגיב ככה". בשלב זה של ראיות לכאורה אין מקום להטיל ספק בעדותו של רס"ל פלד, מה גם שהיא נתמכת בעדויות המעורבים האחרים, כפי שאפרט להלן, וכן בהודאתו של המשיב עצמו בשבירת חלון רכב הלימוד, ובעיטה במורה הנהיגה השוכב על הקרקע. נראה כי די היה אף בעבירות בהן הודה המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, יחד עם עילת מעצר כדי לעוצרו עד תום ההליכים. אולם, כיון שב"כ המשיב טען כי העבירה היחידה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים היא סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, ולעבירה זו אין ראיות לכאורה, אוסיף ואתאר את הראיות האחרות לעניין זה.

סופי ביילין, נהגת רכב הדיהטסו שנפגע מרכב המשיב העידה כי (עדותה מיום 5.7.07, גיליון 1, שורות 7-11): "הנהג שפגע בי היה עם רכב מיצובישי [המשיב - מ.א.ג.].. מיד אחרי הפגיעה הוא המשיך לנסוע אחרי רכב הלמד. אני הייתי בשוק מכל המצב הזה של הפגיעה שלו ברכבי, ושהרמתי עיניים ראיתי שהוא פנה שמאלה אחרי רכב הלמד... הרמתי שוב את העיניים וראיתי מישהו תוקף אדם אחר". אמנם העדה לא העידה כי המשיב פגע ברכבו במכוון ברכב הסקודה, אך ציינה שהמשיב פנה עם רכבו שמאלה לאחר שפגע בה (ולא נזרק שמאלה בעקבות הפגיעה במכוניתה כפי שתיאר הסנגור), מה שעולה בקנה אחד עם עדותו של רס"ל פלד. זאת ועוד, העדה סופי, הייתה בשוק, כדבריה, והסתכלה לסירוגין על רכבה היא ועל הרכבים האחרים, כך שלא ראתה את כל ההתרחשות.

התלמיד, שנהג ברכב הלימוד, אורן אלגלי העיד (עדותו מיום 4.7.07, בערב שלאחר התאונה) כי שמע התנגשות בין מכוניות (בין רכב המשיב לרכבה של סופי -מ.א.ג.) ואז: "המשכתי בפנייה שמאלה ואז הרגשתי שהרכב שהיה מאחורי דחף אותי כאשר נהגתי ברכב ברגע זה לא כל כך הייתה לי שליטה על הרכב כי האוטו שהיה מאחורינו דחף אותנו קדימה...." (גיליון 1 לעדותו, שורות 5-10).

המורה, עמיר הרפז, העיד לעניין זה (עדותו מיום 4.7.07 גיליון 1 שורות 4-7): "הנעתי את הרכב והתחלתי לנסוע כדי לפנות את הצומת. הרגשתי שמשהו ברכב לא בסדר כמו כן שמעתי מכה חזקה בפגוש כאילו כלי הרכב מתנגשים. עצרתי בצד ורכב נוסף היה דבוק אלי מאחור".

גרסתו של המשיב, שאינה סבירה על פניה, תומכת גם היא בעדויות הנ"ל. המשיב העיד (עדותו מיום 4.7.07 שורות 19-25), כי פגע ברכב הלימוד בעקבות ההתנגשות עם רכב הדהיטסו של סופי. גרסה זו אינה סבירה. אפתח בכך שאומר שגרסתו של המשיב כי סטה לימין כדי לא לפגוע ברכב הלימוד אינה סבירה. על-פי כל העדויות, לרבות עדותו של המשיב, רכב הלימוד ורכב המשיב עמדו ברמזור. כשהרמזור התחלף לירוק כבה רכב הלימוד. הרכבים היו בנסיעה אטית לכל היותר ועל כן לא ניתן לומר כי המשיב סטה לימין כדי לא לפגוע ברכב הלימוד. המשיב לא המתין בסבלנות כנדרש, בפרט כאשר מדובר ברכב לימוד וניסה לעקוף את רכב הלימוד מימין. באותו שלב פגע ברכבה של סופי. אין זה סביר כי בעקבות פגיעה זו ברכבה של סופי פגע רכבו של המשיב ברכב הלימוד, שכן סופי הייתה בנסיעה ישר, המשיב סטה ימינה, על פי עדותו הוא בכדי לעקוף את רכב הלימוד שעמד בצומת מימין. הפגיעה ברכבה של סופי הוא משמאל, כאשר רכבה של סופי נהדף קדימה למרכז הצומת. הפגיעה ברכב הלימוד (כפי שהיא נראית בתמונות שבתיק החקירה), הייתה בכל חלקו האחורי של הפגוש ולא בצד אחד. העדים העידו כי רכב המשיב המשיך בנסיעה, אולם מעבר לכך, לו היה נהדף רכבו של המשיב על עבר רכב הלימוד, הייתה הפגיעה צריכה להיות בצידו של רכב הלימוד ולא בפגוש האחורי.

העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה קובעת:

"332.     העושה אחת מאלה, בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו - מאסר עשרים שנים:
(1)     ....
(2)     מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או בכל דבר שעליהם או בקרבתם בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החפשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות? האמורים"

נראה כי מעשיו האמורים של המשיב, לפיו חזר ופגע ברכב הלימוד ודאי שיש בה כדי לפגוע בכלי תחבורה ובבטיחותו של נוסע או לסכן אותם, ולפי עדות השוטר הרי שהדבר נעשה במכוון.

טען ב"כ המשיב כי העדויות אינן תואמות זו את זו במלואן. אמנם, יתכן שניתן לטעון זאת, אם כי, כפי שהראיתי, מרבית העדויות תומכות בעדותו של רס"ל פלד. מכל מקום, לדעתי הפערים, ככל שהם קיימים, נובעים מההלם שהיו בו המעורבים השונים. מכל מקום, בשלב זה של ראיות לכאורה, די בראיות אלו. בב"ש 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, נידונה לפני הרכב מורחב של בית-המשפט העליון השאלה מהו היקף המונח "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" בסעיף 21א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. הנשיא ברק מבהיר, בעמ' 146, את משמעות המונח "ראיה לכאורה":
"קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשעה או לזיכוי. "ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או את חפותו של הנאשם... מהותה של הראיה לכאורה היא איפוא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה... על כן, השאלה שהשופט צריך לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולו המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה... ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.

בב"ש 322/80 מדינת ישראל נ' אוחנה, פ"ד לה (1) 359,362 קובע הנשיא שמגר:

"יתרה מזאת, למרות שבית המשפט איננו מתייחס לאמינותם של עדים, הרי יבחן בין היתר, אם אין סתירות או פירכות הגלויות על פניהן, או אם אין ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם, שיש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות, גם אם לא מתייחסים לאמינותו של עד זה או אחר."


בבש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל, ציינה כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"נדרשת מטבע הדברים אבחנה בין ראיות המוגשות בהליך העיקרי, בו נדרשת הוכחת אשמה מעל לכל ספק סביר לבין רמת ההוכחה הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים. בהבדל מראיות המוגשות במשפט לצורך קביעת חפותו או אשמתו של נאשם, הראיות המוגשות בהליך מעצר נעשות על רקע תכלית שונה והיא - בחינת השאלה האם קיים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בדין, והאם יש לעוצרו משיקולים של אינטרס ציבורי נוכח מסוכנותו, או בשל חשש לשיבוש הליכי משפט או להימלטותו. בחינת הראיות בשלב זה מתאפיינת בהיוליות החומר המצוי בתיק התביעה. מדובר בחומר חקירה אשר טרם הפך חומר ראיות רגיל אשר נסרק בכור ההיתוך של הליך המשפט והחקירות הנגדיות. מטבעו של הליך המעצר הוא כי חומר חקירה העומד להערכה במסגרתו אינו נבחן על פי מבחנים ראייתיים חלוטים ונוקשים משום בחינה שהיא; אין אפשרות בשלב זה להעריך באופן מחייב את מהימנות הגרסאות המובאות בחומר החקירה; אין גם מקום לקבוע באורח מוחלט מה מן החומר יהיה קביל, ומה יהיה משקלו. הערכות הקבילות, המהימנות והמשקל הראייתי של חומר החקירה נעשות בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון, ושכל-ישר ולא על פי ערכים מוחלטים. חומר הראיות בהליך מעצר הוא חומר גולמי שטרם עבר תהליך עיבוד בהליך הפלילי, ובחינתו משקפת עמדה ראשונית, לכאורית, ביחס למעורבות הנאשם בעבירה המיוחסת לו, אשר טרם עברה את מבחני ההערכה הראייתית-שיפוטית הצפויים להיעשות במשפט גופו"
[הדגשה שלי - מ.א.ג.]

עוד ראו ליישום מבחנים אלו פסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן בבש"פ 3769/07 חיכמת חטיב נ' מדינת ישראל.

במקרה שלנו גם אם אין העדויות תואמות במלואן, הרי הן משתלבות זו בזו. אמנם יש בהן מעט סתירות, אם כי לא כפי שהציג בא-כוח המשיב, אך כשהעברתי את הראיות במבחנים שהציבה הפסיקה לא מצאתי שיש באותן סתירות כדי "להפחית באופן מהותי ממשקלן הלכאורי של הראיות". אי ההתאמות, ככל שהן קיימות, נובעות, לדעתי מכך, שהמעורבים היו בהלם, וזכרו יותר את התאונה (ככל שמדובר בנהגת סופי) או את המכות שקיבלו (התלמיד אלגלי ומורה הנהיגה וכן התלמיד השני שחשש לעצמו). על כן ניתן לומר, כי השוטר שהעיד ושלא היה מעורב באופן ישיר בהתרחשות העיד את שראה, והוא ראה את רכבו של המשיב פוגע במכוון ברכב הלימוד, כאשר שני הרכבים נמצאים בנסיעה בנתיב תחבורה. לאור כל האמור לעיל מתקיימות ראיות לכאורה לעבירה של סיכון של חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

לעניין התקיפה הודה למעשה ב"כ המשיב בקיומן של ראיות לכאורה וטענתו לעניין זה נגעה לעניין החבלות. לטענתו, נגרמו למורה הנהיגה ולתלמיד אלגלי חבלות ולא חבלות חמורות. גם בטענה זו לא מצאתי ממש מורה הנהיגה העיד על החבלות הקשות שנגרמו לו, כך גם התלמיד אלגלי, והשוטר שהגיע למקום. עדויותיהם נתמכות בתעודות הרפואיות. בשלב זה של ראיות לכאורה די בכך, ואין לקבוע מסמרות בשאלה אם מדובר בחבלה או חבלה חמורה.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי ישנן ראיות לכאורה לאישומים בהם מואשם המשיב.


4. עילת המעצר
טוענת המבקשת, המאשימה, כי מתקיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים), היינו המשיב מסכן את בטחון הציבור. המבקשת מבססת עילה זו על התנהגותו האלימה והפרועה של המשיב באירוע עצמו, חומרת העבירות ועברו הפלילי של המשיב בעבירות תקיפה ואלימות. ב"כ המשיב טען כי העבירות שביצע המשיב בוצעו בעת היותו קטין, בשנים 1996-1997, כאשר מאז ועד היום, במהלך 10 שנים לא הורשע המשיב בעבירות אלימות נוספות.

לטעמי, מסוכנותו של המשיב נובעת בעיקר מהאירוע עצמו. מהעדויות עולה כי המשיב, כאשר כבה רכב הלימוד וחסם את דרכו החליט "להתנקם" ברכב הלימוד, המשיך בנסיעה אחריו, על אף שפגע ברכבה של סופי, התנגש בו במכוון, ומשעצר רכב הלימוד שבר את שמשת הרכב תקף את התלמיד ואת מורה הנהיגה. למעשה על שבירת השמשה בזעם ותקיפת המורה אין מחלוקת בין הצדדים. התנהגות זו היא מסוכנת. היא אינה מכוונת כנגד אדם זה או אחר. אנו עדים לאחרונה לעלייה בעבירות האלימות בגין עניינים של מה בכך - ריבים בין נהגים, על כסא נוח, על הערה כזו או אחרת. עלינו למנוע ככל האפשר התנהגויות כגון זו של המשיב. המשיב במעשיו העיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור. הוא מסוכן כיון שנהג כפי שנהג ללא כל פרובוקציה מצד רכב הלימוד. יש להדגיש כי מדובר ברכב ללימוד נהיגה. לא בכדי מסומן רכב כזה באות "ל", מסומן כרכב לימוד, כדי לסמן ולהתריע לפני הנהגים בכביש, כי יתכן שרכב זה יהסס במעט, או שיגיב שלא כמו נהג מיומן ומנוסה. דווקא כאשר מדובר ברכב לימוד מצפים אנו מנהגים אחרים לסובלנות והתחשבות יתרה. במקרה זה כל חטאו של תלמיד הנהיגה היה כי הרכב כבה לרגע. מורה הנהיגה התניע מיד את הרכב והמשיך בפניה. אולם, המשיב, לא רק שלא חיכה בסבלנות, עקף מימין ופגע בנהגת אחרת, אלא שהוסיף ופגע במכוון ברכב הלימוד, ואף תקף את תלמיד הנהיגה ומורה הנהיגה.


5. חלופת מעצר
אמנם כפי שמורה אותנו חוק המעצרים על בית המשפט לשקול בכל מקרה חלופת מעצר ואכן ב"כ המשיב הציע חלופה של מעצר בית. אולם, כפי שציינתי, המשיב שלפניי מסוכן אכן לציבור כולו, לציבור באשר הוא. התפרצות האלימות והזעם שבו, ועוד כלפי תלמיד לנהיגה, מעידות כאלף עדים שלא ניתן להפיג את מסוכנותו בדרך של חלופה. נסיבות חייו הקשות ומחלתה של אשתו אין בהם כדי להטות את הכף לכיוון של שחרור בחלופה במקרה זה. ידע מי שמתקיף חפים מפשע שדינו מעצר ואולי נתרום בכך ולו במעט למיגור האלימות לשמה.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו מעצר עד תום ההליכים ?

  2. התנאים למעצר עד תום ההליכים

  3. החלטה על מעצר עד תום ההליכים

  4. ערר כנגד מעצר עד תום ההליכים

  5. דחיית ערר מעצר עד תום ההליכים

  6. ראיות בבקשת מעצר עד תום ההליכים

  7. ראיות לכאורה מעצר עד תום ההליכים

  8. הליך מעצר עד תום ההליכים דוגמאות

  9. מסוכנות הנאשם במעצר עד תום ההליכים

  10. ראיות לכאורה - מעצר עד תום ההליכים

  11. ראיות מספיקות למעצר עד תום ההליכים

  12. בקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים

  13. מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה

  14. ערר על מעצר עד תום ההליכים המשפטיים

  15. מעצר עד תום ההליכים שוהה בלתי חוקית

  16. הרשעות קודמות - מעצר עד תום ההליכים

  17. מעצר עד תום ההליכים נהיגה בזמן פסילה

  18. החזקת סם מסוכן - מעצר עד תום ההליכים

  19. מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות ישנות

  20. דיון ראיות - בקשה למעצר עד תום ההליכים

  21. מהו מעצר עד תום ההליכים - בדיקת מסוכנות

  22. דוגמא לערר על מעצר עד תום ההליכים שהתקבל

  23. מעצר עד תום ההליכים בעבירות על רקע לאומני

  24. קשירת קשר לביצוע פשע - מעצר עד תום ההליכים

  25. מהו מעצר עד תום ההליכים - הפרכת חזקת המסוכנות

  26. ערר על החלטת בית משפט מחוזי - מעצר עד תום ההליכים

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון